פסקי דין על אברהם בן שיטרית

1218/02 פ     25/12/2002




פ 1218/02 מדינת ישראל נ' אברהם בן שיטרית




8
בתי המשפט
פ 001218/02
בבית המשפט המחוזי בנצרת
25/12/2002

כב' השופטת מוניץ נחמה

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
ה מ א ש י מ ה
- נ ג ד -
אברהם בן שיטרית


ה נ א ש ם
ג ז ר - ד י ן
הנאשם, אברהם בן שטרית, הורשע על פי הודאתו בעבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 21 (א)(1) + (3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), הספקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודה, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודה, שימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7 (א)+(ג) סיפא לפקודה, ועבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (8) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מכתב האישום עולה כי הנאשם מתגורר בדירה הנמצאת בעפולה, ונוהג מזה מספר שנים, כדרך קבע, להחזיק ולהשתמש, בדירה, בסם מסוכן מסוג הירואין, בדרך של הסנפה או הזרקה. בנוסף, נהג הנאשם להשתמש ולהחזיק בכדורי "קלונקס".

במועדים הרלבנטים לכתב האישום, נהג הנאשם להיפגש עם הקטינים, אלינה שבייבל (להלן: "אלינה") ילידת שנת 1989, ו- ולדימיר פרישדפ (להלן: "ולדימיר") יליד שנת 1987, (להלן: "הקטינים"), מדי פעם בדירתו של הנאשם, שם היו מבלים חלק מזמנם.

בתחילת חודש אוגוסט 2002, עת היה ולדימיר בסמוך לדירה ניגש אליו הנאשם, יזם עמו שיחה והזמינו לדירה. ולדימיר נענה להזמנת הנאשם ועלה איתו לדירה. שם הביא הנאשם סם מסוכן מסוג הירואין, חילק את הסם לשני חלקים ונתן לולדימיר להשתמש בו, בדרך של הסנפת הסם. ולדימיר עשה כך לאחר שהנאשם הדגים זאת בפני
ו תוך שהוא משתמש בחלק הראשון של הסם על ידי הסנפתו דרך אפו.

מעשים אלה נעשו כאשר הנאשם ידע כי מדובר בסם מסוכן וידע כי ולדימיר הינו קטין.
באותו חודש ובאותה שנה, בעת שהיתה אלינה באיזור הדירה, פגש בה הנאשם, פנה אליה והזמין אותה לבקר בדירתו. אלינה נענתה להזמנת הנאשם וביקרה בדירתו. ובתאריך 17.8.02, סמוך לשעה 23:30, ביקרה אלינה את הנאשם שוב בדירה, במהלך הביקור הציע הנאשם לאלינה לנסות ולהשתמש בסם מסוכן. תוך כדי כך הביא הנאשם סם מסוכן מסוג הירואין, ולאחר שחילק את כמות הסם לשני חצאים, הסניף דרך אפו את החלק הראשון, תוך שהוא מראה ומדגים לאלינה כיצד ומה לעשות. הנאשם נתן לאילנה את החלק השני של הסם להשתמש בו על ידי הסנפתו דרך אפה.

לאחר מכן, וכתוצאה מהאמור, סבלה אלינה מכאבי ראש והזיות ונרדמה בדירתו של הנאשם עד ליום שלמחרת. וגם ביום שלמחרת הוסיפה אלינה לחוש ברע כתוצאה מהסמים שנטלה ונלקחה ע"י אביה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ה"עמק" בעפולה.
שוב בסמוך לתאריך 28.8.02 כשהיו הקטינים יחד באיזור הדירה, הזמינם הנאשם להתלוות אליו לדירה, שם הכין הנאשם תערובת סם המכילה הירואין וכדורי קלונקס, ונתן לקטינים להשתמש בה, לאחר שחילק את הכמות לשלושה חלקים והשתמש בחלקו בפני
הם.
במעשיו אלו, סיפק הנאשם ביודעין סם מסוכן מסוג הירואין לולדימיר ואלינה שהינם קטינים ושידל אותם להשתמש בו. כמו כן, החזיק הנאשם בסם מסוכן שלא לשימושו העצמי בלבד וזאת ללא היתר כדין, וכן השתמש בסם מסוכן מסוג הרואין.
בנוסף, נתן הנאשם לקטינים, ללא היתר כדין תרופה מסוג קלונקס, בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה.

טיעוני הצדדים לעונש:
1. ב"כ המאשימה טוענת כי הנאשם הינו בעל עבר פלילי עשיר, לנאשם עבירות פליליות רבות הכוללות התפרצויות, גניבה, זיוף, קבלת דבר במרמה, שמוש במסמך מזוייף, תקיפה הגורמת לחבלה ממש, תקיפות שוטרים, העלבת עובד ציבור, עבירות רבות על פי פקודת הסמים, כולל סחר בסם מסוכן, איומים, סחיטה באיומים, ובנוסף גם עבירות של החזקת נשק שלא כדין. סך הכל כ-43 עבירות בהן הורשע ו- 16 הרשעות. מרבית עבירות הסמים והאלימות חוזרות על עצמן.
ב"כ המאשימה מדגישה כי בעבר ניתנו לנאשם הזדמנויות רבות. בתי המשפט הסתפקו בהטלת עונשים מרתיעים, כמו מאסר על תנאי, או קנסות. הנאשם לא ניצל הזדמנויות אלו לשיקומו, אלא שב לסורו פעם אחר פעם.
קצין המבחן לא מצא לנכון לתת המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם משום שבעבר כבר ניתנו לו הזדמנויות במסגרת טיפולית והוא זלזל בהם.
במקרה זה, בית המשפט לא צריך להתחשב בסיכויי השיקום כי כאלה לא קיימים. שיקולים כאלה נלקחו כבר בעבר, והנאשם בחר בהתנהגות עבריינית מסוכנת כאורח חיים. האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם.
לא בכדי קבע המחוקק כי עבירה מסוג זו של הדחת קטינים לסמים היא עבירה שהעונש בצידה הוא 25 שנות מאסר.
המאשימה מבקשת מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך ומרתיע ביותר, מאסר על תנאי וקנס.

2. ב"כ הנאשם טוענת כי אכן, הדחת קטינה בת 13 וחצי לשימוש בסם מסוכן הינו דבר מזעזע, אולם יש לשים לב לכך שהקטינה, לפי עדותה, הכירה את הנאשם היכרות שטחית, והחליטה בסמוך לחצות לאמץ את הזמנתו ולהגיע לדירתו, ביודעה כי מדובר בנרקומן כבן 30. כך גם שבוע לאחר מכן ביוזמתה הגיעה לביתו של הנאשם. אכן, כפי שהודה הנאשם, הוא סיפק לקטינה סם מסוכן.
הנאשם נטל אחריות מלאה על כל מעשיו, מביע חרטה עליהם.

לעניין עברו של הנאשם, רואים כי בשנים שבהם היה הנאשם נקי מסמים, הסתבכותו בפלילים היתה מינורית, עבד בעבודה סדירה ולא זלזל במסגרת הטיפולית אלא להפך, הוא חזר לחברה כאדם נורמטיבי. למצער, הוא נפל שוב לשימוש בסמים, באותה תקופה הוא תפקד ועבד ולא הסתבך בעבירות פליליות וזאת הראיה שעבריינותו נובעת משימוש בסמים ולא להיפך.

הסניגורית מבקשת לשקול את נסיבות המקרה שכן, מבלי להפחית מחומרת המעשים, הנאשם לא ידע את גילה של הקטינה ולא ידע כי מדובר בקטינה. לפי המזכרים של השוטרים היא לא נראת כמו קטינה. מבקשת להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם אשר הודה עוד במשטרה וחסך מזמנו היקר של בית המשפט, והביע חרטה כבר בחקירתו.
מבקשת לשלוח את הנאשם לקהילה טיפולית, ואם בית המשפט יחליט לשלוח אותו למאסר מבקשת להמליץ לשלטונות הכלא לערוך לנאשם בדיקת מסוגלות טיפולית.

תסקיר קצין מבחן:
הנאשם הינו בן 41, גרוש, ואב לשני ילדים בני 18 ו- 19, אשר הוצאו מרשותו בצו אימוץ וגדלו אצל אחותו. לנאשם 4 אחים נוספים, הוא התייתם מאביו ומאמו בגיל 12 לערך וחווה נטישה ודחייה מאחיו. עד היום הנאשם שומר לאחיו טינה על כך שכביכול גזל את הכספים שהיו מגיעים לו מירושת הוריו. הנאשם גדל בעזובה רגשית, במסגרות מוסדיות. כבר מגיל 16, הסתבך לראשונה בפלילים. למרות כל הקשיים הוא הצליח להתגייס לצה"ל, לאחר מכן, הוא נישא לאישה מוגבלת ביכולתה השכלית והתפקודית, הולידו שני בנים, אז החלה אצלו ירידה בתפקודו הכללי, ועל רקע זה החלה מעורבותו הפלילית.

לנאשם הכרות עם שרות המבחן מאז 1988-1989, אז שיתף פעולה ושמר על קשר רצוף וקבוע. עיקר הטיפול התמקד במערכת הזוגית הבעייתית בינו לבין אשתו, הטיפול נקטע עקב מעצרו ומאסרו בגין עבירות שימוש בסמים. אשתו עזבה אותו והלכה להתגורר עם גבר אחר והזניחה את הילדים, דבר זה גרם להתדרדרות נוספת של הנאשם.

בחייו של הנאשם היו גם תקופות של תפקוד תקין יותר, בשנות 1992-1990 לאחר שעבר הליך גמילה, עבד כשנתיים באופן קבוע, אלא שעם מאסרו בגין שימוש חוזר בסמים מסוכנים, נפסק תפקידו.

הנאשם מכור לסמים כבר 22 שנים. הנאשם עבר מספר פעמים נסיונות טיפוליות לגמילה מסמים, שבסיומן או לאחריהם שב והתמכר לסמים. כיום מעוניין להתחיל גמילה מסודרת חדשה.

שירות המבחן סבור כי הנאשם הינו אדם בודד, שבור, חסר אונים, אשתו עזבה אותו והילדים הוצאו לאימוץ. רקע זה גרר אותו לעולם עברייני. למרות כל המצוקות והקשיים בהם גדל הנאשם, ולנוכח העובדה כי התהליך הטיפולי לא הניב פירות וחומרת העבירה הנדונה, שירות המבחן סבור כי אין מקום להמלצה טיפולית נוספת.

שיקולי הענישה:
נגע השימוש בסמים מסוכנים משחית והורס יחידים בחברה ההופכים לאנשים שאינם תורמים לעצמם ולחברה כולה. כל אשר ידו מסייעת בהפצת הסם לשם מטרות רווח, ואף אם לשם סיפוק הסם לשימושו בלבד, יש להרחיקו מן החברה ולשימו מאחורי סורג ובריח ,למען הקטן פגיעתו, וכן למען יראו אחרים וידעו את חומרת הענישה ורמתה.
על כגון זה אומר כב' השופט אלון בע"פ 392/97 אורי בר און נ' מ"י, פ"ד מב (1) 317 בעמ' 382:
"... גם בענישה של פשע נתעב של הפצת סם המוות למען בצע כסף, יש להביא בחשבון נסיבות אישיות מקילות וסיכויי שיקום... אבל עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זו והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא לקרן זוית וכל עוד לא הודברה מכה זו, עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה על עבירות אלה שיקולי ותגמול והרתעה, למען ישמעו ולא יוסיפו עוד".

אין חולק כי מדובר בעבירות חמורות, היוצרת חזקה שהסם הוחזק בידי הנאשם ולא רק לשם שימושו שלו, אלא לשימושם של אחרים. הכרח הוא כי גם בתי המשפט יצטרפו לאלה העושים מלאכתם קודש לביעור נגע הסמים המסוכנים בכל דרך אפשרית. על בית המשפט להוקיע את המשתמשים, המפיצים, הסוחרים וכל מי שידו במעגל נגוע זה של צורכי הסמים. השימוש בסמים הפך במיוחד בקרב בני הנוער למכת מדינה. בית המשפט חייב להוציא תחת ידו מסר ברור, חד ומרתיע כי, העושים והתורמים להפצת הסם יענשו בחומרת הדין; על אחת וכמה במקרה כגון זה הנדון בפני
נו, כאשר הנאשם סיפק סם מסוכן לקטינה כבת 13 ומחצה וגם לקטין, הנחה והדריך את שניהם כיצד להשתמש בסם על דרך "ההסנפה".

נגע הסמים הוא אחת הבעיות החברתיות המרכזיות שהמדינה מתמודדת עימן. כפי שאמר בית המשפט המעליון:
"המשטרה וגורמים מוסמכים אחרים, נלחמים מלחמת חורמה בתופעה חמורה זו, ומחובתם של בתי המשפט לתת ידם להדברת נגע זה, ע"י הטלת עונשי מאסר משמעותיים ביותר" (ע"פ 329/87, 332 מ"י נ' בראון, פ"ד מב (1) 387, 382).

בבואי לסכם את מאזן השיקולים הנשקלים לשם גזירת העונש, אני מונה גם את החומרה המיוחדת הנודעת לעבירות סמים בכלל, ועבירת ההדחה של קטינים בפרט. את סוגו של הסם שהוחזק בידי הנאשם, את כמותו ואת רמת הענישה המקובלת בעבריינות זו. מביאה במניין השיקולים גם את עברו הפלילי של הנאשם. לשיקולים אלה, דין בכורה ביחס לשיקולים של סיכויי השיקום והנסיבות האישיות כפי שהובאו בפני
י.

לא אחת נקבע כי במלחמה בנגע הסמים ובפרט כאשר מדובר בקטינים, יש לתת משקל בכורה לשיקולים של הגנה על האינטרס הציבורי ומשקל מועט יותר לנסיבותיו האישיות של נאשם המועמד בפני
בית המשפט לדין. מן הפן הציבורי ברור שיש להטיל עונש מרתיע. אולם בל נשכח שכחלק מן האינטרס הציבורי קם ועומד גם האינטרס השיקומי המתבטא בהחזרת הנאשם למעגל חיים נורמטיבי, כך שיהיה בין התורמים לטובת החברה. מכאן, שיש לשקול בכל מקרה לגופו, האם מתקיים סיכוי ממשי וברור לשיקומו של כל נאשם העומד לפנינו לדין.

עברו הפלילי של הנאשם עשיר וכולל התפרצות פריצה לרכב, גניבה, גניבה מרכב, החזקת נשק שלא כדין, שימוש במסמך מזויף, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים להכנת סם לא לצריכה עצמית, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר, תקיפה, החזקת נכס חשוד כגנוב, שימוש ברכב בלי רשות, עבירות של סחר והספקת סמים מסוכנים, איומים והסגת גבול פלילי. מכאן, אנו למדים שהנאשם בחר בדרך עבריינית כאורח חיים; והוא אינו מסתפק בגרימת נזק לעצמו, אלא גם מנסה לגרור אחרים ל"חגיגת" הסמים, וכאילו לא די בכך, הנאשם מדיח קטינים להשתמש בסם, ואף מדריך אותם כיצד לעשות זאת.

החומרה היתרה בה נקט המחוקק באשר לעבירות הדחת קטינים, הוסף על רקע המגמה להחמיר את דינם של אותם גורמים המשתמשים בקטינים כקרבנות לצריכת סמים.
על כך נאמר בספרו של קדמי "על פקודת הסמים המסוכנים", (מהדורה מעודכנת, תשנ"ז-1997), שם בעמ' 186:
"תכלית חקיקתו של סעיף 21 לפקודה - והסעיפים הכרוכים באיסור הקבוע בו - היתה להילחם בתופעה של הדחת קטינים לסמים מסוכנים: ראשית - על ידי החמרה ניכרת ומשמעותית בעונש המירבי הקבוע לצידם של המעשים המפורטים בהגדרת האיסור, בהשוואה לעונש הצפוי בשל אותם מעשים כאשר הם נעשים כלפי בגיר; ושנית- על ידי הטלת "חובת זהירות" מיוחדת על מי שהם "אחראים" לקטין, בכל הקשור להשגת סם מסוכן ולשימוש בו".

כך נאמר בהצעת החוק לתיקון סעיף 21:
"לאחרונה נתגלו רשתות פושעים המפתים קטינים וקטינות להתמכר לסמים מסוכנים... כדי להפוך אותם ללקוחות של סוחרים אלה. דינם של מפתים אלה רצוי שיהיה לפחות כדין אנסים וסרסורים לזנות... בהתחשב בחומרת המעשים האלה מוצע להטיל עונשים חמורים שישמשו הרתעה לכל מי שינסה להשחית קטינים וקטינות". (מספרו של קדמי, לעיל, בעמ' 186).

סעיף 21 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 קובע כי:
"(א) העושה אחת מאלה, דינו- מאסר עשרים וחמש שנים...
(1) (1) נותן לקטין סם מסוכן..."

לא בכדי קבע המחוקק עונש מקסימלי של עשרים וחמישה שנים על עבירה של הדחת קטינים לסמים מסוכנים, אלא שבכך ביטא המחוקק את חומרת העבירה, ומסוכנותה לציבור המצפה כי יוטל עונש משמעותי על מי שנותן סמים מסוכנים לקטינים.

וכך אמר כב' השופט בך בע"פ 75/89 חסן נ' מדינת ישראל
כרך מד(2) 251, בעמ' 253:
"אין גם ספק בליבי, כי לא בהיסח הדעת בחר המחוקק בניסוח כה רחב וכללי של הוראה עונשית זו. המטרה של אותו סעיף היתה לקבוע עונשים חמורים ומכאיבים ביותר עבור כל אדם המסבך קטין במערכת הבזויה והמסוכנת של הסחר בסמים והשימוש בהם, כמובן שמעשה איום הוא לגרום לצריכת סם מסוכן על ידי קטין, ועל כך מדובר במיוחד בסעיף 21 (א)(3) לעיל, אך יש לייחס חומרה לא פחותה מזו למתן אפשרות לקטין לההפך לסוכן או סרסור ("pusher" בלעז) במערך הכללי של הפצת סמים מסוכנים".

ובענייננו, עיון בנסיבותיו של המקרה הנדון ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, אין בהם דבר אשר מחייב סטייה מנורמת ענישה מחמירה זו. אלא שיש להתחשב בהודאתו של הנאשם, אשר הודה מלכתחילה בעת שנחקר בתחנת המשטרה, בהבעת החרטה הכנה והעמוקה, וברצונו העז לחזור לחיים נורמטיביים, לחדול ולהיגמל מנטילת הסמים, וכן בנסיבות חייו הקשות מאוד של הנאשם.
כן יש להתייחס לרצונו להיגמל מן הסם, אפילו יהא הדבר במסגרת ריצוי עונש מאסר.

עוד עלינו לזכור כי הנאשם נגמל בעבר, ותקופה של כשנתיים תיפקד באופן חיובי ונורמטיבי.

לפיכך, ולאחר עריכת האיזון הראוי בין חומרתה הרבה של העבירה והאינטרס הציבורי שבהגנה על קטינים לבין כל הנסיבות שמניתי מעלה לזכותו של הנאשם.
אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 30 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו.

ב. שנתיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי יחול על כל העבירות לפי פקודת הסמים, למעט שימוש עצמי בסם.

יודגש כי, הואיל והנאשם הביע רצון עז להיגמל מצריכת הסם, מומלץ בזה לשב"ס לערוך עבור הנאשם איבחון לשם בחינת התאמתו לטיפול כזה.

ניתן היום כ' בטבת, תשס"ג (25 בדצמבר 2002) במעמד ב"כ המאשימה נאשם ובא כוחו.
מוניץ נחמה
, שופטת
001218/02פ 054 מרב כהן








פ בית משפט מחוזי 1218/02 מדינת ישראל נ' אברהם בן שיטרית (פורסם ב-ֽ 25/12/2002)