פסקי דין על עיריית טבריה | פסקי דין על בנימין אליהו

46/06 תיק     16/01/2007




תיק 46/06 עיריית טבריה נ' בנימין אליהו




בבית הדין למשמעת
של עובדי הרשויות המקומיות

תיק משמעת 46/06
ה ת ו ב ע ת: עיריית טבריה
נ ג ד

ה נ א ש ם: בנימין אליהו
החלטה לענין עיון בחומר חקירה
התובעת, עיריית טבריה
(להלן - העיריה) הגישה נגד הנאשם, המשמש בתפקיד מבקר העיריה, תובענה משמעתית אשר כוללת חמישה פרטי אישום שונים. הדיון בתובענה לגופה טרם החל והנאשם הגיש לבית הדין בקשה לפי תקנה 10(ב) לתקנות שירות המדינה(משמעת)(סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963 (להלן - תקנות סדרי הדין) , כפי שאלה הותאמו לתחולה על השיפוט המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות, לעיין בחומר חקירה אשר לטענת הנאשם התובעת לא העמידה לעיונו. על פי תקנת משנה (ג) של התקנה הנ"ל, הועברה בקשה זו להחלטתי. לצורך מתן ההחלטה, עיינתי גם בתשובת ב"כ התובע לבקשה וכן בתגובת ב"כ הנאשם לתשובה זו.

בקשת הנאשם נסבה על מסמכים אלה:

1. הודעת עד התביעה, חיים הכט, וכן הקלטה ותמלול של כל תכנית הרדיו מיום 12.9.06 שבמסגרתה ראיין מר הכט את הנאשם.

2. הודעות ותגובות העיריה בעניינו של הנאשם שנמסרו לתקשורת בשנת 2006.

3. הסכם ההעסקה בין התובעת לבין בא-כוחה.

4. דיסק d.v.d שנזכר בהודעתו של עד התביעה, אבנר שרון, ועליו רשומה המילה "טבריה".

נדון בבקשות לעיין במסמכים אלה כסדרן:

1. בפרט האישום השני שבכתב התובענה נטען נגד הנאשם כי בראיון רדיופוני שנערך עמו ביום 12.9.06, על ידי המראיין מר חיים הכט, פרסם הנאשם מימצאים של דו"ח ביקורת שהוא ערך וזאת בניגוד להוראת סעיף 170 ג (ו) לפקודת העיריות. לטענת הנאשם, העבירה התובעת לעיונו תמליל של חלק מתכנית הרדיו האמורה מיום 12.9.06 והנאשם מבקש כי יועמדו לעיונו ההקלטה והתמליל של התכנית במלואה; כן הוא מבקש
- 2 -
לעיין בהודעתו של המראיין, מר חיים הכט. על בקשה זו הגיב ב"כ התובעת ואמר כי ברשות התובעת לא מצוי אלא אותו תמליל חלקי של הראיון שהועבר לידי הנאשם וכי אין התובעת יכולה, ואף לא חייבת על פי החוק והפסיקה, להעביר לעיונו של הנאשם אלא את אותו חומר חקירה המצוי ברשותה או חומר חקירה המצוי בפועל בשליטתה והיא יכולה להניח ידה עליו, אך אין זה המקרה שלפנינו.

אשר להודעתו של מר הכט, טוען ב"כ התובעת כי בכתב התובענה הובהר במפורש שמר הכט זומן כעד תביעה על מנת שיביא עמו את ההקלטה ותמליל הראיון שערך עם הנאשם ביום 12.9.06. הגשתו של חומר חקירה זה, באמצעות העד חיים הכט, היא המטרה הבלעדית לזימונו כעד התביעה ולפיכך לא גבתה ממנו התובעת הודעה כלשהי וממילא לא מצויה ברשותה הודעה שלו אותה היא יכולה להעביר לעיונו של הנאשם.

אכן מלשונה של תקנה 10 (א) לתקנות סדרי הדין עולה במפורש כי זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה רלוונטי חלה על חומר חקירה המצוי בידי התובע. לכך הוסיפה הפסיקה וקבעה כי זכות זו קיימת גם לגבי חומר חקירה שאיננו מצוי למעשה בידי התביעה אך יש לה שליטה עליו ויש בידה הכוח להורות למחזיקים בחומר זה להעמידו לרשותה (ראה ע"פ 1152/91 סעיד סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ו (5) 8, 19 וכן בש"פ 1153/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל). בענייננו לא מתקיים אף לא אחד משני תנאים אלה. על פי הצהרת ב"כ התביעה, למעט התמליל החלקי של הראיון הרדיופוני אשר הועבר לעיונו של הנאשם, לא מצויה ברשותה הקלטה של הראיון ואף לא תמלולו המלא ואין בידה להשיג חומר זה אלא על ידי זימונו של המראיין מר הכט כעד לבית הדין והגשת החומר באמצעותו. אם אלה הם פני הדברים, ואין לנו סיבה לפקפק בכך, אין מקום לצוות על התביעה להמציא חומר זה לעיונה של ההגנה. אינני מבין גם את פשר הבקשה לעיין בהקלטה ובתמלול של כל תכנית הרדיו של חיים הכט מיום 12.9.06 אלא אם כן התכנית כולה כללה אך ורק את הראיון עם הנאשם, שהרי מה לתביעה שלפנינו ולנושאים אחרים שעלו באותה תוכנית ואשר אינם קשורים כלל לתובענה ואינם יכולים להחשב לכן כחומר חקירה?! אשר על כן דוחה אני הבקשה אני הבקשה בענין זה בכפוף להערות הבאות:

(1) בניגוד לאמור בסעיף 15 לתשובת ב"כ התובעת לבקשת הנאשם לעיין בחומר החקירה, לא הובהר בשולי כתב התובענה שעל מר הכט להביא עמו לבית הדין לצורך הגשה כמוצג גם את הקלטת הראיון שערך עם הנאשם, אלא צויין שם רק שעליו להביא את תמליל הראיון. ב"כ התובעת נדרש לכן לעמוד על כך שמר הכט אכן יביא עמו ויגיש לבית הדין גם את ההקלטה.

(2) אין לי כל ספק שאם הדבר יהיה דרוש לצורך מניעת פגיעה בזכותו של הנאשם להערך כראוי ובצורה הוגנת להגנתו, יורו דייני בית הדין אשר אמורים לדון בתובענה זו לגופה, על פסק זמן בין הגשת החומר האמור על ידי מר הכט לחקירתו הנגדית וזאת על מנת לאפשר להגנה לעיין היטב בחומר המוגש ולהערך בהתאם לחקירה הנגדית.
- 3 -
(3) עם התייצבותו של מר הכט כעד התביעה, יתן בית הדין בוודאי את דעתו להצהרתו של ב"כ התובעת בתשובתו לבקשת העיון כי זימונו של מר הכט נועדה אך ורק לצורך הגשת ההקלטה והתמליל של הראיון שערך ביום 12.9.06 עם הנאשם ולא יאפשר לב"כ התובעת, בחקירה הראשית של העד, לחרוג ממסגרת טכנית צרה זו.

2. בקשתו של הנאשם כי יועברו לעיונו הודעות ותגובות של העיריה בעניינו שנמסרו לתקשורת בשנת 2006 נוגעת לפרט האישום הרביעי שבכתב התובענה. בפרט אישום זה נטען נגד הנאשם כי הוא ניצל את נגישותו למידע פנימי, במסגרת תפקידו כמבקר העיריה, והוא "פנה לגורמי חוץ, בהם עיתונאים, והדליף להם מידע על מנת לפגוע בשמה הטוב של העיריה ושל העומד בראשה". לטענת הנאשם פרט אישום זה הופך את הודעות ותגובות העיריה שנמסרו לתקשורת בעניינו לרלוונטיות ויש בהן כדי להשפיע על בירור האישום המיוחס לו, לפיכך הודעות ותגובות אלה הן בגדר "חומר חקירה" אשר הנאשם זכאי לכך שיועברו לעיונו. בתשובתה לבקשה זו, אין התובעת טוענת שלא נמסרו כלל על ידה הודעות לתקשורת בעניינו של הנאשם בשנת 2006, אלא טענתה היא שאין כל קשר בין הודעות אלה למעשה העבירה המיוחס לנאשם ולכן אין הן בבחינת "חומר חקירה".

אינני מקבל את טענת ב"כ התובעת. אין לשלול את האפשרות כי את טענותיה של התובעת בדבר הדלפת מידע פנימי על ידי הנאשם לגורמי חוץ ובהם עיתונאים, יש לבחון גם בהקשר של הודעות העוסקות בנאשם (כך מפרש אני את הביטוי הסתום "הודעות בעניינו של הנאשם") שהעיריה עצמה מסרה לתקשורת ולכן עשויות הודעות אלה להיות רלוונטיות לפרט האישום הרביעי שבו אנו עוסקים; למצער ניתן לראות הודעות אלה כשייכות לפריפריה של פרט אישום זה ומכאן שהנאשם זכאי לעיין בהן (ראה לענין זה בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד ל"ט (4) 124).

אילו היתה התובעת מנסחת את פרט האישום הרביעי שלא בצורה סתומה, כוללנית וגורפת (כפי שהיא אמורה לעשות) והיתה מציינת ומפרטת בו את סוג המידע הפנימי שהנאשם הדליף לטענתה, לאילו גורמי חוץ ועיתונאים הוא פנה ומתי ארע הדבר (או לפחות היתה מציינת את טווח המועדים שבו בוצעה עבירת משמעת זו), הייתי עשוי להגביל את החלטתי בדבר העברת החומר לעיונו של הנאשם להודעות מסויימות העוסקות בנאשם שהעיריה העבירה לגורמי תקשורת מסויימים, הכל בהתאם לנטען בנושא זה בתובענה. ואולם משנקטה התובעת בלשון מעורפלת וגורפת ללא ציון פרטים מהותיים, היא הזמינה בכך גם בקשת עיון גורפת בכל ההודעות שנמסרו לתקשורת בעניינו של הנאשם ואין בידי לסייג את החלטתי בענין זה אלא להענות לבקשה כפי שנוסחה. ב"כ הנאשם עצמה צימצמה את בקשתה להודעות שנמסרו לתקשורת בשנת 2006. מאחר שכתב התובענה בתיק זה הוגש לבית הדין ב-26.9.06, הרי שהודעות שנמסרו לתקשורת (אם נמסרו) לאחר מועד זה אינן רלוונטיות לענייננו. הריני מורה לפיכך לתובעת להעביר לעיונו של הנאשם את כל ההודעות שנמסרו על ידי התובעת לתקשורת לגבי הנאשם מינואר 2006 ועד סוף ספטמבר 2006.

- 4 -
3. כאמור מבקש הנאשם לעיין גם בהסכם ההעסקה שנחתם בין התובעת לבין בא-כוחה. כנימוק לבקשה זו טוענת ב"כ הנאשם שלנאשם יש טענות באשר לחוקיותו של הסכם זה ויש בכך "כדי להצביע, ככל הנראה, על השיקולים בהגשת כתב האישום."

אכן למונח "חומר חקירה" יש ליתן פירוש נרחב וכל חומר שקשור ולו רק באופן עקיף לאישום או נוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום או אפילו רק שייך באופן הגיוני לפריפריה של האישום, הינו בכלל "חומר חקירה" כמשמעותו בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין (ראה בש"פ 9322/99 עבד מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(1) 376). אך גם בנותני דעתי לפירוש נרחב זה של המונח "חומר חקירה", אינני יכול למצוא כל קשר, לא ישיר ולא עקיף, בין הסכם ההעסקה האמור לבין כתב התובענה שלפנינו. ההסבר שניתן על ידי ב"כ הנאשם לבקשה זו איננו מניח את הדעת כלל ועיקר ונראה שהמניע האמיתי לבקשה הינו תקווה ספקולטיבית המפעמת בלב הנאשם למצוא בהסכם המבוקש חומר שיסייע בידו לנגח באמצעותו את התובעת. אך לא לשם עריכת "מסע דיג" שכזה
("fishing expedition" כלשונו של כב' השופט בך בפרשת אל הוזייל הנ"ל) נועדה זכות העיון שניתנה לנאשם בתקנה 10 ותקוותו הספקולטיבית האמורה איננה הופכת את ההסכם המבוקש "לחומר חקירה". אשר על כן דוחה אני את בקשת הנאשם בענין זה.

4. המסמך הרביעי שהנאשם מבקש כי יועבר לעיונו הוא דיסק d.v.d שנזכר בהודעתו של עד התביעה אבנר שרון ועליו רשומה המילה "טבריה". לטענת ב"כ הנאשם על גבי דיסק זה הועתק מידע שהיה על שרת העיריה. לנאשם הומצא אמנם דיסק שעליו נרשם "עיריה", אך על דיסק זה מצוי, ככל הנראה, רק חלק מהמידע שהועתק והנאשם מבקש לקבל את הדיסק שעליו הועתק המידע במלואו.

בתשובה לבקשה זו מצהיר ב"כ התובעת כי הדיסק שהועבר לידי ב"כ הנאשם הוא העתק שלם ומלא של הדיסק שנזכר בהודעתו של מר שרון. בדברי התגובה של ב"כ הנאשם לתשובתו של ב"כ התובעת לבקשות העיון במסמכים השונים, לא מצאתי יותר התייחסות לנושא זה ולפיכך מניח אני שהמדובר באי הבנה שנפלה בענין זה מצד ב"כ הנאשם ולאור הצהרתו האמורה של ב"כ התובעת נחה דעתה שהחומר במלואו הועבר לעיונה. אין איפוא צורך בהתערבותי בענין זה ואין מקום ליתן החלטה כלשהי בנושא הדיסק.

ניתן היום כ"ו טבת תשס"ז (16 ינואר 2007).
______________
בני יערי
, עו"ד

אב בית הדין








תיק בית דין למשמעת של רשויות מקומיות 46/06 עיריית טבריה נ' בנימין אליהו (פורסם ב-ֽ 16/01/2007)