פסקי דין על מוחמד אללו | פסקי דין על דפוס אורנים בע"מ

300731/95 עב     17/02/2002




עב 300731/95 מוחמד אללו נ' דפוס אורנים בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 300731/95


בפני
:
כב' השופט
תיבון ארי
- אב"ד
נציג ציבור מר אלבז


17/02/02




בעניין:
מוחמד אללו



ע"י ב"כ עו"ד
פאיז גאבר
- מועצת פועלי מזרח י-ם
תובע

נ
ג
ד


דפוס אורנים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
מר שלום שריקי

נתבע


פסק דין
התובע עבד כדפס בבית דפוס (הנתבעת) מיום 15.8.87 ועד 25.7.95.
הנתבעת לא היתה מיוצגת לאורך כל ההליך המשפטי.
לאחר שבית הדין שמע את עדויות הצדדים, נתן בית הדין ביום 19.8.97

פסק דין
בו נדחתה תביעת התובע, למעט התביעה לתשלום שכר חודש 7/95. אולם מאחר ובית הדין הארצי ביטל את פסק הדין לעיל וקבע כי על בית הדין לפסוק מחדש בתביעה לאחר קבלת סיכומי הצדדים (ע"ע 300335/97) דן בית הדין מחדש בתביעה לאחר שעיין בטיעוני הצדדים, חקירותיהם, תצהיריהם וסיכומיהם.

הסעדים הנתבעים
א.
פיצויי פיטורין בסך 25,400 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים .
ב.
דמי הודעה מוקדמת בסך 3200 ₪.
ג.
הפרשי שכר בסך 6,134 ₪ בגין עבודת התובע בחודשים 10/94 - 7/95 בצירוף פיצויי הלנת שכר.
ד.
שכר עבודה בגין 18 ימי עבודה בחודש יולי 95 בסך 2667 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר.
ה.
פדיון חופשה שנתית בסך 1890 ₪.

נסיבות הפסקת עבודתו של התובע
להלן גרסת התובע כפי שהיא באה לידי ביטוי בתצהירו ובעדותו בבית הדין:
לטענת התובע (סעיף 7 לתצהיר התובע), ביום 25.7.95 ניגש אליו מר שריקי - בעל הנתבעת וזרק בפרצופו חבילת גליונות שהיו בידו, מודפסים בצבע חלש יחסית, פתח בקללות וניבולי פה תוך שהוא מורה לתובע לעזוב את המקום. לטענתו ביקש ממר שריקי להירגע ולשמוע אותו, אך מר שריקי סילק אותו מבית הדפוס. לפיכך, לטענתו פנה להסתדרות באותו היום על מנת להתייעץ.
על פי העצה שקיבל לטענתו מההסתדרות, הגיע התובע למחרת לעבודה ומר שריקי הודיע לו "אין לך עבודה יותר כאן" (סעיף 9 לתצהיר התובע) וסירב ליתן לו מכתב פיטורים (סעיף 10 לתצהיר התובע).
לטענת התובע, סמוך ליום 10.8.95, פנה לנתבעת הן בכדי לקבל מכתב פיטורים והן בכדי לקבל את משכורת חודש יולי 95, אולם מר שריקי הודיע לתובע לטענתו, כי הוא עסוק ולכן הוא ישלח לו מכתב פיטורים באמצעות אחיו העובד אצלו, ומאידך התנה את תשלום המשכורת בחתימה על כתב ויתור על כל זכויותיו - התניה לה לא הסכים התובע.

גרסת התובע הן בעניין פיטורים והן בעניין נסיבותיה הוכחשה על ידי הנתבעת.
מר שריקי, שהעיד מטעם הנתבעת טען שהתובע מעולם לא פוטר על ידו (סעיף 3 יב' א' לתצהירו), אלא
התובע עזב את מקום העבודה ביוזמתו לאחר שהתבקש לעבוד שעות נוספות וסירב.
מר שריקי
תיאר בתצהירו את הנסיבות שהביאו לעזיבתו של התובע את מקום העבודה. לטענתו התובע עבד במהלך השנתיים האחרונות במשמרות אולם בשלב מסויים הודיע התובע כי אינו מוכן לעבוד במשמרות. לכן, פנה מר שריקי למר גאבר ממועצת הפועלים כדי שיגשר ביניהם לטענתו. בסיועו של מר גאבר, הגיעו לפשרה לפיה סוכם שהתובע יעבוד במקום משמרות ערב שעות נוספות.
הסדר זה נמשך זמן מה, והתובע אכן עבד שעות נוספות אולם בשלב מסויים כאשר התבקש התובע לעבוד שעות נוספות
בהתאם להסכם עמו סירב ועזב את מקום העבודה באמצע היום.
מר שריקי חזר בעדותו בבית הדין על גרסתו לעניין השתלשלות האירועים שהביאה להפסקת עבודתו של התובע (עמ' 9 שורות 2-23 לפרוטוקול).

כמו כן, טען מר שריקי, שראה בתובע עובד טוב, וסביר ולכן לא הייתה לו כל סיבה להפסיק את עבודתו (סעיף 3 יב' ג' לתצהיר מר שריקי, עמ' 12 שורות 1-3).

מר שריקי
לא הכחיש בחקירתו כי העיר לתובע לגבי הליקויים בעבודתו, אולם הכחיש מכל וכל כי הטיח את הגליונות בפרצופו של התובע תוך קללות וגידופים. לטענתו העיר לתובע לגבי גליונות שלא הודפסו כראוי על מנת שיתקן את עצמו (עמ' 14 שורות 9-12 לפרוטוקול).
וכך אמר:

"באתי אליו עם גליונות והראתי לו גליונות לא בסדר זה לא פעם

ראשונה זה קורה כמה פעמים ואני מראה לדפס כדי שהוא יתקן

את עצמו. אף פעם לא זרקתי עליו גליונות וזרקתי אותו מהעבודה

אני אומר לו תסתכל זה לא יפה"
(עמ' 14 שורות 20-23).

כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/ 18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

על כל פנים, כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם.

לפנינו שתי גירסאות: האחת של התובע: פוטרתי והשניה של הנתבע: התובע קם ועזב .
נציין שהתרשמותנו היא כי המעסיק, מר שריקי, הציג את דבריו בכנות, אך הגנתו נפגעה מאחר ולא היה מיוצג.
התובע לא הציג אף ראשית ראיה לתמוך בגרסתו כי פוטר ע"י מר שריקי, לאחר שזה שזרק בפני
ו את ה"גליונות". במסגרת הנתבעת עבדו בני משפחה של התובע (ס' 11 לתצהיר התובע- עמ' 15 שורות 11-13, עדות מר שריקי) אולם אף אחד מהם לא הובא ליתן עדות בבית הדין.

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין

בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע

מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן

להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו".


(ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"ע לה (1) 736).

ב"כ התובע, מר גאבר, טען בסיכומיו כי יש למצוא תימוכין לכך שהתובע פוטר ולא התפטר מעבודתו במכתב ת/ 1 אשר נכתב ביום 23.7.95 על ידו
בעניין הפחתת שכרו של התובע. במכתב זה מציין מר גאבר כי במידה והנתבעת לא תשלם לתובע את הפרשי השכר להם הוא זכאי לטענתו, הוא ימליץ לתובע להתפטר מעבודתו בדין מפוטר בגלל הרעת תנאי עבודתו וזאת החל מיום 1.9.95.

ראשית - אמנם במכתב זה מאיים מר גאבר כי אם העיוות במשכורת התובע לא יתוקן במשכורת הקרובה, ימליץ לתובע להתפטר בגלל הרעת תנאי עבודתו, אלא כעולה מטענות התובע, הוא לא התפטר עקב הרעה בתנאי עבודתו, אלא פוטר לטענתו ע"י הנתבעת.

שנית - לאחר שמיעת עדותו של התובע והתרשמות בית הדין מהימנותה של עדותו קובע בית הדין שדווקא התובע היה זה שראה במכתב הנ"ל מעין "תעודת ביטוח" לכך שפיצויי הפיטורים ישולמו לו בכל מקרה, וכתוצאה מהנחה מוטעית זו של התובע הוא פעל בצורה פזיזה וחסרת תום לב כאשר עזב את עבודתו לאחר שהתבקש לעבוד שעות נוספות ע"י מר שריקי.

שלישית - העיד התובע כי אחרי "אירוע הדפים" פנה למר ג'אבר וזה שלח אותו להתייצב למחרת לעבודה - וראה זה פלא התובע שלדבריו "נשלח" להתייצב לעבודה לא צויד הפעם במכתב בדומה לת/1 ולדעת בית הדין במערכת היחסים שתוארה גם דבר זה מעיד כי לא היו דברים כגרסת התובע.

המסקנה המתבקשת היא כי התובע שהיה בידו מכתב שדיבר על התפטרות מחמת הרעת תנאים לא המתין הרבה וביצע את ההתפטרות
הלכה למעשה למחרת מסירת המכתב.
לפיכך קובע בית הדין כי מאחר והתובע התפטר מעבודתו, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
לאחר שקבענו שהתובע לא זכאי לפיצויי פיטורים אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

שכר בגין עבודת התובע בחודש 7/95
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד בנתבעת עד ליום 25.7.95, דהיינו עבד 18 ימים בחודש יולי 1995.

לטענת התובע כעולה מתצהירו, הנתבעת סירבה לשלם לו את משכורת חודש 7/95 והתנתה את תשלום השכר בחתימה על כתב ויתור על כל זכויותיו.

הנתבעת לא התייחסה לתשלום השכר בגין עבודת התובע בחודש יולי בכתב ההגנה ובתצהירו של מר שריקי.

בבית הדין העיד מר שריקי לעניין תשלום שכר חודש יולי כדלקמן:

"אני לא זוכר שהוא בא אלי לבקש משכורת, יכול להיות שאבא שלו

בא ולקח את המשכורת"
(עמ' 9 שורות 26-27 לפרוטוקול).


"אני לא יכול להישבע ששולמה לו משכורת חודש יולי אני מאמין

שכסף נמסר לידי אביו או אחיו ואני לא מאמין שהוא היה עוזב אותי

ומפסיק לנדנד לי אם הוא לא היה מקבל את הכסף הזה"


(עמ' 11 שורות 10-12 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו אמר התובע:

"ש. יתכן שלא שילמת לו את המשכורת.


ת. לא יתכן שלא שילמתי לו.


ש. כשהוא מקבל משכורת אתה לא מחתים את מי שבא לקבל כסף.


ת. יש לי אמון באנשים.


ש. יש לך רישומים של הכסף שהבאת לאבא שלו.

ת. אני לא זוכר אם נתתי לאבא שלו שיק או לאח שלו. אם הייתי חייב

למישהו אגורה הייתי משלם לו עבדו אצלי 4 מהמשפחה ולא היו נותנים

לי שלא ישולם לו"
(עמ' 15 שורות 6-12 לפרוטוקול).


מר שריקי לא הביא אף ראשית ראיה לכך ששילם לתובע את שכר חודש יולי 97 ולא הוצג פנקס שכר אותו היתה הנתבעת חייבת לנהל.
לאור זאת, ובעקב החובה החוקית לניהול פנקס השכר
מעדיף בית הדין את גרסת התובע לפיה לא שולמה לו משכורת בגין עבודתו בחודש יולי.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 2266 ₪ העולה מהחישוב הנ"ל:
18
x
(25 : 3147 ₪).

פיצויי הלנת שכר
למרות שבית הדין העדיף את גרסת התובע כי לא קיבל את שכרו עבור חודש 7/95 הגיע בית הדין למסקנה כי בין הצדדים היו חילוקי דעות בדבר עצם החוב והנתבע חשב בתום לב, כי אין לו חוב כלפי התובע ולפיכך מפחית בית הדין את פיצויי ההלנה לגובה של
הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
הנתבעת תשלם לתובע סך 2266 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.95 ועד לתשלום בפועל.

הפרשי שכר
א.
מתצהיר התובע עולה כי החל מחודש 10/94 ועד לסיום העסקתו, הפחיתה הנתבעת את משכורתו באופן הדרגתי. התובע פנה לטענתו לנתבעת והעיר לה על כך, הנתבעת הבטיחה לתקן את הטעות ואולם השכר המשיך לרדת. התובע אף פנה לתיקון העיוות להסתדרות אשר פנתה לנתבעת ביום 23.5.95 (ת/1).

ב.
הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהיר מר שריקי - לא התייחסה להפחתה זו ורק בחקירתו העלה מר שריקי לראשונה את הטענה כי יתכן ששכרו של התובע ירד עקב העובדה שהתובע עבד פחות שעות.

ג.
מעיון בתלושי השכר עולה כי בין החודשים 10/94 - 6/95 ירד
שכר היסוד של התובע מאידך הוספו רכיבים נוספים לתשלום כגון - דמי הבראה, נסיעות, משכורת 13 ותוספת יוקר. כך ששכרו ברוטו של התובע נשאר כפי שהיה והתובע הודה כי קיבל את
התשלום נטו כפי שהוא מופיע בתלושי השכר .

ד.
בעדותו בבית הדין אמר מר שריקי:

"לענין התלושים, יכול להיות שהוא ירד עם השעות ובגלל זה ירד

השכר ובמשך השנים לא היה מצב כזה שהייתי חייב לו 100 ₪

והוא הסכים לעבוד, אם היה חסר 100 ₪ הוא לא היה עובד".


(עמ' 9 ש' 26-29 לפרוטוקול).


ועוד אמר:

"ש. לפי תלושי המשכורת של התובע הורדת לו את המשכורת

מ- 3,147 בחודש ל- 2,716 ₪ וירדת כל הזמן, איך אתה מסביר

את זה.

ת. יכול להיות שהוא עבד פחות שעות. אני יודע שעבור התלושים

הללו אני לא חייב לו אגורה"
(עמ' 13 ש' 24-27 לפרוטוקול).


ובהמשך חקירתו אמר מר שריקי:

"ת. הכנסתי לו משכורת 13 והבראה. אני לא מבין בתלושים,

עבד אצל אחי עובד ואחרי 10 שנים שהוא קיבל הבראה וביגוד

הוא בא ותבע הבראה וביגוד ואתה תבעת את זה ובגלל שלא היה

כתוב בתלוש קיבלתם על זה כסף".
(עמ' 14 שורות 1-4 לפרוטוקול).


הנה כי כן, מנהל הנתבעת מר שריקי, בעל הנתבעת ניסה להסביר את "ירידת" שכרו של התובע, כאשר נשאל שאלה מטעה - השאלה בעמ' 13 ש' 24 התיחסה לירידה בשכר היסוד ויצרה את המצג כאילו שכרו של התובע הוקטן. בפועל כפי שאף התובע הודה שכרו הכולל נשאר זהה. מה שהשתנה הוא מבנה התלוש כפי שהסביר את זה הנתבע בעמ' 14 שורות 1-4. נציין כאן כי התובע מעולם לא טען כי לא שולמו לו אותם רכיבים שצויינו במבנה החדש של התלוש, דבר המחזק את טענת הנתבע.

נציין כאן את אשר נרשם בפסה"ד הראשוני (זה שבוטל ע"י בית הדין הארצי) ואשר נכתב סמוך מאוד לשמיעת התביעה בעמ' 2 בשורות 16-20 אמרנו כלהלן:

"אם נשקול את התמונהשנתקבלה מעדויות התובע ומנהל הנתבעת באשר

להפסקת העבודה ביום 25.7.97 עולה לפנינו תמונה של עובד המודע

לזכויותיו ומקפיד על קבלתן ושל מעסיק אשר מעריך ומוקיר את יכולתו

וכושרו של העובד ונזקק לשירותיו המקצועיים אך אינו מהמנהלים רישומים מסודרים לגבי תשלומים בתלושי שכר, אם כי נציין שהתרשמותנו היא שהמעסיק הציג את דבריו בכנות ובהגיון".



דברים אלו שנאמרו אז מתחזקים עוד יותר לאחר התעמקות בתיק ובמסמכים שבו.

ה.
אשר על כן, מכאן אין מנוס אלא לקבוע כי הנתבעת לא הפחיתה את שכרו של התובע ועלינו לדחות את התביעה להפרשי שכר בגין החודשים: 10/94 - 6/95.

פדיון ימי חופשה
לטענת התובע הוא לא קיבל ימי חופשה שנתית בשנתו האחרונה, מלבד
8 ימים
ולכן הוא זכאי ליתרה של 13 ימים.

הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר של מר שריקי לא התיחסה לטענה זו של התובע.


בחקירתו נשאל מר שריקי לענין זה:


"ש. הוא טוען שנוכה לו 13 ימי חופשה זה יכול להיות.

ת. יכול להיות"


(עמ' 11 שורות 22-23 לפרוטוקול).

לפיכך קובע בית הדין שהתובע זכאי ל- 13 ימים אותם ניכתה ממנו הנתבעת.
מעדותו של מנהל הנתבעת מר שריקי, עולה כי בית הדפוס היה סגור בחגי ישראל לרבות בחול המועד סוכות ופסח וכמו כן קיבל התובע ימי חופשה בתשלום בחגים המוסלמים (עמ' 15 שורות 25-28 לפרוטוקול).

מאחר והתובע לא עבד בימי החג המוסלמים ואף לא בימי החג היהודים וקיבל על כך תשלום, יש לנכות מימי חופשתו את ימי החג היהודים בהם לא עבד כעולה מסעיף 5(2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 ומסעיף 18 א' לפקודת סדרי שלטון ומשפט, התשי"ח-1948, שכן על העובד המוסלמי לבחור בימי חג שאין עובדים בהם; או את ימי החג היהודים או את ימי החג המוסלמים.

כמו כן מאחר והתובע לא עבד בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח יש לנכות עשרה ימים אלו.

מאחר וכאמור הגיע לתובע בשנה זו 13 ימי חופשה שנתית מחד, ומאידך יצא התובע לחופשה הן בחגים היהודים והן בחול המועד, אותם יש לנכות ימי החופשה השנתית, אין התובע זכאי לפדיון חופשה.
סוף דבר:
1.
פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - התביעה נדחתה.
2.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - התביעה נדחתה.
3.
שכר עבודה בגין חודש 7/95 - הנתבעת תשלם לתובע סך 2266 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.95 ועד לתשלום בפועל.
4.
הפרשי שכר - התביעה נדחית.
5.
פדיון דמי חופשה - התביעה נדחתה.


ניתן היום,
17/2/2002 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 17/2/2002.


_______________
______________

מר אלבז
נציג ציבור

א. תיבון, אב"ד

300731/95עב 730 חוה הררי






עב בית דין אזורי לעבודה 300731/95 מוחמד אללו נ' דפוס אורנים בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/02/2002)