פסקי דין על עטאללה בן מחמוד חילו | פסקי דין על מועמר בן יוסף נסאר | פסקי דין על ריאד בן מוחמד נסאר |

1091/06 בש     23/01/2006




בש 1091/06 מדינת ישראל נ' עטאללה בן מחמוד חילו, מועמר בן יוסף נסאר, ריאד בן מוחמד נסאר




בעניין:

8



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
בש 001091/06

בתיק עיקרי: פ
001005/06

בפני
:
כב' השופט יצחק כהן

תאריך:
23/01/2006



בעניין
:
מדינת ישראל





המבקשת


נ ג ד




1. עטאללה בן מחמוד חילו

2. מועמר בן יוסף נסאר
3. ריאד בן מוחמד נסאר




המשיבים

החלטה

א.
1.
בפני
בקשה למעצר המשיבים במצוות סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות אכיפה – מעצרים) ה'תשנ"ו - 1996 (להלן "החוק") ועד תום ההליכים נגדם.


2.

עובדות כתב האישום:


כמתואר וכעולה מכתב האישום, הרי ביום 3.1.06 קשרו המשיבים, כך על פי המיוחס להם בכתב האישום, קשר לגנוב עגלים מקיבוץ כנרת.

בהמשך לאמור, הגיעו המשיבים ביום 3.1.06 בסמוך לשעה 12:30 , לרפת בקיבוץ כנרת ברכב מסוג קנגו מ.ר. 29-520-32 (להלן "הרכב") כשמשיב מס' 1 נוהג ברכב.

המשיבים החנו הרכב בסמוך לרפת, וסרו לתא בו מוחזקים העגלים, נטלו העגלים והעמיסום לרכב.

במקביל לאמור לעיל, הזדמן למקום דוד זכאי אשר הבחין במעשיהם, צעק לעברם אולם המשיבים נכנסו לרכב, והחלו בנסיעה כאשר עימם העגלים.

בעת מנוסתם, הבחין בהם החבר גל כנרתי, אשר רכב על קטנוע בסמוך לרפת, סימן למשיב מס' 1 לעצור , אך זה האחרון הגיב בהאצת הרכב, ובהטיית ההגה וניסה לדרוס את גל כנרתי, אשר כדי להימנע מפגיעה, סטה לשולי הדרך.

המשיבים נמלטו מן המקום, בהגיעם בסמוך למושב כינרת השליכו העגלים מן הרכב, ולבסוף נעצרו בעודם ברכב הנדון, וזאת בסמוך למושב האילניה.

לאור המסכת שתוארה לעיל, מייחסת המאשימה למשיבים, גניבת
בקר, קשירת
קשר לגניבת בקר, הסגת גבול והסתייעות ברכב לביצוע עבירה מסוג פשע.

למשיב מס' 1 מיוחסות עבירות נוספות של חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח.

ב.

טענות הצדדים:


טענות המבקשת:


1.
המבקשת בבקשתה למעצר עד תום ההליכים מציינת כי בידה ראיות טובות להוכחת אשמתם של המשיבים הכוללות כעיקר: זיהוי הרכב בו עשו המשיבים שימוש לצורך ביצוע העבירות על ידי המתלוננים, עדות המתלונן (בר זכאי) אשר הבחין בהעמסת
העגלים
וכן זיהה משיב 1 כנהג הרכב, תפיסת שערות הנחזות לשערות עגלים בחלקו האחורי של הרכב וכן על גבי מעילו של משיב מס' 2, תפיסת המשיבים, איכון מכשירו הנייד של משיב 1 בין מועד הגניבה לבין מועד תפיסת המשיבים זאת, בדרך בין קיבוץ כנרת לכפר תבור לאמור, בצומת צמח, יבניאל, כפר כמא וכפר תבור.

כך גם קלטות האודיו המתעדות חקירתם של המשיבים לפיהן גרסאותיהם מופרכות ואמירותיהם המפלילות של המשיבים כפי שתועדו בקלטות.

(כעובדה, המשיבים נתפסו בצומת אילניה בסמוך למושבה אילניה.)

2.
המבקשת מוסיפה כי העבירות המיוחסות למשיבים חמורות הן ומקימות עילות מעצר.

3.
עוד מוסיפה המבקשת, נסיבות ביצוע העבירות מעידות על חוסר מורא ופחד מצד המשיבים.

כמו כן, מציינת המבקשת בבקשתה כי מדובר בעבירות אשר הפכו לא מכבר למכת מדינה.

כתימוכין, לבקשתה ציינה המשיבה הנאמר בסעיף 8 בבש"פ 3565/05 מוראד גריפאת נ' מדינת ישראל
, לעניין זה.

4.
באשר למשיב מס' 1 ציינה המבקשת עוצמת מסוכנתו לאור מעשיו.

5.
בנוסף, מציינת, עברם הפלילי של המשיבים המעיד על מסוכנות והצורך בהגנת הציבור.

6.
בדיון בפני
, חזר ב"כ המדינה על הבקשה, והפנה לעדותם של דוד בר זכאי וגל כנרתי, אשר הבחינו ברכב בעת גניבת העגלים,
וכן רשמו מספר הרכב.

ב"כ המבקשת הדגיש כי העבירה בוצעה בסמוך
לשעה 12:30 המשיבים נתפסו בסמוך לשעה 13:00, איכון מכשיר הנייד של משיב 1 הראה כי במועד הרלוונטי אוכן בצומת צמח, ביבנאל, ובכפר תבור, מסלול המשיבים ועד לתפיסתם (כאמור בצומת אילניה).
לעניין תפיסת השערות ברכב הפנה לדו"ח הבדיקה הראשוני, ולעובדה כי בקרוב יועברו תוצאות בדיקת דנ"א.

עוד ראה ב"כ המבקשת להפנות, לגרסת המשיבים, לפיה שהו בעת ביצוע העבירה, בכפר ברטעה, גרסה שהינה תמוהה ומופרכת על פניה, וזאת לטעמו לאור הסתירות הרבות
הקיימות בגרסאותיהם.

לטעמו, קלטות הוידיאו מתעדות תיאומי גרסאות בין המשיבים, כאשר ניכר מהן כי משיב 1 נהג ברכב והטה ההגה
לכיוונו של גל כנרתי.

ג.

טענות המשיבים:


משיב 1:


1.
ב"כ של משיב 1 – עו"ד דהאר, חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

גרסת המשיבים לא נסתרה,
כל המשיבים מסרו אותה הגרסה, יצאו בבוקר מכפר עראבה לישוב ברטעה בכדי להביא פחמים.

לטענת ב"כ המשיב 1 - המשיבים כולם - ציינו שעת יציאה אשר מתואמת בכל אחת משלושת הגרסאות.

שלושת המשיבים ציינו שמו של האיש
אשר ממנו התכוונו לקנות הפחמים.

חוסר התיאום בנוגע ללוחות הזמנים אינו יכול להוות ראיה לכאורה כנגדם.

לעניין גרסתו של גל כנרתי, תמוה בעיניו הכיצד הצליח לזהות הנהג וזאת לאור העובדה כי סטה ימינה כדי לא להיפגע.

דו"ח האיכון מלמד כי בשעה 12:15 היו בצומת צמח וב 12:42 היו ביבנאל, לא ניתן להסביר הכיצד בטווח זמן של חצי השעה הספיקו המשיבים לגנוב העגלים, להתחמק וגם להשליך העגלים במקום אחר.

ב"כ משיב 1 הפנה לעדותו של שאול זאבי מתנדב במשטרה, וזאת לעניין מספר הרכב.

כמו כן ציין לא נעשה מסדר זיהוי ולא נעשה עימות.

גל כנרתי זיהה את המשיב 1 בפתח תחנת המשטרה.

לעניין השערות לא נערכה כל בדיקה
לפיה אכן מדובר בשערות עגלים.

2.

משיבים 2
ו – 3:


ב"כ המשיבים 2 ו - 3 הפנה גם כן להודעותיהם של גל כנרתי, ודוד זכאי, לטעמו
קיימות בעדויות אלו סתירות, ציין כי גרסאות המשיבים תואמות זו לזו וכי
גרסתם כלל לא נבחנה.

ד.

ראיות לכאורה:



הכלל:

1.
בית משפט לפניו בקשה למעצר עד תום ההליכים, מצוּוה לבחון הראיות
הלכאוריות כפי שהוגשו לפתחו בשלב הבקשה.

2.
בית המשפט בוחן הראיות הלכאוריות בפני
ו, בוחן לרבות את משקלן, מידתן, ועוצמתן, כל זאת, כמענה לשאלה האם מדובר בראיות לכאוריות אשר להן בסיס להרשעה בעתיד או שמא ראיות פריכות בפני
ו.

הלכה היא כי בשלב זה נבחנות הראיות על פניהן, לא מדובר בשלב בחינת הראיות כדי הרשעה כנדרש במשפט פלילי.

3.
ראיה לכאורה הינה אותה ראיה אשר טמון בה הפוטנציאל הראייתי, בלשונו של כב' השופט ברק בבש"פ 8087/95 זאדה – מ"י פ"ד נ (2) 113, להפוך מראיה גולמית לראיה עליה ניתן לבסס אשמתו של נאשם מעל ספק סביר, לאחר שראיה זו עברה ההליך הראייתי הנדרש בעת שמיעת התיק לגופו.

בית המשפט יבחן את טענות הנאשם לעניין זה באותה אמת מידה לרבות טענות הגנה שאינן עולות בקנה אחד עם המעשה
(ראה ב"ש 322/80 פ"ד ל"ה (1), 359 מ"י נ' אוחנה , שם בעמ' 362).

הראיות הלכאוריות ככאלה צריך שתהא בהן אותה תשתית עובדתית הקושרת את המשיבים למיוחס להם, יש לבחון את מכלול התמונה המונחת בפני
בית המשפט על פי הראיות לכאורה לרבות עוצמתן ומידתן.

על רקע קביעות אלה יבחנו הראיות הלכאוריות במקרה דנן.

ה.
אל הפרט:

1.
גירסת משיב 1:

המשיב מכחיש מכל וכל מעורבות בנשוא המיוחס לו בכתב האישום.

דו"ח המעצר מיום 3.1.06 שעה 14:45 מלמד כי תגובת העצור שעה שיוחס לו חשד לגניבת בקר היתה "לא עשיתי כלום".

בהודעתו מיום 3.1.06 מכחיש המיוחס לו.

לטענתו נסע בסביבות השעה 8:00 מכפר עראבה לכפר ברטעה בכדי לקנות פחמים מאדם בשם "אבו מוחמד", לנסיעתו הצטרפו ריאד ומועמר. המשיב הסביר כי לא מצא את אבו מוחמד בכפר ברטעה, על כן לא קנה הפחמים. לטענתו שהו בכפר כשעה וחצי, ואז יצאו לדרכם חזרה.

בהודעתו מיום 8.1.06 ממשיך משיב 1 להכחיש המיוחס לו, המשיב הודה כי נהג ברכב כאשר אין בידו רישיון נהיגה בר תוקף, לטענתו נהג בכפר כמה מטרים,
המשיך וטען כי נסע עם ריאד ומועמר לברטעה בבוקר נשוא כתב האישום.

יצוין בהקשר זה
כבר כאן ועכשיו, כי דו"ח האיכון של מכשיר הפלאפון אותו נשא המשיב בזמן הרלוונטי הראה כי בשעה 12:14 מיקום המינוי בצומת צמח, כאשר בשעה 12:42 המיקום בצומת יבניאל, אחר כך בשעה 12:45 צומת כמא, ובשעה 12:49 צומת כפר תבור.

מכאן, ניתן להסיק כי מסלול הנסיעה הינו מצומת
צמח לכיוון צומת כפר תבור.

גירסת משיב 1 אינה יכולה לעמוד היות ומסלול הנסיעה כפי שתואר בהודעתו אינו תואם דו"ח האיכון.

כך גם כך, מה לו לנוסע הטוען לנסיעה מברטעה חזרה לעארבה כי ימצא במקום עליו הצביע האיכון??

בצומת צמח?

אין
, לכך כל הסבר בגרסת המשיבים זאת, מעבר לסדר הזמנים הנטען על ידם.

ב"כ המשיבים לא טרחו להתייחס לכך למעט הטענה כי חוסר התיאום באשר לזמנים אינו יכול להוות ראיה נגדם וכן כי לוח הזמנים אינו מאפשר ביצוע המיוחס להם.
הנטען באשר לאפשרות בה במהלך כמחצית השעה גם העמיסו עגלים וגם פרקו וגם הגיעו לכיוון כפר תבור, תבחן בבוא העת, ולאור הנטען ע"י הסניגור.

מכל מקום, כהערת אגב, מדובר בכל מקרה, במהלך נסיעה אפשרי ויותר המרחק בין צומת צמח לצומת אילניה ידוע;

עתה, ענין לנו בראיות לכאורה גולמיות ולא אחרת.

אין בוחנים בשלב זה מהימנות.

כך גם באשר לנטען לענין גרסת גל כנרתי, עת שעד זה שעה שיחקר יצטרך לבאר טענות הסניגור כיצד עלה בידו לזהות הנהג כאשר עשה להתחמק מפגיעתו.

בשלב זה, עדין בפני
נו ראיה לכאורה ולא אחרת.

בהודעתו מיום 3.1.06 ציין העד כי שאל את הרכב , מחברו וואדי בדרנה מכפר עראבה.

בנוגע לזוג הנעלים אשר נמצאו ברכב, הכחיש העד כי הן שייכות לו.

משנשאל מהי מידת נעליו השיב 43. כאשר נבדקה
מידת הנעל שנעל, נמצא כי מספר הנעל הינו 45, העד לא ידע להסביר זאת.

גירסת משיב 2:


ריאד נסאר – הכחיש המיוחס לו, גרסתו הינה כי
לבקשתו של
חילו נסע עימו לקנות
פחמים בכפר ברטעה, לנסיעה הצטרף מועמר.

המשיב מציין כי בין השעה 7:00 ל - 8:00 יצאו השלושה מכפר עראבה, כאשר המשיב נהג ברכב, בסביבות השעה 10:00, בלשונו הגיעו לכפר ברטעה, ולאחר שלא מצאו את מוכר הפחמים הנטען שבו על עקבותיהם, לכל היותר התעכבו כ - 15 דקות.

(אעיר כאן באשר להגיונם של דברים, כיצד זה המשיבים אשר טרחו לשאול רכב ולנסוע מעראבה עד ברטעה חזרו ללא פחמים.

האם מוכר הפחמים הנטען הנו מוכר הפחמים היחידי ואין בילתו בכל המסלול מעראבה לברטעה ולמצער, בברטעה ובנותיה – ישובי ואדי ערה?)

גירסת משיב 3:

מועמר נסאר – גם כן הכחיש המיוחס לו טען כי בתאריך 3.1.06 בשעה 7:00 הגיעו לביתו ריאד, ועטאללה לבן מסוג רנו, כאשר ריאד נהג ברכב.

השלושה יצאו מכפר עראבה לברטעה בכדי להביא פחמים עבור עטאללה מאדם בשם "מוחמד" או אבו מחמד, מסלול נסיעתם דרך דיר חנא , עילבון, צומת גולני ואחר כך המשיכו לעפולה. הגיעו לברטעה בסביבות השעה 11:00 או 12:00, אולם האיש אותו ביקש עטאללה לפגוש לא נמצא, נסעו חזרה. לטענתו התעכבו בברטעה כמחצית השעה.

(אין הסבר מדוע נסיעה מעראבה לברטעה נמשכה כך).

לעניין הנעליים, והמגבונים שנתפסו ברכב טען העד כי לא יודע דבר.

גרסות הנאשמים, תואמות כעיקר זו את זו אולם ניכר כי ישנו שוני בלוחות הזמנים, נאשם 1 טוען כי התעכבו ברטעה כשעה וחצי, נאשם 2 טוען כ 10 דקות,
משיב 3 טוען כי לכל היותר התעכבו כחצי שעה בברטעה.
כמו כן, משנשאלו כל אחד בחקירתו האם בדרכם חזרה מברטעה עצרו בדרך השיבו כי כלל לא הייתה להם כוונה כזו.

מתמלול קלטת מט 3/06 ומט 4/06
המתעדת מפגש בין שלושת המשיבים, עולה כי המשיבים ניסו לתאם גרסאותיהם.

נסיון לתיאום גרסאות איננו ענין לתמי לב וברי לבב.

תמלול קלטת מט 4/06:

"עטאללה : ובאיזה דרך נסעתם הבית? דרך אום אל פחם עפולה והמשכנו.
מועמר: הלכנו באותה דרך או לא
עטאללה: כן כן.
מועמר : אנחנו פגשנו אותם בצומת גולני נכון.
עטאללה: הדרך שנסענו בה בהלוך גם חזרנו בה בחזרה".

תמלול קלטת מט 3/06:

"מועמר: דבר דבר מה יש לך .
עטאללה : תשתוק עכשיו, ברטעה .
מועמר נפתח נגיד בברטעה כדי להביא פחם".

דוד בר זכאי
– תושב קיבוץ כנרות, בזמן הרלוונטי שהה באורוות הסוסים, בצאתו מהאורווה לכיוון הרפת הבחין ברכב מסוג "קנגו" חונה ליד סככת העגלים, מהרכב יצאו 3 דמויות, העד הבחין כי אחד מהם אוחז בידיו בעגל ומכניסו לרכב. העד צעק לעבר השלושה,"היי מה אתם עושים ?" למשמע צעקותיו נכסנו השלושה לרכב, והחלו בנסיעה מהירה, בעודם נוסעים הגיח מולם
גל כנרתי, אביו החורג של העד, רכוב
על קטנוע אולם הרכב המשיך לנסוע במהירות מולו וגל נאלץ לסטות מהנתיב.
בר זכאי ידע לציין מספר מדויק של הרכב, 32-570-29.

כמו כן, נתן תיאור מדויק אודות הדמות שאחזה בעגל, בעל מבנה גוף גדול, לבש חולצה כהה ומכנסיים ארוכים כהים.

בר זכאי ציין כי יוכל לזהות אותו אדם בוודאות.

לענין הדמות שעמדה בצידו השמאלי של הרכב ציין כי יוכל לזהותה, לעניין תיאור לבושו ציין כי לבש בגדים כהים.

בר זכאי ציין שבעת מנוסתם נכנס זה האחרון לתא הנהג והחל בנסיעה.

כמו כן ציין כי הבחין באדם שלישי אבל, אין באפשרותו לזהותו.

המרחק בין העד לרכב בזמן האירוע היה כ 10-15 מטרים, האירוע התרחש לאור יום.

ב"כ משיב 1 תמה מדוע עד זה לא פעל בכדי למנוע המעשה, הרי היה במרחק קצר.

שאלה זו אינה מעניינו כאן, אולם, אומר על פי הגיונם של דברים ולו כדי להניח את דעתו של הסניגור ולא להותירו ומותר תאוותו בידו, כי הגיונם של דברים אומר דרך משל, מדובר באחד מול שלושה ובעניינו כאן, האחד הנו נער בן 17 אל מול שלושה גברים.

גל כינרתי
– חבר קיבוץ כינרת, בזמן הרלוונטי שהה במשרדי התובלה של הקיבוץ, מבעד לחלון הצפוני הבחין ברכב לבן עם וילונות בחלקו האחורי נעצר ליד האורווה ולאחר מכן ממשיך לכיוון הרפת.

העד ציין כי הרכב נסתר מעיניו למספר דקות אולם הבחין בו פעם נוספת ליד סככת העגלים, דבר שעורר את חשדו. לאור זאת
נסע לכיוון סככת העגלים עם הקטנוע , כאשר מולו הגיח הרכב עם המשיבים במהירות, העד סימן לנהג לעצור אולם זה האיץ מהירותו, על כן סטה הצידה.

(ראה מ"ט 4/04 עמ' 4 לתמליל שם).

לאחר שסטה הצידה המשיך העד בנסיעה אחר הרכב עד כביש היציאה מן הקיבוץ.

העד רשם מספר הרכב במכשיר הפלאפון שהיה ברשותו באותה העת, 32-570-29.

המרחק בין העד לבין הרכב הלבן היה כ 10 מטרים.

העד ציין כי בזמן האירוע הסתכל היטב על נהג הרכב.


"אני הסתכלתי לנהג בעיניים".(ראה עמ'
1, שורה 21 לעדותו).

"אני יכול לזהות רק את הנהג כי עליו הסתכלתי ממש וראיתי אותו בוודאות ובבירור"
(ראה עמ' 2, שורות 14-15)

כאשר נכנס העד בכדי למסור עדותו זהה בשער את הנהג:
"אני זיהיתי אותו בין כל האנשים שהיו שמה"
. (ראה עמ' 1 שורה 25).

אודות מפגש זה נרשם זכ"ד מאת אילן כהן (המסומן ל"ז), לפיו המתלונן גל כנרתי הצביע על משיב 1, עטאללה חילו כנהג הרכב. כמו כן נרשם זכ"ד שנרשם מאת הרסל נימר (המסומן ל"ד).

אציין, כבר כאן, מספר הרכב
בו נתפסו המשיבים תואם מספר הרכב אשר נראה בזירת האירוע
ראה דיווח הגניבה, ראה רישיון הרכב, וכן עדותו של שאול זאבי, מתנדב המשמר האזרחי אשר עצר את השלושה.

לא נעלם מעיני כי בעמ' 1 לעדות כנרתי (שורה 18) קיים תיקון בספרה בין 2
ל – 7 אך מעבר לכך, כי הדבר אפשרי בנסיבות האירוע, טעות בספרה הרי, וכאן בדגש, בדו"ח הפעולה מיום 3/1/06 בשעה 12:33 מועד ההתרחשות, צוין במפורש מס' הרכב 3257029 ולא אחרת.

מכאן, אין לקבל טענת סנגורו של משיב 1, לפיה מספר הרכב בו נסעו המשיבים הינו 32-570-29 ומספר זה לטענתו אינו זהה
למספר הרכב אותו מסר גל כנרתי בהודעתו. צא וראה, מספר הרכב אותו מסר גל כנרתי הינו 32-570-29 (עמ' 1 שורה 18).

אוסיף ואומר כי דוד בר זכאי מסר מספר רכב התואם מספר הרכב אותו ציין הסנגור. ומעבר לכך כעולה מדו"ח הקריאה מספר הרכב תואם באורח פלא למספר הרכב בו נהגו המשיבים.

ב"כ משיב 1 תמה כיצד זה יכל גל כנרתי לרשום מספר הרכב.

(ומדוע לא? – היה לו די זמן עד יציאת הרכב מהקיבוץ).

מכל מקום, לענין זה ראה הערתי לעיל, די שקיימת אפשרות לענין זה שתבואר ותובהר בעת עדותו של גל כנרתי, עתה, ענין לנו בראיות לכאורה, על פניהן ולא אחרת.

ודיע בדרנה
:

בעליו של הרכב "רנו הקנגו", טען שלא יודע דבר, רכש את הרכב לפני כשבועיים,
ידוע לו כי לרכב אין טסט.

העד זיהה את הנעליים שנתפסו ברכב כשייכים לו, לטענתו נעליים אלו משמשות אותו בעבודתו, כשומר על כלי רכב כבדים.

לעניין המגבונים טען כי לא יודע הכיצד הגיעו לרכבו אולם הסביר כי יתכן ואשתו
עשתה שימוש במגבונים.

בזכ"ד (המסומן ל"ב) בעקבות שיחה טלפונית שנערכה עם אשתו של ודיע בדארנה התברר כי כי ברכב הקנגו אכן מחזיקה היא מגבונים לחים, ביום שישי, ניקתה את נעליו של בנה מבוץ, והותירה את המגבונים ברכב.

מן הרכב נאספו קבוצות שערות, הנחזות לשערות של עגל, ממצאי הבדיקה אינם שוללים האפשרות כי השערות שייכות לבעל חיים אחר מזה של עגל.

(ועד לבדיקות המעבדה).

בחקירתו נשאל ודיע האם הוביל ברכב בעל חיים כל שהוא , העד השיב בשלילה.

עד כאן, סקירת עיקר הראיות הלכאוריות.

ו.
ב"כ המאשימה תומכת יסודותיה נשוא הבקשה בעדויותהם של גל כנרתי, ודוד בר זכאי, בזיהוי, ובדו"ח האיכון, אשר יש בהן לטעמה לתמוך בבקשה כדי מעצר השלושה עד תום ההליכים.

בפני
נו כמבואר ראיות לכאורה מפי המתלוננים, גל כנרתי, ודוד בר זכאי, הקושרים השלושה למיוחס להם. כתימוכין לכך ראה דו"ח הקריאה, העובדה כי נתפסו ברכב אשר מספרו תואם הרכב אשר ביצע הגניבה.

באשר למשיב 1 , העד גל כנרתי זיהה אותו בשער הבסיס.
אין המדובר במסדר זיהוי אלא בזיהוי ספונטאני.

(משקלו בכל מקרה יקבע בהכרעת הדין לגופה).

כאן, ענין לנו בראיות לכאורה, בזיהוי הרכב, זיהוי משיב מס' 1, עדויות כנרתי ובר – זכאי, דו"ח האיכון, שערות העגל ברכב ובמעיל משיב 2 והנסיון לתיאום גרסאות.

גם ההגיון בדבר המסלול כביכול מברטעה לעראבה למול דו"ח האיכון והשהיה הנטענת בברטעה החל ב – 15 דקות
המשך
כ – 30 דקות וכלה ב – 90 דקות.

סוף דבר
, באשר לראיות הלכאוריות בתיק זה לקביעתי קיימות ראויות לכאורה כנגד הנאשמים באשר למיוחס להם השגות ב"כ המשיבים אינן מכרסמות בראיות לכאורה ככאלה, בוודאי שלא לשלב בו עסקינן.

(לא ראיתי ראיה לכאורה לענין החבלה הנטענת, גם הסניגור לא התייחס לכך אך אניח כאן בהעדר ראיה לכאורה כי אין ראיה לכאורה לחבלה הנטענת).

לא מדובר בהשגות הסניגורים המלומדים ככאלה המכרסמים בראיות הלכאוריות, ענין לנו בראיות לכאוריות הקושרות את המשיבים, אשר בכוחן הגלום לאחר הליך ראייתי נדרש, לגרום להרשעת המשיבים.

(ראה דרך משל:

"...ניתן לסווג ראיה כראיה בעלת פוטנציאל ראייתי...גם מקום שישנם סתירות בגרסאות עדים, או מקום שעולות שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהם ואפילו מעלות הן שאלות העשויות לעורר ספק סביר באשמת הנאשם. קיומו של ספק סביר עכשוי אינו שולל מהראיות את אופין הלכאורי..."
בש"פ 9878/01 ת"ע 2001 (4), עמ' 781.

(מקום בו לא נאמר אחרת – ההדגשות שלי –י.כ.).

צא ואמור, קל וחומר כאן, כאשר הנטען ע"י המשיבים אף אינו בגדר "ספק סביר" וגו').

יאמר עוד, גרסתם אכן קרובה להיות אחידה, אך ראה לענין זה התמליל ומעבר לכך וחשוב מכך, ראה מספר הרכב, דו"ח האיכון המצביע על היותם בצומת צמח שלא במסלול הנסיעה הנטען וראה הודעותיהם הברורות כראיות לכאורה מוצקות בשלב זה של העדים גל כנרתי ודוד בר זכאי.

עסקינן בראיות לכאורה של ממש הקושרות את המשיבים למיוחס להם ולא אחרת.

ז.
עילות המעצר:

אחר הקביעה באשר לראיות לכאורה, עדין קיימת השאלה האם מתקיים במשיבים יסוד סביר לחשש ששחרורם או אי מעצרם יגרמו לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מלעמוד לדין, להשפיע על עדים לפגוע בראיות או בתקינות ההליך הפלילי בכלל או חשש שמא הנאשמים יסכנו בטחונו של אדם או בטחון הציבור כמאמר סעיף 21 (א) (1) (א) (ב) לחוק המעצרים.

כמו כן יש לבחון האם ניתן להשיג מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותם של הנאשמים פחותה – סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.

יש לבחון הדברים במידתיות ראויה, מאוזנת ונכונה.

ב"כ המאשימה טען, כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילות מעצר בשל מסוכנתן, ציין כי המדובר בעבירות אשר הפכו למכת מדינה.

לעניין זה, הפנה לדו"ח ארגון מגדלי הבקר, לב"ש 1700/05 ואחרים, מחוזי נצרת ולבש"פ 3565/05 ואחרים, לעניין חזקת המסוכנות בעבירות רכוש, כגון דא.
לטענת הסנגורים, מדובר בעבירות רכוש,
לא קיימת חזקת המסוכנות כדי עילות מעצר. לעניין הטענה כי המדובר במכת מדינה הפנה ב"כ משיבים 2 ו 3 לפסק הדין בענין דנ"פ 2316/95 בש"פ 537/95, גנימאת נ' מ"י , פד"י מ"ט (4), 589.

ראה דברי כב' השופטת ד' בייניש בבש"פ 5571 ,5431/98 - רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל
פד"י נב(4), 268:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.
מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.
לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה".
שם בעמ' 272-273.

(ראה בש"פ 9407/03 גריפאת מואפק נ' מדינת ישראל
, (ניתן ב 4.11.0), ראה כאן ב"ש 1700/05 מוראד גריפאת ואח' נ' מדינת ישראל
, ניתן ב 7.4.05 והערעור בש"פ 3565/05 מוראד גריפאת ואח' נ' מדינת ישראל
ניתן 26.4.05).

כאן, מדובר במשיבים אשר חברו יחדיו על פי המיוחס להם כצוותא חדא לביצוע עבירות חמורות.

מדובר בעבירות המצריכות תכנון מוקדם, שיתוף פעולה, נעשו לאור יום תוך העזה וללא מורא וכאשר נפיצות העבירה כ"מכת מדינה" אכן מקנה להם משנה חומרה.
למשיב 1 מיוחסות
עבירות נוספות חמורות, סטיה לעבר כנרתי שביקש לעוצרו (מ"ט

4/06, עמ' 4 לתמליל) נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה וחבלה בכוונה מחמירה.

(כפי שהערתי לעיל, ראיות לכאורה לנו לכל האמור לעיל, אך לא מצאתי ראיה לכאורה לענין החבלה המיוחסת בכתב האישום).

בעבירות הללו יש משום סכנה לביטחון הציבור ומכאן קיומם של עילות מעצר.

ח.
חלופות מעצר:

גם לאחר קביעת עילות המעצר וחזקת המסוכנות, יש לבחון כאמור את חלופת מעצר. יש להניח על כפות המאזניים מחד את האינטרס הציבורי, שלום הציבור החשש לביטחונו ופגיעה ובתקינות ההליך הפלילי ומאידך העובדה שמעצר עד תום ההליכים משמעו שלילת חירותו של אדם בטרם הורשע.

הרשעות קודמות:

לנאשם מס' 1 הרשעות קודמות הכוללות בין היתר, הרשעות בעבירות רכוש ועבירות אלימות.

עברו התעברותי של נאשם 1 הינו מכביר ביותר,
לנאשם רישיון משנת 1990 לחובתו 31 הרשעות קודמות בהן נהיגה ברכב בחוסר זהירות, מהירות בלתי סבירה , סטייה מנתיב, חוסר ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה.

לנאשם 2
הרשעות קודמות בגין ייצור, ייבוא וייצוא נשק ללא רשות.

כנגד נאשמים
2 ו3 תלוי ועומד כתב אישום בגין תקיפת שוטר עבירה משנת 2005.

בצדק מציינים הסניגורים כי אין להתייחס לעצם הגשת כתב אישום כהרשעה, למשיבים בתיקים אלה עומדת עדין חזקת החפות.

ט.
1.
כאן, בסופו
של יום, בחינת הראיות הלכאוריות, מידתן עוצמתן מובילה למסקנה
כי יש להורות על מעצר המשיבים 1 ו – 2 עד תום ההליכים נגדם ולקביעה כי באשר למשיב 3,
יש מקום לבחינת חלופות מעצר.

אין תרופה למסוכנות משיבים 1 ו – 2 לאור מסוכנותם בחלופות מעצר.

מדובר במשיבים אשר באמתחתם עבר פלילי מכביד, לנאשם 1 כמבואר עבירות אלימות וכן עבירות תעבורה חמורות אשר הקשרן זועק לאור המיוחס לו כאן בכתב האישום משמע, אפשרות פגיעה בגל כנרתי אשר נסע מולו, ניסה לעוצרו והמשיב 1 המשיך במהירות עד כי אילץ את כנרתי לסטות ולהמנע מפגיעה.

(וראה הסטיה לעברו כעולה מהתמליל שם עמ' 4, מ"ט 4/06).

כך גם כך, בעברו של משיב 2 הרשעות קודמות בגין יצור, יבוא ויצוא נשק ללא רשות.

כאשר לעבירות הללו חוברות כאן ההעזה, התכנון, ההתארגנות בצוותא ולאור יום, למדים אנו על מסוכנות של ממש כדי פגיעה באינטרס הציבורי ותקינות ההליך הפלילי אשר לא ניתן לאיינם גם מחומרת המיוחס להם בחלופות מעצר.

מדובר במשיבים אשר במעשיהם מלמדים כי אין עליהם מורא דין ומורא דיין.

למשיב 3, עומדת כזכות העובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות וחלקו בהתרחשות העבריינית ומכאן תרופה לו בחלופת מעצר.

מהמכלול המפורט לעיל ובסופו של יום, גם בבחינת העולה מדנ"פ 2316/95 גנימאת הנ"ל, אשר קבע גם כי אין לייתר מסוכנות מול האינטרס הציבורי, אין לייתר כאן
מעצר עד תום ההליכים כאשר הכף מכרעת כמו כאן באשר למשיבים 1 ו – 2 לטובת האינטרס הציבורי וכנגזר, שלום הציבור.

לפיכך, אני מורה על מעצר המשיבים 1 ו – 2 עד תום ההליכים נגדם באין תרופה בעניינם בחלופות מעצר, אני מורה כי משיב 3 ישוחרר בתנאים ובהגבלות כמפורט לעיל:

א.
משיב 3 יהיה במעצר בית מלא ולא יצור קשר כלשהו ובצורה כלשהי עם מי מהמעורבים במיוחס לו בכתב האישום.

ב.
למשיב 3 יהיה ערב – משמורן ראוי אשר יבחן ע"י ב"כ המאשימה תוך כך שבא כוחו ימציא לב"כ המאשימה מען מעצר הבית ותצהיר נדרש תוך 3 ימים מהיום.

ג.
המשיב 3 יפקיד סך 10,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט להבטחת התייצבותו והבטחת תנאי שחרורו במגבלותיהם כאמור לעיל.

ד.
ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב 3 ועד להחלטה מוסמכת אחרת (עיכוב היציאה מהארץ יבחן תוך 6 חודשים מהיום למרב בהתאם להתקדמות בתיק העיקרי).

ה.
הערב – המשמורן יחתום על ערבות על סך 25,000 ₪ תוך שיובהר לו בתצהיר האמור לעיל כי ניתן לחלט סך זה היה ולא יעמוד בנדרש ממנו כערב – משמורן ולאחר חקירתו.

ו.
המשטרה תהא רשאית להיכנס בכל עת לביתו של הערב – המשמורן בו ישהה המשיב 3 במעצר בית מלא ולחצריו כדי לוודא קיום האמור.

ז.
אני קובע התיק לבחינת חלופות המעצר כאמור ושמיעת טענות הצדדים לענין החלופות
באשר למשיב 3 וזאת ליום 26/1/06, שעה 12:00.

ניתנה היום כ"ג בטבת, תשס"ו (23 בינואר 2006) במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיבים והמשיבים בעצמם.


יצחק כהן
– שופט



001091/06בש 054 עדן ונדר






בש בית משפט מחוזי 1091/06 מדינת ישראל נ' עטאללה בן מחמוד חילו, מועמר בן יוסף נסאר, ריאד בן מוחמד נסאר (פורסם ב-ֽ 23/01/2006)