פסקי דין על סעדיה נאסר | פסקי דין על תייסיר נאסר | פסקי דין על עמאד נאסר | פסקי דין על סאלח טאלב נאסר | פסקי דין על טאלב סאלח נאסר |

7428/04 א     30/03/2006




א 7428/04 סעדיה נאסר, תייסיר נאסר, עמאד נאסר נ' סאלח טאלב נאסר, טאלב סאלח נאסר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום כפר-סבא
א
007428/04


בפני
:
כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע
תאריך:
30/03/2006



בעניין:
1. סעדיה נאסר

2. תייסיר נאסר
3. עמאד נאסר


ע"י ב"כ עו"ד איהאב עבד אלחי

התובעים


נ
ג
ד


1. סאלח טאלב נאסר

2. טאלב סאלח נאסר


ע"י ב"כ עו"ד משה מאור

הנתבעים

פסק דין



התובעים והנתבעים הינם קרובי משפחה, בניה ונכדיה של המנוחה סליקה מחמוד נאסר, ויורשים במשותף (יחד עם אחים ואחיות אחרים) של חלקת אדמה בטירה, הידועה כחלקה 18 בגוש 7779 (להלן: החלקה), וזאת לפי צו ירושה של ביה"ד השרעי.

התביעה נסבה על הריסת מחסן בלוקים, שהיה בנוי מזה עשרות שנים על החלקה (להלן: המחסן). לטענת התובעים, היה המחסן בבעלותם ו/או החזקתם של התובעים 1-2, אשר אחסנו בו ציוד חקלאי (צינורות, חישוקי מתכת וכו') ששימש אותם לעיבוד קרקע חקלאית סמוכה.

הנתבעים בנו, לפני מספר שנים, בית דירות הגובל במחסן (תצלומים נ/1, נ/2).

אין מחלוקת, כי ביום 2.9.04, הרסו הנתבעים – אב ובנו - או מי מהם, באמצעות טרקטור, את המחסן, ללא הסכמת התובעים.

התובעים טוענים כי ההריסה היתה בלתי חוקית, וכי תוך ביצוע ההריסה נגרם נזק לציוד החקלאי שהיה מאוחסן במחסן, אשר ערכו מגיע ל-11,500 ₪. כן טוענים התובעים כי במהלך האירוע ניסה התובע 2 למנוע את ההריסה, והותקף פיזית ע"י הנתבע 2, וכך נגרמו לו נזקי גוף – חבלות, שפשופים ופצעים ברוב חלקי גופו.

הנתבעים טוענים, כי התובעים לא הוכיחו, כי המחסן נמצא בבעלותם ו/או חזקתם הבלעדית, ומכאן שלא עמדו בנטל הראשוני המתחייב לפיו יש להראות לביהמ"ש את עניינו של התובע בנושא התובענה. למעשה הוכח ההפך, כי החלקה והמחסן היו בבעלות וחזקה משותפת של כלל היורשים, לרבות הנתבעים, וכי לתובעים לא היו כל זכויות אישיות בו.

לגרסת הנתבעים, מדובר במחסן פשוט הבנוי מבלוקים, ללא רצפת בטון וללא גג, אשר נבנה על-ידי סב המשפחה לפני שנים רבות, ללא היתר, ובשנים האחרונות הוזנח והפך למפגע בטיחותי. זאת ועוד, הריסתו של המחסן נדרשה מפורשות על-ידי עירית טירה במסגרת היתר הבניה שניתן לבית הנתבעים בשנת 1998.

הנתבעים הציגו מכתב של עירית טירה (שנכתב אחרי האירוע), המצביע על כך שהמחסן חרג מגבולות החלקה ונבנה על קרקע ציבורית, כך שמעבר לבנייתו ללא היתר, גם חסם דרך ציבורית הנמצאת בבעלות עירית טירה.

הנתבעים מכחישים כי היה קיים ציוד חקלאי במחסן וטוענים כי הפעילות החקלאית של התובעים בקרקע הסמוכה פסקה לפני שנים רבות, והמחסן עמד ריק.

הנתבעים מכחישים כי תקפו את התובע 2.

דיון

בהיתר הבניה שניתן ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה אל-טירה בשנת 1998, מסומן המחסן בצבע צהוב – כמיועד להריסה. הנתבע 1 העיד כי עיכב את ביצוע ההריסה עד שנת 2004 אך לנוכח העובדה שהמחסן הפך למפגע בטיחותי ותברואתי (נחשים) – החליט להרוס אותו בשנת 2004.

אין חולק, כי המחסן הוקם לפני כ-40 שנה, ללא היתר. התצלומים (מלפני ההריסה) מאששים את טענת הנתבעים, כי מדובר במבנה בלוקים קטן ורעוע, ללא גג וללא רצפה יצוקה.

התובע 2 העיד כי היו במחסן צינורות, ממטרות, שולחנות, חומרי הדברה ועוד ציוד חקלאי. לדבריו, הוא מגדל על הקרקע החקלאית בחלקה תותים. התובעת 1 העידה כי "היו מגדלים עגבניות והיו עושים את המיון של העגבניות בתוך המחסן, וגם את המיון של התותים עושים בתוך המחסן". מעדויות הנתבעים ומתצלומים שהגיש ב"כ הנתבעים עולה, כי לא בכדי דיברה התובעת 1 בלשון עבר, שכן הפעילות החקלאית בקרקע הסמוכה פסקה מזה שנים לא מעטות, ועמה פסק השימוש השוטף במחסן, ונראה כי הציוד החקלאי שהיה בו (לפי התצלומים של ערימת הפסולת שנותרה לאחר הרס המחסן), שכלל צינורות וחישוקי מתכת, עמד שם שנים רבות כאבן שאין לה הופכין.

לא הוכחה פעילות חקלאית של התובעים בהווה, ולא רכישת ציוד חקלאי חילופי (שהיתה הכרחית אילו היה מדובר בציוד שבשימוש שוטף!). יצויין, כי התובעת 1 הינה קשישה והתובע 2 עובד מזה שנים כנהג מונית, כגרסת הנתבעים שלא נסתרה.

על כן אני קובעת כי לא הוכח שהתובעים עשו שימוש שוטף במחסן עובר להריסתו, וכי לא היו להם זכויות בעלות ו/או חזקה בו יותר מאשר לנתבעים וליורשים האחרים.

אני דוחה את הטענה, כאילו משהופקעה רצועת הקרקע עליה בנוי היה המחסן לצרכי ציבור, רק העיריה היתה מוסמכת להרוס את המחסן. לנוכח היתר הבניה בו סומן המחסן כמיועד להריסה, ולאור היותו מכשול בשטח המיועד לדרך ציבורית, חובה היתה על הנתבעים – להם ניתן ההיתר – להרוס את המחסן. העובדה כי מילאו את חובתם באיחור של מספר שנים, אינה מקנה לתובעים זכויות שלא היו להם מלכתחילה.

לעניין הציוד החקלאי – אני יוצאת מהנחה כי הצינורות והחישוקים שהיו במחסן בעת הריסתו היו שייכים לתובעים או מי מהם, והוכח כי לא נמסרה להם הודעה מוקדמת ע"י הנתבעים כדי שיפנו את הציוד מהמחסן, ככל הנראה עקב התנגדותם הצפויה להריסה, והנתבעים אף לא טרחו לעשות זאת בעצמם. ברם, לעניין שווי הציוד לא הובאו הוכחות כלשהן, ואינני יכולה להסתמך על טענות סתמיות בכתב התביעה בדבר ערכו של הציוד (שברובו כלל לא הוכח כי היה קיים במחסן) - טענות שלא נתמכו לא בחוו"ד שמאי, לא בהצעת מחיר, כשהבסיס להערכה הנטענת אפילו לא פורט כדבעי בתצהירי התובעים.

לעניין התקיפה – התובע 2 היה העד היחיד לתקיפה הנטענת כלפיו. התובעים זימנו עדי ראיה אך הללו הכחישו את הטענה כי היו עדים לאירוע בו הותקף התובע 2 ע"י הנתבע 2. אחד העדים טען כי הגיע לאחר האירוע וראה התגודדות, והשני אמר כי ראה את התובע 2 בדחיפות הדדיות עם אדם אחר שאינו מוכר לו (ולא אחד הנתבעים).

התובע 2 טען בתצהירו, כי - "רצתי אל זירת האירוע כדי לבדוק את הנעשה וכדי להתנגד להליך ההריסה ולכל הפחות להציל כמה שאפשר את המחסן... משראו הנתבעים את התנגדותי, הם קפצו עלי והחלו להכות אותי בכל חלקי גופי. לא יכולתי להגן על עצמי, אך הצלחתי להדוף אותם וברחתי משם". גרסה זו מצטיירת כמגמתית, מוטה ונעדרת פירוט עובדתי מספיק. התעודה הרפואית שהוצגה, מיום האירוע, מלמדת על כך שבבדיקה נמצאו על גוף התובע 2 "סימני חבלה מפושטים אזור צוואר, ידיים ורגליים".

הנתבעים הכחישו את התגרה הנטענת מכל וכל, ומעדות אחד מעדי התביעה עולה כי התובע 2 התקוטט עם אדם אחר. ברם, גם אם אניח כי היה עימות בין מי מהנתבעים לבין התובע 2 במהלך ההריסה, לא ברור כלל מי החל בעימות, מי התוקף ומי המותקף. הנתבעים, בעת עדותם, לא הותירו עלי רושם של אנשים אלימים, הנוהגים ליישב סכסוכים בכח הזרוע, ונוכח חולשתה של גרסת התובע 2 איני יכולה לקבוע ממצאים עובדתיים לגבי התקיפה הנטענת. יצויין, כי התובע 2הגיש תלונה במשטרה לגבי האירוע, אך מדברי הנתבעים עולה כי כלל לא הוזמנו לחקירה ופשיטא שלא הוגש כתב אישום.

לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ו (30 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתקים לצדדים.




ניצה מימון-שעשוע
, שופטת








א בית משפט שלום 7428/04 סעדיה נאסר, תייסיר נאסר, עמאד נאסר נ' סאלח טאלב נאסר, טאלב סאלח נאסר (פורסם ב-ֽ 30/03/2006)