פסקי דין על האני בן חפאג'ה הייב | פסקי דין על חיר עלי חסיין הייב | פסקי דין על עומר בן יוסף הייב ואח' |

1581/06 בש     23/04/2006




בש 1581/06 מדינת ישראל נ' האני בן חפאג'ה הייב, חיר עלי חסיין הייב, עומר בן יוסף הייב ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי נצרת
בש 001581/06
בש 001580/06

בתיק עיקרי: פ
001035/06


פ 001036/06

בפני
:
כב' השופט שאהר אטרש
תאריך:
23/04/2006




בעניין
:
מדינת ישראל




המבקשת


נ
ג
ד

ת.פ. 1035/06
ב"ש 1581/06








ת.פ. 1036/06
ב"ש 1580/06

1. האני בן חפאג'ה הייב

2. חיר עלי חסיין הייב
3. עומר בן יוסף הייב

ע"י ב"כ עוה"ד שפיגל
4. מועין בן מוחמד הייב

ע"י ב"כ עוה"ד עודה
5. איימן בן חפאג'ה הייב

ע"י ב"כ עוה"ד הראל
6. מוהנאד בן מג'בל הייב

קיסר בן מג'בל הייב
ע"י ב"כ עוה"ד עראף




המשיבים

החלטה


1.
כנגד הנאשם בת.פ. 1036/06 (המשיב בב"ש 1580/06) קיסר בן מג'בל הייב (להלן: "קיסר") הוגש ביום 21.3.06 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הצתה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע והיזק בזדון לרכוש.

במבוא לכתב האישום צויין, כי בין משפחת סאלח-חליל ובין משפחת פארס, שתיהן חלק משבט אל-הייב המתגורר בכפר טובא זנגריה, קיים סכסוך בן מספר שנים אשר "הניב" מספר תקריות אלימות משני הצדדים.
2.
במקרה דנן, קיסר הינו חלק ממשפחת סאלח-חליל בעוד המתלונן אברהים מוחמד פארס הייב (להלן: "המתלונן") ובנו בסאם אברהים הייב (להלן: "בסאם"), הם ממשפחת פארס, שהינם הצד השני לסכסוך.

3.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 7.3.06 קשר קיסר קשר ביחד עם חיר (משיב 2), עומר יוסף (משיב 3), מועין (משיב 4), איימן (משיב 5), קאסם, ראפע, שאדי, פאדי, אברהים, קייס, מוחמד, הישאם, פואד, כרים, עומר, מרואן וחוסאם (כולם ביחד: "האחרים") לפגוע במתלונן, בבני משפחתו וברכושם. לשם מימוש הקשר, הגיעו קיסר והאחרים ביום 7.3.06 לקרבת ביתו של המתלונן כאשר חיר (משיב 2), עומר יוסף (משיב 3) וקאסם נושאים עמם נשק, קיסר, איימן (משיב 5), מועין (משיב 4), עומר, מרואן וחוסאם נושאים עמם בקבוקי תבערה מאולתרים ופואד נושא עמו אקדח. בסמוך לשעה 11:30 משראו את המתלונן בביתו, השליכו קיסר, מועין (משיב 4), איימן (משיב 5), עומר, מרואן וחוסאם את בקבוקי התבערה שהיו עמם לתוך הבית; חיר (משיב 2), עומר יוסף (משיב 3) וקאסם פתחו בירי לעבר הבית, כשבה בעת פואד נופף באקדחו על מנת להפחיד את המתלונן ואת בסאם. בקבוקי התבערה חדרו דרך חלונות הבית והציתו אש בתוך בית המתלונן; משניסו המתלונן ובסאם לפתוח את ברז המים ולכבות את השריפה שאחזה בבית, ירו לעברם חיר (משיב 2), עומר יוסף (משיב 3) וקאסם על מנת למנוע מהם לעשות כן. כתוצאה מהירי, נפגע בסאם במרפקו, ברגלו ובגבו מרסיסים ונגרמו נזקים נוספים לבית; כתוצאה מזריקת בקבוקי התבערה, נשרפו כליל שני חדרים בקומה הראשונה של הבית. שאר האחרים השליכו אבנים שהיו ברשותם לעבר הבית. הנ"ל הפסיקו את מעשיהם רק מששמעו סירנה של ניידת משטרה.

4.
כתב האישום שהוגש ביום 21.3.06 בת.פ. 1035/06 כנגד המשיבים 6-1 כולל שלושה אישומים כדלקמן:


האישום הראשון: כנגד המשיבים 1, 2 ו- 6


אישום זה מייחס למשיבים 1 ו- 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הצתה בנסיבות מחמירות, נשיאה והחזקה של נשק ללא רישיון, קשירת קשר לביצוע פשע, יריות באזור מגורים והיזק בזדון לרכוש.

על פי הנטען באישום הראשון, בתאריך 4.3.06 קשרו ביניהם המשיבים 1 ו- 2 קשר ביחד עם אחרים לפגוע במתלונן, בבני משפחתו וברכושם. לשם מימוש הקשר, פנה משיב 1 אל משיב 6, חייל בשירות סדיר המחזיק בנשק צה"לי מסוג

m
- 16 מקוצר (להלן: "הנשק") ביקש וקיבל ממנו את הנשק. באותו תאריך בשעה 21:00 או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים 1 ו- 2 והאחרים לביתו של המתלונן כאשר משיב 1 נושא עמו את הנשק, גם משיב 2 וקאסם נשאו עמם כלי נשק כשאין בידם היתר לנשיאת כלי הנשק, קייס ואברהים נשאו עמם בקבוקי תבערה מאולתרים והאחרים נשאו עמם אבנים. משהגיעו לקרבת בית המתלונן, ירו המשיבים 1 ו- 2 שתי יריות לעבר ביתו של המתלונן; לשמע היריות, יצא המתלונן את ביתו; משיב 1 נעמד מול המתלונן וצעק לעברו: "תצאו יא כלבים אני אהרוג את כולכם", או אז פתחו משיבים 1 ו- 2 וקאסם בירי לעבר הבית, קייס ואברהים זרקו את בקבוקי התבערה לחצר הבית והם התנפצו ונדלקו אולם המתלונן כיבה אותם ושאר האחרים השליכו את האבנים שהיו ברשותם לעבר הבית. המשיבים 1 ו- 2 והאחרים הפסיקו את מעשיהם רק מששמעו סירנה של ניידת משטרה. כתוצאה מפגיעות הירי, נפערו חורים בקירות ביתו של המתלונן, דוד השמש ומיכל המים שעל הגג נפגעו ומספר חלונות נופצו.


האישום השני: כנגד משיב 2 בלבד


האישום השני מייחס למשיב 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והחזקה של נשק ללא רישיון, קשירת קשר לביצוע פשע, יריות באזור מגורים והיזק בזדון לרכוש.

על פי הנטען באישום זה, בתאריך 5.3.06 קשר משיב 2 קשר עם קאסם, קייס וחאזם לפגוע במתלונן ובבני משפחתו. לשם מימוש הקשר, הגיעו המשיב 2 ושניים נוספים בשעה 20:00 או בסמוך לכך, לקרבת ביתו של המתלונן כאשר משיב 2 וקאסם נושאים איתם נשק ללא היתר ואחד היה מצוייד ברימון הלם צבאי. משיב 2 וקאסם פתחו באש לעבר ביתו של המתלונן ואילו קייס וחאזם זרקו אבנים לעבר הבית, כן השליך מי מהקושרים את רימון ההלם לעבר הבית. משיב 2 והאחרים הפסיקו את מעשיהם רק מששמעו סירנה של ניידת משטרה.

כתוצאה מפגיעות הירי נפערו חורים נוספים בקירות ביתו של המתלונן.


האישום השלישי: כנגד המשיבים 2, 3, 4 ו-5


אישום זה מייחס למשיבים 2, 3, 4 ו- 5 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הצתה בנסיבות מחמירות, נשיאה והחזקה של נשק ללא רישיון, קשירת קשר לביצוע פשע, יריות באזור מגורים והיזק בזדון לרכוש. העובדות הנטענות באישום זה הן אותן עובדות הנטענות באישום שהוגש כנגד קיסר בת.פ. 1036/06, ואין צורך לשוב עליהן בשנית.

5.
בד בבד עם הגשת שני כתבי האישום הנ"ל, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לבקשת ב"כ הצדדים איחדתי את הדיון בשתי הבקשות.

6.
בשתי הבקשות טוענת המבקשת, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, כי העבירות המיוחסות למשיבים הינן חמורות על פי אופיין ונסיבותיהן ומקימות עילת מעצר סטאטוטורית ובנוסף קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יוביל לשיבוש מהלכי משפט היות והעדים הינם תושבי כפרם של המשיבים; זאת ועוד, קיסר הינו עד תביעה מרכזי במשפטם של שותפיו.

7.
יובהר, כי משיב 6 שוחרר ביום 27.3.06 בהסכמת המבקשת לחלופת מעצר (מעצר בית מלא בבית הערב בכדורי) "וזאת בהתחשב בגילו הצעיר, בעובדה שאין לו עבר פלילי, בהיותו חייל המשרת בצה"ל ובחלקו הקטן יחסית לעומת האחרים בביצוע העבירות", כטענת ב"כ המבקשת (עמ' 4 לפרוטוקול).

8.
שני כתבי האישום מתייחסים לשלושה ארועים: הארוע הראשון מיום 4.3.06 (נשוא האישום הראשון בת.פ. 1035/06), הארוע השני מיום 5.3.06 (נשוא האישום השני בת.פ. 1035/06), הארוע השלישי מיום 7.3.06 (נשוא האישום השלישי בת.פ. 1036/06 והאישום בת.פ. 1036/06).
אתייחס להלן לכל ארוע בנפרד, לפי סדר כרונולוגי.


הארוע הראשון מיום 4.3.06 (כנגד משיבים 1, 2 ו- 6)

9.
בגין ארוע זה - נשוא האישום הראשון בת.פ. 1035/06, מיוחסות למשיבים 1, 2 ו- 6 עבירות שונות, כמפורט בכתב האישום.

לגבי הראיות לכאורה ביחס לאישום זה, מפנה ב"כ המבקשת לשתי הודעותיו של המתלונן מיום 5.3.06 ומיום 15.3.06 (שתיהן בפ.א. 264/06), לעימות בין המתלונן ובין משיב 1 מיום 16.3.06 ולעימות בין המתלונן ובין משיב 2 מיום 20.3.06 (שניהם בפ.א. 279/06). לטענת ב"כ המבקשת, המתלונן מפליל את המשיבים 1 ו- 2 בירי לעבר ביתו. בנוסף, מפנה ב"כ המבקשת להודעתו של בסאם מיום 15.3.06 (פ.א. 279/06), אשר תומך בעדות אביו לגבי העובדה שאכן בוצע ירי לעבר הבית. ב"כ המבקשת אף מפנה לתמונות שצולמו למחרת יום הארוע על ידי צמח זיו (פ.א. 264/06), ולחוות דעת מז"פ לגבי שרידי חומר דליק בחצר ביתו של המתלונן. ב"כ המבקשת מפנה גם לדו"ח של שלומי חתואל מיום 5.3.06, המלמד על הפגיעות בבית וכן להודעתו של קיסר מיום 8.3.06 ולקלטת המתארת את גבית הודעתו; זה האחרון, כך ממשיך ב"כ המבקשת וטוען, מפליל את המשיבים 1 ו- 6 ומוסר, כי אחיו, המשיב 6, בעקבות שכנועי המשיב 1, מסר את הנשק הצה"לי שלו למשיב 1.

10.
ב"כ המשיבים 1 ו- 2, עו"ד שפיגל, מסכים לכך שהיה ירי לעבר ביתו של המתלונן, אך השאלה שבמחלוקת, לגרסתו, היא לגבי זהות היורים. עו"ד שפיגל טוען בעיקר כנגד עוצמתן של הראיות לכאורה, אשר אינן מספיקות לשלילת חירותם של המשיבים 1 ו- 2 עד תום ההליכים. לטענתו, על בית המשפט לבדוק את מכלול הראיות, כולל ראיות ההגנה והסתירות הפנימיות בהודעותיהם של עדי התביעה. עו"ד שפיגל מדגיש בטיעוניו, כי ישנם ארועים שעל פניהם, מבלי צורך לקבוע ממצאי מהימנות, בלתי אפשריים ולוקים בסתירה לוגית על פניהם, כך שאינם יכולים להוות תשתית ראייתית לכאורית; כך הן שתי הודעותיו של המתלונן. ממשיך עו"ד שפיגל וטוען, כי לפי הודעתו הראשונה של המתלונן (מיום 5.3.06), הוא היה תחת סופת אש של נשק שיורה לעברו אש חיה ואש צולבת משני כיוונים, תחת סופת אש של בקבוקי תבערה ומטר אבנים במשך 3 שעות וחרף זאת מצליח המתלונן לראות את כל המשתתפים ולזהותם. אף שאין זה השלב לבדיקת מהימנות, סבור עו"ד שפיגל, שהדברים על פניהם בלתי סבירים בעליל. חוסר הסבירות מתחזק נוכח הודעתו השניה של המתלונן מיום 15.3.06. עו"ד שפיגל מוסיף וטוען, כי הפרוג'קטור שנזכר על ידי המתלונן בהודעתו השניה נפקד בהודעתו הראשונה; כמו כן, בהודעתו השניה מזכיר המתלונן לראשונה את משיב 2, שלא הוזכר כליל בהודעתו הראשונה. בנוסף, בהודעתו השניה של המתלונן לא רק שאין צעקות של משיב 1; נהפוך הוא, המתלונן קורא למשיב 1 ואומר לו שזיהה אותו; זאת ועוד, בהודעה השניה נעלמו מיידי בקבוקי התבערה ומיידי האבנים. עו"ד שפיגל מפנה להודעתו של בסאם, אשר לא ראה את אלה שירו כי הם היו רחוקים ולא התייחס לפרוג'קטור בהודעתו. עו"ד שפיגל סבור, שבגלל המרחק והחשיכה לא ניתן היה לזהות את היורים. כמו כן, מבקש עו"ד שפיגל מבית המשפט להתרשם מכזביו של המתלונן, אשר הכחיש בתוקף כי החזיק נשק בידו (בארוע השלישי), כאשר קיסר מספר, כי המתלונן ירה עליהם מאקדח שהחזיק בידו וכאשר תרמילי כדורים של אקדח נמצאו בחצר ביתו של המתלונן ובמרפסת והדבר מלמד בעליל כי היה ירי משטח ביתו החוצה. בנוסף טוען עו"ד שפיגל, כי לא היה מקום לייחס למשיבים 1 ו- 2 עבירה של הצתה בנסיבות מחמירות, כאשר אין כל ראיה לכך, שהם היו חלק בארוע ההצתה. כמו כן, תוקף עו"ד שפיגל בטיעוניו את אפשרות זיהויו של משיב 2 ע"י המתלונן ממרחק של עשרות מטרים בחשיכה ואת אפשרות זיהויו של הנשק שבו השתמש. עו"ד שפיגל מציין, כי לא נמצאו שום שרידי ירי על גופם של המשיבים 1 ו- 2. משיב 2, כך ממשיך עו"ד שפיגל וטוען, מסר גרסת אליבי, לפיה, היה באתר שמירה, בחצור ואף ציין את שם מעבידו, אך המשטרה לא טרחה לחקור את המעביד (אחד בשם עופר). גם משום מחדל חקירתי זה, כך טוען עו"ד שפיגל, יש להורות על שחרורו של משיב 2.

11.
בתשובה לטיעוניו של עו"ד שפיגל משיב ב"כ המבקשת, כי המשיבים קשרו קשר ביחד וביצעו את הכל ביחד.

12.
המתלונן מסר שתי הודעות. הודעתו הראשונה מיום 5.3.06 היתה מפורטת והתייחסה אך ורק לארוע הראשון מיום 4.3.06. בהודעתו זו מספר המתלונן, כי בשעה 21:00 לערך, כשהיה בבית יחד עם משפחתו, שמע רעש של שתי יריות; הוא יצא החוצה לכיוון הכביש כדי לראות מה קורה ואז הבחין במשיב 1, אשר החזיק בידו רובה ארוך; זה האחרון צעק לעברו "תצאו יא כלבים, אני אהרוג את כולכם היום", והתחיל לירות לכיוון הבית. עוד מספר המתלונן, כי במקביל לירי של משיב 1, בוצע ירי מנשק אחר מכיוון ביתו של ראש המועצה, ע"י ג'אסם עלי חוסיין. שניים אחרים זרקו בקבוקי תבערה לכיוון חצר ביתו ואחרים זרקו אבנים. אכן, צודק עו"ד שפיגל בטענתו, כי המתלונן לא התייחס בהודעתו זו למשיב 2 ולא לפרוג'קטור.

בהודעתו השניה מיום 15.3.06, שוב מספר המתלונן, כי ביום 4.3.06 סמוך לשעה 21:00, כאשר שהה בבית יחד עם בנו בסאם, התחיל ירי לעבר ביתו מכיוון צפון ומכיוון מערב. בהודעה זו מציין המתלונן, מבלי שנשאל, כי יש בביתו פרוג'קטור גדול מאוד שמאיר את כל השכונה ברוחב של 60 מטרים; לכן, כשיצא מתוך מרתף הבית והפרוג'קטור היה דולק והשכונה מוארת, ראה את משיב 2 ואחיו ג'אסם ועוד אדם שלא הצליח לזהות, כאשר משיב 2 ואחיו יורים לעבר ביתו; כל אחד מהם החזיק בנשק ארוך, כאשר משיב 2 החזיק ברובה ציד. באותו שלב, המתלונן זחל ליד הקיר, ראה את משיב 1 שהיה במרחק 15 מטרים ממנו, כשהוא מחזיק רובה אוטומטי ויורה לכיוון ביתו.

13.
המתלונן מסר תיאור מפורט לארוע הראשון בשתי ההודעות שמסר. דברים שצויינו בהודעתו הראשונה ולא צויינו בהודעתו השניה, שנמסרה בחלוף 10 ימים, שבמהלכם התרחשו שני ארועים נוספים, או דברים שצויינו בהודעה השניה ולא צויינו בהודעה הראשונה, אין בהם כשלעצמם כדי לרוקן את הודעותיו של המתלונן מתוכן. משיבים 1 ו- 2, כמו יתר המשיבים, מוכרים היטב למתלונן. המתלונן וכל המשיבים הינם תושבי אותו כפר; חלק מן המשיבים אף שכניו של המתלונן וחלק קרובי משפחתו. כשעלה בידו לזהות מי מאלה שהשתתפו בארועים נשוא כתבי האישום, טרח המתלונן לנקוב בשמותיהם וכשלא הצליח, ציין זאת מפורשות. המתלונן לא רק שזיהה את המשיב 1 ממרחק של 15 מטרים אלא זה האחרון צעק לעברו שיצאו מהבית והתחיל לירות לעבר הבית. המתלונן אף זיהה את שני היורים הנוספים - משיב
2 ואחיו ג'אסם (שטרם נעצר).
14.
חיזוק לזיהויים של שני המשיבים 1 ו- 2 ניתן למצוא בעימותים שהתקיימו בין המתלונן ובין כל אחד מהם. בעימות עם המשיב 1 מיום 16.3.06 מציין המתלונן, כי זיהה את משיב 1, שכן הפרוג'קטור האיר את כל השכונה, ופעמיים קרא לעברו "האני האני זיהיתי אותך...", כשזה האחרון היה במרחק של 25-20 מטרים ממנו.
בעימות עם המשיב 2 מיום 20.3.06 מציין המתלונן, כי משיב 2 ירה לעבר ביתו בשלושת הארועים. באשר לזיהויו של משיב 2 בארוע הראשון, מציין המתלונן, כי בבית יש פנס גדול (פרוג'קטור) שמאיר את כל השכונה והוא זיהה את משיב 2 באופן מוחלט.

15.
גרסתו של המתלונן נתמכת גם בגרסת בנו, בסאם, ששמע יריות לעבר ביתם ביום 4.3.06. המתלונן זיהה לא רק את אלה שירו לעבר ביתו אלא גם את אלה שזרקו בקבוקי תבערה ואבנים ואשר הצליח לזהותם. נסיבות האירוע מלמדות, שההתקפה בו זמנית לעבר ביתו של המתלונן, על רקע סכסוך חמולות, כנטען במבוא לכתב האישום, כי המשיבים והאחרים קשרו קשר ביניהם וביצעו את הכל ביחד; משכך, יש בסיס לאישום המיוחס למשיבים 1 ו- 2 בעבירה של הצתה בנסיבות מחמירות.

16.
המשיבים אינם חולקים על הנזקים שנגרמו לביתו של המתלונן; הנזקים משתקפים ברורות גם בתמונות וגם בדו"ח של שלום חתואל מיום 5.3.06. חוות הדעת של מז"פ מיום 22.3.06 מאשרת קיומם של שרידי חומר דליק ומחזקת את גרסת המתלונן אודות זריקת בקבוקי תבערה.

17.
בהודעתו מיום 8.3.06 שעה 17:00 מספר קיסר, כי ביום שבת (4.3.06) הגיע לביתם משיב 1 ושכנע את אחיו, משיב 6, וזה האחרון מסר לו רובה צה"לי. משיב 1 החזיר את הרובה לאחר כשעה וחצי - שעתיים, כאשר בפרק זמן זה, שמע קיסר יריות מכיוון משפחת פארס לעבר בתיהם וירי הפוך מכיוון בתיהם לכיוון משפחת פארס. בהודעתו הנוספת מיום 11.3.06 מבהיר קיסר, כי ראה את משיב 1 כאשר לקח את הרובה.

18.
שני המשיבים מכחישים כל מעורבות בארוע.
19.
לא למותר לציין, כי טיעונו הארוך של עו"ד שפיגל התמקד בעיקר בהעדר סבירות גרסתו של המתלונן. איני סבור, כי הודעותיו של המתלונן הן אבסורדיות או תלושות מן המציאות. אין בידי לקבל את טענתו של עו"ד שפיגל, כי מדובר בהודעות בלתי סבירות בעליל. כל טיעון שכזה עניינו מידת האימון שיהא בית המשפט מוכן לייחס לגרסת המתלונן בבואו להכריע את הדין, אולם, בשלב זה, כפי שנפסק רבות, בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה בשאלות של מהימנות (ראה: בש"פ 7685/04 אליאגוייב נ' מדינת ישראל
).

20.
נוכח מכלול הראיות שפורטו, אני קובע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתם של המשיבים 1 ו- 2 בעבירות המיוחסות להם באישום הראשון.


הארוע השני מיום 5.3.06 (כנגד משיב 2 בלבד)

21.
בגין ארוע זה - נשוא האישום השני בת.פ. 1035/06, מיוחסות למשיב 2 עבירות שונות, כמפורט בכתב האישום.

לגבי הראיות לכאורה ביחס לאישום זה, מפנה ב"כ המבקשת להודעתו של המתלונן מיום 5.3.06 שעה 20:50 (פ.א. 267/06), שבה מפליל המתלונן את המשיב 2 בביצוע הארוע נשוא האישום השני, ביחד עם דו"ח העימות שנערך בין המתלונן ובין משיב 2 ביום 20.3.06 (פ.א. 279/06). כמו כן, מפנה ב"כ המבקשת להודעתו של בסאם מיום 15.3.06, המאשר את דבר הירי לעבר ביתם וכן לתמונות מיום 6.3.06, שצולמו על ידי שלמה כהן, המלמדות על הפגיעות בבית. בנוסף מפנה ב"כ המבקשת למזכרו של עומר שלום מיום 5.3.06, למזכרו של רמי ברכה מיום 6.3.06 לגבי תפיסת קליעים ותרמילים בבוקר שלאחר הירי ולדו"ח תפיסה וסימון של שלמה דהן מיום 6.3.06 (כולם בפ.א. 267/06). לטענת המבקשת, די בכל אלה כדי לבסס ראיות לכאורה להוכחת האישום השני.

22.
ב"כ משיב 2 תוקף את הודעתו של המתלונן מיום 5.3.06 שעה 20:50, שבה מציין את שמו של משיב 2 רק לאחר שנשאל על ידי החוקר אם יש לו משהו להוסיף. עוד טוען ב"כ משיב 2, כי המתלונן בהודעתו מיום 15.3.06 לא התייחס כלל לארוע מיום 5.3.06. ב"כ משיב 2 תוהה על מה נסמכת המבקשת בארוע זה כאשר היא מייחס למשיב 2 חבלה בכוונה מחמירה ושואל במי בדיוק הוא חיבל? בנוסף, טוען ב"כ משיב 2, כי אין זכר ושמץ לנשק, לתוצאות מז"פ לגבי נשק כלשהו ולגבי תרמילים וקליעים. גרסת האליבי של משיב 2, כך ממשיך ב"כ משיב 2 וטוען, לא הופרכה, משמצאה המשטרה לנכון שלא לתשאל את מעבידו.

23.
אין חולק, כי ביום 5.3.06 בשעה 20:00 היו יריות לעבר ביתו של המתלונן, כפי שניתן לראות בתמונות שצולמו על ידי שלמה כהן ביום 6.3.06. בהודעתו שנגבתה בסמוך לאחר הארוע, מספר המתלונן על יריות שנורו לעבר ביתו וכשיצא ראה במרחק 10 מטרים מהבית את עלא חוסיין אסמעיל עם נשק אוטומטי, אשר ירה לעבר ביתו וברח; כמו כן, מספר המתלונן, כי ראה את קייס סאלח וחאזם סאלח אשר זרקו עליו אבנים לאחר הירי וברחו. לבסוף הוא מספר, כי היה משיב 2 שגם הוא ירה לעבר ביתו לכיוון החזית והיה לבוש ג'ינס כחול וסוודר שחור.

בסאם מסר בהודעתו מיום 15.3.06, כי ביום ראשון (5.3.06) ירו לעבר ביתם.

רמי ברכה ערך סריקות בגינות ממול לביתו של המתלונן, בחצר ביתו של חאזם סאלח, ותפס תרמילים. כמו כן, הוא זיהה חלקי רימון הלם צה"לי (תמונות 3-1 ותמונה 19). בתמונה האחרונה רואים רימון הלם בצבע כתום על גגון ביתו של המתלונן. שאר התמונות מראות פגיעות הירי בחלקים שונים בביתו של המתלונן. עומר שלום בדו"ח ביקור במקום הארוע מציין, כי כל חזית ביתו של המתלונן מחוררת בעשרות פגיעות; כמו כן, צד הבית הצפוני מחורר וישנם חלונות מנופצים.

בהודעתו מיום 14.3.06 הכחיש משיב 2 כל מעורבות בארוע.

24.
המתלונן זיהה את משיב 2 בתור מי שירה לעבר ביתו לכיוון החזית. גם בנו של המתלונן שמע את הירי. המתלונן אף תיאר את לבושו של משיב 2 (ג'ינס כחול וסוודר שחור), דבר המחזק את העובדה, כי הוא זיהה את משיב 2 בתור מי שירה לעבר ביתו. המתלונן אף זיהה את עלא חוסיין אסמעיל יורה מנשק אוטומטי לעבר ביתו וזיהה את קייס סאלח וחאזם סאלח זורקים אבנים לאחר הירי. יש בכל אלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכך, כי המעורבים הנ"ל קשרו קשר ביניהם לפגוע במתלונן ובבני ביתו תוך שימוש בנשק חם; משכך, אני קובע כי יש בחומר הראיות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של משיב 2 בעבירות המיוחסות לו באישום השני. יודגש, כי הניסיון לפגוע במתלונן ובבני ביתו באמצעות נשק, תוך ירי לעבר ביתם, מבסס תשתית לכאורית לביצוע עבירה (מושלמת) של חבלה בכוונה מחמירה בהתאם להוראות סעיף 329 (2) לחוק העונשין.


הארוע השלישי מיום 7.3.06 (יום שלישי) כנגד המשיבים 2, 3, 4 ו- 5 וכנגד קיסר

25.
בגין ארוע זה - נשוא האישום השלישי בת.פ. 1035/06 ונשוא כתב האישום כנגד קיסר ת.פ. 1036/06 - מיוחסות לקיסר ולמשיבים 2, 3, 4 ו-5 עבירות שונות כמפורט בשני כתבי האישום.

לגבי הראיות לכאורה ביחס לאישום זה, מפנה ב"כ המבקשת לתוצאות הארוע כפי שמופיעות בתצלומים שצילם שלמה דהן ביום הארוע עצמו, להודעתו של המתלונן מיום 7.3.06, אשר בה מפליל את המשיבים 2, 4 וקיסר, להודעתו של המתלונן מיום 15.3.06, אשר בה מפליל גם את המשיב 3, לעימותים בין המתלונן ובין המשיבים 2, 3 ו- 4, להודעתו של בסאם מיום 15.3.06 אשר בה מפליל את המשיבים 2, 3 ו- 4 וקיסר, לדו"ח בדיקת פרופרנט מיום 7.3.06 המלמד על תוצאה חיובית למשיב 3, לדו"ח תפיסה וסימון של שלמה דהן מיום 7.3.06 לגבי המוצגים שנתפסו בחצר, לדו"ח מז"פ המלמד על כך שבתוך שרידי הבקבוקים נמצאו חומרים דליקים ולהודאת קיסר מיום 8.3.06 שעה 15:10 בה הוא מפליל את עצמו ואת המשיבים 4 ו- 5 בזריקת בקבוקי התבערה ומפליל את המשיב 3 בזריקת בקבוקי תבערה ובכך הוא קושר אותו לארוע אף שזה מואשם בירי; קיסר אף מאשר שבמקביל לזריקת בקבוקי התבערה בוצע ירי לעבר הבית. כמו כן, ב"כ המבקשת מפנה לדו"ח הובלה והצבעה שנערך יחד עם קיסר, אשר בו הצביע קיסר על ביתו של המתלונן כבית שאליו נזרקו בקבוקי התבערה ובוצע הירי. בנוסף, מפנה ב"כ המבקשת לדו"ח תפיסה וסימון של בגדיו של קיסר ולדו"חות הבלשים שתפסו את הבגדים, במיוחד לזכ"ד של רונן דהן מיום 8.3.06 לגבי ריח הדלק הנודף מהם, דבר המחזק את הודיתו של קיסר והפללתו את האחרים.

26.
ב"כ משיב 4, עו"ד עודה, מסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעיקר מכח הודעתו של קיסר אך מיקד את טיעוניו בתקיפת התוספות הראייתיות הגלומות כביכול בהודעתו של המתלונן ובהודעת בנו. יצויין, כי עצם ההצתה והשריפה של הבית אינן שנויות במחלוקת (דברי עו"ד עודה בעמ' 7 לפרוטוקול).


ב"כ משיב 4 טוען, כי בסאם אינו אומר בהודעתו כי ראה את משיב 4 זורק בקבוק תבערה, ואף המתלונן אינו אומר זאת, כך, שמלבד הודעתו של קיסר, אין ראיה ישירה כנגד משיב 4.

27.
ב"כ משיב 5, עו"ד הראל, טוען כי המתלונן ובנו אינם מציינים בהודעותיהם כי ראו את המשיב 5, אשר לטענתו, שהה בבית חמו יחד עם אשתו וילדיו בעת ארוע ההצתה, אך המשטרה לא טרחה לחקור את אשתו ואת חמו; רק בתאריך 20.3.06 התייצבה אשתו מיוזמתה במשטרה וסיפרה כי בעת הארוע שהתה יחד בעלה וילדיה, בבית הוריה; האליבי של משיב 5 אושר אף בהודעתו של עינאד הייב מיום 20.3.06. עו"ד הראל מוסיף וטוען, שכל מה שקושר משיב 5 לארוע הינה הודעתו של קיסר, שלא ניתן לתת בה אימון, בשל סתירה בהודעתו באשר לפרטי לבושו ובשל התחזותו כאדם אחר בעת מעצרו. בנוסף טוען עו"ד הראל, כי קיסר ציין רק את שמו הפרטי ושם אביו של משיב 4 ולא את שמו המלא, כך, שאין המדובר באותו אדם וחובה היתה על החוקרים לערוך עימות ביניהם, אך הם לא עשו זאת ואף לא טרחו לערוך עימות בין משיב 5 ובין המתלונן, כפי שעשו לגבי שאר המשיבים.

28.
בא כוחו של קיסר, עו"ד עראף, טוען, כי לקיסר טענות קשות כנגד הודאתו, שמקומן בדיון בתיק העיקרי, אך בשלב זה, הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה באופן חלקי, שכן, לטענתו אין ראיות לכאורה לביסוס הוראת החיקוק מס' 1, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א) (1) ו-(2) לחוק העונשין. מוסיף עו"ד עראף וטוען, שלא מתקיים במקרה זה היסוד הנפשי המיוחד לעבירה זו של כוונה לפגוע.

29.
עו"ד שפיגל טוען, כי המתלונן לא הזכיר בהודעתו הראשונה מיום 7.3.06 את משיב 3 כמי שירה או כמי שזוהה על ידו ורק בהודעתו השניה מיום 15.3.06 מספר המתלונן כי ראה את משיב 3 יורה לעברו ממרחק של 40 מטרים, כאשר בהודעה זו המתלונן אינו מציין את שמותיהם של ראפע, ג'אסם וחיר (משיב 2). מוסיף עו"ד שפיגל וטוען, כי אל מול הודעותיו המגומגמות ועמוסות הסתירות של המתלונן, מוסר משיב 3 גרסה עקבית ואליבי לשעת הארוע, שכן הוא יצא מביתו בשעה 12:00 לתחנת ראש פינה על מנת לחתום אצל היומנאי בתחנה בהיותו אסיר בחופשה; הוא חתם בשעה 12:20 וחזר לביתו ושהה בנוכחות הוריו ואז באה המשטרה ועצרה אותו; הוריו לא נחקרו. עוד טוען עו"ד שפיגל, כי בדיקת הפרופרנט שהיתה חיובית לגבי יד שמאל, יוצרת מצג בלתי הגיוני, שכן משיב 3, שהינו ימני, אינו יכול להחזיק בנשק ארוך אוטומטי (לפי גרסת המתלונן) ביד שמאל.

30.
בהודעתו הראשונה מיום 7.3.06, מספר המתלונן, כי ראה את משיב 4 וקיסר ואדם נוסף זורקים בקבוקי תבערה לכיוון חלונות ביתו וראה את ג'אסם, ראפע, משיב 2 ואחר שלא זיהה, יורים לעברו וראה אחרים שזרקו אבנים ואת פואד אשר החזיק אקדח ונופף בו.


בהודעתו השניה מיום 15.3.06 מספר המתלונן אודות ארוע זה, כי ראה את קיסר, משיב 4 ואחרים בורחים לאחר זריקת בקבוקי התבערה, הם התאספו בחצר בית סמוך והחלו לידות אבנים לעברו. באותו שלב ראה המתלונן את משיב 3 מחזיק רובה אוטומטי יורה לעברו ולעבר הבית, כדי למנוע ממנו לכבות את האש שבערה בבית. המתלונן, מדגיש בהודעתו, כי ראה את משיב 3 וזיהה אותו בוודאות.

31.
אכן, משיב 3 לא הוזכר בהודעתו הראשונה של המתלונן והוזכר רק בהודעתו השניה. משיב 2 לא הוזכר בהודעתו השניה של המתלונן אף שהוזכר בהודעתו הראשונה. אין בכך כדי לאיין את הפוטנציאל הראייתי הגלום בכל אחת מהודעותיו של המתלונן. אין לצפות, כי המתלונן יזכור בלחץ הארועים את כל המעורבים, במיוחד כשמדובר במעורבים רבים,
שחלקם הצליח לזהות וחלקם לא, שעשו פעולות שונות בו זמנית. מכל מקום, יש בדברים אלה ובטענתו של עו"ד שפיגל אך כדי להשליך על מהימנותו של המתלונן, עניין שאין להכריע בו בשלב זה אלא בהכרעת הדין.

32.
אתייחס להלן בנפרד לראיות לכאורה העומדות לחובתו של כל אחד מן המשיבים, כאשר ברור, שהתצלומים של שלמה כהן מיום 7.3.06, המראים סימני ירי לעבר ביתו של המתלונן והצתת שני חדרים בביתו וכן שברי בקבוקי תבערה, ופציעתו של בסאם מרסיסים ברגלו, במרפקו ובגבו, הינם משותפים לכל המשיבים.

33.
באשר למשיב 2: יש בהודעתו של המתלונן מיום 7.3.06, שבה מספר כי ראה משיב זה יורה לעברו, בעימות שנערך בין המתלונן ובין משיב 2, שבו הטיח המתלונן בפני
משיב 2, כי ירה לעבר ביתו ביום 7.3.06 בשעה 11:30 וזוהה על ידו, בהודעתו של בסאם כי משיב 2 ירה לעברם וזוהה על ידו ממרחק של 15 מטרים, ובהודעותיו של קיסר כי שמע ירי רב מסביב לבית, כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית הנדרשת לצורך שלב המעצר להוכחת אשמתו של משיב 2 בעבירות המיוחסות לו באישום זה.

34.
באשר למשיב 3: יש בהודעתו של המתלונן מיום 15.3.06, שבה מספר כי ראה משיב 3 מחזיק רובה אוטומטי ויורה לעברו ולעבר ביתו, כשהמתלונן מדגיש בהודעתו כי זיהה את משיב 3 בוודאות, בהודעתו של בסאם, כי משיב 3 ירה לעבר הבית מנשק אוטומטי, בהודעתו של קיסר, כי משיב 3 השתתף בארוע ובכך קשר אותו למקום ולזמן שבהם התרחש הארוע, בעימות שנערך בין המתלונן ובין משיב 3 מיום 16.3.06, שבו ציין המתלונן כי משיב 3 ירה לעברו מנשק אוטומטי ארוך על מנת למנוע ממנו לכבות את ביתו שעלה באש, כאשר במהלך אותו עימות מדגיש המתלונן, כי ראה את משיב 3 בוודאות, ובדו"ח בדיקת פרופרנט מיום 7.3.06, שהראה נוכחות מתכת על ידו השמאלית של משיב 3, כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתו של משיב זה.

35.
באשר למשיב 4: יש בהודעתו של המתלונן מיום 7.3.06, שבה מספר כי ראה משיב 4 מחזיק בידו בקבוק תבערה וזורק אותו לכיוון חלונות ביתו, בהודעתו השניה של המתלונן מיום 15.3.06, שגם בה מספר כי ראה משיב 4 בורח לאחר שנזרקו בקבוקי תבערה לעבר ביתו שהתלקח, בהודעתו של בסאם שבה מספר כי ראה את משיב 4 ואחרים בורחים בעת ששני חדרים עולים באש ומוסיף "והם אלו ששרפו את החדרים", בהודעתו של קיסר מיום 8.3.06, כי משיב 4 זרק בקבוק תבערה לעבר ביתו של המתלונן, ובעימות שנערך בין המתלונן ובין משיב 4 מיום 16.3.06, שבמהלכו הטיח המתלונן במשיב 4 כי ראה אותו מחזיק בקבוק בוער וזורק אותו לתוך הבית, ומדגיש "הוא (משיב 4) וחבריו שרפו את ביתי ואני ראיתי אותם בוודאות", יש בכל אלה כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית ראויה ומספקת להוכחת אשמתו של משיב זה.

36.
באשר למשיב 5: יש בהודעתו של קיסר מיום 8.3.06, שבה מספר כי משיב 5 החזיק בקבוק תבערה וזרקו לעבר ביתו של המתלונן, כאשר קיסר לקח מצית ממשיב 5 והדליק את הסמרטוט שבפתח בקבוק התבערה ובהודעותיו של משיב 5 עצמו, כי המצית תמיד נמצא ברשותו (כי הוא מעשן), כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב זה. שאלת מתן אימון בהודעתו של קיסר או אי מתן אימון בה היא להליך העיקרי ולא לשלב הזה. יצויין כי לא נערך עימות בין המתלונן ובין משיב 5 היות והמתלונן לא הזכירו בהודעותיו.

37.
באשר לקיסר: יש בהודעתו של המתלונן מיום 7.3.06, שבה מספר כי ראה את קיסר זורק בקבוק תבערה לעבר ביתו, בהודעתו השניה של המתלונן מיום 15.3.06 שגם בה מספר המתלונן כי ראה את קיסר בורח מהבית לאחר שכבר נזרקו בקבוקי תבערה לתוך ביתו, בהודעתו של בסאם, שבה מספר כי ראה את קיסר ואחרים בורחים כששני חדרים בביתם עלו באש ומוסיף "והם אלו ששרפו את החדרים", והודאתו המפורטת של קיסר מיום 8.3.06, שבה מספר כי בעקבות הארועים שהיו יום לפני בכפר טובא הוא ומספר חברים כעסו מאוד והחליטו לשרוף את ביתו של המתלונן ואז הוא יחד עם אחרים חיכו ליד ביתו של המתלונן ואח"כ התחילו לשרוף את ביתו של המתלונן על ידי זריקת מספר בקבוקי תבערה לעברו, וכן בדו"ח הובלה והצבעה מיום 8.3.06, לפיו קיסר הצביע על ביתו של המתלונן בתור הבית שלעברו זרקו את בקבוקי התבערה, בדו"ח תפיסה וסימון מיום 8.3.06, שלפיו, נראים כתמים של חומר דליק על מעילו ועל מכנסיו של קיסר והמזכר מיום 8.3.06 של רונן כהן, לפיו, המעיל והבגדים של קיסר נוטפים ריח חריף של עשן, יש בכל אלה כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מוצקה להוכחת אשמתו של משיב זה. יודגש, כי בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לניתוח יסודותיה של העבירה של חבלה בכוונה מחמירה ודי בזריקת בקבוקי תבערה לעבר בית שבתוכו שוהים אנשים, לא כל שכן בירי לעבר אותו בית, כדי ללמד כי אפשרות פגיעה וחבלה באותם אנשים הינה אפשרות קרובה לוודאי, שכמוה כמטרה לגרמן.


עילת המעצר ושחרור לחלופה

38.
טוען ב"כ המבקשת, כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית, שכן סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") קובע כי עבירות נשק הן עבירות בטחון ובהתאם הרי שקיימת חזקת מסוכנות לגבי עבירות בטחון (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים); עוד טוען ב"כ המבקשת, כי המעשים עצמם חמורים ומעידים על המסוכנות הרבה הנובעת ממשיבים אלה, שאין חלופה אשר תפיג את מסוכנותם ותשיג את מטרת המעצר.

39.
ב"כ המשיבים אינם חולקים בצורה מפורשת על קיומה של עילת מעצר, יחד עם זאת, מבקשים הם לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

עו"ד שפיגל מבקש לשחרר את המשיבים 1, 2 ו- 3 לאור הכרסום בעוצמת הראיות לכאורה, ובשים לב להעדר עבר פלילי למשיבים, למעט משיב 3.

עו"ד עודה מסכים לקיומה של עילת מעצר, אך עותר לשחרור משיב 4 לחלופת מעצר בצורת מעצר בית בכפר כמאנה, המרוחק עשרות קילומטרים מזירת הארוע ובפיקוח צמוד, בשים לב לעברו הנקי.


עו"ד הראל מבקש לשחרר את משיב 5 לחלופת מעצר אצל מר עבד מחמוד בכפר מג'אר, בציינו כי מדובר במשיב בן 28, נשוי ואב לשני ילדים קטינים, נכה ברגליו, אשר לחובתו הרשעה אחת בעבירת גניבה משנת 96'.


עו"ד עראף מבקש לשחרר את קיסר לחלופת מעצר אצל זיאד אבו נימר מחוץ לכפר טובא, בשים לב לכך, שמדובר במשיב בן 18, ללא עבר פלילי, שאינו בעל אופי עברייני, אשר נקלע באופן אקראי לכל הארוע, כך שמדובר במשיב תמים שלא נשקפת ממנו כל סכנה.


לחלופין, מבקשים הסניגורים להורות על הגשת תסקירי מעצר אודות המשיבים וקיסר. בנוסף טוענים הסניגורים, לאפליה פסולה עקב שחרורו של משיב 6 בהסכמת המבקשת.

40.
משהואשמו המשיבים וקיסר בעבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, היינו, עבירה של נשיאה והחזקה של נשק ללא רישיון, קמה לחובתם חזקת המסוכנות הסטאטוטורית הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, משמע, שקיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים וקיסר יסכנו את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה. עילת מעצר זו נלמדת גם מחומרת המעשים המיוחסים למשיבים, אשר תקפו יחדיו את המתלונן ובנו וכן את ביתם בשלושה ארועים נפרדים (ביום שבת 4.3.06, ביום ראשון 5.3.06 וביום שלישי 7.3.06), על רקע סכסוך חמולות, באמצעות ירי על ידי מספר אנשים מנשקים שונים, זריקת בקבוקי תבערה על ידי מספר אנשים וידוי אבנים על ידי מספר אנשים. תוצאות מעשים שכאלה יכולות להיות הרסניות, קטלניות והרות אסון. אכן, תוצאות מעשיהם החמורים של המשיבים ניכרים היטב בתצלומים השונים, המשקפים את סימני הירי הרבים הן בקירות החיצוניים בביתו של המתלונן והן בתוך הבית, בשבירת חלונות ואביזרים שונים ובהצתת שני חדרים בקומה התחתונה וכן בפציעתו של בסאם מרסיסים, כאשר חלק מן היורים ממשיך בירי כדי למנוע בעד המתלונן מלכבות את השריפה שאחזה בביתו.


רק לאחרונה נפסק בבית המשפט העליון (בש"פ 3161/06 מדינת ישראל
נ' ניסים בליק - החלטה מיום 11.4.06), כי "נשק מטבעו מסוכן הוא ומיועד לפגיעה בחיי אדם. ברי בעיני, כי מי שמחזיק נשק באופן בלתי חוקי מלמד על מחשבותיו ועל מסוכנותו" (דברי כב' השופטת ארבל), לא כל שכן, כאשר המשיבים במקרה דנן עשו שימוש בנשק וירו מספר פעמים לעבר ביתו של המתלונן, כאשר לירי הצטרפו גם זריקה של בקבוקי תבערה וזריקת אבנים.

בנוסף, לאור הרקע לאותם ארועים, קיים סיכוי להשנות מקרים עתידיים. לא זו אף זו, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט כפי שקרה בפועל, כעולה מהודעותיו של מוחמד הייב, שכן חלק מן המשיבים מבקש לחזק את האליבי שהוא טוען לו וחלק מבקש להשמיט את הקרקע מתחת להודעותיו של קיסר על ידי יצירת אליבי לגביו, כאילו הוא קיסר היה במקום אחר ולא השתתף בארוע השלישי.

לא למותר לציין, כי לא ניתן לתת אימון במשיב 3, שביצע לכאורה את המעשים החמורים המיוחסים לו, בהיותו אסיר בחופשה. כמו כן, לא ניתן לסמוך על משיב 2, שטוען, כי בזמן הארוע הראשון היה בעבודה ולא השתתף באותו ארוע, כאשר אחיו, מר סעיד, הודיע למר עודד פרץ, שהוא זה שעבד בתאריך 3.3.06 עד ראשון 5.3.06 ולא אחיו חיר (משיב 2).

כל הדברים הנ"ל במצטבר מחייבים את מעצרם של המשיבים 5-1 ושל קיסר, שכן, אין חלופה אשר תפיג את מסוכנותם ותשיג את מטרת המעצר. משכך, אין מקום להורות על הגשת תסקירי מעצר.

41.
כמו כן, אני דוחה את טענת האפליה שטוענים המשיבים, שכן משיב 6, להבדיל משאר המשיבים ומקיסר, לא השתתף באופן פעיל באף ארוע, כך שחלקו שונה בתכלית והוא מואשם כמסייע בלבד.

42.
לאור האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרם של המשיבים 5-1 ועל מעצרו של קיסר עד תום ההליכים המשפטיים.

ניתנה היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) במעמד ב"כ המבקשת, עו"ד אור לרנר, המשיבים
1, 2, ו- 3 ובא כוחם עו"ד שפיגל, המשיב מס' 4 ובא כוחו עו"ד עודה, משיב מס' 5 ובא כוחו עו"ד הראל וכן קיסר ובא כוחו עו"ד עודה בהעברה מעו"ד עראף.

__________________

שאהר אטרש
, שופט


מירי בן-עמי






בש בית משפט מחוזי 1581/06 מדינת ישראל נ' האני בן חפאג'ה הייב, חיר עלי חסיין הייב, עומר בן יוסף הייב ואח' (פורסם ב-ֽ 23/04/2006)