פסקי דין על אוריצקי ז'רנה | פסקי דין על מלכה לאה | פסקי דין על אמזלג רחל ואח' |

1702/05 עב     21/05/2008




עב 1702/05 אוריצקי ז'רנה, מלכה לאה, אמזלג רחל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר
-
ש ב ע
עב 001702/05

בפני
:
השופט משה טוינה
תאריך:

21/05/2008



בעניין

:

1 . אוריצקי ז'רנה
2 . מלכה לאה

3 . אמזלג רחל
4 . אוסנדנצ'וק רימה
5 . חכיאשווילי נטלה


ע"י ב"כ עוה"ד
דני אליגון
וכרמית אהרון
התובעות




נ
ג
ד



מדינת ישראל - משרד הבריאות



ע"י ב"כ עוה"ד
יעקב אזולאי
- פמ"ד

הנתבעת


פסק - דין

1.
עניינו של

פסק דין
זה, תביעה שהגישו התובעות במסגרתה התבקש בית הדין להצהיר על ביטול

פיטוריהן בידי מנכ"ל משרד הבריאות בהחלטה מחודש ינואר 2005. פיטורים עליהם הוגש ערעור לשר הבריאות, אשר בהחלטה מיום 20.3.05 דחה את ערעורן.

כן התבקש בית הדין "לחייב את הנתבעת לשבץ את העובדות (התובעות, הוספה שלי-ט.מ.) לעבודתן על פי היקף משרתן המלא ולשלם להן את מלוא שכרן... כך מידי חודש בחודשו מיום כניסת פיטוריהן לתוקף ועד ליום התשלום המלא בפועל." סעיף 83.א לכתב התביעה.

2.
לחילופין ביקשו התובעות לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות פיצויים על עצם הפיטורים בשיעור של 200,000 ₪ לפחות.

ראה:
סעיף 83.ב לכתב התביעה.

3.
בהחלטה מחודש ספטמבר 2007 נמחקה התביעה הכספית אשר עניינה פיצויים בשל פיטורים שלא כדין; במקביל ניתנה החלטה על פיצול סעדים - כך שרשאיות התובעות להגיש בנפרד תביעה על נזקים שנגרמו להן כתוצאה מפיטוריהן, ככל שייקבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין.

4.
אשר על כן לא נותר לדון במסגרת

פסק דין
זה, אלא בטענת התובעות לפיטורים שלא כדין ובבקשה להורות על החזרתן לעבודה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע.

5.
קודם שאדרש לסעדים המבוקשים, מבקש אני להביא את העובדות שברקע לתביעה נשוא פסק הדין; והן כדלקמן:

א.
התובעות הן חלק מקבוצה של עובדות שהועסקו בעבודות ניקיון במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בתקופות שונות, עוד לפני ספטמבר 2002.

ב.
עד לחודש ספטמבר 2002 הועסקו התובעות, כמו כל יתר עובדות הניקיון במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, באמצעות האגודה למען שירותי בריאות הציבור.

ג.
במהלך שנת 2002, הוחלט במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע על רכישת שירותי ניקיון מחברה חיצונית. כפועל יוצא מהחלטה זו, פורסם מכרז לרכישת שירותי ניקיון בעקבותיו נחתם חוזה לקבלת שירותי ניקיון מחב' "מרחב".

ד.
באוגוסט 2002, - עם רכישת שירותי ניקיון מחב' מרחב - קיבלו עובדות הניקיון המועסקות במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע, באמצעות האגודה למען שירותי בריאות הציבור, הודעות פיטורים. התובעות בכללן.

ה.
עוד קודם להודעת הפיטורים מאוגוסט 2002, הגישה התובעת 1, הגב' ז'רנה אוריצ'קי, תביעה לבית הדין במסגרתה טענה כי יש לראות בה כעובדת הנתבעת.


בחודשים ספטמבר ודצמבר 2002 הגישו יתר התובעות תביעות לבית הדין, במסגרתן נטען כי יש להכיר בהן כעובדות הנתבעת, ובהתאם להצהיר על בטלות הודעות הפיטורים.

ו.
במקביל לתביעות בהן התבקש בית הדין לקבוע כי התובעות הינן עובדות הנתבעת, הוגשו בקשות למתן סעד זמני האוסר על הנתבעת להפסיק את עבודתן של התובעות. על פי סיכום בין הצדדים במסגרת הבקשה לסעד זמני, המשיכו התובעות את עבודתן במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, עד להכרעה בשאלת זהות המעביד ובטענת התובעות לבטלות הודעות הפיטורים מאוגוסט 2002.

ז.
ביולי 2003 ניתן

פסק דין
חלקי, אשר במסגרתו הכיר בית הדין בתובעות כעובדות הנתבעת.

עוד נקבע בפסק הדין החלקי מיולי 2003, כי הודעות הפיטורים שקיבלו התובעות במהלך אוגוסט 2002 - בטלות.

ח.
על פסק הדין החלקי מיולי 2003, הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ט.
במהלך הדיונים בערעור המליץ בית הדין לצדדים על מנגנון מוסכם אשר יבחן את סוגיית המשך העסקתן של התובעות.

ראה:
הפרוטוקול וההחלטה בדיון מיום 1.1.04, בתיק ע"ע 326/03.

י.
הצעת בית הדין הארצי לא התקבלה על דעת התובעות ולפיכך פתחה הנתבעת בהליכים לסיים את העסקתן. הליכים שהם נשוא

פסק דין
זה.

יא.
כאמור לעיל, בינואר 2005 החליט מנכ"ל משרד הבריאות על פיטורי התובעות.

יב.
ביום 20.3.05 דחה שר הבריאות ערעור שהגישו התובעות על החלטת המנכ"ל לפיטוריהן.

יג.
ביום 8.5.05 דחה בית דין זה בקשה למתן סעד זמני, המורה לנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעות עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית.

יד.
בחודש פברואר 2006 ניתן

פסק דין
בערעור על פסק הדין החלקי מיולי 2003. פסק הדין אישר את קביעת בית הדין קמא, לפיה יש לראות בתובעות כעובדות הנתבעת.

6.
יאמר מיד כי התובעות לא חסכו טענה בבואן לתקוף את ההחלטה לפיטוריהן. כך נטען כי הליך הפיטורים שננקט בעניינן איננו תואם את הוראות התקשי"ר הדן בפיטורי עובדים מהנימוקים שבגינם פוטרו; כי לא התקיים שימוע כדין; וכי אין תשתית עובדתית כדי להצדיק את הטענה לפיטורים מטעמים כלכליים ועל פיטוריהן הוחלט מבלי שנבחנו החלופות לפיטורים.


בשלב זה של פסק הדין, אין אני רואה מקום לפרט את טענות התובעות וזה ייעשה בעת הדיון בכל אחת מהטענות אשר בגינן סבורות התובעות כי יש לבטל את החלטת הפיטורים.


כך גם אין זה המקום לפרט את כל אחת מטענות הנתבעת, בתשובה לטענות שהעלו התובעות לפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים.

7.
אשר על כן את הדיון בטענות התובעות לפיטורים שלא כדין, מבקש אני להתחיל בהצגת הליך הפיטורים אשר בסיומו של יום הוביל להחלטה על סיום העסקתן בנתבעת.

8.
כאמור לעיל, במסגרת הליכי הערעור שהוגש על פסק דינו החלקי של בית דין זה מיולי 2003 - העלה בית הדין הארצי מסגרת לבירור סוגיית המשך העסקתן של התובעות כאן.


על פי הצעת בית הדין הארצי, המפורטת בהחלטתו מיום 1.1.04, התבקשה הנתבעת לקיים הליך היוועצות עם הארגון היציג של העובדות בשאלת נחיצות פיטוריהן על רקע העברת התפקידים אותם מילאו התובעות, לגוף חיצוני.


בהתאם לאותה הצעה, במידה ויוחלט כי קיימת נחיצות בפיטורי התובעות, יערך שימוע לכל אחת מהתובעות. בשימוע בין היתר תתברר האפשרות להעסיק את התובעות בתפקיד אחר.

9.
הצעת בית הדין הארצי לא התקבלה על דעת התובעות.

10.
על אף זאת זימנה הנהלת המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע דיון עם וועד העובדים של המרכז לבריאות הנפש, הציגה את הצורך בפיטורי התובעות וביקשה את הסכמת וועד העובדים לפיטורים.


כאמור בפרוטוקול הישיבה מיום 5.1.04, הסכים וועד העובדים לפיטורי התובעות.


ראה:

נספח יא' לתצהירו של מר בן אור, מנהל אדמיניסטרטיבי של המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע. במאמר מוסגר, נספח יא' נושא את הכותרת "פרוטוקול - ישיבת וועד הנהלה מיום 5/1/03" מדובר בטעות דפוס לאור תאריך המסמך 6.1.04 ותוכן הפרוטוקול המתייחס לדיון שהתקיים בבית הדין הארצי ביום 1/1/2004.

11.
בחודש מרץ 2004 ניתנה הסכמת מזכיר האיגוד המקצועי, מר גבי משעלי בהסכם עליו חתום היועמ"ש של ההסתדרות במרחב הנגב, על הפסקת העסקתן של עובדות הניקיון בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, "בעקבות החלטה ארצית והסכמה עקרונית של וועד העובדים לנחיצות והתייעלות". נספח ה' לתצהירו של מר בן פורת.

12.
בחודש נובמבר 2004 נשלחו לתובעות הזמנות לשימוע. בהזמנות נאמר כי התובעות נכללות ברשימה המיועדים לפיטורים מטעמים כלכליים, לאחר הוצאת עבודת הניקיון לקבלן חיצוני.


ראה:

נספח ה לתצהירו של מר בן אור.

13.
ביום 23.11.04 נערך שימוע לתובעות במרכז הרפואי לבריאות הנפש בהשתתפותם של: התובעות וב"כ - עו"ד אליגון; מר בן אור - מנהל אדמיניסטרטיבי; מר בן פורת - מנהל משאבי אנוש; נציג וועד העובדים מר ליבני ויועצת משפטית מטעם הלשכה המשפטית במשרד הבריאות.


ראה:

פרוטוקול השימוע, נספח ח' לתצהירו של מר בן אור.

14.
מקובלת עלי עדותו של מר בן אור, כי פרוטוקול השימוע בצירוף תיקיהן האישי של העובדות והתייחסותה של הנהלת המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע, הועברה לעיונו של מנכ"ל משרד הבריאות.

15.
בינואר 2005 החליט מנכ"ל משרד הבריאות על פיטורי התובעות. הערעור שהגישו התובעות לשר הבריאות על ההחלטה לפיטוריהן נדחה.

16.
לאורן של עובדות אלה הנוגעות להליך סיום העסקתן של התובעות, מבקש אני לדון בטענת התובעות לפיטורים שלא כדין ואפתח בטענת התובעות לפגם בהליך.

17.
לטענת התובעות הנימוק לפיטוריהן בשנת 2005 הוא אותו נימוק ששימש בסיס לפיטוריהן בשנת 2002 - דהיינו, פיטורי צמצום.


לפיכך טוענות התובעות, כי היה על הנתבעת לפעול בעניינן על פי הוראות פסקה 82.27 לתקשי"ר שעניינו פיטורים לרגל צמצומים.


בהקשר זה מפנים ב"כ הצדדים לפסק הדין בתיק ע"ב 1265/02, ילנה צ'יפקוב ואח'
נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות. שם נאמר בין היתר כי היה ומבקשת הנתבעת להביא לידי סיום את העסקתן של התובעות, עליה לפעול בהליך הקבוע בתקשי"ר ועניינו פיטורי צמצום.

18.
התובעות טענו עוד, כי בעניינן לא התקיימו הוראות פסקה 82.27 שדנות בפיטורי צמצום. כך לא התקבלה הסכמת סניף הסתדרות עובדי המדינה בבאר שבע בדבר הצורך בפיטוריהן, לא הועברה לוועד העובדים רשימת העובדים המיועדים לפיטורים במסגרת הצמצומים ולא ניתנה הסכמת וועד העובדים לפיטורי העובדים שבכוונת המעביד להפסיק את העסקתן, עקב צמצומים.

19.
אפתח ואומר כי פסק הדין שניתן בעניינן של התובעות בתיק ע"ב 1265/02, דן בנסיבות סיום העסקתן במהלך אוגוסט 2002 - להבדיל מינואר 2005.

עוד אוסיף, כי במסגרת הדיון נשוא פסק הדין בתיק ע"ב 1265/02, לא נדרש בית הדין לקבוע את הליך הפיטורים שיש לנקוט על פי התקשי"ר ולהבחין בין פיטורי צמצום לבין פיטורים כלכליים, מונחים שלעיתים מתחלפים זה בזה - על אף שלפיטורים כלכליים, הליך פיטורים משלו ולפיטורי צמצום הליך פיטורים משלו.

20.
אשר על כן אין להסתמך על האמרה בפסק הדין בתיק ע"ב 1265/02, לפיה ככל שמבקשת הנתבעת לסיים את העסקתן של התובעות עליה לנקוט בפיטורי צמצום - ולהסיק מאמרה זו כי ההליך לפיטורי התובעות הוא ההליך שנקבע בפסקה 82.27 לתקשי"ר שעניינו פיטורים לרגל צמצומים.

21.
סעיף 82.271 לתקשי"ר שעניינו פיטורים לרגל צמצומים קובע כי:


"מסירת עבודה לקבלנים לא תראה לעניין הסדר זה כסיום עבודה, הפסקתה או צמצומה."

בהתאם פסק בית הדין הארצי בדב"ע מו/13-4, מדינת ישראל נ' הסתדרות עובדי המדינה, בה נידונה שאלת פיטורי עובדי המדפיס הממשלתי שעבודתם הופסקה עקב מסירת עבודה לקבלנים חיצוניים איננה בגדר פיטורי צמצום וכי סמכות המדינה לפטר עובדים שעבודתם הועברה לגופים חיצוניים לא הוגבלה בסעיף 82.27 לתקשי"ר.

ראה:
דב"ע מו/13-4, מדינת ישראל נ' הסתדרות עובדי המדינה פד"ע יז עמ' 181 פסקה 6 לפסה"ד בעמ' 194.

22.
כאמור בענייננו, עבודתן של התובעות הופסקה בשל רכישת שירותי ניקיון מגוף חיצוני.

23.
בנסיבות הללו צודקת הנתבעת בטענותיה כי משביקשה להפסיק את העסקתן של התובעות בעקבות רכישת שירותי ניקיון מגוף חיצוני - אין היא נדרשת לפעול בהתאם להוראות סעיף 82.27 לתקשי"ר. די לנקוט בהליכי פיטורי עובד קבוע מסיבה מספקת. הליכים שבעיקרם מחייבים את הנתבעת למסור את סיבת הפיטורים ולתת לעובד את האפשרות להביא את טענותיו נגד הכוונה להפסיק את עבודתו.

24.
בענייננו ניתנו לתובעות הודעה על כוונה לסיים את העסקתן, הובהרה להן הסיבה לפיטורים, וניתנה להן ההזדמנות להעלות את השגותיהן נגד הכוונה לסיים את העסקתן. דהיינו התקיים ההליך הקבוע בתקשי"ר לפיטורי עובד קבוע, מסיבה מספקת.

25.
למעלה מהצורך אוסיף. הוראות סעיף 82.27 לתקשי"ר שעניינו כאמור פיטורים לרגל צמצומים מהעבודה קובעות שני שלבים להליך הפיטורים.

בשלב ראשון, הסכם בדבר הצורך לפיטורים לרגל צמצומים, כאמור בפסקה 82.272 לתקשי"ר. לעניין זה נקבע שם, כי:

"יתעורר הצורך לפיטורים בשל צמצומים, יביא האחראי את הדבר לידיעת סניף הסתדרות עובדי המדינה במקום בכתב..."

די בהסכמת סניף הסתדרות עובדי המדינה
הנוגע בדבר לפיטורי צמצום, על מנת לעבור לשלב השני.

השלב השני, עניינו גיבוש רשימת העובדים המיועדים לפיטורים. כאמור בפסקה 82.273 לתקשי"ר, די בהסכמת וועד העובדים לשמות העובדים המועמדים לפיטורים, כדי להכשיר את פיטוריהם.

26.
בחזרה לעניינן של התובעות כאן, יש לציין כי העובדות כולן היו חלק מקבוצת עובדות שעבודתן במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע הופסקה בעקבות רכישת שירותי ניקיון - מגורם חיצוני.

27.
בעדותו אישר מר יצחק ששון, מחזיק תיק הסתדרות עובדי המדינה במרחב באר שבע, כי לא הביע כל התנגדות לפיטורי התובעות, גם כשנודע לו על הכוונה לפטר את התובעות במהלך שנת 2004.


ראה:

עדותו של מר ששון, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 6.9.06, שורות 15-18.


עוד אישר מר ששון בעדותו, כי עניינן של התובעות כאן איננו שונה מעניינן של יתר עובדות הניקיון אשר עבודתן במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע הופסקה - ולגביהן ניתנה הסכמת ההסתדרות לסיום העסקתן.


ראה:

עדותו של מר ששון, עמ' 10 לפרוטוקול מיום 6.9.06, שורות 17-19;

הסכמת ארגון היציג, הסכמה עליה חתום היועמ"ש של הסתדרות העובדים במרחב באר שבע, מר גבי משעלי, מזכיר האיגוד המקצועי בענף השמירה והניקיון, לפיטוריהן של עובדות הניקיון בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, נספח ה לתצהירו של מר בן פורת.

28.
יוצא מכאן כי הייתה הסכמה של ארגון העובדים בפועל והסכמה בשתיקה של מזכיר האיגוד המקצועי של הסתדרות עובדי המדינה במרחב באר שבע - לפיטוריהן של כל עובדות הניקיון אשר הועסקו במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע ובכללן התובעות. דהיינו, לנחיצותם של "פיטורי צמצום" .
29.
נספח יא', על שני חלקיו, לתצהירו של מר בן אור מלמד על הסכמת וועד העובדים לפיטוריהן של העובדות כאן.

כך פרוטוקול ישיבת וועד הנהלה מיום 5.1.04, מתייחס לתובעות כאן, בהיותו נוגע ישירות לעובדות הניקיון שהן צד להליך המשפטי בבית הדין הארצי לעבודה.

כאמור, ניתנה הסכמת וועד העובדים לפיטורי אותן עובדות, התובעות בענייננו. מדובר בקבוצת עובדות שזהותן אינה במחלוקת.

30.
מהמקובץ עולה כי הליך הפיטורים שיש לנקוט בעניין סיום העסקתן של התובעות הוא ההליך הקבוע לפיטורי עובד מסיבה מספקת, הליך שאין חולק כי ננקט בעניינן.

כן נמצא כי לפיטורי התובעות ניתנה הסכמת ארגון העובדים באשר לנחיצות הפיטורים והסכמת וועד העובדים לשמות המפוטרים. בכך אם תרצה התמלאו הדרישות המהותיות לפיטורי צמצום, כאמור בפסקה 82.27 לתקשי"ר ואם תרצה, חובת ההיוועצות
על פי הצעת בית הדין הארצי בהחלטתו מינואר 2004.

31.
בנסיבות הללו אין בסיס לטענות התובעות לבטלות הפיטורים, בטענה כי הליך הפיטורים שננקט איננו הליך נכון.

32.
פרק אחר בטענות התובעות על בטלות הפיטורים, מיוחד לשימוע. כך נטען כי השימוע נערך בפני
פורום לא מוסמך משלא נעשה בפני
הגורם המחליט, הוא מנכ"ל משרד הבריאות.


כן נטען כי השימוע הוא למראית עין ו"הליך פיטוריהן נעשה באופן שקודם נורה החץ ולאחר מכן סומנה המטרה" פסקה 119 לסיכומי התובעות.

33.
את הטענות ביחס לשימוע שהתקיים בפני
גוף שאינו מוסמך לקיים שימוע, מבקש אני לבחון על יסוד העובדות הבאות:

א.
ביום 11.10.04 יצאה הזמנה לשימוע. על ההזמנה חתום מר בן אור, המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע.

ב.
בהזמנה נאמר במפורש כי השימוע יערך בפני
מר בן אור.

ג.
במכתב מיום 26.10.04, מכתב שנכתב בתגובה לפנייתו של עו"ד אליגון, דחה היועמ"ש של משרד הבריאות, מר ישי אילן, את טענותיו של ב"כ התובעות המתייחסות לשימוע אליו הוזמנו.

ד.
השימוע בפועל התקיים ביום 23.11.04, בפני
פורום הכולל את התובעות, בא כוחן, משתתפים נוספים
מצד המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע ונציגי וועד עובדים.

ה.
פרוטוקול השימוע הוגש לבית הדין ולא עלתה כל הסתייגות או טענה כי הפרוטוקול איננו משקף את טענות בא כוח התובעות במהלך השימוע.


מפרוטוקול השימוע עולה כי לא הובאה התנגדות על ידי ב"כ התובעות במהלך השימוע, לקיום השימוע בפורום בו התקיים.

34.
נוכח העובדות לעיל, עובדות המלמדות כי התובעות היו מודעות לעובדה כי השימוע התקיים בפועל בפני
המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז לבריאות הנפש; העובדה כי לא עלתה טענה במהלך השימוע כי הפורום בפני
ו מתקיים השימוע איננו מוסמך - לא ניתן היום לתקוף את השימוע בטענה כי השימוע שנערך, נערך בפני
גוף שאיננו מוסמך.

35.
עיקרו של מוסד השימוע להעמיד את העובד בפני
הכוונה לסיים את העסקתו ולאפשר לעובד להעלות את טענותיו כנגד ההחלטה המתגבשת לסיים את עבודתו.

בענייננו פרוטוקול השימוע מלמד, כי את כל הטענות - במישור המשפטי, המישור של הליך הפיטורים ובמישור המהותי - הצורך בפיטורים וקיומן של משרות חלופיות, הועלו בשימוע שנערך לתובעות ביום 23.11.04.

בכך ניתנה לתובעות הבמה להעלות את הסתייגותן, נוכח הכוונה לסיים את העסקתן, קודם לפיטורים. בזאת מוצתה זכות השימוע המהותית.

36.
אין כל בסיס עובדתי היכול לתמוך בטענה כי השימוע שנעשה לתובעות, נעשה למראית עין. טענה זו מתעלמת מן העובדה כי לא כל העובדות אשר הוחזרו לעבודה, במסגרת פסק דינו החלקי של בית הדין מיולי 2003, פוטרו. הטענה מתעלמת מהניסיונות של הנהלת המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע למצוא עבודה חלופית לתובעות ועל כך בהמשך

פסק דין
זה. הטענה מתעלמת מהמציאות במקום העבודה, מציאות שבה מספטמבר 2002 ואילך, שירותי הניקיון נרכשים מגוף חיצוני.

37.
אוסיף כאן כי התובעות פעלו במספר מסלולים בניסיון לבטל את פיטוריהן. כך לאחר השימוע שנערך לתובעות ביום 23.11.04, פונה ב"כ התובעות במכתב מיום 23.12.04 ליועמ"ש של משרד הבריאות, ובו טענות על השימוע שנערך. בנסיבות אלו העובדה כי התשובה לפניית ב"כ התובעות מיום 23.12.04, ניתנה במכתבו של היועמ"ש מיום 12.1.05 - אין בה כדי ללמד, כפי שגורס ב"כ התובעות - כי את ההחלטה על פיטורי התובעות מה-9 בינואר, קיבל מנכ"ל משרד הבריאות, תוך התעלמות מטענות התובעות בשימוע.

38.
בנסיבות הללו, הטענה כי השימוע שנעשה לתובעות הוא למראית עין, היא בגדר הטלת דופי שאין לה מקום, במנכ"ל משרד הבריאות אשר קיבל את ההחלטה על פיטוריהן.

39.
טוענות התובעות כי ההחלטה שהתקבלה, התקבלה מבלי שהוכחה הנחיצות הכלכלית לפיטוריהן ומבלי שנבחנו חלופות לפיטורים, דהיינו מקומות עבודה חלופיים לתובעות.


מסיבות אלו גורסות התובעות, כי יש לבטל את החלטת הפיטורים.


ראה:

סעיף 45 לסיכומי התובעות;

סעיפים 122 עד 128.

40.
משאין מחלוקת כי שירותי הניקיון הועברו לגוף חיצוני, ממילא התייתר הצורך בהעסקתם של עובדי הניקיון במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע.


מכאן שהוכח קיומו של שיקול כלכלי לפיטורי התובעות אשר עיקר עיסוקן ערב המעבר לרכישת שירותי ניקיון, היה של עובדות ניקיון.

41.
זאת ועוד. רכישת שירותי ניקיון מגורם חיצוני על ידי המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע, היא ביטוי לתופעה מתרחבת של מיקור חוץ בשירות הציבורי. תופעה במסגרתה מוצאים מתוך השירות הציבורי, חלק מהפונקציות הארגוניות במקום העבודה. תופעה שאין מנוס מלהכיר בה.


ראה:

ע"ב (ב"ש) 2515/01, נינה טופר נ' המועצה המקומית תל-שבע.

42.
בענייננו ההחלטה על מיקור החוץ של שירותי הניקיון התקבלה עוד במהלך שנת 2002 ויצאה לפועל באוגוסט 2002.

43.
בנסיבות הללו אין מקום במסגרת

פסק דין
זה, לבחון את ההצדקה הכלכלית והחברתית למיקור החוץ של עבודות הניקיון במרכז הרפואי לבריאות הנפש, הנותן שירות חיצוני - שעה שעומדת לבחינה עניינן של התובעות שפוטרו בינואר 2005. אלא להבדיל, נותר רק לבחון את ההצדקה הכלכלית לפיטורי התובעות אשר הועסקו בעבודות ניקיון, על רקע ההחלטה שיצאה לפועל להוצאת שירותי הניקיון מאחריות המרכז הרפואי לבריאות הנפש, לגוף חיצוני.


אשר על כן אין לבקש מהנתבעת להציג חוות דעת אקטוארית ותחשיבים המלמדים על החיסכון הכלכלי ברכישת שירותי ניקיון מגורם חיצוני, בהשוואה להעסקת עובדי הנתבעת בעבודות ניקיון.

44.
מקובלת עלי עדותם של עדי הנתבעת על ניסיונות שנעשו למצוא לתובעות מקומות עבודה חילופיים. לעניין זה השיב מר בן פורת לשאלת ב"כ התובעות:


"אמרתי פנינו ללשכה המחוזית למצוא להם מקום לא היה להם מקום. פנינו לנציבות שירות המדינה למצוא להם מקומות עבודה חילופיים, לא מצאנו. בתוך בית החולים למי שיכולנו להציע פתרונות מצאנו פתרונות. ליתר, לאחר שאני בחריגה והתקנים מלאים, איפה אני אשבץ אותם?" עמ' 38 לפרוטוקול מיום 5.6.07, שורות 22-25.


כך גם סיפר מר בן אור בעדותו:


"אני חושב שאמרתי גם לך בהרבה הזדמנויות שונות, אנחנו בדקנו במסגרת האורגן הפנימי בבית החולים אפשרות השמה של העובדות בתפקידים אחרים המתאימים להם. לא מצאנו. לחלק כן מצאנו ולראיה הגב' פלורה עברה לעבוד במטבח, הגב' רחל אמזלג שיושבת פה, אני אישית שלוש פעמים ניסיתי לשכנע אותה לעבור לתפקיד אחר והיא סירבה, מחוץ לבית החולים פנינו ללשכת הבריאות ולא נמצא שם מקום, פנינו לנציבות שירות המדינה למצוא מקום עבודה חלופי לעובדות במשרדים אחרים, מעבר למשרד הבריאות וקיבלנו תשובה שלילית." עמ' 47 לפרוטוקול מיום 11.12.06, שורות 11-17.

45.
רק אוסיף כי עדותם של עדי הנתבעת מקבלת תימוכין במכתבו של מר יוסי קינר, סגן נציב שירות המדינה מ- 29.12.04 האומר כי בדיקה שנעשתה במשרדי הממשלה הרלוונטיים במחוז הדרום, לא נמצאה משרה פנויה בעבודות משק, בה ניתן לשבץ מי מבין התובעות.

ראה:
נספח יד' לתצהירו של מר בן אור.

46.
בניסיון לסתור את גרסת עדי הנתבעת לעניין העדר קיומה של חלופה לפיטורים, טען ב"כ הנתבעת כי המרכז הרפואי לבריאות הנפש קלט עובדים ככוח עזר, לאחר פיטורי התובעות. עובדה המלמדת כי היו חלופות לפיטורים. גם טענה זו אין בידי לקבל, שהרי את ההחלטה בדבר בטלות הפיטורים יש לבחון על יסוד המציאות ערב הפיטורים, דהיינו נכון לינואר 2005.


לפיכך, העובדה כי התקבלו עובדים למח' המשק אשר למרביתם הכשרה מקצועית וניסיון רלוונטי לאחר אוגוסט 2006, אין בה כדי להטיל ספק בעדותם של עדי הנתבעת על העדר משרות מתאימות במח' המשק, בהן ניתן היה להציב את התובעות, נכון למועד הפיטורים.

47.
לסיומו של פרק זה, לא מצאתי ממש בטענות ב"כ התובעות לעניין קיומן של חלופות לפיטורים, כמו גם הטענה שלא הוכח קיומו של שיקול כלכלי העומד ביסוד ההחלטה על פיטורי התובעות.

48.
מהמקובץ עולה כי ההחלטה על הליך הפיטורים של התובעות התקבל בהליך נכון,לאחר שימוע ומשיקולים עניינים, תוך שנבחנה החלופה לפיטורים מתוך רצון להשאיר את התובעות בעבודה.


אשר על כן הטענה לפיטורים שלא כדין נדחית.

49.
בשולי הדברים. כידוע "הסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין, הינו של פיצוי ולא של אכיפה, כפי שנפסק לא אחת: "דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין, היא פסיקת פיצויים. אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד - מעביד."
הלכות אלה חלות גם על יחסי עבודה בגופים ציבוריים ודו מהותיים." בש"א 205/07, אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע, פסקה 25 לפסק דינה של כב' השופטת ארד.

50.
בפסק דינה של כב' השופטת ארד בעניין אלישע, חזרה כב' השופטת על הלכה שקבע כב' הנשיא אדלר בעניין ענבר, שם נקבע כי:


"ההשבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה." ע"ע 215/03, נורית ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט אדלר.

51.
במצב דומה לשלנו נמנע בית הדין הארצי מהשבת עובדת ניקיון לעבודתה בלשכת התעסוקה בבאר שבע, על אף הפגם שנפל בהליך הפיטורים. לעניין זה נקבע שם על ידי כב' השופטת וירט לבנה כי:


"גם אם אקבל את התרשמות בית הדין האזורי, כי על לשכת התעסוקה היה לעשות יותר כדי למצוא לנורית (העובדת, המערערת שם, הוספה שלי-ט.מ.) תפקיד אחר ולשקול שיקולים נוספים במסגרת הליך השימוע עדיין נותרה לדיון השאלה, האם יש בכך כדי להצדיק צעד של אכיפת יחסי עבודה בהחזרתה של העובדת לעבודה?


על כך יש להשיב בשלילה. גם אם היה פגם כלשהו בהליך השימוע, אין בו כדי לאיין את הפיטורים. במיוחד שבמקרה זה ברור כי אין עוד צורך בעובדי ניקיון בלשכת התעסוקה בבאר שבע, לאור המעבר לקריית הממשלה." ע"ע 202/05 לשכת התעסוקה נ' נורית חורש, פסקה ד' לפסה"ד.

52.
יוצא מכאן כי גם אם היה נמצא פגם בהליך הפיטורים, נוכח המציאות במקום העבודה ועם כל הצער, אין מקום להורות על השבת התובעות לעבודתן.

53.
הגם שנדחתה התביעה - לא ראיתי מקום לחיוב התובעות בהוצאות.

54.
הערעור על

פסק דין
זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.


פסק הדין ניתן בדן יחיד, לאחר שנציגי ציבור הוזמנו ולא התייצבו, כאמור בהחלטה מיום 6.9.06.

ניתן היום ט"ז באייר, תשס"ח (21 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

משה טוינה
- שופט
001702/05עב 734 נורית רזניק






עב בית דין אזורי לעבודה 1702/05 אוריצקי ז'רנה, מלכה לאה, אמזלג רחל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 21/05/2008)