פסקי דין על מעוז בן דוד שרעבי | פסקי דין על מדינת ישראל - משטרת ישראל | פסקי דין על מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז |

65042/04 א     27/08/2007




א 65042/04 מעוז בן דוד שרעבי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 065042/04


בפני
:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:
27/08/2007



בעניין:
מעוז בן דוד שרעבי

ע"י ב"כ עוה"ד משה ענבר





התובע

נ ג ד


1. מדינת ישראל - משטרת ישראל

2. מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז

ע"י ב"כ עוה"ד אורלי מור-אל מפמת"א





הנתבעות


פסק דין


מבוא

1. התובע, יליד 1976, שהיה אלוף ישראל וחבר הנבחרת הלאומית בקארטה, שימש בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה כמאבטח במועדון "הזום" בתל אביב וזאת מטעם חברת השמירה "עוצמה".

2. התובע טוען כי הינו זכאי לפיצויים בגין מעצר שוא שעצרה אותו המשטרה ובגין כתב אישום, שלא היה מקום להגישו, שהגישה נגדו ואשר הסתיים בזיכויו המוחלט.

ואלה העובדות הנוגעות לעניין:

3. ביום 26.9.98 בשעה 04:00 או בסמוך לכך ארעה קטטה במועדון. בסופו של יום נמצא אחד מבאי המועדון בשם תומר נדטו חבול בראשו ונזקק לטיפול רפואי. המשטרה שהגיעה למקום זימנה שלושה מאבטחים לחקירה וביניהם את התובע, ועצרה אותם. התובע הוחזק במעצר כ – 24 שעות והובא בפני
שופט לשחרור.

4. ביום 9.7.00 הוגש נגד שלושת המאבטחים כתב אישום ובו ייחסה להם המדינה עבירה על סעיף 380 + 382 (א) ו - 379לחוק העונשין התשל"ז – 1977, שעניינם תקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות.

5. כנגד התובע נטען כי השתמש והכה את תומר במכשיר קשר וכי בעט ברגלו של חברו של תומר, אלעד לוי, והפילו על הרצפה.

6. התברר כי תומר נדטו היה שוטר מג"ב אשר הציג עצמו ככזה במהלך הקטטה.

7. לטענת התובע ניגש אל חבורת צעירים שהשתוללה במועדון על מנת להפריד ביניהם ולהוציאם מהמועדון. לטענתו בעת היציאה החוצה נזרקו לעברו ולעבר המאבטחים הנוספים בלוקים והמתלוננים (היינו תומר ואלעד) ניסו להלום במאבטחים והוסיפו להתפרע.

8. מנגד טענו המתלוננים כי הבחינו בקטטה במועדון ותומר מתוקף היותו שוטר ניסה לגשת אליהם ולהפריד. בשלב זה הגיעו המאבטחים והחלו מכים בהם. לטענת תומר לא עזרו הסבריו לפיהם כל כוונתו הייתה להפריד בין הניצים והוא חטף מכות מהתובע וממאבטח נוסף.

9. המתלוננים מסרו עדויות במשטרה וכך גם התובע ושני המאבטחים הנוספים. בתיק המשטרה מצוי היה דו"ח סייר שהגיע למקום ובו נרשמו פרטיהם של עדים נוספים לאירוע. עדים אלו לא נחקרו.

10. ביום 17.1.00 כ – 15 חודשים לאחר האירוע ערכה המשטרה עימות בין המתלוננים לבין המאבטחים והתובע ביניהם. מתוך העימות עולה כי המתלוננים מזהים את המאבטחים לרבות התובע כמי שהיו מעורבים במעשה האלימות נגדם.

11. מעדויות המאבטחים וכן מדבריהם בעימות עולה כי לטענתם המתלוננים הם שתקפו אותם והתפרעו במועדון ומחוצה לו. מתוך עדותו של אחד המאבטחים (זוהר עפרוני) עולה כי אכן היה שימוש בכוח מצד המאבטחים. מעדותו של התובע עולה כי הוא קושר עצמו לאירועים האלימים הגם שהוא מכחיש שעשה שימוש במכשיר הקשר כדי להכות את תומר. הוא אינו שולל כי יתכן שאלעד קיבל ממנו מכה שכתוצאה ממנה נפל בסופו של דבר על הרצפה.

12. עוד עלה מעדותו של התובע במשטרה כי לאחר שמסר את גרסתו הראשונית לאירועים שב וביקש, תוך כדי מעצרו, להוסיף על עדותו ובעצם הפליל את המאבטח זוהר בכך שמסר כי זוהר עשה שימוש בנונצ'קו כלפי המתלונן תומר. עדות זו כאמור ניתנה לאחר שנגבתה עדותו הראשונה אשר בה לא טרח לספר את הדברים. משנשאל מדוע לא סיפר זאת בראשונה השיב כי לא רצה לסבך את זוהר אך לבסוף ולאחר שהמאבטח השלישי, גיא סבג , שוחח איתו במעצר, החליט לספר את האמת. ראה הודעתו השניה מיום 26.9.98 בשעה 17:30.

13. חשוב לציין כי בסופו של יום כאשר נדרש המתלונן תומר להתייצב לחקירה בבית המשפט, במסגרת ההליך הפלילי, לא הגיע למתן עדותו הגם שהדיון נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר למשטרה להביאו. כפי שעלה בעדויות שבפני
י, חזר תומר בתשובה ולא היה לו יותר עניין בניהול ההליך.

טענות התובע

14. התובע טוען כי המשטרה פתחה נגדו בחקירה נוכח "סולידריות" כלפי המתלונן תומר שהינו שוטר. זאת כאשר בהמשך ניהלה חקירה רשלנית ולא בדקה את הממצאים ביסודיות.

15. התובע טוען כי לא היה מקום לעצרו שכן מסר גרסתו ובה דחה את כל הטענות נגדו. התובע התייצב לחקירה לאחר שהוזמן ולא הייתה כל סיבה לעוצרו בשלב זה של החקירה.

16. כך גם לא היה מקום להגיש נגד התובע כתב אישום שכן לא היה בראיות די כדי לבסס הרשעה. לטענתו היה על המדינה לשקול את משקלן הלכאורי של הראיות שבתיק קודם להגשת כתב האישום וזאת בהתאם לסעיף 62 לחסד"פ, התשל"ד – 1974.

17. התובע סומך ידיו על דברי בית המשפט בהכרעת הדין המזכה אשר בה ייחס בית המשפט לתביעה ליקויים בחקירה המשטרתית וכן בהבאת הראיות. הכרעת הדין ודברי בית המשפט הם הבסיס לתביעה.

18. בכל הנוגע לשיעור הנזק טוען התובע כי העובדה שנעצר והוגש נגדו כתב אישום גרמה לכך שפוטר מעבודתו ולא יכול היה למצוא עבודה בתחום זה שכן לא יכול היה להציג תעודת יושר.

19. גם לאחר הזיכוי לא טרחה המשטרה למחוק את הרישום הפלילי נגדו לאורך זמן רב דבר שהסב לו נזק.

20. ב"כ התובע מפרט אחד לאחד את המחדלים שיצאו מעם המשטרה בניהול ההליך כנגד התובע ובהם: התעלמות מנתונים שאסף הסייר שהגיע למקום בסמוך לאירועים; עדים שלא נחקרו שבדבריהם לסייר הצביעו על אלימות המתלונן כלפי המאבטחים; התעלמות מסתירות בין הודעות שנגבו מהמתלוננים לאמור בדו"ח העימות; אי עריכת מסדר זיהוי לצורך אישוש זהות המאבטח שנטען כי פגע במתלונן; עיכוב בחקירת התובע לאחר שהגיע למשטרה ונעצר; העדר צילומים של הפגיעות שנטען כי נגרמו למתלונן; ועוד.

21. ב"כ התובע מפרט את מחדלי התביעה בניהול ההליך בבית המשפט ובין היתר: אי העדתו של המתלונן תומר נדטו.

22. התובע מעריך את נזקין בסך של 200,000 ₪.

טענות המדינה

23. המדינה טוענת כי ניסיונו של התובע להסתמך על קביעות בפסק הדין המזכה אין לו על מה שיסמוך שכן אינו בגדר ראיה קבילה לתוכנה במשפט. מכל מקום קביעות בית המשפט בהליך הפלילי אין להן משקל בהליך האזרחי. בית משפט זה בהליך האזרחי צריך לשפוט על פי מכלול הראיות שהובאו בפני
ו.

24. לגופם של דברים טוענת המדינה שאין די בעצם הזיכוי כדי לזכות את התובע בפיצוי. התובע לא היה מהימן בגרסאות שמסר. בחומר החקירה היה די כדי לבסס ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנטענות ואף התובע לא סבר שאין מקום להשיב לאשמה בסיום הבאת עדויות התביעה במסגרת ההליך הפלילי.

המדינה מבקשת לשים דגש על העובדה שאת החלטת המדינה להגיש כתב אישום יש לבחון בזמן אמת ולא כחוכמה לאחר מעשה. לשיטתה בעת הגשת כתב האישום היו די ראיות לביסוס אשמה לכאורה.

העדים

25. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם המדינה העידו עו"ד אלברט זמנסקי שקיבל את ההחלטה להגיש כתב אישום; עו"ד צבי היילברון ועו"ד טלי בר-און שניהלו את התיק בהליך הפלילי.

הכרעת הדין המזכה

26. ראשית יש לציין כי חרף טענת המדינה כי עסקינן בזיכוי מחמת הספק, הרי שעיון בהכרעת הדין מלמד שהזיכוי היה מוחלט. אלא שבכך אין די.

27. צודקת המדינה בטענתה כי

פסק דין
מזכה בהליך פלילי אינו לכשעצמו ולגופו ראיה במשפט אזרחי. הדבר נכון בעיקר במקרים שהתביעה האזרחית הינה בין שני צדדים פרטיים וההליך הפלילי אינו עילת התביעה עצמה. אלא שמקום שבו ההליך הפלילי שהסתיים בזיכוי הוא הוא עילת התביעה כנגד המדינה, כי אז לא ניתן לומר שהכרעת הדין אינה ראיה כלל במשפט. הכרעת הדין הינה חלק מן התיק הפלילי כולו שהינו מושא לביקורת של בית המשפט הדן בהליך האזרחי. יחד עם זאת, ממצאי בית המשפט בהליך הפלילי לגופם הינם רק עדויות שמיעה על כל המשתמע מכך.

לעניין זה ראה דברי כב' השופט קדמי בספרו על הראיות , מהדורת תשס"ד-2003, חלק שלישי, בעמ' 1352 ואילך.

28. כאן המקום להאיר הבדל נוסף בין ההליכים הפלילי והאזרחי והוא הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת. בהליך האזרחי די למדינה אם בית המשפט יגיע לכלל מסקנה כי היו 51% סיכוי להרשעה כדי שתביעת התובע תיפול. לא כך בהליך הפלילי בו על בית המשפט להיות משוכנע מעל לכל ספק סביר באשמת הנאשם כדי להרשיעו וכל ספק קטן יפעל לטובתו ויביא ל

פסק דין
מזכה. משמע

פסק דין
מזכה לא בהכרח נשען על כמות ראיות שיש בהן כדי להוכיח את צדקת טענות הנאשם. יש והוא מושתת על העדר ראיות מספיקות מצד המדינה להוכחת האשמה.

29. ועם כך אין לנו אלא לפנות לדיון לגופו של עניין.


בחינת הראיות

30. ראשית, ראיתי לציין כי בכל הנוגע לשאלות האם היה מקום לעצור את התובע, האם היה מקום להגיש את כתב האישום נגדו והאם היה מקום להמשיך בהליכים גם לאחר שהתביעה נתקלה בקושי בהבאת המתלונן הראשי, תומר נדטו לעדות, יש לבחון אותן בזמנים הרלוונטיים ולא בדיעבד. כך למשל, העובדה שבסופו של יום לא התייצב העד המרכזי מטעם התביעה להעיד אין בה כדי לסייע במענה לשאלה האם היה די בחומר הראיות כדי לבסס הרשעה לכאורה בעת הגשת כתב האישום וכו'.

האם היה מקום למעצר

31. בעת קבלת החלטת המשטרה לעצור את התובע ושני המאבטחים הנוספים (להלן: זוהר וגיא) היו בפני
ה הודעתם של שני המתלוננים תומר ואלעד. הודעותיהם הראשונות של תומר ואלעד נגבו מהם בבית החולים אור ליום האירוע. (להלן ההודעות הראשונות).
(ההדגשות שיופיעו להלן אינן במקור – ח.ו.ו.)

32. בהודעתו הראשונה מציין אלעד את הדברים הבאים:

"ראינו שתי שומרים מביאים מכות לשני ילדים שאנחנו לא מכירים. הביאו להם נגיחות ומכות עם אלה.... אני הסברתי לשומרים רק במילים ששתי אלה שקיבלו מכות הם חברים....איך שאמרתי לשומר הם חברים אמר לי אל תתערב הביא לי בעיטה לרגליים והפיל אותי על הריצפה.....אז החבר שלי המגבניק תומר ...אמר להם אני שוטר מגב מה הבעיה אמרו לו. אז מה אם אתה שוטר...תפס אותו מהצוואר. השוטר תומר הוריד לו את היד מהצוואר אז שניים קפצו עליו הוציאו אותו החוצה הביאו לו מכות עם אלה ועם מוטורלה רק מכות לראש ולפנים ....חבר שלי תומר היה מלא דם אז עזבו אותו ראו שהוא נפל על הריצפה הרביצו לו מכות עם אלה אחד עם חולצה שחורה ושלוש עם חולצות לבנות לאחד השומרים היה אבן ביד.."

33. בהודעתו הראשונה מציין תומר את הדברים הבאים:

"....ראיתי המולה של אנשים. אני בתור שוטר ניסיתי להפריד בין האנשים. בא שומר תפס אותי מהצוואר בא להוציא אותי החוצה אמרתי לו תירגע סך הכל הפרדתי הוצאתי לו תעודת שוטר להראות שאני לא רבתי ...תפס אותי מהצוואר ואמר לי מי אתה בכלל מי אתם השוטרים. שומר אחד לקח אבן ושומר אחד לקח אלה מברזל שהיתה לו בכיס ודפק לי אותה בראש הרבה פעמים.....עוד שני שומרים באו מבפני
ם וקפצו עלי. שהמשטרה הגיע הם ברחו.....כולם לבשו בגדי אבטחה אחד בצבע שחור ואחד בצבע לבן ועוד - 3- בצבע לבן. השומר עם הלבוש השחור שיער קצוץ גבוה, 1.85 בערך. גוון עור לבן נראה בערך בין 22-24 שנה. שומר אחר עם שיער מלא שחור גובהו 1.75 בערך גוון עור כהה תימני כזה נראה בן 24-25 שנה. עוד שומר אחד עם זקן צרפתי כזה לבש בגדי שמירה לבנים, שיער קצוץ גובה 1.75 בערך בגיל 23-24 שנה. שומר נוסף גורילה שמן בריא לבש חולצה לבנה וג'ינס שיער מלא שחור גובה 1.85 בערך נראה בן 25-26 גוון עור בהיר אשכנזי כזה. הוא הביא לי הרבה. תפס אבן גדולה ודפק לי אותה בראש."

34. בהודעה המאוחרת שמסר תומר יום למחרת כבר בתחנת המשטרה ציין:

".... נכנסתי פנימה הבחנתי בשומרים ....מרביצים עם אלת ברזל לילדים קטנים.....כאשר ראיתי שהשומרים מרביצים מכות ביקשתי מאחד השומרים להרגע הסברתי לו שאני שוטר שבאתי לבלות בוא תנסה לגמור את זה יפה, איך שיצאתי בחוץ פתאום הרגשתי אלת ברזל בראש כמה פעמים שומר נוסף נתן לי מכה בראש עם מכשיר קשר ושומר נוסף שנתן לי מכה עם אבן בראש. ...כאשר המשטרה הגיעה כל השומרים ברחו מהמועדון."

בהמשך הוא נותן שוב תיאור של ארבעת השומרים שהיו מעורבים:

" 1) גובהו 1.75 זקן צרפתי, שחום עור, רזה שיער קצוץ עיניים חומות. 2) השומר השני גובהו 1.85 צבע עור לבן לבש ג'קט שחור שאבטחה עיניים חומות מבנה גוף בנוני ממוצא אשכנזי צבר. 3) השומר השלישי גובהו 1.75 שיער מלא בצבע שחור מבנה גוף בנוני עור די שזוף. 4) השומר הרביעי גדול מימדים גובה 1.90 שיער לא קצר אלא מלא מבנה גוף מוצק ושרירי נראה ממוצא רוסי צבע עור לבן. ....התימני נתן לי מכה עם המכשיר קשר מוטורולה זה שנתן עם האלה את המכה זה השומר השני שתיארתי והוא אמר כל המשטרה על הזין שלי."

35. מדובר בשתי הודעות של אורחים במועדון שבראשיתן נגבו בבית החולים אליו הגיעו המתלוננים הללו לטיפול רפואי עם חבלות. החבלות תאמו את הנטען על ידי המתלוננים בהודעות. כך גם בשלב ראשוני לא נראו סתירות מהותיות באשר לעצם ההשתתפות של השומרים/ מאבטחים במועדון בהתנהגות האלימה שתוארה. גם מתוך שתי ההודעות של תומר לא נתגלו סתירות אשר יכולות כבר בשלב מקדמי זה לאיין את כל הנאמר בהן.

36. מנגד יש בהודעות אלה תאור של התנהגות אלימה ביותר שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום. בעדותו של תומר במשטרה יש גם תיאור שיכול להתאים לתובע כאותו שומר בעל עור שחום או די שזוף כהגדרתו. בנסיבות אלה נראה לי כי די בהודעות אלה כדי להכשיר את מעצרם של המאבטחים לצורך חקירתם. אלא שלדידי בידי המשטרה היה יותר מכך.

37. עוד באותו היום שבו נגבו ההודעות הראשונות מן המתלוננים, ב – 26.9.98 נגבתה גם עדותו של התובע בשעה 16:05. בהודעתו הראשונה מציג התובע גרסה ולפיה מי שזרק את הבלוקים הם המתלוננים. אלא שבהמשך הוא מציין בכל הנוגע לשאלה היכן היה המאבטח השני גיא כי:

"..הוא גם היה בדיסקוטק גם הדף אותם ביחד איתי. הם התחילו להתפרע לתקוף והוצאנו אותם החוצה....לגיא יש זקן לא ? ....יש לי רק מכשיר קשר אלה אני לא מחזיק אף פעם.
ש:האם השתמשת במכשיר הקשר להכות את אחד המעורבים?
ת: מה פתאום לא היכיתי אף אחד. בבלגאן שהוצאנו אותם החוצה המכשיר קשר היה בצד."

בהמשך הוא נדרש לשאלה מדוע חרף העובדה שראו שאחד האנשים פצוע לא נשארו עד שהגיע האמבולנס והשיב כי המשמרת נגמרה והם הלכו "רגיל" כדבריו. הוא הוסיף וציין כי אינו יודע כיצד נפצע אותו מתלונן.

38. התובע לא שוחרר ומיד כשעה לאחר מכן ביקש להוסיף על חקירתו ובה ציין כי הבחור שהשתולל זרק אבנים לעבר זוהר "המאבטח זוהר לקח את הנונצ'קו זה 2 אלות מחוברות בשרשרת ונתן לו בראש לא ראיתי כמה פעמים ואחר כך השוטר בא אלי וצעק שהוא פתח לו את הראש הוא היה מלא דם בראש".

משנשאל מדוע לא סיפר זאת בחקירתו הראשונה השיב :

"כי לא רציתי להסתבך איתו והחלטתי לספר כי רציתי לספר את האמת וגיא אמר לי לספר את האמת."

39. באותו היום מיד לאחר חקירת התובע נחקר גם המאבטח גיא סבג. מהודעתו עלה כי באותו היום ראה מאבטחים מוציאים אנשים החוצה מן המועדון כשהם הודפים אותם. בהמשך ראה אדם שזורק אבנים וניגש אליו וניסה להרגיעו. הוא ממשיך ואומר כך:

"תפסתי לו את שתי הידיים והוא השתחרר והחל להשתולל קרע לי את החולצה ולעוד מאבטח שהיה איתי קוראים לו זוהר עפרוני הוא קרע לנו את החולצות אנחנו השתלטנו עליו הוא התחיל להשתולל ולבעוט בי. אז בא חבר שלו בחור שחום עם עיניים כחולות ואמר לי שחבר שלו מדמם והסתכלתי שהראש של זה שזרק אבנים מלא דם. .... הוא נפל ואמר לי שהוא שוטר אמרתי לחבר שלו שיחזיק אותו ואנחנו נביא אמבולנס ואז נכנסתי ל...(לא ברור- ח.ו.ו.) בפני
ם למנהלה של המקום והייתי מלא דם שטפתי את עצמי החלפתי חולצה והלכתי למועדון אחר וחזרתי אחרי זה. באתי אחרי שהאמבולנס לקח אותו."

בהמשך הוא ניסה לתרץ מדוע לא נשאר לטפל בפצוע והשיב שחברו נשאר איתו. הוא הוסיף וציין ש: "נהיה שמה מלא בלגאן". בסופה של העדות הוא מוסיף כי:

"אני רוצה לומר שהודענו לבעלים של המועדון וביקשנו אישור להעלם כי פחדנו מהמשטרה."

לשאלה כיצד נפצע המתלונן השיב שאינו יודע. הוא מסר שזוהר מחזיק אלה אך לא ראה אם זוהר הכה את המתלונן אך שזוהר סיפר לו שהוא שבר את האלה למישהו על הראש.

40. משמע גם התובע וגם גיא סבג בעדותם מתארים תמונה של "בלגאן" כהגדרתם. בנוסף לכך מודה התובע שהיה ברשותו מכשיר קשר בעת האירועים. העובדה שהוא הכחיש בעדותו הראשונה כל מעורבות לעצם נתינת המכות אינה כשלעצמה מצדיקה לשחררו שכן אחרת כל עבריין שיכחיש את המיוחס לו ישוחרר אוטומטית ממעצר. יתרה מכך העובדה שבעת חקירתו הראשונה לא ראה התובע לספר את כל האמת והיה נכון לעשות כן רק לאחר זמן ורק לאחר ששוחח עם שותפו למשמרת, יש בה כדי להטיל ספק גם במהימנות עדותו ולפיה לא היה כלל מעורב באירוע האלים.

41. גם סבג קושר עצמו לאירוע ובוודאי שקושר את זוהר. עוד עולה כי כל המאבטחים והתובע ביניהם בחרו להעלם מן המקום ואפילו לא טרחו להושיט עזרה לפצוע. סבג מציין בעדותו שהדבר נבע מחששם מן המשטרה. מי שבטוח במעשיו אינו נמלט מן המשטרה. התנהגות מעין זו יכולה ללמד על מעורבותם של המאבטחים באירועים האלימים ובכלל זה גם התובע.

42. אמור מעתה כי במועד תום חקירתו השניה של התובע הייתה גם הייתה עילת מעצר ולו כדי שהמשטרה תוכל לפענח את נסיבות המקרה ולקבל תמונה רהוטה על שהתרחש במקום. העובדה שהתובע בחר לתקן את עדותו לאחר שהושם בתא אחד עם שותפו לעבודה ולאירועים מלמדת על חשש סביר לשיבוש מהלכי חקירה אם ישוחרר לאלתר.

43. עוד חשוב להדגיש כי בסה"כ היה התובע עצור פחות מ – 24 שעות והובא בפני
כב' השופטת ריבה ניב לשם שחרורו בערבויות.

44. בחקירתו של התובע בבית המשפט בתיק שבפני
י ראה למסור גרסה שונה מזו שניתן ללמוד מתוך עדויותיו במשטרה. כאמור לעניין זה אין כל משמעות בנקודת הזמן שבה עסקינן בשלב התחילי של האירוע שבו נדרש קצין להחליט אם לעצור את החשוד אם לאו.

45. מכל האמור עד עתה ראיתי לקבוע כי החלטת המשטרה לעצור את התובע ביום שלאחר האירוע הייתה סבירה בנסיבות שתוארו לעיל.

האם היה מקום להגשת כתב האישום נגד התובע

46. ב"כ התובע מפנה לחוסרים ומחדלים בחקירת המשטרה ובעיקר להעדר חקירה של יתרת המעורבים אשר שמם נזכר בדו"ח הסייר שהגיע למקום בסמוך לאחר האירועים. לטענתו לו היו חוקרים את אותם גורמים היו מגיעים למסקנה כי המתלוננים הם שהחלו באלימות ולא המאבטחים. לטענתו לא פעלו התובעים המשטרתיים על פי הנחיות פרקליטת המדינה ולו היו פועלים על פיה לא היו מגיעים למסקנה כי יש די בראיות שבתיק לצורך ביסוס כתב אישום. אלא שחלקן של הסתירות לאו סתירות הן.

47. אין ספק שהמאבטחים מסרו גרסה נוגדת לגרסת המתלוננים ולפיה המתלוננים הם שהחלו בידוי אבנים והשתוללות במועדון ומחוצה לו. גרסה זו נראה שכלל לא נבדקה. לא ראיתי כי בסמוך לאחר חקירת המאבטחים הוחזרו המתלוננים לחקירה לצורך קבלת תגובתם. כך גם לא ברור מדוע לא עשתה המשטרה מאמץ נוסף לאתר עדים נוספים שהיו עדי ראיה, לבד מניסיון אחד כפי שעולה מהמזכר של אבי צברי מיום 26.9.98. (נספח לתצהירי הנתבעת).

48. אלא שניסיונו של התובע ללמוד מן האמור בדו"ח הסייר הינו סלקטיבי. דו"ח הסייר פותח ברישום תקציר דבריו של המתלונן תומר נדטו ולפיהם שומרים במועדון תקפו אותו עם אלת ברזל והכו בראשו כך ללא סיבה. אמנם גם נרשמה אמירתו של מאבטח נוסף בשם מאיר אמיר שסיפר כי השומרים והוא ביניהם ביקשו להוציא את תומר מהמקום אך זה החל להשתולל ולהתנגד תוך שהוא מפעיל כוח ותוקף את השומרים. אלא שמנגד נרשמה על ידי הסייר גם גרסתו של יחיאל שרעבי, שהיה חברו של תומר, ועל פי המצוי בדו"ח תמך בגרסתו של תומר לפיה ביקשו להפריד קטטה שהייתה ואז השומרים התנפלו עליהם. אלא שגם מאיר אמיר וגם יחיאל שרעבי לא נחקרו כאשר גרסת כל אחד מהם כפי שנרשמה על ידי הסייר תומכת זה בגרסת המתלוננים וזה בגרסת המאבטחים.

49. מכאן שגם אם היו ליקויים בחקירת המשטרה יש להשיב על השאלה האם כנגד התובע היה מקום להגיש כתב אישום על בסיס החומר שהיה בידי המשטרה עובר להגשתו.

50. בין לבין נחקר גם זוהר עפרוני ביום 27.9.98 בשעות אחר הצהריים ולאחר שהתובע שוחרר ממעצר. בעדותו קושר זוהר את עצמו לאירועים וכן את התובע. בעדותו הוא מציין כי התובע הוא שקרא לו בקשר ומשהגיע למקום בתוך המועדון ביקש להוציאם החוצה. ואז:

"ניסיתי לדבר עם המאבטח והחבורה ואז החלו חלופי דחיפות בין השומר לבין אנשי הקבוצה. ....אחרי שתי דקות ראיתי שיש שוב קטטה בחוץ בין שניים שלושה שומרים לאותם אנשים בעיקר עם בחור ג'ינג'י שצעק והשתולל. ניסיתי להפריד בין האנשים פתאום החלו לעוף חתיכות של בלוקים וראיתי את הבחור הג'ינג'י מתקרב אלי עם יד ימין מאחורי הגב ומאיים עלי "אני אמחק אותך ואני...אתכם" באופן מידי זינקתי עליו עם יד אחד על החזה ויד שניה תופסת את היד המוסתרת שלו ... ואז נפלנו אחורה ועלינו עוד אנשים במקום היה בלאגן ולא ידעו מי נגד מי. ....לא ידוע לי ממה הוא קיבל מכה אני יודע שתפסתי אותו ביד ימין ובחזה וכתוצאה מכך הוא נפל אחורה ויכול להיות שקיבל מכה מהנפילה על הריצפה או יכול להיות שקיבל מכה מאנשים אחרים שקפצו עליו."

בתשובה לשאלה של החוקר המעמת אותו עם דברי גיא והתובע ולפיהם נתן מכה בראש למתלונן השיב:

"...ויכול להיות שבמהלך הקטטה נתתי לו מכה בראש ולא שמתי לב זה לא זכור לי במיוחד אבל יכול להיות אין להם שום סיבה לשקר!". (- הכוונה לגיא והתובע – ח.ו.ו.)

51. בטרם יחליט אם להגיש כתב אישום ביקש התובע, עו"ד אלברט זמנסקי, השלמת חקירה כדי שהמתלוננים ימקדו את המעשים שהם מייחסים לכל אחד מן המאבטחים. בעימות היה כדי לתמוך בגרסת המתלוננים. כך למשל הצביע תומר על התובע כמי שנתן לו מכות עם מכשיר הקשר עד זוב דם וכן בעיטות בגב. הוא הצביע על זוהר כמי שנתן לו מכה עם אלה מתקפלת. בכל הנוגע לגיא סבג טען שאינו זוכר שהוא נגע בו. גיא סבג מציין בעימות כי תומר השתולל ואז בעודו מנסה לתפוס אותו ראה שראשו מלא בדם.

כך גם אלעד מציין בעימות כי בדברי המאבטחים יש שקרים וחזר על עדותו במשטרה בסמוך לאירועים שהכל החל כאשר ראה שני מאבטחים מרביצים לשני ילדים במועדון והוא ניגש אליהם. הוא הוסיף כי אחד מאותם מאבטחים היה התובע והצביע עליו. התובע גם היה זה שבעט בו ברגל וגרם לו ליפול. גם בכל הנוגע למעשיו של זוהר יש חזרה על עדותו בחקירתו הראשונה.

52. ברי שעצם העובדה שהמאבטחים הכחישו את המעשים המיוחסים להם אין בה כדי להצדיק סגירתו של תיק. הכחשה כזו הינה חיזיון נפוץ. אף העובדה שהתובע הציע בעת העימות להיבדק בפוליגרף אינה מיניה וביה מלמדת על חפותו. גם אין כל חובה על המשטרה להיעתר לבקשה כזו כתנאי להגשת כתב אישום.

53. לא הוצג בפני
י שהמאבטחים כלל ביקשו להגיש תלונות נגדיות כנגד המתלוננים לאור טענתם שהמתלוננים זרקו עליהם בלוקים. לעומת זאת המתלוננים שבו על גרסתם הראשונית הבסיסית. העובדה שחלקן של התשובות אינן מתיישבות זו עם זו במלואן אין בה כדי להביאני לכלל מסקנה כי לא היה מקום להגיש את כתב האישום. כל המעורבים באירוע טענו שהייתה אנדרלמוסיה והמאבטחים כולם השתמשו במונח שהיה "בלגאן". אין ספק שבסופו של האירוע היו שני מתלוננים שנדרשו לטיפול רפואי בבית חולים. אין ספק שבסופו של האירוע ברחו המאבטחים מהמקום וניתן ללמוד מהתנהגות זו לכאורה על מעורבות המאבטחים בפציעות של המתלוננים.

54. במצב דברים זה כאשר המתלוננים עומדים על גרסתם ודווקא התובע נמצא משנה את גרסתו בעת החקירה, דבר שיש בו כדי לפגום באמינותו, נראה לי שגם בלעדי חקירות שני העדים הנוספים יחיאל שרעבי ומאיר אמיר היה כדי לבסס הגשת כתב אישום.

55. לצורך מענה על השאלה האם היה מקום להגיש כתב אישום אין לצעוד קדימה בזמן ולהביא בחשבון את העובדה שבסופו של יום נותרה עדותו של אלעד עדות בודדת שכן תומר לא התייצב לעדות. במועד שבו על התובע המשטרתי לבחון את חומר הראיות הוא יכול להניח שהמתלוננים יתייצבו למסירת עדותם בבית המשפט.

56. ב"כ התובע התייחס גם לעובדה שהרופא שחתום על התעודה הרפואית לא היה זה שבפועל בדק את המתלונן אלא היה אחראי על המיון באותה משמרת. עובדה זו לא עולה מתוך התעודה הרפואית והתובע המשטרתי יכול היה לדעתי לצאת מנקודת הנחה שהחתום עליה הוא שבדק את המתלונן. גם עובדה זו התגלתה רק במהלך הראיות.

57. העדים מטעם המדינה טענו כי בשלב זה כל שעליהם לבחון הוא האם יש די בראיות לביסוס הרשעה ואם שוכנע התובע כי קיים סיכוי סביר כזה עליו להגיש כתב אישום. בענייננו, לו היה תומר מגיע למתן עדותו יתכן שההליך היה נגמר בהרשעת התובע ולא בזיכויו. הוא הדין באשר לשני העדים הנוספים שלו היו נחקרים ומוזמנים לבית המשפט יתכן שבסופו של יום היה בית המשפט מקבל את גרסת יחיאל שרעבי ולא את גרסת המאבטחים לרבות מאיר אמיר.

58. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברי בית המשפט בעניין ע"פ 804/95 משה גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 200 בעמ' 208:

"אכן כפי שהודה החוקר במהלך הדיון היה זה מחדל חקירתי שלא לקיים בדיקת טביעת אצבעות כאמור. ברם, השאלה איננה אם ניתן להשיג ראיה טובה נוספת, אלא אם הראיות שבאו בפני
בית המשפט מספיקות לביסוס ההרשעה; שהרי הדין הוא שדי בראיה "מספקת" ואין כלל מהחייב את התביעה להציג את הראיה "המכסימלית" שניתן להשיג (ראה: ע"פ 21-20/49 פ"ד ד' 516 זרקא; ע"פ 303/86 סינואני , לא פורסם; ע"פ 122/86 מזרחי נג מ"י לא פורסם)."

וכן דבריה של כב' השופטת נורית אחיטוב בע"פ (ת"א) 71192/00 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם בתק – מח 2002 (2) 31723 כדלקמן:

"באשר לחקירת המשטרה, שנמנעה מלחקור עדים שלדעת הסניגור יכלו לתרום לבירור נסיבות האירוע, הרי שבטענה זו אין כל ממש.
בידוע, ששיטת המשפט שלנו, אינה מחייבת הבאת ראיות מקסימליות, אלא יש לבחון בכל מקרה, האם די בראיות שהובאו כדי לבסס את האשמה.
מובן שאין באמירה זו, כדי למנוע מהסניגור להביא מטעמו כל עד שסבור הוא שעדותו רלבנטית לענין. משבחר הסניגור לא לזמנם, מן הסתם, לא יכלו לתרום להגנת מרשיו.

באשר לטענה כי אנשים נוספים היו צריכים להיות מואשמים, גם בטענה זו אין כדי לסייע לנאשמים.
אין זה מתפקידה של הערכאה הדיונית, לבחון את שיקולי התביעה באי הגשת כתב-אישום, כנגד מי שאינו בפני
ה. הן התביעה (סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) והן בית-המשפט השומע ראיות חייבים לבחון אם הובאו ראיות מספיקות לאשמתם של אותם הנאשמים העומדים לדין, בפני
ו, ואלו בלבד."

59. מכאן שאף אם סברתי כי היה מקום שהמשטרה תבחן את טענות המאבטחים כנגד המתלוננים הרי שאין במחדלה זה כדי לאיין את היכולת לבחון את הבסיס הראיתי לצורך הגשת כתב אישום כנגד המאבטחים והתובע בינם לאור חומר הראיות שבתיק. אין לשכוח שהמאבטחים לא הגישו כל תלונה כנגד המתלוננים בגין אותו אירוע חרף טענותיהם הקשות נגדם.

60. אשר על כן בסופו של יום ולאחר ששבתי ועברתי על כל הראיות שהיו בידי המשטרה באותו מועד, ראיתי לקבל את עדותו של עו"ד זלמסקי ולפיה סבר במועד שעובר להגשת כתב האישום כי יש די בראיות שבתיק כדי לבסס את האשמה.

האם היו מחדלים בניהול ההליך הפלילי


61. ב"כ התובע טוען גם כלפי אופן ניהול ההליך הפלילי גופו. בין היתר הוא טוען כי התביעה התרשלה כשלא טרחה להביא לעדות את המתלונן, תומר נדטו, חרף הוראה מפורשת של בית המשפט. אין בידי לקבל הטענה. מתוך חומר הראיות כמו גם מתוך פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי, נ/1, עולה כי התביעה נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד תומר בשלב שבו נשמעו הראיות. התביעה לא הייתה צריכה לצפות לחוסר שיתוף הפעולה שכן עוד בשנת 2000 נכון היה תומר להשתתף בעימות עם המאבטחים. העובדה שבינתיים חזר תומר בתשובה ואיבד עניין במשפט אינה בחזקת דבר שעל התביעה היה לצפותו מראש.

62. מוכנה אני לקבל כי לאחר שתומר לא התייצב לדיון חרף שיחות טלפון שקוימו איתו, היה על התביעה לדאוג לבצע מסירה אישית כמשמעה הרגיל, היינו ששוטר יגיע אליו לישיבה בה הוא לומד וימסור לו את ההזמנה ויבהיר לו את המשמעות של אי התייצבותו.

63. אלא כפי שכבר ציינתי העובדה שתומר לא התייצב למשפט ולא מסר גרסתו פעלה לטובת התובע ומנגד קיים החשש כי אם היה מתייצב היה עשוי להביא להרשעתו של התובע ולא לזיכויו כפי שארע.

64. מכאן שגם בשלב זה לא ראיתי שהתובע הוכיח טענתו.


פעולת המשטרה והתביעה מתוך סולידריות לשוטר המתלונן – האמנם?


65. גם אם בראשית הדיון נראה כי לטענה זו בסיס כלשהו, הרי שלאחר ששמעתי את העדים ושבתי וקראתי את העדויות שוכנעתי כי טענה זו לא הוכחה. מתוך העדויות עלה כי בשלב מסוים ציין תומר בפני
המאבטחים כי הוא שוטר. כן עלה כי בשלב מסוים ידעו המאבטחים כי עסקינן בשוטר מג"ב לאור התעודה שמצאו בכיסו. אין ספק שעל המשטרה היה לחקור נקודה זו, היינו מתי נודע למאבטחים כי מדובר בשוטר. עובדה היא שלאחר בחינת מכלול הראיות בחר עו"ד זלמסקי להגיש את כתב האישום בעבירה של תקיפה בנסיבות חמורות ולא בעבירה של תקיפת שוטר.

66. אני סבורה כי אם הייתה התלהבות מיוחדת לטפל בפרשה בשל היותו של המתלונן, תומר, שוטר – כי אז היה מוגש כתב אישום כנגד התובע ויתרת המאבטחים מיד בסמוך לאירועים ולא בחלוף זמן כפי שקרה בענייננו.

67. מכל מקום עדותו של התובע בעניין זה נותרה עדות יחיד והוא לא זימן כל עד נוסף לתמיכה בטענתו זו.

האם היה על התובע לחזור בו מכתב האישום תוך כדי הדיון?


68. ב"כ התובע מציין כי לכל הפחות היה על התובע שניהל את הדיון לחזור בו מכתב האישום לאחר שנוכח שהעד המרכזי מטעמו לא התייצב לדיון.

69. עו"ד היילבורן מציין בתצהירו כי אחד השיקולים שלא להגיש ערעור על הכרעת הדין הייתה העובדה שהמתלונן איבד עניין בפרשה ולא שיתף פעולה.

70. גם אם יתכן שהיה על התביעה לבקש לחזור בה מכתב האישום לאחר שבית המשפט לא נאות לדחייה נוספת של הדיון לצורך הבאתו של תומר, גם אז אין מדובר לדידי אלא בשיקול דעת מוטעה. יש לבחון את סבירות ההתנהגות של התביעה בזמן אמת היינו תוך כדי הדיון ולא כחכמים לאחר מעשה. איני סבורה שהתנהגות זו עולה כדי התרשלות מצידה של המדינה.

71. עוד ראיתי להביא בחשבון את טענת המדינה כי אף בשלב זה לא ראה סניגורו של התובע לטעון שאין להשיב לאשמה.

72. כך גם יש להביא בחשבון כי מדובר בשלב מאוחר של הפרשה מבחינת התובע ולא נראה לי כי מחדל זה של התביעה, ככל שהיה זה מחדל, גרם לנזק נוסף לתובע. מכל מקום נזק כזה לא הוכח.

עדות התובע


73. לא ניתן לחתום את הדיון בתיק זה מבלי להידרש לרושם שעלה מעדות התובע. התובע בחקירתו הנגדית השיב לא אחת, ובנושאים מהותיים לתביעתו, כי אינו זוכר. ניתן היה להניח כי אם אכן נפגע התובע כל כך מההליך שהוגש נגדו, היה זוכר פרטים רבים יותר מן האירוע. מדובר בבחור צעיר שטוען לאירוע ששיבש את חייו לתקופה לא מבוטלת. עוד ראיתי להביא בחשבון כי מאז האירועים ועד לדיון בפני
י נדרש התובע להיזכר בפרטי המקרה גם לצורך ניהול ההליך הפלילי. מעדותו התרשמתי שאין הדברים כצעקתם ויתכן ששיקולים אחרים הניעו אותו בסופו של יום, למעלה משנתיים וחצי לאחר הזיכוי, להגיש תביעה זו שבפני
י.

74. צודקת ב"כ המדינה בטענתה כי התובע מסר מספר גרסאות במהלך הזמן כפי שעשה גם בעת עדותו במשטרה. שהרי תוך כדי מעצרו הקצר ולאחר שפגש את גיא סבג ראה לשנות ולהוסיף על הודעתו הראשונה לחוקר. בכך יש כאמור כדי לפגום במהימנותו.

75. בעת חקירתו הנגדית במסגרת הדיון בהליך הפלילי נדרש התובע לעניין זה ושוב ניסה לסטות מגרסתו המתוקנת שבהודעה השניה במשטרה. לשאלת סניגורו של זוהר עפרוני הוא משיב שאירוע כזה שבו זוהר הכה בראשו של תומר עם ננוצ'קו כלל לא היה והוא לא ראה אותו מעולם. (ראה עדותו בעמ' 44 לפרוטוקול נ/1 בשורות 5-8).

76. הוא הדין בעת עדותו בפני
י משנדרש לסתירה שבעדויותיו מסר גרסה נוספת:

"את שואלת למה בעדותי בבית המשפט בתיק הפלילי עמ' 44 שורה 5 ואילך אמרתי שהאירוע הזה שזוהר היכה עם האלה בכלל לא היה, אני משיב לך שמכות היו ואני לא יודע עם מה. השוטרים אמרו לי נונצ'קו." ראה עמ' 17 לפרוטוקול.

77. משמע התובע משנה את עדויותיו וגרסתו בכל פעם על פי מה שנראה לו שישרת את האינטרסים שלו. בתחילה הוא מבקש להגן על זוהר ולא מוסר בחקירה במשטרה על מעורבותו במכות שקיבל תומר. לאחר מכן, בהמשך לשיחה שניהל עם חשוד נוסף בפרשה, גיא סבג, הוא מבקש לשוב ולתקן את עדותו בכל הנוגע למעורבותו של זוהר באירוע. בעת הדיון הפלילי, כאשר גיא כבר אינו בתמונה, אך זוהר נאשם יחד עמו, הוא מבקש שוב לתקן את הודעתו השניה וזאת באופן נחרץ. ואילו בעת עדותו בפני
י הוא מבקש לסייג קצת את נחרצות תשובתו בהליך הפלילי ולומר שאמנם אין המדובר במצב של "לא היה ולא נברא" שזוהר הרביץ מכות כפי שהתנסח בהליך הפלילי, אך הוא לא יודע במה הכה זוהר את תומר.

78. כאמור מן המקובץ ראיתי לקבוע כי עדותו של התובע לא הייתה מהימנה ובהיותה בעיקרה (לצורך התביעה שבפני
י) עדות יחיד לא ניתן לבסס עליה את התביעה.


סוף דבר


79. לאחר ששבתי ועברתי על המסמכים והעדויות ראיתי לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ועל כן היא נדחית.

80. למעלה מן הצורך ראיתי להתייחס גם לשאלת הנזק שנתבע על ידי התובע. גם אם הייתי רואה לקבל את התביעה הרי שהסכום הנתבע בסך של 200,000 ₪ חורג מכל פרופורציה לעובדות נשוא התביעה. התובע היה עצור במשך 24 שעות לאחר שמיד לאחר האירוע תחת להישאר במקום, כפי שהדעת נותנת ולמסור גרסתו מידית, ראה לברוח ממנו. התובע לא הביא כל מסמך או עדות זולתו שילמדו על נזק כלכלי שנגרם לו כביכול בשל הרישום הפלילי. מכאן שנותרנו עם טענתו לנזק שאינו נזק ממון על כל המשתמע מכך.

81. אשר על כן התביעה נדחית.

82. בנסיבות העניין ראיתי לעשות הוצאות מופחתות ואני מעמידה אותן על 5,000 ₪. ההוצאות ישולמו לנתבעת כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

83. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ג באלול, תשס"ז (27 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.


ח. וינבאום וולצקי
, שופטת



הדסה/קלדנית









א בית משפט שלום 65042/04 מעוז בן דוד שרעבי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז (פורסם ב-ֽ 27/08/2007)