פסקי דין על יהושע גלוטמן | פסקי דין על בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

1956/02 עב     01/01/2003




עב 1956/02 יהושע גלוטמן נ' בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים




1
בתי המשפט
בשא002026/02
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בתיק עיקרי: עב 001956/02

01/01/03

כב' השופט תיבון ארי
- אב"ד
נציג ציבור - מר גרנות
נציג ציבור - מר שלו
בפני
:

יהושע גלוטמן

בעניין:
מבקש
מיתר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
משיב
י. זלנפרוינד

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. זוהי בקשה בה מבקש התובע מבית הדין:
צו מניעה קבוע המורה לנתבעת להימנע מהמשך קיום הליך פיטוריו;
צו הצהרתי לפיו פיטוריו הינם שלא כדין ולפיכך בטלים מיסודם;
פיצויים בסך 20,000₪ בגין עוגמת נפש ופגיעה בכבודו כעובד וכאדם שנגרמה לו;
כל סעד אחר או נוסף שיראה לבית הדין לנכון ולצודק בנסיבות העניין.

2. בהסכמת באי כח הצדדים אוחד ביום 13.8.02 הדיון בבקשה לצו המניעה הזמני ובתביעה עיקרית.
3. הרקע לתביעה
א. התובע הינו עובד הוראה אשר הועסק מאז שנת 83' אצל הנתבעת על פי כתב מינוי לעובד הוראה (לא קבוע) (נספחים ב1-ב8 לכתב התביעה).
ב. הנתבעת הינה מוסד להשכלה גבוהה כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוה, התשי"ח-1958.
ג. לטענת התובע, במהלך תקופת העסקתו זכה לשבחים הן מצד תלמידיו והן מצד הממונים עליו כמרצה מסור ואהוד וכבעל נכונות לקדם את מחלקת הצילום, עניני האקדמיה, המרצים והסטודנטים.
ד. לטענת התובע, במהלך השנתיים האחרונות שקדמו לפיטוריו התעוררו בין הנהלת בצלאל ובראשה נשיא הנתבעת לבין המרצים והסטודנטים חילוקי דיעות בענין ההוצאות הכספיות של הנתבע לרבות שכר חריג של בעלי תפקידים בכירים כפי שפורסמו על ידי הממונה על השכר באוצר. התובע לטענתו היה פעיל ומעורב בקידום ענייני המרצים תוך שהשמיע ביקורת על אופן ניהול הנתבעת.
ה. לטענת התובע מעורבותו בקידום ענייני המרצים הפכה לו לימים לרועץ, ביום 5.5.02 זימנו לטענתו ראש מחלקת הצילום, מר ברגר והודיעו במפתיע על פיטוריו. לטענתו, מר ברגר ציין בפני
ו כי פיטוריו נעשים בהתאם להוראת "הנחתת" הנשיא.
ו. לטענת התובע ביום 13.5.02 נערכה פגישה בינו לבין נשיא הנתבעת בה הודיעו הנשיא על פיטוריו עקב קיצוצים כביכול. לטענתו, אף בשיחה זו לא ניתנה לו זכות טיעון, לא נפרשו בפני
ו הטענות שהובילו לפיטוריו ולא ניתנה לו ההזדמנות לשכנע שאין מקום לפטרו. משחזר ודרש לדעת את נסיבות פיטורו השיב לו נשיא הנתבעת, לטענתו, כי פיטורו הוחלטו על ידי ועדת המחלקה לצילום (להלן הועדה) כחלק מהליך קיצוצים.
ז. ביום 9.5.02, פנה בא כח התובע למר ברגר בדרישה לקבל את פרוטוקול ישיבת הועדה בה הוחלט על פיטוריו. וביום 15.5.02 חזר על דרישתו תוך שהוא טוען כי מאחר והליך פיטוריו נעשה שלא דין ויש לבטל את פיטוריו ולשפותו על עוגמת הנפש. (נספחים ד1-ד2 לכתב התביעה).
ח. ביום 22.5.02 שלח בא כח הנתבעת לב"כ כח התובע עותק ישיבת הועדה תוך שהוא דוחה את הטענה לגבי חוקיות הפיטורים (נספח ה1 לכתב התביעה).
ט. ביום 26.5.02 נשלח לתובע מכתב פיטורים על ידי נשיא הנתבעת (נספח ו' לכתב התביעה).
י. לטענת התובע פיטוריו נעשו שלא בתום לב, תוך הפרת ההסכם הקיבוצי החל עליו, משיקולים זרים של נשיא הנתבעת ומבלי שניתנה לו הזכות להשמיע את דבריו כנגד פיטוריו.

4. מעיון בתגובת הנתבעת לבקשת התובע לצו המניעה ובסיכומיה, עולה כי לדידה של הנתבעת, אין לתביעה בסיס ואין הצדקה למתן הסעדים המבוקשים. לדעת הנתבעת, ההחלטה בענין הפסקת עבודתו של התובע התקבלה כדין משיקולים עניינים ורלוונטיים, על ידי הגורמים המוסמכים ובהתאם לתקנון הנתבעת ולהסכם הקיבוצי הרלוונטי.

5. לאחר שבית הדין עיין בטיעוני הצדדים, תצהיריהם, ראיותיהם וחקירותיהם סבור בית הדין כי אין להעתר לבקשות התובע שכן התובע לא הוכיח כי נפל פגם כלשהוא בהליך הפיטורים.

6. א. מעיון בתצהיר נשיא הנתבעת עולה כי קיצוץ משרתו של התובע בוצע
על רקע קיצוץ מסגרת תקציב הנתבעת.
ב. בתצהירו העיד נשיא הנתבעת כי בחודש 7/01 הודיעה הועדה לתכנון תקציבי (ות"ת) לנתבעת על קיצוץ צפוי של 8% בתקציבה לשנה"ל תשס"ב והקפאת התקציב לשנה"ל 2002-2003. על פי הנהלים, נדרש נשיא הנתבעת להגיש לות"ת את מסגרת תקציב האקדמיה לשנה"ל תשס"ג (2002-2003) עד ליום 15.3.02. על מנת לעמוד בלוח הזמנים שלח נשיא האקדמיה ביום 27.1.02 מכתב לראש המחלקה לצילום, מר ברגר, במסגרתה הועסק התובע, והודיעו כי תקציב המחלקה בשנת תשס"ג יעמוד על 8 משרות ו-44 יחידות הוראה בלבד. הורה לו להיערך בהקדם לדיונים על הפחתת שעות או הפסקת עבודתם של חברי הסגל (נספח ג' לתצהיר מר ברגר). משמעות הדבר מבחינת מחלקת הצילום היה צמצום בפועל של 1.5 משרות הוראה (סעיפים 18-21 לתצהיר נשיא הנתבעת).
ג. מאחר שהתובע נמנע מלחקור את נשיא הנתבעת הן בעניין הקיצוץ בתקציב הנתבעת והן בעניין הצורך בקיצוץ משרות במחלקת הצילום, כך שגירסה זו לא הופרכה או נסתרה. מקבל בית הדין את גרסת הנתבעת לפיה פיטורי התובע נעשו על רקע של קיצוץ תקציבי, קיצוץ משרות - דהיינו, פיטורי צמצום.
ד. לפיכך, על בית הדין לבחון האם פיטורים אלו בוצעו כדין ועל פי ההסכמים החלים על התובע.

7. א. על פי חוזי העסקתו של התובע אשר חודשו מדי שנה, נקבעו תנאי
עבודתו בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי מיום 9.1.91 שנחתם בין הנתבעת לבין ארגון מרצי בצלאל. אין מחלוקת בין הצדדים כי על אף העובדה שההסכם הקיבוצי בוטל על ידי ארגון המרצים המשיכו הוראותיו לחול על התובע.
ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע היה מעמד של עובד קבוע (סעיף
21 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, יש לבחון את הפסקת עבודתו על פי הקבוע בהסכם בענין עובד קבוע.
סעיף 12(ב)(2) להסכם הקיבוצי קובע את מנגנון הפסקת עבודתם של מורים קבועים בעת צמצומים.
"במקרים של שינויים בתוכנית הלימודים, צמצום
בהיקף ההוראה או טעמים אקדמיים, יהיה ראש
האקדמיה רשאי לפטר מורה קבוע בהודעה שתימסר לו
לא יאוחר מיום 31 במאי של אותה שנה, וזאת לאחר
תיאום בין האקדמיה לבין הארגון"
ג. במקרה שלפנינו, משפיטורי התובע נעשו על רקע צמצומים כאמור ומשהודעת הפיטורים בכתב ניתנה לתובע ביום 26.5.02 כנדרש בהסכם יש לבחון את שלבי הליכי הפיטורים שהתבצעו בענין התובע לרבות את שאלת התיאום בין האקדמיה לבין הארגון.
ד. בתצהירו, העיד מר ברגר, כי ביום 12.2.02 הורה לו נשיא האקדמיה במכתב לכנס את ועדת המחלקה להציג בפני
ה את תוכנית הלימודים, מערכת השעות ושיבוץ הסגל ולשקול את המלצות חבריה. לאחר מכן, לקבל החלטות ולהביאן בפני
ו את שיבוץ הסגל על פי התקציב שהועבר לרשותו (סעיף 24 נספח יב3 לתצהיר מר ברגר).
ה. מעיון בתקנון הנתבעת (נספח א' לתצהיר נשיא האקדמיה) עולה כי במכתבו זה פעל נשיא האקדמיה על פי תקנון הנתבעת. על פי התקנון ראש המחלקה אחראי למערכת שעות ההוראה ושיבוץ הסגל (סעיף 14 ד לתקנון), כאשר ועדת המחלקה דנה ומייעצת באשר למערכת שעות ההוראה ושיבוץ סגל (סעיף 9 לתקנון).
ו. בתצהירו, העיד מר ברגר, כי בהתאם למכתב הנשיא כינס את ועדת המחלקה ביום 26.2.02 כאשר על סדר יומה: תכנית הלימודים לשנה"ל תשס"ג וקיצוץ בתקני סגל ההוראה (סעיף 27 לתצהיר). מעיון בסיכום הישיבה (נספח א' לתצהיר התובע) עולה כי בישיבה הציע מר ברגר להפחית את משרתו של התובע ב-0.5 משרה בנימוק "מספר רב של שנים קיימת בעיה עם שיעור הבחירה של שוקה הרשמה מצומצמת של 2 סטודנטים, בשנה שעברה השיעור בוטל מחוסר הרשמה, ובשיעור החובה קיימות בעיות תקשורת".
מר ברגר העיד בתצהירו כי איש מהמשתתפים בישיבה לא הביע התנגדות לקיצוץ משרת התובע להבדיל מהתנגדות עקרונית לעצם הקיצוץ כך שההחלטה על הקיצוץ במשרת התובע התקבלה ללא הסתייגויות (סעיף 30 לתצהיר).
עוד העיד מר ברגר, בתצהירו, כי ביום 28.2.02 שלח לנשיא האקדמיה את תוצאות ישיבת ועדת המחלקה תוך שהוא מציין מחד את קיצץ משרת התובע ואת הפגיעה הקשה שבקיצוץ מאידך. (סעיף 33 לתצהיר).
ז. הנה כי כן מתצהיר מר ברגר אשר לא נסתר בענין זה עולה כי בענין קבלת ההחלטה בדבר קיצוץ משרת התובע פעל על פי הוראת הנשיא ועל פי האמור בתקנון הנתבעת.
ח. משקיבל נשיא האקדמיה את החלטת ראש המועצה, מר ברגר, כאמור במכתבו מיום 28.2.02, בעניין קיצוץ משרת התובע רשאי היה נשיא הנתבעת לפטר עובדים ממחלקת הצילום לרבות את התובע רק לאחר תיאום בין האקדמיה לבין הארגון כאמור בסעיף 12 להסכם הקיבוצי.
ט. בענין התיאום עם ארגון המורים, הצהיר נשיא האקדמיה בתצהירו:
"בתאריכים 5.5.02 ו-12.5.02 נפגשתי כאמור עם נציגי הוועד, היה אייל בן דב (שהוא עצמו חבר בוועדת המחלקה לצילום והיה שותף לדיון אשר אישר את המלצת ראש המחלקה לקצץ את משרתו של התובע) וסרג'יו אסדובן, בפגישות דנו בכל 12 המורים שמשרותיהם עמדו להיפגע, לרבות התובע.
לגבי התובע לא הועלתה כל התנגדות ספציפית ע"י נציגי הועד (מעבר להתנגדותו העקרונית של הוועד לפיטורים בכלל)" (סעיף 30 לתצהיר).
ובהמשך תצהירו, העיד נשיא האקדמיה, כי ביום 21.5.02, קיים ישיבה נוספת של כל ראשי המחלקות יחד עם נציגי העובדים; מר בן דב ומר אסדובן. בפגישה זו, הועלו שמות המרצים שמשרותיהם היו מועמדות לקיצוץ לרבות התובע וראשי המחלקות העלו את נימוקיהם בקשר לקיצוצים תוך שנעשה נסיון משותף למצוא פתרון מוסכם שיאפשר מניעת או הקטנת הפגיעה במורים שהוחלט על קיצוץ משרתם. בעקבות פגישה זו, נמצא פתרון מוסכם להמשך העסקתם של 4 מרצים שמשרתם עמדה בפני
קיצוץ (מתוך ה-12) ואולם לתובע לא נמצא פתרון משום שאיש מראשי המחלקות לא הביע עניין בהעסקתו (סעיפים 40-44 לתצהיר).
י. בחקירתו בבית הדין, חזר נשיא הנתבעת על עמדתו כי בטרם ההחלטה על פיטורי התובע נעשה תיאום בינו לבין נציגי הארגון.
"ש. מפנה לסעיף 12ב2 להסכם, האם נעשה תיאום עם ארגון המרצים קודם להחלטת הפיטורים?
ת. בוודאי, היה תיאום עם סרג'יו ובן דוב אשר הוזמנו אליי על מנת לקיים דיון בהודעת ראשי המחלקות. בראשית מאי, ב-5.5 נפגשנו על מנת שאמסור להם את הודעות ראשי המחלקות בדבר 12 האנשים בהם מדובר.
ש. כתוב בתצהיר שלך שהם התנגדו לפיטורים בכלל.
ת. בתאריכים המצויינים, נפגשתי עם נציגי הסגל והבאתי בפני
הם את ההודעה לגבי 12 המרצים ונציגי המרצים עקרונית מתנגדים לפיטורים אחד מהם מר בן דב, יחד עם זאת הם לא חלקו על מי מהשמות ולא ביקשו לערער ולא פנו לבוררות בענין הזה. הם היו שותפים לדיון שקיימנו ב-21 לאותו חודש עם כלל ראשי המחלקות" (עמ' 33 ש' 8-18).
מסקנתנו היא, איפוא, כי בוצע הלכה למעשה שלב התאום עם נציגות העובדים.
יא. הנה כי כן מתצהירו של נשיא הנתבעת וחקירתו עולה כי נשיא הנתבעת פעל, בענין פיטורי התובע, בהתאם להוראת ההסכם החל על הצדדים והודיע לתובע במכתב על פיטוריו (מכתבו מיום 26.5.02) רק לאחר שבצע תאום עם נציגי ארגון המרצים. בית הדין סבור כי משנשיא הנתבעת הביא את ענין פיטורי המרצים לרבות התובע בשלוש פגישות: ביום 5.5.02, 12.5.02 וביום 21.5.02. ובכל שלוש הפגישות לא הועלתה התנגדות ספציפית של מי מנציגי הועד לעצם קיצוץ משרתו של התובע יצא נשיא הנתבעת ידי חובת התיאום. שכן, בית הדין סבור כי חובת התיאום ליישוב המחלוקת לגבי הקיצוץ מתחייבים רק כאשר ישנה מחלוקת על עצם הצורך בקיצוץ. משבמקרה דנן לא חלקו נציגי הארגון בפגישות השונות על הצורך לקצץ במשרת התובע יצא נשיא הנתבעת ידי חובת התיאום הנדרשת בהסכם.
יב. מכאן, משפיטורי התובע בוצעו רק לאחר קיום כל השלבים המתחייבים מתקנון הנתבעת ומההסכם הקיבוצי קובע בית הדין כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים בהתאם להסכם הקיבוצי.
8. זכות הטיעון:
א. לטענת התובע, על אף שישיבת הועדה המחלקתית התקיימה ביום 26.2.02 הודעת הפיטורים נמסרה לו, לראשונה, ביום 5.5.02. כשבמהלך אותה תקופה, שבה התגבשו הליכי הפיטורים, לא ניתנה לו זכות להשמיע את טענותיו כנגד פיטוריו.
ב. לאחר שבית הדין עיין בטיעוני הצדדים, תצהיריהם וחקירותיהם, קובע בית הדין כי מבלי שיזקק להכריע בשאלה האם היתה חובה על הנתבעת כגוף נתמך ליתן לתובע זכות טעון. הרי במקרה דנן, ניתנה גם ניתנה לתובע הזכות להשמיע את טענותיו הן בפני
מר ברגר והן בפני
נשיא הנתבעת בטרם החלטה סופית בעניינו.
ג. בענין מתן זכות הטיעון לתובע העיד מר ברגר בתצהירו:
"לאחר שהמלצת המחלקה לקיצוץ הועברה לראש האקדמיה ולאחר שנערכו דיונים שונים בהנהלת האקדמיה בנושא הקיצוצים. לרבות התייעצות של ההנהלה עם וועד ארגון המורים אשר בסופם החליטה הנהלת האקדמיה על קיצוץ משרתו של התובע. הזמנתי את שוקה לשיחה, במטרה לדון עמו על קיצוץ משרתו ולמסור לו את ההסברים להחלטה בענין.
בשיחה זו, שנערכה כמחצית השעה, לא אפשר לי התובע כמעט פתחון פה. הוא תקף אותי והאשים אותי בכך שאני "מתקפל" מול ראש האקדמיה וכי ראש האקדמיה כביכול "עושה בי כבשלו" ועוד. שוקה אף החריף והאשים אותי (למותר לציין - ללא כל בסיס) כי יש לי כביכול "עניינים אישיים" עמו. חרף מאמצים חוזרים ונשנים מצידי להסביר את עמדתי ועמדת המחלקה לא אפשר לי התובע לעשות כן" (סעיפים 34-35 לתצהיר).
ד. משהתובע בחר שלא לחקור את מר ברגר לגבי תוכן השיחה שהתקיימה ביניהם בענין קיצוץ משרתו. מקבל בית הדין כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה בשיחה בין התובע לבין מר ברגר לא נתן התובע למר ברגר פתחון פה, האשימו והתקיפו. כך שאינו יכול לטעון כי לא ניתנה לו זכות השימוע.
ה. בענין זה, העיד נשיא הנתבעת, בתצהירו, כי זימן את התובע לפגישה עימו ביום 13.5.02. וזאת טרם משלוח מכתב הפיטורים ולאחר הפגישות עם נציגי הארגון:
"התובע, בהגיעו לפגישה עמי (לאחר דחה אותה מספר פעמים) נכנס לחדרי כשהוא סר וזעף, ומיד עם כניסתו לחדרי נהם לעברי בטון כעוס ונרגז: "ד"ר ספוז'ניק, מה יש לך נגדי?!". נסיתי לפתח עם התובע שיחה כיאה לבני תרבות. ניסיתי לפרט בפני
התובע את השיקולים שהביאו להחלטה להפסיק את עבודתו בבצלאל. התובע מיאן להקשיב, ותחת זאת חזר ותקף אותי בטענות כאילו אני פועל באופן אישי נגדו.
הבהרתי לתובע כי אינני מעורב כלל בהחלטה על קיצוץ משרתו.
התובע בתגובה טען בפני
כי מר ברגר אמר לו שאני הוריתי על פיטוריו וכי אני "הצמדתי אקדח לרקתו של מר ברגר" בדרישה לפטרו.
בו במקום זימנתי את מר ברגר לחדרי.
מר ברגר הגיע, שמע את טענות התובע והבהיר מיידית כי לא זכור לו כלל שהשתמש בביטוי "הצמיד אקדח" בהתייחס אלי, וכי בכל מקרה דבריו בהקשר הרלוונטי היו מטאפוריים, ונועדו להביע בצורה ציורית את האולטימטיבית שבדרישתי ממנו לבצע קיצוץ במשרות ההוראה במחלקה שלו. בנוסף הבהיר מר ברגר כי מעולם לא טען שאני הוריתי על פיטוריו של התובע, וכי שמו של התובע כלל לא עלה על ידי בהקשר של הצמצומים שנדרשו במחלקה לצילום.
לאחר שהדברים הובהרו מר ברגר עזב את החדר ואני התכוונתי לשוב לשיחה לגופו של עניין. בשלב זה, עלב בי התובע בצורה גסה ופוגעת בהטיחו נגדי: "אני מכיר אותך ואת הקאפואים שלך", התייחסו למר ברגר. לאור דברים פוגעים ומעוררי שאט נפש אלה, שמשמעותם כאילו אני נוהג בשיטות נאציות וכי מר ברגר הינו כביכול "קאפו" שלי, משתף פעולה, סירבתי להמשיך בשיחה והודעתי זאת למר גלוטמן".(סעיפים 33-37 לתצהיר).
ו. בחקירתו בבית הדין, חזר נשיא הנתבעת על עמדתו כי הזמין את התובע על מנת להשמיע את עמדתו לאור המלצות ראשי המחלקות. ואולם, התובע נכנס בתקיפות כשהוא מטיח בו:"מה יש לך נגדי?!" והוסיף כי 'הצמיד אקדח לרקתו' של מר ברגר ואילצו לפטרו (עמ'/ 31 ש' 13-23).
ז. התובע בחקירתו את מר ברגר, נמנע מלחקרו בענין הפגישה עם הנשיא אליה הצטרף ובה הכחיש כי הנשיא הצמיד אקדח לרקתו בענין פיטורי התובע.
ח. מעיון בחקירתו של התובע בבית הדין (עמ' 13 ש' 4 לפרוטוקול) עולה כי התובע לא הכחיש כי השתמש במילה "קאפו". אך טען כי התכוון לדרך שבה ראשי המחלקות מופעלים על ידי נשיא האקדמיה ואישר שמיד לאחר מכן חזר ושאל את נשיא האקדמיה 'מה יש לו נגדו ומדוע הוא פוגע בו אישית?'.
הנה, לא די שהתובע כאשר ניתנה לו הזדמנות לשימוע חזר על אותה מתכונת כפי שהיה בשיחתו עם מר ברגר. הרי, שבחר להשתמש באחד המונחים הפוגעים והמעליבים ביותר בעולם היהודי שלאחר השואה.
משמעו הריאלי של דבר זה כי התובע בחר, למרות שניתנה לו זכות השימוע, לבעוט באפשרות והעדיף את דרך התקיפה והעלבון במקומה. ועל כך, לא ניתן לאמר כי לא ניתנה לו, לתובע, זכות השימוע בטרם פיטוריו.
הנה כי כן, לא מצאנו כל בסיס לטענתו של התובע כי נשללה ממנו זכות השימוע, בטרם פיטוריו. ונזכור שמכתב הפיטורים, אותו מכתב שלמעשה יצר את המצב של ניתוק יחסי עובד ומעביד נשלח אליו רק לאחר שניתנו לו שתי אפשרויות שימוע עליהן למעשה ויתר בהתנהגותו. נראה לנו כי אין שונה הדבר מאותו מקרה שבו הוזמן עובד להשמיע טיעוניו וסרב להופיע וויתר על זכותו. דבר שנתן לגוף המוסמך על כך את הרשות להחליט על הפיטורים (ר' דב"ע נא210-3 יוסף ויסוסר נ' מועצה מקומית רמת השרון פד"ע כד 295 וכן דב"ע נז 89-3 עבדאללה טריף נ' מועצה מקומית ג'וליס [לא פורסם]) והמסקנה מכך, ברורה - אין בסיס לטיעונו זה של התובע.

9. שיקולים זרים -
התובע, בבבקשתו (סעיפים 6,7,17,18,19,20) יצר, או ביקש ליצור, כך עולה מקריאת המסמך, רושם כי פיטוריו הן תוצאת נקמנות מצד נשיא האקדמיה בצלאל, בעקבות היותו של התובע לוחם פעיל במאבק ארגון המרצים כנגד ההנהלה.
בחקירתו הנגדית (עמ' 14-15) עלה כי הדברים שבגללם טוען התובע שנשיא
האקדמיה נטר לו, כלל לא הועברו על ידו לנשיא האקדמיה שלא נכח במקום
בו אמר אותם. כן מסתבר, שהדברים הנוגעים לפיטוריו של מר אדרי גם הם
לא מבוססים על ידיעה אישית.
מאידך, כפי שראינו, את הליך פיטוריו של התובע, לא מצאנו בו ולו עקבה קטנה לכך שפיטוריו של התובע נבעו משיקולים זרים וממערכת יחסים משובשת שהיתה או לא היתה לו עם נשיא האקדמיה (מכל מקום, הוא לא הוכיח לנו כלל קיומה של מערכת כזו).
כפי שראינו, ההליך בו הוצע שמו כמועמד לפיטורים לנשיא האקדמיה, נבע מתוך המחלקה אליה השתייך אשר היתה מחוייבת בקיצוץ תקציבי והיא אשר הציעה את שמו לנשיא האקדמיה. במסגרת אותו הליך של צמצומים שנגזר עליה כמו על גופים רבים במשק בתקופה זו.
הנה כי כן, גם לא מצאנו כל ביסוס לטענה זו. וחבל שנטענה בכלל.

סוף דבר:

לא מצאנו כל בסיס ועילה להעתר לבקשה ולתביעה שלפנינו לביטול פיטורי התובע ולשאר הסעדים שביקש כנגזרים מפיטוריו.

התביעה נדחית, על כל ראשיה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום......................... בהעדר הצדדים.
מר שלו
נציג ציבור
א. תיבון
שופט, אב"ד
מר גרנות
נציג ציבור








עב בית דין אזורי לעבודה 1956/02 יהושע גלוטמן נ' בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (פורסם ב-ֽ 01/01/2003)