פסקי דין על ערן מלינסקי ואח' | פסקי דין על לויטה ליפסקי ושות'-משרד רואי חשבון | פסקי דין על יוסי ליפסקי | פסקי דין על מנחם לויטה |

3642/01 בשא     19/07/2001




בשא 3642/01 ערן מלינסקי ואח' נ' לויטה ליפסקי ושות'-משרד רואי חשבון, יוסי ליפסקי, מנחם לויטה




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא003642/01

בתיק עיקרי: עב
005244/01

בפני
:
כבוד הרשמת יהלום הדס

תאריך:
19/05/2008



בעניין
:
ערן מלינסקי ואח'



ע"י ב"כ עו"ד
מור
המבקשים


נ
ג
ד




1 . לויטה ליפסקי ושות'-משרד רואי חשבון

2 . יוסי ליפסקי


3 . מנחם לויטה


ע"י ב"כ עו"ד
בקר
המשיבים

החלטה
1.
המבקשים עתרו למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיבים 2 ו- 3. המבקשים השתיתו בקשתם על טענתם בתצהיר מטעמם לפיו המשיבים נקלעו לקשיים כספיים במהלך השנתיים האחרונות, המשיבים הינם בעליהם של חברות המפורטות בבקשה, למבקשים מידע מוצק כי המשיבים עומדים לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, כי חידשו לאחרונה ביטוח בריאות לתקופה ארוכה, כי הם מממשים את נכסיהם בישראל וקיים חשש כבד מהברחת כל הכספים שיתקבלו ממימוש הנכסים, לחו"ל.
2.
בהחלטתי מיום 3/7/01 נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב יציאתם מהארץ של המשיבים עד לדיון בבקשה. כן קבעתי מועד לדיון ליום 5/7/01
לדיון התייצבו הצדדים. ב"כ המשיבים מסר תצהיר תשובה לבקשה מטעם המשיב 2.
3.
בדיון נחקרו המצהיר מטעם המבקשים, וכן המשיב 2. בסיום הדיון ומשהתברר כי המשיב 2 חייב לסוע לחו"ל בנסיעת עסקים עוד טרם מתן החלטה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה צו עיכוב היציאה כנגד המשיב 2 יבוטל בכפוף להפקדת סך 50,000 ₪ בקופת בית הדין. משקיבלתי מהצדדים אשור לכך, ביטלתי את צו עיכוב היציאה כנגד המשיב 2. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. המבקשים ביקשו ארכה להגשת הסיכומים ובשל נימוקי הבקשה, נעתרתי לה.
4.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה ושמיעת עדויות הצדדים, להלן החלטתי.
5.
תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מונה את התנאים המצטברים שבהתקיימן ינתן צו עיכוב יציאה מהארץ, והם:
א.
הוכח להנחת דעת בית המשפט כי הנתבע עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.
ב.
הוכח כי העדרו מן הארץ עלול להכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק הדין.
6.
דומני כי אין חולק כי העדרם של המשיבים מהארץ יביא להכבדה על ביצועו של פסק הדין שינתן נגדם בתביעה זו, באם ינתן. שעה שמהשיבים הינם אנשים פרטיים ואינם מאוגדים בחברה בע"מ, הרי שאם לא ימצאו בארץ, קיים חשש כי יסתם הגולל על אפשרותם של המבקשים לגבות

פסק דין
שינתן לטובתם, באם ינתן.
7.
שונים הדברים בכל הנוגע לתנאי הראשון שמציבה תקנה 376 הנ"ל בעניין החשש מפני עזיבת הארץ לצמיתות או לפרק זמן ממושך. מעיון בתצהיר התומך בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ עולה כי נטענו בו טענות כלליות לענין מימוש נכסים ואמירה שלפיה קיים חשש מפני עזיבת הארץ לצמיתות. עוד נטען בתצהיר כי המשיבים חידשו פוליסת ביטוח לנסיעות לחו"ל לתקופה ארוכה.
בחקירת המבקש על תצהירו התברר כי המידע שפירט הנ"ל בתצהירו הינו ברובו השערות של המצהיר, כך לדוגמא:


"לגבי החצי שנה האחרונה – עשיתי את הבדיקות שלי".
"נכון שהמידע המוצק עליו התבססת מבוסס על הצהרות ומידע שקיבלתי".
"במהלך 7 החודשים אינני בקיא בכל עסקיהם. אני משער שהמצב היה... מאז שעזבתי אני לא חושב שהמצב היה בלתי הפיך. בגלל זה אני מתאר לי שהמצב נהיה יותר גרוע".
"לשאלתך למה לא צרפתי ראיה לתצהירי לפיה הם עומדים לברוח מהארץ אני משיב שהמסקנות מעבודת המחקר שעשיתי הביאו אותי למקנה שהם הולכים לעזוב את הארץ".
8.
המשיב נתן תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. בכל מהלך החקירה הנגדית לא הצליחה ב"כ המבקשים להראות כי יש צדק בטענת המבקשים לעניין החשש מפני עזיבת הארץ לצמיתות או לזמן ארוך. ההיפך הוא הנכון, המשיב פירט בהרחבה את נכסיהם של המשיבים, את העובדה שמכרו נכסים אחדים ורכשו אחרים במקומם, את העובדה שהינו מנהל משרד רו"ח בארץ ואין בכוונתו לעזוב הארץ לצמיתות, את העובדה שאמנם עזבו מספר לקוחות אך לגבי כל אחד מהם צויינה סיבה, את העובדה שבני משפחתו חיים בארץ וביתו עתידה ללדת והוא מבקש להיות לצידה.
9.
ב"כ המבקשים ביקשה בסיכומיה להתרשם מעדותו של המשיב וממכלול הראיות הנסיבתיות, עזיבת לקוחות, מכירת נכסים, כי המשיב אינו אומר אמת בחקירתו וכי מצבו הכלכלי אינו כפי שמתואר על ידו. אינני מסכימה עם ב"כ המבקשים בעניין זה. ראשית, על מנת להוכיח זכות לקבלת הסעד אין די בראיות לכאורה העולות מחקירת המשיב אלא על המבקש לצרף ההוכחות לתצהיר, דבר שלא נעשה במקרה זה. שנית, לא מצאתי את הדברים שמנסה ב"כ המבקשים לייחס למשיב, אלא ההיפך הוא הנכון. התרשמתי כי אין למשיב כל כוונה לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת
אלא ההיפך הוא הנכון.
לו היה המבקש מוכיח את טענתו בעניין רכישת פוליסת ביטוח לחו"ל לפרק זמן ארוך, יכול והיה בכך די על מנת לבסס עילה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיבים, ואולם המשיב צירף לתצהירו אישור לפיו בהסכמת שותפו ביטלו הצדדים את הפוליסה הקבועה שהיתה להם לנסיעות לחו"ל. המשיב הסביר זאת בכך שהפוליסה זו הינה בעלת עלויות גבוהות. אם כן, המבקש לא הוכיח את טענתו בעניין זה.

מכל האמור
לעיל עולה כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי המשיבים או מי מהם עומד לעזוב את הארץ לפרק זמן ארוך או לצמיתות. טענות המבקשים היו טענות סתמיות, חסרות ביסוס, שלא גובו במסמך כלשהו ואשר נסתרו אחת לאחת בעדות המשיב.
באשר לטענת המבקשים לפיה די בראיות לכאורה על מנת לעמוד בדרישת התקנות, יש להשיב כי בכל הנוגע לעיכוב יציאה מהארץ, שהינו סעד חמור
ודרקוני, אין די באמירות סתם אשר נובעות מהסקת מסקנות אישית של המבקשים או מי מהם אלא יש להביא ראיות טובות ומוצקות יותר. עוד יש להשיב כי מחקירתו של המשיב עולה כי כל הטענות שבתצהיר המבקשים הופרכו אחת לאחת.

יודגש עוד כי הכרותו של המבקש עם נכסיהם של המשיבים הינה נכונה עד לחודש 12/00. ממועד זה המבקש אינו עובד של המשיבים, ואף הבהיר כי ממועד זה, יכול הוא להעריך כי מצבם הכלכלי לא השתפר. הא ותו לא. מהדיון בפני
התברר כי למעשה אין בידי המבקש נתונים עדכניים אמיתיים בדבר כוונה נוכחית של המשיבים או מי מהם לעזוב את הארץ לצמיתות או לפרק זמן ממושך.
בשל הדחיפות במתן ההחלטה, לא אכנס לניתוח המצב המשפטי כפי שנעשה על ידי ב"כ הצדדים בהרחבה, שלא לאמר בהרחבה יתרה,
בסיכומיהם. זאת אומר כי לאור הלכות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ולאור קביעות בית המשפט העליון בעניין זה, הרי שהסעד של עיכוב יציאה מהארץ כסעד זמני, הינו סעד מרחיק לכת אשר יש בו כדי לפגוע בחרותו של אדם עוד בטרם נמצא חייב בדין.
ראה לעניין זה:
בגצ 3914/92 לאה לב נגד בית הדין הרבני האזורי, פד"י מח (2) 491.
ע"א 244/82 דוד ינאי נגד שיבולת ינאי, פד"י לט (1) 529.
קל וחומר אמור
ים הדברים שעה שקיימים סעדים חמור
ים פחות אשר המבקשים יכולים היו לעתור להם, כדוגמת צווי עיקול וכיו"ב, אשר פגיעתם בחרותם של המשיבים הינה נמוכה הרבה יותר מאשר הסעד המבוקש כאן. מעיון בתיק עולה כי המבקשים לא פנו בבקשה כלשהי בעניין זה.
באשר לסיכויי התביעה, המשיב נשאל בעניין זה ומסר את תגובתו. אכן הוכח כי התביעה הינה בעלת סיכוי לכאורה. ואולם, שעה שלא הוכח התנאי המתלה שבתקנה 376, אין די בסיכויי התביעה כדי לבסס עילה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ.


עוד אוסיף כי חששם של המבקשים מפני סיכול בביצוע פסק הדין מובן בהחלט לאור העובדה שהועסקו על ידי אנשים פרטיים ולא על ידי חברה בע"מ. ואולם, יהא גודל החשש אשר יהא, אין די בחשש זה כדי להוות עילה לעיכוב יציאתם של המשיבים מהארץ שעה שהמבקשים לא הוכיחו את שנדרש עליהם להוכיח לפי לשון התקנות וכל טענותיהם התבססו על הסקת מסקנות אישיות גרידא, אשר נסתרו מניה וביה על ידי המשיב בעדותו.
למותר לציין כי כל הקביעות בהחלטה זו נעשו לכאורה ועל פי החומר המצוי בפני
בית הדין עתה, וכי אין בהן כדי לחייב את המותב שידון בתיק.
סוף דבר, צו עיכוב היציאה שניתן בהחלטתי מיום 3/7/01, מבוטל.
השיק הבנקאי שהופקד על ידי המשיבים יוחזר להם על פי הוראת המזכירות.
המבקשים ישלמו הוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 3000 ₪ בתוספת מע"מ צמוד כחוק מהיום.
המזכירות לתשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים בפקס ובדאר.

ניתנה היום כ"ח בתמוז, תשס"א (19 ביולי 2001) בהעדר הצדדים.


יהלום הדס
, רשמת








בשא בית דין אזורי לעבודה 3642/01 ערן מלינסקי ואח' נ' לויטה ליפסקי ושות'-משרד רואי חשבון, יוסי ליפסקי, מנחם לויטה (פורסם ב-ֽ 19/07/2001)