פסקי דין על גרבאי חמיסה | פסקי דין על חגיגת גן 1990 | פסקי דין על עמר אילנה | פסקי דין על עמר גל לאה ואח' |

228/05 עב     12/03/2007




עב 228/05 גרבאי חמיסה נ' חגיגת גן 1990 בע"מ, עמר אילנה, עמר גל לאה ואח'




בעניין:

16



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 000228/05


בפני
:
כב' השופטת מ. אריסון-חילו
תאריך:
12/03/2007




נציג עובדים: משה קידר
נציג מעבידים : עמי קרן

בעניין:
גרבאי חמיסה



ע"י ב"כ עו"ד


עייאט חאטם

התובעת

נ
ג
ד


1 . חגיגת גן 1990 בע"מ

2 . עמר אילנה
3 . עמר גל לאה
4 . דיקמן ליאט


ע"י ב"כ עו"ד
גדיש יצחק

הנתבעים

נוכחים:
בשם התובעת:
עו"ד עייאט חאטם
, עו"ד יוליה
גראצ' והתובעת
בשם הנתבע: עו"ד גדיש ומר אליעד עמר
- מנהל הנתבעת 1
-והנתבעת 2
מתורגמנית בית המשפט: גב' פדואה סרוג'י

פרוטוקול

התובעת מוזהרת כדין לומר את האמת ומעידה בעזרת מתורגמנית
:
אני מאשרת את תוכן תצהירי ואת חתימתי עליו, התצהיר ונספחיו הוגשו וסומנו ת/1.

חקירה נגדית:
ש.
את קוראת עברית?
ת.
לא. (עונה בעברית).
ש.
זאת החתימה שלך?
ת.
כן, זו חתימתי על התצהיר שלי.
ש.
את קראת על מה את חותמת?
ת.
אני לא יודעת לקרוא.
ש.
כמה שנים עבדת אצל המשפחה הזאת?
ת.
7 שנים. לא זוכרת באיזה שנה התחלתי.
ש.
בכתב התביעה אמרת שעבדת 9 שנים. למה את אומרת 7 שנים?
ת.
אני עבדתי כ- 7.5 שנים.
ש.
למה את אומרת עכשיו 7.5 אם בסעיף 31 לתצהיר את אומרת 6.5 שנים?
ת.
אני עבדתי 7.5 שנים.
אני לא יודעת מה רשום ואני לא יודעת מה לא בסדר. תלושי השכר זה ההוכחה שלי.
ש.
ממי קיבלת תלושי שכר?
ת.
קיבלתי תלושי שכר מהם,
ש.
מי זה מהם?
ת.
מאליעד (מצביעה על האדון היושב באולם).
ש.
קיבלת תלושים של החברה שלו?
ת.
קיבלתי ממנו את התלושים אבל עבדתי רק אצל אמא שלו.
ש.
את מתכוונת שאמא שלו היא זו שהראתה לך איפה לנקות?
ת.
אני עבדתי רק בנקיון הבית שלהם ולא במפעל, אני מתכוונת במרתף.
לפעמים היא לקחה אותי גם לנקות את המרתף אבל רוב הזמן ניקיתי את הבית שלה.
לשאלת בית הדין:
ש.
תתארי לנו את הבית.
ת.
יש שתי קומות ומרתף. למעלה יש חדרים ועוד קומה למטה.
ש.
בקומות של המגורים כמה חדרים יש בכל קומה?
ת.
למעלה
יש 4 חודשים ובקומה למטה יש סלון, מטבח ועוד מרתף - המפעל.
במרתף יש להם עובדים למטה. המרתף למטה גדול, יש לו חלונות.
ש.
איזה שטח הוא?
ת.
המרתף זה שטח אחד גדול ויש 3,4 עובדים למטה.
ש.
מה הם עושים במפעל?
ת.
לגנים.
ש.
היית מנקה שם?
ת.
לפעמים. כשניקיתי את הבית, היא לקחה אותי גם לנקות למטה. עבדתי 3 פעמים בבית של אילנה ויום אחד בבית של ליאת.
ש.
כל פעם שבאת לנקות את
הבית ניקית את המרתף?
ת.
כל יום כשניקיתי אצל אילנה ניקיתי גם את המרתף. ביום חמישי עבדתי אצל הכלה ואצל הבת.

התובעת ממשיכה:
ש.
אילנה שילמה לך בכל יום?
ת.
בסוף החודש בשיק. הבן נתן לי את השיק.
ש.
אילנה נתנה לך על החלק שלה במזומן?
ת.
אף פעם לא מזומן. רק בשיק.
ש.
אני רוצה להזכיר לך שאת רצית לקבל מזומן כל הזמן ואפילו התקשרו בשמך שבמקום לתת לך שיק של החברה, שיתנו לך מזומן.
ת.
לא.
ש.
הרו"ח שלך התקשר אליהם ואמר שזה לא עבירה גם שחברה תיתן שכר במזומן.
ת.
זה לא נכון.
ש.
איך קיבלת את הכסף של ליאת ושל גל?
ת.
יחד, היו מערבבים והכל היה מזומן. לא הייתי מגל ולא מהבת אלא ממנו, ומצביעה על היושב באולם (אליעד עמר
).
ש.
אני אומר לך שאת לא אומרת אמת, השאירו לך בדירה שלהם כסף.
ת.
לא נכון (בעברית).
ש.
בשביל העבודה שלך?
ת.
לא נכון, אף פעם לא קיבלתי כסף מזומן, רק שיק (בעברית).
ש.
כמה פעמים במשך כל הפעמים שעבדת אמרת שהם לא משלמים לך מה שמגיע לך?
ת.
נהגתי לומר לליאת שהמשכורת לא מספיקה והיא אמרה שאני מקבלת מספיק.
לשאלת בית הדין:
ש.
למה אמרת את זה לליאת?
ת.
אני הייתי אומרת לאילנה ולליאת ואת השיק היה נותן לי הבן של אילנה, אבל אני עבדתי בהתחלה אצל אילנה ואילנה נתנה אותי לכלה ולבת שלה. בהתחלה עבדתי אצל אילנה.
התובעת ממשיכה:
ש.
אם המשכורת לא היתה מספיקה, למה המשכת לעבוד אצלם?
ת.
היא אמרה שהיא תוסיף, אבל לא הוסיפה (בעברית).
ש.
אז למה המשכת לעבוד אצלם?
ת.
(בעברית) היא אמרה לי שהיא לא יכולה להוסיף לזה אז המשכתי לעבודה.
ש.
נכון שאילנה לקחה אותך כל פעם לבית של ליאת ולבית של אילנה?
ת.
הגעתי בבוקר, והיא לקחה אותי לבת שלה ואח"כ מחזירה אותי לכלה.
ש.
נכון שבכל יום הסיעו אותך מכפר לבית שלהם?
ת.
בעברית - לא תמיד, פעם.
ש.
אני אזכיר לך שבכל יום שהיית צריכה לעבוד, היה בא הבעל של אילנה או אילנה או הבן שלהם והיו מסיעים אותך מהכפר, כל יום. תמיד.
ת.
לא נכון. לא תמיד. פעם בחודש.
(בעברית).
ש.
אני אומר לך שאת לא אומרת אמת. כל יום היו מסיעים אותך.
ת.
לא נכון? בימים שאני עובדת לא היה בא לקחת אותי. נגיד הוא בא לבית שלי לקחת אותי, איך אני לא יודעת?
פעם בחודש הוא היה בא לקחת אותי מהבית.
ש.
נכון שבכל יום בסוף העבודה הסיעו אותך או הביתה או למקום עבודה אחר שבו עבדת?
ת.
לא נכון.
ש.
אני אומר לך שאת משקרת.
ת.
אני לא משקרת.
לשאלות בית הדין:
ש.
באותם ימים עבדת בעוד מקום עבודה?
ת.
לא. באותם
ימים שעבדתי אצל אילנה לא עבדתי בשום מקום אחר. הבת שלי עבדה.
העדה ממשיכה:
ש.
לא עבדת אצל עו"ד פינגרהוט?
ת.
לא נכון.
ש.
גם ביום שהוא צילם אותך לא עבדת אצלו.
ת.
הייתי אצל העו"ד שלחתי ניירות לבן.
ש.
במשך כל השנים שעבדת אצלם, תמיד באת לעבודה, ולא פספסת אף יום?
ת.
תמיד באתי. כשהייתי חולה, שלחתי את הבת שלי כמחליפה.
ש.
בימים שהבן שלך היה חולה, באת לעבוד?
ת.
הבת שלי החליפה אותי
ועובדת במקומי (בעברית).
ש.
בפעמים שהבת שלך באה לעבוד, היא קיבלה משכורת ולך לא הורידו משכורת.
ת.
כשהיא עבדה, היא קיבלה שיק על שמה (בעברית).
ש.
אמרת שהשיק על שמך ואת נותנת לה. תחליטי.
ת.
בימים שלא עבדתי והבת שלי החליפה אותי אני קיבלתי על אותו חודש שיק ומתוך הכסף הזה נתתי לבת שלי, היא אמרה לי לתת לבת שלי כסף וכמה לתת לה.
ש.
העו"ד דין שלך עברו איתך על התצהירים והמסמכים שהוגשו ע"י הנתבעים?
ת.
הם רוצים שאני אחזור לעבודה אז אמרתי שיש לי ניתוח.
ש.
אני רואה שהשאלה לא הובנה. האם ראית את התצהיר של אילנה?
ת.
את מתכוונת שהיא התלוננה עלי? אני הלכתי אליה והיא גירשה אותי מהבית ואמרה לי שאין לי מה לעשות כאן.
ש.
אילנה עשתה רשימות כל השנים, באיזה ימים באת, מתי היית חולה, כל דבר שמתנהל בחיים של אילנה היא רשמה והיא רשמה שבשנת 2003 - 2004, כל תאריך שלא באת.
כתוב למשל: יום ראשון 2.5 לא באת, הלכת לבדיקה. ביום 20.11 יום חמישי בדיקה לא באת. 27.2 יום שישי לא באת. האם לך יש רשימה אחרת שבה את רשמת את הימים שאת לא באת?
ת.
בימים שהיו לי בדיקות שלחתי את הבת שלי שתחליף והייתי חוזרת לעבודה להשלים שעות.
ש.
אם שלחת את הבת שלך במקומך, למה את באת להשלים את השעות?
ת.
היו ימים שלא באתי, שהבת שלי לא החליפה אותי ואז באתי להשלים את הימים.
ש.
אז את אומרת שהיו ימים שהבת שלך לא החליפה אותך ואת באת להשלים את הימים האלה?
ת.
הבת שלי מחליפה אותי שאני חולה.
ש.
האם הרשימה הזאת שאילנה עשתה היא רשימה נכונה?
ת.
אני לא באתי
רק כאשר הייתי חולה, אני מבינה את מה שאתם אומרים לי.
ש.
את זוכרת שכשיצאת מהבית ביום האחרון של העבודה שלך וירדת לאוטובוס, אילנה התקשרה אליך לפלא פון הנייד ולא ענית לה?
ת.
היא לא התקשרה.
ש.
ואם יש רישום של חב' הטלפונים שמראה שהיא התקשרה אליך 5 דקות לאחר שעזבת את הבית, זה מראה שהיא משקרת.
ת.
היא לא התקשרה אלי.
ש.
באיזה מקומות את עובדת מאז שהפסקת לעבוד אצלם?
ת.
אני לא עובדת.
ש.
בשום מקום?
ת.
בשום מקום.
ש.
אז למה העו"ד שלך אמר שאת עובדת יום בשבוע?
ת.
לא אני. הבת שלי.
ש.
העו"ד שלך לא מבחין בינך לבין בתך?
ת.
הבת שלי זאת שעובדת עובדת אצל עו"ד קובי
והבת שלי עובדת אצל סמירה.
קוראים לבת שלי סומעה והיא עובדת אצל עו"ד קובי.
ש.
למה לא חזרת לעבוד אצלם?
ת.
היה הסכם שאני אסיים את הניתוח בכתף שלי והרופא יחליט אם אני יכולה לחזור או לא יכולה לחזור
לשאלות בית הדין:
ש.
מתי עשית את הניתוח?
ת.
עכשיו יש לי את ניתוח.
אני ממתינה לתור שלי לעשות את הניתוח.
ש.
עד היום לא עשית את הניתוח?
ת.
בעברית: זה לא בידיים שלי. עד היום לא עשיתי את הניתוח, רק עכשיו קיבלתי את התור לניתוח
בעברית: לא אני מחליטה.
התובעת ממשיכה:
ש.
את מדברת על הסכם אחר, שישבנו ביחד אצל עו"ד בחיפה.
למה לא חזרת לעבודה?
ת.
אני חולה, אני במעקב, אני לא יכולה לחזור.
אני עשיתי ניתוח בעיניים, אני אדם חולה. מאז שהתחלתי לעבוד אצלם יש לי את הבעיה הזו,
מאז שאני עובדת אצלם יש לי את הבעיה.
ש.
אני אומר לך שאין שום דבר אמיתי בסיפור הזה וכל התביעה נולדה בגלל הלחץ של הבעל שלך להוציא מהם כסף
ת.
בעברית: לא נכון.
לשאלת בית הדין:
ש.
מתי היית מגיעה אליהם לעבודה?
ת.
8.00 , 8.30.
ש.
באיזה שעה היית יוצאת מהבית שלך?
ת.
יוצאת ב- 8.00, 7.30 ומגיעה ב- 8.00 , 8.30.
ש.
יש לך אוטובוס מהכפר?
ת.
יש הסעה. לוקחים עובדים מהכפר ומסיעים אותם. בן הכפר שלי אחמד, הוא הבן של הגיס שלי מצד בעלי, הייתי נוסעת איתו.
למותב:
ש.
כל יום בשעה אחרת?
ת.
לא.
לפעמים, לא תמיד.
לשאלות בית הדין:
ש.
רק את נסעת איתו?
ת.
לא. עוד עובדים נסעו.
ש.
עם מי היית חוזרת?
ת.
איתו.
ש.
איך הוא ידע מתי את גומרת?
ת.
הוא היה אוסף את שאר העובדות, הייתי ממתינה לו למטה בתחנה והוא היה מגיע לאסוף אותי. זו תחנת אוטובוס למטה בזיכרון.
למותב:
ש.
איך היית מגיעה מהבית
שלהם תחנה?
ת.
הבית שלהם קרוב לתחנת האוטובוס ולא רחוק.
לשאלות בית הדין:
ש.
היית משלמת על ההסעה הזו?
ת.
כן. הלוך ושוב 20 ₪.
ש.
אם היתה לך הסעה אז למה הם היו באים לקחת אותך?
ת.
בימים שהייתי מאחרת, מתעכבת אצלם בבית, היא נהגה להסיע אותי, או היא או הבן שלה או בעלה.
ש.
אבל אמרת שהם היו באים לקחת אותך מהבית שלך.
ת.
לא תמיד הם היו באים לקחת אותי מהבית שלי, פעם בחודש הם היו באים לקחת אותי מהבית.
ש.
למה פעם בחודש הם היו באים?
ת.
פעם אחת הם לקחו אותי כי פספסתי את הנהג והוא היה חולה.
ש.
איך הם ידעו שפספסת את ההסעה.
ת.
הם התקשרו אלי והם באו.

חקירה חוזרת:
אין.

אליעד עמר
מוזהר כדין לומר את האמת ומעיד
:
אני מאשר את תוכן תצהירי מתאריך 24.11.06 ונספחיו
הוגשו וסומנו נ/1.

התצהיר הנוסף מתאריך 28.2.07 ונספחיו הוגשו וסומנו נ/2.

חקירה נגדית:
ש.
אלה התלושים שאת צרפת . אתה מכיר אותם?
ת.
כן.
ש.
למה כל התלושים הוצאו ביום אחד?
ת.
אלה העתקים של התלושים ואלה הוצאו ביום אחד מהמחשב.
ש.
חמיסה טוענת שהיא לא קיבלה תלושים.
ת.
ב- 9. לחודש עם התלוש היא קיבלה שיק. הגדלנו לעשות, כל 9 לחודש היא קיבלה שיק ואם התלוש לא הגיע עד ה- 9 לחודש, התובעת
קיבלה העתק של הפקס שהגיע למשרד שלנו ונתנו לה. ב- 11 לחודש התובעת היתה מקבלת יחד עם שתי עובדות נוספות את התלוש. לא היה מצב כזה.
ש.
אתה היית יודע שהתובעת עבדה גם בבית של אמא שלך, גם בבית של אחותך וגם בבית שלך?
ת.
בוודאי.
ש.
עבור העבודה שהיא עבדה בביתכם שילמתם לה בנפרד?
ת.
אשתי השאירה לה כסף, אחותי אמרה שהיא השאירה כסף. אמא השאירה את הכסף.
אני הייתי אחראי על שעות העבודה שהיא עבדה אצלי למטה. אצלי היא עבדה 14, 15 שעות שבועיות
. אצלי התובעת עבדה 3 ימים בשבוע.

(התובעת רוטנת ויוצאת מהאולם)
לשאלות בית הדין:
ש.
מה שאתה אומר שהיא עבדה 5 שעות במרתף?
ת.
כן, 4.5 שעות.
ש.
באותו יום כמה היא עבדה בבית
ת.
בד"כ זה היה יוצא שעתיים, עם אמא שלי.
ש.
לגבי שיק, תסביר לי איך עשית את החישוב של הסכום? למה לא רשמת כמויות של שעות
ת.
החלטנו על הימים עם התובעת. אמרתי לה שאני רוצה לשלם ביטוח לאומי, היא אמרה שלא מענין אותה, אני רוצה ביד 1,750 ₪, רק מהחברה. הסברתי לה שאני חייב לשלם ביטוח לאומי ולא ענין אותה ואני לא יכול לתת לה כסף מזומן. היא עשתה עם בעלה את החישוב והיא באה עם באה עם בעלה.
ש.
ז"א אתה היית נותן לה משכורת חודשים ללא קשר לשעות עבודה, כי אין שוני בין יום ליום.
ת.
לא נכון. גם כשהיא לא באה, תמיד התובעת קיבלה אותו הדבר. לפעמים לפני החגים נתתי לה תוספת. אף פעם לא עשיתי לה את החשבון שהיא לא באה ולא הורדתי לה. בתלושים אין רישום של ניצול ימי חופשה.
כשבעלה היה בבית הסוהר, הביקור היה רק ביום שישי שזה יום העבודה שלה, והיא ביקשה ממני לבקר אותו, במשך חודשיים ....
למותב:
ש.
לפי כמה שילמתם לה לשעה?
ת.
עד התביעה הזאת אפילו לא בדקתי, היא ביקשה 1,750- ₪ וזה מה שנתנו לה. זה יוצא קרוב ל- 29, 30 ₪ לשעה.
העד ממשיך:
ש.
נכון שחמיסה סיכמה עם אמא שלך שהשכר שלה פר שעה 30 ₪.
ת.
איתי לא. היא באה עם סכום חודשי על ה- 3 פעמים בשבוע שהיא באה.
ש.
אתה אומר ש- 3 ימים היא עבדה אצל אמא שלך ?
ת.
אמרתי שהיא עבדה 3,4 שעות אצלי והעבודה אצל אמא, זה לא קשור, אמא שילמה לה.
אם היו מביאים אותה בשעה 8.00,
היא היתה יכולה לעבוד גם מפוצל, שעתיים למטה ואמא היתה מבקשת אם היא יכולה לעבוד אצלה שעתיים ואח"כ השלימה עוד שעתיים אצלנו. היא עבדה בסביבות 6, 6.5 שעות בבנין.
ש.
בתלוש אתה רושם ימי עבודה וגם שעות ליום.
ת.
נכון.
ש.
אם אתה אומר שהתשלום כלל את הנסיעות.
ת.
התובעת באה עם הסכום כולל נסיעות. אני ראיתי בסכום של 1,750 ₪ ככולל הכל ואני הסעתי אותה ממקום למקום וגם חזרה למקום העבודה הבא שלה.
לשאלות בית הדין:
ש.
התובעת טענה שהיה מישהו מהכפר שהביא אותה.
ת.
זה שקר.
ש.
אף פעם לא הסיע אותה מישהו מהכפר
ת.
אני יכול להגיד שכל חודש, אם היתה פעם אחת שלא אנו הסענו אותה, זה היה נדיר
ש.
איך הייתם קובעים איתה? כל פעם הייתם מתקשרים איתה?
ת.
לא. הסדר ההסעות היה קבוע. כל בוקר, ב- 7.30 בבוקר, אבא שלי או אמא שלי, היו מגיעים לכפר, לוקח 10, עד רבע שעה,
שאבא היה קם להביא להביא אותה, הוא הגיע עד הבית שלה. כשאני הייתי נוסע להביא אותה, לא הסכמתי להכנס לכפר והיא ידעה שאם
לא הגיעו אליה הביתה,
היא עובדת את הגשר (היו ימים של איתיפאדה) ואני מחכה לה בכניסה אל הכפר.
זה היה הסדר קבוע במשך כל השנים.
ש.
כל יום שחמיסה יוצאת מהבית ולא רואה את המכונית של אבא שלך, היא עובדת את הגשר ומגיעה לך מתחת הגשר.
ת.
נכון.
ש.
באיזה שעה היא היתה עוברת את הגשר?
ת.
זה היה יוצא בערך ברבע לשמונה.
העד ממשיך:
ש.
אתה יודע איפה הבית שלך?
ת.
כן. פעם אחת נכנסתי עם אבא ואני יודע איפה הבית שלה.
ש.
אם אני אומר לך שמהבית שלה לגשר אין יותר מ- 20 מ'.
ת.
אני יודע.
ש.
אז מה הפחיד אותך להיכנס?
ת.
לא הסכמתי להיכנס. מהגשר זרקו אבנים.
ש.
בשנה האחרונה
לעבודתה, רו"ח הציע לך לרשום את הנסיעות, בנפרד,
בתלוש.
ת.
נכון.
ש.
למרות זאת, המשכורת שלה נטו , נשאר אותו הדבר. תסביר לנו את המשכורת שלה.
ת.
נכון ותמיד היא קיבלה את השיק ב- 9 לחודש.
היא קבלה נטו כמו שהיא ביקשה.
ש.
אתה העסקת אותה בבית?
ת.
אשתי,
ש.
אתה נתת לה את הכסף מזומן?
ת.
מהחשבון המשותף לשנו, השארנו לה כסף מזומן כל פעם שהיא עבדה, לפעמים זה יצא כל פעמיים.
ש.
עד מתי התובעת עבדה אצלכם?
ת.
עד היום שהיא נעלמה.
ש.
מתי היא התחילה לעבוד בבית שלכם הפרטי?
ת.
ב- 2002.
ש.
האם שילמת לה פעם חופשים או הבראה לגבי העבודה בבית הפרטי שלך?
ת.
התחשבנו, כסף
בגין חופשה או הבראה היא לא קיבלה בנוסף לשכר ששילמנו לה באופן סדיר.
אבל שילמנו לה באופן סדיר שכר גם בעד הימים שהיא לא באה.
היא לקחה ימי חופש.
גם בימים שהתובעת לא הגיעה לבית הפרטי שלנו, שילמנו לה כסף במזומן. מעולם לא הורדתי לה.
ש.
כמה שילמת לה עבור עבודה בבית עבור כל שעה?
ת.
30 ₪ לשעה, היא עבדה שעתיים, וקיבלה 60 ₪ לכל פעם, היא לא קיבלה כסף כל פעם, אלא כל פעמיים, או שלוש, מתי שהיא ביקשה, אשתי היתה נותנת לה.
לשאלת בית הדין:
אשתי דיווח על העסקה של התובעת לביטוח הלאומי בנפרד.
העד ממשיך:
ש.
נחזור ליום שהתובעת עזבה. מתי ידעת שחמיסה נעלמה ?
ת.
כשהגעתי, באותו בוקר לא הייתי.
ש.
בד"כ אתה לוקח את הילדים לבי"ס בבוקר?
ת.
כן. אני לא יודע למה באותו בוקר לא הייתי. אבל עובדה שבאותו בוקר לא הייתי.
ש.
אתה מאשר שבאותו בוקר לא הסעתם אותה?
ת.
בוודאי. התקשרנו אליה לילה לפני, שתגיע בעצמה כי באותו בוקר אמא היתה צריכה לעבור עירוי, אבא מסיע אותה לעירוי, אני לא הייתי, וביקשנו ממנה לילה לפני שתגיע בכוחות עצמה בבוקר שלמחרת
ש.
באותו יום אתם לא הסעתם את חמיסה לעבודה.
ת.
נכון. באותו בוקר ביקשנו ממנה להגיע בכוחות עצמה.
ש.
שאלתי לגבי התצהיר של האמא ואני מפנה לסעיף 9.
התובעת היתה צריכה להגיע לבד בשעה 8.00.
ת.
כן.
ש.
לגבי התמונות שצילמת האם ראית את מיסה עובדת באותו היום?
ת.
כן. בבית של קובי וטלי פינגרהוט, הם שכנים.
קל לי לראות את זה, כי זה מהחלון, בית ליד.
ש.
אז היה לך כל כך הרבה זמן לעקוב אחרי חמיסה ולצלם אותה. לא היה לך 5 דקות כמעסיק של התובעת למה היא נעלמה?
ת.
היה לנו הסכם שהיא תחזור לעבודה. אתה היית איתנו אצל המגשרת.
וכשהיא אמרה שהיא לא יכולה לחזור כי היא לא יכולה לעבודה, זה הרתיח אותי כי כל בוקר מהחלון אני רואה אותה. באותו בוקר שהיתה לי המצלמה במקרה, אמרתי
אני מצלם אותה, צילמתי אותה מטפסת 8 מ' של הר, זה לא דרך, יש שם עצים וברגע שהיא נכנסה לחצר שלו, לא ידעתי אם מותר לי לצלם בתוך החצר, אמרתי שאני מפסיק לצלם , וראיתי אותה עובדת. ראיתי אותה מחכה לאוטו של פקידה של העו"ד פינגהוט, זה מה שאנו היינו מסעים אותה. היא עבדה אצלו במשרד ואחה"צ היא חזרה את כל הדרך ברגל, מעל 3 ק"מ, ובמקרה, אחותי התקשרה ואמרה לי שחמיסה עכשיו הולכת ברגל ולקחתי את המצלמה וצילמתי אותה הולכת ברגל והיא איימה עלי אז פחדתי ולכן הלכתי למשטרה.
התקשרתי למשרד עו"ד פינגרהוט ויש לי הקלטה הזדהיתי בשמי
וביקשתי לדבר עם חמיסה והפקידה אמרה לי שחמיסה בשניה הזו עזבה ושאלתי אמתי היא חוזרת ואמרה שביום חמישי.
ש.
אתה אומר לגבי החופשות שלה שאמא שלך ניהלה יומן משלה. מי מלא אותו? אתה או אמא שלך?
ת.
אמא מלאה, היא רשמה
על לוח שנה שתולה על הקיר.
ש.
למה אמא שלך צריכה לרשום חופשים של העובדת שלך?
ת.
יש גם פעם בשבוע שהיא עובדת אצלה ושנית אמא שלי רושמת הכל. רשום ביומן מתי אני הייתי חולה ומתי חמיסה קיבלה מחזור ומתי אחותי לא הלכה לעבודה. היא רושמת.
לשאלת בית הדין:
ש.
אני הבנתי שהתובעת היתה מגיעה אלכם 3 פעמים בשבוע והיתה עובדת גם בבית המלאכה וגם בבית של אמא. היה יום נוסף שהיתה מגיעה אליכם?
ת.
כן. לבית הפרטי שלי ולבית הפרטי של אחותי.
חקירה חוזרת:
אין.

גב' אילנה עמר מוזהרת כדין לומר את האמת ומעידה
:
אני מאשרת את תוכן תצהירי ואת חתימתי עליו, התצהיר ונספחיו הוגשו וסומנו נ/3.
אני הבאתי איתי לוחות השנה בהם הייתי רושמת את הימים שהתובעת לא הגיעה, אתה ימים שהרגישה לא טוב, שהגנן מגיע וכל מיני פרטים שקורים.
חקירה נגדית:
ש.
את אומרת לגבי הסעות שהייתם מסיעים את התובעת. בכתב ההגנה טענתם שגם הכלה וגם הבת הסיעו אותה.
ת.
לא כתבנו ולא עשינו. לא הבת ולא הכלה הסיעו את התובעת. שתיהן היו בעבודה ולא יכלו להסיע אותה. אני או בעלי או הבן, תלוי בנסיבות, היינו מסיעים את התובעת.
ש.
האם ביום המקרה, שהיא נעלמה, את היית צריכה ללכת להביא אותה או
שהיא היתה צריכה להגיע בעצמה?
ת.
במוצ"ש, לפני יום א' בערב, ידעתי שיש לי עירוי ביום א' בבוקר, התקשרתי אליה וביקשתי ממנה להגיע בכוחות עצמה מאחר ואני הולכת לעירוי.
הייתי צריכה להיות בעירוי בסביבות 10.00 בבוקר.
התקשרתי אליה בשעה 19:52 במוצ"ש, אני מסתכלת בדיווח השיחות של בזק שצורף לתצהיר. ביקשתי ממנה שאנו לא נגיע בבוקר ושהיא תגיע בכוחות עצמה.
ש.
את אומרת שהיה לך עירוי דם בשעה 10.00. משעה 7.30 עד 10.00 יש המון זמן. יכולת באותו יום לנסוע להביא את התובעת. למה לא עשית זאת?
ת.
אם הייתי רוצה לנסוע להביא אותה בבוקר, לא הייתי מתקשרת במוצ"ש ואומרת לה לבוא בכוחות עצמה.
ש.
היו עוד מקרים שהתקשרת אליה שתגיע בכוחות עצמה?
ת.
אם היה צריך, הייתי מתקשרת אליה.
ש.
ואיך היא היתה מגיעה?
ת.
אף פעם לא שאלתי אותה איך היא מגיעה.
ש.
7 שנים היא עובדת אצלך ולא שאלת אותה איך היא מגיעה בכוחות עצמה?
כמה פעמים בחודש קרה שהתובעת הגיע בעצמה
ת.
זה לא קרה.
כשקרה מקרה מיוחד, הייתי מתקשרת אל התובעת. זה לא היה קורה הרבה פעמים, לפעמים בחג או משהו כשה, בעלי, ואני והבן שלנו ידענו שזו המשימה שלנו היום יומית בד"כ אני הגעתי.ש היו פיגועים בארץ, הבן שלי לא נסע.
ש.
עבור אותם ימים שלא הלכת להביא אותה, היית משלמת לה נסיעות?
ת.
כן. זה לא צריך להיות כתוב, היא ביקשה את הכסף מזומן וקיבלה אותו.
אם זה היה תלוי בי, היא היתה מקבלת את הכסף של
החב' חגיגת גן במזומן.
היא אמרה שהיא לא רוצה תלוש ורוצה מזומן. אמרתי
לה שתגיד תלוש בתף, אמרתי שאני לא יכולה לתת לה כסף מזומן של החברה. מה שאני
יכולה לתת לה מזומן, אני נותנת לה ומה שהחברה צריכה לשלם זה בתלוש
ש.
באותו יום היא הגיעה בשעה 9.00 לביתכם, מה קרה?
ת.
אמרתי לה "תודה רבה שהגעת מוקדם" ואז אמרתי שאני אעלה להתלבש ושהיא תתחיל מה שצריך. באותו יום היה צריך
להגיע משהו לחברה,
וכשירדתי, שאלתי איפה את? אף אחד לא ענה, שאלתי את ברוך בעלי, איפה היא, והוא אמר, אני יודע? אולי היא מתלבשת, הוא אמר שלשירותים הוא לא נכנס, שאלתי חמיסה את כאן והיא לא ענתה. ירדתי 4 מדרגות למפעל וצעקתי האם חמיסה פה ואף אחד לא עונה לי, הבנות העובדות ענו לי שהיא לא פה. שאלתי מה זה היא לא פה. התחלנו לחפש אותה, יצאנו לחצר. התקשרתי אליה. יש שיחות טלפון רשומות.
ש.
תחנת האוטובוס רחוקה מהבית שלך?
ת.
היא רחוקה, רחוקה.
ש.
כמה מטרים? את יכולה להסתכל מהחלון ולראות?
ת.
כן אבל זה ממרחק אווירי. באותו יום הסתכלתי לכיוון תחנת האוטובוס ולא ראיתי את התובעת, העובדת שלי אמרה שחמיסה בתחנה ואז הסתכלתי וראיתי את התובעת בתחנה והתקשרתי אליה באותו רגע שראיתי אותה בתחנה לפלאפון שלה. שתי שיחות טלפון התקשרתי חשבתי שאולי בראשונה לא רוצה לענות וגם לשיחה השניה היא לא ענתה.
ש.
אחרי שראית אותה בתחנה, האם הלכת לתחנה לשאול למה היא עזבה?
ת.
לא הלכתי. גם לא הלכתי לעירוי.
ש.
אתה אומרת בתצהירך שהיא נעלמה ועכשיו אנו יודעים שהיא בתחנה ולא נעלמה.
ת.
אני מעסיקה ולא מעבידה.
ש.
הפועלת שלך לא היתה בעבודה וחיפשת אותה וראית אותה בתחנה למה לא ניגשת אליה לתחנה וביקשת ממנה תחזור?
ת.
אני בת 60 אם כל הכבוד, יום לפני העירוי, מספיק התקשרתי.
ש.
יום, יומיים אחרי, האם התקשרת אליה
ת.
הגדלתי לעשות, התקשרתי, כשראיתי שהיא כבר איננה, התקשרתי להסתדרות העובדים שלנו
ושאלתי מה קורה שעובדת נעלמת מה לעשות?
ש.
אבל אליה אישית לא ניגשת?
ת.
התקשרתי אליה אישית והיא לא חזרה אלי.
למחרת הגיעה הפועלת של אליעד לעבודה,
והיא אמרה שעכשיו השעה 8.00 חמיסה בדרך לטלי. אמרתי לה את בטוחה ואמרה לי שראתה אותה באופן טבעי. הרמתי טלפון לבית של טלי פינגרוהט וחמיסה ענתה ושאלתי "חמיסה?" ואז היא ניתקה לי את הטלפון.
רציתי
לוודא שזאת היא, התקשרתי לטלי לעבודה, ושאלתי אותה אם חמיסה אצלה והיא אישרה לי שחמיסה אצלה וככה המשיכה לעבוד כל השנה, עד אותו יום שהיא החליטה שהיא חולה.
ש.
וחוץ מהפעמיים שהיתה בתחנה ולא ענתה לך ושהתקשרת לבית של פינגרהוט
לא התקשרת אל חמיסה?
ת.
לא התקשרתי.
ש.
את כמעסיקה ראית שהיא כעסה והלכה, לא עשית שום דבר בשביל להחזיר אותה לעבודה.
ת.
אני לא בגן ילידם, אני אומנם גננת אבל לא בגן ילדים.
ש.
לא התאמצת להחזיר אותה?
ת.
התאמצנו כן. הבן הוציא מכתב והודיע לה לחזור. בג'יסאר דיברתי עם מישהו מההסתדרות אמרתי תו שהתובעת תגיע לעבוד כאילו לא קרה כלום. אני הייתי אישה חולה באותה תקופה והייתי זקוקה לה.
ש.
אני מפנה אותך לסעיף 7 לתצהירך.
הסכום כולל נסיעות?
ת.
אני הסעתי אותה למה לשלם לה נסיעות?
ש.
לענין החופשות. את עובדת בחב' חגיגת גן?
ת.
לא.
ש.
למה היית מנהלת את החופשות?
ת.
כי אני מנהלת הכל. זה נעשה בתוך הבית שלי.
אני מתנדבת פעילה.
ש.
יש ימים שחמיסה לא הופיעה לעבודה והביאה מחליפה ושילמתם למחליפה. נכון?
ת.
בתה הגיעה לעבוד בחברה וקיבלה מה שמגיעה לה . החברה הוציאה לה תלושים נפרדים.
התובעת היתה שולחת לפעמים, כשהיא היתה בחו"ל קבענו שהבת שלה תגיע יום יום לעבודה ושילמנו לבת שלה ויום אחד באתי לקחת אותה ועמדה שם צרתה (אשתו השניה של בעלה)
והיא רצתה לבוא ואמרתי שאני מצטערת, ולא הסכמתי שצרתה תבוא לעבוד אצלנו.
חקירה חוזרת
:
אין.



הצדדים מודיעים כי הם מקבלים את הצעת בית הדין לפשרה כדלקמן:

1.
מבלי להודות בחבות כלשהי מצידן ישלמו הנתבעות לתובעת בפשרה פיצויי פיטורים בסכום של 6,600
₪ ברוטו.
2.
הסכום ישולם בשלושה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון ישולם ב-1.4.07. לא ישולם סכום כלשהו במועדו, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
3.
עם התשלומים האמורים, יסולקו סילוק מלא ומוחלט כל תביעות התובעת מהנתבעות, או מי מהן, עקב תקופת עבודתה וסיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעות, וכן לא יהיו לצדדים בעתיד תביעות כלשהן זה כלפי זה, הנובעות מיחסי עובד ומעביד שביניהן וסיומם.
4.
הצדדים מבקשים מבית הדין ליתן להסכם פשרה זה תוקף של

פסק דין
.
5.
כל צד ישא בהוצאותיו.


___________________
____________________

בא כח
התובעת
בא כח
הנתבעות

פסק - דין


הננו מאשרים את הסכם הפשרה ונותנים לו תוקף של

פסק דין
.
האגרה ששולמה תוחזר לתובעת ע"י המזכירות לפי תקנה 12 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות).

ניתן היום כ"ב באדר, תשס"ז (12 במרץ 2007) במעמד הצדדים.



משה קידר

נציג עובדים



עמי קורן

נציג מעבידים



מ. אריסון-חילו
, שופטת


000228/05עב 710 עירית ארז






עב בית דין אזורי לעבודה 228/05 גרבאי חמיסה נ' חגיגת גן 1990 בע"מ, עמר אילנה, עמר גל לאה ואח' (פורסם ב-ֽ 12/03/2007)