פסקי דין על כהן בן יהודה שמואל

40262/07 פ     15/05/2008




פ 40262/07 מדינת ישראל נ' כהן בן יהודה שמואל




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ ע"ד תרם
המאשימה

נ ג ד
כהן בן יהודה שמואל
ע"י ב"כ עוה"ד דרור ארד איילון
ושרון דניאלי

הנאשם

גזרֿֿדין
פרטי האישום
1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, עבירות של חטיפה ומעשה מגונה כאשר לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, בתאריך 15.7.07 סמוך לשעה 13.00 צעדה הקטינה א.א שהינה ילידת שנת 2000 לביתה בחזרה מפעילות בקיטנה בישוב קרני שומרון כאשר הנאשם שעמד אותה עת בכניסה לבית כנסת בישוב, הבחין בקטינה שעברה במקום, פנה אליה ופיתה אותה להתלוות אליו לשירותי בית- הכנסת באמרו לה כי הוא סטודנט המכין עבודה על גוף האשה. הנאשם אמר לקטינה להתלוות אליו כאמור לאחד מתאי השירותים בבית הכנסת, זו הלכה אחריו, ומשנכנסו
לתא, סגר את הדלת, שם אמר לה לפשוט את חצאיתה ותחתוניה וזו עשתה כדבריו מפני חששה מפניו. בעודה ערומה בפלג גופה התחתון, אמר הנאשם למתלוננת כי הוא ניגש להביא את מצלמתו והורה לה להמתין בשירותים, וזו עשתה כדבריו. כעבור זמן לא רב שב הנאשם לשירותים כשמצלמתו הדיגיטאלית באמתחתו ועשה את המעשים הבאים לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיניים שעה שהורה לקטינה לשבת על רצפת השירותים ולפסק את רגליה, בעודו כורע מולה, פיסק את איבר מינה של הקטינה בעזרת אצבעות ידיו, וצילמו, בהמשך הורה לקטינה להסתובב כך שאחוריה יופנו אליו, וזו עשתה כן, והנאשם המשיך לצלם.
בסיום הורה הנאשם לקטינה לא לספר לאיש אודות האירוע.
2. הנאשם הודה כאמור במסגרת הסדר טיעון לאחר שעובדות כתב האישום המקורי תוקנו במידה מסוימת בפרק העובדות והצדדים הודיעו לבית המשפט שאין הסדר לענין העונש.
התביעה הצהירה עוד באותו מעמד שבכוונתה לעתור למאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננת, וההגנה תוכל לטעון כרצונה כאשר במסגרת ההסכמה בין הצדדים הוריתי על קבלת דו"ח הערכת מסוכנות מאחר ומדובר בעבירת מין שבוצעה בקטין, בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין.
כמו כן הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר אודות הנאשם במסגרת ההסכמה בין הצדדים.

ראיות לעונש
3. לבית המשפט הוגשו מספר מסמכים וחוות דעת רלוונטיים לטיעון לעונש, כפי שיפורט בהמשך:
תסקיר שירות מבחן מיום 20.1.08.
דו"ח הערכת מסוכנות של המרכז להערכת מסוכנות.
הצהרת נפגע לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה.
דו"ח פסיכודיאגנוסטי שהוגש על ידי מומחה מטעם ההגנה.
סיכום תיק אימוץ של הנאשם.
כמו כן העידו מספר עדי אופי מטעם הנאשם.

תסקיר שירות המבחן
4. מתסקיר שירות המבחן עולה שמדובר בנאשם בן 26, גרוש מזה מספר שבועות, שאשתו ביקשה להתגרש ממנו על רקע העבירות נשוא כתב האישום כאשר בני הזוג היו נשואים כששה חודשים והאשה מצויה בחודשי הריון ראשונים.
עוד עולה מהתסקיר שמדובר בנאשם שהינו בן מאומץ, שני מבין שלושה ילדים מאומצים, שעד למעצרו התגורר עם אשתו בישוב קדומים בקרבת הוריו ועבד כמאבטח בישיבה התיכונית בקרני שומרון. עוד עולה מהתסקיר שמדובר בהורים מאמצים בעלי השכלה אקדמית, האב עובד בתחום המחקר במוסד אקדמי, בעוד שהאם עוסקת בטיפול.
מהתסקיר עולה שהנאשם סיים 12 שנות לימוד, כולל תעודת בגרות, שירת בצבא, בתחילה כחייל הסדר ובהמשך שירות רגיל כשבמקביל לעבודתו כמאבטח למד טכנאות תקשורת וטלפונים ניידים.
עוד עולה מהתסקיר שהנאשם אומץ בהיותו בן שלש וחצי כאשר נתוניו הראשונים הצביעו על ליקויים ובעיות התפתחות לרבות בעיות מוטוריות, בעיות קשב וריכוז, ליקויי למידה, והקשר אופיין משך שנים רבות בקשיים לא מבוטלים על אף השקעתם המרובה של הוריו המאמצים.
שירות המבחן התרשם שעל אף הקשיים בתהליך קליטתו של הנאשם באותה משפחה מאמצת, ועל אף קשייו האובייקטיביים כילד שסבל מחוסרים רבים, הרי השקעת הוריו המאמצים משך שנים היטיבה עם הנאשם באופן שהצליח להשתלב במסגרות כמו לימודים וצבא.
הנאשם הודה בפני
שירות המבחן בעובדות כתב האישום כאשר לדבריו הקשר הראשון שיצר עם הקטינה היה ללא כוונה מינית אך במהלך האירוע חש עוררות מינית, הוסיף וטען שלא היה ער דיו להשלכות התנהגותו כלפי הקטינה, טען שערך חשבון נפש בעת מעצרו ורואה באירועי כתב האישום כחריגים לדפוסי אישיותו והתנהגותו, שלל קיומן של בעיות בתחום המיני לרבות משיכה לקטינים.
הנאשם הביע בפני
שירות המבחן בטחון שאירועים אלה לא יחזרו על עצמם ולא חווה נזקקות להתערבות טיפולית.
שירות המבחן התרשם שעל אף עמדתו של הנאשם, הרי עבירת המין אופיינה בתכנון מוקדם, פיתוי ושימוש בכח השכנוע כלפי קטינה בת 7 ותוך כדי האירוע ניכרת הסלמה
בפגיעה מינית בקטינה שאינה מוכרת לו, התייחסותו של הנאשם מאופיינת במנגנוני הגנה של רציונליזציה תוך שקילת כוונה מינית.
שירות המבחן התרשם ממי שמאופיין ברמת מודעות נמוכה לחומרת הפגיעה והשלכותיה על קטינה, ממוקד בצרכיו מבלי להתייחס לגילה הצעיר של המתלוננת, לסיטואציה בה היתה נתונה אף שבשלב יותר מאוחר החל לגלות תובנה משמעותית יותר למצוקת הקטינה.
שירות המבחן התרשם ממי שהסכנה הנשקפת ממנו לפגיעה חוזרת בקטינות אינה נמוכה.

דו"ח הערכת מסוכנות
5. המדובר בדו"ח מקצועי שנערך על ידי ד"ר יהודית אבולעפיה, כרימנולוגית קלינית, שהקיפה בדו"ח המפורט שלה את שלל הסוגיות הרלוונטיות לקביעת מסוכנותו של הנאשם על פי חוק כאשר לפני המומחית עמדו כל המסמכים הרלוונטיים לכתב האישום, החלטות בתי המשפט, פרוטוקולים, תסקיר מעצר, תסקיר שירות מבחן, דו"ח פסיכו- דיאגנוסטי, בדיקות קליניות שנערכו לנאשם וכיוצא באלה מסמכים ששימשו את המומחית לצורך עריכת חוות הדעת המקיפה עד מאד.

אין ברצוני לחזור על כל המפורט בעמודי חוות הדעת הרבים ואתייחס רק לפרק האחרון העוסק בהתרשמות קלינית של המומחית כמו גם הערכת המסוכנות מהנאשם.
(ב"כ הצדדים התייחסו בהרחבה בטיעוניהם לאמור בחווה"ד, כך שאין צורך לצטט קטעים מחוות הדעת הארוכה מאד, ואסתפק בהפניה לממצאיה העיקריים).

ד"ר אבולעפיה התרשמה שמדובר בעברין מין שמודה בעבירות המיוחסות לו אך אינו מגלה תובנה למניעים שהובילו אותו לביצוע המעשה ועל כן אין לשלול קיומו של גרעין פדופילי בהתנהגותו. המומחית התרשמה מאדם חסר בטחון עצמי החרד מקשרים חברתיים בכלל, בולטת הימנעותו מיצירת קשר עם נשים, בעל תפיסה גברית לא מספקת ורגשי נחיתות בדימוי הגברי. המומחית מוסיפה ומציינת כי הנאשם משתדל, אך אינו מצליח להתמודד עם המעשה שבוצע על ידו, מספק לו הסברים אינטלקטואלים ללא התמודדות רגשית של ממש, עמדה זו מעלה את מסוכנותו ומונעת ממנו להבין את מניעי העבירה, עושה שימוש במנגנוני ההגנה, בלטו עיוותי חשיבה ביחס לתפיסת המעשה והבנת התנהגות הקרבן תוך ייחוס התנהגותה של הילדה לשיתוף פעולה מצידה – באופן מעוות כמובן. גם רגשות הבושה אותם הביע ממוקדים בו ובהשלכות המעשה על מהלך חייו העתידי בעולם המוסרי דתי, נראה שקיים ליקוי ביכולת האמפתיה.
בפרק הסיכום מדגישה המומחית את הדיסוננס בין הצגת פרטי האירוע על ידי הנאשם ותפיסתו המקלה ביחס למעשים, למול שלילת כוונה מינית, חוסר התמודדות עם העבירה, עיסוק אובססיבי במין לאורך שנים, דימוי עצמי נמוך ותפיסת הגבריות, הרי יש בכל אלה כדי להעלות את מסוכנותו של הנ"ל לרמת מסוכנות מינית בינונית לטווח הארוך.

דו"ח פסיכו דיאגנוסטי
6. דו"ח זה נערך אמנם על ידי מומחה מטעם ההגנה, אך התרשמות גורמי המקצוע כמו גם התרשמות בית המשפט היא מדו"ח מקצועי, חסר פניות, שאינו מצדד דווקא בעמדה כזו או אחרת, דו"ח שמשקף הלכה למעשה את מצבו של הנאשם אף אם יש בו פירוט יתר לגבי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.
בדו"ח קיימת התייחסות לרמת האינטליגנציה של הנאשם, הפער בין יכולותיו בתחום המילולי (ברמה ממוצעת) לבין יכולותיו הביצועיות (ברמה ממוצעת נמוכה) נובע מתחושות של דיכאון וחרדה בהם הוא נתון, ניכרת אצל הנאשם נטיה לראות את העולם מזווית מופשטת ומרוחקת, עולמו הפנימי מלא בדחפים וביצרים המקשים פורקן וביטוי וחי את חייו בין שני הקטבים, האחד תיאורטי ומרוחק, והשני יצרי ואגרסיבי, חווה קונפליקט סביב הדימוי העצמי שלו לצד כוחות נפש שסייעו לו להגיע לאן שהגיע על אף הקשיים, הוא חווה תחושות של חולשה, ריקנות ופגימות, רגשי נחיתות, חוסר התאמה וכיוצא באלה.

המומחה מטעם ההגנה מציג בסיפא לחוות דעתו מספר המלצות שיש בהן לסייע לידי הנאשם, ראשית תחילת טיפול פסיכיאטרי לצורך הערכה של תחושות הדיכאון והחרדה, טיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לנאשם להבין את עולמו הרגשי והיצרי ולקשר בינו לבין העבירה אותה ביצע, תמיכה וליווי מצד בני משפחתו, תמיכה המהווה תנאי ובסיס להצלחת הטיפול העתידי.
הצהרת נפגע עבירה
7. ראיתי בפני
את מכתבה של אמה של המתלוננת המפרטת בכאב רב את הפגיעות שנגרמו לקטינה עקב מקרה ההתעללות המינית, כך היא מכנה את המעשה, פגיעות שליוו את הקטינה מאז האירוע ועד היום, השפיעו על התנהגותה וגרעו מיכולתה להתחבר עם אנשים או לסמוך על אנשים מבוגרים או אף לצאת את פתח הבית מבלי ליווי של בן משפחה, זאת בנוסף לכל תחושות הפחד המלוות את הקטינה ואת בני משפחתה בכל צעד ושאל, ההשפעה העתידית על הקטינה שאינה ניתנת להערכה בשלב זה אך יש להניח שהיא תישא משך שנים רבות באותם קשיים המלווים אותה היום, המקשים על חייה ומחייבים המשך טיפול פסיכולוגי.
אמה של המתלוננת מוסיפה ומציינת שהפגיעה בקטינה מתעצמת נוכח העובדה שמדובר באדם בעל חזות דתית לכל דבר, שנפגעה על ידי הנאשם באופן בוטה וקשה, דווקא בבית הכנסת בו נוהגת המשפחה להתפלל מדי שבוע כאשר הביקור בבית הכנסת הפך להיות בגדר סיוט וסרט אימים עבור הקטינה ובני משפחתה והפחד שמלווה את הקטינה שמא תתקל בנאשם בעתיד.

סיכום תיק אימוץ
8. זה סיכום שהגיע לידי הנאשם לאחר מעצרו ולאחר שהוריו המאמצים ביחד עמו חשו צורך לבדוק באופן מעמיק יותר את הסיבות והרקע להתנהגותו של הנאשם, ועל כן מצאו לנכון לפנות למשרד הרווחה על מנת לקבל העתק מתיק האימוץ שמא יהיה בתיק מידע שיכול לסייע בידי הוריו המאמצים של הנאשם לעמוד מקרוב על הסיבות שהובילו את הנאשם לבצע מעשה כה חמור שאינו מאפיין את דרך חייהם של ההורים המאמצים, את הערכים והחינוך שהקנו לנאשם משך רוב שנות חייו, והצורך למצוא הסבר לפער התהומי בין הדברים.
מדו"ח זה עולה שהוריו של הנאשם נישאו כשהם צעירים, התגוררו בבית הורי האב, שני ההורים אובחנו כסובלים מפיגור קל, אמה של האם התערבה באופן שיטתי בחיי בני הזוג עד אשר אמו הביולוגית של הנאשם חזרה להתגורר בביתה, בני הזוג התגרשו כחודש וחצי לאחר הלידה, אביו של הנאשם ראה אותו מאז פעם אחת בלבד במשרדי שירות הרווחה ומאז ניתק קשר, גדל בבית סבתו שהזניחה אותו ודחתה אותו, האם כמעט ולא טיפלה בו, סבל מליקויים וחוסרים בסיסיים, בגיל שנה וחצי עבר למשפחת קלט, בהמשך למשפחה אומנת שם שהה כשנתיים, ולאחר הליך משפטי ארוך הוכרז בר אימוץ. מהדו"ח עולה שאמו הביולוגית של הנאשם ביקרה אותו לעיתים רחוקות כאשר גם האם הביולוגית סבלה אלימות קשה מצד אמה והוצאה מביתה, אך בהמשך ברחה וחזרה על אף ההתעללות מצד הסבתא הביולוגית.

עדי אופי מטעם הנאשם
9. העיד בפני
הרב אברהם אנגל, ראש ישיבת בני עקיבא במירון, העוסק בתחום החינוך עשרות שנים, שהכיר את הנאשם כתלמיד בישיבה, ידע שהוא בן מאומץ, והעריך אותו כמי שעבד קשה משך שנות לימודיו בישיבה, גם בלימודי קודש וגם בלימודי בגרות, דרישות דתיות ודרישות חברתיות, עשה את כל המוטל עליו, סיים לימודיו בהצלחה והשתלב בהמשך בישיבת הסדר ושירת שירות קרבי. העד הוסיף וציין שהוא נקשר לנאשם כמי שהכיר את הוריו והיה מודע לרמת הקשיים האובייקטיביים שהנאשם צלח במהלך השנים הרבות, נקשר אליו רגשית עד אשר גם נכח בחתונתו.

כן העידו בפני
הוריו המאמצים של הנאשם ואין לי אלא לומר שמדובר בזוג הורים מאמצים אמנם, אך התרשמתי שגם הורים ביולוגים של קטין לא היו מצליחים לתת מעצמם כה רבות הן בתחום הרגשי והן בכל תחום אחר כפי שהוריו המאמצים של הנאשם ידעו לתת לו משך שנים רבות.
מדובר בזוג הורים שיכול לשמש מופת ודוגמא לגבי כל הורה מאמץ שעל אף הקשיים שהיו כרוכים בטיפול בנאשם החל מגיל שלש וחצי עת אומץ על ידם, כמעט בכל תחום ותחום, הן במישור המוטורי והן במישור ההתפתחותי פסיכולוגי, ובהמשך משך שנים רבות, ליוו אותו לכל אורך ההליך הטיפולי עד אשר השתלב בגן רגיל, בית ספר יסודי רגיל ובהמשך בישיבה תיכונית כאשר לצד כל אלה דאגו גם לצד הרוחני של לימודי מוזיקה בנוסף ללימודי תורה ולימודי בגרות.
ראיתי הורים אשר להתרשמותי אין גבול לרצונם להמשיך ולתת לנאשם כל אשר הוא נזקק לו, גם לאחר הסתבכותו בעבירות קשות נשוא כתב האישום, עבירות שלבטח זעזעו את עולמם הפנימי ותפיסתם המוסרית, ואולי גם גרמו להם להרהורים באשר למידת הצלחתם להקנות לנאשם את אותם ערכים ונורמות המאפיינים אותם ואת תפיסת עולמם – ואף על פי כן ראיתי שני הורים אשר נכונים גם בשלב זה להשקיע וליתן לנאשם כל אשר הוא נזקק לו. שניהם התקשו עד מאד לשלוט ברגשותיהם.

טיעוני המאשימה לעונש
10. ב"כ המאשימה עו"ד תרם
, עמדה על נסיבות האירוע החריגות ויוצאות הדופן שבעטיים נגרמה למתלוננת פגיעה חמורה וקשה.
המדובר במעשה מגונה, מעשה חטיפה של ילדה בת 7 תוך ניצול תמימותה, הקטינה שימשה קרבן אקראי לנאשם כשהיתה בדרכה בסמוך לבית כנסת וזה פיתה אותה להתלוות אליו בתואנות שווא, הקטינה בתמימותה שמה מבטחה בנאשם, גם לאחר שהכניס אותה לתא השירותים, סגר את הדלת, הורה לה לפשוט את בגדיה התחתונים, זו עשתה כן מפני חששה מפניו, וזה ניצל את תמימותה וביצע בה את זממו בהותירו צלקות קשות בנפשה אותן תישא משך שנים רבות.

עו"ד תרם
טענה שמדובר במעשה מגונה ברף הגבוה ביותר שהרי אין מדובר בליטוף מעל הבגדים, אין מדובר בנשיקה אלא במעשה בלתי נסבל של פיתוי קטינה, רמיסתה ביד גסה תוך שבירת הרוך והתמימות שלה.
ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה שנכון שאין מדובר בחטיפה שעומדת כמעשה פלילי בפני
עצמו אלא כמעשה שנועד כל כולו לביצוע עבירת המין, מהותו פיתוי באמצעות תרמית, ניצול תמימותה של קטינה לצורך מתן פורקן לסטייתו, ומחובת בית המשפט להבטיח את זכויותיהם של הקטינים מפני נאשמים בעלי תפיסה מינית מעוותת או סטיה מינית בלתי נשלטת, כל זאת באמצעות הטלת ענישה מחמירה.

עו"ד תרם
הוסיפה לאוסף חוות הדעת של אנשי המקצוע המעידים על מי שלא הפנים את החומרה שבמעשיו, את הפסול שבהתנהגותו, אינו מגלה תובנה למצוקה של הקטינה, עסוק כל העת בעצמו, בקשייו ובחוסר יכולתו להבין את פשר התנהגותו הסוטה.
עוד מציינת התובעת שהטלת עונש מאסר בפועל לא תמנע ממנו את קבלת הטיפול הנחוץ בשב"ס, אם ירצה בכך, ואין כל וודאות שאכן הנאשם רוצה לקבל טיפול זה שהרי בעבר הוא התנגד לטיפול וגילה את דעתו שאינו מאמין במטפלים ואינו חושב שהוא מסוכן.

באשר לנסיבותיו האישיות, התובעת לא התעלמה מכל אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן לרבות הפגם המולד באבר המין, היותו ילד מאומץ, החוסרים והליקויים שליוו את שנות חייו עד כה.
באשר לעונש הראוי להטילו על הנאשם, הפנתה התובעת את בית המשפט למספר פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון, אמנם בפרשות חמורות מזו שבפני
, אך ביקשה ללמוד גזירה שווה מדבריו הנחרצים של בית המשפט העליון בדבר הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות מין בקטינים. עו"ד תרם
הפנתה לע"פ 10632/06, שם החמיר בית המשפט העליון בעונשו של נאשם והטיל עליו 4 שנות מאסר בפועל תחת 30 חודשי מאסר שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי, כל זאת בגין מעשים מגונים בגופן של שתי קטינות בשתי הזדמנויות שונות, ובע"פ 5092/06, שם הורשע נאשם בעבירות של מעשה מגונה בקטינה בת 6 והחמיר בעונשו של הנאשם באופן שהטיל עליו 3 שנות מאסר במקום שנתיים אותם גזר בית המשפט המחוזי.

טיעוני ההגנה לעונש
11. עו"ד ארד איילון ב"כ הנאשם, הגיש גם הוא אסופת פסקי דין, כ-18 במספר, שמתייחסים לאירועים, רובם בדרגת חומרה גבוהה יותר מהפרשה שבפני
, חלקם דומים למעשי הנאשם, וברובם ככולם מצאו בתי המשפט השונים שלא להחמיר עם הנאשמים שם נוכח נסיבותיהם האישיות ולהסתפק בעונשי מאסר מתונים ולעיתים הסתפקו בעבודות שירות, החל מרע"פ 4738/08 שניתן אך לאחרונה בו הוטלו על הנאשם שם 9 חודשי מאסר על ביצוע מעשים מגונים בקטינה משך 3 שנים, עבור לרע"פ 6170/07 שם בוצעו מעשים חמורים בהרבה מזה שביצע הנאשם, וביחד עם זאת הוטלו על הנאשם שם 18 חודשי מאסר בפועל, כך גם בע"פ 3249/07 שם הורשע נאשם בביצוע מעשים מגונים בבן משפחה והוטלו עליו שנתיים מאסר, עבור לשורה ארוכה של פסקי דין, הכל כפי שמופיע שם.
עו"ד ארד איילון איבחן את אותם פסקי דין שהוגשו על ידי המאשימה באופן שהדגיש את נסיבותיהם המחמירות מאד ביחס למעשי הנאשם, ועל כן טען הוא שאין ללמוד גזירה שווה מרמת העונש שנקבעה שם.
כמו כן הגיש הסניגור שורת פסקי דין לענין עבירת החטיפה, שאינה מן החמורות הואיל ולא התלווה לעבירה כל אלמנט של שימוש בכח או באיומים או באלימות מכל מן וסוג אלא מדובר לכל היותר בפיתוי של קטינה.
הסניגור הוסיף וטען שבנסיבות אלה הרי עבירת החטיפה שאינה עומדת בפני
עצמה אלא מהווה רכיב בהתנהגות הנאשם שנועדה לסייע בידו לבצע את עבירת המין, יש לראותה בקונטקסט המתאים.

הסניגור ביקש להדגיש את עובדה שמכל חוות הדעת עולה שמדובר בנאשם הסובל מפתולוגיה שמקשה על מודעותו, פתולוגיה שמצריכה טיפול כאשר מדובר בנאשם שאינו מודע ואינו מבין את דחפיו ואת התנהגותו, שציין בחקירתו שהוא הופתע מעצמו ומהאופן שבו התנהג.
הסניגור עתר לבית המשפט לבחון את הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי לא בעיניים של משפטן אלא בעיני מי שאמור לבחון את מעשי הנאשם על רקע אישיותו, נאשם אשר משפחתו הקרובה תומכת בו עד בלי סוף, משפחה אשר אינה זונחת את הנאשם ומעשיו לא הרפו את ידה עד אשר שני הוריו המאמצים הצהירו בבית המשפט שהם מוכנים לסייע בידי הנאשם ולאפשר לו כל הליך טיפולי או שיקומי שיוכל לסייע בידו להתגבר על אותם מרכיבים באישיותו העומדים לו לרועץ.

הסניגור ביקש להדגיש שמן הרגע שבו אותרה בעייתו של הנאשם והליקוי ממנו הוא סובל, הרי הלכה למעשה החל הליך הטיפול בנאשם, נקבעו תכניות טיפוליות על ידי אנשי מקצוע וקיימת נכונות מצד הנאשם ובני משפחתו להתגייס לצורך הליך שכזה.
הסניגור הוסיף וטען שהנאשם השלים עם מעצרו, הוא אף לא הגיש ערר על החלטת המעצר, הודה במיוחס לו, ועל אף האמור בחוות הדעת המקצועיות הרי חוסר ההתאמה בין הודאתו לבין תחושותיו הינם פועל יוצא של עיקר הבעיה הנפשית ממנה סובל הנאשם ולא משום חוסר רצון של הנאשם לגלות אמפתיה לקרבן עצמה.
ב"כ הנאשם טען שבנסיבות אלה ראוי לאשר לנאשם להתחיל בהליך טיפולי כבר בשלב זה ולא לדחות אותו שהרי טיפול שכזה אינו אפשרי בין כתלי בית הסוהר, בעוד שהוא בהישג יד, במידה ובית המשפט יקבל את עתירת הסניגוריה ויסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כאשר לצד הטיפול על פי התכנית שהתווה איש המקצוע, יכנס לתמונה גם שירות המבחן שילווה את כל ההליך הטיפולי.

עו"ד ארד איילון הפנה גם לדו"ח הפסיכו דיאגנוסטי ולחווה"ד של המרכז להערכת מסוכנות אך ביקש מדרך הטבע להדגיש את אותן נקודות התומכות בעתירתו להמשך הליך טיפולי והעדפת פן זה על פני האינטרס העונשי שהרי לציבור לא תצמח כל תועלת אם בית המשפט ישית על הנאשם תקופת מאסר נוספת, אך האינטרס הציבורי ייצא נשכר אם הנאשם יטופל כפי שהוצע על ידי אנשי המקצועי, טיפול שיפחית ואולי אף יאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו אם בכלל.
לבסוף ביקש עו"ד ארד איילון להזכיר לבית המשפט שמדובר בהרשעה ראשונה של נאשם נעדר כל הרשעות קודמות, המרצה עונש מאסר לראשונה בחייו, הנתון במעצר בתנאים קשים משך חודשים רבים, נאשם אשר מבין שעליו לשלם מחיר בגין מעשיו, שהוא אינו מתגאה בהם ומבין את הפסול שבהם.
שמעתי גם את דבריו של הנאשם שהביע זעזוע ממעשיו, רגשי חרטה המלווים אותו מדי יום, בטחון ביכולתו לתקן את הדרוש תיקון, בטחון שהוא פועל יוצא של קיומה של משפחה תומכת ואוהבת, ראייתו את מעשיו ככישלון חד פעמי ועתירתו למתן הזדמנות.

רמת הענישה
12. העבירות שביצע הנאשם הן עבירות חמורות ואף שאינן מצויות ברף הגבוה של מעשים מגונים, הרי יש לראות בחומרה רבה את מעשי הנאשם שתוכננו על ידו שעה שניצל את העובדה שהמתלוננת שהינה קטינה בת 7, חלפה על פניו שעה שהוא היה בפתח בית הכנסת, קרא לקטינה והזמין אותה להכנס איתו בתואנות שווא שונות לחדר השירותים בבית הכנסת, שם הוא סגר את חדר השירותים ואמר לה לפשוט את בגדיה התחתונים תוך ניצול גילה הצעיר, תמימותה, חוסר יכולתה להתנגד למעשיו וחששה מפניו כאשר בהמשך הוא צילם אותה לאחר שהורה לה לפסק את רגליה, נגע באבריה המוצנעים, צילם אותה מכל עבר ובסופו של מעשה אף הורה לה לא לספר לאיש על כך.

אם בדרך כלל בית המשפט נדרש להעריך את מידת הנזק שנגרם לקרבן העבירה, הרי לאחר תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה, דברו של קורבן העבירה מובא לידיעת בית המשפט באופן ישיר או תוך העלאת הדברים על הכתוב ואלה מהווים נדבך חשוב מאד במנין שיקוליו של בית המשפט לעונש שעה שבית המשפט נדרש לאזן בין מידת הפגיעה שנגרמה לקרבן העבירה, והדבר נאמד על ידי בית המשפט בין היתר מהצהרת נפגע עבירה לא רק לגבי חומרת המעשה באופן תיאורטי אלא מידת השפעתו של המעשה העברייני על קרבן העבירה והשלכות מעשה זה על עתידו של קורבן העבירה.

דומה שאיש לא יוכל לבטא את מידת הפגיעה שנגרמה למתלוננת טוב יותר מאשר אמה כפי שעשתה זאת בהצהרת נפגע עבירה, פגיעה בלתי מידתית שנגרמה לילדה תמימה, צעירה בימים אשר עקב מעשה מתועב שבוצע בה על ידי הנאשם, איבדה לא רק את תמימותה אלא גם את יכולתה ליתן אמון באנשים מבוגרים, נזקקת להשגחה וטיפול תמידיים, אורחות חייה השתנו באופן משמעותי שעה שכל יציאה שלה מביתה אינה יכולה להעשות כפי שנעשתה בעבר בכוחות עצמה אלא היא נזקקת לליווי של בן משפחה מבוגר.

בנסיבות שכאלה ברור ששיקולי גמול והרתעה גוברים הם על שיקולים אישיים ואף שהוצגו לעיוני שורת פסקי דין שבהם נקבעה רמת ענישה מתונה, הרי אין בכוונתי לאמץ את אותה רמת ענישה אליה עתרה הסניגוריה בדמות הסתפקות בתקופת מעצרו של הנאשם שהרי מעשים אלה חייבים להמדד לא רק מנקודת מבטו של הנאשם, יכולתו לשקם את חייו באמצעות אנשי מקצוע, הערכת אנשי המקצוע שניתן להפחית את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, וכיוצא באלה שיקולים בפן האישי, אלא חייבים הם להבחן גם בעיניים של האינטרס הציבורי שבמקרה זה בא לידי ביטוי בצורך להטיל על הנאשם עונש ההולם את חומרת מעשיו ואת מידת הפגיעה שגרם לאותה קטינה.


בבוא בית משפט לגזור את דינו של הנאשם, אין הוא חייב לבחון רק את יכולת הנאשם להפנים את חומרת מעשיו, לא רק את הודאת הנאשם, לא רק את התובנה שיש לנאשם בדבר הפסול שבהתנהגותו ולא רק את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לחזרה על מעשים דומים בעתיד, אלא חייב בית המשפט לאזן בין אלה לבין אינטרסים אחרים שגם הם בעלי משקל, ובמקרה זה אף שמוכן אני לקבל באופן עקרוני את עמדת הסניגוריה שהפן השיקומי הוא בעל חשיבות, הרי אינני יכול להתעלם מהצורך להטיל על הנאשם עונש ההולם את חומרת מעשיו בהתאם לפגיעה שנגרמה למתלוננת.
העובדה שהנאשם יכול ומסוגל לשקם את חייו אינה יכולה לבטל כליל את אותו נזק שנגרם למתלוננת, קטינה רכה בשנים שנפגעה באופן בלתי הפיך, תישא בצלקות הפגיעה שנים רבות, איבדה את יכולתה ליתן אמון באנשים מבוגרים בכלל ואיבדה חלק משמחת חייה.

אמנם מעשיו של הנאשם לא בוצעו בכח או באלימות או באכזריות, אך כל זאת לכאורה משום העובדה שמדובר בנאשם שניצל את תמימותה של הקטינה ופיתה אותה בתואנות שווא, כך שאין באלמנט זה של העדר אלימות כדי להפחית או לגרוע מהפגיעה החמורה שגרמו מעשיו של הנאשם לקטינה.

"המערער ניצל את תמימותן של קטינות אשר נתנו בו את אמונן כדי לתת פורקן לסטייתו. מדובר בקטינות רכות בשנים, ילדות ממש, שעיון בתסקירי הנפגע מלמד עד כמה קשה ומרחיק לכת הוא הנזק שגרם להן המערער במעשיו. למרבה הדאבה, מעשים מסוג אלה שביצע המערער שוב אינם נדירים במקומותינו, ומכאן הצורך להדגיש בצד הגמול שבענישה, גם את המסר המרתיע לרבים.
מנקודת השקפה זו העונש שהושת על המערער על ידי בית משפט קמא קל הוא, קל הוא עד מאד, ומן הדין כי נחמיר בו".
(ראה ע"פ 10632/06 מ"י נ' פלוני (לא פורסם), שם דובר על מעשים מגונים בשתי הזדמנויות, בקטינות).
13. אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות לקולא ולחומרא ונתתי את דעתי לנסיבותיו החריגות של הנאשם מחד, ולחומרת הפגיעה בקטינה מאידך, ומבלי להתעלם מהאמור בחוות הדעת של אנשי המקצוע, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים תוך שאני מדגיש ומציין שאינני ממצה את הדין עם הנאשם ואינני מטיל עליו את העונש שראוי היה לטעמי להטילו עליו, משום התרשמותי מהוריו של הנאשם ומיכולתם של אלה לסייע בידו לעבור כל טיפול וכל הליך הנחוצים לצורך שיקום חייו של הנאשם, כפי שעולה מחוות דעת אנשי המקצוע, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מיום 20.8.07) .

ב. 18 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום
שחרורו ממאסר על אחת העבירות בהן הורשע או כל עבירה אחת לפי סימן ה לפרק י לחוק העונשין.

ג. קנס כספי בסך 2,000 ₪ או חודש מאסר תחתיו אשר ישולם עד 1.7.08.

ד. פיצוי למתלוננת בסך של 30,000 ₪ שיופקד על ידי הנאשם עד ליום 1.7.08 ויועבר
על ידי המזכירות למשפחת המתלוננת.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, 15.5.08 במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.

כבוב חאלד
, שופט
החלטה

נוכח ההסכמה בין הצדדים, אני מורה שיוטל צו איסור פרסום על האמור בפיסקה שניה בסעיף 8 בעמ' 28 לגזר הדין, החל מהמילים "מדו"ח זה עולה שהוריו" ועד למילים "מצד הסבתא הביולוגית".
כמו כן צו איסור הפרסום מתייחס למילים "הפגם המולד באבר המין" כפי שמופיע בשורה 15 בעמ' 30 לגזר הדין.
יתר האמור בגזר הדין מותר לפרסום.

ניתנה היום י' באייר, תשס"ח (15 במאי 2008) במעמד ב"כ הצדדים הצדדים.

כבוב חאלד
, שופט
??

??

??

??

23
בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040262/07
בפני
:
כב' השופט כבוב חאלד

תאריך:
15.5.08









פ בית משפט מחוזי 40262/07 מדינת ישראל נ' כהן בן יהודה שמואל (פורסם ב-ֽ 15/05/2008)