פסקי דין על סורג'ון משה | פסקי דין על חוף הכרמל נופש ותיירות 89 | פסקי דין על חיר חלבי |

1449/05 ברע     26/02/2006




ברע 1449/05 סורג'ון משה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ, חיר חלבי




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
ברע 001449/05


בפני
:
כב' השופט יצחק עמית
תאריך:
26/02/2006



בעניין
:
סורג'ון משה



ע"י ב"כ עו"ד
ערן ברנט

המבקש


- נ ג ד -


1. חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ
ע"י עו"ד י. מירון ואח'

2. חיר חלבי


ע"י ב"כ עו"ד
ע. שקיב

המשיבים





החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כ' ג'דעון) מיום 29.11.2005, בה נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני.

1.
המבקש הוא הבעלים של דירה בבניין "אלמוג" במגדלי חוף הכרמל שעל שפת הטיילת בחוף הים בחיפה. בניין "אלמוג" מכיל מאתיים תשעים דירות בבעלות פרטית, ומתנהל כבית משותף. נכון להיום, המבקש אינו מתגורר בדירה.

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") היא הבעלים של מספר דירות במגדלים והיא גם המנהלת והאחראית על התפעול השוטף של הבניין, לרבות
השכרת השטחים והמבנים המסחריים שבבניין אלמוג ובטיילת.

2.
עד לסוף חודש 10/2005 התנהל באחד השטחים המסחריים של הבניין מועדון ה"רוקוביץ" (להלן: "המושכר").

עם סיום השכירות של ה"רוקוביץ", השכירה המשיבה את המושכר למשיב 2 (להלן: "המשיב"), שפתח במקום מסעדה בשם "מסעדת אל ח'יר" (להלן: "המסעדה").


3.
המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה, במסגרתה הגיש בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. לטענת המבקש, המשיב החל בעבודות שיפוץ ובניה, שחרגו מהמושכר ופלשו אל עבר הטיילת המהווה שטח ציבורי. לטענת המבקש, פעולות המשיב גורמות לחסימת הטיילת, מה שפוגע בזכות המעבר שלו ושל הציבור בטיילת.

4.
המשיבה טענה לחוסר יריבות בינה לבין המבקש, באשר אינה אחראית למעשיו של המשיב כשוכר, מה עוד שבהסכם השכירות עם המשיב נכלל סעיף המחייב אותו לדאוג להשגת כל האישורים וההיתרים הנדרשים להפעלת המסעדה במושכר. כן טענה המשיבה, כי הרקע לבקשה הוא נסיונו של המבקש לבטל את הסכם הרכישה של הדירה שרכש ממנה בשנת 1996, ובשל כך נוקט המבקש הליכים משפטיים במספר ערכאות ומטריד את המשיבה בפני
יה לרשויות שונות. לטענת המשיבה, המבקש גם מבצע מעשים הגובלים בפלילי, לרבות ניפוץ זגוגיות המסעדה, מעשה שבגינו נעצר על ידי המשטרה.

לגופם של דברים, טענו המשיבים כי המשיב לא ביצע כל עבודות בניה, אלא שיפוץ בתוך המושכר בלבד, וכל מבנה שקיים במקום, לרבות החלק המקורה בחלונות זכוכית, היה קיים עובר להשכרתו למשיב, כך שיש לדחות הבקשה גם מחמת שיהוי. ככל שקיימת השגת גבול כלשהי לתוך השטח הציבורי, הדבר עשוי להיפתר על ידי קבלת היתר מהעירייה, ובנסיבות אלו, אין מקום ליתן צו מניעה המשנה את המצב הקיים.

5.
בית המשפט קמא העניק למבקש צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אך בסיום הדיון שהתקיים בבקשה לביטול הצו הזמני, ולאחר חקירת המצהירים, דחה בית משפט קמא על אתר את בקשת המבקש. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי לא נפגע אינטרס אישי מיידי של המבקש, בין היתר, לאור העובדה שאינו מתגורר במקום, ובכל מקרה הוכחת הפגיעה מחייבת שמיעת עדויות וראיות נוספות שמקומן במסגרת התביעה העיקרית. בית המשפט ציין בהחלטתו שלא נתן אמון במבקש, תשובותיו לא היו ענייניות וישירות, והוא לא פעל בנקיון כפיים
בהגשת הבקשה.

על החלטה זו נסבה הבקשה דכאן.



6.
דין הבקשה להידחות.

אקדים ואזכיר כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני -
רע"א 10373/02 סאמר אברהים נ. יובל אלון דינים סה 101; רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ. מסגרית האחים אבו בע"מ פ"ד נה(2) 307, 301; רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ. מ.ס.י.פ בע"מ דינים נה 90.

עוד נזכיר, שסעד זמני הוא סעד מדיני היושר, ועל העותר לסעד זמני במעמד צד אחד, לבוא בידיים נקיות – רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מז(5) 165; רע"א שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ דינים נט 390. כאמור, בית המשפט קמא הגיע למסקנה, לאחר שהמבקש נחקר על תצהירו, כי המבקש לא בא לבית המשפט בידיים נקיות.

המבקש גם לא הוכיח בשלב זה זכות לכאורה. השאלה אם המשיב בנה על שטח ציבורי או על שטח המהווה רכוש משותף, מצריכה בירור וליבון במסגרת התביעה העיקרית, ולעניין זה, לא סגי במכתב העיריה שצורף על ידי המבקש לבקשה.

גם מבחינת מאזן הנוחות, דין הבקשה להידחות. תמיהה היא, מדוע מכל בעלי הדירות בפרוייקט, ומכל מאות אלפי התושבים בחיפה, דווקא המבקש העמיד עצמו כ"עותר ציבורי" לפגיעה בזכויות הציבור להלך בטיילת. זאת, בעוד המבקש עצמו לא מתגורר כלל בדירה.

מנגד, הנזק שעלול להיגרם למשיבים מקבלת הצו הזמני, עולה בהרבה על נזקו של המבקש, שכאמור בהחלטת בית המשפט קמא, לא הראה כי נפגע אינטרס אישי ומיידי שלו.

7.
לאור האמור לעיל, איני נדרש לסוגיה שלא הועלתה כלל על ידי הצדדים, והיא, אם יש למבקש מעמד לעתור לסעד שנתבקש, בהנחה שמדובר בשטח ציבורי (להבדיל משטח המהווה רכוש משותף) בו בוצעה עבירת הבנייה הנטענת.


כידוע, מעשה בלתי חוקי כשלעצמו, אינו מקים עילת תביעה. אין אדם יכול לתבוע את רעהו על הפרה של חוקי התכנון והבנייה, אלא אם הראה כי המעשה גרם נזק או פגע בנוחיותו או בהנאתו (גם אם אותה פגיעה אינה מגעת כדי עוולת מטרד בדיני הנזיקין) – ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ. לוי, פ"ד ט 1666. הלכה זו באה בעקבות ההלכה שנפסקה בבג"ץ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ. ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה 220 וראה גם בר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ. גונן, פ"ד לח(1) 281.

אותיר הדברים בצריך עיון, באשר הצדדים לא טענו בנושא זה.

8.
סופו של דבר, שאני דוחה הבקשה.

המבקש ישא בשכר טרחת כל אחד מהמשיבים בגין בקשה זו בסך 3,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ (סה"כ – 6,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.).


ניתנה היום כ"ח בשבט, תשס"ו (26 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.


י. עמית, שופט
צפה







ברע בית משפט מחוזי 1449/05 סורג'ון משה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ, חיר חלבי (פורסם ב-ֽ 26/02/2006)