פסקי דין על יאנה דודלר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

490/99 בל     26/12/2002




בל 490/99 יאנה דודלר נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 000490/99
בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו

בפני
: כב' השופטת א. סלע

26/12/2002
יאנה דודלר

בעניין:
התובעת
ליברמן

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
רייכנברג

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. יאנה דודלר
(להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי
(להלן - הנתבע) להשלים לה את הבסיס לדמי פגיעה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק שהואיל ואין עיקר פרנסתה מעבודה, אין אפשרות להשלים לה את הבסיס לדמי פגיעה ולפיכך הבסיס שחושב נלקח לפי שכר ריאלי בשלושת החודשים שלפני הפגיעה, הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה - התובעת ומטעם ההגנה - מוקה מרגלית, רוית כהן ועינת וולף.

4. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן:

א. בשנת 1998 היתה הת' סטודנטית ולמדה 33-30 שעות שבועיות;
ב. במסגרת יריד תעסוקה שהתקיים באונ' ת"א לקראת סוף חודש 5/98 חיפשה הת' עבודה קבועה ופגשה בנציגת חברת טלדור מחשבים בע"מ (להלן - החברה);
ג. הנציגה הציגה בפני
הת' את התפקיד - מוקדנית הכולל מתן שירות ללקוחות באמצעות הטלפון וכן ביצוע טלמרקטינג;
ד. הנציגה ציינה בפני
הת' שהעבודה הינה במשמרות, 6 ימים בשבוע, מינימום 4 משמרות לשבוע בשכר של 16 ₪ לשעה. העבודה מבוצעת ממשרדי החברה בר"ג;
ה. משתאור התפקיד התאים לת' והשתלב עם לימודיה מסרה היא לנציגה בקמפוס העתק מקורות חייה ומילאה במקום טופס פרטים אישיים;
ו. כעבור מספר ימים נתבקשה הת' להגיע לראיון קבלה;
ז. ראיון הקבלה היה ב-25/5/98 והת' החלה לעבוד למחרת היום והיא שיבצה עצמה לכל הימים עד ליום 29/5/98;
ח. בחודש יוני עבדה במשמרת באחד מהימים 2-3/6/98, וביום 4/6/98 ועבודה במשמרת באחד מהימים 4/6/98 או 5/6/98 ובכך השלימה 4 משמרות לשבוע;
ט. ביום 4/6/98 , בדרכה לעבודה, פגע בה רכב ובעקבות הפגיעה אושפזה 10 ימים בביה"ח ולאחר מכן נקבעו לה כ-5 חודשי אי-כושר;
י. הנת' חישב את בסיס השכר בפועל שקבלה הת' במשך 5 ימי עבודה בלבד אותם הספיקה לעבוד.

5. א. בראשית חקירתה הנגדית כאשר הופנתה הת' לנ/2 בו ציינה המעסיקה
שבחודש 6/98 עבדה הת' יום אחד בלבד אישרה הת' שאכן בחודש יוני עבדה רק יום אחד "זה מה שהספקתי לפני התאונה. וזה היה בתאריכים 2 או 3 ליוני". (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 22-21).
ב. בהמשך חקירתה הנגדית אישרה הת' שסוכם על שכר על בסיס שעתי ולא שכר חודשי, כאשר בכל משמרת 6 שעות.
ג. בסיום חקירתה הנגדית אישרה הת' שקודם לעבודתה בחברה, לא עבדה היא במקום עבודה אחר.

6. מתעודת עובד ציבור שהגישה מוקה מרגלית (להלן - מרגלית) עולות העובדות כלהלן:

א. התאונה שארעה לת' ביום 4/6/98 הוכרה ע"י הנתבע כתאונת עבודה;
ב. מאחר ואין עיקר פרנסת הת' מעבודה, נחשבת היא לעובדת מזמן לזמן. הכוונה היא למבוטח שרוב זמנו אינו מוקדש לעבודה והוא יוצא לעבודה לתקופה מוגדרת בדר"כ ואח"כ חוזר לפעילותו הרגילה;
ג. השלמת שכר תעשה על פי תקנה 7 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) לפי הכנסת מינימום או שכר ממשי. משמינימום ליום הוא 56.04 ₪, ושכר הת' ליום היה גבוה יותר - 88 ₪, אין אפשרות להשלים לפי מינימום;
ד. משכך, הבסיס הינו שכרה הממשי של הת'.

7. א. בראשית חקירתה הנגדית הבהירה מרגלית שתקנות הביטוח הלאומי
(הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (להלן - התקנות) מתייחסות גם לגביה וגם לתשלום דמי פגיעה. ולשאלה היכן כתוב בתקנות שזה נועד גם לתשלום, הבהירה - "יש לנו תדריך. כשאנו לומדים על תשלום דמי פגיעה אנחנו הולכים קודם לתקנות של שכר עבודה רגיל, במידה ואין לנו תקנה מתאימה אנו הולכים לשכר מינימום ושכר מינימום מופיע בהוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח. זה לטובת הנפגע". (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 24-21).
ב. בהתייחס לת/1 הבהירה מרגלית שזה מכתב שכתבה לת' ובה הסבירה לה מה זה עובד מזמן לזמן.
ג. כאשר נשאלה מרגלית אם לצורך הערכה מה השכר היומי של עובד כדוגמאת הת' צריך לקבוע מהו שכרו היומי השיבה שקודם כל צריך לסווג אותו איזה עובד הוא. בהמשך חזרה והבהירה מרגלית שהת' איננה עובדת חלקית אלא עובדת מזמן לזמן והכוונה שרוב זמנה אינו מוקדש לעבודה והיא יוצאת לעבודה לתקופה מוגדרת בלבד ואח"כ חוזרת לפעילותה הרגילה. ולשאלה מדוע היא עובדת מזמן לזמן אם הועסקה לפי שעות הבהירה - "היא טענה שהיא בוחרת את השעות והיא עובדת מתי שהיא רוצה ואיך שזה נראה לה והיא סטודנטית" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 21-20). ועוד הבהירה שהמעבידה הצהירה בפני
הנתבע שהת' היא עובדת לפי שעות.
ד. עוד הבהירה העדה שהת' החלה לעבוד בחברה ב-18/5 עד 4/6, המועד בו נפגעה ובתקופה זו עבדה סה"כ 4 ימים לפי שעות, והיא זו שבוחרת את שעות העבודה שלה אפילו בשבתות וחגים.

8. מעדותה של עינת וולף (להלן - עינת) עולות העובדות כלהלן:

א. עינת משמשת כמנהלת משאבי אנוש בחטיבת אאוט סורסינג בחברה;
ב. התובעת עבדה בחברה 3 שבועות בטרם התאונה;
ג. מספר ימי ושעות העבודה של התובעת בחודש 5/98 הנם כפי שרשום בתלוש השכר של יוני 98' ובנוסף עבדה מס' שעות וימים בחודש יוני;
ד. הפרוייקט בו עבדה הת' הוא פרוייקט זמני והעובדים בו הועסקו עפ"י שעות.

9. א. בראשית חקירתה הנגדית נשאלה עינת על סמך מה קובעת היא שהפרויקט
היה זמני ועל כך השיבה - "הפרוייקט הזה הוקם עבור קופ"ח הכללית. הוא היה פרוייקט התחלתי, זמני לפיילוט. לימים הוקמה חב' טלדור קונטקט-סנטר שנותנים שירותי מוקדנות. דאז לא היתה החברה הזאת. הפיילוט נוהל אצלינו בתור פרוייקט זמני בחטיבה". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 24- 22).
ב. לשאלה על סמך מה קובעת היא שהת' עבדה 3 שבועות אם לא עבדה היא בתקופה הרלוונטית, השיבה - "על סמך ראיית התלוש בלבד ועל סמך ראיית אישור על עבודת התובעת בחתימת יפה שוורץ". (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 9-8).
ג. כאשר נשאלה עינת אם יודעת היא את שעות המשמרות של תפקיד הת' בתכנים בתקופת עבודתה, השיבה - "על סמך דברים שאני הלכתי ובדקתי, וביררתי עם אנשים כדי לנסות ולהבין, נמסר לי שלא היו שעות קבועות ולא היו ימים קבועים". (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 21-20) והיא שוחחה עם אנשים שהיו בתקופה הרלוונטית לרבות מנהלת משאבי אנוש של הקונטק - סנטר שמכירה את הפרוייקט.

10. א. עיון בתביעה שהגישה הת' לנת' עולה שב "פרטי שכר" כחבה החברה שהת'
עבדה בחודש 5/98 - 4 ימים והשתכרה סה"כ 352 ₪ ובחודש 6/98 עבדה יום אחד בלבד והשתכרה - 182 ₪.
ב. עיון בתלוש השכר של הת' לחודש 6/98 מעלה שנרשם שמועד תחילת העבודה - 18/05 ושעות העבודה ב-5/98 - 22 שעות וב-6/98 - 6.25 שעות. סה"כ השתכרה התובעת - 534 ₪.

11. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ומעדותם ולאור החומר שבתיק בית הדין הנני קובעת עובדתית כלהלן:

א. הת' החלה לעבוד בחברה ביום 18/5/98;
ב. בחודש 5/98 עבדה הת' 4 ימים בלבד וסה"כ 22 שעות;
ג. בחודש 6/98 עבדה הת' יום אחד בלבד וסה"כ 6.25 שעות;
ד. הפרוייקט בו עבדה התובעת הוא פרוייקט זמני והעובדים בו הועסקו לפי שעות;
ה. לא היו שעות קבועות ולא היו ימים קבועים בהם נדרשה הת' לעבוד;
ו. הת' יכולה היתה להגיע מתי שרצתה ולצאת מתי שרצתה;
ז. הת' הינה סטודנטית ועד לתחילת עבודתה בחברה, לא עבדה במקום אחר.

12. מהעובדות כפי שנקבעו בס' 11 לעיל עולה שהתובעת, כטענת הנתבע, היתה במעמד של עובדת מזמן לזמן קרי - עובד שרוב זמנו אינו מוקדש לעבודה והוא יוצא לעבודה לתקופה מוגדרת בלבד ואח"כ חוזר לפעילות הרגילה.

משהת' הינה עובדת מזמן לזמן, יש לבצע את החישוב על פי תקנה 7 לתקנות - משעבדה פחות מ-18 יום ובמקרה דנן 5 ימים ברבע שנה, בדין לקח הנתבע את המינימום ליום (56.04 ₪) והכפיל ב-5.

משהתוצאה יצאה יותר נמוך מהשכר היומי הממשי של הת' שהיה 88 ₪ אזי ערך הנת' את החישוב לפי שכרה הממשי.

13. התוצאה, איפוא, שחישוב הנתבע בדין נעשה ואין אפשרות להשלים שכר כמבוקש.

14. התביעה נדחית.

15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 26/12/02, בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.
א. סלע
, שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 490/99 יאנה דודלר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/12/2002)