פסקי דין על חוסאם חאג' יחיא | פסקי דין על מונדור מסארווה | פסקי דין על בלעום שאהר |

2981/99 פ     30/05/2002




פ 2981/99 מדינת ישראל נ' חוסאם חאג' יחיא, מונדור מסארווה, בלעום שאהר




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
פ
002981/99


כב' השופטת, יעל קלוגמן
תאריך:
30/05/2002


בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עוה"ד
עופר מושביץ

המאשימה


נגד



1. חוסאם חאג' יחיא
- עו"ד אוחנה חיים

2. מונדור מסארווה
- עו"ד אהרון רוזה
3. בלעום שאהר
- עו"ד גיא מימון
ממשרד עו"ד סוויד





הנאשמים


גזר-דין

1.
ביום 3.10.99, בסביבות השעה 14.00, הגיעו שלושת הנאשמים ברכב
c
.
m
.
g
אל ביתו של המתלונן באבן יהודה.

הנאשם מס' 1, חוסאם חאג' יחיא
, והנאשם מס' 3, שאהר בלעום, פרצו בצוותא את הבית על ידי פתיחת דלת הזזה בחלקו האחורי, באמצעות מכשיר כהה.


שלושת הנאשמים גנבו מתוך הבית ארבעה מקלטי טלביזיה, מחשב, מקלדת למחשב, שני מכשירי וידיאו טייפ, מערכת רדיו טייפ נייד, מערכת סטיריאו, שני רמקולים, שתי מסרטות וידיאו, כסף זר, מצלמה, בשמים ותכשיטים שונים.

הנאשמים העמיסו את הרכוש הגנוב על רכבם ונמלטו מהמקום, כשהנאשם מס' 2, מונדר מסארווה, נוהג ברכב.

שוטרים פתחו במרדף אחר הרכב וקראו: "משטרה, לא לזוז".

הנאשם בלעום פתח בחוזקה את הדלת הימנית של הרכב, אשר אחד השוטרים ניגש אליה, וכתוצאה מכך נפל השוטר ארצה.

בלעום ניסה להימלט, אך השוטרים השתלטו עליו, לאחר מאבק.


בחיפוש שנערך בתחנת המשטרה נמצאו בתחתוניו של בלעום זוג עגילי זהב, שנגנבו מבית המתלונן, ובלעום ניסה להשליכם בעד החלון.


סוף דבר, הנאשמים נתפסו על ידי המשטרה סמוך לביצוע ההתפרצות והגניבה, וכל הרכוש שנגנב נתפס והוחזר לבעליו.

2.
הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן והורשעו, על פי הודאותיהם, בעבירות הבאות:

חאג' יחיא - בעבירה של התפרצות לדירה וגניבה;

מסארווה - בעבירה של גניבה;

בלעום - בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה, והכשלת מעצר חוקי.


מתן גזר הדין נדחה מספר פעמים, לבקשת הסניגורים, מתוך החשיבות שראו בשמיעת הטיעונים לעונש לגבי שלושת הנאשמים, יחדיו.

3.
הושגה עיסקת טיעון בין הצדדים לגבי עונשיהם של חאג' יחיא ושל בלעום: מאסר על תנאי וקנס בסך 7000 ש"ח לכל אחד מהם.

ההנמקות העיקריות לעיסקה זו, לגבי כל אחד משני הנאשמים הללו, הן כלהלן:

לגבי חאג' יחיא:

בעברו שלוש הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית, שימוש ברכב ללא רשות וניסיון לפריצה לרכב, ולפניהן - גזר דין ללא הרשעה בבית משפט לנוער, בעבירת אלימות.

נאשם זה הוא בן 23, וטרם ריצה עונש מאסר.


התביעה סבורה, כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שמזה למעלה משנתיים הנאשם עובד באופן קבוע ואינו מבצע עבירות - הרי ענישה של מאסר מותנה וקנס גבוה יחסית, למרות שכל הרכוש נתפס והוחזר, תענה על צורכי הענישה.

סניגורו של חאג' יחיא, עו"ד אוחנה, הדגיש כי מזה כשנתיים הנאשם עובד בקביעות, והוא נטש את הדרך של ביצוע עבירות.
עברו הפלילי פחות מכביד מזה של שני שותפיו לעבירה בתיק זה.
הוא היה עצור במשך שבועיים, ומאז נתון במעצר בית חלקי בשעות הלילה.
בתקופה שחלפה עד למתן גזר הדין הוכיח הנאשם כי הוא מתמיד באורח החיים התקין שהחל בו.
סכום הקנס שסוכם עליו נועד להעמיד לנאשם עונש ממשי ומכאיב, וזאת בנוסף למאסר המותנה.


לגבי בלעום:

הוא כבן 38, נשוי ואב לשלושה פעוטות, בגילים כשבעה חודשים עד שנתיים וחצי, אשר נולדו בתקופה שבה השתקם והקים משפחה.

לבלעום עבר מכביד ובו מספר רב של הרשעות קודמות, בעיקר בגין עבירות רכוש ואף בגין עבירות סמים. הוא ריצה מספר פעמים עונשי מאסר.

מאז ביצוע העבירה בתיק זה חולל הנאשם שינוי משמעותי בחייו, כפי שמפורט בתסקיר שירות המבחן שהוגש לגביו: הוא זנח את דרך העבירות, נשא אשה והקים משפחה ואף פתח שלושה עסקים זעירים, ביחד עם שותפים: עסק של ריפוד רהיטים, עסק של משתלה ועסק של אביזרי רכב.

בלעום התייתם מאביו בהיותו ילד וגדל בתנאים קשים מאד.

בנערותו החל לבצע עבירות, והדרדר להחמרתן ואף לשימוש בסמים.

בתקופת מאסר שריצה נגמל בלעום מהסמים, ומאז שנישא, הוא מתמקד בקידום משפחתו ובפרנסתה. כאמור, נולדו לו שלושה ילדים.

השינוי באורח חייו של הנאשם התבטא אף בתרומה לקהילה, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן.
בלעום נטל אחריות לעבירות שביצע בתיק זה והביע אף נכונות לפצות את הניזוקים.
קצין המבחן התרשם, כי בלעום הצליח להשתקם, וכי הוא איתן בדבקותו באורח חיים נורמטיבי ובדאגה לאשתו ולילדיו.

על כן המליץ להענישו, בגין העבירות בתיק זה, באופן שלא יפגע בהישגיו.

יש לציין כי המלצה דומה הובאה לפני בית משפט זה בתיק פ/ 3040/00, שגזר הדין בו ניתן לפני כשנה. בית המשפט התחשב בשיקומו המוצלח של הנאשם וגזר עליו, בגין עבירות דומות לאלה שבתיק זה, עונשים של מאסר על תנאי וקנס.

התובע הסביר, כי על פי חומרת העבירות בתיק זה, ביחד עם עברו של הנאשם, היתה התביעה עותרת למאסר בפועל, אך לנוכח האמור בתסקיר המבחן, הסכימה התביעה ליתן את משקל הבכורה לשיקולי השיקום, לאחר שהנאשם הוכיח, במשך תקופה לא מבוטלת, כי אמנם הצליח לשקם עצמו, כפי שפורט בתסקיר.

הסניגורית, עו"ד סוויד, חזרה ופרטה את תולדותיו של הנאשם ואת ההצלחה המרשימה של שיקומו, אשר בנה בשתי ידיו, וביקשה לאשר את עיסקת הטיעון.


החלטתי לאמץ את עיסקת הטיעון לגבי שני הנאשמים הללו.

אמנם, הענישה שהוסכמה היא קלה, ביחס לחומרת העבירות, ובהתחשב בעברם הפלילי של השניים; אולם מנגד עומדים שיקולי שיקומם, שאף הם בגדר האינטרס הציבורי; ובמאזן השיקולים - אין הענישה שהתבקשה קלה עד כדי כך, שתהיה הצדקה לסטות מהכלל של קבלת עיסקת טיעון.

4.
לגבי ענישתו של הנאשם מסארווה לא היתה הסכמה בין הצדדים: התובע ביקש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ואילו הסניגור, עו"ד רוזה, ביקש להשית על נאשם זה עונשים כמו אלה שהתבקשו לגבי שותפיו למעשה.


הטעם העיקרי לעמדתה של התביעה הוא כי הנאשם ביצע את העבירה בתיק זה, בהיותו אסיר ברישיון.

למסארווה עבר פלילי מכביד, ובו בין היתר הרשעה משנת 1989

בעבירות של שוד מזויין ונשיאת נשק שלא כדין, שבגינן נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל.

בשנת 1997 הורשע הנאשם שוב בעבירות של שוד מזויין ונשיאת נשק שלא כדין, ושוב נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל.


את העבירה הנוכחית ביצע הנאשם, לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו, והוא היה במעמד של אסיר ברישיון.

נוסף על העבר הפלילי המכביד, על פי מהות העבירות האמורות ותקופות המאסר, שהנאשם ריצה ולא הועילו להרתיעו - סבורה התביעה כי הנסיבה של היותו אסיר ברישיון מעמידה את עצם ביצוע העבירה על ידו ברמה הרבה יותר קשה של חומרה, עד כדי הצדקה לשוני משמעותי בענישה בינו לבין שני המבצעים האחרים.

התובע ציין עוד, כי הנאשם נדון, באחד מתיקיו, ביום 12.9.96, לחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בגין כל עבירת רכוש (פ/ 1194/95 בבימ"ש השלום בכפר סבא).

את העבירה הנוכחית ביצע הנאשם פחות מחודש ימים לאחר שתמה תקופת המרוץ של המאסר המותנה, ואף נסיבה זו מראה על זלזולו בחוק.

התובע הצביע עוד על כך, שלגבי מסארוורה אין תסקיר של שירות המבחן שמצביע על שיקום, כפי שיש לגבי בלעום.

טעם אחרון זה אינו בעל משקל רב: עצם העובדה, שמסארווה לא הופנה לתסקיר אין פירושה, כי בתקופה של כשנתיים וחצי, שחלפה מאז העבירה בתיק זה, הוא לא ניהל אורח חיים תקין, ללא עבירות (לא נמסר לבית המשפט על כתב אישום כנגדו, ואין לו כל הרשעה, לגבי עבירה לאחר זו הנוכחית; בניגוד לחאג' יחיא, אשר לפי גיליון הרשעותיו, הורשע בעבירה של ניסיון לפריצה לרכב, שבוצעה כארבעה חודשים לאחר העבירה בתיק זה).

כמו כן, גם לגבי חאג' יחיא לא נתבקש תסקיר מבחן, אם כי עברו הפלילי הרבה פחות חמור מזה של מסארווה.

סניגורו של מסארווה, עו"ד רוזה, ציין בהקשר זה, כי הנאשם נשוי ואב לשניים. עם שחרורו מהמאסר הוא פתח, בעזרת משפחתו, קיוסק בעיריית טייבה, שממנו התפרנס תקופה ארוכה.

משנאלץ הנאשם לסגור את הקיוסק, עקב קשיים כלכליים, הוא עובד עבודות מזדמנות, בין היתר - עם אחיו שהוא חשמלאי.



על כן אין כל בסיס לאמר, כי נאשם זה אינו מנהל בשנים האחרונות אורח חיים תקין, בדומה לשני הנאשמים האחרים.


בסופו של דבר, ברור כי הטעם העיקרי והעקרוני לעמדתה של התביעה, לגבי ענישתו של נאשם זה, נעוץ בכך שביצע את העבירה בהיותו אסיר ברישיון.


הסניגור מיקד את טיעונו בכך, שענישתו של נאשם זה באופן שיהווה "עליית מדרגה", ביחס לעונשים שהוסכמו לגבי שותפיו למעשה - תעמוד בניגוד לעיקרון של אחידות הענישה.

על פי עיקרון זה, יש לענוש את כל שלושת השותפים לעבירה, ראשית לכל - בגין מעשה העבירה מושא הדיון בתיק זה.

במעשה זה היה חלקו של מסארווה הפעוט ביותר: הוא הורשע רק בגניבה, שהיא עבירת עוון, ולא גם בהתפרצות לבית, שהיא עבירת פשע, כפי שהורשעו חבריו. לא למותר להזכיר בהקשר זה, כי בלעום הורשע גם בהכשלת מעצר חוקי, ועברו הפלילי אינו פחות מכביד מזה של מסארווה (עניין אחרון זה אינו חד וחלק: אמנם הרשעותיו של בלעום רבות יותר, אך לחובתו של מסארווה, בין היתר, שתי הרשעות בשוד מזויין ונשיאת נשק שלא כחוק - עבירות שחומרתן מאפילה על ריבוי העבירות אצל בלעום).

לטענת הסניגור, לנוכח חלקו של מסארווה במעשי העבירה בתיק דנן, הוא צריך לקבל עונש קל מזה של שני חבריו.
יתכן כי יש מקום להשוות את העונשים, בהתחשב בכך שמסארווה ביצע את העבירה בהיותו אסיר ברישיון, אך וודאי שאין הצדקה - בשל כך בלבד - להעלות את מדרגת ענישתו לכזו של מאסר בפועל, בעוד שני האחרים ייענשו במאסר מותנה וקנס.

עוד טען הסניגור, כי בגין הפרת תנאי הרישיון צפוי למסארווה הליך לפני ועדת השחרורים, אשר תוצאתו יכולה להיות הפקעת הרישיון, כך שיצטרך לרצות תקופה נוספת, בת כשנה ומחצה, של מאסר בפועל.




אם ישית בית משפט זה על מסארווה עונש של מאסר בפועל - הוא יימצא "נענש בכפל": הוא עשוי גם לרצות תקופה ממושכת נוספת מאחורי הסורגים, כתוצאה מהפקעת הרישיון, וגם לרצות תקופת מאסר נוספת, אם יענש לפי עתירת התביעה.

למסארווה נסיבות מקילות שמשותפות גם לנאשמים האחרים: ההודאה באשמה; מעצר בית ממושך ותנאים מגבילים; העובדה כי הרכוש נתפס מייד והוחזר לבעליו.


על כן מבקש הסניגור לנקוט בקו "אחידות הענישה" ולא להשית על מסארווה מרכיבי ענישה שונים מאלה שיושתו על חבריו (הסניגור הניח מקום לאפשרות להחמיר עם מסארווה, במסגרת של
אותם מרכיבי ענישה); ולהשאיר את עניין המאסר הממשי להליך הצפוי לפני ועדת השחרורים.

5.
טיעונו של הסניגור "שובה את האוזן", אך לאחר ששקלתי אותו, הגעתי למסקנה כי אין לקבלו:

הטענה כי עונשו של מסארווה על כך שביצע עבירה, בעודו אסיר ברישיון, צפוי להינתן לו, ממילא, על ידי הביטול של ניכוי השליש - יש בה, לכאורה, אמת "פורמלית" מסויימת, אך מבחינה עניינית אין לראות זאת כ"ענישה".

עונשו של מסארווה נגזר בזמנו לארבע שנות מאסר, כפי שפורט לעיל.

ניכוי השליש הוא הטבה שניתנת לאסיר בתמורה להתנהגות טובה.

אם האסיר אינו ממלא אחר התנאים להטבה - וכאן מדובר בתנאי מאד בסיסי ומהותי של הימנעות מביצוע עבירות נוספות בתקופת הרישיון - אזי ביטולה של ההטבה והחזרתו של האסיר לריצוי מלוא תקופת המאסר, שנגזרה עליו, אינו כלל, כשלעצמו, בגדר "ענישה", כפי שעלה מטיעונו של הסניגור, אלא הוא בתחום גזר הדין המקורי, כפי שהושת על ידי בית המשפט.

האסיר ברישיון יודע היטב, כי שחרורו מבין כותלי הכלא טרם זמנו מותנה, בראש ובראשונה, בהימנעות מוחלטת שלו מביצוע עבירה כלשהי, וכי אם יבצע עבירה כזאת - יבוטל השחרור המוקדם, וזאת בנוסף לעונש שיקבל בגין אותה עבירה חדשה.

למרות זאת, לא נרתע מסארווה מלבצע את העבירה בתיק זה.


העובדה כי צימצם את חלקו בה "רק" לגניבה של הרכוש הרב שהוצא מהבית, מבלי שנטל חלק בהתפרצות עצמה, אין בה כמובן כדי לחלץ אותו מהתוצאות החמורות של עצם השתתפותו בביצוע העבירה, בהיותו אסיר ברישיון (ראו לעניין זה את דבריה של כב' השופטת דורנר ב

פסק דין
שניתן בארבעה ערעורים בעניין פרשה של יבוא סמים לישראל: ע"פ 4048/91 .... יאסין דהאר נ. מדינת ישראל
ושלושה ערעורים נוספים, בהם ערעור המדינה, דינים עליון ל"ב 527; בסעיף 17 של פסק הדין, לעניין "חלוקת התפקידים" בין שותפים לעבירה, אשר כשלעצמה אין לה בהכרח השפעה מכרעת על שקילת חומרת מעשיהם).

לאור האמור, ההליך הצפוי של הפקעת הרישיון אין בו, כשלעצמו, משום "ענישה", ואיני מקבלת את טיעונו של הסניגור, כאילו יש כאן מעין "כפל ענישה".


השאלה שהתלבטתי בה היא: האמנם יש בביצוע עבירה בתקופת הרישיון אותו מימד של חומרה יתרה, אשר יצדיק "להעלות מדרגה" את ענישתו של האסיר ברישיון, ביחס לשותפיו לעבירה, שלא היו בעלי מעמד כזה.

הגעתי למסקנה, כי התשובה על כך צריכה להיות בחיוב.

אסיר ברישיון, אשר מחליט לבצע עבירה, נמצא מלכתחילה ב"עמדת פתיחה של חומרה" שהיא כבדה יותר משל שותפים אחרים לאותה עבירה.

עצם היותו במעמד של אסיר, אשר ניתנה לו הטבה של קיצור תקופת מאסרו, מקנה נופך מיוחד של חומרה להפרת החוק על ידו, מעבר לחומרה הרגילה של הפרה כזאת.

למותר לאמר, כי ההיבט של שיקום בדרכי הענישה, אשר ניכוי השליש הוא דוגמה שלו, מותנה בכך, שהאסיר מקבל על עצמו להכניס את התנהגותו למסגרת החוק.

גישה זו בנוייה במידה רבה על האמון שניתן באדם, אשר ביצע עבירות בעבר, כי ישקיע מאמצים בשיקומו, וכי בראש ובראשונה - ימנע מביצוע עבירות נוספות.

מעילה באמון זה - בתקופה שבה אותו אסיר אמור היה להיות עדיין מאחורי סורג ובריח - יש בה נדבך מיוחד ומכביד של חומרה.

גם במקרים כאלה, יש לשקול את נסיבות העניין לגופן.



כך, אין דומה עבירה של רשלנות (תאונה וכיוצ"ב), ללא כוונה מראש, או עבירה שעניינה תגובה ספונטנית ובלתי מתוכננת על מעשה התגרות או על נסיבות מפתיעות אחרות; לעבירה שנעברה תוך כוונה ברורה ובתכנון מראש.


במקרה דנן, העבירה היא מהסוג האחרון.

מדובר בגניבה מתוכננת מראש, של רכוש רב ויקר ערך, אשר על מנת לבצעה הגיעו הנאשמים למקום ברכב מותאם ל"קליטת" התכולה של הבית, ובמיוחד מכשירי חשמל ואלקטרוניקה.

אסיר ברישיון, שמחליט להשתתף בביצוע עבירה כזאת, מעמיס על עצמו - ביודעין - מידה של חומרת-יתר, שצריכה להיזקף לחובתו (בפרשת יאסין דהאר ואח' שנזכרה לעיל היה אחד הנאשמים אסיר ברישיון. בית המשפט לא התחשב אמנם "לקולה" בהפקעה הצפוייה של הרישיון, אך לא ציין גם לחומרה את מעמדו של אותו נאשם. עם זאת, במכלול הנסיבות של אותה פרשה, לא עלתה ולא נדונה השאלה של אסיר ברישיון, כנסיבה מיוחדת לחומרה, ועל רקע של עיסקת טיעון לגבי שותפים לעבירה, כפי שהיא עומדת בתיק זה).

אשר לעיקרון של אחידות הענישה:

הוא אכן ראוי להיות מיושם, כאשר הן העבירות והן הרקע והנתונים האישיים של הנאשמים זהים או דומים.
עם זאת, "ניתן להיווכח עד מהרה כי עיקרון זה הוא בערבון מוגבל מאד, ולא יעשה בו שימוש חפוז" (דברי כב' השופט דב לוין במאמרו: גוזרים את הדין, "המשפט", גיליון 2, 16, בעמ' 20).
כב' השופט לוין מביא לעניין זה את דבריו של כב' הנשיא שמגר ב- ע"פ 460/85 שייב מדינת ישראל
(לא פורסם): "הכלל של אחידות הענישה איננו אלא אחד השיקולים שעל בית המשפט לשוות נגד עיניו בבואו לגזור דינו של נאשם".



עוד נאמר על ידי כב' השופט דב לוין ב-ע"פ 1776/94 דוד עובדיה נ. מדינת ישראל
(לא פורסם): "האמירה "אחידות הענישה" אינה אמירה סתמית. היא באה למנוע אי צדק משווע בענישתם של נאשמים, שהעובדות והנסיבות אשר מתקיימות לגביהן
זהות או דומות. אין מדיניות עקרונית זו באה להציב ענישה שגרתית, טכנית ושבלונית שאין לסטות ממנה"
(מתוך סעיף 5 של פסק הדין).


כידוע, הענישה היא אינדיבידואלית, ועל בית המשפט לשקול את עניינו של כל נאשם. בין
שיקולי הענישה יש, כמובן, לשקול גם את עניין אחידות הענישה, ובמיוחד כשמדובר בשותפים לעבירה באותו תיק.

עם זאת, אין פירוש הדבר שעונשיהם של אותם שותפים צריכים, באופן "אוטומטי", להיות זהים או דומים.


כאמור, בתיק זה התלבטתי בשאלה העקרונית, אם ביצוע של עבירת גניבה על ידי אסיר ברישיון, באופן מתוכנן ומכוון, ובצוותא חדא עם אחרים, מצדיק להענישו ביתר חומרה, במידה משמעותית, לעומת שותפיו למעשה.
מהטעמים שמניתי, אני רואה את הנסיבה של היות מסארווה אסיר ברישיון כבעלת משקל מיוחד לחומרה, באופן שאינו עומד ב"קו אחיד", ביחס לשני הנאשמים האחרים.

על כן, להשקפתי, העיקרון של אחידות הענישה אינו צריך להיות מיושם במקרה כגון זה באופן שיביא להשוואה ברמת החומרה של הענישה, בין האסיר ברישיון לבין האחרים.

לפיכך החלטתי לקבל את עתירתה של התביעה ולגזור על מסארווה עונש מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי.

6.
לאור האמור, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:


א.
על כל אחד משני הנאשמים: חוסאם חאג' יחיא
ושאהר בלעום -

1)
שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לגבי כל
עבירת רכוש.

2)
קנס בסך 7000 ש"ח, בשלושה תשלומים חודשיים, החל מיום
16.6.02.

כנגד כל תשלום שלא ישולם במועדו תעמוד כל היתרה לפרעון
מיידי, והנאשם יאסר למשך 60 יום.


ב.
על הנאשם מונדר מסארווה:

1)
שבעה חודשי מאסר בפועל.

2)

שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים שימנו מיום


תום ריצוי המאסר, לגבי כל עבירת רכוש.


לגבי המוצגים שנתפסו על פי דו"ח רישום 1139/99 (פ.א. נתניה 12873/99), אני
מורה - בהסכמת ב"כ הצדדים - כי פריטים 3,4,5,6 יוחזרו לנאשם חאג' יחיא; פריטים 2,11 יוחזרו למתלוננים, אם טרם הוחזרו להם, וכל יתר הפריטים יושמדו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 45 יום.

ניתן היום, 30.5.02, במעמד הנאשמים וב"כ הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
002981/99פ
132 פ.א.

עו"ד רוזה
: אבקש לעכב ביצוע עונש המאסר בפועל. הטעם הוא שברצוני להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי על השאלה של אחידות הענישה.
ביהמ"ש כתב בגזר-דינו כי התלבט בשאלה זו כשאלה עקרונית.
העונש שנגזר הוא קצר יחסית ומדובר בנאשם שמזה למעלה משנתיים שוהה בתנאי חלופת מעצר שהוא מקיים אותם וכן התייצב לכל הישיבות בבהימ"ש למעט אחת שהציג תעודה על מחלתו.

ב"כ המאשימה
: אנו מסכימים בכפוף לכך שיוצא צו עיכוב יציאה מהארץ ובהפקדה משמעותית במזומן.

עו"ד רוזה
: קיים צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כבר בתיק זה. ישנה ערבות צד ג' על סך 10,000 ₪ וערבות עצמית על אותו סכום. אבקש מביהמ"ש להתחשב בהפקדה.

הנאשם
: אני כרגע לא עובד. אחים שלי עוזרים לי.

נאשמים 1 ו - 3:
יש לנו כאן 2,000 ₪ ואנו מוכנים לתת אותם למסארווה להפקדה.

החלטה

1.
ב"כ הנאשם מס' 2 ביקש


דחיה של ביצוע עונש המאסר בפועל מהטעמים שפרט, והם מקובלים עלי.



2.
ב"כ המאשימה הסכים לכך בכפוף לקיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ והוספת הפקדת ערבות במזומן לערבויות בחתימה שנתנו כבר בתיק זה.

3.
לדברי ב"כ הנאשם יש צו עיכוב יציאה מהארץ אשר מצוי בתוקפו בתיק זה.

4.
בהתאם לכך, אני מורה על עיכוב הביצוע של עונש המאסר בפועל למשך
45 יום (המועד להגשת הערעור), בתנאי שהנאשם יפקיד היום בביהמ"ש
ערבות במזומן בסך 2,000 ₪, שתעמוד בנוסף על הערבויות בחתימה, כערובה לכך שיתייצב לדיונים בביהמ"ש המחוזי כפי שיזומן, ואם ישאר עונש המאסר בפועל בעינו - לכך שיתייצב לריצוי מאסרו.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ב (30 במאי 2002) במעמד הצדדים.


יעל קלוגמן
, שופטת
002981/991­פ
132 פ.א.






פ בית משפט שלום 2981/99 מדינת ישראל נ' חוסאם חאג' יחיא, מונדור מסארווה, בלעום שאהר (פורסם ב-ֽ 30/05/2002)