פסקי דין על צבי בן מאיר ראש

1001/06 פ     10/05/2006




פ 1001/06 מדינת ישראל נ' צבי בן מאיר ראש




בעניין:
19



בתי המשפט



בית משפט מחוזי נצרת
פ
001001/06


בפני
:
כב' השופט האשם ח'טיב
תאריך:
10/05/2006





בעניין
:
מדינת ישראל









המאשימה

נ
ג
ד


צבי בן מאיר ראש







הנאשם


גזר דין


כתב האישום
1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977, החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין הנ"ל, ואיומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.


לאחר שהנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום בכך שנמחקה ממנו הוראת החיקוק מס' 2 שייחסה לנאשם עבירה של החזקת סכין, (אם כי עובדות כתב האישום נותרו כפי שהיו), הנאשם חזר בו מכפירתו והודה בכל המיוחס לו ע"פ כתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ואיומים.

2.
ע"פ האמור בכתב האישום, ביום 27/12/05 סמוך לשעה 18:00, הגיע עופר בן דוד (להלן: "עופר") לדירתו של ניסים לוי (להלן: "ניסים"), ואחריו הגיע גם הנאשם. בין הנאשם לבין עופר התנהל ויכוח בנוגע לסמים ובמהלכו איים הנאשם על עופר כי ידקור אותו, ומיד אח"כ שלף מכיסו סכין. ניסים ניגש אל הנאשם, אחז בידו וניסה להניאו מלדקור את עופר, אך הנאשם הצליח להשתחרר מאחיזתו ורדף אחרי עופר אשר נמלט לחדר השינה. בהיותם בחדר השינה, דקר הנאשם את עופר, אשר בתורו דקר את הנאשם. הן לעופר והן לנאשם נגרמו חבלות קשות ושניהם נזקקו לטיפול רפואי ולאשפוז בבית חולים.

ראיות הצדדים לעונש
3.
כראיות מטעם התביעה לעונש, הוגש גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם וכן סיכום אשפוז של עופר בבית החולים. ההגנה מצידה הגישה, כראיות לעניין העונש, סיכום אשפוזו של הנאשם בבית החולים, העתק מפס"ד של בימ"ש לענייני משפחה בטבריה, אשר הצהיר על אבהותו של הנאשם לקטין מאיר פנחס והורה כי המשמורת על הקטין תהיה בידי הנאשם.
כמו כן, הוגש מסמך ממרכז לטיפול בנפגעי סמים, "מ.א.מ.ץ", ממנו עולה כי הנאשם טופל במרכז בתקופה שמיום 11/5/03 ועד 15/10/05, וכי הוא היה נקי מסמי רחוב החל מתאריך 2/2/04 וכלה ב- 8/9/05. בנוסף, הגיש הסניגור מסמכים רפואיים המעידים על מחלת אמו של הנאשם.

טענות הצדדים לעונש
4.
בטיעוניה לעונש פירטה ב"כ המאשימה את מעשיו של הנאשם שפורטו בכתב האישום, בהם הודה הנאשם והורשע, וטענה כי בקביעת עונשו של הנאשם יש להתחשב במספר שיקולים לחובת הנאשם, ביניהם, הרקע העברייני לאירוע כפי שעולה מכתב האישום, שהוא ויכוח בנוגע לסמים, העובדה שהנאשם נשא איתו סכין ועשה בו שימוש במהלך האירוע והעובדה החשובה כי הנאשם היה הראשון ששלף את הסכין, ובכך גרם להסלמת האירוע ולהשתלשלותו כפי שמצא ביטויו בכתב האישום. עוד טענה ב"כ המאשימה כי מהתעודה הרפואית עולה כי הדקירות של עופר היו עמוקות והוא אושפז בבית חולים.
לטענת ב"כ המאשימה, התנהגותו של הנאשם מצביעה על מסוכנותו אולם גם עברו הפלילי מצביע על כך. המדובר בנאשם שריצה בעבר 6 מאסרים, יש לו עבר עשיר והוא הורשע בעשרות תיקים, ובין היתר, בעבירות של אלימות, איומים והחזקת סכין.
ב"כ המאשימה הפנתה למספר פסקי דין של ביהמ"ש העליון, המשקפים את עמדתו של ביהמ"ש מהתופעה של שימוש בסכינים על מנת ליישב סכסוכים ועל הצורך להחמיר בענישה למען שירוש תופעה זו.
בין היתר הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 4333/04 קונדוס נ' מדינת ישראל
(פורסם בדינים ועוד) ע"פ 8314/03 ראג'ח נ' מדינת ישראל
(פורסם בדינים ועוד), ע"פ 6720/04 מ"י נ' זחאיקה (גם פורסם בדינים ועוד) ולע"פ 259/97 בשתאוי סובחי נ' מ"י, שם קבע השופט חשין בזו הלשון:
"נוהגם של מקצת אנשים ליישב חילוקי דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא וראוי הוא לתגובה קשה של בית המשפט. תת תרבות הסכין כפי שאמרנו לא אחת דינה כי תיעקר והעושים ייענשו בכל חומרת הדין, ייצא הקול מבית המשפט וידעו הכל כי הנועץ סכין בגופו של הזולת, ייסגר בבית האסורים לתקופות שנים".


לטענתה של ב"כ המאשימה ניתן לאבחן לחומרא את המקרה של הנאשם מהמקרים שבפסקי הדין אליהם הפנתה.

ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה כי עופר הורשע בדין בגין אותה פרשה, והוטל עליו בין היתר עונש של 3 שנות מאסר. לטענתה, יש להטיל על הנאשם עונש חמור יותר מזה שהוטל על עופר, בשים לב לכך שלנאשם עבר פלילי עשיר יותר, ולכך שעופר לא נידון בעבר למאסר בפועל.
לסיכום, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש קשה ומרתיע, מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי וקנס כספי.

5.
מנגד, טען הסניגור כי בעניינו של הנאשם קיימות נסיבות המצדיקות לדעתו סטיה מהמדיניות הכללית המחמירה בענישה בגין עבירות אלימות, שב"כ המאשימה הציגה.

לטענתו, כל אשר רצה הנאשם היה לשוחח עם עופר על מנת להזהיר אותו שמקרה כזה בעולם המשתמשים בסמים לא יחזור על עצמו.
הסניגור טען כי עד להסתבכותו במקרה הנדון, הנאשם היה נקי מסמים ובעבר עשה מאמצים על מנת להיגמל משימוש בסמים ולנהל אורח חיים תקין.
הסניגור סקר בהרחבה רבה את ילדותו של הנאשם, את הסביבה הקשה בה הוא גדל, את העובדה שהוא גדל ללא דמות אב מחנכת, כאשר אמו גידלה אותו יחד עם תשעת אחיו, והנאשם מצא את עצמו כנער רחוב שעבד בעבודות מזדמנות ובסופו של דבר התדרדר לעולם הפשע, כבר בגיל צעיר. הסניגור ציין גם כי בזמנו עשה הנאשם מאמצים ע"מ להתגייס לצה"ל במסגרת גיוס נערי רפול, ובסופו של דבר, לא הצליח להגשים מטרה זו לאחר שהסתבך במכירת סם
מסוכן לסוכן משטרתי.
הסניגור הצביע על כך כי המתלונן עופר דקר את הנאשם והסב לו פציעות חמורות בהרבה מהפציעות שהנאשם הסב לעופר. לטענתו, איבד הנאשם את כושר השימוש בידו השמאלית באופן כליל וגם ידו הימנית נפגעה, ואילולא התערבותם של אנשים בסביבה, הנאשם היה מקפח את חייו.
עוד הפנה הסניגור לעובדה כי הנאשם, שהינו כיום בן 39, מטפל בבנו בן ה- 11 לאחר שבימ"ש לענייני משפחה הצהיר על אבהותו ומסר את הילד למשמורתו. כיום הילד נמצא בקיבוץ ולטענת הסניגור הוא נמצא בקשר טוב עם הנאשם.
עוד ביקש הסניגור להביא לזכותו של הנאשם את העובדה שעד למעצרו טיפל באמו החולה באופן אנוש, בצורה מסורה.
הסניגור ברוב הגינותו מסכים כי בשלב הראשון היה זה הנאשם הדומננטי בכל האירוע, אולם בהמשך, המרחק בינו לבין תוצאה קטלנית, בה היה הנאשם מקפח את חייו, לא היה רב.
לסיכום, ביקש הסניגור שלא למצות את הדין עם הנאשם ולראות בנסיבות להן טען, משום הצדקה לסטיה מהענישה הכללית ולהטלת עונש מתון כמצוות בית הלל.

הנאשם מצדו הביע צער על מה שקרה, ציין את פציעתו הקשה, ואת העובדה שהוא איבד יכולת שימוש ביד שמאל וגם ידו הימנית נפגעה, הוא גם ציין כי מאסר אחרון שהוא ריצה היה בשנת 1997, והביע רצון לחזור לחיים תקינים.

דיון
6.
עבירות אלימות, במיוחד המבוצעות ע"י שימוש בסכינים וכלים משחיתים אחרים, הן עבירות חמורות עד מאוד, אשר הפכו לצערנו לנפוצות במחוזותינו.

בתי המשפט ציינו לא אחת את חומרתן של עבירות אלה, ואת הצורך לעוקרן מהשורש ע"י הטלת עונשים חמורים ומרתיעים.

לחובתו של הנאשם, יש לזקוף את העובדה שהוא היה מצויד בסכין, ולא היסס לשלוף את הסכין ולעשות בו שימוש על מנת ליישב סכסוך שבינו לבין עופר בעניין סמים מסוכנים. התנהגות זו הינה חמורה ביותר, ומצריכה תגובה ענישתית מתאימה. גם התוצאה של הדקירות שהנאשם דקר את עופר והפציעות שגרם לו, אשר חייבו את אשפוזו, גם הם עומדים לחובתו של הנאשם. גם אם בסופו של האירוע, מצא הנאשם את עצמו דקור ופצוע פצעים חמורים יותר מאלה שהוא עצמו הסב לעופר, אין לשכוח כי הנאשם היה זה אשר יזם את האירוע ועל אף התערבותו של ניסים ונסיונו למנוע ממנו לדקור את עופר, הוא הצליח להשתחרר מניסים ולבצע את זממו.


אכן, עבירות האלימות המבוצעות ע"י שימוש בסכין או כלי חד אחר, חמורות הן ונאמר לא אחת כי יש לשרש את תופעת תת תרבות הסכין ע"י הטלת עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים.

הנאשם, אשר גדל בסביבה קשה, התוודע לעולם הפשע, בגיל צעיר יחסית, הרשעתו הראשונה היתה בשנת 84, בהיותו בן 17 שנים, לאחר מכן, צבר הנאשם עבירות רבות ומגוונות הן בתחום הסמים, הן בתחום האלימות, לרבות נשיאת סכין, איומים, ותקיפת שוטרים. עונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולעבור על החוק.

כאמור, נסיבות המקרה עצמו הן חמורות. הנאשם הוא זה שיזם את העניין והוא זה שהביא להסלמתו.

יחד עם זאת, יש לזכור כי הענישה על פי שיטת המשפט שלנו הינה ענישה אינדיבידואלית שמביאה בחשבון, בין היתר, את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לרבות נסיבותיו של הנאשם עצמו.


לזכותו של הנאשם יש לזקוף את הודאתו שהביאה לחיסכון בזמן הדיוני היקר של בית המשפט ובזמן התביעה יש גם לקחת בחשבון את פציעתו הקשה של הנאשם באותו אירוע, שניתן לראותה כמעין עונש שהוא קיבל על מעשיו.


כאמור, גם עופר הועמד לדין והורשע על פי הודאתו ונגזרו עליו, בין היתר, 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב"כ המאשימה ביקשה לאבחן בין הנאשם לבין עופר ולהטיל על הנאשם עונש חמור יותר בהיות הנאשם האיש הדומיננטי באותו אירוע ומי שהביא בכלל להתרחשותו, זאת נוסף לעברו המכביד יותר מעברו של עופר, אלא מתברר מעיון בגזר הדין שניתן נגד עופר ומכתב האישום שהוגש נגדו כי עופר הורשע בנוסף לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות גם בעבירות של אחזקת סכין שלא כדין, תקיפת שוטר והחמור מכל אחזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לשימוש עצמי. מגזר הדין עולה כי בית המשפט התייחס בחומרה רבה גם לעבירה של אחזקת הסם המסוכן מסוג הרואין, עבירה שללא ספק היוותה אחד הנימוקים להחמרה בעונשו של עופר.

העונש
7.
לאחר ששקלתי את כלל טענותיהם של שני הצדדים, ואת כלל הנימוקים לחומרא מצד אחד, ולקולא מצד שני, שעיקרם הודאת הנאשם ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות, אני גוזר על הנאשם, 50 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל החל מיום מעצרו, 27/12/05. יתרת תקופת המאסר, 20 חודשים, תהיה על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור הנאשם, תוך תקופת התנאי, עבירת אלימות כלשהיא מסוג פשע ויורשע עליה תוך תקופת התנאי או לאחריה.


בשים לב לתקופת המאסר הארוכה יחסית שהושתה על הנאשם, ולמצבו המשפחתי, לא ראיתי מקום להטיל עליו קנס כספי.

הודע לנאשם על זכותו לערער על גזר דין זה לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ב באייר, תשס"ו (10 במאי 2006) במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד עמיר, ב"כ הנאשם, עו"ד בית-נר והנאשם בעצמו.




האשם ח'טיב
, שופט



001001/06פ
054 סנא






פ בית משפט מחוזי 1001/06 מדינת ישראל נ' צבי בן מאיר ראש (פורסם ב-ֽ 10/05/2006)