פסקי דין על יהל מהנדסים ניהול תאום ופיקוח (1987) בע"מ | פסקי דין על שלמי עד | פסקי דין על כונס הנכסים -עו"ד ישראל בר הלל | פסקי דין על הכונס הרשמי- מחוז ירושלים |

221/01 פשר     09/01/2006




פשר 221/01 יהל מהנדסים ניהול תאום ופיקוח (1987) בע"מ נ' שלמי עד בע"מ , כונס הנכסים -עו"ד ישראל בר הלל, הכונס הרשמי- מחוז ירושלים




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
פש"ר221/01
בש"א 2856/05

בפני
:
כב' השופט יוסף שפירא
תאריך:
12/01/2006




בעניין:
יהל מהנדסים ניהול תאום ופיקוח (1987) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אורנה לין ושות'

המבקשת


נ
ג
ד



1. שלמי עד בע"מ
(בכינוס נכסים ופירוק) ח.פ 51124366
2. כונס הנכסים -עו"ד ישראל בר הלל
3. הכונס הרשמי- מחוז ירושלים
(בתפקידו כמפרק)





המשיבים



החלטה

לפני בקשה לאישור הגשת תובענה כנגד חברה הנמצאת בכינוס נכסים וצו פירוק, בגין עבודה לקויה בביצוע עבודות בניה עבור המבקשת.

כללי
1.
הבקשה הוגשה ביום 25.8.05. ביום 20.9.05 הורתה כב' השופטת בן עמי לכונס ולכנ"ר להגיב תוך 7 ימים. וההחלטה שוגרה לצדדים ביום 25.9.05. הכנ"ר הגיב ביום 11.10.05, והכונס הגיב ביום 26.10.05.
משום מה הבקשה והתגובות הנ"ל הונחו על שולחני בימים אלה. יש להניח, כי מדובר בתקלה משרדית. ואולם ראוי, כי מי שמגיש בקשה ולא נענה תוך זמן סביר, יתעניין בגורל בקשתו. המבקשת אף לא השיבה לתגובות על פי זכותה לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984.

הרקע העובדתי
2.
העובדות כפי שעולות מן הבקשה הן כדלקמן:

ביום 21.10.02, הגישה ערים חב' לפיתוח עירוני בע"מ (להלן:"התובעת"), תביעה על סך של 60,000,000 ₪ כנגד מספר נתבעים, וביניהם המבקשת, בגין עבודה לקויה שנעשתה לטענתה במהלך ביצוע עבודות בניה בפרויקט הר אדר (להלן:"הפרויקט"), וגרמה לנזק כספי נטען, לתובעת.

המבקשת - שימשה כמנהלת בפרויקט מטעם התובעת.
המשיבה (כיום בפירוק) שימשה בכל זמן רלבנטי לתובענה קבלן משנה שהועסק על ידי הקבלן הראשי - ברעד חב' לעבודות עפר בע"מ וגם/או על ידי התובעת וביצעה בפועל חלק מעבודות הבניה בפרויקט.

המבקשת טענה בכתב הגנתה, כי דין התביעה שהוגשה כנגדה להדחות, ואולם באם תדחה טענתה ויקבע, כי היא אחראית ו/או חבה כלפי התובעת בשיעור ו/או בסכום כלשהו, כי אז המשיבה אחראית לנזקי התובעת הנטענים בתובענה העיקרית וגם/או לנזק המבקשת בהודעה לצד ג', בין באופן ישיר ו/או באופן שילוחי בגין רשלנותה וטענות נוספות כמפורט בהודעה לצד שלישי.

במהלך חודש יולי 2003, הומצאה ההודעה לצד ג' לידי נציגת המשיבה, והגב' אסתר דוגה, וכן לידי המשיב 2, כונס הנכסים - עו"ד ישראל בר הלל.

ב"כ המשיבה והמשיב 2 הודיעו לב"כ המבקשת, כי המשיבה נמצאת בכינוס נכסים ובפירוק ועל כן על המבקשת להפנות את ההודעה לכונס הרשמי, ובסופו של דבר האחרון אישר זאת.

לאור היקף התביעה ומורכבותה, נבצר מהמבקשת להגיש תביעת כתביעת חוב למפרק.

כן טוענת המבקשת, כי מן הראוי להתיר לה את הגשת ההודעה לצד ג' למשיבה 1.

תגובת הכנ"ר
3.
הכונס הרשמי מתנגד לבקשה וטוען, כי ביום 17.10.02 ניתן צו לפירוק החברה שלמי עד בע"מ
.
לדעת הכנ"ר מועד צו הפירוק מהותי וחשוב, בין היתר בשל הטענה לפיה תביעות חוב ניתן להגיש תוך שישה חודשים מיום צו הפירוק (בהתאם לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987 תקנה 53, וכן מכח ההפנייה לתקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ח - 1985). ברי, כי לא ניתן לעקוף את מגבלת הזמן המוגבל להגשת תביעות על ידי בקשה להיתר להמשיך בהליכים.

מאז מתן צו הפירוק חלפו כמעט 4 שנים, ובכל מקרה לא תהא אפשרות לממש

פסק דין
שינתן, מה גם שקופת הפירוק ריקה.

עמדת כונס הנכסים
4.
הכונס מצטרף לעמדת הכנ"ר. נכון ליום 1.9.05, לדבריו יש בנוסף חוב בחשבון הכינוס של 621,342 ₪.

דיון
5.
המדובר בהליך בקשה לאשר הגשת הודעת צד
שלישי כנגד החברה שבפירוק, זאת מכח סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג - 1983, הקובע:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

משמבוקש להגיש הודעת צד ג' נגד המשיבה 1 (החברה), הרי שאכן יש לקבל את אישור בית המשפט.

ברע"א 7945/99 עו"ד גד שילר נ' אלון לוין, פ"ד נד (2) 524, נאמר מפי כב' השופט א' ריבלין, כדלקמן:

"הוראה מקבילה, וביסודה היגיון דומה, קיימת גם בדיני פירוק חברות. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג 1983 - אוסר על פתיחת הליכים למן הרגע שבו ניתן צו פירוק או שנתמנה מפרק זמני, אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע. הוראה זו באה להבטיח, כי "עם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית המשפט, רשאים לתבוע על דרך של הוכחת חוב לפני המפרק... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם ..." (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק)[1], בעמ' 839). וראו גם ע"א 563/90 מועצת פועלי פתח תקווה נ' שמשון חברה לצמיגים ולגומי בע"מ (בפירוק), חדרה[2]".
(שם, 527)

אמנם נאמר בסעיף 267 הנ"ל: ".. אלא ברשות בית המשפט...", אולם כבר בע"א 505/62 שותפות אחים מאיר נ' מפרק חברת אשראי פ"ד יז (2), 833 קבע כב' השופט י' זוסמן (כתוארו אז), כדלקמן:

"לאחר שנתן בית המשפט צו לפרק את החברה, לא יכלה עוד המערערת, התובעת מהחברה סכום כסף, להביא תביעתה לפני בית המשפט , אלא ברשות מיוחדת
של בית המשפט. כך קובע סע' 156 לפקודת החברות, ואין דרכו של בית המשפט ליתן רשות לתובע אלא במקרים יוצאים מן הכלל. טעמו של סע' 156
(כיום סעיף 267 - י.ש.) הנ"ל הוא שעם התחלת הפירוק, עובדת המלכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית המשפט, רשאים לתבוע על דרך של הוכחת חוב לפני המפרק: תקנה 71 ו- 72 לתקנות החברות (פירוק), 1936. הצורך בריכוז הבירורים בפני
המפרק אינו סובל
פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם , אך תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית המשפט היה דן בתביעה".

מכאן נלמד, כי רשות כזו לא תנתן כדבר שבשגרה אלא במקרים יוצאי דופן.

בע"א 400/88 אורה סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ פ"ד מה(2), 866 התעוררה שאלה דומה, משהתבקש בית המשפט המחוזי לאשר תביעה שכנגד כלפי חברה בפירוק.
כב' השופט ג' בך מציין, בהתייחסו לסעיף הנ"ל, כדלקמן:

"ביטוי בסעיף הנ"ל,לפיהן כל התביעות של הנושים יתבררו במסגרת אחת והיא: בהליך של הוכחת חוב אצל שתי מגמות מתרוצצות בענין זה. האחת היא המגמה של המחוקק והמדיניות של בית המשפט, המוצאות המפרק. הליך זה כולל גם זכות ערעור על החלטת המפרק כך שפעולתו עומדת לבקרות של בית המשפט הדן בפירוק, בדרך זו המפרק מטפל בכל התביעות של כל הנושים ונותן לכלן - מלמד אלה שיש להן דין שונה מכח מצוות המחוקק - דין שווה והתייחסות שווה. המגמה השניה שואפת לצמצם עד כמה שניתן את ההתדיינויות בבתי משפט".
(שם , 870)

לפיכך המסגרת הנכונה לבירור טענותיה של המבקשת הינה בהליך הפירוק, כדברי כב' השופט ג' בך בע"א 400/88 הנ"ל, בציינו:

"עם זאת נראה לי, כי מוטב שהתביעה במקרה דנן נגד המשיבה תתברר לפני המפרק או לפני בית המשפט של פירוק, אשר לפניו יובאו כל הנתונים הרלוואנטיים לגבי מצב החברה. רק במסגרת זו ניתן יהיה לקבוע, אם מתן סעד האכיפה אפשרי וצודק בנסיבות העניין, איך ישפיע סעד כזה על תביעותיהם של יתר הנושים, ושמא קיום ההתחייבויות על פי החוזה הנדון מהווה "נכס מכביד", אשר ניתן לוותר עליו על פי האמור בסעיף 361 לפקודת החברות (ראה לעניין השיקול האחרון גם ע"א 673/87 [6], בעמ' 70-72 : וע"א 814/88, 325/89 [7]9".
(שם, 871)

6.
אמנם המבקשת טוענת, כי היקף חבותה באותה תביעה טרם הוכרע,

ומשכך נבצר ממנה להגיש תביעתה כתביעת חוב למפרק, אולם אין בידי לקבל אף טענה זו.אפרט.

א.
את הבקשה הנוכחית ניתן היה להגיש מיד ברגע שנודע למבקשת, כי היא נתבעת או עשויה להיות נתבעת, או אז ייתכן שהשיקולים היו שונים ומכל מקום המבקשת לא עמדה במועדים כמפורט לעיל, מה גם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד.
ב.
הגשת הודעת צד שלישי, כיום, כנגד המשיבה אין בה כל תועלת למבקשת כאמור בתגובות הכנ"ר וכונס הנכסים.
ג.
אין מדובר במקרה יוצא מן הכלל כדברי כב' השופט זוסמן , בע"א 505/62 הנ"ל, ובבקשה אין כל ציון של טעם שכזה.

אילו היה בקופת הפירוק יתרות זכות, כי אז היה מקום לשקול מתן הוראות לענין חלוקתם, ואולם אין זה המצב נכון להיום.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית בזאת.
המבקשת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 2,000 ₪לכנ"ר, וסכום זהה לכונס הנכסים.
ניתנה היום ט' בטבת, תשס"ו (9 בינואר 2006) בהעדר צדדים.


_______________
יוסף שפירא
- שופט






פשר בית משפט מחוזי 221/01 יהל מהנדסים ניהול תאום ופיקוח (1987) בע"מ נ' שלמי עד בע"מ , כונס הנכסים -עו"ד ישראל בר הלל, הכונס הרשמי- מחוז ירושלים (פורסם ב-ֽ 09/01/2006)