פסקי דין על בן ציון משה | פסקי דין על בן שבת חנה | פסקי דין על בן שבת אמיר | פסקי דין על בילדינג קו ישיר |

4207/04 א     24/09/2007




א 4207/04 בן ציון משה נ' בן שבת חנה, בן שבת אמיר, בילדינג קו ישיר בע"מ




בעניין:
בן ציון משה
ע"י ב"כ עו"ד
רוני עוזר

התובע
נגד
1 . בן שבת חנה

2 . בן שבת אמיר

3 . בילדינג קו ישיר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
יורם צומן ו-רחל אבינועם

הנתבעים
פסק דין
1. ביום 27/10/2003 נחתמו שני הסכמים בין התובע, משה בן-ציון, לבין הנתבעים חנה בן-שבת וחברת בילדינג קו ישיר בע"מ
(להלן: "חב' בילדינג").

ההסכמים התייחסו לעסקת חליפין של רכבים כמפורט להלן:
א. על פי ההסכם הראשון (נספח "ב" לכתב התביעה) רכש התובע מהנתבעים הנ"ל (גב' בן-שבת וחב' בילדינג) רכב מסוג סיטרואן ג'מפי שנת 2001 (להלן: "הרכב" או "הסיטרואן").
על פי סעיף 2 להסכם זה מחיר הרכב הוא 24,000 שקל.

ב. על פי ההסכם השני (נספח "ג" לכתב התביעה) מכר התובע לגב' חנה בן-שבת רכב מסוג סובארו אימפרזה שנת 1997.
מחירו, על פי סעיף 2 להסכם, 44,000 שקל.
הצדדים מסכימים כי בפועל שילם התובע לנתבעים סך 42,000 שקל במזומן והעביר לגב' בן-שבת בעלות ברכב הסובארו.
כלומר, השווי המוסכם של הסיטרואן הוא 86,000 שקל. (מזומן + שווי הסובארו).

2. נתבע 2, אמיר בן-שבת (להלן: "בן-שבת" או "הנתבע") הוא בְּנָהּ של גב' בן-שבת והוא מנהלהּ של חברת בילדינג.
הוא היה ה"מוציא והמֵבִיא" בעסקה הנדונה בשמה של אמוֹ ובשמה של חברת בילדינג.
מר בן-שבת אישר עובדות אלו כְּשֵם שאישר כי הוא הדפיס את שני ההסכמים הנ"ל.

3. התובע רכש את הסיטרואן לצורך בִּיצוע הובלות בשכר ולצורך שִימוש ביתי.
בפועל, נושא ההובלות לא יצא לפועל הֵן עקב בעיות בהשגת עבודה מתאימה והן עקב פגמים שוֹנים בסיטרואן.

4. מוסכם על הצדדים כי לפני חָתִימַת ההסכמים הַנ"ל, העביר התובע את הרכב בדיקה במוסך מ.מ.מ. כשם שהוכח כי גיסו של התובע, דוד סהר, שהינו מכונאי במקצועו, ליווה את התובע במהלך המו"מ עם בן-שבת, אך הוא לא בדק את הסיטרואן כְאיש מקצוֹע (כך הוא העיד ועדותו לא נסתרה).

5. לטענת התובע התגלו בסיטרואן פגמים ותקלות שונות.
הוא פנה עקב כך לבן-שבת ובן-שבת הפנה אותו למוסך "מַלכָּה" ברחובות, כמוסך אשר טיפל ברכב באופן שוטף.

6. במוסך זה, שהינו מוסך מורשה של רכבי סיטרואן, גילה התובע מספר עובדות אשר לדבריו לא היו ידועות לו לפני רכישתו, הואיל והן לא נמסרו לו על ידי בן-שבת.
בעקבות כך, בדק את הרכב ב- דינמומטר וגילה פרטים שליליים לגבי הרכב אשר לא נמסרו לו על ידי הנתבע.
לעובדות החדשות הללו יש, לטענת התובע, הָשְלכה ישירה על שוויו של הרכב.
את טענתו זו סומך התובע על חוות-דעת מומחה, כפי שיפורט להלן.
ראוי לְצַיֵין כי בניגוד לטענת התובע לענין הקלקולים המיידיים ברכב, מסמכיו מלמדים על פנייה למוסך "מלכה" רק ביום 30/11/2003. (ר' חשבונית מוסך מלכה כנספח "ח" לכתב התביעה).
הבדיקה בדינמומטר התבצעה ביום 25/12/2003 (ר' נספח "ג1" לתביעה).
ולפיכך, הנטען בסעיף 20 (ד) לתביעה, לפיו הפניה למוסך "מלכה" נעשתה 6 ימים לאחר הקנייה, טיעון זה אינו נָכון.
עוד התברר לתובע מהבדיקה שערך בדינמומטר בע"מ, כי הרכב עבר תאונת חזית קשה (ר' הדו"ח כנספח "ג1" לכתב התביעה).
בְּדִיקה נוספת של ההיסטוריה של הרכב גילתה כי בעבר הוא היה בבעלות קיבוץ אל-רום, ועובדה זו לא נמסרה לו, כאמור, ע"י הנתבע. ולבסוף, התברר כִּי מַד-הָאוּץ של הרכב אינו מַצְבִּיע על הקילומטראז' הנכון שעבר הרכב.
לכל אלה ניתן להוסיף כי הנתבע אישר בעדותו כי לרכב היו כ- 15 נהגים, הלא הם עובדיה של החברה, אשר נסעו עימו ממרכז הארץ לאילת וחזרה.
לדבריו, כנראה שהפועלים (או מי מהם) שינו את הקילומטראז', אם כי ההסבר שנתן בעדותו להיגיון מעשה העובדים (הנטען, והבלתי מוכח), לא שכנע כלל.

הנה כי כן ניתן לערוך סיכום בֵּיניים ולומר:
שלוֹש הן טענותָיו המרכזיות של התובע:

א. הנתבעים–המוכרים לא גילו לתובע, לפני החתימה על זכרונות הדברים, כי הקילומטראז' המופיע ברכב אֵינו נכון.

ב. הנתבעים לא גילו לתובע (לפני ביצוע העסקה) כי הרכב עבר תאונה חזיתית משמעותית.

ג. קיבוץ מרום-גולן היה בעלים של הרכב לפני שהבעלות בו הועברה על שְמַה של גב' בן-שבת או על שם החברה.
כל הטענות הללו, הוכחו כנכונות.

7. הנתבע ניסה לתרץ את כשלונו באי-גילוי העובדות הללו, בכך שאמר לתובע בעל-פה כי הרכב עבר קילומטראז' רב וכי היו לו קלקולים שונים.
לענין הקיבוץ כבעלים, אין לו כל הסבר פרט לטענה בעל-פה לְפיה הציע לתובע, חזור והַצֵע, כי יבדוק את ההיסטוריה של הרכב.

8. הָאִם יֵש בכך כדי לענות על דרישת הַחוקים [חוק המכר וחוק החוזים (חלק כללי)] והאם יש בכך כדי לענות על עקרונות דיני הראיות?
התשובה הַשְלִילית לכל שלוש השאלות מתבקשת כמעט מאליה.
לְהָלָן, אפרט בקצרה את מסקנתי דלעיל.
9. א. לענין אִי חַשִיפת הבעלות של הקיבוץ ברכב הסיטרואן:
ובכן, כפי שפרטתי לעיל, אין לנתבע כל הסבר לכך וניסיונו להתלות בהצעתו לתובע לבדוק את הרכב ואת ההיסטוריה שלו, אין בה מַמַשוּת משפטית.
חובת תום-הלב המעוגנת בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת את המוכר לַחשוֹף את מלוא העובדות הידועות לו, שכן הוא אחרת הוא ייראה כִּמנהל משא ומתן, וכמוציא לפועל של הסכם, שלא בתוֹם לב ושלא בדרך מקובלת.
ואכן, זהו המקרה שבפני
:
כל בּר-בֵּי-רַב וכל תָּם-לב מבין כי יש לגלות לרוכש רכב מי היו בעליו הקודמים בעיקר כאשר מדובר בקיבוץ בו נוהגים חברים רבים להשתמש ברכב, וענין זה בּר-הַשפעה הוא על מחירו של הרכב.
כך גם מורה סעיף 11 לחוק המכר תשכ"ח-1968, המגדיר אי-התאמה מהי. היינו: נכס שתיאורו שונה מן המוסכם.
סעיף 16 לחוק המכר מאפשר לקונה להסתמך על אי ההתאמה אם העובדות האמיתיות היו ידועות למוכר והוא לא גילה אותן לקונה.
זהו המצב במקרה הנוכחי, והתובע-הקונה אף פנה לנתבע והודיעו דְבר גילוי העובדות החדשות הללו, כדרישת הסֵיפא של סעיף 16 הנ"ל.
בכך פעל התובע על פי הַנחיות חוק המכר.

ב. לענין אי גילוי מספר הקילומטראז' האמיתי של הרכב:
גם כאן נכשל הנתבע שכן הוכח בוודאות כי בחודש אוגוסט 2003 הראה מד-האוץ של הרכב על 295592 ק"מ (נספח "ד2" לתביעה – כרטיס המעקב של מוסך שרודר בע"מ לגבי הרכב) בעוד שבבדיקת מ.מ.מ., שבועיים לפני מועד החתימה על ההסכמים, עמד מד-האוץ על 125128 ק"מ בלבד.
עובדות אלו ידועות לנתבע או צְרִיכות היו להיות ידועות לו, מכיוון שהוא המטפל ברכב והוא המוכר אותו.
ניסיונותיו, בדיעבד, להפיל את האשמה על פועליו מלמדים על ידיעתו כי ייתכן ומאן-דהוא "טיפל" במד-האוץ, מה עוד שֵחוּט הַשָנִי של עדות הנתבע היא כי אמר לתובע כי מדובר בקילומטראז' גבוה וכי ראוי לבדוק את הענין במוסך.
אבל, בדיקה במוסך אינה יכולה "לעלות" על נושא זה. רק בדיקה בְמִסְמכי הרכב, הנמצאים בשליטתו של המוכר בלבד, היא העשויה ללמד על הקילומטראז' האמיתי.
כך קרה בפועל.
וכך גם נרשמו דברי הנתבע בעמוד 17 לפרטיכל:
"זו היתה שִיחָה שנערכה כמה פעמים ואמרתי שמד האוץ כנראה שונה ע"י עובדים שלי שחלק מהם עובדי שטחים שעבדו באילת".
לאור הצהרה זו מתבקשת מאליה מסקנתי כי חלה על הנתבע חובה לבדוק את מסמכי הרכב ולמסור לתובע–הקונה את מלוא הַמֵידע לגבי הקילומטראז' שֶגָמַא הרכב.
כך לא עשה הנתבע ובכך הפר את הוראות הַדִין וְהַפְּסִיקה לגבי חובותיו של מוכר ולגבי חובות תום-הלב.

ג. לענין אי גילוי התאונה שעבר הרכב:
גם בנושא זה לא חשף הנתבע את מלוא המידע, אלא הסתפק, לדבריו, בהודעה לתובע כי הַרכב "עבר תיקונים רבים" (עמוד 19).
פשיטא שביטוי זה אינו כולל בתוכו תאונה חזיתית בגינהּ קיבל הנתבע מהביטוח "מעל 15,000 שקל" (עמוד 28).
שכן, "תיקונים רבים" יכולים להתייחס לתיקונו של מנוע, לתיקוני חשמל וכיו"ב תיקונים, אך דווקא הביטוי "תיקונים רבים" אינו מרמז, וְלוּ לכאורה, על תיקוני תאונה.

10. התרגום הכספי של הכשלים הנ"ל [והייתי מוסִיף (כפי שאזכרתי לעיל) את מספרם הרב של הנהגים הפועלים של הנתבעת], באים לידי ביטוי בחוות-דעתו של השמאי צְבִי דַאוּבֵּר (נספח "ה2" לכתב התביעה).
בנוסף למסירת חוות הדעת, זומן השמאי לעדות, נחקר על חוות-דעתו וענה לכל שאלותיה של עו"ד אבינועם, באת-כח הנתבעים.
חקירתה הנגדית הַמְמָצָה לא הפריכה את קביעותיו ואת ממצאיו.


כָּך גם התרשמה, לדעתי, הפרקליטה אשר ביקשה שהות לשקול זימונו של שמאי מטעם הנתבעים.
בסופו של דבר, הודיעה עו"ד אבינועם כי "אין בדעתה לבקש הבאת עדות מומחה נוסף מטעמה" (ר' הודעתה מיום 17/6/2007).
אין כמובן בהימנעותה זו כדי לפגום בעדותו הכתובה של המומחה ובעדותו במהלך המשפט.
"השורה התחתונה" של חוות-דעת המומחה היא כי עברו של הרכב כרכב קיבוץ והַתאונה שעבר, שני אלה (מבלי להתייחס לקילומטראז') מורידים את שוויו של הרכב ב-"50% לפחות" (ר' פרק "מַסְקנות" של חוות הדעת המומחה).
כזכור, הסכימו הצדדים, כי מחירו של הסיטרואן הוא 86,000 שקל ואין אלא לאמץ את הסכמתם זו, כפי שהיא.
במקביל, אני מאמץ את קביעתו של מר דאובר לענין שווי הפגמים שנגרמו לרכב (והוסתרו מהתובע, כאמור), הן מכיוון שהשמאי הותיר עָלַי רושם טוב וְכֵן, הן מכיוון שחקירתו לא הִפְרִיכָה את קביעותיו והן מכיוון שהנתבעים בחרו שלא להציג חוות-דעת נגדית.
מַשְמע – הֵם הבינו והסכימו כי דבריו של המומחה אמת הם.

11. סוף דבר:
אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 43,000 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27/10/2003 ועד התשלום המלא בפועל.
כן ישלמו הנתבעים לתובע 60% מהאגרה ששולמה על ידו בתיק זה בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלומה ועד יום פרעונה על ידי הנתבעים.
ולבסוף, ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל (צמוד).

ניתן היום י"ב בתשרי, תשס"ח (24 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_________________
הרן פינשטין
, שופט

004207/04א 133 גירוני ריקי
37
בתי המשפט
בית משפט השלום רחובות
ת.א. 4207/04
בפני
כבוד השופט הרן פינשטין

תאריך:

24/09/2007








א בית משפט שלום 4207/04 בן ציון משה נ' בן שבת חנה, בן שבת אמיר, בילדינג קו ישיר בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/09/2007)