פסקי דין על שאול מימון | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

2328/05 בל     26/08/2007




בל 2328/05 שאול מימון נ' המוסד לבטוח לאומי




1

בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה
באר שבע
בל 2328/05


בפני
:
כבוד השופט אילן סופר


26/08/2007


בעניין:
שאול מימון





התובע

נ ג ד


המוסד לבטוח לאומי



ע"י ב"כ
עו"ד ג'יזל אלאלוף

הנתבע

פסק דין


1. התובע הגיש תביעה להכיר ברגישותו לחומרי הרדמה כפגיעה בעבודה.

2. התובע הינו יליד 1958.

3. לטענת התובע, במהלך 2002, עבר שני ניתוחים ולאחריהם התקשה להתעורר מהרדמה כללית, בה היה שרוי.

בשנת 2006 כאשר עבר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, התעורר מההרדמה במהירות וזאת לאחר ששהה בחופשת מחלה, חמישה שבועות לפני הניתוח.

4. בשנים 1983-1984 עד 12/86 התובע עבד בקריה למחקר גרעיני במחלקת האחזקה של בתי המלאכה הכלליים. התובע עבד כמכונאי אחזקה בתחזוקה של מכונות ובין השאר בטיפול, שיפוץ, תיקון תקלות, פירוק , ניקוי והחלפת שמנים. התובע עבד במשך כשעתיים ביום עם החומרים הבאים:-
א. פזבניה ep (משחת סיכה).
ב. פזלוסsep (שמן מכונה).
ג. פזלוס r11 (שמן מכונה).
ד. blaser (נוזל קירור למכונות עיבוד שבבי).
ה. דבק מגע (כמויות קטנות, לעיתים רחוקות ולמשך זמן קצר).
ו. טריכלורואתילן – לצורכי ניקוי באמצעות מברשת.
ז. נפט – לצורכי ניקוי בעזרת מברשת ולעיתים בריסוס.
ח. סולר – כמויות מעטות.
5. נתוני החשיפה של התובע לקרינה מייננת חיצונית במהלך תקופת עבודתו בקמ"ג
מפורטים בתיק הרפואי.

6. התובע השתמש בכפפות והמגע של התובע עם החומרים היו בנשימה או בנגיעה.

7. התובע עובד מאז 1/12/88 ועד היום במפעלי ים המלח.

8. רשימת המתקנים בהם עבד התובע והחומרים אליהם נחשף פורטו במכתבה של הגב' דפנה דודזון, מנהלת בריאות תעסוקתית ומידע בטיחותי במפעלי ים המלח מיום 28/5/05 והתוספת לו.

9. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

10. מאחר והמומחה פרופ' שמאי קוטב שמונה על ידי בית הדין, בהחלטה מיום 21/9/06, הודיע כי מתן חוות הדעת עלולה להתארך זמן רב, וכן כי נושא התיק אינו בתחום התמחותו, בית הדין ממנה כמומחה בתיק זה את פרופ' יורם שפירא, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. האם קיים קשר סיבתי בין תגובתו של התובע לחומרי הרדמה לבין החומרים אליהם נחשף בתקופות עבודתו השונות.

ב. האם עבודתו של התובע הביאה לפגיעות חוזרות ונשנות שהצטברותם גרמה לרגישותו לחומרי הרדמה.

11. בתאריך 19.4.07, מסר המומחה את חוות דעתו כדלקמן:-

"מר מימון
שמואל (להל"ן - התובע) הגיש תביעה להכיר ברגישותו לחומרי הרדמה. לטענתו עבר שני ניתוחים בהם היו לו קשיים בהתעוררות מהרדמה.
בדקתי את תיקו עב הכרס. לרוב המסמכים אין נגיעה בנושא אולם גיליונות ההרדמה שהם חיוניים כדי לגבש דעה לא היו לצערי בתיק.
מסמכים רבים אינם רלבנטים ומטעים לדוגמא בתחילה בתיק מופיע דו"ח לחשיפות (לקרינה). בבדיקת הנתונים הם נתונים המראים על תוצאות תקינות לחלוטין.
התובע עבר ניתוח בהרדמה כללית בבית-חולים פן מדיקל סנטר בבאר שבע (ב"ש). בדקתי את גיליון ההרדמה, שלצערי לא מופיע כמסמך בתיק. ואני מצרפו. רופא מרדים דר' אייליג ישראל. הניתוח נמשך פחות מחצי שעה. בטופס ההרדמה נכתב במפורש שהחולה נשם ספונטנית לאחר הניתוח. למרות זאת נתן דר' אייליג מכתב ובו כותב הדר' הנכבד שבתחילת הניתוח לאחר מתן התרופה להרפיית שרירים (סקולין) היה החולה ללא תגובה מוטורית, דבר היכול להצביע על חוסר באנזים פסאודוקולין אסטראז. בשיחה עם דר' אייליג נאמר לי שכיוון שהחולה התחיל לנשום יחסית לאחר זמן רב הוא העלה את החשד לבעיה. במכתב מפרופ' שלפר המופיע בתיק הבינותי שהחשד נבדק ולשמחת כולם רמת הפסאודוקולין אסטראז תקינה. איחור בתחילת נשימה היה קצר מאוד, חשוב לציין בשנית שבסוף הניתוח שנמשך סה"כ כ- 20 דקות נשם החולה באופן עצמוני. ישנן סיבות נוספות שיכולות לגרום לאיחור מזערי כזה ולא אלאה את בית המשפט בכולן אולם אתן שני הסברים לדוגמה: אוורור יתר של הראות או חיבור לא נכון של המכשיר לבדיקת תגובה מוטורית יכולים לתת לנו תוצאות זהות. התובע חזר להכרה מלאה (אין קשר לפעילות המוטורית) תוך פחות מ- 40 דקות לאחר הניתוח דבר שהוא סביר ביותר. לדעתי הרדמה זו לא חורגת מגדר הנורמה.
רצוי לציין שגם באם היתה בעיה ברמות האנזים אפשר לעקוף בעיה זו בעזרת חומרי הרדמה אחרים ואינני רואה בדבר בעיה כלשהי. יתרה מכך, הסקולין נחשב היום כחומר מיושן ומסוכן יחסית ויש העדפה ברורה היום שלא להשתמש בו.
"הרדמה" שניה לא היתה הרדמה אלא סדטציה, לצורך ביצוע קולונוסקופיה. החומרים ניתנו לתובע ע"י צוות המרפאה ללא נוכחות רופא מרדים. הם השתמשו בקטמין, פנטניל ומידזולם. כיוון שרופאים בלתי מיומנים ולא אנשי מקצוע (רופאים מרדימים) עשו סדטציה זו קשה להסיק מסקנות. אולם:
1. לא נעשתה הרדמה אלא ניתנו חומרי הרדמה.
2. כ- 30% מהחולים סובלים מבחילה והקאה לאחר הרדמה.
3. כחצי שעה שינה לאחר פרוצדורה כזו זה לא חזון נפרץ.
החומר היחיד הידוע לי שקשור להרדמה הוא הטריכלורואתילן המשמש לניקוי אולם שימש בעבר כחומר הרדמה. (פרסמתי עליו מאמר לפני כ- 20 שנה), אולם אין קשר בינו לבין תלונות התובע.
shapira y, gertel m, davidson jt. has trichloroethylene future in anesthesia? harefuah (hebrew) 110:604-607, 1986.
אוכל להגיב על ההתעוררות מההרדמה בניתוח האחרון שבוצע בביה"ח שיבא באם אקבל את גליון ההרדמה.
תשובות לשאלות כבוד השופט:
1. אינני רואה בעיות בהרדמה לכן גם אין קשר בין חומרי ההרדמה לבין החומרים אליהם נחשף התובע.
2. אין לתובע רגישות לחומרי הרדמה הגדולה מהממוצע באוכלוסיה".

12. לאור האמור בחוות דעת המומחה הועבר למומחה הרפואי תיעוד רפואי נוסף אשר הוגש על ידי התובע וכלל את גליון ההרדמה של הניתוח אשר בוצע בבית החולים תל השומר (שיבא).
ביום 6.8.07 מסר המומחה הרפואי השלמה לחוות דעתו בהתייחס לתיעוד הרפואי הנוסף, כדלקמן:

"1. בדקתי את גליון ההרדמה של מר מימון
במרכז הרפואי שיבא.
2. עקב החשש (הלא מוצדק) מבעיה עם חומר ההרדמה סקולין (שהיום נדיר להשתמש בו בגלל סיבוכים רבים יחסית) השתמשו בחומרים אחרים.
3. עקב החשש לרגישות גבוהה להקאה טופל בזמן הניתוח בחומרים למניעת הקאה.
4. בצורת הרדמה כזו היה עובר את הניתוח בצורה דומה בכל בית - חולים בארץ.
5. לאחר בדיקת הגליון מסקנותי נשארות תקפות:
6. אינני רואה בעיות בהרדמה לכן גם אין קשר בין חומרי ההרדמה לבין החומרים אליהם נחשף התובע.
7. אין לתובע רגישות לחומרי הרדמה הגדולה מהממוצע באוכלוסיה."

ה כ ר ע ה

13. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.

ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321.
דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.
ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם).

14. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.
ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99.

15. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

16. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

17. המומחה בדק את תיקו הרפואי של התובע ולטענתו, מהמסמכים שלהם יש נגיעה לנושא שבפני
נו, אשר הועברו מלכתחילה, או בשלב מאוחר יותר, ובהם גליונות ההרדמה של הניתוחים שעבר התובע, לא עולה כי התובע סובל מרגישות יתר לחומרי הרדמה.

18. המומחה הוסיף וקבע כי משלא מצא בעיות בהרדמה של התובע, כגון רגישות יתר, ממילא לא ניתן לקבוע קשר בין חומרי ההרדמה לבין החומרים אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו. בנוסף, קבע המומחה כי אין לתובע רגישות לחומרי הרדמה הגדולה מהממוצע באוכלוסיה.

19. בשולי הדברים יצויין כי התובע ביקש לפסול את חוות דעת המומחה ולמנות מומחה מתחום הטוקסיקולוגיה תחתיו. לא מצאנו כי יש להעתר לבקשה זו.
השאלה אשר עמדה בבסיסה של התביעה שבפני
נו, ומשכך גם בבסיס חוות הדעת הרפואית, הינה מהי מידת הרגישות של התובע לחומרי הרדמה, והאם רגישות יתר, במידה וקיימת, נובעת מחשיפה לחומרים שונים במסגרת עבודתו. משקבע המומחה כי אין לתובע רגישות יתר, הרי ששאלת מידת רעילותם של חומרים אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו, אם נחשף, על אף שעשויה להיות בתחום מומחיותו של טוקסיקולוג, אינה רלבנטית לעניין התביעה שבפני
נו.

20. אשר על כן, התביעה נדחית.

21. אין צו להוצאות.


ניתן היום 26 באוגוסט, 2007 (י"ב באלול תשס"ז) בהעדר הצדדים.

אילן סופר
- שופט
002328/05בל 734 ויקי גוטפלייש








בל בית דין אזורי לעבודה 2328/05 שאול מימון נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/08/2007)