פסקי דין על מוחמד כמאל אמארה | פסקי דין על עזבון המנוח יוסף סמארה אמארה | פסקי דין על עזבון המנוח כמאל יוסף אמארה | פסקי דין על עזבון המנוח אחמד יוסף אמארה | פסקי דין על עזבון המנוח אבראהים סלימאן קובטי | פסקי דין על עזבון המנוחה אמינה סאלח קובטי |

736/98 א     13/11/2001




א 736/98 מוחמד כמאל אמארה,עזבון המנוח יוסף סמארה אמארה,עזבון המנוח כמאל יוסף אמארה,עזבון המנוח אחמד יוסף אמארה נ' עזבון המנוח אבראהים סלימאן קובטי,עזבון המנוחה אמינה סאלח קובטי




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
א
000736/98



בפני
:

כב' השופט אברהם אברהם





13/11/2001



בעניין:
1. מוחמד כמאל אמארה

2. עזבון המנוח יוסף סמארה אמארה
באמצעות יורשיו:

א. אנואר יוסף סמארה אמארה
באמצעות יורשיו:

יוסף אנואר אמארה

אמיר אנואר אמארה

מוחמד אנואר אמארה

ג'מאל אנואר אמארה

ב. עזבון המנוח כמאל יוסף אמארה
באמצעות יורשיו:

עסמאת כמאל אמארה

מוסטפא כמאל אמארה

רחיב כמאל אמארה

ג.
עזבון המנוח אחמד יוסף אמארה
באמצעות יורשיו:

סעיד אחמד אמארה

נאזם אחמד אמארה

קאזם אחמד אמארה





התובעים



נ
ג
ד



1. עזבון המנוח אבראהים סלימאן קובטי
באמצעות יורשיו נתבעים 6-2
2. סלימאן אברהים קובטי
3. אנטון
אברהים קובטי
4. בולוס
אברהים קובטי
5. בוטרוס אברהים קובטי
6. כמאל אברהים קובטי
7. עזבון המנוחה אמינה סאלח קובטי
ז"ל

באמצעות יורשיה נתבעים 8, 6, 5, 4, 3, 2
8. נג'לא אברהים קובטי





הנתבעים






פסק דין

המחלוקת בקליפת אגוז
1.
מחצית הזכויות בחלקה 67 בגוש 17381 ו- 35/135 חלקים מחלקה 44 שבגוש 17380 במוקד המחלוקת בין בעלי הדין שלפנינו. התובעים עותרים להכיר בזכויות הבעלות שלהם בחלקות אלה.


הנתבעים בחרו להתכחש לזכויותיהם של התובעים בקרקע. הכחשתם בכתב הגנתם היא מסוג ההכחשות הכלליות, המזמינות את התובע להוכיח את תביעתו. אין בכתב ההגנה ולו טענה חיובית אחת.

העובדות כפי שנפרסו בתביעה

2.
אלה הן, בפירוט, העובדות הצריכות לענייננו, כפי שהן נטענו בכתב התביעה:


המנוח אברהים סלימאן קובטי ז"ל (להלן – אברהים) היה בעלים של מחצית הזכויות בחלקה 67 שבגוש 17381 (להלן – חלקה 67) ושל 35/135 חלקים בחלקה 44 שבגוש 17380 (להלן – חלקה 44). יוסף קובטי ז"ל אף הוא בעלים של מחצית הזכויות (הנותרות) של חלקה 67 הנ"ל. (יוסף קובטי ז"ל יכונה להלן בשמו המלא, להבדילו מיוסף אחר שעניינו נדון בתביעה).


לפי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1941 מכר אברהים ליוסף סמארה אמארה ז"ל (להלן – יוסף) 3000 מטר מחלקה 44 וכן מחצית הזכויות בחלקה 67 (משמע – אברהים מכר ליוסף את מלוא זכויותיו בשתי החלקות). המכר לא נרשם בספרי רישום המקרקעין.
בין לבין – הלך אברהים לבית עולמו, וזכויותיו בקרקע הועברו בירושה לאישתו, אמינה סלימאן קובטי ז"ל (להלן – אמינה), ולילדיו, כך כתב התביעה.

ועוד נטען בתביעה, כי ההסכם משנת 1941 – נעלם.
לפיכך פנה יוסף לאמינה, אלמנת אברהים, וביקשה לשחזר את העסקה, ע"י חתימה על יפוי כוח לשם העברת הזכויות בחלקה, אלה שנמכרו לו (ליוסף) על ידי אברהים בשנת 1941. ואמנם (כך כתב התביעה), השחזור נעשה בחתימתם של אמינה וילדיה על יפוי כוח, ביום 09.07.53, בו העבירו את הזכויות בחלקה ליוסף.

ועוד נטען בכתב התביעה, כי יוסף קובטי ז"ל, שבבעלותו, כאמור, מחצית מן הזכויות בחלקה 67, העביר את זכויותיו ליוסף, לפי יפוי כוח כלשהו.

בהמשך נטען בכתב התביעה, כי ביום 23.05.56 העביר יוסף את זכויותיו בחלקה 67 לשלושת ילדיו,
כמאל יוסף סמארה אמארה ז"ל (להלן – כמאל), אנואר ואחמד. אנואר ואחמד העבירו לאחיהם כמאל את זכויותיהם בחלקה.

התובע 1 הוא בנו של כמאל, והוא טוען כי אביו העביר לו את הזכויות בחלקה 67, שבה רכש (האב כמאל) זכות בדרך שפורטה למעלה.

3.
אלה הן העובדות הצריכות לעניין, כפי שנטענו בכתב התביעה. חלפו השנים, והזכויות בחלקות הנ"ל לא נרשמו כפי שצריך שישתקף בפעולות שנעשו (לפי הטענה), וכפי שתוארו למעלה. והנה עתה באים התובעים, והם מבקשים לעשות לרישום הפעולות שנעשו במקרקעין. לחילופין הם עותרים לפצותם בשווי הקרקע, אם יהא זה בלתי אפשרי לעשות לרישום הזכויות. כאמור, התובע 1 הוא בנו של כמאל, מי שקיבל הימנו במתנה, לפי יפוי כוח, את זכויותיו בחלקה 67 (כך הטענה). הוא עותר לרושמו כבעלים של זכויות אלה, משמע מחצית החלקה 67. התובע 2 הוא עזבון המנוח יוסף ז"ל והוא מבקש לרושמו כבעלים של 35/135 חלקים בחלקה 44.

תביעת התובע 1

4.
התובע 1 מבסס את זכותו לקבלת זכויות במקרקעין – מכוח העברה שקיבל במתנה מאת אביו, כמאל. דא עקא, הוא לא הציג כל מסמך המצביע על העברה שכזו, ואין צריך לומר, התחייבות שכזו להעברת הזכויות מכמאל לבנו – התובע 1 – צריכה היתה שתיעשה בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969), ומשלא הוכח כי כך נעשה, כי אז אין לך העברה ואין לתובע 1 זכויות בעלות בקרקע. דין תביעתו להידחות אך בשל כך.


ואף על פי כן אנו נמשיך ונבחן את שרשרת ההעברות במעלה אילן היוחסין של העסקות שפורטו מעלה.

5.
משהתובע 1 סומך את זכויותיו על המתנה שקיבל מאביו, כמאל, הרי שזכויותיו (לו הוכחה המתנה) נגזרות מקיומן של זכויות האב במקרקעין הנדונים. דא עקא, וכפי שנוכחנו לדעת, זכויות אלה של האב לא הוכחו. על מסקנה זו נעמוד מייד:


לפי הנטען – כמאל קיבל את זכויותיו במקרקעין מאת אביו, יוסף, לפי יפוי הכוח ת/1, יחד עם שני אחיו, אנואר ואחמד; ואנואר ואחמד העבירו לו – לכמאל – את הזכויות שקיבלו מהאב יוסף (לפי יפוי הכוח ת/2).


ושוב, קיום זכויות לכמאל תלוי – בקיום זכויות ליוסף, כמו גם לשני אחיו, אנואר ואחמד. ושלושה אלה, כפי שנוכחנו, לא היו בעלי הזכויות האמורות (ודאי לא במלואן). ואף את זאת נבהיר להלן. ותחילה יוסף:

6.
התובעים ביקשו לשכנע, כי יוסף קיבל את זכויותיו מאברהים עוד בשנת 1941, וחוזה המכר נעלם. את יתרת הזכויות הוא קנה מיוסף קובטי, לפי יפוי כוח ת/3, כך נטען.


ובכן נתחיל מן הקל: ביפוי הכוח ת/3 לא העביר יוסף קובטי ליוסף (סמארה אמארה) זכויות בחלקות הנדונות (44 וְ- 67), כי אם בחלקה אחרת, שאינה מענייננו כאן.


ואשר למכר מאברהים: קיומו של החוזה משנת 1941 לא הוכח. כל שידענו מפי העדים השונים שהעידו בפני
נו - ידיעות בדיעבד, עדויות שמיעה, לפיהן החלקות הן "של" יוסף. לא ניתן לסמוך על אלה כדי לבסס קיומו של חוזה להעברת הזכויות מאברהים ליוסף במקרקעין הנדונים.
גם הטענה, כאילו ביפוי הכוח ת/4 ביקשו יוסף ואמינה לשחזר את החוזה משנת 1941 – לא הוכחה. לא באה עליה כל ראיה, שלא לומר עדות של מי שנכחו בעת חתימתו של יפוי הכוח ת/4. אין צריך לומר, ביפוי הכוח גופו אין לך זכר לעסקה משנת 1941. ואם ניתָלה בתוכנו של יפוי הכוח, הוא אף עשוי לקעקע את הטענה לכריתתו של החוזה משנת 1941, שהרי לפי יפוי הכוח ת/4 – יוסף שילם לאמינה ולילדיה סכום כסף כלשהו; ומדוע יהיה עליו לשלם, אם הוא כבר שילם פעם אחת לאברהים, בעלה של אמינה, ואם יפוי הכוח אינו אלא שחזור של החוזה המקורי?!


יוצא איפוא, זכויותיו של יוסף אינן יכולות להיתמך בהעברה (שלא נעשתה) מאת יוסף קובטי, ובחוזה (שלא הוכח) – מאברהים (בשנת 1941). לא נוכל לקבוע, איפוא, כי ליוסף זכויות כלשהן בחלקות נשוא הדיון, לפי כל אחד משתי העברות אלה, שלא הוכחו.

7.
כאמור, התובעים טענו, כי משהחוזה משנת 1941 אבד – פנה יוסף לאמינה, על מנת לשחזר את החוזה, וכך יצא שהיא וילדיה, שקיבלו את הזכויות מאברהים המנוח, חתמו על יפוי כוח (ת/4) להעברת הזכויות של יוסף.


אמרתי למעלה את דעתי אודות טענת השחזור. אינני יכול לקבוע, כי יפוי הכוח ת/4 התכוון לשחזר את המכר משנת 1941. מכל מקום, שלא כטענת התובעים, ביפוי הכוח ת/4 לא נעשתה כל העברה ליוסף. יפוי הכוח ת/4 העביר זכויות בחלקות בהן עסקינן – לידי אחמד ולא לידי יוסף אביו.


פועל יוצא מכל אלה – לא הוכחה כל העברת זכויות ליוסף, בין מיוסף קובטי, בין מאברהים (קובטי) ובין מאמינה קובטי וילדיה. על כן, זכותו של כמאל בנו במקרקעין, כמו גם של התובע 1 (בן בנו) – ככל שהיא נגזרת מזכותו של יוסף, לא הוכחה.

8.
אמרנו, שביפוי הכוח ת/4 העבירו אמינה וילדיה הבגירים את זכויותיהם בחלקות הנדונות לידי אחמד. ואחמד העביר את זכויותיו בחלקות אלה לידי כמאל (ביפוי הכוח ת/2). טענות של ממש כנגד תקפותו של יפוי הכוח ת/4 לא שמענו מפי הנתבעים. שמענו מפיהם רק, כי יפוי הכוח לא יכול היה לחייב את הילדים הקטינים של אמינה. וכך הוא אמנם המצב. אמינה וילדיה הבוגרים לא יכולים היו להעביר אלא את שיש להם. הם לא יכולים היו להעביר את זכויותיהם של מי שהיו קטינים אותה עת. ביפוי הכוח הם גם לא התיימרו – כפי שעולה מלשון הכתוב – להעביר לאחמד את הזכויות של הקטינים בקרקע. אמור, איפוא, מעתה, בת/4 הועברו זכויותיהם של אמינה ושל ילדיה הבגירים, והם לבדם, במקרקעין נשוא הדיון, לידי אחמד. זכויות הקטינים (דאז) היו ונותרו בידיהם. וזכויות אלה, ואלה לבדם, הועברו מאחמד לכמאל.

9.
סיכומו של דבר:


דין תביעת התובע 1 להידחות, משלא הוכח כי אביו כמאל העביר לו את המקרקעין הנדונים (במתנה).


ואף לו הוכיח את ההעברה מאביו - הוא לא יכול היה לזכות אלא בחלק שבבעלות אמינה וילדיה הבגירים, משמע – אנטון, סלימאן ונג'לא. אלה לבדם העבירו לכמאל האב זכויות בקרקע הנדונה.


אנו נציין עוד, כי בנסחי הרישום שצורפו לתביעה ביחס לחלקות הנדונות לא מופיעות כלל אמינה ונג'לא כבעלות זכויות. נהיר, אם כך, כי גם את זכויותיהן של שתיים אלה לא יכול היה לקבל התובע 1, לו הוכיח את העברת הזכויות מאביו אליו עצמו.

10.
אשר לתביעתו הכספית של התובע 1, זו אין לה כל מקום, משלא מצאנו כי הוא הוכיח את זכותו להירשם כבעלים במקרקעין הנדונים. לא ברור על איזו עילה ביקש התובע 1 לבסס את תביעתו לפיצוי, למקרה שלא יהא זה אפשרי לרשום את המקרקעין. אין זה אפשרי לרשום את המקרקעין על שם התובע 1 משום שהוא לא הוכיח את זכותו במקרקעין. ואם כך הוא, אין לו גם זכות תביעה לפיצוי כספי. גם חלק זה של התביעה יש לדחות איפוא.

תביעת התובע 2, ואחמד

11.
ראינו, כי יוסף לא הוכיח כל זכות באילו מבין הקרקעות. על כן דין תביעתו ועזבונו להירשם כבעלים של חלקים בחלקה 44 – להידחות.


ואף את תביעתו של אחמד (בנו של יוסף) להירשם כבעלים בחלקה 44 יש לדחות, הואיל וכפי שראינו, הוא העביר את זכויותיו בשתי החלקות לאחיו כמאל, ולא הותיר בידיו דבר.


ואשר לתביעתם הכספית של יוסף ואחמד לפיצוי בשווי הקרקע, למקרה שלא יתאפשר הרישום של כלל הזכויות כפי שנתבקש, אין לנו אלא להפנות לדברינו למעלה ביחס לתביעת התובע 1 את הסעד הזהה. גם חלק זה של התביעה צריך שיידחה.


בשולי הדברים נציין, כי לכאורה לא היה כל מקום לבחון את התביעה, ככל שהתייחסה לאחמד, הואיל והוא לא צויין כלל כתובע. יחד עם זאת, הוא צויין בכותרת התביעה כמי שבאמצעותו תובע יוסף, ובנוסף – בסיפא לתביעה נתבקש בית המשפט לרשום את הזכויות בחלקה 44 בשמו (או בשם יוסף, משמע לחילופין). מטעם זה ראינו לבחון את טיבה של התביעה של אחמד.

12.
לפי כל האמור מעלה, אני דוחה את התביעה בשלמותה.


התובעים ישלמו לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ ומע"מ.


ניתן היום כ' בחשון, תשס"ב (6 בנובמבר 2001) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אברהם אברהם
, שופט


000736/98א
054
אִיתַי בהלול-גור







א בית משפט מחוזי 736/98 מוחמד כמאל אמארה,עזבון המנוח יוסף סמארה אמארה,עזבון המנוח כמאל יוסף אמארה,עזבון המנוח אחמד יוסף אמארה נ' עזבון המנוח אבראהים סלימאן קובטי,עזבון המנוחה אמינה סאלח קובטי (פורסם ב-ֽ 13/11/2001)