פסקי דין על בנימין בן יצחק רביזדה

71829/05 עפ     25/09/2007




עפ 71829/05 מדינת ישראל נ' בנימין בן יצחק רביזדה




בעניין:
מדינת ישראל

על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (מסוי וכלכלה
)
ע"י ב"כ עו"ד גב' רחל גור אריה
המערערת בעפ 71829/05

נ ג ד
בנימין בן יצחק רביזדה
ע"י ב"כ עו"ד שרון מאירוביץ

המשיב בעפ 71829/05

ובעניין:
1 . בנימין בן יצחק רביזדה

2 . דור-חן מסחר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון מאירוביץ

המערערים בעפ 71842/05

נ ג ד
מדינת ישראל

על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (מסוי וכלכלה
)
ע"י ב"כ עו"ד גב' רחל גור אריה
המשיבה בעפ 71842/05
פסק דין
השופט ש' שוחט
:
1. ביום 17.7.01 הוגש כנגד בנימין בן יצחק רביזדה
– המשיב בע"פ 71829/05 והמערער 1 בע"פ 71842/05 – (להלן: "רביזדה") וכנגד דור-חן בע"מ – המערערת 2 בע"פ 71842/05 – (להלן: "החברה"), כתב אישום בת"פ 7146/01, המייחס להם עבירות – 4 במספר - על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). כנגד רביזדה נכלל בכתב האישום אישום נוסף המייחס לו שלוש עבירות על הסעיף האמור.
2.
א. ביום 7.6.05 הורשע רביזדה בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ועונשו נגזר, ביום 8.9.05, ל- 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך מיליון ₪ שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים, או 20 חודשי מאסר תמורתו.

ב. אשר לחברה - בהכרעת הדין התייחס בית המשפט קמא (כב' השופטת י' אמסטרדם) לחברה (עמ' 993 להכרעת הדין ש' 13,8,5), בהעמידו את פעולותיה כחלק מהסוגיות השנויות במחלוקת בין התביעה להגנה (עמ' 996 להכרעת הדין ש' 20-14) תוך שקבע ממצאים מרשיעים לגביה. כך בעמ' 995 להכרעת הדין קובע בית המשפט קמא, כי "כיום אין מחלוקת שהנאשמים (לשון רבים – ש' ש') לא ניהלו פנקסי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), תשל"ט-1973... וכי לא העבירו בתקופה הרלבנטית לרו"ח או ליועץ מס כל מסמכי הנהלת החשבונות של הנאשמת (החברה – ש' ש'); כך בעמ' 1027 ש' 9-6: "מהמסמך שערכה העדה עלה, כי הנאשמת (החב' – ש' ש') לא הגישה מעולם דוחות למס הכנסה, והנאשם הגיש דיווח רק על הכנסתו ממשכורות הנאשמת ב- 15 חשבונות בנק..."; כך בעמ' 1066 ש' 14-5, בפרק הדן באחריותו של מנהל פעיל, קובע ביהמ"ש קמא: "בענייננו, הנאשם הודה כי היה מנהל פעיל בנאשמת, והיה מנהלה היחיד, כשהוא מסתייע בפקיד אחר. כמנהלה של הנאשמת (החברה – ש' ש') הוא בעל אחריות אישית משפטית נפרדת בנוסף לאחריות החברה כתאגיד על פי פקודת מס הכנסה..." (הדגשה שלי – ש' ש') – אך לא הרשיע אותה.

בעמ' 1068 להכרעת הדין, העמוד האחרון בה, קובע בית משפט קמא "אשר על כן, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום". נאשם נאמר, נאשמים/נאשמת לא נאמר.

על רקע האמור לעיל, גזר בית המשפט קמא, בגזר דינו מיום 8.9.05, את דינה של החברה, לתשלום קנס של 1,5 מיליון ₪ אשר ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים.

3. המדינה מערערת על קולת העונש שנגזר על רביזדה. היא עותרת להחמיר בעונשו כך שתקבע לו תקופת מאסר בפועל ארוכה יותר, יוגדל הקנס שהושת עליו, יצומצם מספר התשלומים לתשלומו תוך חיובו בריבית והצמדה ויוגדל עונש המאסר, חלף תשלום הקנס, לתקופה ארוכה יותר.

מנגד מערערים רביזדה והחברה על גזר הדין. בהודעת הערעור המקורית ערער רביזדה גם על הכרעת הדין – אך חזר בו.

4. בטרם אדרש לגופם של ערעורים, ראוי להסיר מכשול מלפני. בבסיס ערעורה של החברה על גזר הדין שניתן כנגדה – טענה לבטלותו של גזר הדין בהעדר הרשעה בעניינה.
אינני מקבל טענה זו. פתחתי והפניתי אל הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא כמתייחסת מפורשות, לכל אורכה, גם לחברה, ואף קובעת ממצאים מרשיעים לגביה. אי הרשעתה של החברה, בעמוד האחרון של הכרעת הדין, הינה בגדר השמטה מקרית ואין מקום להנות את החברה בגינה. מבחינת בית המשפט היה ברור שהחברה הורשעה, שהרי טרח הוא וגזר את דינה. גם מבחינת הצדדים – המדינה מכאן והחברה מכאן – היה ברור שהחברה הורשעה שהרי שניהם – כולל החברה באמצעות בא כוחה – טענו גם לעונשה שלה, בטעוניהם לעונש, בטרם נגזר דינה. מבחינה זו אין לייחס משמעות יתרה לניסוחו של כתב האישום על דרך של "ו/או" (ר' דברי באת כוחו של רביזדה בישיבת יום 21.6.07, ש' 17-18), שכן ברור בעליל מהכרעת הדין, שהרשעת החברה התחייבה מן האמור בה.

טוב היתה עושה איפוא המדינה אילו היתה נותנת את דעתה מלכתחילה לחסר בהרשעתה הפורמלית של החברה ופונה לביהמ"ש קמא בבקשה לתיקון "טעות" כמשמעותה בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המדינה, לא רק שלא פנתה בבקשה שכזו, היא אף לא ערערה על הכרעת הדין בטענה, כי שגה ביהמ"ש קמא משלא הרשיע את החברה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ושנדונו בהכרעת הדין. תחת זאת, הגישה המדינה בקשה לתיקון הודעת הערעור שלה בה בקשה להוסיף את החברה כמשיבה, "באופן שתהא גם לגביה הכרעת הדין של בית המשפט קמא" (כך בפתיח לבקשה מיום 11.1.06). בכל הכבוד, אין כל משמעות לבקשה זו. לא ניתן לתקן את החסר בהכרעת הדין – אי הרשעתה של החברה - בדרך של ערעור על גזר הדין, שהרי באין הכרעת דין אין גם גזר דין.
זאת ועוד, פרט להוספת שמה של החברה להודעת הערעור המתייחסת גופה רק לגזר דינו של רביזדה, לא ביקשה המדינה להוסיף כל טיעון ונימוק בגוף הודעת הערעור. היא לא ביקשה אפילו לתקן את הסיפא להודעת הערעור, בה היא מבקשת "לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב", בלבד.

כך או כך, נוכח דחיית טענתה של החברה בדבר בטלות גזר הדין שניתן לגביה, נותר גזר הדין שניתן לגבי החברה ביום 8.9.05, על כנו, וכל שנותר לנו היום, הוא להידרש לטענותיה באשר לחומרת העונש.

ערעור המדינה (ע"פ 71829/05)
5. בנימוקיה טוענת המדינה, כי קביעותיו החמורות של ביהמ"ש קמא בהכרעת הדין, ביחס לרביזדה, לא תורגמו בגזר הדין כדבעי לכדי עונש הולם (סעיף ב(2) להודעת הערעור). לטענתה, התחכום, המירמה והעורמה במעשיו של רביזדה כפי שבאו לידי ביטוי גם בגזר הדין, חייבו עונש כבד יותר (סעיף ב(3) להודעת הערעור). עוד מוסיפה המדינה וטוענת, כי ביהמ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לקשיים שהערים רביזדה על דרכו של פקיד השומה בקביעת הסכום המדוייק שהועלם, ולעובדה, כי רביזדה לא 'הסיר את המחדלים' ולא שילם ולו אגורה שחוקה אחת לפקיד השומה (סעיפים ב(4), (5) להודעת הערעור). מבחינת המדינה, רביזדה הינו 'עבריין מס סידרתי' וככזה ראוי היה להטיל עליו עונש חמור יותר (סעיף ב(6)(7) להודעת הערעור). גם להתנהלותו של רביזדה במהלך החקירה ותוך כדי ההליכים המשפטיים – הימשכות ההליכים בעטיו, טענותיו השקריות – מהווים לטענתה של המדינה, נימוק המצדיק החמרה בעונשו (סעיפים ב (10-8) להודעת הערעור).

לסיכום טוענת המדינה, כי העונש שהוטל על רביזדה איננו עונה על האינטרס הציבורי שעניינו בהרתעת עברייני מס, והוא אף שגוי באיזון הפנימי בין רכיביו, לרבות חלוקת תשלום הקנס לשיעורין וללא הצמדה וריבית, דבר המחייב את התערבות בית המשפט של ערעור (סעיפים ב(11-16)).

ערעורו של רביזדה (ע"פ 71842/05)
6. ערעורו של רביזדה – במקורו – היה מכוון, כאמור, הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. משחזר בו מן הערעור על הכרעת הדין, נדחה חלק זה של הערעור, ביום 21.06.07.

7.א. בנימוקיה להקלה בעונשו של רביזדה – פרק ד' להודעת הערעור – טענה באת כוחו לענין חלוף הזמן (11 שנים חלפו בין שנת המס הראשונה הנקובה בכתב האישום לבין מועד גזר הדין) כנימוק לקולא, ובודאי לא כנימוק לחומרא (סעיף 83-85 להודעת הערעור), וכן, לאופיו של רביזדה, אישיותו, מעשיו ותרומותיו לצדקה כנימוק לקולא ולא לחומרא (סעיף 87 להודעת הערעור). באופן כללי נטען לסטיה מהותית ממדיניות הענישה הנהוגה בהלכה הפסוקה (סעיף 86 להודעת הערעור). באת כוחו של רביזדה מתחה ביקורת על קביעת בית המשפט שייחס לרביזדה תכנון, תחכום ונקיטת צעדי רמיה, התיחסות אשר הביאה לגזר הדין החמור, לטעמה. לטענתה, אלה לא הוכחו כלל ולקיחתם כנסיבה לחומרה בטעות יסודה (סעיף 88 להודעת הערעור). עוד בפיה, טענות על העדר התאמה בין הקביעות בהכרעת הדין לאלו שבגזר הדין בכל הנוגע לאופן חישוב ההכנסות שהועלמו וגובהן; החישוב, על פי שיטתה, מצדיק הקלה משמעותית ברכיבי הענישה שהוטלו על מרשה בגזר הדין (סעיפים 93-90 להודעת הערעור). בהקשר לטענה זו מוסיפה היא וטוענת, כי בפועל טרם נקבעה כל שומה למרשה וכי הליכי ערעור על השומה עדיין מתנהלים בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (סעיף 89 להודעת הערעור). בנוסף מלינה באת כוחו של רביזדה על גובה הקנס שהושת עליו. לטענתה הקנס הוטל על מרשה בלא שנבחנה יכולתו הכלכלית לעת מתן גזר הדין, לאור העובדה שכל נכסיו מוחזקים ברשות המדינה מאז אפריל 2002, כך שאין לו, ולא היתה לו, בעת מתן גזר הדין כל אפשרות לשלם את הקנס (סעיפים 94–97 להודעת הערעור).

ב. בטיעוניה בפני
נו בעל-פה, בישיבת יום 21.6.07, ייחדה באת כוחו של רביזדה את עיקר טענותיה לחוסר ההתאמה בין קביעות ביהמ"ש קמא בהכרעת הדין לקביעותיו בגזר הדין, ביחס לגובה ההכנסה שהועלמה, כמרכיב חשוב בהחמרה היתרה שנקט כלפי מרשה. לטענתה, שגה ביהמ"ש קמא בתרגום קביעותיו בהכרעת הדין לסכום ההכנסה שהועלמה, לכיוון הצד הגבוה. מכאן הענישה – שחומרתה עולה ביחס להיקף ההעלמה – בענייננו. עוד טענה לנסיונותיו הרבים של מרשה להסרת המחדלים, נסיונות שלא צלחו משום הקפאת נכסיו בידי המדינה. עוד הוסיפה, כי רף הענישה הנכון שיש לנקוט בו הוא רף הענישה שהיה מקובל בשנים בהן נעברו העבירות נשוא כתב האישום – 95'-98' – ולא רף הענישה המקובל לעת מתן גזר הדין, רף ענישה שהושפע מהלך הרוח השלילי ביחס לעבריינות מס.

דיון
8. אפתח ואומר, כי בחינת נימוקי הערעור תיעשה במאוחד – נימוקי הערעור של רביזדה מכאן ונימוקי הערעור של המדינה מכאן - שהרי בערעור ובערעור שכנגד על חומרת/קולת העונש עסקינן.

א. לטענת העדר ההתאמה
בהכרעת הדין קבע ביהמ"ש קמא את הפרמטרים המהווים בסיס לקביעת גובה ההכנסה שהועלמה בשנים הרלוונטיות לכתב האישום (עמ' 1059) –

רביזדה עסק בנכיון שיקים. שיקים דחויים ושיקים במזומן. היחס בין המזומן לדחויים עמד על 75% מזומן ו- 25% דחויים בשנים 95,96,97 ועל 90% מזומן ו- 10% דחויים בשנת 98. העמלה שנגבתה בגין הדחויים עמדה על 3% בממוצע וזו נקבעה על פי הודאתו. העמלה שנגבתה בגין המזומן עמדה על 0.25%-0.5% (כך, בפסק הדין ור' גם דברי באת כוחו בישיבת יום 21.6.07 עמ' 6 לפרוט' ש' 27-17; עמ' 7 ש' 14-11).

על בסיס קביעות אלו הגישה באת כוחו של רביזדה תחשיב משלה (סומן 'הגנה' מיום 21.6.07) המבוסס על מחזור כספי השווה ל- 60% מהסכומים שננקבו בסעיף 8 לכתב האישום, מחזור עליו היתה הסכמה מלכתחילה (ר' דברי באת כוחו בישיבת יום 21.6.07 ש' 30). מנגד הגישה המדינה תחשיב משלה (סומן 'תביעה' מיום 21.6.07).

מעיון בשני התחשיבים עולה, כי אין מחלוקת בנוגע ליחס הסכומים, בין מזומן לדחוי בשנים הרלוונטיות לכתב האישום. הפער הוא ביחס אחוזי העמלות לשנים הללו. לא יכולה להיות מחלוקת לגבי עמלת הדחויים. זו עומדת על 3%. על כן, אין זה ברור מה הבסיס לתחשיב שהציגה עו"ד מאירוביץ, לפי עמלה של 2.75% או 2.5% לדחויים. בכל הנוגע לדחויים יש איפוא לקבוע, כי העמלה שנגבתה על ידי רביזדה עמדה על 7,504,325.92 ₪. אשר למזומן, נחלקו הצדדים. המדינה חישבה את העמלה על בסיס הממוצע בין 0.25% ל- 0.5%- 0.375%. לפיכך סכום העמלה הכוללת, אליבא דהמדינה, עומד על 3,711,538.24 ₪. בתחשיב של רביזדה אנו מוצאים שני תחשיבים נוספים, על זה של המדינה, ביחס למזומנים. האחד לפי 0.5% והשני לפי 0.25% - 4,948,717.65 ₪, ו-2,474,358.82 ₪, בהתאמה. לסיכום, העמלה הכוללת שנגבתה על ידי רביזדה, אליבא דהמדינה, עומדת על סך 11,215,864 ₪, בעוד שהעמלה הכוללת שנגבתה על ידו (לפי 3% לדחויים) אליבא דבאת כוחו, עומדת על סכום שבין 9,978,684.74 ₪ ל-12,453,043.05 ₪.

אמנם נכון שביהמ"ש קמא קבע כי עמלת המזומנים היא בין 0.25% - 0.5% באופן כללי בלי להתייחס לשנים (ר' טענת באת כוחו של רביזדה בישיבת יום 21.6.07 ש' 18-19). עם זאת, לא ניתן היה לייחס את אחוז העמלה הנכון לכל שנה משום התנהלותו של רביזדה, אשר לא ניהל ספרים בכלל ונמנע מלספק את המידע הדרוש לקביעה מדוייקת יותר. גם באת כוחו לא הציעה, לא לבית המשפט קמא ולא לבימ"ש שלערעור, את העמלה הנכונה והמדוייקת שגבה מרשה בכל אחת מהשנים נשוא כתב האישום, דבר שהוא, אגב, בלתי אפשרי, שכן לא היה מעקב אחר גובה העמלה שנגבתה מכל שיק ושיק, מעקב שהיה יכול להתבצע רק על ידי רביזדה עצמו אילו היה מנהל ספרים כחוק. משכך, התנהלותו של רביזדה אינה מצדיקה להקל עמו ולקבל דווקא את התחשיב לפי העמלה הנמוכה יותר ויש לקבל את התחשיב של המדינה.

כתב האישום ייחס לרביזדה התחמקות ממס בסכום של 21 מיליון ₪ ולא פחות מ- 10 מיליון ₪. ביהמ"ש קמא לא קבע סכומים מדוייקים בחישוב אריתמטי ביחס להעלמה, והרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עם זאת ברור בעליל על פי התחשיב של המדינה, כי מדובר בסכום של קצת מעל 11 מיליון ₪ (הכנסה לא מדווחת), סכום שאינו גבוה בהרבה מהסכום הממוצע של 3 אפשרויות התחשיב של ההגנה המגיע כדי 10,590,503 ₪.

מאחר וביהמ"ש קמא לא קבע את הסכום המדוייק ולא ניתן להבין מגזר הדין איזהו הסכום ששימש בסיס לרף הענישה שהציב, נראה כי יש לבחון אם הענישה שנקבעה תואמת, מחמירה או מקילה עם רביזדה נוכח הסכום האמור - מעל 11 מיליון ₪ - בהתחשב ביתר נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות שלו, ותוך שימת לב להלכה לפיה גודל ההכנסה החייבת הינו רק אחד מהשיקולים שיש להביאם בחשבון.

ב. לטענת חלוף הזמן
כתב האישום הוגש ביולי 2001. גזר הדין ניתן ב- 2005. העבירות נשוא כתב האישום נעברו בשנים 95-98. חלוף הזמן, כשיטת באת כוחו של רביזדה, בין 7 שנים ל- 10 שנים. ביהמ"ש קמא נדרש לטענה זו ועמד עליה בפרוטרוט בפרק "חלוף הזמן" שבגזר הדין. אין ללמוד, כי ביהמ"ש קמא ראה בחלוף הזמן משום נסיבה לחומרא. הפירוט בו נקט באשר להשתלשלות העניינים בא כדי להסביר את חלוף הזמן ולא להטיל את האשם דווקא לפתחו של רביזדה. לטענת חלוף הזמן כמו לכל טענה אחרת, משקל במכלול שיקולי הענישה שעל בית המשפט לשקול. השאלה היא מהו המשקל שיש ליתן לגורם חלוף הזמן בנסיבות כל מקרה ומקרה. אינני סבור שביהמ"ש קמא נתן לגורם חלוף הזמן, בענייננו אנו, משקל לחומרא. אני סבור, כי הוא נתן לטענה זו את המשקל הנכון נוכח חומרת העבירות והנסיבות בהן נעברו.

ג. לאופיו, אישיותו ומעשיו של רביזה
בית המשפט קמא עמד בגזר דינו על תכונותיו 'התרוּמיות' של רביזדה כפי שעלו מהראיות לעונש. אף אני סבור, כדעת ביהמ"ש קמא, כי מעשי צדקה וגמילות חסדים הנעשים על ידי עברייני מס מכספים שנגזלו מקופת המדינה אינם יכולים לשמש נסיבה לקולא (ר' עמדתה של הש' שיצר בע"פ (מחוזי ת"א) 71835/02, 71850/02 משה שוב נ' מדינת ישראל
, דינים מחוזי לה(1) 671; ראה גם ע"פ 110/66 פולק נ' היועמ"ש, פ"ד כ(3) 393). בשקילת נסיבה זו לקולא יש משום מתן הכשר עקיף לתופעה חמורה שחברה מתוקנת חייבת להוקיע ולהביע את סלידתה ממנה.

גישה זו מחוייבת היא גם נוכח קלות הראש, המיוחסת על ידי חלק נרחב מהציבור, לתופעה של עבריינות מס. העלמת הכנסה מידיעתם של שלטונות המס נתפסת כמעשה שמותר לחטוא בו. גם בענייננו אנו, אמר אחד מעדי האופי של רביזדה, העומד בראש אגודת ספורט שנהנתה מנדיבות לבו, כי אינו מבין מדוע עשו מזה "עניין גדול" וכי ענין זה של העלמת המס "אינו רלוונטי" (ר' גם ע"פ 2407/05, 2413, 2414, רונן מן ואח' נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). לפיכך אין בנדיבות הלב כדי למרק את החטא, גם לא במקצת: "יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו 'לבן' והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחר שודד את קופתו של הפרט" (ע"פ 629/80, חברת ארנסט וויס בע"מ נ' מדינת ישראל
, לה(3) 211).

ד. לטענת הסרת המחדל
באת כוחו של רביזדה טענה לנסיונותיו הבלתי נלאים של מרשה להסיר את המחדלים. נסיונות לחוד ומציאות לחוד. בפועל, לא שילם רביזדה ולו אגורה שחוקה אחת על חשבון חובותיו לשלטונות המס, לא לפני הרשעתו בדין וגם לא לאחריה. את מחדלו זה הצדיק בעובדה שעד היום לא קבעה רשות המסים את חבות המס שלו ושל החברה וכי הליכי שומה מתנהלים בפני
שני שופטים בביהמ"ש המחוזי (ס' 89 להודעת הערעור). טענה זו, בה נתלה רביזדה, לאו טענה היא. הקושי בקביעת חבות המס נובע אך ורק מהתנהלותו העקבית של אי ניהול ספרים ואי דיווח לשלטונות המס, תוך שהוא מבצע את פעילותו הפיננסית העניפה באמצעות חשבונות בנק של אחרים. עמד על כך בית משפט קמא, באריכות, הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין. זאת ועוד, לדידי "הסרת המחדל" בתחום של עבריינות מס, באותם מקרים בהם ברור בעליל, גם לחייב, כי עליו לשלם, משמעה אחת - החייב ישלם את הסכום שהוא חושב שאינו שנוי במחלוקת, את הסכום המקובל עליו ואח"כ ינהל מו"מ. רק בדרך זו עושה החייב מעשה. לא די במילים, בהבעת נכונות ובנסיונות (נ/2; נ/3). בענייננו, 'טובל' רביזדה ו'שרץ בידו', מקשה על קביעת חבותו וטוען 'טרם נקבעה חבותי', יודע שהוא צריך לשלם ובמקום לשלם על החשבון, את החוב כפי הבנתו, בוחר הוא להמתין עד לקביעת החבות עליה הוא מקשה. את זאת יכול היה לעשות בשנים 97' ואילך, עת פנה בדברים לשלטונות המס והכל כשהפרוטה היתה מצויה בכיסו, טרם הקפאת נכסיו בשנת 2002. ודוק! כתב האישום הוגש ביולי 2001. החקירה בעניינו התנהלה במשך שנים קודם. היכן היה המערער עם מאות מיליוני השקלים שלו? מדוע לא חשף את הכנסותיו מעיסוקו זה (נכיון השיקים), לא שיתף פעולה עם חוקריו ולא שילם ולו במקצת מחובותיו לרשויות המס? הוא העדיף להקשות ולמשוך את העניינים ולנסות להגיע להסדר נוח דוגמת ההסדר ת/90, אותו עשה בגין עבירות קודמות. דרכו לא צלחה. עתה, כשהוגש כתב האישום והמדינה הקפיאה את נכסיו בשנת 2002, בין בהליך זה ובין בהליך אחר, אין הוא יכול לטעון, כי נמנע ממנו להסיר את המחדל. את הצרה הזו שהתרגשה ובאה על ראשו הביא הוא על עצמו במו ידיו ואין לו להלין על אחרים.

נוסיף ונאמר, הסרת המחדל, מקום והמחדל הוסר, היא אכן נסיבה הראויה להתחשבות. עם זאת, אין היא חזות הכל. בע"פ (מחוזי ת"א) 71582/04 מחי נ' מדינת ישראל
, תק-מח 2006(1) 3869, מסביר ביהמ"ש, מפי השופט המר, כי הסרת המחדל בדיעבד אינה מרפאת את החטא מלכתחילה, שאם כן נמצא את עצמנו במצב שבו עוסקים אינם משלמים את המס תוך יציאה מנקודת הנחה שבבוא היום, אם יתפסו בכף ויוגש נגדם כתב אישום, יוכלו לשלם במאוחר את שלא שילמו כדין במועד, ועדיין יימצאו באותו מצב ולא יינזקו. ולא היא.

ה. התנהלותו של רביזדה ועברו בתחום עבריינות המס
רביזדה ניהל פעילות כלכלית עניפה בהיקפים של מוסד בנקאי בלא מערכת ניהולית קונבנציונלית. פעילותו התנהלה באוטובוס/קרוואן, הוא הסתייע בעובד אחר שאף שימש שליחו להעברת הכספים. הוא אפילו לא נזקק למחשב לניהול הפעילות. די היה לו במחשבון.
דווקא הפשטות המאפיינת את פעילותו הפיננסית מלמדת על התחכום שבה. בפעילות כמעט נעלמה, מיטשטשים העקבות ולהשלמה מופקדים הכספים בחשבונות של אחרים, אף פעם לא שלו. מסכים אני עם בית המשפט קמא כי התנהלותו הפיננסית של רביזדה, כפי שנחשפה בבית המשפט, מאופיינת בתכנון, בתחכום וברמיה. כיצד ניתן לטעון אחרת כשההרשעה, שאין חולקין עליה, היתה על פי סעיף 220(5) לפקודה, המכוון לשימוש במירמה, עורמה או תחבולה?
ודוק! התנהלות זו אפיינה אותו גם בשנים שקדמו לשנות המס הרלוונטיות לכתב האישום. הליך קודם שנפתח נגדו הסתיים בתשלום כופר. המדינה באה אז לקראתו ואפשרה לו למתוח קו על העבר, לפתוח דף חדש - לנהל מערכת דיווח תקינה. לדאבון הלב, הוא לא למד את הלקח הנכון. הוא המשיך לנהל את עסקיו בדיוק באותה דרך נלוזה בה נקט בעבר, כנראה מתוך מחשבה שאם עוד פעם יתפס, תיגמר אף הפעם הזו בכופר, משום הקשיים שיעמדו בפני
שלטונות המס לקבוע את חבותו, קשיים שהביאו את שלטונות המס אז לסיים את הפרשה הראשונה בכופר. גם אם המינוח 'עבריין מס סידרתי' אינו תואם את עניינו, לטעמה של באת כוחו של רביזדה, הרי הוא 'מעלים מס סידרתי'. אין הבדל גדול בין השניים.

ו. הענישה הראויה
רף הענישה שצריך לשמש בסיס לענישתו של אדם בגין עבירות שעבר הוא רף הענישה הקיים בעת שגוזרים את דינו. אין לבחון את התנהגות המורשע במשקפי רף הענישה של היום בו ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, שאחרת לעולם לא תוכל לקבוע את העונש הראוי.

על הצורך בהפעלת ענישה מרתיעה וכואבת, בעבירות של העלמת מס, עמדו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין. בע"פ 817/84 דאוד סניורה ואח' נ' מדינת ישראל
, לט(1) 550, אומר ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט גולדברג, כי השיקול המכריע בעבירות של העלמת הכנסות הוא הצורך לתקוף את התופעה על ידי ענישה מרתיעה ואף כואבת: "מלחמת חורמה בנורמה שהשתרשה (על כל השלכותיה) כדי לצמצם את ממדיה היא שחייבת להנחות את בית המשפט". ברע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1) 2619, הצדיק בית המשפט את הגדלת עונש המאסר על-ידי בית המשפט המחוזי באומרו: "צדק רב יש בגישתו של בית המשפט המחוזי לפיה ראוי לבטא בענישה מחמירה את הנזק הכבד הנגרם לציבור ממבצעי עבירות כלכליות, הפוגעות באינטרסים יסודיים של החברה והמדינה. עבירות הצוארון הלבן פוגעות לא רק בקופה הציבורית אלא גם בערכים של שוויון בין בני האדם, הנדרשים לשאת באורח שווה וצודק בנטל החובות והצרכים שמדינה נדרשת לספק לאזרחיה ... חומרתן של העבירות הכלכליות ותוצאתן הקשה על הכלכלה ועל מירקם החיים החברתיים במדינה מצדיקות, אכן, ענישה קשה שתחדיר מסר שיפוטי ברור כי אין עוד להקל ראש עם עברייני מס".

ב"כ הצדדים הפכו בהלכה הפסוקה והניחו על שולחנו של בית משפט קמא, כמו גם על שולחנו של בית משפט זה, פסקי דין התואמים את טעמם, מי לקולא ומי לחומרא.

מבין אסופת פסקי הדין שהגישה באת כוחו של רביזדה בחרה היא להצביע בטיעוניה בפני
נו, על ע"פ 2407/05 רונן מן נ' מדינת ישראל
, דינים עליון עג 678, בו מדובר היה בהכנסה גבוהה (לטענתה) מהמקרה שבפני
נו, וענישה של בין 6 חודשי מאסר בפועל ל- 18 חודשי מאסר בפועל. עיינתי בפסק הדין. אין הנידון דומה לראיה. למערערים באותו עניין, חמישה במספר, בעלים של מועדון "האומן 17" בירושלים, יוחסה השמטת הכנסות של 11 מיליון ₪ . בפועל מדובר היה בהשמטה של 5 מיליון ₪. בית המשפט העליון הבהיר שם, כי זהו הסכום אליו הגיעו שלטונות המס על דרך של אומדנא - הכנסה חייבת של 5 מליון ₪, סכום הנמוך בחצי מהסכום במקרה שבפני
נו. זאת ועוד, המערערים באותו מקרה הגיעו להסדר עם שלטונות המס והסירו את המחדל לחלוטין בשלמם את מלוא המס המתחייב מההסדר. באותו ענין ראה בית המשפט לנכון להבהיר, כי ביהמ"ש מצווה להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה, והוסיף: "המסר לכלל בענין זה הוא פשוט וברור - הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם זה יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שעומד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמיה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו".
על המגמה להחמרת הענישה בעבירות שבפני
נו, ניתן ללמוד מפסק הדין שניתן בע"פ (מחוזי ת"א) 70003/04, מדינת ישראל
נ' דוד הגואל, תק-מח 2004(2) 7281. בפרשה זו הורשע המשיב שעסק בנכיון שיקים ובמתן הלוואות בריבית בשוק האפור, בשבע עבירות של שימוש במירמה, ערמה ותחבולה ועוד. המשיב הפקיד בחשבונותיו מעל 23 מיליון ₪ ויוחסה לו השמטת הכנסות של לא פחות מ- 727,282 ₪. המשיב לא הודיע לפקיד השומה על עיסוקיו, לא ניהל פנקסי חשבונות כנדרש ולא הגיש דוחות על הכנסות אלה. בית משפט השלום גזר על המשיב 7 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב החמיר בעונשו של המשיב וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 30 חודש. בית המשפט העליון התערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והעמיד את עונש המאסר בפועל על 24 חודשים (רע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1) 2619).

בנסיבות המקרה שלנו - העלמה שיטתית, במשך שנים, של מחזור הכנסה בסכום של 11 מיליון ₪, ללא הסרת מחדלים - אין לדבר לפיכך על הקלה בעונש, ויש מי שיאמר שהעונש נוטה אף לקולא. מטעם זה בקשה המדינה להחמיר בעונשו. שקלתי בכובד ראש את טענתה של המדינה להגדלת עונש המאסר. הלכה פסוקה היא שבית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם הנאשם. בית משפט קמא שקל ובחר להטיל על רביזדה מאסר בפועל של 4 שנים וחודשיים, 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך מיליון ₪. אינני סבור שרמת ענישה זו חורגת במידה קיצונית מרמת הענישה המכוונת על ידי בית המשפט העליון. וראה לעניין זה פסק דינו בפרשת הגואל (שם) בו הועמד העונש על שנתיים ימים, מקרה בו הושמטו הכנסות בסך של מעל 23 מליון ₪, הגם שיוחסה לו הכנסה של לפחות 727,000 ₪.

לפיכך, אינני סבור שיש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע לרכיב המאסר. אני סבור שהמאסר עונה, גם בנסיבותיו של המקרה שבפני
נו, על שיקולי ההרתעה, וגם אם יהא מי שיאמר כי במאסר מקל עסקינן, ניתן לאזן זאת על ידי הגדלת הקנס. אכן, אני סבור שיש מקום להגדיל את הקנס, בהתחשב בגובה ההכנסה שהועלמה, ולהעמידו על 2,500,000 מיליון ₪ או שנתיים וחצי מאסר תמורתו. הקנס המוטל על עבריין המס, ללא כל קשר לחבותו האזרחית לשלם את המס על ההכנסה שהועלמה, הנועד להקטין את הכדאיות הכלכלית בביצוע עבירה בתחום זה, מהווה חלק משיקולי ההרתעה שבענישה. קנס בגובה של מיליון ₪ הינו קנס נמוך יחסית להיקף הכולל של הסכומים שהועלמו ואינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 220 לפקודה, המאפשרת הטלת קנס עד פי שניים מסכום ההכנסה שהועלם. ביהמ"ש קמא פרס את תשלום הקנס לשיעורין. עם זאת, התשלום הראשון של הקנס ידחה עד ליום 01.09.08 ויתרת התשלומים תשולם בשיעורים חודשיים, באחד לכל חודש.

אשר לעתירת המדינה להצמיד את הקנס למדד ולחייב בתוספת ריבית – אין בסיס משפטי לכך. חוק העונשין אינו מאפשר לחייב בתשלום קנס בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. הוא כן מאפשר, לגבי קנס שתשלומו נדחה, במלואו או בתשלומים, לחייב בתוספת פיגור, לפי סעיף 67. אך לא זו היתה עתירת המדינה ואינני רואה לנכון להציע לפסוק מיוזמתנו – מה שלא נתבקשנו. תוספת הפיגור תחול על פי הוראות סעיף 67 על הקנס שלא ישולם במועדו.
החברה - ערעור המדינה וערעורה שלה
לא מצאתי ממש בנימוקי הערעור על גובה הקנס שהוטל עליה. מאידך גיסא אינני רואה מקום להחמיר כבקשת המדינה.

סוף דבר
אני מציע איפוא:
1. לדחות את ע"פ 71842/05;
2. לקבל את ע"פ 71829/05 - במובן זה שהקנס שהוטל על רביזדה יעמוד על סך של 2,500,000 מיליון ₪ או 30 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בני 100,000 ₪ כל אחד. התשלום הראשון של הקנס נדחה ליום 01.09.08 ויתרת התשלומים ישולמו מדי חודש באחד בכל חודש.
אי תשלום אחד התשלומים במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.
יתר רכיבי הענישה שנקבעו על ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם.

ש' שוחט
, שופט
השופט ז' המר
, סג"נ – אב"ד:

1. בע"פ 9788/03 מדינת ישראל
נ' דוד גולן, פ"ד נח(3), 245, 250-251 (2004), אמר בית המשפט העליון:
"...נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על נאשם רב-מעללים, הגוזל מליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעיתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור".
הנאשמים דשם הורשעו אמנם בעבירות שונות מן העבירות בהן הורשע רביזדה, אולם הגישה העקרונית שצוטטה לעיל יפה גם לענייננו.

2. בעל"ע 3467/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' צלטנר מיכאל, עו"ד, פ"ד נו(2), 895 (2002), נדון עניינו של עורך דין אשר הורשע בעבירות שונות על פקודת מס הכנסה, בשל כך שבמשך שנים אחדות העלים הכנסות טעונות מס בסכום כולל של 2,245,646 ₪. אותו עורך דין הורשע במסגרת הסדר טיעון שכלל אף עונש מוסכם של 12 חודשים.

עניינו של רביזדה חמור בהרבה. גם הסכומים גבוהים בהרבה, גם שיטת עבודתו של רביזדה הייתה כזו שיועדה להסתיר מעיני פקיד השומה את פעילותו תוך שימוש בחשבונות בנק על שם אחרים. הוסף לכך גם את העובדה כי רביזדה חויב בעבר בכופר בשל ביצוע מעשים דומים, אך המשיך בשלו. רביזדה לא הודה, וניהל משפט ארוך. אמנם אין להחמיר בשל אי הודיה וניהול משפט, שהם זכות לגיטימית של כל נאשם, אך בסופו של יום אין נאשם כזה זכאי להקלה בעונשו.

3. עמיתי, השופט שוחט, לא הזכיר כי רביזדה הורשע בינתיים בבית משפט זה (ת"פ 40198/05), בעבירות כלכליות חמורות נוספות: עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, וסעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (שיבוש הליכי משפט). בגין העבירות הללו נגזרו עליו 40 חודשי מאסר בפועל, וכן קנס בסך 500,000 ₪, חילוט חשבון בנק בסך 511,000 ₪ וחילוט רכב מסוג ב.מ.וו. (שני נכסים שהיו רשומים ע"ש אחרים). העבירות הללו בוצעו על ידי רביזדה בזמן שהתנהל נגדו תיק זה בבית משפט קמא. התיק הקודם שנסגר בכופר, התיק הנוכחי והתיק הנוסף, שהעבירות בו בוצעו בזמן ניהול תיק זה, מצביעים על היותו של רביזדה עבריין "כלכלי" סדרתי, בסכומים גבוהים מאוד.

4. בהתחשב בכך שרביזדה נדון בתיק זה ובתיק הנוסף לעונש מאסר כולל של 90 חודשים, ובהתחשב בכך שהעבירות הן כלכליות ובהיותנו ערכאת ערעור שאיננה ממצה את הדין עם משיבים, אני מצטרף לדעתו של כב' השופט שוחט להסתפק בהעלאת הקנס והעמדתו על סך -.2,500,000 ₪ ותמורת הקנס על שנתיים וחצי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

מעבר לכך אני מסכים לכל קביעותיו ומסקנותיו של חברי השופט שוחט ומצטרף לדעתו.
ז' המר
, שופט – סג"נ
אב"ד
השופטת ב' אופיר-תום
, סג"נ:

מסכימה לחוות דעתו של כב' השופט שוחט לעניין דחיית ערעורו של רביזדה וכן לענין קבלת ערעור המדינה, בנושא העונש, לאמור: עונש המאסר יישאר בעינו והקנס יוגדל ויועמד על -.2,500,000 ₪ או שנתיים וחצי מאסר תחתיו.

אף אני סבורה, כי בהיות המדובר בעבירות כלכליות חמורות ביותר, מן הדין הוא שייענש העבריין בכיסו.

ב' אופיר-תום
, שופטת סג"נ
הוחלט איפוא, כדלקמן:
א. לדחות פה אחד את ערעורם של רביזדה והחברה (ע"פ 71842/05);
ב. לקבל פה אחד את ערעור המדינה (ע"פ 71829/05). ברוב דעות יועמד הקנס על -.2,500,000 ₪ או שנתיים וחצי תחתיו, אשר ישולם ב-25 תשלומים בני -.100,000 ₪ כל אחד, החל מיום 01.09.2008 ובכל אחד בחודש ואילך. אי תשלום אחד במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.
יתר רכיבי העונש יעמדו בעינם.
ניתן היום, י"ג בתשרי תשס"ח (25 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.

ז' המר
, שופט – סג"נ
אב"ד

ב' אופיר-תום
, סג"נ שופטת

ש' שוחט
, שופט

??

??

??

??
1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
עפ 071829/05

עפ 071842/05
בפני
:
כב' השופט ז' המר
, סג"נ - אב"ד
כב' השופטת ב' אופיר-תום
, סג"נ
כב' השופט ש' שוחט
25/09/2007








עפ בית משפט מחוזי 71829/05 מדינת ישראל נ' בנימין בן יצחק רביזדה (פורסם ב-ֽ 25/09/2007)