פסקי דין על עיריית נצרת עילית | פסקי דין על חיים טולדנו

265/07 בשא     16/09/2007




בשא 265/07 עיריית נצרת עילית נ' חיים טולדנו




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה



בשא 265/07


עיריית נצרת עילית
המבקשת
-


חיים טולדנו
המשיב



ב"כ המבקשת: עו"ד
אולגה גורדון
ב"כ המשיב: עו"ד ויסם יאסין

החלטה
השופטת נילי ארד

1.

לפני בקשה לביטול פסק דינו של בית דין זה מיום
26.2.07.

עד שאבוא להחלטה גופה בבקשה זו, ולשם העמדת דברים על מכונם, אפנה תחילה להשתלשלות העניינים שהביאונו עד הלום, שהם ביסוד הבקשה.


הרקע והשתלשלות ההליכים עובר לבקשה לביטול

פסק דין
2.
המשיב (להלן: מר טולדנו) הועסק במבקשת (להלן: העירייה) משך 27 שנים והושעה עקב הליכים משמעתיים שהתקיימו כנגדו. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי בנצרת עתר מר טולדנו כנגד הליך ההשעיה, ובמסגרת הבקשה למתן צו זמני נקבע כי החלטת ההשעיה בטלה תוך שהותרה על כנה החלטת ראש העיריה בדבר הוצאת מר טולדנו לחופשה.

3.
משלא הסתייע סיום הסכסוך בפשרה, התקיים הליך הוכחות בבית הדין האזורי, וביום 18.7.04, בעוד התביעה תלויה ועומדת, פוטר מר טולדנו מעבודתו במסגרת הליכי צמצום והתייעלות.

4.
ביום 20.12.04 נדחתה התביעה בבית הדין האזורי למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות החלטת ההשעיה מן הטעם שהדיון בסעד אינו אקטואלי והתייתר נוכח פיטוריו של מר טולדנו (השופט הראשי חיים סומך ונציגי ציבור
מר
יוסף לוי ומר
חאמר כמאל; עב 1905/02).

5.
מר טולדנו הוסיף והגיש תביעה לביטול פיטוריו והחזרתו לעבודה (עב 2123/04). בקשתו למתן סעד זמני להימנע מפיטוריו נדחתה (בש"א 2589/04) ונדחתה בקשת רשות הערעור על העדר מתן צו מניעה (ברע 1483/04).

6.
במסגרת התביעה לביטול הפיטורים, הגיעו הצדדים ביום 23.11.06 להסדר דיוני בו הוסכם, בין היתר, כי פסק הדין בתובענה יינתן "לאור מכלול החומר שבתיק וסיכומים בכתב" כשהצדדים מוותרים על חקירת המצהירים; ומתוך ש"התובע אינו
עומד עוד על הסעד של השבתו לעבודה הגם שהוא עומד על התביעה לסעד הצהרתי שנפל פגם כבד משקל בפיטוריו"; עוד הוסכם כי ההסדר הדיוני "יביא לידי סילוק סופי של כל ההתדיינויות בין הצדדים לרבות בערעור שהוגש לבית הדין הארצי על פסק הדין שניתן על ידי המותב בראשות כב' השופט הראשי (דאז) חיים סומך בתיק עב 1905/02 וההליך המשמעתי שננקט על ידי הנתבעת בבית הדין למשמעת והוקפא" (להלן: ההסדר הדיוני).

7.
ביום 26.2.07 ניתן פסק הדין של בית דין זה בערעורו של מר טולדנו כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי לפיה השעייתו של מר טולדנו נעשתה שלא כדין ועל כן דינה להתבטל. בפסק הדין שבערעור קבענו כי "נחה דעתנו כי המערער הוכיח קיומו של אינטרס המצדיק מתן הצהרה בדבר בטלות הליך ההשעיה; וכי למערער צורך לגיטימי ועניין ממשי בקבלת הסעד ההצהרתי לפיו ההשעיה היתה שלא כדין". זאת, בין היתר, מחמת הפגמים בהחלטת ההשעיה שנמצאו להיות "ממין הפגמים המחייבים הצהרה על בטלותה" (עע 151/05; להלן: פסק הדין בערעור).

טענות הצדדים

8.
ביום 11.4.07 הגישה העיריה לבית דין זה "בקשה לביטול פסק הדין" שבערעור מטעמים אלה: "לא היה כלל מקום ליתן את פסק הדין, וזאת נוכח ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים... ואשר הוחל באופן מפורש גם על ההליכים
בבית הדין הארצי לעבודה במטרה לרכז ולצמצם את ההתדיינויות להליך אחד"; פסק הדין שבערעור "מייחס משקל רב לשאלת מהותו של הליך ההשעיה והשלכותיו, וזאת על רקע האפשרות שפיטוריו של המשיב יבוטלו והוא ישוב לעבודתו.... אולם, משויתר המשיב ( הוא – מר טולדנו – נ.א.) על סעד האכיפה וההשבה לעבודה במסגרת ההסדר הדיוני, נשמט אותו בסיס עיקרי ומרכזי ועמו ההשלכות האפשריות של הליך ההשעיה" ו"נוכח הויתור מצד המשיב על סעד האכיפה וההשבה לעבודה, הפכה הדרישה לסעד ההצהרתי לדרישה תיאורטית בלבד, וככזו מתייתר הדיון בה"; בנוסף, לא הייתה הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור, משערעורו של מר טולדנו
סב על
ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי; "הפסיקה הכירה באפשרות לבטל

פסק דין
ולקיים "משפט חוזר" בהליך אזרחי אם התגלתה עובדה חדשה שבעל דין לא ידע עליה ולא היה חייב לדעת אותה בדיון הראשון ובתנאי שעובדה חדשה זו עשויה לשנות את פני המשפט מיסודו ואת תוצאותיו. בהתנגשות בין סופיות הדיון לבין האפשרות לקיים דיון מחודש בפסק הדין, הכלל בדבר
מעשה בית דין נסוג מפני עקרונות הצדק והיושר" וההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במסגרת ההליך בבית הדין האזורי "יש בו כדי לשנות באופן מהותי את תוצאת פסק הדין".

9.
מר טולדנו התנגד לבקשה לביטול

פסק דין
וטעמיו לכך היו אלה: "אין בנמצא, לרבות לא בתקנות בית הדין לעבודה, תקנות סדר הדין האזרחי או דין כלשהו, הליך של ביטול

פסק דין
אשר ניתן בערעור, אף לא בערכאה ראשונה, אם זה ניתן לגופו של עניין, לאחר הגשת כתבי טענות, לאחר דיון והגשת סיכומים" למעט במקרים של העדר הגנה או העדר התייצבות; טענות העירייה אינן ראויות להתברר בערכאה זו, וככל שהיה ברצונה להעלות טענותיה אלה היה עליה לפנות לבית הדין הגבוה לצדק; לגופה של הבקשה "ההכרעה בשאלת חוקיות ההשעיה אינה קשורה כלל וכלל בשאלת חזרתו בפועל של המערער לעבודתו משזו תלויה ועומדת להכרעה בפני
בית הדין האזורי בהליך המשפטי המתנהל בפני
ו בעניין חוקיות פיטורי המערער"; כל הטענות בדבר ההסדר הדיוני שנעשה בבית הדין האזורי מקומן להתברר בפני
בית הדין האזורי; לבית הדין הוגשה בקשה לביטול ההסדר הדיוני ובית הדין האזורי אמור להכריע בבקשה זו.


השתלשלות ההליכים לאחר
הגשת הבקשה לביטול

פסק דין

10.
בעקבות פסק הדין בערעור, הגיש מר טולדנו בקשה לבית הדין האזורי לביטול ההסדר הדיוני. בית הדין האזורי (שופטת ראשית ורד שפר;
בש"א 1317/07 בתיק עב' 2123/04) נעתר לבקשה ובהחלטתו מיום 31.5.07 הורה על ביטול ההסדר הדיוני, ובין היתר קבע כך: "בתוצאת הערעור יש כדי להוות שינוי מהותי בנסיבות המשפיע גם על ההסדר הדיוני שקבעו הצדדים"; "תחושת אי הצדק והעוול שנגרמו למבקש, והגושפנקא שקיבלו עם מתן פסק הדין בערעור ומכוחו, משנה את המאזן שבכף המאזניים, בו בכף אחת מונח הצד ה"הסכמי" שבהסדר הדיוני ואילו בכף השנייה מונח עיקרון "עשיית הצדק". תחושת הצורך של המבקש כי ייעשה "משפט צדק" ולפיה הוא מעוניין לברר את הליכי פיטוריו ולמצות את בחינתם כך שלגרסתו יתברר באופן מוחלט כי פיטוריו, כמו השעייתו, נעשו שלא בצדק, וזאת לאור קביעותיו של בית הדין הארצי שהיה בהן כדי להוות נסיבות חדשות שצבעו באור אחר את המציאות המשפטית האופפת את יחסיו עם המשיבה – גוברת לדעתנו על הצורך החשוב לכבד הסכמים ולהשאיר על כנו את ההסדר הדיוני, במיוחד בהתחשב במכלול הנסיבות שבפני
נו, שבראשן העובדה שעסקינן בהסדר דיוני שלא קיבל תוקף של

פסק דין
סופי, ומוצאים אנו שנזקיה של המשיבה כתוצאה מביטול ההסכם אינם כאלה שאינם ניתנים לפיצוי כספי"; "טענתה של המשיבה לפיה הסתמכה על ויתורו של המבקש על סעד ההשבה לעניין הערכות בכל הנוגע למצבת כח האדם אצלה – תילקח בחשבון בבוא בית הדין להחליט אם יש להעניק למבקש את הסעד האמור בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אולם אין בה כדי להצדיק המנעות ממתן הזדמנות לשכנע כי הוא זכאי לסעד האמור".

11.
על החלטתו של בית הדין האזורי בדבר ביטול ההסדר הדיוני, הגישה העירייה בקשת רשות ערעור במסגרתה העלתה טענות פרוצדורליות ומהותיות. בנוסף, חזרה העירייה על בקשתה "לשוב ולשקול בכובד ראש" ולהורות על ביטול פסק הדין בערעור ולחלופין,
לאפשר לה לטעון בפני
מותב.

12.
בקשת רשות הערעור שהגישה העירייה, נדחתה בהחלטתו של הנשיא סטיב אדלר מיום 2.7.07 תוך שנקבע בה כי "במקרה דנא, נחה דעתי כי בית הדין האזורי נתן דעתו לנסיבות המיוחדות במקרה שהובא לפניו, וביצע את האיזון הנדרש בין האינטרסים של הצדדים. בבקשת רשות הערעור מעלה העירייה נימוקים כבדי משקל כנגד ביטול ההסדר הדיוני עליהם סיכמו הצדדים, ואולם עיון
מעמיק בהחלטת בית הדין האזורי מלמד כי הלה היה ער להם, ונתן החלטתו בשימת לב אליהם. על כן, לא מצאתי כי יש מקום ליתן
רשות ערעור
על החלטת ביניים
זו של בית הדין האזורי" (ברע 422/04).

הכרעה

13.
נתתי דעתי לבקשת העירייה, לטענות הצדדים, להסדר הדיוני, לבקשה לביטול ההסדר הדיוני ולבקשת רשות הערעור שנדחתה, וחזרתי ועיינתי בפסק הדין בערעור. נוכח כל אלה ולאור הכלל, לפיו לא בנקל יבוטל

פסק דין
חלוט, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא נמצא טעם משפטי המצדיק היענותי לבקשה, וכי על כן דינה להידחות.
על כך אוסיף ואציין, כי נוכח בטלותו של
ההסדר הדיוני, אין זה המקום להיכנס לנבכיו ולבחינת השלכותיו לעניין שינוי ההכרעה שבפסק הדין
[השוו: בל 1352/01 אהרון ברק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.5.03 – עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 10458/03 אהרון ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 17.12.03; בש"א 589/05 יוסף אונגר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.8.05]
. ומכל מקום, בקשת העירייה מתייתרת מאליה, משנותרה על כנה ההחלטה החלוטה בדבר בטלות ההסדר הדיוני.

14.
לגופה של הטענה לפיה התייתר הסעד של ביטול הליך ההשעיה בנסיבות המקרה שלפנינו, אבהיר, כי הפיטורים כשלעצמם אינם מאיינים את ההליך המשפטי שנוהל בהקשר לבטלות הליך ההשעיה. וכפי שהבהרתי בפסק הדין שבערעור: "הפיטורים כשלעצמם אינם "מסירים" מעל סדר היום המשפטי את הצורך בבירור והכרעה בטענתו של המערער בדבר פגיעה באינטרס ממשי שנגרמה לו כתוצאה מן ההשעיה ותוצאותיה. לפיכך, אף אין לקבוע, כי הסעד ההצהרתי המתבקש אינו אקטואלי". ועוד הוספתי והבהרתי: "הסעד ההצהרתי בדבר בטלות החלטת ההשעיה אינו "נבלע" בהליך הפיטורים. סיום עבודתו של המערער בעירייה בשל פיטוריו, אינו מחזיק בתוכו את ביטול הרלבנטיות של האינטרס האישי והחברתי לו טוען המערער ל"טיהור שמו" ולביסוס מעמדו שנפגע כעובד וכאדם, כתוצאה מהליך ההשעיה. זכותו היסודית של המערער להגן על שמו הטוב ועל מעמדו, בטענתו כנגד הליך ההשעיה ותקפותו. זוהי זכות עצמאית, שאינה מתבטלת ואינה נסוגה, מפני
פיטורי צמצום אף לא פיטורים אישיים."

15.
סוף דבר – הבקשה נדחית. בתוך 30 יום מהיום תשלם העירייה למר חיים טולדנו
שכר טרחת עו"ד בבקשה זו בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



ניתן בהעדר הצדדים היום, היום ד' בתשרי תשס"ח (16 בספטמבר 2007) ויישלח אליהם.



­­­­­­­­­­­­­­­______________

השופטת נילי ארד








בשא בית הדין הארצי לעבודה 265/07 עיריית נצרת עילית נ' חיים טולדנו (פורסם ב-ֽ 16/09/2007)