פסקי דין על איפראימוב מקסים | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משטרת חדרה |

5597/02 בש     27/12/2002




בש 5597/02 איפראימוב מקסים נ' מדינת ישראל, משטרת חדרה





איפראימוב מקסים

בעניין:
המבקש
נגד
מדינת ישראל
, משטרת חדרה


המשיבה
החלטה
זהו ערר המוגש על החלטתו של כב' ס. הנשיא, השופט סברי מוחסן, מבית משפט השלום בחדרה, אשר דחה את בקשת העורר להורות על ביטול הגבלות שהוטלו על חירותו של העורר בדרך של החזקתו בתנאי מעצר בית בשעות הלילה, וזאת עד לתום בירור דינו בת"פ 1954/02 של בית משפט השלום בחדרה.

כנגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום בת"פ 1954/02 של בית משפט בחדרה. בכתב האישום מיוחסים לעורר שבפני
שלושה אישומים של עבירת תיווך בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 14 + 19 לפקודת הסמים המסוכנים וכן אישום נוסף בעבירה של עשיית עסקה בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 19 לפקודת הסמים המסוכנים. ביחד עם כתב האישום, שהוגש ביום 21/3/02, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא אשר דן בבקשה שחרר את העורר לחלופת מעצר והיא מעצר בית בשעות הלילה, החל מהשעה 18:00 ועד השעה 6:00 בבוקר למחרת.

ביום 13/10/02 הגיש העורר בקשה לבית משפט קמא ובה ביקש כי מעצר הבית יקוצר באופן בו תחול עליו חובת מעצר בית בין השעות 20:00 ועד 6:00 בבוקר למחרת, זאת כדי לאפשר לו לעבוד. בהסכמת המאשימה שונו תנאי המעצר בהתאם למבוקש.

המבקש הגיש שוב בקשה לביטול יתרת מעצר הבית בשעות הלילה. המשיבה הגישה תגובתה. ביום 20/12/02 ניתנה החלטה נוספת ע"י בית משפט קמא כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני דוחה את הבקשה להקל בתנאי מעצר הבית..."

על החלטה זו הוגש הערר שבפני
. העורר תוקף את החלטתו של בית משפט קמא שאינה מנומקת דיה, לטענתו, מהטעם של העדר הנמקה, הפוגם בהחלטה. גם לגופו של ענין טוען הוא כי אין עוד מקום להורות על מעצר בית בשעות הלילה וזאת בשים לב לחלוף הזמן. לטענתו מדובר בהגבלה על חירותו של אדם במידה העולה על הנדרש, בשים לב לזמן שחלף.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטעמיה פורטו, כמו גם טיעונו של ב"כ העורר, בישיבה בפני
ביום 27/12/02.

בטרם אתייחס לבקשה, לגופו של ענין, סבור אני כי אכן טוב היה עושה בית משפט קמא לו היה מנמק בקצרה את טעמיו, ובמיוחד כאשר מדובר בבית משפט שדן בעניינו של העורר מספר רב של ישיבות, במובן זה שהעורר מוכר לו והנימוקים של הערכאה הדנה בתיק לעומקו חשובים ומאפשרים לערכאת הערעור ליעל את הדיון ולהחליט אם יש מקום להתערבות בהחלטה.
חובת ההנמקה אינה דבר של מה בכך. להנמקה תפקיד חשוב, הן בעצם ההכרעה השיפוטית, הן בהצגתה לציבור, זה הנוגע במישרין לנושא הנדון בבית המשפט והן בכלל, והן כאמצעי לבקרה על ההכרעה השיפוטית ע"י ערכאת הערעור.

בשלב כתיבת החלטה שיפוטית מהווה חובת ההנמקה כלי המחייב את השופט לבחון את עצמו, את הראיות שבפני
ו ואת דרך חשיבתו. מימוש חובת ההנמקה אמנם מטיל עול על הכותב ואולם יש בצורך שבהתמודדות עם ההנמקה כדי לחייב את השופט היושב בדין להקפיד עם עצמו בדרך של בחינת הראיות ו/או טיעוני הצדדים וגיבוש המסקנה המשפטית. כבר נפסק כי: "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" (בג"צ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד יז' 2516 ,2503). על החשיבות שבהנמקה כחלק מהליך גיבוש דעתו של השופט היושב בדין כתב כב' הנשיא ברק בספרו "שיקול דעת שיפוטי" (הוצאת פפירוס, תשמ"ז) עמ' 46:

"חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפני
הם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד".

בהמשך, מהווה חובת ההנמקה חלק מהחובה כי הצדק יראה ולא רק יעשה. נימוקי בית המשפט מבהירים למתדיינים שבפני
ו ולציבור ככלל כי בית המשפט בחן ושקל היטב את החומר שבפני
ו בטרם הגיע אל המסקנה. בכך יש כדי להגביר את אמון הציבור בפסיקת בית המשפט.

ההנמקה מאפשרת גם בקרה של ערכאת הערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. בהעדר הנמקה כדין עלולה זכותו הבסיסית של המתדיין להעמיד את ההכרעה לבחינה בפני
ערכאה נוספת להיפגע, זאת בהעדר אפשרות ממשית לבקר את התוצאה אליה הגיע השופט שישב בדין.

לחשיבות ההנמקה ראה גם:

רע"פ 1516/90, יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל
, תק-על 90(2), 1061 ,עמ' 1062;
רע"ב 3019/98, מדינת ישראל
נ' יצחק ארזי, פ"ד נב' (2) 743;
רע"פ 1557/98, חב' סוסנה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל
, תק-על 98(2), 451;
ע"א 1325/92, רמי קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3), 89
ר. גביזון, "בית המשפט חובת ההנמקה", משפטים ב (תש"ל) 93-92 ,89;
א. שוחטמן, "חובת ההנמקה במשפט העברי", שנתון המשפט העברי ו-ז (תשל"ט-תש"מ) 319;

ואולם ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית. כדברי הנשיא שמגר בע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ, פ"ד מד' (4) 693, 697:

"אך מובן שמידת ההנמקה הנדרשת נבחנת, מבחינה עניינית, לפי נסיבותיו של כל מקרה".

בע"א 30/56 בן חרוש נ' קצין התגמולים, משרד הבטחון, פ"ד י' 931 ,932, הסביר השופט ש' ז' חשין לאמור:

"עניין שהעדויות בו מועטות, העובדות ברורות, ושאלות החוק אינן מסובכות, אין מן ההכרח להרחיב עליו את הדיבור..."

כאמור, החלטתו של בית משפט קמא לא נומקה וסבור אני כי לו היתה מנומקת, וגם אם בקצרה, היה העורר שוקל אם להגיש ערר ובכל מקרה לא היה צורך להרחיב בנימוקי ההחלטה של בית משפט זה.

לגופו של ענין, סבור אני כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו. אמנם הדיון בעניינו של העורר נמשך כבר פרק זמן שאינו קצר ואולם לא ניתן להתעלם מההחלטות שהתקבלו בינתיים בתיק העיקרי, דהיינו, ת"פ 1954/02.

בתיק זה הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו. מדובר בארבעה אישומים שונים שעניינם בעבירות על פקודת הסמים אשר העונש המירבי בגין כל אחד מהם הוא 20 שנות מאסר. אמנם המאשימה בחרה להגיש את כתב האישום בבית משפט השלום וממילא אין היא מתכוונת לטעון לענישה המירבית על פי החוק, ואולם אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירות, וכפועל יוצא מכך מהסיכון הנגרם לכאורה לציבור מעורר זה. לאחר הודאתו בכתב האישום בבית משפט קמא, אין עוד מחלוקת כי העורר ביצע עבירות אשר בצידן חזקת מסוכנות כמשמעה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996. חזקת המסוכנות לכשעצמה מקימה עילת מעצר ומצדיקה הגבלות על חירותו של העורר. ההגבלות שנקבעו ע"י בית משפט קמא הן, מלכתחילה, הגבלות מינימליות, בשים לב לעבירות הנ"ל.

מעבר לכך, העורר הופנה לשרות המבחן כדי שיוגש תסקיר בעניינו, כאשר הטיעון לעונש היה קבוע ליום 9/12/02.
שרות המבחן הגיש תסקיר ונמנע מהמלצה טיפולית כאשר הוא מציין כי לעורר "אין מוטיבציה פנימית לעבור תכנית טיפולית, שתדרוש ממנו שינויים בארגון תפקודי היום יום וכן התבוננות בעצמו. מדבריו עולה כי הוא מתכוון לחזור לחיות ברוסיה, לאחר גזר הדין, מתוך תפיסה כי שינוי סביבתו הבעייתית תיצור שינוי בחייו ונראה כי תכנית זו מהווה תחליף להתמודדות עם קשייו הפנימיים. בתמונת מצב זו שבה מקסים תולה את קשייו בסביבתו ולא בעצמו ולא מודיע על נזקקות ומוטיבציה לטיפול, אין אנו באים בהמלצה טיפולית בעניינו".

עוד ציין שרות המבחן בתסקיר כי העורר מצמצם את אחריותו לעבירות המיוחסות לו. אמנם מספר בדיקות שתן שביצע נמצאו נקיות מסמים ואולם עולה מהתסקיר כי העורר לא התמיד בשיתוף פעולה עם שרות המבחן.

ביום 9/12/02 דחה בית משפט השלום בחדרה, במסגרת הדיון בתיק העיקרי, את מועד הטיעון לעונש ליום 14/1/03 וזאת לפנים משורת הדין, כדי לאפשר לעורר (הנאשם) לשנות את גישתו בכל הנוגע לטיפול בסיוע שרות המבחן והורה לשרות המבחן להגיש תסקיר משלים. הטיעון לעונש צפוי להשמע ביום 14/1/03. הסנגור טוען כי קרוב לודאי שהדיון ידחה ולא ינתן גזר דין ביום 14/1/03, וזאת כדי לאפשר לעורר להשתלב בתכנית טיפולית. הנחה זו כבודה במקומה מונח, ואולם לא ניתן להשתית עליה החלטה שיפוטית. ביום 14/1/03 קבוע בשלב זה טיעון לעונש וכל עוד לא יוחלט אחרת ע"י בית משפט קמא, יש לראות מועד זה כמועד השלמת הדיון בתיק העיקרי, ולכל היותר כמועד סמוך למועד גזר הדין שינתן מספר ימים לאחר מכן.

בנסיבות אלו, בשים לב לתסקיר השלילי אשר בפני
בית המשפט, אין כל מקום לשנות את תנאי מעצר הבית בשעות הלילה. התסקיר, ממנו עולה כי העורר נוטה לבטל את המיוחס לו בכתב האישום ומצמצם את אחריותו לעבירות, מצביע על מסוכנותו של העורר, שכאמור לעיל כבר הורשע בביצוע עבירות סמים חמורות. במצב דברים זה, אין כל מקום לשנות את ההגבלה שהוטלה על חירותו (ובכל מקרה לא לשנותה בכיוון שביקש העורר).
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אכן מקנה זכויות חוקתיות לעורר, שחירותו לא תוגבל מעבר לנדרש ושלא לתכלית ראויה. במקרה זה סבור אני שחירותו אכן הוגבלה במידה מינימלית, שאינה עולה על הנדרש, וכאשר התכלית ראויה וזאת בשים לב לעבירות שביצע ושהורשע בהן. בנוסף, ובשים לב לתסקיר המצביע על מסוכנותו, מתחזקת התכלית של הגבלת תנועתו בשעות הלילה, תכלית שהיא ראויה בנסיבות הענין.

ואולם מעבר לכך, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מגן גם על החברה. סעיף 4 לחוק היסוד הנ"ל קובע כי כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. בהתאם, חובה על בית המשפט גם להגן על הציבור מפני העבריין וחובה זו צריכה להשקל אל מול זכויותיו של עבריין העומד לדין. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי בית המשפט הדן בעניינו, כך גם זכאים אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות (בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים). ראה בע"פ 4872/95, מדינת ישראל
נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג(3), 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".

דברים אלו נאמרו בענין של גזירת הדין. ואולם אותם שיקולים מנחים את בית המשפט גם בבואו לדון בשאלת מעצרו של נאשם, לרבות לענין חלופת המעצר. והדברים נכונים שבעתיים לאחר שלב ההרשעה, כאשר נקבע שהנאשם אכן ביצע עבירות. בשלב זה, ובמסגרת השיקולים בענין מעצרו של נאשם, על בית המשפט לשים את הדגש גם על הגנת החברה וזאת אל מול ההגנה על חירותו של הנאשם, כאשר בשלב זה כבר אינו בחזקת חף מפשע.

אשר על כן, ובשים לב לאמור לעיל, בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע, ובשים לב לתסקיר השלילי בעניינו, סבור אני כי אין כל עילה לשנות את תנאי מעצר הבית אשר נקבע כי יחולו על העורר.

יחד עם זאת יצויין כי אם אכן ידחה מועד גזר הדין (ומובן כי בית משפט זה אינו קובע כל עמדה בענין זה), כי אז יוכל העורר לשטוח את בקשתו שוב בפני
בית משפט קמא. בשלב זה, ניתן יהיה לבקש גם את התיחסותו של שרות המבחן לבקשה ולשמוע את עמדתו, ולהחליט בשים לב למכלול הנתונים שיהיו אז בפני
בית המשפט.

בכפוף לאמור לעיל, אני מורה על דחיית הערר.
בהסכמת הצדדים, ניתנת החלטה זו בהעדר.

למזכירות - יש להעביר עותק ההחלטה בפקס לב"כ העורר ולתביעות חדרה.
ניתנה היום כ"ב בטבת תשס"ג, 27 בדצמבר 2002 בהעדר הצדדים.
מותר לפרסום מיום 29/12/2002.

ר. שפירא
, שופט

ליאת פנקר / h00559702c.1
5
בתי המשפט
בש 005597/02

בית המשפט המחוזי בחיפה
כב' השופט ר. שפירא

בפני










בש בית משפט מחוזי 5597/02 איפראימוב מקסים נ' מדינת ישראל, משטרת חדרה (פורסם ב-ֽ 27/12/2002)