פסקי דין על עלאא פלאח | פסקי דין על העורר |

1492/06 ערר     05/04/2006




ערר 1492/06 עלאא פלאח, העורר נ' מדינת ישראל




בעניין:

4



בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
ערר 001492/06


בפני

:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף
תאריך:
05/04/2006



בעניין
:
עלאא פלאח





העורר


נ ג ד


מדינת ישראל





המשיבה

החלטה


1.

ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד הנשיא תאופיק כתילי) בתיק ב.ש 1760/06 מיום 5/3/2006 לפיה נעצר העורר
עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ 1597/06 בבית המשפט השלום בנצרת.

2.

אלה בתמצית נימוקי הערר:
א
.

העבירה בה מואשם העורר
אינה נמנית עם העבירות שבסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה
- מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן – חוק המעצרים) ועל כן אין חזקה שהעורר
, אם ישוחרר, יסכן את בטחון הציבור. על המשיבה להוכיח כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

ב
.

בית משפט קמא הסתמך בהחלטתו על שני פסקי דין הדנים במעשים אשר נועדו לפגוע ברכוש ובהם נקבע כי בנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה וביניהם מעשים המבוצעים
באורח שיטתי, בתחכום, בהיקף ניכר ועוד.
אולם, העברה המיוחסת לעורר הינה פריצה רגילה, לא מתוחכמת ואינה בהיקף ניכר.

ג
.

טעה בית משפט קמא בקובעו שקיים יסוד לחשש ששחרור העורר
יסכן את בטחון הציבור וזאת בהסתמך על עברו של העורר
והמאסר על תנאי בר הפעלה שהושת עליו ת.פ 1196/03 בבית משפט השלום בנצרת, דבר הנוגד את הפסיקה כאמור.

ד
.

נגד העורר
לא קיים מאסר על תנאי בר הפעלה, שכן התנאי בתיק 1196/03 הינו לפי סימן ה1 לפרק י"א לחוק העונשין, שמשמעו עבירות הנוגעות לרכב בלבד.

ה
.

מדובר בנרקומן, שלא מכבר אושפז במוסד הגמילה "אישפוזית" בחיפה וקיימת נכונות מצידו של העורר
לעבור הליך של גמילה במוסד זה. ועל כן במידה ובית המשפט יגיע למסקנה כי קיימת עילת מעצר, מבקש ב"כ העורר
לשחררו למעצר בית מלא ולחילופין לשלוח את העורר
לתסקיר מעצר על מנת שיבחן את אפשרות שחרורו למעצר בית במוסד "אישפוזית".

3.

המשיבה מתנגדת לערר ובקשה לדחותו.

4.

א.

ראיות לכאורה

הסניגור הסכים שיש ראיות לכאורה כנגד העורר
ולפיכך, אין צורך לדון בכך.

ב
.

עילת מעצר
אמנם צודק ב"כ העורר
כי העבירות המיוחסות לעורר אינן
נמנות בין העבירות שבסעיף 21 (א)(1)(ג) לחוק המעצרים. ברם, המקרה שלפנינו נכנס לגדר סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים.
לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון: "באשר לקיומה של עילת מעצר נגד העורר
, כבר נקבע בבית משפט זה בעבר, כי יש ועבירות רכוש יקימו, בנסיבות מסויימות, עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996, שכן מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש, פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה ובנסיבות מסויימות יש בהן כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו, אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש".
(ראה בש"פ 3906/00 יאיר ביטון נ' מדינת ישראל
תק – על 2000 (2) 1520 )

אמנם בענין רוסלן נקבע:
"ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור".
(ראה בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל
פ"ד נב (4) 268).

אולם גם אם
העבירות שביצע העורר
אינן נכנסות להגדרה זו, הרי שניתן ללמוד על מסוכנותו של העורר
מעברו הפלילי העשיר.
לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון בפסקי הדין הבאים:
בבש"פ 1186/00 בלה מוכתייב נ' מדינת ישראל
, תק – על 2000 (1), 1027 נקבע:
"אכן, במקרה זה, העבירה נשוא כתב האישום, כשלעצמה אינה מן העבירות המקימות ברגיל, עילת מעצר. אלא, שבעניינה של העורר
ת הזו אין העבירה הזו עומדת לבדה, בלשון המעטה ועל מסוכנותה של העורר
ת ניתן ללמוד מעברה החמור".


בבש"פ 3906/00 יאיר ביטון נ' מדינת ישראל
תק – על 2000 (2) 1520 נכתב:
"אמנם, בעייננו אין מדובר בעבירות שבוצעו בנסיבות מן הסוג שיש בו, ברגיל, להקים עילת מעצר, אלא שבעניינו של העורר
המסוכנות נלמדת מעברו הפלילי העשיר, שבו שורה ארוכה של עבירות רכוש ועבירות נוספות אחרות וכן
מן העובדה כי העברה נשוא האישום הנוכחי בוצעה, לכאורה, כאשר העורר
היה אסיר ברשיון, ומאסר על תנאי בר הפעלה ריחף מעל ראשו.
– אין מנוס מלקבוע כי הוא מסוכן לבטחון הציבור ולהורות על מעצרו, לבל ישוב ויבצע עבירות נוספות. בנסיבות הקיימות לא ניתן לתת בעורר אמון, שלא יבצע עבירות נוספות ולכן
לא ניתן לשחררו למעצר בתנאי חלופה"


ג.
כנגד העורר
אמנם תלוי ועומד מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה על סימן ה1 לפרק יא לחוק העונשין, ומאסר זה איננו בר הפעלה במקרה שלנו אך אין בכך כדי להפחית ממסוכנותו של העורר
שלפנינו.
לעורר, על אף גילו הצעיר, יש עבר פלילי עשיר הכולל עבירות חמורות כגון: הצתה של מבנה במזיד, גניבת רכב (פעמיים), חבלה במזיד ברכב, תקיפה הגורמת חבלה של
ממש, פירוק חלקים מרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (פעמיים), אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בריחה ממעצר, איומים (פעמיים), נשיאת סכין למטרה לא כשרה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה לרכב בכוונה לגנוב (פעמיים), ניסיון לפירוק חלקים מרכב, חבלה על ידי שניים או יותר, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תגרה במקום ציבורי, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה (שלוש פעמים), היזק לרכוש במזיד (שלוש פעמים), החזקת נכס החשוד כגנוב (פעמיים), גניבה (פעמיים).

העורר
שלפנינו הוא פגע רע, שקופת שרצים תלויה לו, מאחוריו. גם עבירת הבריחה ממעצר שהורשע בה בעבר מצביע על חשש שיביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה, או מריצוי עונש מאסר.

ד
.

לעניין הבקשה לחלופת מעצר במוסד לגמילה, נראה לי כי אין מקום להעתר לבקשה זו שכן מהחלטתה של כבוד השופטת יונג – גפר מיום 24/1/2006 עולה כי שירות המבחן הפנה בעבר את העורר
לאישפוזית, אך העורר
עזב כעבור 12 יום וחזר מייד לשימוש בסמים. בהמשך אמנם קיים קשר עם היחידה לנפגעי סמים בנצרת, אולם אף עימם חדל לשתף פעולה, לא הגיע לשיחות ומבדיקות השתן שערך שם, נמצא כי חזר להשתמש בסמים. למרות כל זאת החליטה כבוד השופטת לשלוח את העורר
לטיפול נוסף אך העורר
הפר פעם נוספת את החלטת בית המשפט ולא הגיע לאחד הטיפולים.
נראה לי כי מדובר בעורר שאינו מסוגל לעבור טיפול גמילה.

ה
.

אין גם מקום להורות על חלופת מעצר במעצר בית. כאמור, לעורר הרשעה קודמת של בריחה ממעצר ועל כן
אין לסמוך על אדם כזה שיהיה במעצר בית מבלי להפר את התנאים.

5.

לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי צדק בית משפט קמא שהחליט לעצור את העורר
עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי.

לפיכך, אני דוחה את הערר.

6.

והודע לעורר ולב"כ הצדדים.

היום ז' בניסן, התשס"ו (5 באפריל 2006).

סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- שופט

ח.ד. 001492/06בש 054






ערר בית משפט מחוזי 1492/06 עלאא פלאח, העורר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/04/2006)