פסקי דין על ניזאר טנוס | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

537/04 פשר     11/06/2006




פשר 537/04 ניזאר טנוס נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
פשר 000537/04


בפני
:
כב' השופטת דיאנה סלע
תאריך:
11/06/06




בעניין
:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"





ובעניין
:
ניזאר טנוס
ת.ז. 023310089
להלן: "החייב-"





ובעניין
:
כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה
להלן: "הכנ"ר"

פסק דין

עובדות המקרה
1.
החייב, יליד 68', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 3,368,250 ₪ ל-9 נושים. ביום 21.12.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום חודשי בסך של 2,000 ₪ בחודש, סכום אשר הופחת ל-1,000 ₪.

לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 5 תביעות חוב בסך כולל של 2,199,561 ₪, ולא נתבעו סכומים בדין קדימה.

לדברי החייב נפתחו נגדו 9 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך החייב והנושים לא התייצבו לאסיפות אלה.

2.
בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית.
א. לדברי החייב הקים ביחד עם אחיו בשנת 90' חברה בשם "זכוכית אקספרס בע"מ" (להלן: החברה), שעסקה במכירת זכוכיות והרכבת שמשות וחלונות ראווה. החייב היה בעלים של 1% מהמניות ושאר המניות היו בבעלות אחיו מאג'ד טנוס, אשר היה בעל החברה ומנהלה. הוא חתם על ערבות אישית לבנק לטובת חובות החברה, וזאת כדי לקבל הלוואות ואשראי מהבנק. בשנים 90'-93' נקלעה החברה לקשיים כלכליים וצברה חובות גדולים מאוד, עקב ניהול כושל ומחסור בתזרים מזומנים.
החייב, אשר מרבית חובותיו נוצרו מערבויות אישיות כלפי הבנק כערב לחובות החברה, שילם בשיקים מחשבונו הפרטי חובות של החברה לנושיה, אך ללא הועיל.
ב. החייב הצהיר כי אין ברשותו דוחות כספיים או הצהרות שהוגשו לשלטונות המס.
ג. החייב הוא רווק, המתגורר עם הוריו, ומצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להינשא ולהקים משפחה.

3.
הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו כפוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

א. החייב לא צירף פרטים על החברה, ולא עלה בידי הכנ"ר לאתר חברה זו במאגר החברות ברשם החברות. החברה היחידה אשר שמה דומה לחברה המצויינת על ידי החייב היא "מ.נ. זכוכית אקספרס בע"מ", אשר נוסדה ב-9.1.94 ובעלי מניותיה הם החייב המחזיק ב-1% מהמניות ואיוונה טנוס, אשת אחיו מאג'ד, המחזיקה ב-99% מהמניות.

ב. החייב מסר בחקירה כי כדי לעזור לאחיו מאג'ד, אשר חשבון הבנק שלו הוגבל, מסר לאחיו מאג'ד פנקסי שיקים חתומים "על החלק" מבנק מרכנתיל דיסקונט בו ניהל החייב חשבון, ואחיו היה ממלא את השיקים.
לדברי החייב, פעל חשבונו הפרטי כחשבון החברה משך שנתיים.
ג. בחקירה מסר החייב כי בבעלותו מנייה אחת בחברה נוספת אשר פעלה בין השנים 88'-94' בשם "זכוכית אקספרס מומי בע"מ" (להלן: חברה ב').
ד. החייב רשום כמקבל משכורת מחברה ב' בין השנים 91'-94'.
ה. החייב עובד כיום בחברת "ו.ו. זיגור ומסגור (1997) בע"מ" (להלן: חברה ג'). על פי רישומי המל"ל החל החייב מקבל משכורת מחברה ג' ב-8/98, אך תלושי השכר שהמציא החייב לכנ"ר מצביעים על כך כי החייב החל לעבוד בחברה זו כבר ב-1/1/94, וזאת על אף שבנתוני רשם החברות מצויין כי החברה הוקמה רק ביום 14/8/97.
לדברי החייב אין לו כל קשר משפחתי אל בעלי המניות בחברה ג', זקנון ואלנתי ואישתו זקנון ולנטינה, אך מחקירת הכנ"ר עולה כי בעלי המניות בחברה ג' הם אביה ואחיה של אשת אחיו מאג'ד, אשר לטענתו סיבך אותו בחובות.
ו. לדברי החייב, החוב לבזק בינלאומי נוצר ממסירת פרטיו לחבר אשר התחבר לאינטרנט ולא שילם עבור השימוש. משנשאל מדוע מסר את פרטיו לחבר, השיב: "הוא ביקש אז נתתי."
ז. החייב לא המציא דוחות הכנסות והוצאות עדכניים וכן לא המציא תלושי שכר עדכניים.
ח. החייב מפגר בתשלומים לקופת הכינוס בסכום של אלפי ₪.

4.
בדיון שנתקיים בעניינו, ביום 4/1/06 ביקש החייב באמצעות בא כוחו להגיש תגובה לחוות דעתו של הכנ"ר, אך לא המציאה עד עצם היום הזה, והכנ"ר ביקש ליתן

פסק דין
על יסוד החומר המצוי בתיק.

דיון

5.
סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"18ה. החלטת בית המשפט [תיקון: תשנ"ו]
(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את

חובותיו;..."

6.
השאלה העיקרית העומדת בפני
בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).
שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשניה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

7.
להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, עמ' 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1) 45, עמ' 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1) 23, עמ' 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 272 ,271).

על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.


השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות, האם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפני
הם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב.

(ראה לעניין זה: ע"א 4892/91 אשכנזי לעיל, בעמ' 58; ע"א 6416/01 בנבנישתי לעיל; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760).


החייב נושא בנטל להוכיח את
תום ליבו בעת היווצרות חובותיו ועל החייב להמציא את הראיות הדרושות לכך.

8.
בנסיבות העניין, לא הרים החייב את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.


א. החייב גילה אדישות מוחלטת לניהול החברה בה היה בעל מניות, על אף שחשבונו שימש לטענתו חשבון החברה, והחייב ערב אישית לחובות החברה. החייב לא המציא דו"חות לעסקו אף שלכאורה היה מעורה בעסק, והסבריו למחדל זה אינם מספקים.

" החייב לא המציא דוחות כספיים של החברה אותה ניהל, ומטעם זה לא ניתן לבחון את סיבות הסתבכותו הכלכלית. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. חייב שאינו ממציא מסמכים ודו"חות כספיים של חברה שנוהלה על ידו, אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח עי הסתבכותו נבעה מפעילות כלכלית בתום לב". (ראה פש"ר 577/01 סבורנו ארמונד נ' הכנ"ר, (לא פורסם)).

".. העובדה שלא עלה בידי החייב להציג דו"חות כספיים מצביעה לכאורה כי לא ניהל דו"חות כספיים וספרים כחוק. שאם לא כן, לא היתה צריכה להיות בעיה ממשית להציג ספרים ודו"חות
" (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419).

לא בכל מקרה בו חייב אשר לא המציא דוחות כספיים עתיקי יומין, ימצא עצמו עומד בפני
שוקת שבורה, רק עקב אי המצאת דוחות אלה וכל מקרה יבחן לגופו. (ראה בר"ע 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פדאור, (לא פורסם), 04(03) 743), אולם חייב שאינו מגיש דוחות ואינו מגיש ראיות אחרות להוכחת הנסיבות בהן הסתבך, לא יוכל לשכנע כי נקלע לחובות בתום לב. (פש"ר (חיפה) 192/03 כנפי נגד הכנ"ר, תק-מח, 2005 (1)
3555, בעמ' 3557). מנהל החברה לדבריו היה אחיו, הקרוב לו, ואין כל הסבר לאי הגשת הדו"חות.

יתר על כן, הפרטים שמסר החייב בדבר החברה בה היתה לו מניה, אינם מתיישבים עם הרישום אצל רשם החברות, ונשאלת השאלה מה הסיבה לכך.

ב. חתימה על ערבות לחובות שהחייב אינו יכול לעמוד בהם מהווה התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב.
"סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב".(פש"ר (חיפה) 409/03 בוגנים (לוי) ליאת נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(2), 1520, עמ' 1523; וכן פש"ר (חיפה) 294/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 419).

ג. מתן שיקים ללא כיסוי לטובת בן משפחה מהווה התנהלות חסרת תום לב. מסירת פנקסי שיקים לאחיו שחשבונו הוגבל כשהם חתומים על החלק, מבלי לוודא כי הסכומים הנרשמים בהם מאפשרים כיבודם מהווה הטעייה של מקבלי השיקים.

"מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חיפה) 60/01 עבד אלהאדי רנדה ת.ז. נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, עמ' 1577; כן ראה רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח' , תק-על 2004(4), 1886, עמ' 1888).

ד. גרסת החייב בתצהירו אינה משקפת את כל הנסיבות האמיתיות להסתבכותו, והחייב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כדי לשכנע את בית המשפט כי חובותיו נוצרו בתום לב. הפרטים שמסר החייב לכנ"ר אינם מדוייקים, וקיימות סתירות מהותיות בין גרסתו לבין המסמכים והראיות החיצוניות שבדק הכנ"ר. גם גרסתו שהתבררה כלא נכונה לפיה כיום אינו מועסק על ידי קרובי משפחה חשודה, שהרי אם אין לחייב עניין להסתיר דבר, מדוע לא מסר אמת בחקירתו?

ה. מנהגו של החייב מצביע על אדישות מוחלטת להיווצרות חובותיו. גם חובו לבזק בינלאומי, אשר נוצר מכך שמסר את פרטיו לחבר, רק בשל העובדה כי "החבר ביקש", מצביע על כך כי החייב סבור שאין כל מניעה בידו ליצור חובות נוספים, מאחר שממילא לא ישלמם.

9.
גם התנהלותו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו, מלמדת אף היא על חוסר תום לב.

הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל,
כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל.

(ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 בנבנישתי לעיל; ע"א 149/90 קלאר הנ"ל; ע"א 5178/92 אליהו הנ"ל; ע"א 4892/91 אשכנזי הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 קרן עמית הנ"ל; פש"ר 71/03 דקה עלי הנ"ל; פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי הנ"ל; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7) 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכונ"ר, דינים - מחוזי לג(7) 321).

א. החייב פיגר בתשלומיו בתקופת הכינוס ונצבר חוב פיגורים אשר עמד בינואר 06' על סך של 3,000 ₪.

ב. החייב לא הגיש דוחות הכנסות והוצאות עדכניים בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא שיתף פעולה עם הכנ"ר.

" בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל"
(ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

ג. החייב מסר, כאמור, גרסאות לא מדויקות לכנ"ר ולא שיתף עמו פעולה כנדרש.

10.
נוכח כל האמור לעיל, איני רואה מקום להיעתר לבקשה ולהכריז על החייב כפושט רגל, ואני דוחה את הבקשה.


הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ.



המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום 11 ביוני, 2006 (ט"ו בסיון תשס"ו) בלשכה.

דיאנה סלע
, שופטת

הקלדנית: שני ח.









פשר בית משפט מחוזי 537/04 ניזאר טנוס נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)