פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ענף התנועה | פסקי דין על גספן ישראל

25137/07 ת     06/09/2007




ת 25137/07 מדינת ישראל, ענף התנועה נ' גספן ישראל




- 1-


בתי המשפט
בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו
ת 025137/07
בפני
: כב' השופטת דלית ורד

תאריך:
06/09/2007


בעניין:
מדינת ישראל
, ענף התנועה

המאשימה




נ ג ד


גספן ישראל

הנאשם

ה כ ר ע ת - ד י ן

הנאשם הואשם כי לא עצר לפני מסילת ברזל והמשיך בנסיעה הגם שניתן אות אזהרה
על התקרבות רכבת בעדשה אדומה מהבהבת, עבירה על סעיף 65 (א) (1) לפקודת התעבורה
[נוסח חדש].
הטענה העובדתית היא כי ביום ה -15.1.07 בשעה 21:30 נהג הנאשם ברכב מ.ר. 35890000 (להלן: הרכב), ברחוב המעפילים בהרצליה מכיוון מערב למזרח. המתנדב גרינברג צפריר (להלן-עת/1) היה בניידת שעמדה ליד תא השמירה במקביל לפסי הרכבת. עת/1 שמע אות אזהרה המודיע על התקרבות רכבת, ואז הסתכל אל עבר הרמזור אשר התחלף לאדום והחל להבהב. עת/1 הפנה את מבטו טל עבר קו העצירה המשורטט על הכביש, והבחין ברכב אחר שעבר בחלקו את קו העצירה. רכבו של הנאשם נסע לאחר אותו רכב וחצה את קו העצירה בעת שברמזור היה כבר אור אדום מהבהב. הניידת החלה בנסיעה אחריו, וכרזה לו לעצור, והוא נעצר ברחוב מנחם בגין, בהרצליה.
משיוחסה לנאשם העבירה, הגיב כך: כשהתחלף לאדום והתחיל להבהב, הייתי בקו וברחתי, לחצתי על הגז וברחתי."
במועד הדיון העיד הנאשם כי הוא מכיר היטב את הדרך היות והוא חוצה את המסילה מספר פעמים ביום. לטענתו, במועד האירוע האור האדום נדלק בעת שהוא היה כבר על קו העצירה, ולכן לא יכול היה לבלום. אם היה בולם היה רכבו נתקע מתחת למחסום או שהרכב מאחוריו היה מתנגש בו.

עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה הנאשם כי האור האדום החל להבהב עוד לפני שהגיע לקו העצירה, וכי בעת שהרמזור החל להבהב היה רכבו 3-2 מטרים לפני קו העצירה.
הוא הודה כי כשהתקרב למחסום נהג במהירות של 50 קמ"ש, וכי אם היה לו זמן לעצור, היה עוצר, ולא היה ממשיך בנסיעה.
הנאשם גם העיד כי "המחסום יורד אחרי דקה. יש זמן בין ההבהוב, היות ואנשים נקלעים על המסילה. יש זמן שיעברו אפילו 10 מכוניות"

ובהמשך: "נכון שאפילו שהרמזור אדום עדיין יש זמן עד שהמחסום יורד".

בא כוח התביעה טענה כי עדותו של עת/1 הייתה בהירה וברורה. תימוכין לה נמצאו בגרסת הנאשם עצמו אשר הודה כי רכבו היה 2-3 מטרים לפני קו העצירה בעת שהאור האדום החל להבהב. טענתו של הנאשם כי משמתחיל הרמזור האדום להבהב יש עדיין מרווח זמן לעבור את המסילה, גם היא תומכת בטענה כי עבר באור אדום.
עוד טענה היא כי הנאשם נהג שלא כחוק היות ולא נסע במהירות מתאימה שהייתה מאפשרת לו עצירה מיידית עוד לפני המסילה, כשהוא עצמו הודה כי היה עוצר אם היה יכול.

בא כוח הנאשם טען כי הנאשם נהג באופן סביר. הוא נסע במהירות של 50 קמ"ש שהינה המהירות המותרת על פי חוק. אם היה הנאשם בולם כשהוא נוהג במהירות זו היה נכנס לתוך שטח מסילת הברזל והיה מסכן את עצמו ואת הזולת. הברירה היחידה שעמדה בפני
הנאשם בנסיבות שנוצרו הייתה להאיץ את הרכב ולפנות את הצומת. לטענתו, אין מדובר במי שהודה כי מותר לעבור צומת מסילת ברזל באור אדום, אלא במי שנקלע למצב שחייב אותו לנהוג, כפי שנהג.
מהאמור לעיל מסיקה אני כי הנאשם עבר את קו העצירה לאחר שהרמזור האדום החל להבהב, כאשר להגנתו טוען הוא כי לא התרשל, אלא נהג בנסיבות המקרה כנהג סביר.
סעיף 65 (א) לפקודת התעבורה קובע כי:
"נוהג רכב המתקרב למפגש מסילת ברזל ואינו עוצר רכבו לפני המסילה באחת הנסיבות המפורטות להלן, או שהוא ממשיך בנסיעתו לאחר שעצר, כל עוד קיימות הנסיבות האמורות, דינו מאסר שלוש שנים ולא פחות מחודש, או מאסר כאמור וקנס של 22,500 ₪, ואלה הנסיבות:
1) 1) ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת - בדגל, בעדשה אדומה מהבהבת או בדרך אחרת?
2) 2) המחסום שלפני המסילה חוסם את הדרך או חלק ממנה או נע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה;
3) 3) רכבת מתקרבת נראית נשמעת או משמיעה אות אזהרה."

הנני סבורה כי האחריות הפלילית הקבועה בסעיף 65 (א) שלעיל, הינה מסוג אחריות קפידה כמשמעותה בסעיף 22 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין).

לעניין זה, ראה רע"פ 2929/04 מדינת ישראל
נ. אוחנה (טרם פורסם), שם פסקה כבוד השופטת נאור כי יש הצדקה לראות את העבירות על תקנות התעבורה כקבוצה אחת, ואם אין כוונה אחרת-יש לראותן כעבירות של אחריות קפידה.
הטעם לדבר הינו כי העבירות לפי דיני התעבורה הן עבירות שתכליתן לקבוע את סטנדרט ההתנהגות של הנוהג ברכב.
כשמדובר במפגש מסילת רכבת הדרישה לקביעת כללי התנהגות מחייבים הניתנים לאכיפה יעילה הינה ברורה, והיא נעוצה בסכנה הנשקפת הן לנוסעים ברכב והן לנוסעי הרכבת, מהפרתם של כללי ההתנהגות אלה.
מהקביעה כי העבירה לפי סעיף 65(א) הינה מסוג אחריות קפידה, עולה המסקנה כי די לה לתביעה אם תוכיח את היסודות העובדתיים של העבירה, ואילו על הנאשם מוטל נטל הראיה כי לא הייתה רשלנות מצידו וכי עשה כל שניתן על מנת למנוע את העבירה, כלשון סעיף 22 (ב) לחוק העונשין.
לעניין זה ראה, רע"פ 4010/04 בן תאבת נ. מדינת ישראל
, שם פסק כבוד השופט לוי כי :
"עם תיקון 39 לחוק העונשין החליפה ה"אחריות הקפידה" את "האחריות המוחלטת", והיא מעוגנת כיום בסעיף 22 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפיכך משהוכיחה התביעה כי המבקש ביצע את יסודותיה העובדתיים של העבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, כאשר נכנס לצומת בזמן שהרכב המסחרי התקרב אליו, עבר הנטל למבקש להוכיח כי נהג ללא רשלנות, וכי "עשה כל שניתן למנוע את העבירה" (בלשון סעיף 22 (ב) לחוק העונשין). את הנטל הזה לא הצליח המבקש להרים, ועל כן דינה של הבקשה להידחות".

בעניינו לא הרים הנאשם את הנטל המוטל עליו.
הנאשם נהג במהירות שאינה סבירה בהתחשב בתנאי הדרך,ודי בכך כדי להצביע על רשלנות מצידו.
תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת סטנדרד התנהגות כללי לפיו מוטל על נהג לנהוג בזהירות ובתשומת לב מספקת בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים.
תקנה 55(א) לתקנות התעבורה קובעת הוראה ספציפית לעניין מפגש מסילת ברזל, ועל פיה מחויב נהג המתקרב למפגש כאמור, להאט את מהירות רכבו עד כדי אפשרות לעצור על אתר לפני המסילה.
הנאשם לא האט כנדרש את מהירות נסיעתו לפני מפגש הרכבת, ונסע במהירות של 50 קמ"ש, ומסיבה זו לא יכול היה לעצור את הרכב על אתר לפני המסילה, כלשון תקנה 55 (א) לתקנות.
מהאמור לעיל עולה כי לא רק שהנאשם לא הרים את הנטל המוטל עליו, אלא שהוכח באופן פוזיטיבי כי הנאשם נהג באופן בלתי זהיר ולא קיים את הוראות התקנות, בעוד שציות להוראותיהן היה בו כדי למנוע את העבירה.
אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום בפומבי, כ"ב באב, תשס"ז (6 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.


דלית ורד
- שופטת

קלדנית: אריאלה
025137/07ת 020 ציפורה דוידי








ת בית משפט לתעבורה 25137/07 מדינת ישראל, ענף התנועה נ' גספן ישראל (פורסם ב-ֽ 06/09/2007)