פסקי דין על שושנה תרם | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

5090/00 בל     29/08/2001




בל 5090/00 שושנה תרם נ' המוסד לבטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א - יפו
בל 5090/00


בפני

כבוד השופטת שרה מאירי


30/08/2001




בעניין
:
שושנה תרם



ע"י ב"כ עו"ד
ח. פרוינד

המערערת

נ
ג
ד


המוסד לבטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
ר. הררי
המשיב



פסק – דין

1.
ביום 21.12.00 הגישה המערערת, באמצעות בא כוחה, ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 9.11.00 שקבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת (להלן: "הועדה").

2.
טוענת המערערת כי יש להחזיר עניינה לקביעת "מותב חדש" בהרכב 3 אורטופדים שידון מחדש בערעור והנמקותיה הן אלה:

א.
אף שבעייתה הרפואית היא בתחום האורטופדי בלבד – ישב בועדה רק אורטופד אחד ולא שלושה כמתחייב.

משכך, עותרת המערערת להרכב הכולל 3 אוטופדים, שלא יכלול את האורטופד שישב בועדה כדי שלא ישפיע על קביעת הממצאים, "ע"מ שלא לפגוע במוניטין שלו".
ב.
פענוח צלומי הרנטגן ע"י הועדה עומד בסתירה לפענוחם ע"י ד"ר בן צבי ולפיו נמצא ממצא בכתף ובקרסול ימין. עוד טוענת היא כי לא סביר שד"ר בן צבי היה "ממציא" פענוח שקרי כדי להונות המל"ל, אצלו הוא מועסק בוועדות.
משכך – עותרת היא למינוי מומחה רנטגנולוג שלא מועסק ע"י המל"ל שיפענח פענוח "אמיתי" את צילומי הכתף והקרסול.
ג.
האורטופד בועדה התעלם לחלוטין מהממצאים האובייקטיביים והבולטים שהודגמו בבדיקת על-קול בכתף, ובבדיקת
e.m.g.
של יד ימין, ובמיפוי בעצמות הקרסול, כמו גם נטען כי בדיקת טווחי תנועת הקרסול לא נעשתה תחת משקל, דבר שהיה מאשר טענת המערערת לכאבים בהליכה ובעמידה.

בכך עולה חשש ממשי להחלטה הנגועה בשיקולים זרים, שתוצאותיה נקבעו מראש.
ד.
הועדה לא דנה בהפעלת תקנה 15 ולא התחשבה בגילה, מינה ומקצועה של המערערת (פקידה בהנה"ח במל"ל) – אף כי מצאה הגבלה בתנועות הכתף ובהרמת היד.
לערעור צירפה המערערת חוו"ד ד"ר בן צבי וד"ר לידור.

3.
ביום 14.6.01 נתקיים דיון בפני
כבוד הרשמת מ. מרגלית.

ב"כ המערער חזר על נימוקי הערעור והוסיף וטען כי הועדה לא התייחסה לחוות הדעת שהיו בפני
ה, אף כי עפ"י הפסיקה היא חייבת להתייחס להן כמו גם לבדיקות שצויינו.

4.
ב"כ המשיב הגיש לבקשתו טיעוניו בכתב ביום 9.7.01.

טוען המשיב כי דין הערעור להדחות בהעדר טעות משפטית ובנימוקים הבאים:
א.
אין רלבנטיות לממצא רפואי הקודם לועדה הקודמת להליך, מה גם שעסקינן בועדה עליה לא הגישה המערערת ערעור, וכך הן לגבי מצבה והן לענין סעיפי הליקוי.
ב.
די בכך שהועדה כוללת מומחה אחד בתחום הפגימה משישב אורטופד בועדה – מדובר בהרכב ראוי.
ג.
ביה"ד אינו מוסמך למנות מומחה, אלא הועדה היא המוסמכת לפענת ממצאי הבדיקות שבפני
ה.
ד.
בפני
הועדה לא הונח פענוח של ד"ר בן צבי, מה גם שאין מדובר בו בנזק שהוא תוצאה מטראומה, ואין השוואה בין הצילומים מ-99 למצב העדכני, ופענוח ד"ר לידור מתייחס למה שהיה בפני
הועדה מ-99.
ה.
הועדה התייחסה לממצאי הבדיקות כמו גם לפרוט הבדיקות הקליניות, מה גם שבדיקת ה-
u.s.
קדמה לועדה מ-99.
ו.
בדיקת ה-
e.m.g.
מתייחסת ליד ימין שלא הוכרה בפגיעה, מה גם שד"ר בן צבי עצמו לא קבע נכות בהסתמך על בדיקה זו.
ז.
ממצאי בדיקות (
c.t.
או
e.m.g.
) אינם מקנים נכות כל עוד לא נמצאה מגבלה, ודאי כל עוד לא מצאה הועדה ממצא המעיד על החמרה.
ח.
הועדה היא הקובעת אלו בדיקות תבצע וזהו ענין רפואי.
ט.
הועדה הסבירה מדוע אינה מקבלת חוו"ד ד"ר בן צבי, משקבעה ממצאים שונים משלו, שלא הצביעו על החמרה.
י.
חוו"ד ד"ר לידור אינה רלבנטית בהתיחסה למצב שטרם הליך ההחמרה, מה גם שאין מקום עתה להחליף סעיף הליקוי שנקבע.

הוא הדין בבדיקת
c.t.
שעליה מסתמך ד"ר בן צבי.
יא.
טענת המערערת ביחס לתקנה 15 מתייחסת לועדה החלוטה, מה גם שלא נקבעה החמרה ולכן אין מקום לבחינת תקנה 15.

עוד נטען כי לאחר תיקון התקנות – אין עוד חלופת מין בתקנה 15.

5.
לאחר עיון בכל החומר שבפני
י – להלן הכרעתי:

א.
הועדה נשוא הערעור שבפני
י התכנסה בשתי ישיבות.
בראשונה (7.9.00) הועדה ציינה תלונות המערערת ובדקה המערערת באופן מפורט, כשב"כ נכח בדיון. הועדה ביקשה ביצוע צילום רנטגן כתף ימין (מלפנים ומהצד) וכך אף צילום קרסול ימין.
בישיבתה השניה (9.11.00) עיינה הועדה בצילומי הרנטגן וקבעה שאין בהם ממצא מיוחד.
באשר לחווה"ד – הועדה עיינה בהן וציינה שאינה מקבלת אותן לאור הממצאים הקליניים והרנטגניים האחרונים שהיו בפני
הועדה.

לאור האמור דחתה הועדה את הערעור וקבעה כי אין החמרה במצב המערערת.

ב.
הועדה שקדמה להליך ההחמרה היא ועדה רפואית לעררים מיום 21.2.99, בהרכב אורטופד נוירולוג ואורולוג.
ועדה זו קיבלה חלקית את האמור בחוו"ד ד"ר לידור (מ-19.1.99) לגבי הגבלה בסיבוב פנימי של כתף ימין, אך לא קיבלה ממצאיו לגבי קרסול ימין.
בהתאם קבעה למערערת 10% נכות לפי פריט 35 (1) ב מותאם.
הועדה לא קבעה נכות בגין הקרסול ולא הפעילה תקנה 15 משחזרה המערערת לעבודתה (להלן: "הועדה הקודמת").
ג.
במסמך ההחמרה (אישור לפי תקנה 36) מיום 16.3.00 נקבע כי חלה החמרה בכתף ימין ובקרסול ימין לפי חוו"ד אוטופד (ככל הנראה
חוו"ד ד"ר בן צבי מיום 12.2.00) (ככל הנראה, שכן באישור לא ננקב שם נותן חוו"ד ולא מועדה. עם זאת, כך צויין בדרג ראשון מ-4.6.00).

משעסקינן בהליך החמרה – ממילא נדרשת אך הבחינה אם ועד כמה חל שינוי במצב המערערת לאחר הועדה הקודמת.
ד.
נכון טוען המשיב כי אין מקום לטענות המערערת באשר להרכב הועדה.

עפ"י התקנות וכך אושר אף בפסיקה – די במומחה אחד מתחום הפגימה והרכב הועדה כדין הוא, גם כשתחומי ההתמחות של חבריה (למעט אותו אחד) אינם בתחום הפגימה. אציין כי כך קרה גם בועדה הקודמת.
ה.
אין מקום לטרוניית המערערת באשר להנמקות כאלה ואחרות שמעלה היא ל"פסילת"האורטופד שישב בועדה.

מדובר בועדה מעין שיפוטית, העושה מלאכתה עפ"י הדין. אין בפני
י כל נימוק משפטי (בהקשר זה) שיצדיק פסילת מי מחברי הועדה.

אין באמור, חלילה, כדי "רמיזה" שד"ר בן צבי היה ממציא פענוח שקרי. הנחת המוצא של ביה"ד, כי גם נותני חוות דעת (אם אינם מכהנים בועדות) עושים מלאכתם נאמנה. אין במחלוקות מקצועיות- ענייניות כדי להפוך הרופאים, לשקרנים (כגרסת המערערת) או מוטים.
ו.
כך גם נכונה טענת המשיב לענין הפעלת תקנה 15 – משלא קבעה הועדה החמרה רפואית, לא ראתה לשקול יישומה של תקנה 15.

אשוב ואזכיר כי אין בפני
י נתון כלשהו שיצדיק הפעלת התקנה, וטענת המערערת בעניין זה, אף בניסוחה, מבקשת לשנות החלטתה של הועדה הקודמת, שאכן חלוטה היא (בלא קשר לשאלה אם המערערת הגישה עליה ערעור, אם לאו).
ז.
בהתאם – אין מקום למינוי מומחה רנטגנולוג מטעם ביה"ד לפענוח ממצאי הרנטגן – הועדה היא הסוברנית לפעול, ובהתאם לסמכויותיה ומומחיותיה – פעלה.
ח.
אין המערערת, או הרופאים מטעמה, מכתיבים הבדיקות שתבצע הועדה. הועדה מבצעת הבדיקות עפ"י מומחיותה הרפואית ועפ"י הידע הרפואי שלה – ואין בלתה. ביה"ד היה רואה להתערב – מקום שבפגימה אורטופדית לא היו מתבצעות בדיקות אלמנטריות המתחייבות (והידועות) לפגימה הנדונה. בשיקול דעת רפואי – לא לנו להתערב.
ט.
אכן התייחסה הועדה לחווה"ד שהיו בפני
ה, כטענת המשיב.

הועדה אכן פטורה מהתייחסות לחוו"ד ד"ר לידור, שהתייחסות לנקבע בה ניתנה בועדה הקודמת (נתקבלה חלקית). משעסקינן בועדה בהליך החמרה, ממילא רק כזו ראוי כי תשקל ע"י הועדה.

ואף ואם תסבור הועדה כי ראוי היה (בזמנו) בועדה הקודמת לקבוע אחוזי נכות גבוהים או נוספים לנבדק, לפי החומר שהונח אז בפני
הועדה, ואם תעשה כך – תהא פעולתה נגועה בטעות משפטית וראויה לביטול.

באשר לחוו"ד ד"ר בן צבי – משקבעה הועדה כי ממצאיה שונים משלו, ומשד"ר בן צבי אינו מפריד בין ממצאי העבר (בטרם הועדה הקודמת) להחמרה – יצאה הועדה ידי חובת התייחסות.
י.
ממצאי הבדיקות השונות אינן חיוב להענקת אחוזי נכות. כך גם לא תלונה על כאבים. הועדה אינה קובעת אחוזי נכות עפ"י כאב אלא עפ"י מגבלה תפקודית (ראה דבע נב/124 – 99 פחימה נ' המל"ל).

ומנגד – ממצא רנטגני או ממצא בבדיקה אחרת (כדוגמת
e.m.g.
) אין בו כדי הענקת נכות, אם אין מתלווה לממצא זה ממצא קליני בבדיקה (ראה דב"ע נב/28-01 אבו חצירה נ' המל"ל). הצילומים הם כלי עזר אך לא המהות עצמה.

עוד אזכיר כי אין הועדה נדרשת להתייחסות מנומקת לבדיקות שבפני
ה, מעבר להתייחסותה, מה גם שהועדה נעזרה בצילומים עדכניים, שביצעה המערערת לבקשתה ב-17.9.00.
יא.
אינני מקבלת טענת המשיב בהתייחס ליד ימין – אף אם לא הוכרה בפגיעה יד ימין, יכול שתכיר הועדה בממצא ביד ימין כנובע מהפגיעה, בין כפגיעה-החמרה ישירה באבר זה ובין כהחמרה הנובעת מממצא בכתף ימין שהוכר! ודאי כך, כשפגיעתה שהוכרה היא "שבר תת ראש של עצם זרוע ימין".

משכך – מוחזר עניינה של המערערת לועדה ע"מ שתבדוק המערערת בהתייחס ליד ימין, אם ועד כמה הוחמר מצבה של המערעת באיבר זה, וככל שנובעת ההחמרה מהפגיעה. תשומת לבה של הועדה מופנית לכך כי המערערת טוענת כי זו ידה הדומיננטית. היה ותמצא הועדה לקבוע נכות – תשקול יישום תקנה 15 לאור מקצועה ועיסוקה של המערערת. הועדה תתייחס לממצאי בדיקת ה-
e.m.g.
.
אציין כי ראיתי להורות כאמור, למען הסר ספק, שכן בערעור נטען ל"שימוש מופחת ביד ימין" (אף כי לא למגבלה ברורה), ולאור תלונות המערערת בהתייחס ליד ימין הן בדרג ראשון, הן בפני
הועדה והן בפני
ד"ר בן צבי.
יב.
בענין נוסף יש לטעמי להחזיר עניינה של המערערת לועדה, ולו למען הסר ספק. הועדה מציינת (בישיבתה השניה) כי בקרסול ימין ובכתף ימין "אין ממצא מיוחד" בצלום הרנטגן מ-17.9.00 – אין להבין מהאמור אם הממצא שונה ובמה שונה הוא מממצאים קודמים.

משעסקינן בהליך החמרה – יש לטעמי צורך בהתייחסות ברורה יותר לממצא בבדיקה העדכנית, שבוצעה לבקשת הועדה, ודאי לאור אבחון הצלומים ע"י ד"ר בן צבי.

היה ותסבור הועדה כי מודבר בממצאים כאלה שהיו בעבר בפני
הועדה הקודמת – תקבע בהתאם. היה ותסבור כי מדובר בשנוי – תשקול נכותה של המערערת תוך הנמקה, וכן תשקול יישום תקנה

15.
יג.
לאור כל האמור – נדחה הערעור, למעט כאמור בסעיפים יא', יב' לפסה"ד, ולפיהם מוחזר בזאת עניינה של המערערת
לועדה, ע"מ שתפעל כאמור.

משהתקבל הערעור – ולא מנמוקיו – אין צו להוצאות.

ניתן היום י' באלול, תשס"א (29 באוגוסט 2001) בהעדר הצדדים.


שרה מאירי
, שופטת



קלדנית - אפרת זהר.






בל בית דין אזורי לעבודה 5090/00 שושנה תרם נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/08/2001)