פסקי דין על נששיבי מאזן | פסקי דין על פאיז בכיר | פסקי דין על המגן חברה ליבטוח | פסקי דין על אבנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב |

17734/99 א     09/12/2001




א 17734/99 נששיבי מאזן , פאיז בכיר נ' המגן חברה ליבטוח בע"מ , אבנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
017734/99


לפני
כב' השופט ר' כרמל



31/01/02



בעניין
:

1 . נששיבי מאזן


2 . פאיז בכיר


ע"י ב"כ עו"ד
רוזן משה מל
התובעים






נ
ג
ד







1 . המגן חברה ליבטוח בע"מ


2 . אבנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב


ע"י ב"כ עו"ד
ראובינוף גבריאל
הנתבעות





החלטה

1.
התובע מס' 1, יליד 1961, והתובע מס' 2, יליד 1951, הגישו תביעתם בנוגע לאירוע שהתרחש ביום 3.12.98 במהלכו נדרשו התובעים, במהלך עבודתם באתר בניה בירושלים, לפרק מערכת רלסים שחיזקו את גגו של מבנה שהיה מיועד להריסה ולהורידם למשאית. התובע מס' 1, עובד שכיר בחברת מ. בן גיאת ובניו, הגיע עם משאית החברה לאתר (עמ' 2 ש' 3 לפרו'). המנוף באמצעותו נדרשו התובעים להרים את הרלסים היה מחובר למשאית והיווה חלק ממנה. הצדדים שניהם מכירים בכך שהתאונה התרחשה, והמחלוקת ביניהם היא בשאלה האם התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
טענת הנתבעות הינה שהאירוע מהווה תאונת עבודה שאירעה עקב שיטת עבודה בלתי בטוחה. הנתבעות מכחישות קיומה של עילת תביעה בהתאם לחוק הפיצויים.

2.
לטענת התובעים, האירוע בו נפגעו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, כיוון שמדובר בתאונה שארעה שעה שאחד הרלסים שהורם ע"י מנוף, אשר הופעל ע"י שימוש בכוח המכני של רכב מנועי (המשאית), החליק במהלך הורדתו למשאית ופגע בקיר המבנה. התובעים נפגעו כתוצאה מפגיעת זרוע המנוף ואבנים שנפלו עליהם מגג המבנה לאחר שהרלס החליק מהמנוף. כך, טוענים התובעים, האירוע נכלל בגדר החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים".

3.
לטענת הנתבעות האירוע אינו מהווה תאונת דרכים שכן באופן עבודתם עם המנוף באמצעותו הורמו הרלסים, שינו התובעים את ייעודו של מנוף המשאית.

הנתבעות טענו שהרלס (שהחליק לבסוף) היה "תקוע" ואף על פי כן ניסו התובעים להרימו פעם נוספת תוך שנאלצו להפעיל לשם כך כוח נוסף. אין עוררין על כך שלצורך הרמת אותו רלס נדרש יותר מנסיון אחד, זאת בניגוד לשאר הרלסים שהורמו ללא קושי. עם זאת הצדדים חלוקים לגבי מידתיות הכוח שהושקעה בניסיון הנוסף להרים את הרלס: הנתבעות טוענות שלשם הרמת הרלס "התקוע" הופעל כוח במידה כזאת שהפעולה שנעשתה עם המנוף אינה רגילה וטבעית, והיא שגרמה להינתקות הרלס מהמנוף. התובעים מצידם טוענים כי גם אם היה צורך בניסיון נוסף לשם הרמת הרלס, לא היה בכך שימוש מאולתר במנוף והדבר לא היווה אופן פעולה חריג שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות העבודה. לטענתם, ייעודו של המנוף הוא הרמת מטענים ובכך נכללת גם הפעלה נוספת של המנוף וניסיון נוסף להרים את המטען.



4.
מתצהירי התובעים, עדויותיהם ותמליל חקירתם, עולה


המסקנה כי אופן העבודה והשימוש במנוף היו רגילים, כמקובל, ולא נעשה שימוש בכוח מעבר לדרוש בעת הפעלת המנוף: התובע מס' 2 השיב בחקירתו הנגדית (עמ' 3 ש' 19-21 לפרו') כי בטרם הרמת הרלס העובדים קשרו אותו משני הצדדים. בנוסף הוא השיב בתצהיר תשובות לשאלון (תשובה 13 ב) שלאחר שהורידו מספר רלסים הוא חיבר את שרשרת המנוף לרלס נוסף (הרלס שהחליק לבסוף), והוסיף כי "מאזן הודיע שיש בעיה והוא לא מצליח להרים עם המנוף". התובע מס' 1 השיב בתצהיר תשובות לשאלון (תשובה 13 ב) כי לאחר שהתקשה להרים את הרלס (בפעם הראשונה) הוא הציץ מחלון המשאית כדי לראות את הרלס ואז ניסה להרימו מחדש. מהאמור לעיל עולה שאמנם התובע מס' 1 נתקל בבעיה בפעם הראשונה בה ניסה להרים את הרלס אך הוא לא נקט בצעדים יוצאי דופן או חריגים או בלתי סבירים לשחרור הרלס ולא ניתן היה לצפות את המשך האירוע ואין המדובר בתאונת עבודה מהסוג לו טוענות הנתבעות אלא בתאונה שנולדה עקב שימוש במנוף:
התובעים נדרשו לנקות את האיזור מחול בטרם יחלו להרים את הרלסים וכך אמנם עשו. התובע מס' 2 העיד כי בטרם הרמת הרלסים נוקה הגג שבו היו הרלסים: "קודם הורדנו את הרעפים, אח"כ יש עצים, יושב הרעפים על העצים. פרקנו הכל, הרסנו הכל החול של הגג, ניקינו מסביב." (עמ' 12 שו' 11-12). התובע פירט בתמליל השיחה שבין התובעים לחוקר אמיר ראובני, שם שאל החוקר: "כאשר כעת הרמת רלס אחר נתקלת בקושי בהרמתו עקב היותו עדיין תפוס בתקרה עם בטון?" על כך ענה המשיב (לפי תמליל זה): "כן". החוקר המשיך: "עם בטון, תמשיך", ותשובת התובע מס' 1: "אמרתי לאבו עיסא לך בנאדם, לך תראה מה יש". הנתבעים טוענים כי הדבר מעיד על כך שהרלס היה מחובר בבטון לתקרה. אולם, על פי תמליל שהוגש מטעם הנתבעים, התובע מס' 1 לא אמר את המילה "בטון" אלא ענה בחיוב לשאלה שהוצגה ע"י החוקר מבלי שהתובע השתמש במונח זה. הנקודה מתחדדת יותר מעדויות התובעים לפיהן מתברר שקודם להרמת הרלסים ניקו את גג המבנה מחול, סיד ואבנים עם פטיש ואזמל (עמ' 12, 15 לפרו'), וקיומו של בטון אינו מוזכר שם ובשום מקום אחר. (אגב, בתמליל שהגישו התובעים לאחר שתוכן הקלטת תומלל לערבית ולאחר מכן תורגם לעברית, לא מופיעה המילה "בטון"). חשיבותה של הבהרה זאת היא בכך שהטענה היא כי הרלס
היה מחובר בבטון ובכל זאת הוא הורם, ובכך היה שימוש חורג השונה מייעודו המקורי של המנוף – טענה זו אינה מבוססת. הניסיון הנוסף להרים את הרלס בפעם השנייה לא היה בלתי מתקבל על הדעת, רשלני או היווה שינוי של השימוש במנוף, אלא היה סביר בהתחשב בנסיבות כולן ובאופי העבודה כפי שניתן ללמוד עליו מכלל הראיות תוך שימוש רגיל במנוף בלא שינוי ייעדו ובלא ביצוע פעולה חריגה או מאולתרת
כפי שהובהר לעיל.

5.
מכאן, המסקנה היא כי מקובלת עלי, אם כן, גרסתם של התובעים שהניסיון הנוסף להרים את הרלס שהחליק לבסוף לא כלל שימוש בכוח יתר או העמסת יתר של כוח על המנוף, גם לאור זאת שהובהר שלמנוף יש מנגנון של העמסת יתר המפסיק את עבודת ההנפה של המנוף אם המשקל המורם כבד מהמותר (עמ' 7 ש' 11-12 לפרו'). כך, כמות הכוח המופעלת נשלטת ע"י מנגנון הכיוון המפסיק את ההרמה כאשר המשקל המורם או עוצמת הכוח המופעל אינם כשורה. לכן, גם אם היה דרוש נסיון נוסף להרמת הרלס וכוח נוסף, לא היה בכך שימוש מאולתר במנוף.

6.

הצדדים נחלקו גם בשאלה כיצד התרחש האירוע בו נגרם נזק גוף לתובעים.
הנתבעות טענו כי התובע מס' 1 לא סיפר על פגיעה ממנוף או מזרוע המנוף. התובע מס' 1 דיווח על פגיעה מאבן בראשו (מסמכיו הרפואיים מיום 3/12/98) והתובע מס' 2 העיד על פגיעה מקורת ברזל (כך נכתב בטופס השחרור שלו מחדר המיון מיום 3/12/98). אין בדיווחים אלה של התובעים בדבר תוצאת האירוע (הפגיעה בהם) כדי לשלול את מעורבותם של המשאית והמנוף, שבשל הפעלתם נגרמו לתובעים נזקי גוף.
שני התובעים דיווחו כי נפגעו במהלך עבודתם ואין חולק שעבודתם בזמן התרחשות האירוע כללה הפעלת המנוף באמצעות מנוע המשאית.
אכן, התובע מס' 1 לא טען שנפגע מזרוע המנוף, ובכל פעם שנשאל הוא השיב שנפגע מאבן כתוצאה מהחלקת הרלס (שהורם ע"י המנוף) שפגע באבן שהועפה עליו מכוח הפגיעה בה. ברור שללא פעולת המנוף לא היה הרלס מורם והאבן שבה פגע הרלס לא היתה עפה על ואל התובע מס' 1. לכן, המנוף והמשאית (שמנועה הפעיל את המנוף) אכן היו מעורבים בארוע. באשר לתובע מס' 2, גם הוא העיד שנפגע מזרוע המנוף (שהיא מעין קורת ברזל), ובוודאי שאופן התרחשות זה מתיישב עם חלקה המשמעותי של פעולת המנוף בהתרחשות הארוע.

7.
לשונה של הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים:
''תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי';
מרכיבי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים לא מתקיימים בעניינננו, שכן הנזק שנגרם לתובעים לא נבע משימוש במשאית למטרות תחבורה כפי שדורשת ההגדרה הבסיסית. על כן יש לבדוק את תחולת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב.

הדרך לבחינת תחולת חזקה זו, כפי שנקבע בע"א 6000/93 - עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ (3), 661 בעמ' 669-670:
"על פי הגדרתה של החזקה החלוטה, נדרשים חמישה תנאים לשכלולה. חמישה תנאים אלה הם: (1) "מאורע"; (2) שנגרם "עקב"; (3) "ניצול הכוח המיכני"; (4) של "הרכב";
(5) בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"...". נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי התקיימו בעניין זה התנאים של היות "מאורע", ו- של "הרכב".

8.
א.
"ניצול הכוח המכני של הרכב":
תנאי זה כולל אירוע כגון זה בו נפגעו התובעים כתוצאה מהחלקת הרלס כשהשימוש בכוח המכני של הרכב – המשאית, לא נועד למטרות תחבורה אלא שימש להפעלת המנוף אשר הרים את הרלסים. התובע מס' 1 העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 7 ש' 8 לפרו': "..האוטו היה כל הזמן דלוק כי המנוע מפעיל את המנוף וצריך להגביה את הטורים של מנוע המשאית..".
ברור כי לולא השימוש בכוחה המכני של המשאית לא ניתן היה להפעיל את המנוף אשר הרים את הרלסים ואשר פעל באמצעות מנוע המשאית ולא באופן נפרד. לא היה זה שימוש מאולתר בכוחה המכני של המשאית משום שהמשאית היא רכב דו-תכליתי, בעלת ייעוד תחבורתי וייעוד לא תחבורתי. בזמן התאונה נעשה שימוש בכוחה המכני בהתאם לייעודה הלא תחבורתי המקורי, ופעולת ההרמה באמצעות המנוף היתה בהתאם לייעודו – הנפת מטענים. אין הכרח כי הכוח המיכני שנוצל יהא אותו כוח המשמש לייעוד התעבורתי של כלי הרכב. אין הכרח כי "ניצול הכוח המיכני" יהא ל"מטרות תחבורה" מאחר שאין הכרח כי ה"שימוש" שבגדרי החזקה החלוטה יהא דווקא זה ש"בהגדרה הבסיסית" (ראה רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת ואח', (לא פורסם)).

ב.
"לא שינה הרכב את ייעודו המקורי":
לקיומו של התנאי בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב", נדרש כי בעת השימוש לא שינה הרכב את ייעודו המקורי: המשאית הינה רכב דו ייעודי, ובעת ניצול הכוח המכני שלה לצורך הפעלת המנוף שהרים את הרלסים, בא לידי ביטוי ייעודה המקורי הלא תחבורתי. יחד עם זאת המשיך להתקיים ייעודה המקורי התחבורתי של המשאית (א' ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 26). המשאית לא הפכה במהלך האירוע לרכב "חד ייעודי" וייעודה התחבורתי המקורי נשמר על אף השינוי הזמני שחל בה: הגבהת המשאית מהקרקע נעשתה רק לשם מתן יציבות למשאית במהלך הרמת הרלסים ע"י המנוף (ריבלין לעיל, עמ' 120-122). בעניין זה ניתן לפנות לארוע דומה אחר שנדון ברע"א 5919/96 אשטרום חברה להנדסה בע"מ נ' רשלין ומנופי אבי בע"מ ואח', פ"ד נ (3), 697, (700-701): מנוף הורכב על משאית והופעל בכוח המנוע של המשאית. המשאית הוגבהה באמצעות זרועות הידראוליות - המשמשות כארבע "רגליים" - עליהן נשענת המשאית כאשר גלגליה תלויים בשעה זו באוויר. בעניין זה נפסק בעמ' 702-703 כי: "נזק הגוף שהוסב למשיב מס' 1 נגרם "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". כזכור, נפלה הקורה שעה שהמנוף הופעל על ידי הכוח המיכני של המשאית. בעת ניצול הכוח המיכני של הרכב "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". יעוד מקורי זה היה ונשאר "דו-תכליתי": נסיעה וטעינה ופריקה. העובדה שבשעת הפריקה ניצבה המשאית על "רגליים" הידראוליות לא שינתה את יעודה המקורי. נהפוך הוא: היא הגשימה יעוד זה, שכן הפריקה והטעינה, על פי הייעוד המקורי, יכולה להיעשות כאשר המשאית נשענת על גלגליה או על "הרגליים" ההידראוליות. הייתי רואה שינוי יעוד אם הגלגלים היו מוסרים מהרכב, והיא היתה הופכת אך למנוף נייח. זה אינו המקרה שלפנינו".

וכן, ברע"א 8061/95 - עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' . פ"ד נ(3), 532 בעמ' 562-563 נקבע כי לצורך התקיימות החזקה אין צורך שבשעת ניצול כוחו המכני של הרכב, שימש הרכב לייעודו התחבורתי: "אכן, הדרישה כי השימוש ברכב יהא "למטרות תחבורה" היא חלק מההגדרה הכללית. אין היא חלה לעניין החזקות החלוטות. הללו נועדו לחול דווקא בכל אותם המקרים בהם לא מתקיים אחד היסודות המרכיבים את ההגדרה הכללית. עיון בכל אחד מהמקרים הכלולים בחזקות החלוטות מצביע על כך, כי אחד היסודות המרכזיים - אם כי לא היחיד - הנעדר בהן הוא היסוד של "למטרות תחבורה"..".

9.
הקשר הסיבתי:
החזקה מתקיימת שעה שמתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נזק הגוף שנגרם לתובעים לבין "ניצול הכוח המכני של הרכב". הקשר הסיבתי האחד שיש לבדוק הוא הקשר הסיבתי העובדתי באמצעות מבחן הסיבה שבלעדיה-אין. מעובדות המקרה עולה שללא ניצול כוחה המכני של המשאית להפעלת המנוף שהרים את הרלסים, לא ניתו היה להרים אותו רלס שהחליק ושפגע בתובעים. הקשר הסיבתי הנוסף אותו יש לבדוק הוא הקשר הסיבתי המשפטי הנקבע עפ"י מבחן הסיכון תוך שילובו במבחן השכל הישר (כפי שנקבע בע"א 358/83 רחל שולמן ואח' נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844).
כך,
בע"א 6000/93
עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ(3) 661 ,עמ' 672-673:
"המבחן הסיבתי-משפטי מעוגן בדיבור "עקב" שבחזקה חלוטה זו. כפי שראינו, זהו מבחן של סיכון, אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יוצר. סיכון זה אינו תעבורתי, ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב, כפי שדיבור זה מוגדר בתיקון מס' 8. ......סיכון זה קשור למבחן הייעודי, ובוחן את יעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון במסגרת החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב", הוא במתן תשובה לשאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני ליעודו המקורי הלא תעבורתי יצר".
בענייננו הפגיעה בתובעים היתה קשורה בסיכון שהפעלת המנוף יוצרת בעקבות השימוש אמצעות בכוח המכני של המשאית. ניצול הכוח המכני הוא שגרם לנזקם של התובעים והנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר ניצול הכח המכני ליעודה המקורי הלא תעבורתי של המשאית.

10.
המסקנה הינה, מהאמור לעיל, שבנסיבות העניין האירוע בו נפגעו התובעים מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

נקבע לקדם משפט לעניין שאלת גובה הפיצויים ליום 28.2.02 בשעה 10:00.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ב (9 בדצמבר 2001) בהעדר הצדדים.

ר' כרמל
, שופט







א בית משפט שלום 17734/99 נששיבי מאזן , פאיז בכיר נ' המגן חברה ליבטוח בע"מ , אבנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב (פורסם ב-ֽ 09/12/2001)