פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על עמוס דניאל | פסקי דין על עמוס אילן |

6543/99 א     16/09/2007




א 6543/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עמוס דניאל, עמוס אילן




1



בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים
א 006543/99


בפני
:
כבוד השופט רם וינוגרד

תאריך:
16/09/2007



בעניין:
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים



ע"י ב"כ
עו"ד מוטי גנץ


הנתבעת מס' 2

נ ג ד


1. עמוס דניאל

2. עמוס אילן



ע"י ב"כ
עו"ד אשר ארבל


צדדים שלישיים

פסק דין


1. השאלה בה נותר על בית המשפט להכריע במסגרת תובענה זו מתוחמת ליריעת המחלוקת שבין קרנית לצדדים השלישיים. לטענת קרנית מוטלת על הצדדים השלישיים החובה לשפותה בגין הפיצויים ששילמה לנפגעים בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.5.98. על פי הנטען בהודעה לצד שלישי שהגישה קרנית, נהג הצד השלישי מס' 1 ברכב בו נסעו הנפגעים בתאונה, וזאת מבלי שלרכב היתה תעודת ביטוח חובה המכסה את הנסיעה. כלפי הצד השלישי מס' 2 נטען כי הוא היה הבעלים של הרכב המעורב בתאונה. לפיכך טענה קרנית בהודעה לצד ג' כי על הצדדים השלישיים לשפותה בגין כל הסכומים שתשלם לנפגעים, וזאת מכח הוראת סעיף 9(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. מאחר והצדדים השלישיים לא הגישו כתב הגנה במועד, ניתן כנגדם

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 10.12.01. ביום 3.2.02 הוגש כתב הגנה מטעם הצדדים השלישיים, ובד בבד הוגשה בקשה בהסכמה לביטול פסק הדין שניתן כנגדם. בכתב ההגנה נטען כי הרכב נשוא התובענה היה מבוטח באררט חברה לביטוח בע"מ עד ליום 30.4.98. על פי הנטען בכתב ההגנה, הופקה הפוליסה ביום 6.11.97, שולמה ביום 11.11.97, ועמדה בתוקף עד ליום 30.4.98, דהיינו, עד 10 ימים לפני מועד התאונה. לפיכך טענו הצדדים השלישיים כי לא התקיימו תנאי סעיף 9(א)(2) לחוק, שכן מאחר ותוקף הביטוח פג במהלך תקופת 30 הימים שלפני התאונה - התקיים החריג הקבוע בסעיף, השולל את זכות החזרה.

3. תביעותיהם של הנפגעים בתאונה סולקו לשיעורין, כאשר תביעתה של התובעת 3 בכתב התביעה המקורי סולקה בפשרה רק ביום 22.8.06. עם סילוק תביעה זו בפשרה, ביקש ב"כ קרנית לקבוע מועד לישיבת קדם משפט בנוגע להודעה לצד ג'. בדיון שהתקיים ביום 31.1.07 אישר ב"כ הצדדים השלישיים כי הוא אינו חולק על הסכומים שנפסקו לנפגעים. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, על רקע הטענה כי לרכב לא הוצא "ביטוח שנתי" עובר לתאונה, נקבע כי על ב"כ הצד השלישי להודיע בתוך 14 יום אם לרכב היה ביטוח בתקופה שקדמה לנובמבר 1997. ב"כ הצדדים השלישיים הודיע כי "בשל חלוף השנים לא ניתן היה לאתר ביטוח מעבר לזה החצי שנתי". משכך הם פני הדברים, ומאחר ויתר העובדות הרלוונטיות לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, ניתן צו לסיכומים בשאלה אם על הצדדים השלישיים לשפות את הנתבעת 2 (קרנית) בגין הסכומים ששילמה לנפגעים.

4. מחלוקתם של הצדדים סובבת את פרשנותו של סעיף 9 לחוק, שכותרתו "זכות חזרה". על פי הוראות סעיף זה קמה זכות חזרה רק באותם המקרים המנויים בסעיף. בין היתר קמה לקרנית זכות חזרה מכח סעיף 9(א)(2) גם כלפי "מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתוקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה" [ההדגשה הוספה – ר.ו.]. כאמור, הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנוגע לעובדה כי תוקף הביטוח פג 10 ימים לפני התאונה. מחלוקתם סובבת את השאלה האם את המילים "ביטוח שנתי" שבסעיף יש לפרש באופן דווקני, ומכאן כי החריג שבסיפא לסעיף יחול רק אם בוטח הרכב לתקופה של שנה מליאה עובר לתאונה; או שמא אין הכוונה לביטוח לתקופה של שנה בדווקא. שאלה זו תידון להלן.

5. ככל שהדברים נוגעים להיקף התפרשותה של הוראת סעיף 9 לחוק, יש לזכור כי "הכלל הוא העדר זכות חזרה ולכלל זה - חריגים" (רע"א 7580/03 קרנית נ' צורדקר, תק-על 2007(1) 402 (2007); ראו גם יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, תשס"ה) 368; להלן: אנגלרד). מכאן, לכאורה, כי את הוראות סעיף 9 יש לפרש בצמצום, תוך שאנו שמים אל לבנו את אופייו ההרתעתי והעונשי גם יחד.

6. ככל שאמורים הדברים בהוראת סעיף 9(א)(2) לחוק, מסתמכת קרנית על האמור בע"א 6739/99 עשור נ' קרנית, פ"ד נו(5) 341 (2002), כשהיא טוענת כי מקביעת בית המשפט העליון באותו ענין יש להסיק כי הביטוי "ביטוח שנתי" נדרש כפשוטו. אכן, לדברים אלה ניתן למצוא הד בקביעתו של כבוד השופט מצא המתייחסת להנמקתו של בית המשפט המחוזי באותו ענין וקובעת כי "לא מצאתי יסוד לחלוק על הנמקתו של בית המשפט המחוזי. בפירושו להוראת הסעיף יש אחיזה לא רק בפסיקתו של בית משפט זה...אלא גם ברציונאל הניצב ביסוד זכות החזרה הנתונה לקרנית על החייב בתשלום הפיצויים שאין לו ביטוח" (שם, בעמ' 343-344; נראה שכך סבור גם המלומד אנגלרד – ראו אנגלרד, בעמ' 372). אלא שלאחר דברים אלה מוסיף כבוד השופט מצא ומבהיר שאת ההכרעה לגוף העניין אין צורך לבסס על קביעה זו אלא על העובדות המיוחדות לאותו מקרה, במסגרתו נרכש ביטוח חדש שאינו כולל כיסוי להסעת נוסעים בשכר, ושיש בו כדי לגלות במפורש את אומד דעתו של המבוטח. בכך שונים הדברים מהמקרה ה"רגיל" שסעיף 9(א)(2) ראה לנגד עיניו, שעניינו באותם המקרים בהם שכח המבוטח לחדש את ביטוחו השנתי (פיסקה 6 לפסק הדין; וראו ביתר פירוט את דברי כבוד השופט (כתוארו אז) מ' חשין בפיסקה 8 לדנ"א 5771/02 עשור נ' קרנית, תק-על 2002(3) 690 (2002)). אמירה זו, כך נראה, נובעת גם מאותה דרך פרשנות המייחדת את הוראת סעיף 9 ומבקשת שלא להרחיבה עד לאין תִכלה.

7. במקרה דנא לא טענו הצדדים השלישיים, לא בכתב הגנתם ולא בסיכומיהם, כי שכחו לחדש את ביטוח הרכב או כי נבצר מהם לעשות כן. למעשה, בסעיף 12 לכתב ההגנה טענו הצדדים השלישיים "כי הביטוח הוחלף מרכב למשנהו באמצע השנה". מכאן כי אין המדובר בשכחה או השמטה הנוגעת להוצאת הביטוח לרכב, אלא בהעברת ביטוח מרכב אחד למשנהו. מעשה זה כמוהו כרכישת ביטוח חדש שאינו כולל כיסוי לרכב המקורי ולתנאי ההסעה בביטוח המקורי, ובכך דומה הוא לאותן הנסיבות השוללות את תכולת החריג שבסיפא להוראת סעיף 9(א)(2) לחוק, בדומה למקרה שנדון בהילכת עשור. יש לזכור לעניין זה כי לא ניתן להצביע על אינטרס ציבורי בהגנת האחראים להעדר הביטוח מפני עצמם, בה בעת ש"יש ויש אינטרס ציבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדלם" (ע"א 483/84 קרנית נ' אברהם, פ"ד מא(4) 745, 764). מכאן כי אין אלא לקבוע שלא התקיימה בנסיבות העניין מערכת עובדתית שיש בה כדי להביא לתחולתו של החריג.

8. מעבר לנדרש אציין, כי גם לגירסת הצדדים השלישיים אין בידם כל הוכחה שלרכב הוצא ביטוח שנתי קודם לאירוע. בכתב ההגנה לא נטען אלא להוצאת כיסוי ביטוחי לתקופה של כחמישה חודשים ומחצה, ואף בסיכומיהם לא ידעו הצדדים השלישיים לומר אם הוצאה לרכב תעודת ביטוח קודמת כלשהי. מכאן כי לא הוכח שלרכב הוצא "ביטוח שנתי" אי פעם. אף מטעם זה, ועל בסיס הרציונאל שעמד בבסיס אמירתו של כבוד השופט מצא בעניין עשור, אף אם זו נאמרה כאימרת אגב באותו עניין, יש לקבוע כי לא חל החריג שבסיפא לסעיף 9(א)(2) לחוק.

9. בנסיבות אלה יש לקבוע כי מאחר ואין חולק שלרכב לא היה ביטוח לפי פקודת הביטוח במועד התאונה, ומאחר ולא התקיים החריג שבסיפא לסעיף 9(א)(2) לחוק, הרי שעל הצדדים השלישיים לשפות את קרנית בגין כל הסכומים ששילמה לנפגעים.

10. לפיכך אני קובע כי הצדדים השלישיים ישלמו לקרנית את הסכומים ששילמה קרנית לנפגעים, כאשר סכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם על ידי קרנית ועד למועד תשלומם בפועל על ידי הצדדים השלישיים. מאחר והדיון בהודעה לצד ג' התקיים תוך חסכון משמעותי ביותר בהליכים ובהוצאות, ישאו הצדדים השלישיים בשכר טרחת עורכי דינה של קרנית בסכום של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. כמו כן ישיבו הצדדים השלישיים לקרנית את האגרה ששילמה, וישאו בהוצאות המשפט של קרנית כפי שישום הרשם אם תובא לפניו בקשה מתאימה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק-הדין.

ניתן היום, ד' בתשרי תשס"ח (16 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.

__________________
רם וינוגרד
, שופט








א בית משפט שלום 6543/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עמוס דניאל, עמוס אילן (פורסם ב-ֽ 16/09/2007)