פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" | פסקי דין על החברה הא"י לישוב עולים ואח' | פסקי דין על מימי גרמנוב ואח'

4597/01 עעמ     04/12/2002




עעמ 4597/01 הועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות", החברה הא"י לישוב עולים בע"מ ואח' נ' מימי גרמנוב ואח'




פסק-דין בתיק עע"ם 1701/02

בבית המשפט העליון בירושלים


עע"ם 4597/01
עע"ם 1701/02


בפני
:
כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


המערערת בעע"מ 4597/01:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות"


המערערות בעע"מ 1701/02:

1. החברה הא"י לישוב עולים בע"מ


2. החברה לפיתוח אדמות ציוני בולגירה בע"מ


נ

ג

ד


המשיבה בעע"מ 4597/01:
מימי גרמנוב


המשיבות בעע"מ 1701/02:

1. הועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות"


2. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז


3. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז



ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.5.2001 בתיק עת"מ 1066/00 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר א' גרוניס
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.12.2001 בתיק עת"מ 1073/00 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' מודריק



תאריך הישיבה:
ל' בחשון התשס"ג (5.11.
2002)



בשם המערערת בעע"מ 4597/01 המשיבה 1 בעע"מ 1701/02:

בשם המערערות בעע"מ 1701/02 ובשם המשיבה בעע"מ 4597/01:

עו"ד גדי טל; עו"ד יעקב שרביט; עו"ד אודליה עפר




עו"ד נעמי וייל; עו"ד רפאל צ'קרוב

בשם המשיבות 2-3 בעע"מ 1701/02:
עו"ד אורית קורן


פסק-דין

השופטת ד' ביניש
:

השאלה העומדת להכרעה בערעורים שבפני
נו היא מהו ההליך הנאות לתקיפת החלטה שקיבלה ועדת ערר מכוח סעיף 198 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק) בערר על החלטת ועדה מקומית לתכנון ולבניה לדחות באופן מלא או חלקי תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק. השאלה המקדמית שהתעוררה בשני התיקים נשוא הערעורים שלפנינו הייתה האם תקיפת החלטתה של ועדת ערר כאמור יכולה להיעשות אך ורק באמצעות ערעור מכוח סעיף 198(ח) לחוק או שמא ניתן לפנות במקביל גם לבית המשפט בעתירה מנהלית לפי סעיף 255א לחוק. מאחר ששני הערעורים מעלים שאלה משפטית זהה, החלטנו כי הדיון בהם ייערך במאוחד.

יצוין כי על הערעורים שלפנינו חל הדין שקדם לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים) ועל כן ההכרעה היא בין סעיפים 198(ח) ו- 255א הנ"ל.

סעיף 198(ח) לחוק בניסוחו הקודם הורה:


198. (ח)

על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בשאלה משפטית בלבד, לבית המשפט המחוזי בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הומצאה לצדדים החלטת ועדת הערר".


"תביעה
לפיצויים

סעיף 255א לחוק הורה:


255א. עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, למעט הענינים המפורטים בסעיף קטן (ב), יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים, אשר ידונו בעתירות בשבתם בבתי משפט לעניינים מינהליים...".


"סמכות
שיפוט


כיום, לאחר כניסת חוק בתי משפט לענינים מינהליים לתוקפו, בוטל סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, ובמקומו באו סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים וסעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק זה, הקובעים כי בית משפט לענינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה נגד החלטה של רשות בענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה. כמו כן, תוקן סעיף 198(ח) כך שהערעור על החלטת ועדת הערר מוגש לבית משפט לעניינים מינהליים במקום לבית המשפט המחוזי (וכיום מעוגנת סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בערעורים לפי סעיף 198(ח) גם בסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים וסעיף 5 לתוספת השנייה לאותו חוק). וזה נוסחו של סעיף 198(ח) כיום:


198. (ח)

על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בשאלה משפטית בלבד, לבית משפט לענינים מינהליים בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הומצאה לצדדים החלטת ועדת הערר".


"תביעה
לפיצויים


נראה איפוא כי התיקונים הללו לא הביאו לשינוי משמעותי בכל הנוגע לשאלה האם ההליך הנאות לתקיפת החלטה של ועדת ערר מכוח סעיף 198 הוא ערעור או עתירה מנהלית. השוני מתבטא רק בכך שבית המשפט הדן הן בעתירות והן בערעורים הוא בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, סוג ההליכים ואופיים לא השתנה עם המרת סעיף 255א לסעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים ועם תיקונו של סעיף 198(ח).

2. הרקע העובדתי של שני הערעורים מפורט בכל אחד מפסקי הדין של בית המשפט קמא (פסק הדין בעת"מ 1066/00 וההחלטה בעת"מ 1073/00), ולצורך הדיון בשאלה שבפני
נו אין אנו נזקקים לו. די לציין כי בשני המקרים הוגשו לועדת הערר עררים על החלטותיה של הועדה המקומית לתכנון ולבניה בעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. בשני המקרים קיבלה ועדת הערר את הערר של התובעים וכנגד החלטות אלה הגישה הועדה המקומית עתירות מינהליות לבית המשפט לענינים מינהליים בת"א-יפו. בשתי העתירות הועלתה טענה מקדמית ולפיה ההליך בו נקטה הוועדה המקומית אינו ההליך הנכון על פי החוק. לפי הטענה, על הוועדה המקומית לתקוף את החלטתה של וועדת הערר בדרך של הגשת ערעור, על פי הקבוע בסעיף 198(ח) לחוק התכנון והבניה, ולא בדרך של הגשת עתירה מנהלית. מטעם זה נטען בבית המשפט המחוזי כי יש לדחות את העתירות על הסף. ההחלטות בשתי העתירות היו שונות. בעת"מ 1073/00 דחה השופט ד"ר ע' מודריק את הטענה המקדמית וקבע כי בפני
הוועדה המקומית פתוחים שני מסלולים לתקיפת החלטתה של וועדת הערר: הן בדרך של ערעור לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 198(ח) לחוק התכנון והבנייה; והן בדרך של עתירה מנהלית לפי סעיף 255א לחוק האמור. לדעת השופט מודריק, יצר המחוקק שני ערוצי ביקורת שיפוטית שאינם מתבטלים זה מפני זה. בעת"מ 1066/00 קיבל השופט ד"ר א' גרוניס את הטענה המקדמית כי דין העתירה להימחק על הסף וקבע כי הדרך הנכונה לתקיפת החלטתה של ועדת הערר היא הגשת ערעור ולא עתירה מנהלית.

על שתי ההחלטות הוגשו הערעורים שלפנינו. הוועדה המקומית (המערערת בעע"ם 4597/01 והמשיבה 1 בעע"ם 1701/02) טוענת כי יש לאמץ את גישתו של השופט מודריק, שלפיה פתוחים בפני
ה שני נתיבי תקיפה - הן ערעור והן עתירה מנהלית. מנגד טוענות המערערות בעע"ם 1701/02וכן המשיבה בעע"ם 4597/01 כי יש לאמץ את גישתו של השופט גרוניס ולפיה דרך התקיפה היחידה היא באמצעות ערעור. באת כוח המדינה (בשם ועדת הערר והועדה המחוזית- משיבות 3-2 בעע"ם 1701/02) טענה אף היא כי יש לאמץ את גישת השופט גרוניס.

3. במחלוקת זו דעתנו היא כי הדרך לתקיפת החלטתה של ועדת הערר שניתנה לפי סעיף

198 לחוק, היא הדרך הקבועה בסעיף 198(ח); דהיינו, על ידי הגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. איננו מקבלים את הגישה לפיה ניתן לתקוף החלטה כאמור של ועדת ערר גם באמצעות עתירה מנהלית.

הדרך הקבועה בסעיף 198(ח) היא דרך ייחודית שהיא בבחינת הסדר מיוחד הגובר על ההסדר הכללי לפיו ניתן לתקוף החלטות של מוסדות התכנון על דרך של הגשת עתירה מנהלית כנגדן. פרשנות אחרת, שלפיה ניתן להשיג על החלטת ועדת הערר שניתנה על פי סמכותה לפי סעיף 198 לחוק גם בדרך של עתירה מנהלית, מרוקנת מתוכן את סעיף 198(ח) ואת תכליתו. אין חולק שיש הבדלים בין שני ערוצי התקיפה. בסעיף 198(ח) הוגבלה זכות הערעור לשאלה משפטית בלבד בעוד שהערוץ של עתירה מנהלית מאפשר, הלכה למעשה, אפשרויות רחבות יותר לתקיפת החלטת ועדת הערר. הערעור על החלטת ועדת הערר הוא למעשה ערעור שני- לאחר שועדת הערר שהיא ערכאה מעין שיפוטית דנה כבר כערכאת ערעור בהחלטת הוועדה המקומית. נראה כי זה הטעם אשר עמד ביסוד הגבלת הערעור לשאלה משפטית בלבד. פתיחת ערוץ תקיפה מקביל באמצעות עתירה מנהלית תרוקן מתוכן את כוונת המחוקק לקבוע זכות ערעור מצומצמת, המוגבלת לשאלה משפטית בלבד. זאת ועוד, על עתירה מנהלית יש ערעור בזכות לבית המשפט העליון ואילו על ערעור יש רק ערעור ברשות לבית המשפט העליון. מכאן שמתן אפשרות להגיש עתירה מנהלית במקום נתיב הערעור הקבוע בסעיף 198(ח) יאפשר למעשה ערעור נוסף בזכות לבית המשפט העליון. לכך יש להוסיף את העובדה שסדרי הדין ואופי הדיון שונים כאשר בית המשפט דן בהחלטה כערכאת ערעור וכאשר בית המשפט דן בעתירה מנהלית כערכאת ביקורת שיפוטית.

המסקנה היא כי משנקבע על ידי המחוקק מסלול מוגדר ומצומצם לתקיפת החלטת ועדת הערר, שהיא ועדה מעין שיפוטית, אין לעקוף מסלול זה על דרך של הגשת עתירה מנהלית. הכרה בשני ערוצים מקבילים לתקיפת החלטת ועדת הערר עלולה להביא לסרבול ההליכים ולריבויים. היא עלולה ליצור מצב של פגיעה בשוויון הזדמנות הגישה לבית המשפט ולהביא לתוצאות סותרות בעניינים דומים בשל השוני בהליכים. יודגש כי מסקנה זו נתמכת בגישתו של המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק בתי משפט לענינים מינהליים. סעיף 5 לחוק האמור הבחין בין המסלולים השונים שבין עתירה לערעור והפירוט בתוספת השנייה לחוק, שנקבעה בהתאם להוראת סעיף 5(2), מלמד על הבחנה ברורה בין ערעורים לאחר דיון בפורום מעין שיפוטי לבין עתירות בהן מתקיימת ביקורת שיפוטית. הבחנה זו נועדה, בין היתר, להגביל את מספר הערכאות השיפוטיות אשר יבחנו החלטות מן הסוג האמור.

בשולי הדברים נעיר כי איננו נוקטים עמדה בשאלה אם, על אף האמור, עשויים להיוותר מקרים חריגים הקשורים בסמכויותיה של ועדת ערר הדנה לפי סעיף 198 שניתן יהיה להביאם בפני
בית המשפט המנהלי על דרך העתירה המנהלית. מתקשים אנו לראות לנגד עיננו כיום מקרים אשר יצדיקו הליכה במסלול כזה, אולם בכל מקרה, ככל שניתן יהיה לפנות בעתירות כאמור הרי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד.

אשר על כן, יש לקבל את הערעור בעת"מ 1701/02 ולדחות את הערעור בעת"מ 5497/01. בשולי הדברים נציין כי בשני העניינים שלפנינו חלף כבר לפני זמן מה המועד להגשת ערעור על פי סעיף 198(ח). אין בפסק דיננו זה כל הכרעה בשאלה אם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על ידי הוועדה המקומית. הנחתנו היא כי שאלה זו תוכל להיבחן על ידי הערכאה המתאימה באם זו תונח בפני
ה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' ריבלין
:

אני מסכים.


ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה
:
אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש
.


ניתן היום, כ"ט בכסלו התשס"ג (4.12.2002).




ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת


_________________
העתק מתאים למקור


02017010_n04.doc
/צש
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט:
www.court.gov.il








עעמ בית המשפט העליון 4597/01 הועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות", החברה הא"י לישוב עולים בע"מ ואח' נ' מימי גרמנוב ואח' (פורסם ב-ֽ 04/12/2002)