פסקי דין על herbal synthesis (israel ltd | פסקי דין על ד"ר זאב לוין ואח' | פסקי דין על פרופ' אבי דומב | פסקי דין על ד"ר יוסף וולנרמן ואח' |

972/03 בשא     24/07/2003




בשא 972/03 herbal synthesis (israel ltd, ד"ר זאב לוין ואח' נ' פרופ' אבי דומב, ד"ר יוסף וולנרמן ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
בשא000972/03


בפני
:
כבוד השופט עוני חבש
תאריך:
28/07/2003






1.
herbal synthesis (israel
ltd
2. ד"ר זאב לוין
3. ד"ר אהרון ספיר
בעניין:

המבקשים


על ידי עו"ד א. אברמזון ואח'



נ
ג
ד



1. פרופ' אבי דומב

2. ד"ר יוסף וולנרמן
3. אפרת ביופולימרים בע"מ
4. ג'ינסול בע"מ
5. אורלי דומב


המשיבים


על ידי עו"ד י. בורלא ואח'


החלטה
1.
המבקשים עותרים למתן צווי מניעה זמניים נגד המשיבים אשר יאסרו עליהם לעשות כל שימוש בקניין הרוחני ובסודות המסחריים של המבקשים, בכל הקשור לפורמולות, התוכניות, הנוסחאות, הנתונים, התהליכים, התוצאות, והמסקנות אשר פותחו במהלך הפרוייקט, והמוגנים בהוראות הדין ובהסכם שנחתם בין המבקשים והמשיב 1 ובהסכם סודיות עליו חתום המשיב 1 כלפי המבקשים 1 ו-2, וזאת עד מתן

פסק דין
בתביעה העיקרית אשר תוגש לבית המשפט. מעשיהם של המשיבים הם בגדר עוולה מסחרית; הפרה של חובות חוזיות; הפרה של חובת נאמן; עשיית עושר ולא במשפט; עוולה נזיקית ועוולה של זכות היוצרים.
2.
העבודות הנחוצות לנו, כפי שעולות מתצהירי המצהירים ומטענות הצדים, הן אלה:
המבקשים 2 ו-3, שהם רופאי שיניים ומומחים למחלות חניכיים, הגו רעיון של שימוש בתכשירים טבעיים לחוליים שונים המתגלים בתוך הפה, לידו ועליו. לשם כך הם יסדו את המבקשת 1 על מנת לעסוק בפיתוח, יישום ושיווק הרעיון. על מנת להוציא את הרעיון, אשר התגבש לכדי פורמולות מוכנות, מן הכוח אל הפועל, פנו המבקשים למשיב 1, שהוא פרופסור לרוקחות, בסביבות חודש פברואר 2000 על מנת שישמש כיועץ לפרוייקט ולתת מענה לשאלת הדרך שבה יהיה אפשרי להשתמש בחומר. על מנת להבטיח את סודיות הרעיונות שבסיס הפרוייקט, חתם המשיב ביום 10.2.00 על הסכם סודיות. במסגרת אותו הסכם הוא התחייב לשמור בסוד חומר ומידע בקשר לפרוייקט; להמחות באופן מלא ובלעדי למבקשים 2 ו-3 כל המצאה, יצירה, ידע, שרטוטים, זכויות וכיוצ"ב, אשר בוצעו או התגלו במהלך ביצוע העבודות, וכן כל המצאה, חומר, ידע שהיו ברשותו של המשיב 1 קודם להתקשרות בין הצדדים ואשר יש להם או יכול להיות להם קשר עם הפרוייקט. בהמשך חתמו המשיב והמבקשת 1 על הסכם בו סיכמו הצדדים את הדברים ושוב חזרו על חובת המשיב 1 לשמור בסודיות מוחלטת כל חומר הקשור בפרוייקט, וכי כל הגילויים, ההמצאות, היצירות ויתר המידע בקשר עם הפרוייקט יהיו בבעלות מוחלטת של המבקשים, ורק הם יהיו רשאים לעשות באמור כל שימוש.
לאחר החתימה על הסכם הסודיות, העבירו המבקשים למשיב 1 מידע רב הנוגע לפרוייקט, ובכלל זה הצעות לתרכובות לצורך הכנת המוצרים הטבעיים על מנת לבחון אותן ולהציע דרכים לשימוש בתרכובות לריפוי פצעים בתוך הפה. כעבור מספר חודשים של עבודה משותפת, חתם המשיב 1 על הסכם נוסף ביום 5.10.00, בו סוכמו התנאים המסחריים בין הצדדים ביחס להמשך מתן שירותי ייעוץ. בהסכם נקבע , בין היתר, כי המשיב 1 חייב לשמור על סודיות כל הידע הנוגע לחברה ולפרוייקט, עליהם עבד, כי אין רשאי לעשות במידע זה שימוש כלשהו מחוץ לפרוייקט ללא הסכמה מראש, וכי כל הזכויות, בין קנייניות ואחרות, במידע האמור נמצאת בבעלות בלעדית מוחלטת של החברה.
3.
לאחרונה נודע למבקשים כי המשיבים 1 ו- 2 הגישו בקשה לרישום פטנטים, בין היתר , על הרעיונות שהגו המבקשים ועל העבודות והפיתוחים שהמשיב 1 ביצע עבור המבקשים במסגרת הפרוייקט, הכלולים במסגרת הסכמי הסודיות והייעוץ. בקשות כאלה הוגשו לאיחוד האירופי ולארה"ב. במסגרת אותן בקשות נכלל מידע אשר פותח במסגרת הפרוייקט, כגון הפורמולה של החומרים המרכיבים את התוצר הרפואי, שהם העתקה של עבודות אשר בוצעו בפרוייקט ושל תרכובות שהמשיב 1 נתבקש לבדוק עבור המבקשים.
4.
המבקשים טוענים כי מעשיהם של המשיבים גורמים להם נזקים כבדים: הם לא יכולים לרשום פטנטים על הפרוייקט, ועקב כך השימושים המסחריים האפשריים של הפרוייקט יהיו מוגבלים, ובכך תרד לטמיון השקעה גדולה הן כספית והן מחשבתית.
לטענת המבקשים מאזן הנוחות נוטה לטובתם למתן הצו המבוקש. בנוסף, הנזק הכספי הרב הצפוי להם כתוצאה מניסיונם של המשיבים לרשום את הפטנט על שמם ולמסחר את הרעיון, דבר העלול להביא לכך שהמבקשים לא יוכלו עוד להגן על זכויותיהם, כאשר המידע יהפוך להיות נחלת הרבים.
5.
משיב 1 מסר תצהיר מטעמו. בתצהירו הוא מפרט מנקודת ראותו את אשר אירע. לפי התצהיר כשבאו אליו בביתו המבקשים 1,2 יחד עם ד"ר צביליחובסקי, ד"ר מינה פארן, הוא הסביר להם כי הוא קשור עם עוד פרוייקט באותו נושא של פיתוח תמיסות טבעיות לשטיפת הפה. הוא תיאר את טענת המבקשים שכאילו הוא נתבקש לעזור להם לבחון "את הדרך להבאת תמיסות אלה לפצעים בחלל הפה היא בפירוש שקר וכזב".
6.
המשיב מעלה טענות קשות נגד המבקשים ונגד המסמכים עליהם חתם. הוא טען ש"השפה האנגלית איננה שפת אם שלי, ואני בוודאי לא שולט בטרמינולוגיה המשפטית שלה". הוא חתם על ההתחייבות מבלי לקרוא אותה, כי סמך על המבקשים, ובעיקר על ד"ר צביליחובסקי וד"ר פארן. אילו ידע במה מדובר הוא לא היה חותם כי הדבר אינו מתקבל על הדעת ונוגד כל הגיון". המבקשים לא השאירו לו עותק מהמסמך, "ולראשונה הזדמן לי לקרוא אותה רק כאשר
קיבלתי את בקשתם לצו מניעה". רק אז הוא הבין כי המבקשם "רימו אותי. הן ניצלו את תמימותי ואת האימון שרחשתי להם, והחתימו אותי על התחייבות גורפת החורגת מכל התחייבות סטנדרטית לשמירה על סודיות, ושונה גם מהנוסח שהועבר אלי לראשונה" (סעיף 6.6). הוא הוסיף כי הוא פיתח עבור חברה אמריקאית, שהתפרקה, מדבקה שניתן להדביקה בפה, שניתן להספיג אותה בחומר מרפא. הוא הציע לד"ר צביליחובסקי לנסות להשתמש במדבקה עם הרכבי צמחים שהמבקשים פיתחו, והסביר כי יהיה עליהם לשלם לו תמלוגים. הוא הדגיש כי על המבקשים לסכם אתו את התנאים עם יישום הפרוייקט. אחרי שמונה חודשי עבודה ללא תמורה, הוא העביר למבקשים בפקס את הצעת מחיר לשירותי הייעוץ שלו ושל תלמיד המחקר אתו עבד, בסך 100 ₪ עבור כל שעת עבודה, וסך 250 דולר לחודש עבור ייעוץ שלו, ללא קשר לתשלום שיש לשלם לאוניברסיטה העברית עבור השימוש במעבדה. במפגש עם המבקש 2 יחד עם ד"ר צבילחובסקי, הוא חתם על מסמך מנוסח באנגלית, אשר הגיש לו המבקש 2 תוך כדי שהוא אומר לו כי המסמך הוא לפי הצעותיו. היות וזמנו של המשיב היה דחוק, הוא חתם על המסמך מבלי לעיין בו. באותו מעמד הוא קיבל שיק. רק עם קבלת הבקשה לצו מניעה זמני הוא נוכח לדעת כי המבקשים "הונו" אותו. לאחר תקופה, ביקרה אותו ד"ר צבילוחבסקי במעבדה, אז הוא שאל אותה לעניין הסדרת העניינים עם יישום, ואז היא השיבה לו, תוך כדי חיוך" כי: "אבי אתה אפילו לא יודע על מה חתמת. נתת להם את הכל" (סעיף 11). מאז, הוא הפסיק כל קשר עם הפרוייקט.
7.
בקשר לבקשתו לרישום פטנט מטעמו, הוא מאשר, כי יחד עם משיב 2 הגיש בקשות לרישום פטנט ביחס להמצאת המדבקה והשימוש בחלל הפה. בבקשותיו הוא פירט דוגמאות לשימושים אפשריים במדבקה, ובין הדוגמאות, הוא כלל גם "הרכבים אשר פותחו על ידי במסגרת המיזם ועובדו על ידי לצורך שימוש באמצעות המדבקה. הדברים הובאו כדוגמאות אפשריות בלבד לשימוש באמצעות המדבקה. לא תבעתי כל זכות ביחס אליהן. עד כמה שיודע לי יעילותן ממילא לא הוכחה" (סעיף 14).
8.
לפי בקשה מטעם ד"ר צביליחובסקי התקיימה ישיבה בין הצדדים במשרד עורכי הדין של המבקשים ושם קבלו המבקשים על הזכרת היחסים בין המרכיבים אשר כלל המשיב בבקשתו לרישום פטנט. אז הוא הביע הסכמה להשמיט את המספרים (היחסים) בין המרכיבים, תוך מסירת הודעה מטעמו לרשם הפטנטים "כי נפלה טעות
ויש למחוק את המספרים האמורים" (סעיף 15.5). הוא הסביר למשתתפים כי מה שמעניין אותו הוא המדבקה.
9.
המשיב "מחזיר" למבקשים טענה בדבר גניבת המצאתו - המדבקה. המבקשים לטענתו, כללו בבקשתם לרישום פטנט גם את המדבקה. הוא הוסיף: "זו היתה מטרתם העיקרית" (סעיף 16.2).
כנגד המסמכים עליהם טען, הוא מעלה את הטענות הבאות: הטעיה או טעות; חתם עליהם בתנאי עושק ומרמה, תוך כדי "ניצול תמימותו" או חוסר ניסיונו ואת האימון הרב שנתן בהם; הפרו את התחייבותם כלפי חברת יישום, של האוניברסיטה העברית, בכך שלא סיכמו עמה את תנאי המימון ותשלום התמלוגים; חוסר תום לב וניסיון להתעשר על חשבונו. הוא סיים את תצהירו כי מאזן האינטרסים נוטה לטובתו.
10.
נדון תחילה בטענות העובדתיות. בשלב מקדמי זה, אין בית המשפט נכנס לעומקם של דברים ולא למידת המהימנות שיש לייחס לדברי העדים. השיקולים הנלקחים בחשבון הם אותם שיקולים של צו מניעה זמני.
המסמכים כאן מדברים בעד עצמם. על פי המסמכים, התחייב המשיב לשמור בסודיות מוחלטת כל מידע שנגלה לו או פותח על ידו במסגרת הפרוייקט. למעשה, טענתו העובדתי העיקרית של המשיב היא, שהוא לא קרא את המסמכים עליהם חתם, ואילו היה קורא אותם, הוא לא היה מבין את תוכנם כי אינו מכיר את הטרמינולוגיה המשפטית הכתובה שם. טענה עובדתית נוספת היא, שהוא לא קיבל העתק מהמסכים האמורים בעת החתימה עליהם, ורק לאחר קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני הוא ראה אותם. טענה עובדתית שלישית היא, שהמבקשים לא חתמו עם חברת יישום בע"מ של האוניברסיטה העברית בקשר לעלות השימוש במעבדה או בקשר לתמלוגים.
באשר לטענה הראשונה. קשה לאוזן לשמוע שאדם במעמדו של המשיב טוען שהוא לא מבין את הטרמינולוגיה המשפטית שבמסמכים, הכתובה בשפה האנגלית. לא מדובר בשפה שקשה להבנה. מה לא ברור במילים:
"
c
onfidentiality: consultant agrees to maintain in confidence all confidential information and not to disclose any confidential information to any person. consultant shall use confidential information solely to perform the project and for no other purpose. all confidential information in any form, and any embodiment there of created by consultant in any form, are and shall be the property of l&s, and shall be delivered to l&s".

האם יעלה על הדעת שאדם המגיע לדרגה אקדמית כה גבוהה ומכובדת לא יצליח להבין מלים כה פשוטות, הגם שהשפה האנגלית איננה שפת אמו? האם לא ברור מהאמור לעיל מה הן חובותיו כלפי משיבה 1? גם במסמך השני עליו חתם יותר מאוחר, מופיעה אותה התחייבות לסודיות ואותה התחייבות שכל מה שהוא ממציא תוך כדי עבודתו בפרוייקט יהיו "
"...
the sole property of herbal.. .

.
המסקנה המתבקשת היא שאין מנוס לדחות את טענת המשיב שלא ידע או לא הבין על מה הוא חותם. התירוץ שהוא חתם תוך כדי לחץ אין לה מקום בכלל. גם אם הפגישה התקיימה בשעה מאוחרת של יום ששי, ניתן לבקש להשאיר את החומר לעיון וללימוד, ולאחר מכן, לחתום על המסמכים ביום ראשון. לא שמעתי שהיה הכרח וצורך ודחיפות אשר חייבו שהוא יחתום על המסמכים מבלי שיקרא אותם ויבין את תוכנם. טענה חזרה על עצמה פעמיים: לגבי החתימה על מסמך הסודיות הראשון ועל המסמך השני, אשר נחתם בבית קפה.
לגבי הטענה השנייה, שלא קיבל העתק מהמסכים בעת החתימה עליהם, וכי ראה אותם לראשונה רק לאחר קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני, גם טענה זו מוטב אילולא הוזכרה. לפי תצהירו, גם לאחר שד"ר צביליחובסקי ביקרה אותו במעבדה והודיעה לו כי איננו יודע על מה חתם ולא יודע על מה הוא וויתר למבקשים, הוא אף לא טרח לבקש עותק מהמסמכים ונשאר שותק עד לקבלת הבקשה לצו מניעה זמני. היעלה על הדעת, שהמשיב שידע שהוא "רומה" ו"הוטעה" ו"נוצל" על ידי המבקשים, כולל ד"ר צביליחובסקי, לא ימהר ויבקש העתקים מאותם מסמכים ויברר את העניין עם המבקשים מידית וללא דיחוי, כפי שמתבקש מכל אדם סביר? היעלה על הדעת במה הוא רומה והוטעה ונוצל, האם לא עניין אותו לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו? האם לא חשב מה עליו לעשות על מנת לשמור על זכויותיו, למה שהוא מאמין שהן זכויותיו? מדוע לא פנה לייעוץ משפטי מיד לאחר שנודע לו הדבר והמתין עד לקבלת את הבקשה לצו מניעה זמני? כל אלה הן רק מקצת התמיהות שמעלה התנהגותו של המשיב, שאלות ותמיהות שאין עליהן מענה כלל.
באשר לטענה העובדתית השלישית, הנוגעת ליחסים שצריכים להיות לטענתו, בין המבקשים ובין חברת יישום של האוניברסיטה העברית, גם היא נדונה לדחייה. די לחזור ולעיין בצרופה ד', ההסכם מיום 5.10.00. שם נאמר "ברחל בתך הקטנה":
"
we wish to clarify that our agreement is solely with you and any and all payments or expenses to any third parties in the course of your carrying out such services (including to yissum research and development company of the hebrew university of jerusalem ("yissum") shall be borne by you".

מה עוד יש להסביר בנוגע לטענה זו, האם לא ברור כי הוא לוקח על עצמו את כל החיובים שצד ג' עלול לבקש, כולל ובעיקר חברת יישום בע"מ? לא נראה לי שמישהו שהשפה האנגלית שגורה בפיו, ולו מן הטעם שהוא הגיע לדרגה אקדמית גבוהה, פרסם מאמרים בשפה האנגלית והתעסק בעבר עם חברה אמריקאית לפיתוח המדבקה, לא יוכל להבין את משמעותם הברורה של המלים. על כן, דינה של טענה זו להידחות. מעל הצורך אוסיף, שאין מניעה מצדו של המשיב לתבוע את המבקשים לדין לביטול כל התחייבויותיו בגין כל טענותיו, בין העובדתיות ובין המשפטיות.
11.
אינני מבין מדוע מצא המשיב להזכיר בבקשתו לרישום פטנט דווקא את הפורמולות שהמבקשים פיתחו, כאשר הוא טוען שאין לו כל עניין בתרכובת עצמה, וכי היא איננה שלו? אילו הסתפק רק ברישום כללי של שמות החומרים, שהם חומרים טבעיים ונחשבים לנחלת הכלל, ואין זכות יוצרים לגביהם, ניחא. הוא דאג דווקא להזכיר את המינון או היחסיות באחוזים בין החומרים האלה, ודבר זה הוא דווקא המייחד את עבודתם של המבקשים בפרוייקט, והם אשר מסרו לו את האינפורמציה לגביה.
טענתו הנגדית, שכאילו המבקשים הם אשר גנבו לו את המדבקה, איננה ממין העניין, ואין מקום להעלותה בבקשה זו. חשיפת מידע זה הוא הפרה להסכמים עליהם חתם המשיב.
12.
לאחר ששקלתי את מאזן הנוחות, ואת יתר השיקולים שיש לקחת בחשבון בבקשה מעין זו הגעתי למסקנה שיש להותיר את הצו הזמני על כנו. היות ועד כה לא הוגשה תביעה מטעם המבקשים, בהסכמה, אני מורה למבקשים להגיש את תביעתם תוך 30 יום מהיום.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בהליך זה בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
ניתנה היום כ"ד בתמוז, תשס"ג (24 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות
תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


עוני חבש
, שופט







בשא בית משפט מחוזי 972/03 herbal synthesis (israel ltd, ד"ר זאב לוין ואח' נ' פרופ' אבי דומב, ד"ר יוסף וולנרמן ואח' (פורסם ב-ֽ 24/07/2003)