פסקי דין על שמואל פרס | פסקי דין על מ.בר און חברה לבניין | פסקי דין על זוהר וצפריר שרבט |

2974/07 רעא     22/08/2007




רעא 2974/07 שמואל פרס נ' מ.בר און חברה לבניין בע"מ , זוהר וצפריר שרבט בע"מ





בבית המשפט העליון

רע"א 2974/07

בפני
:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש:
שמואל פרס



נ ג ד

המשיבות:
1. מ.בר און חברה לבניין בע"מ
2. זוהר וצפריר שרבט בע"מ


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 2231/07 ת"א 1076/07 מיום 28.2.07 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא י' זפט
ובקשה מטעם בנק לאומי להצטרף להליך

בשם המבקש:
עו"ד ישראל שוב
בשם המשיבה 1:
עו"ד שמאי יעקובוביץ
בשם המשיבה 2:
עו"ד חגי אשלגי
החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) לפיה נותר בתוקפו צו מניעה ארעי שניתן לטובת המשיבה 1 עד למתן פסק הדין, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' לא מוגבלת בסכום, ועירבון בסך 50,000 ש"ח.

2. המבקש הוא בעל זכויות בחלקה במזכרת בתיה, הכוללת את המגרש נשוא המחלוקת (להלן - המגרש). במחצית שנת 2005 התנהלו בין מנהלה של המשיבה 1 לבין המבקש מגעים בנוגע לרכישת המגרש בעסקת קומבינציה. עורכת דין שייצגה את שני הצדדים לעסקה הכינה טיוטת הסכם, אך בסופו של דבר לא הבשילו המגעים לכלל חוזה חתום. נסיבות אי השלמתה של העסקה שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והן העומדות ביסוד הסכסוך נשוא תיק זה. לקראת תום שנת 2005 נחתם בין המבקש לבין המשיבה 1 הסכם קומבינציה בנוגע למגרש אחר. בסוף שנת 2006, כשנה וחצי לאחר ניסוח טיוטת ההסכם הנזכרת, הציעה המשיבה 2 למבקש לרכוש ממנו במזומן את המגרש. המבקש נעתר להצעה, וביום 1.1.07 נחתם הסכם מכר בין המבקש לבין המשיבה 2 בנוגע למגרש האמור. במקביל, הוחרג המגרש מהמשכנתא הרשומה על החלקה לטובת בנק לאומי לישראל (להלן - הבנק), וזאת בכפוף להפקדת סכום של 3,690,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחשבון המבקש בבנק עד ליום 31.1.07 (בטעות נרשם במכתב ההחרגה - 31.1.06). סמוך לאחר מכן פנה מנהלה של המשיבה 1 למבקש וביקש ממנו לתאם מועד לחתימה על טיוטת הסכם הקומבינציה בקשר למגרש. בעקבות השיחה פנה המבקש באמצעות בא כוחו למשיבה 2 ובירר עימה אם תיאות לוותר על העסקה. משסירבה המשיבה 2 לוותר, ופניה של המשיבה 1 הושבו ריקם, הגישה היא תובענה בבית המשפט המחוזי כנגד המבקש וכנגד המשיבה 2. במסגרת התובענה ביקשה המשיבה 1 סעד הצהרתי לפיו נכרת חוזה תקף בינה לבין המבקש בנוגע למגרש, וכי זכויותיה על פי החוזה האמור קודמות לאלו של המשיבה 2. כן נתבקשה במסגרת אותה תובענה מחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה 2 על זכויות המבקש בחלקה, ורישומה של הערת אזהרה לטובת המשיבה 1 מכוח אותו חוזה. המשיבה 1 לא תבעה סעד של אכיפה, ואף לא סעד כספי. כמו כן, נמנעה המשיבה 1 מלצרף את הבנק לכתב התביעה. בד בבד עם הגשת התובענה הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט יורה על עיכוב השלמת העסקה בין המבקש לבין המשיבה 2. בו ביום נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי כמבוקש (כבוד השופטת ה' אחיטוב). לאחר שהוגשו תשובות המבקש והמשיבה 2 לבקשה, הגישה המשיבה 1 תגובה לתשובות אלה, לה צורף תצהיר נוסף של מנהלה, וכן קלטת שמע של שיחה טלפונית שהתנהלה בין מנהלה של המשיבה 1 לבין המבקש בראשית שנת 2007, בצירוף תמליל. בית המשפט המחוזי החליט להותיר את הצו הארעי על כנו עד למתן פסק הדין, וזאת מבלי שקויים דיון במעמד הצדדים. מכאן הבקשה שלפניי.

3. החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על יסוד הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו, סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. הייני, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו למשל רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (טרם פורסם, ניתנה ביום 6.6.2006). בענייננו, המשיבה 1 היא שביקשה את הסעד הזמני. בקשתה מושתתת על נוסח הסכם לא חתום שאיננו נושא תאריך (נספח ד' לבקשת הרשות לערער). בפינתו העליונה של העמוד הראשון למסמך האמור נרשמה המילה "טיוטא". כמו כן נכתב שם בכתב יד 'ייחתם מיד עם מתן תוקף לתב"ע'. עיון במסמך מלמד שפרטים רבים בו נותרו פתוחים, ונותרו בו קווים ריקים מהם עולה לכאורה כי הצדדים התכוונו להשלים בעתיד את אותם פרטים. כך, למשל, נותר ריק זיהויין של הדירות שהמבקש אמור היה לקבל על פי ההסכם וכן שטחן של דירות אלו. ההסכם לא דווח לרשויות המס, ואף לא נרשמה בגינו הערת אזהרה לטובת המשיבה 1. זאת ועוד, נראה כי המבקש והמשיבה 1 התעלמו מה"הסכם" במשך כשנה וחצי, אף שבמהלך תקופה זו נעשתה עסקה אחרת ביניהם (בנוגע למגרש אחר). בכל אלה יש כדי לכרסם באופן משמעותי בטענות המשיבה 1 בנוגע לכריתת החוזה בינה לבין המבקש, היינו, בסיכוייה לזכות בתובענה. בהקשר זה אציין, כי האזנתי לקלטת שצירפה המשיבה 1 לתגובתה לכתבי התשובה שהוגשו על ידי המבקש והמשיבה 2. ספק רב בעיני אם היה מקום ליתן את הסעד הזמני אותו ביקשה המשיבה 1 מבלי לאפשר למבקש להתייחס לתוכנה של הקלטת. מכל מקום, תוכנה של הקלטת איננו סותר את גרסת המבקש, וייתכן שאף יש בה כדי לחזק גרסה זו. בקלטת נשמעת שיחה בין המבקש לבין מנהלה של המשיבה 1 שהתקיימה לאחר שהמבקש פנה למשיבה 2 ובדק אם תיאות לוותר על העסקה. בקלטת נשמע מנהלה של המשיבה 1 אומר: "אפשר להיפגש לחתימה? ... בוא נקדם את זה, בוא נגמור עם זה כבר מהר... לא הייתי רוצה להפסיד ככה את העסקה הזאת", ואילו המבקש נשמע בקלטת אומר: "חשבתי שאתה רוצה רק קומבינציה, הייתי לחוץ בכסף". כאמור, בדברים אלה אין משום סתירה לטענת המבקש לפיה לא השתכללה העסקה בינו לבין המשיבה 1. לכל אלה יש להוסיף כי המשיבה 1 נמנעה מלצרף את הבנק לבקשה, אף שעל החלקה (והמגרש בכלל זה) רשומה משכנתה לטובתו. במישור מאזן הנוחות, ברי, כי הותרת צו המניעה על כנו תגרום למבקש (ולבנק) נזק רב, שהרי אין חולק כי העסקה בין המבקש לבין המשיבה 2 נחתמה מלכתחילה על מנת שהמבקש יוכל לפרוע את חובותיו לבנק. הותרת הצו על כנו אף צפויה לגרום למשיבה 2 נזקים כבדים, שכן זו כבר נקטה פעולות משמעותיות למימוש העסקה, כגון תשלום מקדמה למבקש, דיווח על העסקה לרשויות המס, קבלת אישורים למימון הרכישה על ידי בנק מלווה, בדיקת המצב התכנוני במגרש ועוד. אין חולק כי המשיבה 2 רכשה את הזכויות במגרש בתום לב, לאחר שבדקה ומצאה כי אין זכויות נוגדות בנכס המונעות את השלמת העסקה. למותר לציין כי נזקיה הצפויים של המשיבה 2 כתוצאה מהותרת הצו על כנו מרחפים גם מעל ראשו של המבקש, ומשליכים גם הם על בחינת מאזן הנוחות. המשיבה 1 נמנעה אמנם מלתבוע סעד כספי, ושיקוליה עימה, אך אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה לפיה הן במישור הזכות לכאורה והן במישור מאזן הנוחות נוטה הכף לטובת המבקש. לאור התוצאה, איני רואה צורך להידרש לבקשתו של הבנק להצטרף להליך דנא (כפי שביקש להצטרף להליך העיקרי בבית משפט קמא).

4. התוצאה היא שהערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית. המשיבה 1 תשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח.

ניתן היום, ח' באלול התשס"ז (22.8.2007).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07029740_s05.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

??

??

??

??

1
2
1








רעא בית המשפט העליון 2974/07 שמואל פרס נ' מ.בר און חברה לבניין בע"מ , זוהר וצפריר שרבט בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/08/2007)