פסקי דין על מריטס ברוך | פסקי דין על סמי ברוך | פסקי דין על יהלומי סמואל רוזנבאום | פסקי דין על עמי מינצר |

303305/97 עב     09/07/2001




עב 303305/97 מריטס ברוך, סמי ברוך נ' יהלומי סמואל רוזנבאום בע"מ, עמי מינצר




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב - יפו
עב 303305/97


בפני
:
כב' השופט טננבוים שמואל

תאריך:
9.7.2001





בעניין
:
1.
מריטס ברוך

2.
סמי ברוך



ע"י ב"כ עו"ד
לוין
התובעים

נ
ג
ד


1. יהלומי סמואל רוזנבאום בע"מ

2.
עמי מינצר


ע"י ב"כ עו"ד
קנת
הנתבעים


פסק דין
1.
זוהי תביעה לסכומים שונים מכח טענה להפרת הסכם עבודה וכן טענה למצג שוא והתנהגות בחוסר תום לב מצד הנתבעים.

2.
בין התובעת 1 (להלן – התובעת) לבין הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת), נחתם ביום 16.1.97 הסכם העסקה (להלן- ההסכם) על פיו, תועסק התובעת כמקדמת מכירות בנתבעת שהינה
עסק
למסחר, יבוא ויצוא של
יהלומים ואבני חן (ת/1). במבוא להסכם הצהירה התובעת, כי אין לה שום ידע ונסיון בענף המסחר והיהלומים. הנתבעת מצידה ציינה במבוא, כי הינה מעוניינת להעסיק את העובדת כמקדמת מכירות שהינו תפקיד הדורש מידה רבה של אמון אישי וכרוך במסירת סודות מסחריים רגישים של
הנתבעת לתובעת.
סעיף 6 להסכם הדן בתקופת ההתקשרות קבע, כי תקופת ההתקשרות הינה בלתי קצובה ובמהלך 12 החודשים הראשונים בתקופה זו, יהא כל צד זכאי להביא את ההסכם לסיומו בהודעה של שבעה ימים מראש.

בנספח להסכם (ת/2) התחייבה התובעת לשמור על סודות הנתבעת וכן
התחייבה להגבלת עיסוק לתקופה של 24 חודשים בכל הכרוך בתחומי עיסוקה של הנתבעת. בנוסף התחייבה לא להכנס לבנייני הבורסה ליהלומים ברמת גן, מקום משרדיה של הנתבעת בתקופת ההגבלה. בסעיף נוסף בנספח התחייבה התובעת שלא ליצור קשר עם לקוחות החברה, ספקיה, קבלני משנה וכל מי שבא עימה במגע במסגרת תפקידה למשך תקופה של 36 חודשים. בנספח נוסף להסכם (ת/3) אישרה התובעת, כי הנתבעת תהא רשאית לאסור עליה את הכניסה לבנייני הבורסה למשך תקופה של 36 חודשים ממועד סיום העסקתה.

ביום 18.3.97, פוטרה התובעת על אתר.

3.
התובעת ילידת הפיליפינים הגיעה ארצה בשנת 93 ומאז
חיה בישראל. בחודש 12/96 הגיעה לראיון עבודה
עם הנתבע 2 (להלן – הנתבע). הראיון נוהל בשפה האנגלית כשהנתבע
מסביר לתובעת שהנתבעת מחפשת נציג שייצג את הנתבעת בפיליפינים והיא מעדיפה מישהו שיהיה יליד המקום שמכיר את השפה ואת המנטליות.
בפגישה נוספת הציג הנתבע לתובעת את הסכם העבודה ת/1. התובעת הסכימה לחתום עליו לאחר שהבינה את תוכנו ומתוך אמונה,
כי מדובר בהסכם לתקופה ארוכה.
באותה פגישה נאמר לתובעת, כי תשלח בחודש פברואר 97 לפיליפינים על מנת לייצג את הנתבעת.


עם תחילת עבודתה, קיבלה התובעת לעיונה ספר בשפה האנגלית אשר כלל הסברים בסיסיים בנושא היהלומים (נ/1). בנוסף, קיבלה התובעת רשימות של לקוחות קיימים של הנתבעת בפיליפינים, רשימות מתוך ספר שהנתבעת רכשה וכן רשימות שמסר איגוד התכשיטנים של הפיליפינים למוזמנים לכנס שאמור היה להתקיים בפיליפינים.
על התובעת היה להכין רשימה מאוחדת של הלקוחות, להכין מכתבים בשם הנתבעת ולדאוג למשלוחם ליהלומנים הפיליפינים המנויים ברשימה. לאחר מכן אמורה היתה התובעת לנסות ולקבוע פגישות לאנשי המכירות של הנתבעת. במהלך התקופה עד לנסיעתה של התובעת לפיליפינים, היא ניסתה לקבוע פגישות אולם נתקלה בתגובות של בעלי העסקים, כי אין צורך לתאם פגישה מראש אלא להגיע למקום ולשוחח עם בעל העסק.

4.
ביום 16.2.98, יצאה התובעת למנילה. למרות שבתחילה הרגישה התובעת ברע נסעה בכל אזור המטרו ופקדה עשרות חנויות בהם יצרה קשר ראשוני עם בעלי העסקים. לטענתה של התובעת, בעלי העסקים לא מצאו לנכון לשריין מועדים לפגישה אלא חזרו ואמרו שאין צורך בכך וניתן לפגשם שם ללא צורך בתיאום מוקדם. הנתבע טוען, כי כשהגיע לפיליפינים מספר ימים לאחר הגעתה של התובעת,
יחד עם מר אילן סמואל מנהל הנתבעת, נדהם לגלות כי התובעת לא מילאה את שהוטל עליה ולא קבעה פגישות לאנשי המכירות של הנתבעת ועל כן, נאלץ לקבוע בעצמו את הפגישות אליהן צירף גם את התובעת. מוסיף הנתבע ומציין, כי במהלך הפגישות שערך בהשתתפות התובעת, התברר לו כי היא אינה מצליחה למלא תפקיד של אשת שיווק ומכירות ואינה מתאימה לתפקיד שהנתבעת יעדה לה.
לפי טענה זו, התובעת לא היתה אסרטיבית מספיק ולא הצליחה ליצור קשר עם אנשי העסקים לשם קידום המכירות.


בסמוך לאחר שובה של הנתבעת לארץ ביום 18.3.97, לאחר שהתובעת הכינה סיכום של הפגישות בחו"ל, הודיע לה הנתבע על פיטוריה מהעבודה.

5.
טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי מראש כל כוונתה של הנתבעת היתה להשתמש בה במהלך הכנס שנערך במנילה, לפטרה מיד לאחריו ותו לא.

מהנתונים שבפני
י, אין כל ראיה לטענה זו. התובעת קיבלה הדרכה בסיסית לפני יציאתה לפיליפינים ומקובלת עליי גישת הנתבעת, כי עיקר עבודתה של התובעת אמורה היתה להיות עבודת הכנה ומכירת תדמיתה של הנתבעת וכן תיאום פגישות. תפקידה לא היה למכור יהלומים ועל כן, לא היה צורך שהתובעת תקבל מידע על מחירי היהלומים או תנאי ההתקשרות.


בין אם צודקת התובעת בטענתה, כי לא ניתן היה לתאם פגישות עם לקוחות ובין אם לאו, הרי שמסקנת
הנתבעת, כי התובעת לא עמדה ביעד שנקבע לה על ידי הנתבעת, היא מסקנה סבירה בנסיבות הענין ואין כל יסוד לטענה, כי כבר עם חתימת ההסכם, תיכננה הנתבעת לפטרה עם חזרתה ממנילה. יש לציין, כי הנתבעת דאגה להוצאת כרטיס אשראי בן לאומי עבור התובעת(נ/2, נ/3, נ/4) ומן הסתם, לא היתה זאת אם היתה לה כוונה מראש לפטרה זמן כה קצר לאחר תחילת עבודתה.

6.
א.
התובעת
דורשת
הוצאות
עבור
שירותי
מטפלת
לבתה
התינוקת
במהלך
שהותה בפיליפינים. אין כל יסוד לדרישה זו. הנתבעת לא התחייבה לשלם לתובעת עבור מטפלת אף אם הנתבעת ידעה על כך שהתובעת מטופלת בתינוקת.

ב.
באשר לתביעה בגין ביגוד יצוגי, הרי שאמירתו של הנתבע לתובעת "להתלבש
יפה "
עדיין איננה יוצרת חבות לתשלום בגין ביגוד יצוגי. תביעה זו נדחית.
ג.
באשר להוצאות הטלפון בגין שיחות פרטיות שערכה התובעת עם בעלה,
מקובלת עליי טענת הנתבעת , כי סיכמה עם התובעת שתשלם לה החזר עד סכום של 200$ לחודש בגין שיחות פרטיות ובתנאי שתמציא קבלות מפורטות.
בפועל דרשה התובעת החזר בסכום של 23$ שאותו קיבלה. הנתבעת הסכימה להחזיר סכום נוסף בכפוף להמצאת קבלות. קבלות אלו לא הומצאו על ידי התובעת.
התביעה להחזר הוצאות טלפון, נדחית.

ד.
תביעה נוספת הינה להחזרת החזר נסיעות לשדה התעופה וחזרה.
הנתבעת הצהירה מפורשות במהלך הדיון, כי תסכים לשלם לתובעת את הסכום הנתבע בכפוף להמצאת קבלות.
הנתבעת לא עשתה זאת ועל כן, גם תביעה זו דינה להידחות.

ה.
בחודש אפריל 97, קיבלה התובעת תמורת הודעה מוקדמת עבור שבעה ימים בסך 880.25 ₪. הנתבע מודה בעדותו (עמ' 2 פרוטוקול 7.7.99), כי הבטיח לתובעת שכר עד סוף חודש מרץ אבל לא בנוסף לתקופת ימי ההודעה המוקדמת. משקיבלה התובעת את תמורת ההודעה המוקדמת, היא זכאית להשלמת שכרה עד לסוף חודש מרץ 97 עבור שלושה ימי עבודה בסך 377.25 ₪.

7.
טענה נוספת של התובעת הינה, כי לא שוחררה מההתחייבויות שבנספחים להסכם על פיהם, נטלה על עצמה הגבלת עיסוק למשך 24 חודשים וכן איסור כניסה לבנייני בורסת היהלומים למשך 36 חודשים. לטענתה, הגבלות אלו גרמו לה לנזק הואיל והיתה מנועה מלפנות לגורמים אחרים בבורסה ובגין כך, תובעת היא 10,000 ₪.


משמועד ההגבלה חלף ועבר זה מכבר, אין מקום לדיון מפורט בשאלת תקופת ההגבלה.
התובעת לא הוכיחה, כי נגרם לה נזק כלשהו בגין ההגבלות והטענה, כי היתה מנועה מלפנות לגורמים אחרים אין בה דיי כדי לבסס דרישה לפיצויים על נזק שגם גובהו לא הוכח כל עיקר.
התביעה לפיצויי בגין הגבלת חופש העיסוק, נדחית.

8.
התובע
2, הינו בעלה של התובעת ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת. לא היה כל מקום לצרפו כתובע ועל כן, נמחק התובע 2 מכתב התביעה.


הנתבע 2 היה בתקופה הרלוונטית מנהל השיווק של הנתבעת. בינו לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ועל כן, התביעה נגדו נמחקת.

9.
לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך
377.25 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.3.97 ועד ליום התשלום בפועל.


בהתחשב במכלול תביעותיה של התובעת ובתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט בסך 2,000 ₪ בצרוף מע"מ.

ניתן היום י"ח בתמוז, תשס"א (9 ביולי 2001) בהעדר הצדדים.


ש.טננבוים, שופט
אתי/









עב בית דין אזורי לעבודה 303305/97 מריטס ברוך, סמי ברוך נ' יהלומי סמואל רוזנבאום בע"מ, עמי מינצר (פורסם ב-ֽ 09/07/2001)