פסקי דין על פז גז | פסקי דין על גז גל דרום

8249/01 בשא     30/07/2002




בשא 8249/01 פז גז נ' גז גל דרום





פז גז

בעניין:
המבקשת
הדר אורן
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. גז גל דרום

2. אלי וענונו

המשיב
מנחם ויצמן

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

1. החלטה זו, מתייחסת לשתי בקשות, על פי פקודת ביזיון בית המשפט, שהדיון בהן אוחד.
בת.א. 7355/99 של בית משפט זה, הודיעו הצדדים, על הסדר פשרה שהושג ביניהם וביקשו מבית המשפט, לאשר את הסכם הפשרה ולתת לו תוקף של פסק-דין.

הצדדים באותו תיק היו פז גז
1993 בע"מ (להלן:"פז גז
") מצד אחד, וגז גל דרום

(1990) בע"מ, גז גל בע"מ, יזמים בנגב בע"מ ואלי וענונו מצד שני.

אחד מתנאי הסכם הפשרה היה, שכל אחד מהצדדים מתחייב להמנע מלסחור, לשווק, למכור, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, במיכלי הגז של הצד השני.

התנאי האמור, חל, הן על מיכלים מלאים בגז והן על מיכלים ריקים.

כמו כן, התחייב כל אחד מהצדדים להמנע מלמלא גז, בין במישרין ובין בעקיפין, במיכלי הגז, של הצד השני .

בית המשפט אישר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק-דין.

פסק הדין ניתן ביום 16.1.00.

ביום 25.7.01, הגישה פז גז
בקשה, בהתאם לסעיף 6 של פקודת בזיון בית המשפט ובבקשה זו, היא טענה כנגד גז גל דרום
(1990) בע"מ - להלן "גז גל דרום
"- ונגד אלי וענונו, כי הם מפרים את פסק הדין, הנ"ל שאישר את הפשרה, בין היתר, בכך שהם מחלקים גז, באיזור אופקים ונתיבות, במיכלים ששייכים לפז גז
.

עוד טענה פז גז
, כי המשיבים לא קיימו

פסק דין
קודם, שניתן על ידי השופט ד"ר גרוניס, שגם הוא חייב את המשיבים, לא לסחור ולא לאחסן, כל מיכל ששייך לפז גז
.

כעבור כעשרה ימים, הגישו גז גל בע"מ, גז גל דרום
ואלי וענונו, בקשה, בהתאם לסעיף 6 של פקודת ביזיון בית המשפט, כנגד פז גז
ובבקשה זו, טענו המבקשים הנ"ל, שפז גז
מפרה את אותו פסק-דין, שאישר את הסדר הפשרה הנ"ל, בכך שהיא מוכרת, מיכלי גז של גז גל בע"מ, לצדדים שונים וממשיכה למלא גז במיכלי גז של גז גל בע"מ.

על פי בקשה נפרדת של אחד הצדדים, אוחד הדיון בשתי הבקשות ושמעתי ראיות לגבי שתי הבקשות.

2. לפני שאקבע את מסקנותיי, עלי לציין, כי משמיעת כל הראיות, מצטיירת תמונה עגומה ביותר, בנושא הספקת הגז.
התמונה העגומה, היא תוצאה של תיאורי הצדדים והעדים.
בישראל פועלות כמה חברות גז.
כל החברות, קונות את הגז מהממשלה והגז הוא אותו גז לכל החברות.
לכל חברה, יש אתר, בו קיים מתקן מילוי של בלוני גז.
כל חברה, מזמינה אצל יצרן בלוני גז, לפי דרישותיה.
על בלוני הגז, מצוי בדרך כלל, סימן זיהוי, של החברה שהבלון שייך לה.
יש שוני בצורה של הבלונים השייכים לפז גז
, לעומת בלונים השייכים לגז גל.
באופן רגיל, לא צריכה להיות בעיה, שכן כל לקוח, היינו מחזיק בדירה, מתקשר לפי רצונו, עם אחת מחברות הגז, חותם איתה חוזה ובכל פעם שמתרוקן בלון גז, פונה הלקוח לאותה חברה שהוא קשור איתה, מזמין בלון גז אחר והחברה דואגת להחליף את בלון הגז הריק, בבלון גז מלא.
לו כך נהגו כל הלקוחות וכל הספקים, לא היתה כל בעיה.

אלא, שהמציאות מראה שהדברים מתנהלים אחרת.
חברות הגז פועלות באמצעות סוכנויות שונות, כאשר לכל סוכנות מוקצב איזור חלוקה גיאוגרפי מוגדר.
יש תחרות גדולה בין הסוכנים, כאשר כל סוכן, מעוניין להגדיל את כמות הצרכנים, שהוא מספק להם גז.
בשל תחרות זו, התפשטה צורת שיווק, שהעדים שהעידו בפני
, קראו לה בשם "הספקת גז בשיטת הקרח". כלומר, כפי שבתקופת קום המדינה, היה מחלק הקרח, עובר בעגלתו בשכונות ומצלצל בפעמון, לאות שהקרח הגיע והיה מוכר קרח לכל מי שביקש לקנות ממנו, כך גם נהגי המשאיות, המחלקים גז, מטעם סוכנות גז כזו או אחרת, נהגו לספק גז לכל דכפין, מבלי להקפיד שהחלוקה תהיה רק לצרכן של אותה חברת גז, שהמחלק עובד מטעמה. כלומר, כאשר משאית של חברה מסוימת, היתה מחלקת גז, בשכונה מסוימת והיה פונה אליה צרכן ומבקש בלון של גז, נהג המשאית, היה מוכר לו במזומן בלון גז מלא, מתקין את בלון הגז המלא, במקום המיועד לו ולוקח במקומו את בלון הגז הריק.
מחלק הגז, היה עושה זאת גם אם בלון הגז הריק שהוא מסיר ממקומו, היה שייך לחברה אחרת.
כך נוצר מצב, שבידי המחלקים הצטברו בלוני גז, של חברות אחרות ואצל הלקוחות היו מותקנים בלוני גז של חברות, שהצרכנים לא היו קשורים איתם.

בעקבות זאת, הוגשו תביעות וכאמור לעיל, בתיק הנ"ל הושגה פשרה, שפז גז
לא תשווק ולא תמלא בלוני גז של גז גל וגז גל לא תשווק ולא תמלא בלוני גז של פז גז
.

3. לשם שלמות התמונה, עלי לציין, שמבחינה חוקית, נקבעה דרך, שכל לקוח, יכול להחליף את חברת הגז שהוא קשור איתה בחברת גז אחרת. הפרוצדורה לצורך זה היא, שהלקוח יחתום על הודעת "ביטול" המיועדת לחברה שהוא קשור איתה ואז, כעבור 10 ימים, תוכל חברה חדשה לספק לו גז.
ככל שהתברר לי בתיק זה, אין שימוש רב בדרך זו של שליחת הודעות ביטול .

4. חברות הגז הגדולות, הוציאו הוראות ברורות לכל העובדים שלהם וכן לסוכנים, כי הם צריכים לעסוק רק בבלוני גז ששייכים לאותה חברה.
אלא, שהסוכנים והמחלקים בשטח, שצריכים להתמודד יום יום, עם התחרות הקשה בתחום זה ועם הצורך להתפרנס ולשרוד, נהגו בגמישות רבה, בלשון המעטה, בציות להוראות של הנהלות החברות וכך נוצרה תחרות פרועה בשטח.

5. בית המשפט, כאשר הוא בא להחליט, בבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט, איננו יכול להיות גמיש בפירוש פסק הדין.
פסק דין
של בית משפט, יש לקיים, ככתבו וכלשונו.
בנדון זה, פסק-דין שאישר הסכם פשרה ונתן להסכם הפשרה תוקף של פסק-דין, הוא

פסק דין
לכל דבר ואיננו פחות מחייב מפסק-דין, שהוא כולו יצירת השופט.

ראה לענין זה: ע.פ. 409/86 (אדורם מהנדסים בע"מ נגד אחים אפרים מוריס וששון בכור), פד"י כרך מא', חלק ראשון, עמוד 829, בעמוד 832,ליד אות השוליים ה'.

כאשר צדדים לדיון, סבורים שאינם יכולים לעמוד בקיום תנאי הסכם, אל להם לבקש מבית המשפט לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק-דין.

משניתן תוקף של פסק-דין להסכם שבין הצדדים, הרי ההסכם הופך להיות פסק-דין של בית המשפט.

6. יש להתייחס, לטענה נוספת שהועלתה בדיון זה.
פז גז
, שהיא חברה גדולה, טענה, כי אין היא יכולה להיות אחראית לכל מעשה או מחדל, של נהג משאית כזה או אחר, העובד בשירות אחד מסוכניה.
טענה זו, איננה יכולה להוות הגנה, מפני בקשה, על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

חברה בע"מ, שהיא גוף משפטי לכל דבר, תמיד פועלת באמצעות אחרים. יהיו אלה מנהליה, או עובדיה, או מורשיה, או סוכניה.
כאשר חתמה פז גז
על הסכם הפשרה, היא ידעה, כי היא חותמת על התחייבות, האוסרת עליה, לשווק, לסחור או למלא גז "בין במישרין ובין בעקיפין", במיכלים ששייכים לגז גל.
זו התחייבות גורפת והיא כוללת גם מעשים שעשו סוכניה.
לא היתה כל משמעות להתחייבותה של פז גז
בהסכם הפשרה, אם ההתחייבות לא היתה כוללת את פעולות סוכניה של פז גז
. שהרי פז גז
איננה פועלת בעצמה, אלא באמצעות סוכנים ועובדים.

7. לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שבפני
, מסקנתי היא, שהוכח, כי שני הצדדים, הפרו את התחייבותיהם על פי הסכם הפשרה הנ"ל, שקיבל תוקף של פסק-דין.

לצורך קביעת מסקנת ההפרה, אין צורך לדון בכל מקרה ומקרה, אלא מספיק אם ימצא מקרה אחד, שמהווה הפרה, שנעשה לאחר מתן פסק הדין, כדי ליצור תשתית למסקנה, כי היה כאן מעשה של ביזיון בית המשפט.
8. יושם אל לב, כי למרות שהסכם הפשרה היה גם עם גז גל בע"מ ויזמים בנגב בע"מ, הרי הבקשה לביזיון בית המשפט שהגישה פז גז
, מכוונת רק כלפי גז גל דרום
(1990) בע"מ ואלי וענונו.
מקס וענונו, שהוא בנו של אלי וענונו ועובד בסוכנות, העיד, כי הסוכנות שייכת למשפחה וכל המשפחה עובדת בסוכנות.
בעלי המניות של החברה הם הוריו.
הוא העיד (בעמ' 7 ישיבה מיום 13.9.01), כי לפני פסק-הדין שאישר את הפשרה, כל חברה השתמשה גם במיכלים של חברות אחרות "ואף אחד לא עשה מזה ענין".
הוא העיד (בעמ' 13 שורה 21):
"זו הבעיה בדרום, בשיטת הקרח... היום אותו לקוח לקח ממני בלון ומחר הוא יכול לקחת מהנהג של פז גז
או של אמישרגז. כל החברות מחליפות מיכלים בשטח בלי הודעות ביטול ושום דבר. אני חושב שזו הבעיה המרכזית. מי שלא ינהג ככה, לא ישרוד".

בהמשך, העיד מקס וענונו (עמ' 16 שורה 17):
"אם את אומרת שבמיכלים שסופקו באותו תאריך, יש מיכלים של פז גז
, אני משיב, שיש מיכלים מלאים של פז גז
, יכול להיות שסיפקנו מיכלים מלאים של פז גז
מאותן סיבות שיש אצלנו מיכלים של פז גז
ואנו עושים בהם שימוש כי פז גז
לא יתנו לי את הכסף".

בדברים אלה, לא שולל מקס וענונו את העובדה, שהסוכנות גז גל דרום
, סיפקה לבית הספר אשל הנשיא, מיכלים מלאים בגז של חברת פז גז
.

הדברים האלה מתייחסים לאמור בסעיף 9.2, של תצהירו של מקס וענונו, מיום 23.8.01, שם הוא משיב למה שנטען בתצהירו של יוסי אוחיון, מיום 19.8.01 ובאותו תצהיר, של יוסי אוחיון, ההתייחסות היא למקרה, שארע לאחר מתן פסק הדין.
מכל מקום, פז גז
שלחה חוקרים פרטיים, אשר צילמו והסריטו במצלמת וידיאו את פעולות המחלקים מטעם גז גל דרום
, ורון תבל, אחד החוקרים, אמר בתצהירו, כי מחלקים של גז גל דרום
, חילקו בלונים מלאים של פז גז
.
אין צורך להסתמך רק על תצהירו של רון תבל, שלא נסתר, שכן התמונות מדברות בעד עצמן.

דו"ח החקירה, של רון תבל, מיום 20.8.01, ומצורף לתצהירו מיום 23.11.01, מזכיר תצפית שנעשתה לגבי משאית של גז גל מסוג אינטרנשיונל בצבע בורדו, שמספרה
15-077-11 שהגיעה ביום 18.11.01, ממחסן באיזור התעשיה באופקים, לבית ספר אשל הנשיא ופרקה בלונים בחדר האוכל.
אלה הם הבלונים, שלגביהם הודה מקס וענונו שהם שייכים לפז גז
.

בנוסף לדברים האלה, שהם מדברים בעד עצמם, הוגשו שתי קלטות וידיאו שצולמו על ידי החוקרים מטעם פז גז
וגם בקלטות אלה, נראה המחלק של גז גל, כשהוא מחלק בלונים של פז גז
.
בקלטת הוידאו, נראה בבירור, כי מחלק מטעם גזגל דרום, מחלק בלונים של גז ששיכים לחברת פז גז
, על פי הכיתוב שעליהם ובנוסף לכך, יש גם חבקים אדומים על חלק מהבלונים, שמעידים, כי אותם בלונים, מולאו בגז, במתקן המילוי של פז גז
, בפי גלילות, בשנת 2001, היינו לאחר מועד פסק הדין הנ"ל.

די בכך, כדי לקבוע כמסקנה, שגז גל דרום
, שבשליטת משפחת וענונו, הפרה את פסק הדין שאסר עליה לשווק ולסחור בבלונים של פז גז
ויש בכך משום ביזיון בית המשפט.

9. הוכח גם, שפז גז
, באמצעות סוכניה, הפרה את פסק הדין הנ"ל.

כאשר פז גז
, ממלאה בגז בלונים של גז שלה, היא שמה חבק (שחלק מהעדים, קראו לו גם בשם "אזיקון"), וחבק זה, לאחר שהושם בפעם הראשונה, לא ניתן לפתוח אותו, מבלי לפגוע בשיניים, שבאמצעותם הוא נסגר. כלומר, יש אפשרות לבדוק שהחבק לא נפתח, אחרי שנסגר בפעם הראשונה. החבק נסגר על הבלון, כדי שתיהיה ראיה, שאמנם הבלון מולא בגז, על ידי חברת פז גז
ולא נעשה בו שימוש נוסף, אם החבק המקורי סגור ולא נפתח.
לתצהירו של משה דהן, מיום 2/8/01, צורפו תמונות, המראות מיכלי גז של גז גל, שעליהם חבקים סגורים בצבע אדום ועליהם נכתב שהם מולאו בגז ע"י פז גז
במתקן המילוי בפי גלילות. אולם דהן, אמר בתצהירו, כי תמונות אלו צולמו לפני מועד פסק הדין, אלא שלדבריו בתצהיר, הוא נתקל גם לאחר מועד פסק הדין במיכלי גז גל שמולאו בגז על ידי פז גז
.
אליעזר מימון, שימש כנהג ומחלק מיכלי גז בסוכנות פז גז
בנתיבות ואופקים במשך 24 שנים. שלושה חודשים לפני מועד עריכת תצהירו, הוא עבר להיות נהג ומחלק גז בסוכנות גז גל דרום
. הוא אמר בתצהירו, כי במהלך שנת 2000, הוא הוביל הובלות של מיכלי גז ריקים של חברת גז גל ומסר אותם לחברת גז יגל במושב שדה צבי וקיבל תמורתם מיכלים מלאים של פז גז
.
יוסי אוחיון, מנהל סניף אופקים ונתיבות בחברת שכביץ פטרולגז (1997) בע"מ, שהיא חברת בת של פז גז
1993, אמר בתצהירו, שניתן מטעם חברת פז גז
,כי הוא אמנם נהג להחליף מיכלים ריקים שהצטברו אצלו והשייכים לחברות אחרות והוא מסר מיכלים ריקים של חברות אחרות, כולל של גז גל. כאשר נחקר יוסף אוחיון, הוא העיד (עמ' 3, ישיבה מיום 5/9/01, שורה 4):
"אני שלחתי המשאיות שלי לגז יגל המיכלים היו של גז גל. לשאלה איך אני לוקח מיכלים של גז גל ומוסר לחברה אחרת גז יגל, אני משיב שגז יגל, זה גז גל, שם כי איפה הוא ממלא גז. הוא ממלא גז במתקן של גז גל ברמת חובב והוא היה סוכן של גז גל במשך שנים. חברת גז יגל, זו חברת גז לכל דבר ועניין. לשאלה אם אני יודע שגז יגל זה לא גז גל אני משיב שחוץ מהשם, שום דבר לא שונה... יכול להיות שיש להם מיכלים, אני לא ראיתי... לשאלה אם קיבלתי הסכמה ממישהו מחברת גז גל לתת מיכלים לחברה אחרת, אני משיב שאני לא מקבל הסכמה מאף אחד לתת מיכלים של גז גל, לגז יגל."

כאמור לעיל, יוסף אוחיון היה מנהל סניף אופקים ונתיבות של חברת שכביץ, שאין מחלוקת שהיא חברת בת של פז גז
. הוא הודה בעדותו שמסר מיכלים ריקים של גז גל לחברת גז יגל וקיבל תמורתם מיכלים מלאים של פז גז
. הפעולה שעשה יוסף אוחיון, היא פעולת שיווק או מסחר במיכלי גז גל. זו היתה פעולה אסורה על פי פסק הדין ואוחיון פעל מטעם חברת שכביץ, שהיא חברת בת של פז גז
. בכך הוא הפר את הוראות פסק הדין. אין כל ראיה בפני
שגז יגל זהה לגז גל. אמנם השמות דומים, אולם אלה הן שתי חברות שונות. על פי הוראות פסק הדין, אסור היה לסחור גם במיכלים ריקים ופעולתו של יוסי אוחיון היתה הפרה של פסק הדין.
בנוסף לכך, משה דהן, המנהל הטכני של גז גל, העיד, כי נתקל במיכלים של גז גל עם חבקים המעידים שהגז מולא על ידי פז גז
. בעמ' 38 (ישיבה מיום 27/11/01, שורה 6), אמר משה דהן כי התמונות שצרף לתצהירו, צולמו בינואר 2001, במחסן של גז גל בבית דגן. בתמונות אלו, (נספח ב' לתצהירו), נראה בבירור שמדובר במיכלים של גז גל כשעליהם חבקים של פז גז
, המעידים שהגז מולא על ידי פז גז
. דהן העיד עוד (בתצהירו מיום 2/8/01, סעיף 5), כי ביום 25/7/01, הוא ביצע החלפה של מיכלי גז עם חברת פז גז
ונתקל במיכלי גז גל רבים שמולאו על ידי פז גז
. הוא אסף מרצפת המחסן מספר אזיקונים המעידים על מילוי, שנקרעו מהמיכלים האמורים.
גרסתו של דהן לא הופרכה. בעדותו, הוא אמר, שקיבל משאית עם 300 בלונים ריקים של גז גל, מחברת פז גז
ובינהם היו שלושה בלונים מלאים בגז עם חבקים של פז גז
מתאריך של אותו שבוע, שהעידו, כי פז גז
מילאה את הבלונים של גז גל באותו שבוע.
בתצהירו אמר דהן כי היה זה גם לאחר מתן פסק הדין. גם גרסה זו לא הופרכה.
אשר על כן, מסקנתי היא כי גם חברת פז גז
, באמצעות סוכניה, הפרה את פסק הדין הנ"ל, אם כי הראיות מצביעות על כך שכמות ההפרות מצד גז גל דרום
, היתה גדולה יותר, מאשר ההפרות של פז גז
.

10. כמובן שהפרה של צד אחד את פסק הדין, איננה מהווה הצדקה לצד השני להפר מצדו את פסק הדין.
כל הפרה היא הפרה בפני
עצמה. יש להתייחס אליה ככזו והעובדה שגם הצד השני הפר את פסק הדין, איננה ממעיטה מהחומרה של הפרת כל צד.
ההלכה היא, שאין מענישים על הפרה בעבר, אלא מטרת הליכי ביזיון בית המשפט, היא למנוע הפרות בעתיד.
ראה ספרו של עו"ד משה קשת, בזיון בית המשפט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב - 2002, עמ' 134.
אשר על כן, אני מורה כי כל אחד מהצדדים, שיפר את פסק הדין שניתן בת.א. 7355/9, ביום 16/1/00, המאשר את הסדר הפשרה שבין הצדדים, ישלם קנס לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪, לגבי כל הפרה.
בהליך זה, היות ושני הצדדים הפרו את פסק הדין, אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.

ניתן היום כ"א באב, תשס"ב (30 ביולי 2002) במעמד עו"ד הדר אורן
ועו"ד מ.ויצמן.

ג. גלעדי
, שופט
נשיא
008249/01בשא055 אילנית
1
בתי המשפט
בש"א 8249/01
בש"א 8105/01
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
בתיק עיקרי: 7355/99

30/07/2002
תאריך:
כבוד השופט ג. גלעדי
, נשיא
בפני
:








בשא בית משפט מחוזי 8249/01 פז גז נ' גז גל דרום (פורסם ב-ֽ 30/07/2002)