פסקי דין על פריירה עבדאללה | פסקי דין על רחאל / אבראהים אמירה |

4248/03 פ     24/09/2007




פ 4248/03 מדינת ישראל נ' פריירה עבדאללה, רחאל / אבראהים אמירה




בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה
נ ג ד
1 . פריירה עבדאללה

2 . רחאל / אבראהים אמירה

הנאשמים
החלטה

בפני
בקשתו של שירות המבחן שלא להעביר לעיונו של נאשם 1 (להלן: "הנאשם") את תסקיר קצין המבחן של הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), כאמור בהחלטתי מיום 4.9.07.

רקע עובדתי
1. נגד שני הנאשמים הוגש ביום 23.11.03 כתב אישום אשר ייחס להם בצוותא עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, וניסיון לקבלת דבר במרמה.

2. תחילה כפרו שני הנאשמים במיוחס להם, אולם במהלך המשפט, חזרה בה הנאשמת מכפירתה, ונטלה על עצמה את האחריות המלאה והבלעדית למעשים המיוחסים לה ולנאשם בכתב האישום.
לאור זאת, הופרד ביום 20.12.06 הדיון בין שני הנאשמים, כאשר הצדדים מסכימים כי בטרם תורשע הנאשמת במיוחס לה, תשלח לתסקיר מבחן שיבדוק, בין השאר, את שאלת הרשעתה בדין.
במקביל, המשיך הנאשם לנהל את משפטו, כשלטענתו אין לו כל קשר לפרשה, וכי הנאשמת עשתה את מעשיה על דעת עצמה בלבד ולא בעצת אחת עימו.
הנאשמת העידה במשפט מטעמו של הנאשם ואישרה את גירסתו.

3. ביום 15.7.07, במסגרת הכרעת דין מפורטת, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והדיון בעניינו נדחה לטיעונים לעונש, תוך מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית.

4. ביום 4.9.07, במסגרת הטיעונים לעונש בעניינה, הובא לעיוני תסקיר קצין המבחן של הנאשמת, בו היא מגוללת באופן שונה את התרחשות המעשים, וטוענת כי היה לה חלק מינורי בביצוע מעשי המרמה. למעשה, מאמצת הנאשמת את קביעות הכרעת הדין בעניינו של הנאשם, תוך שהיא מפרטת את המניע להודאתה ולהתנהגותה.

5. לאחר שעיינתי בתסקיר המבחן בעניינה של הנאשמת, מצאתי כי הוא מכיל דברים שיש בהם, לדעתי, חשיבות לעניינו של הנאשם, וסברתי כי הוא זכאי לעיין בהם. לאחר שבא כוחה של הנאשמת נתן הסכמתו להעברת התסקיר לעיון הנאשם ובא כוחו, הוריתי למזכירות להעביר העתק תסקיר שירות המבחן של הנאשמת לסנגור הציבורי המחוזי, על מנת שהאחרון יעבירו לסנגור שימונה לנאשם. עם זאת, הדגשתי בהחלטתי כי הסנגור לא ימסור העתק של התסקיר לידי הנאשם או לידיו של כל אדם אחר, ולא יעשה כל שימוש בתסקיר מלבד לצורך הגנתו של הנאשם בתיק זה (להלן: "ההחלטה").

6. מספר ימים לאחר מתן ההחלטה, הגישה קצינת המבחן המחוזית בקשה דחופה לשקלה מחדש.
לטענת קצינת המבחן, התסקיר בעניינה של הנאשמת הוגש לצורך שיקול הענישה בעניינה בלבד, והפנתה לתקנות סדר הדין הפלילי וכן לתקנות העמדת עבריינים במבחן (שירותי המבחן), התשי"ט-1959, המחייבות את שירותי המבחן על שמירת סודיות הידיעות וסודיות התיקים האישיים.
קצינת המבחן הפנתה אף לבג"צ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה בו סירב בית המשפט העליון למסור לעותר את תיק הטיפול בו בשירות המבחן לנוער על מנת שיוכל לכתוב אוטוביוגרפיה, תוך קביעת סייגים וכללים, ומבקשת ללמוד, על דרך קל וחומר, שאם לבעל העניין עצמו אין אפשרות לקבל מידע מלוא החומר המצוי בתיקו האישי, הרי שגם לאחרים אין אפשרות שכזו.
קצינת המבחן הוסיפה וטענה כי חשיפת תסקיר קצין המבחן עלולה לפגוע בצורה חמורה באמון הציבור כלפי קציני המבחן, ואם זה יפגע, הרי שיחד עימו יפגע גם האינטרס הציבורי. עוד טענה כי הנאשם נותן לקצין המבחן מידע רב וסודות שונים למטרת משפטו בלבד ולא לצורך אחר. ברגע שיתברר כי המידע מועבר לגורם נוסף ואינו מחתם בתיק הפלילי שלו, ייסתם מקור המידע, ובתי המשפט ימצאו נפסדים בעתיד.

7. לאור בקשתו הנ"ל של שירות המבחן, התבקשו הצדדים- הן התביעה והן הסנגוריה הציבורית (כבאת כוחו של הנאשם), למסור תגובתם. במקביל, הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה על מסירת התסקיר לב"כ הנאשם.

8. התביעה, שהצטרפה להתנגדותו של שירות המבחן להעביר לב"כ הנאשם את תסקיר הנאשמת, טענה כי במידה ויועבר התסקיר לידיו של ב"כ הנאשם, הרי שעלולה להיות פגיעה בנאשמת ובזכויותיה, לאחר שהאחרונה מסרה את הפרטים לקצין המבחן תוך ידיעה שהם סודיים ולא יועברו לנאשם.
לטענת התביעה, ניתן להימנע ממסירת התסקיר על ידי כך שבית המשפט ישקלל את האמור בו בגזר דינו של הנאשם, תוך שימת דגש לעובדה שהדברים לא הובאו לידיעתו, והוא לא יכול היה להגיב לגביהם.

9. תגובת הסניגוריה הוגשה על ידי סגנית הסניגור הציבורי המחוזי שקיבלה את העתק התסקיר על פי החלטתי, והודיעה כי עד למתן החלטה בבקשה זו, לא יועבר התסקיר לידיו של הסניגור הממונה.
הסנגוריה הציבורית טוענת כי אין איסור גורף על העברת תוכן התסקיר או חלק מתוכנו לבעלי הדין או לנאשם.
הסנגורית מפנה בטיעוניה לתקנה 29 לתקנות העמדת עבריינים במבחן, המאפשרת שימוש בתסקיר לצורך ההליך המשפטי אליו נמסר, ובכל מקרה מכפיפה את עצמה להוראות בית המשפט על פי ס' 191 לחסד"פ.
עוד מציינת הסנגורית כי החיסיון החל על עובדים סוציאליים בגין פרטים שהגיעו אליהם תוך כדי עיסוקם אינו חיסיון מוחלט אלא חיסיון הניתן להסרה, בין אם על ידי ויתור של אותו אדם על החיסיון ובין אם על ידי החלטה של בית המשפט לצורך עשיית הצדק, וזאת על פי סעיף 50א לפקודת הראיות, נוסח חדש, התשל"א-1971.
לטענת הסנגורית, ההליך המשפטי כולל את שני הנאשמים, באותה פרשה, כאשר הידיעות שנמסרו על ידי הנאשמת לקצינת המבחן כוללות גם מידע רלבנטי לנאשם. כמו כן, ב"כ הנאשמת הצהיר כי היא מסכימה להעברת התסקיר לעיון הנאשם ובא כוחו, כלומר היא עצמה ויתרה על חסיונם של הפרטים שמסרה לקצינת המבחן, ובכך יש לשלול כל חשש של פגיעה ביחסי האמון שבין הנאשמת לשירות המבחן.

דיון
10. תקנה 3 לתקנות המבחן (תסקיר קצין מבחן), התשס"ז-2006 קובעת:
"על תסקיר לפי סעיף 2 לפקודה יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיף 37 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 5, סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 6 ותקנות 26 עד 28 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974".
סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע:
"העתק התסקיר של קצין מבחן שנתקבל לפי סעיפים 37 ו-38 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושל תוצאות הבדיקות והחקירות האחרות יימסרו לתובע ולסנגורו של הנאשם, אם יש לו סניגור, ובית המשפט ישמע כל טענה לכתוב בהם; אולם רשאי בית המשפט לצוות שהעתק כאמור יימסר גם לנאשם, ורשאי בית המשפט, על פי הצעה מנומקת של קצין המבחן או על פי יזמתו הוא, לצוות מטעמים מיוחסים שאין לגלות את תכנם, כולו או מקצתו, לבעלי הדין"
תקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת:
(א) מי שהגיע לידיו תסקיר לצורך הליך משפטי, לא ישתמש בתסקיר או בתוצאות של הבדיקות והחקירות האחרות שנמסרו לפי תקנות אלה, ולא יגלה ידיעות שהגיעו לידו באמצעות התסקיר, אלא לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו נמסר התסקיר.
(ב) אין באמור בתקנה משנה (א) כדי להתיר מסירת תוכן תסקיר לנאשם או לאדם אחר אשר התסקיר מתייחס אליו, אלא לפי הוראות בית המשפט על פי סעיף 191 לחוק".
רואים אנו, איפוא, כי תקנה 28 מתייחסת מפורשות לאפשרות שבית המשפט יתיר מסירת תוכן התסקיר לאדם אחר אליו מתייחס התסקיר – דהיינו, לא אותו נאשם שלגביו ניתן התסקיר.
נוסח הסעיף מדבר אמנם בהוראת בית משפט לפי סעף 191 לחוק, הדן במסירת התוכן לבעלי הדין, ואולם, אין סעיף 191 אוסר מסירת התסקיר לאדם אחר, ואילו תקנה 28 מתייחסת לאפשרות כזו מפורשות.
גם מבחינת תכליתו, דן סעיף 191 באופן העברת המידע לבעלי הדין, ואין הוא דן כלל בשאלה אם ניתן לעשות שימוש אחר בתסקיר. מכל מקום הנאשם הינו בעל דין בתיק זה, ועל כן גם מטעם זה רשאי בית המשפט להתיר מסירת התסקיר.
משכך, יש לבחון את שאלת העמדת התסקיר לרשות אחר - ובענייננו הנאשם 1, על פי המבחנים הכלליים של דיני החסיון ומסירת מידע, תוך הפעלת איזונים בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק.

11. בבג"צ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד נ(4) 353 (להלן: "פ"ד לוי"), אשר אוזכר בבקשתו של שירות המבחן, מפרט בית המשפט העליון את הטעמים נגד חשיפת התסקיר:
"עם טעמים אלה ניתן למנות את הטעם של שמירת הסודיות על מנת שאנשים שמסרו או ימסרו בעתיד מידע לשירות המבחן ולרשויות האחרות, ימשיכו לעשות כן בהסתמכם על סודיותו הנמשכת, ויאפשרו למערכת לפעול כראוי. כמו כן, ניתן למנות גם את הטעם של שמירת פרטיות ה'אחרים' המשתפים פעולה עם שירות המבחן... השמירה על יחודו של התסקיר ומעמדו של קצין המבחן, והאינטרס הציבורי בעידוד המומחים למסור את חוות דעתם החופשית והמלאה בעידוד ה'אחרים' למסור מידע, גוברים ככלל על האינטרס הפרטי של העותר בקבלת המידע".
יחד עם זאת, סייג בית המשפט העליון את קביעתו לעיל וקבע כי הדברים נכונים במיוחד לנסיבות אותו מקרה, שם נתבקש גילוי התסקיר לצורך כתיבת ספר.
וכך אומר כב' השופט בך בעמ' 362-363:
"כשלא מדובר בגילוי במהלך ההליך הפלילי, הרי טעם זה לחשיפת התסקיר אינו בעל משקל רב. אין דומה מקרה של גילוי תסקיר קצין מבחן, העשוי לחרוץ גורלו של נאשם במשפט פלילי, לגילוי התסקיר כמידע המשמש חומר לכתיבת ספר".
ובהמשך:
"השמירה על ייחודו של התסקיר ומעמדו של קצין המבחן, והאינטרס הציבורי בעידוד המומחים במסירת חוות דעתם החופשית והמלאה, ועידוד ה"אחרים" במסירת מידע, גוברים ככלל על האינטרס הפרטי של העותר בקבלת המידע. זאת במיוחד כאשר מטרתה הסופית של השגת המידע כאמור, אינה קשורה בניהול משפט פלילי, ואינה דרושה לצורך ההגנה על חרותו ושמו הטוב של הנוגע בדבר".

12. מן הדברים עולה כי החסיון המוטל על תכנו של תסקיר קצין מבחן הוא חסיון יחסי, אשר הנטיה תהיה לשמרו, לשם הגנה על האינטרסים הקשורים באמון בשירות המבחן ובפרטיות הנבחנים, אך מאידך ניתן לגלותו כאשר האינטרס שלשמו מתבקש הגילוי הוא כזה הגובר על אותם אינטרסים.
ר' בענין זה את החלטתו של כב' השופט י.עמית בת"א (מחוזי חיפה) 877/02 בבייב סעדיה ואח' נ' אריה חב' לבטוח בע"מ, תק-מח 2005(4), 1424 ,עמ' 1426.
באותו ענין נתבקש עיון בתסקיר על ידי הנתבעת, במסגרת תביעת פיצויים נגד חברת ביטוח. בית המשפט קבע כי החסיון הוא יחסי, וכי לאחר עיון בתוכן התסקיר, יוכל בית המשפט להחליט אם יש מקום באותו מקרה קונקרטי לאפשר את הגילוי.
ר' גם את ב"ש (ירושלים) 2151/01 מדינת ישראל
נ' פלוני, תק-מח 2001(2), 16250 ,עמ' 16251, מפי כב' השופטת מ.שידלובסקי-אור. באותו ענין עורך בית המשפט השוואה בין חשיפת תסקיר קצין מבחן לבין חשיפת חומר רפואי או פסיכיאטרי, ומצביעה על כך שחשיפתו של חומר כזה הותרה בנסיבות מתאימות, על אף שמדובר לא פעם בחומר שיש בו פגיעה ממשית בפרטיות, כמו גם באינטרסים אחרים כגון עידוד מסירת מידע.
בב"ש 8104/06 (בימ"ש שלום נתניה) נקדימון שוקר ואח' נגד מדינת ישראל
, אומר כב' השופט י.קינר, בעקבות ההחלטה בענין בבייב סעדיה שאוזכרה לעיל, כי החסיון על תסקיר קצין המבחן הוא חסיון יחסי.
שם נתבקשה חשיפתו של תסקיר קצין מבחן שהוגש בעניינו של עד המדינה נגד הנאשם-המבקש, ובית המשפט מצא כי בנסיבות הענין, שעה שהגילוי נדרש במסגרת הליכים פליליים, ונגד אדם שהוא עד מדינה, וככזה עליו לצפות לפגיעה בפרטיותו, יש לאפשר גילוי התסקיר. עם זאת, על מנת לצמצם את הנזק כתוצאה מן הגילוי, הורה בית המשפט על חשיפה חלקית בלבד של התסקירים, על פי מבחן הרלבנטיות.
פרקטיקה דומה ננקטה גם על ידי בית משפט השלום בדימונה בתיק א 1092/05 מוגס יוסי נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' מפי כב' השופטת ר.בהט. גם כאן נתבקש גילוי התסקיר במסגרת תביעה נגד חברת ביטוח, והתובע לא התנגד למסירתו.
בית המשפט קובע כי החיסיון על תסקיר שירות המבחן הוא חסיון יחסי, וניתן לגלותו אם כך מחייב המאזן בין האינטרסים השונים, ולאחר עיון בתסקיר ובחינת הרלבנטיות.

13. אף אני סבורה כי החיסיון המוטל על תסקיר קצין המבחן הינו חיסיון יחסי, (ר' גם סעיף 50א לפקודת הראיות) ובית המשפט מוסמך להסירו אם מצא שעדיף לגלות את המידע לשם עשיית צדק .
בענייננו מונחים על כפות המאזניים מחד, אינטרס השמירה על סודיות התסקירים, לשם הגנה על האמון בשירות המבחן ועידודם של אנשים למסור מידע באופן חפשי, ומאידך אינטרס ההגנה על חרותו של הנאשם, ומתן כלים הוגנים לו ולסניגורו במסגרת ההליך הפלילי.
לאלו מצטרף בדרך כלל גם האינטרס של הגנה על פרטיותו של מי שבעניינו נערך התסקיר, אך כזכור, במקרה זה, ויתרה הנאשמת על החיסיון במפורש, עת הצהיר בא כוחה כי אינו מתנגד להעברת התסקיר לידיו של ב"כ הנאשם ולנאשם עצמו, וממילא נראה כי אינטרס זה לא יהיה בעל משקל ממשי כאן, ומכל מקום ניתן לצמצם את הפגיעה בדרך של העברה חלקית בלבד של תוכן התסקיר..

14. זכותו של נאשם להגנה ראיה בהליכים פליליים היא זכות בכורה בכל מקרה בו היא מתנגשת עם אינטרסים אחרים.
כך למשל, כאשר מדובר בהסרת חסיון על חומר חקירה משיקולי בטחון המדינה עו אינטרס ציבורי, וכך גם כאשר מדובר למשל בחסיון עיתונאי.
ר' לענין זה את ב"ש 838/84 מנחם ליבני ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לח(3), 729 ,עמ' 739-740, מפי כב' השופט (כתארו אז) ברק, לגבי חסיון מטעמי בטחון המדינה, ואת ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין נ' המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2), 337 ,עמ' 364-365 לגבי חיסיון עיתונאי.
הפסיקה אינה מתירה, איפוא, פגיעה כלשהי בהגנתו של נאשם במשפט פלילי רק משום הצורך להגן על אינטרס מוגן אחר, ובלשונו של כב' השופט ברק:
"לעניין זה איני רואה חשיבות לסוג העבירה, בה מואשם הנאשם, ולעונש הצפוי לו. הרשעת חף מפשע היא פגיעה כה עמוקה ומכאיבה בסדריו של ההליך הפלילי, עד כי אין להרשותה בשום תנאי. על-כן, אם הראיה החסויה מרכזית היא וחיונית ובעלת חשיבות מהותית לקביעת חפותו או אשמתו של הנאשם, מן הראוי הוא לגלותה (השווה ע"א 65/57, בעמ' 412)".
(ב"ש 838/84 מנחם לבני ואח' נגד מדינת ישראל
שאוזכר לעיל, בעמ' עמ' 738-739).
הדברים נאמרו, אמנם ביחס לשאלת ההרשעה, אך אינני סבורה כי הם שונים מהותית שעה שמדובר על שלב הטיעונים לעונש ועל גזירת דינו של נאשם, העלולה להביא לשלילת חירותו.

15. בענייננו נדרשת חשיפת התסקיר – או לפחות חלק ממנו – לשם הגנה על עניינו של הנאשם, וזאת לאחר שעיון בו מלמד כי נאמרו בו דברים מפי הנאשמת, שיש בהם השלכה ישירה על הנאשם, במיוחד על רקע ההתפתחויות בתיק זה כפי שתוארו לעיל.
סבורני כי הסתרת מידע זה מן הסניגור והנאשם, שעה שהמידע מצוי בפני
התביעה ובפני
בית המשפט, שהרי התסקיר הוגש בעניינה של נאשמת אחרת בתיק, יש בה משום עיוות דין כלפי הנאשם ופגיעה ממשית ביכולתו להגן על עצמו.

16. האינטרסים העומדים מול אינטרס זה הם שניים עיקריים: הצורך בשמירה על האמון כלפי שירות המבחן ועידוד מסירת מידע וכן ההגנה על פרטיותה של הנאשמת.
כפי שהובהר לעיל, הנאשמת הסכימה למסירת התסקיר לנאשם, וממילא בא אינטרס זה על סיפוקו.
אשר לאינטרס המוצג על ידי שירות המבחן, כאן יש לבחון מהי מידת הפגיעה הממשית באותו אינטרס בנסיבות המסויימות של מקרה זה, וסבורני כי נוכח עמדתה של המתלוננת, ובכפוף למסירה חלקית בלבד של תוכן התסקיר, בלא החלק הנוגע לענייניה האישיים של הנאשמת, תהיה הפגיעה האפשרית באינטרס זה מוגבלת, ובוודאי שהיא ניגפת מפני האינטרס הוודאי של הנאשם בקבלת המידע.

17. העולה מן האמור לעיל הוא כי הנאשם זכאי לעיין בתסקיר קצין המבחן שהוגש בעניינה של הנאשמת, ככל שהדברים נוגעים אליו.
אני מחליטה לצמצם את החלטתי מיום 4.9.07, באופן שבמקום למסור לסניגור העתק מלא של התסקיר, ימסר לעיונו רק אותו חלק של התסקיר המפרט את התייחסותה של הנאשמת למעורבותה בפרשה, לסיבות שהניעו אותה ליטול את האחריות המלאה על עצמה במהלך המשפט, ולנתונים נוספים הנוגעים לנאשם.

אני מורה, איפוא, לב"כ המאשימה להעביר לב"כ הנאשם צילום של חלק התסקיר בעמ' 2 משורה 20 ועד לסוף העמוד. שאר חלקי התסקיר לא ימסרו לעיונו.
כל הסייגים שנקבעו בהחלטתי מיום 4.9.07 באשר לשימוש בתסקיר והעברתו - יחולו גם בהחלטה זו.
הסניגוריה הציבורית המחוזית תחזיר לתיק בית המשפט את העתק התסקיר המלא שנמסר לידיה.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ צדדים ולשירות המבחן.

ניתנה היום י"ב בתשרי, תשס"ח (24 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.
לילי יונג-גפר
, שופטת
1
בתי המשפט

בית משפט השלום נצרת
פ 004248/03
בפני
:
כב' השופטת לילי יונג-גפר

תאריך:
24/09/2007








פ בית משפט שלום 4248/03 מדינת ישראל נ' פריירה עבדאללה, רחאל / אבראהים אמירה (פורסם ב-ֽ 24/09/2007)