פסקי דין על בכור בועז | פסקי דין על בכור דנה | פסקי דין על דב יעקב | פסקי דין על דב מרים | פסקי דין על קריף משה | פסקי דין על פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ

47486/04 א     16/09/2007




א 47486/04 בכור בועז, בכור דנה, דב יעקב, דב מרים, קריף משה נ' פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 047486/04


בפני
:
כב' השופטת אחימן יעל


16/09/2007


בעניין:
1 . בכור בועז

2 . בכור דנה

3 . דב יעקב

4 . דב מרים

5 . קריף משה

6 . קריף ורד


ע"י ב"כ עו"ד א. אייזן

תובעים

נ ג ד


פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד ע. טרייסטר ועו"ד ל. איצקוביץ'

נתבעת

פסק דין


הקדמה:

תביעה בעניין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שנרכשו ביישוב קדימה (להלן:"הדירות"), לפי הסכמים ממועדים שונים (להלן:"ההסכמים") מאת הנתבעת (להלן:"פלסים") מקימת פרוייקט המגורים "גינות השרון" (להלן:"הפרוייקט").
התובעים 1 ו-2 (להלן: "בכור") רכשו את דירתם (להלן:"דירת בכור") על פי הסכם מכר מיום 13.5.98 תמורת הסך של 282,000$.
התובעים 3 ו-4 (להלן: "דב") רכשו את דירתם (להלן:"דירת דב") על פי הסכם מכר מיום 14.10.97 תמורת הסך של 279,000$.
התובעים 5 ו-6 (להלן: "קריף") רכשו את דירתם (להלן:"דירת קריף") על פי הסכם מכר מיום 24.7.97 תמורת הסך של 282,000$.
בכל מקום שתעשה התייחסות בפסק הדין לטענות בכור, דב וקריף במשותף, יכונו אלה להלן:"התובעים".
נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה המהנדס יצחק ברמן (להלן:"ברמן/המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט.
ברמן איתר בחוות דעתו מיום 19.8.05 קיומם של ליקויי בנייה בתחום הריצוף, החיפוי, הטיח, הסיד, הנגרות, האלומיניום, האינסטלציה והתכנון. אומדן עלות תיקון ליקויי הבנייה לפי חוות דעתו עומד על הסך של 16,800₪ כעלות לנתבעת כולל פיקוח הנדסי בתוספת מע"מ לדירת בכור (לא כולל תוספת ל"קבלן מזדמן"), על הסך של 41,200₪ כעלות לדירת דב ו- 19,400 ₪ לדירת קריף לפי אותם עקרונות.
ביחס לדירת דב נקבע, כי יידרש פינוי של כשבוע וחצי לצורך ביצוע התיקונים. מעבר לכך, קבע ברמן קיומה של ירידת ערך בכל אחת מן הדירות בשיעור שבין 10,000$
ל – 17,000$ בשל ליקויי תיכנון במידות עליית הגג, המדרגות, שירותי האורחים, החניה והממ"ד.

דיון מקדים:

הצדדים חולקים על קביעותיו של ברמן בהיבטים מסויימים כמו גם על עצם הרלבנטיות של מימצאיו בהתחשב בסיטואציה העובדתית הקונקרטית לכל דירה.
בראש ובראשונה גורסת פלסים, כי התובעים מנועים מלהסתמך על ליקויי הבנייה והפגמים התכנוניים הנזכרים בחוות דעתו של ברמן, כיוון שרכשו את הדירות לאחר שניתנה להם ההזדמנות לחזות בכל פירטי הבנייה ולבחון את טיבם.
טענה זו, אינה נראית סבירה בעיני כיוון שלפחות חלק מהליקויים ואי-ההתאמות התכנוניות שנתגלו אינם כאלה הנחשפים בבחינה ראשונית ושטחית. בנוסף, חוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 (להלן:"החוק") הינו קוגנטי באופיו כך שגם הסכמה מפורשת אינה פוטרת את פלסים מקיום חיוביה על פיו, קל וחומר כזו המשתמעת בעקיפין.
לא מצאתי אם כן טעם בטענות הנתבעת בעניין.
התייחסות זו רלבנטית להקשרים שונים ומגוונים העולים מקו ההגנה של פלסים, אלא שמטעמי יעילות ועל מנת שלא להאריך בדברים אמנע מלחזור על השיקולים הנ"ל בשנית, הגם שאלה עומדים ביסוד ההכרעה על כל חלקיה.

ליקויי בנייה

התובעים מאמצים אמנם עקרונית את מסקנותיו של ברמן בתחום זה של ליקויי הבנייה ואולם הסכמה זו מלווה בהסתייגויות מסויימות שבהסתמך עליהן מבקשים אלה להוסיף על קביעותיו.
אתייחס אם כן להשגותיהם כמפורט להלן:

ביחס לדירת בכור טוענים התובעים, כי אין להסתפק בקביעתו של ברמן בסעיף 22 א' לחוות דעתו ולפיה, די בתיקון שיפועי הריצוף ליד נקודת הניקוז הדרום מזרחית תוך החלפה חלקית של הריצוף אלא יש להורות על החלפת הריצוף כולו בעלות כוללת של 5,200 ₪. בעניין זה מסתמכים אלה על תשובות ההבהרה מיום 11.1.06 בהן נאמר כי אם אין בידי פלסים מלאי ריצוף מאותו הסוג הקיים במרפסת העליונה, כי אז יש צורך בהחלפת הריצוף בכל שטח המרפסת.

פלסים מאשרת בדבריה העדרו של ריצוף עודף מאותו סוג הנדרש לתיקון ליקויי השיפוע, אלא שלטענתה מנועים התובעים מלדרוש את החלפת הריצוף כיום שעה שבעבר נעשו תיקונים ואלה בוצעו לשביעות רצונם.

לטעמי, אין באישורם של בכור לביצוע התיקון לשביעות רצונם במועד הביצוע, לבין קיומו של הליקוי כיום ולא כלום. עצם הימצאותו של הפגם מוכיחה כאלף עדים כי התיקון לא בוצע כדבעי ולא צלח ולכן, זכאים בכור לתוספת פיצוי כפי שנקבע בחוות דעתו של ברמן בגין החלפת מלוא הריצוף במרפסת העליונה בסכום של 5,200 ₪.
בעניין דירת דב, טוענים התובעים כי יש להוסיף על קביעותיו של ברמן בעניין סעיפים א'2
א'3 (ה) ו- א'4 לחוות הדעת עלות הכרוכה בהחלפת הריצוף במקום התיקון שנקבע אף זאת בהסתמך על הטענה ולפיה, אין בידיה של הנתבעת רזרבות לריצוף. הסכום הנתבע נסמך על התחשיב שהציג ברמן בתשובות ההבהרה לצורך בריצוף 81.84 מ"ר לפי עלות של 200 ₪ למ"ר ובסך הכל 16,000 ₪, בניכוי העלות הקודמת בסך 3,300 ₪, כך שהתוספת הנדרשת הינה בהיקף של 12,700 ₪.
עמדה זו מקובלת עלי כפי שצוין ביחס לטענה הזהה שהועלתה ע"י בכור ולכן, יש להוסיף על עלות הריצוף בעניין דב סכום של 12,700 ₪. הוא הדין ביחס לטענתם של קריף לתוספת 2,750 ₪ באותו עניין אותה הנני לקבל.

לסיכום חלק זה של הדיון ייאמר, כי בכפוף לאמור לעיל, קביעותיו המקצועיות של ברמן ביחס לליקויי הבנייה הניחו את דעתי. ברמן הינו מומחה הנדסי בעל שיעור קומה, מקצועי לעילא ולעילא, תשובותיו והסבריו ניתנים בטעם ובשכנוע ואלה יאומצו במלואם בתוספות שנקבעו לעיל.
מתן ההזדמנות הנאותה:

לטענת פלסים לא ניתנה לה ההזדמנות הנאותה לתיקונם של הליקויים. דא עקא, שמדברי האחרונה עצמה עולה, כי בוצעו בדירות מטעמה תיקונים לאחר משלוח התראות מצד התובעים. למרות זאת כך מסתבר כיום, נותרו עדיין ליקויים לתיקון לפי חוות דעתו של ברמן ובכך יש כדי להפריך את טענת פלסים להעדרה של ההזדמנות הנאותה.
ייקבע איפוא, כי לפלסים ניתנה ההזדמנות הנאותה למיצוי זכותה לתיקון ולפיכך זכאים התובעים לפיצוי ולא לביצוע בעין וכן לתוספת עלות ל"קבלן מזדמן" לפי קביעתו של ברמן.

עלויות פינוי:

לפי קביעתו של ברמן, נדרש פינוי לתקופה של כשבוע וחצי ביחס לדירת דב, ובכך יש כדי להוות בסיס לזיכויים בפיצוי העלות הכרוכה בכך, בסך של 1,600 ₪.

אי-התאמות תכנוניות:

חלקו הנוסף של הדיון יוקדש להסתייגויות הצדדים מקביעותיו המקצועיות של ברמן, אלה מהן העוסקות בנושאים התכנוניים. ככל שהשגות אלה משותפות לכל התובעים בשינויים מינוריים שאינם משפיעים על מהלך הדיון, אתייחס בניתוח הדברים לטענות כמכלול ללא אבחנה בין התובעים השונים, תוך מתן ביטוי נפרד לעניינים השונים העומדים על הפרק.

עליית הגג:

ברמן שולל בחוות דעתו את טענת התובעים לקיומו של ליקוי בגובה עליית הגג, עם זאת נקבע על ידו, כי תקנות התכנון והבנייה לרוחב מינימלי של 2.6 מ' הופרו על ידי המתכנן. אי התאמה זו במידת רוחב עליית הגג הנופלת מהמינימום הנדרש, משמעותה גרימת ירידת ערך לדירה אותה העריך בהיקף של 8,000$.
פלסים חולקת על קביעתו של ברמן בנושא תוך שהיא קוראת תגר על הרלוונטיות של אמות המידה הקבועות בחוק ביחס לחדר מגורים בענייננו, כאשר מדובר בעליית גג. לפי טענתה, לא היה ברמן רשאי לבחון את תקינות מידות עליית הגג על פי אלה הנדרשות לחדרי מגורים, וזאת כיוון שבמיפרט ובתוכנית המכר לא הוגדר שטח עליית הגג אלא כ"חלל גג מעברים, מקלחות ומרפסת גג".

ברמן לעומת זאת מציין בחוות דעתו, כי בתוכנית המכר צויין חלל הגג כחדר. בפועל, קיימים בדירת בכור 4.5 חדרים ובנוסף, החדר בעליית הגג. כלומר, מבחינת התיאור של מספר חדרי הדירה על פי המיפרט כך לפי ברמן נחשב חדר עליית הגג לחדר. הוא הדין ביחס לתיאור יתר הדירות ובכך, נשמט הבסיס לטיעוניה של פלסים בעניין היישום השגוי של אמות המידה על ידי ברמן.

אני קובעת אפוא, כי חוות דעתו של ברמן ביחס לאי-ההתאמה ברוחב עליית הגג מתקבלת, כולל הערכת גובה ירידת הערך ביחס לכל אחת מהדירות.

שטח הממ"ד:

בעניין זה נקבע בחוות דעתו של ברמן, ביחס לדירת בכור, כי שיטחו של הממ"ד הינו 5.54 מ"ר בלבד, כלומר פחות משיטחו של חצי חדר (6 מ"ר) או של חדרון על פי תקנה 2.04 (א)
(4) לתקנות התיכנון והבנייה ובנוסף לא מתקיימת בממ"ד דרישת התקנה לרוחב מינימלי של 2 מ' מאחר ורוחבו עומד על 1.78 מ' בלבד. הואיל וכך קבע ברמן, כי שטח הממ"ד אינו עונה לדרישת חצי חדר או חדרון כהגדרתו במיפרט ובכך נגרמה לדירת בכור ירידת ערך בהיקף של 6,000$.
פלסים חולקת על קביעתו זו של ברמן וטוענת, כי קביעתו להפרת ההסכם שגויה, כיוון שזו לא התחייבה לשטח מינימלי או לרוחב מינימלי של קירות, ככל שהדבר נוגע לממ"ד. בנוסף, בדקו בכור את הדירה טרם רכישתה ומימדי הממ"ד כמו גם עליית הגג ניצפו על ידם ולכן, מנועים הם מלטעון כנגד מידותיו.
לטעמי, מדובר בטענות מתחמקות ומתחכמות אשר רחוקות מלהכיל טעם משכנע. המידות הקבועות בחוק נועדו לבסס נורמות אחידות הניכפות על הכל וטענתה של פלסים בעניין זה עומדת בסתירה מובהקת לכל קו הפסיקה והחקיקה הנוהג בעניין זה.
אני דוחה איפוא את טענות פלסים בעניין ומאמצת את קביעתו של ברמן לקיומה של אי-התאמה ביחס לשטח הממ"ד.
העובדה ולפיה, בדקו בכור את הממ"ד טרם רכישת הדירה אין בה כדי להפיס את דעתי, שכן אלה לא היו מסוגלים בשלב זה לחזות באי-ההתאמה ובנוסף, אין פלסים רשאית ממילא להתנות על החוק, כך שגם לו היו בכור מסכימים לחריגה מהוראות החוק לא היה בכך כדי להכשיר את הפגם.

מידות החצר:

קביעתו הנוספת של ברמן עוסקת במידות החצר והחניה. ביחס לחצר קבע ברמן, כי התוכנית איננה משקפת את מידותיה, הואיל וכך, לא נקבע בחוות דעתו כל מימצא בעניין זה.
התובעים מלינים כנגד זאת ומבקשים להעדיף בנושא זה מימצאי חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעמם ועל פיה נמצא המגרש חסר בשיטחו (238 מ"ר במקום 295 מ"ר לבכור ,165.5 מ"ר במקום 220 מ"ר לדב,178.7 מ"ר במקום 230 מ"ר לקריף).
השלכותיה של המדידה לטעמם באו לידי ביטוי בתשובותיו של ברמן בהקשר זה לשאלה ההיפותטית שהועברה לו על פיהן, במקרה כזה ירידת הערך הינה 13,600$ לבכור, 10,900 $ לדב ו10,260$לקריף.
סבורני, כי הקביעה המקצועית הבסיסית הנדרשת לצורך עיון בטענת התובעים מתמקדת בעצם החוסר בשטח המגרש בהשוואה שבין הנתונים שנמסרו בתוכנית לבין אלה שנתקיימו בפועל. בעניין זה למעשה, הביע ברמן את דעתו בשלילה כיוון שקבע, כי לא ניתן לקבוע מימצא מתוך התוכניות והנתונים שהועברו לגבי שטח המגרש ולפיכך, אין בסיס לקביעת מימצא עובדתי בעניין זה.
באותו הקשר נכון להתייחס לטענות התובעים ביחס להזזת הגדר באותו האופן ולדחותן מכל וכל.
הטענות לעניין הזזת הגדר חופפות למעשה את הטענות לעניין שטח החצר או המגרש אלא שאלה מוצגות הפעם בהיבטן העובדתי. הצגת הדברים בדרך זו, אינה יכולה אף היא לשמש בסיס ראייתי חלופי למימצאים מקצועיים נייטרליים אשר אמורים היו להיות מונחים בפני
בית המשפט ואינם בנמצא כאמור לעיל.
אני דוחה אפוא טענות אלה מכל וכל.



שטח החניה:

ביחס לחניית בכור קבע ברמן, כי אורך החניה המקורה הינו 4.10 מ' ורוחבה הינו 2.84 מ' ואורך החניה הבלתי מקורה לצידה הינו 4.10 מ' ורוחבה 2.64 מ'. הגישה לשתי החניות הינה מדרך מעבר ברוחב של 4.95 מ' ושתי החניות תחומות בקיר ובעמוד. לפי ההנחיות לתכנון חניונים שהן המקובלות בתכנון חניונים, אורך שני מקומות החניה צריך להיות 5 מ' ורוחבן 3.13 מ'. במצב הנוכחי שני מקומות החניה מוגבלים, אינם עונים לנדרש וגורמים לירידת ערך הדירה בסכום של 2,000$ במשותף.
ביחס לחניית דב קבע ברמן,כי אורך החניה המקורה הינו 4.08 מ' ורוחבה הינו 2.8 מ' ואורך החניה הבלתי מקורה לצידה הינו 4.08 מ' ורוחבה 2.6 מ'. החנייה המקורה תחומה בין שני עמודים, ואילו החנייה הבלתי מקורה תחומה מצד אחד בקיר נמוך ומן הצד השני בעמוד. לפי ההנחיות לתכנון חניונים שהן המקובלות בתכנון חניונים, אורך שני מקומות החנייה צריך להיות 5.0 מ' ורוחבם- כ- 2.70-2.60 מ'. במצב הנוכחי הקיים, שני מקומות החנייה הינם מוגבלים, מבחינת אורכם בלבד (רוחבם תקין), ואינם עונים לנדרש ולפיכך גורמים לירידת ערך בסכום של 1,200 $ במשותף.
ביחס לחניית קריף קבע ברמן, כי אורך החניה המקורה הינו 4.01 מ' ורוחבה הינו 2.79 מ' ואורך החניה הבלתי מקורה לצידה הינו 4.02 מ' ורוחבה 2.57 מ'. הגישה לשתי החניות הינה מדרך מעבר ברוחב של 6.07 מ' ושתי החניות תחומות בין שני עמודים. לפי ההנחיות לתכנון חניונים שהן המקובלות בתכנון חניונים, אורך שני מקומות החנייה צריך להיות 5.0 מ' ורוחבם- כ- 2.70-2.60 מ'. במצב הנוכחי הקיים, שני מקומות החנייה הינם מוגבלים, מבחינת אורכם בלבד (רוחבם תקין), ואינם עונים לנדרש ולפיכך גורמים לירידת ערך בסכום של 2,150 $ במשותף.

פלסים אינה משיגה על קביעתו זו של ברמן בסיכומיה בפן המקצועי, אלא כחלק מהטיעון הכללי הנוגע לידיעתם של התובעים בדבר נתוניהן של הדירות והעדר תחולת התקנים והחוק בעניין והמרתם בעקרונות החלים על רכישות דירה מיד שנייה.
עמדה זו נדחתה על ידי בחלקו הראשון של הדיון בהקשרים נוספים ואין טעם לחזור על אותם הנימוקים בשנית. בקליפת אגוז ייאמר, כי אין פלסים יכולה להיפטר מתחולת התקן והחוק החלים על מוכר דירה כהגדרתו בחוק, בין אם חזו התובעים בפירטי הליקויים ובין אם לאו.

אני מאמצת אפוא את קביעתו של ברמן לקיומה של אי-התאמה במידות החניה הגוררת בעקבותיה ירידת ערך.

עוגמת נפש:

התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 15,000 ₪ לכל זוג תובעים, ולפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לנזק הלא ממוני, החלטתי להעמיד את הפיצוי בעניין זה על הסך של 8,000 ₪ לבכור, 8,000 ₪ לדב, ו- 5,000 ₪ לקריף.

אובדן ימי עבודה

מטעם התובעים הוצגה דרישה לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה, אלא שזו אינה מגובה בחומר ראייתי המניח את הדעת ולפיכך נדחית.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה.

1. הנתבעת תישא כלפי התובעים 1 ו-2 בחיובים כמפורט:

א. א. סך של 25,400₪ (5,200 +16,800*120%) (ליקויי בנייה בתוספת החלפת ריצןף בסך של 5,200 ₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ב. ב. סך של 8,000$ (ירידת ערך עליית גג) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ג. ג. סך של 6,000$ (ירידת ערך הממ"ד) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ד. ד. סך של 2,000$ (ירידת ערך החנייה) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ה. ה. סך של 8,000₪ (עוגמת נפש) בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ו. ו. החזר החלק היחסי של האגרה לפי הסכום שנפסק.

2. הנתבעת תישא כלפי התובעים 3 ו-4 בחיובים כמפורט:

א. א. סך של 53,900₪ (12,700 +41,200*120%) (ליקויי בנייה בתוספת החלפת ריצןף בסך של 12,700₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ב. סך של 8,000$ (ירידת ערך עליית גג) כפי שערם היציג ביום 19.08.05
ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ג. סך של 500$ (ירידת ערך הממ"ד) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ד. סך של 1,200$ (ירידת ערך החנייה) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ה. סך של 8,000 ₪ (עוגמת נפש) בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ו. סך של 1,666 ₪ (הוצאות פינוי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ח. החזר חלקה היחסי של האגרה לפי הסכום שנפסק.



3. הנתבעות תישא כלפי התובעים 5 ו-6 בחיובים כמפורט:

א. א. סך של 22,150₪ (2,750 +19,400*120%) (ליקויי בנייה בתוספת החלפת ריצןף בסך של 2,750 ₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ב. ב. סך של 8,000 $ (ירידת ערך עליית גג) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ג. ג. סך של 2,150 $ (ירידת ערך החנייה) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ד. ד. סך של 500$ (ירידת ערך הממ"ד) כפי שערם היציג ביום 19.08.05 ובתוספת הפרשי הצמדה כדין ממועד זה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ה. ה. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
ו. ו. החזר החלק היחסי של האגרה לפי הסכום שנפסק.

אשר להוצאותיהם הנוספות של התובעים –
כל אחד מהם נדרש לעלויות מיוחדות בעריכת חוות דעת המקצועיות בסך של 2,220 ₪ לבכור, 5,300 ₪ לדוב ו- 5,800 ₪ לקריף וזאת בנוסף לתשלומים ששולמו למומחה בית משפט בסך של 2,340 ₪ למשפחה עליהם יש להוסיף את עלויות הייצוג המשפטי והנילווים.
ההחלטה בעניין זה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט וזו מושפעת בעיקר מאופן ניהול ההליך המשפטי לפי תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי המתייחסת לפער שבין שווי הסעד השנוי במחלוקת לבין היקף פסיקתו בתום הדיון.

במקרה שבפני
, נוהלה תביעה בהיקף של כ- 700,000 ₪ בעוד שבפועל זוכו התובעים כמיכלול בכ- 1/3 מהסכום הנתבע. הנתבעת גם היא לא טמנה את ידה בצלחת וניהלה הליך נוקב, בחלקו הניכר שלא לצורך, כמו חקירת מומחה בית המשפט.
בהתחשב בכך, יזוכו אלה כלפי הנתבעת בעלויות ששולמו למומחה בית המשפט באופן מלא ולא, בהשבת הסכומים ששולמו למומחים מטעמם.
בנוסף, תישא הנתבעת כלפיהם בשכר טרחת עו"ד כולל בסך של 22,000₪ בצירוף מע"מ כדין.

עותק פסק הדין יישלח לבאי-כוח צדדים בדואר רשום וכן למהנדס יצחק ברמן מרחוב ארבע ארצות 18 תל אביב.


ניתן היום, ד' בתשרי, תשס"ח (16 בספטמבר 2007), בהעדר באי כוח הצדדים.


יעל אחימן, שופטת


בכפוף לשינויי ניסוח ועריכה סופיים
סיכומי התובעים : 7.5.07.
סיכומי הנתבעת : 16.6.07.
זכות תגובה : 12.6.07








א בית משפט שלום 47486/04 בכור בועז, בכור דנה, דב יעקב, דב מרים, קריף משה נ' פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/09/2007)