פסקי דין על ראיסה זוננאשוילי |

1653/06 בש     27/02/2006




בש 1653/06 ראיסה זוננאשוילי נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
בש 001653/06


בפני
:
כב' השופט אלטר משה
תאריך:
27/02/2006




בעניין
:
ראיסה
זוננאשוילי
המבקשת







נ
ג
ד


מדינת ישראל

ע"י היחידה המרכזית מחוז הצפון
המשיבה






החלטה


המבקשת, אשה בת כ- 70 שנה, הינה, לטענתה, הבעלים והמנהלת של עסק בשם "כרמן המרות", המתנהל ברחוב הגעתון 20 נהריה והעוסק במתן שירותי מטבע (להלן: "העסק").

בתאריך 17/01/06 נערך חיפוש בעסק, במסגרת פעילות משטרתית ביחד
עם נציגי משרד האוצר, זאת
בעקבות חשדות
כי בעסק
ו/או
באמצעותו
בוצעו עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן

: "חוק איסור הלבנת הון").

במהלך החיפוש נתפס כסף מזומן, חלקו במטבעות זרים, בשווי כולל של מעל ל- 400,000 ש"ח.

בפני
י בקשת המבקשת להורות למשיבה להחזיר לה את הכסף שנתפס. הבקשה מבוססת על הטענה כי "הכספים שנתפסו מרשות המבקשת הינם חלק אינטגרלי לקיום העסק", וכי מדובר בעסק חוקי ולגיטימי למתן שירותי מטבע והכסף שנתפס הינו בעצם "מלאי" של העסק והמשך החזקתו בידי המשטרה "תשתק את העסק". עוד נטען בבקשה כי מדובר בכסף כשר אותו צברה המבקשת יחד עם בעלה בעבודה קשה, כי אין כל זיקה בין הכסף שנתפס לבין העבירות המיוחסות למבקשת וכי למבקשת עצמה אין דבר וחצי דבר עם החשדות המיוחסים לה.

המשיבה התנגדה להחזרת הכסף למשיבה
בטענה כי יש בידי המשיבה ראיות מוצקות להוכחת החשדות כי בעסק ו/או באמצעותו בוצעו עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וכי בכוונתה להגיש כתב אישום בגין העבירות שבוצעו, לטענתה, ולבקש את חילוט הכסף שנתפס. עוד טענה המשיבה כי המבקשת רשומה אמנם כבעלת העסק אולם בעל העסק האמיתי הוא בנה, מר שלום זוננאשוילי
(להלן: "שלום"), שבשל היותו בעל עבר פלילי לא יכול היה לקבל רשיון לניהול עסק כזה על שמו ולכן רשם אותו על שם אמו וכי העסק
מתנהל באופן לא חוקי.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים וכן עיינתי בחומר חקירה שהוצג לעיוני על ידי נציג המשיבה (מדובר בחומר חקירה שטרם הוצג לעיונה של המבקשת ו/או של בא כחה) נוכחתי לדעת שיש די ראיות לכאורה
להוכחת החשדות כי המבקשת ו/או מי מטעמה לרבות בנה שלום ביצעו עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון תוך כדי הפעילות שנעשתה
בעסק. עוד נוכחתי לדעת כי יש די ראיות לכאורה להוכיח
כי הבעלים האמיתי של העסק ובשל כך גם של הכסף שנתפס, הוא שלום ולא המבקשת.

כאמור, בכוונת המשיבה להגיש כתב אישום נגד המעורבים - המבקשת ובנה שלום - ולאור הראיות שהוצגו בפני
י קיים סיכוי סביר שההליך יסתיים בהרשעה וכי אם בסופו של ההליך תבקש המשיבה לחלט את הכסף שנתפס, רב הסיכויים שביהמ"ש יעתר לבקשה, זאת מכח הוראות סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. בהקשר זה
ראוי לציין שמחומר החקירה עולה שסכום הכסף שנתפס קטן בהרבה מסך כל העסקאות שלא דווחו לרשות לאיסור הלבנת הון, כמתחייב מהוראות חוק איסור הלבנת הון.

נשאלת השאלה האם העובדה שקיימת אפשרות סבירה לכך שהכסף שנתפס
יחולט בסופו של ההליך (אם אמנם יוגש כתב אישום והמבקשת ו/או שלום יורשעו) די בה
כדי להצדיק את המשך החזקתו של הכסף בידי המשיבה.

כפי שנאמר ע"י כב' השופטת הגב' טובה שטרסברג - כהן בבש"פ 7715/97, שושנה חג'ג' ואח' נ' מדינת ישראל
ואח' (פורסם בפד"י כרך נב'
חלק ראשון, עמ' 14),


"התפיסה בפועל של הרכוש
היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד...


... הפגיעה ברכושו של אדם ע"י נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד,
היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך
יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון
ובהעדר אמצעים חילופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עקרון המידתיות המקובל עלינו" (שם, בעמ' 17 ו- 18).


החרה החזיק אחריה כב' השופט מר מ. חשין באומרו, ברע"פ 1792/99, אלי גאלי נ' מדינת ישראל
(פורסם בפד"י כרך נג' חלק שלישי, עמ' 312), כי


"... המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים - מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה - ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה - ועל בית המשפט בשבתו לביקורת על מעשי המשטרה - לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אולם גם אם המשך החזקת
הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר : שומה עליו על בית המשפט לבדוק
ולמצוא אם קיימת חלופה אשר
תשיג את תכלית 'מעצרו' של הנכס, אך פגיעתו בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס." (שם, בעמ' 323,
324).

ומה היא "תכלית 'מעצרו' של הנכס" במקרה שבפני
י? להבטיח שניתן יהיה לחלטו בסופו של ההליך. אין ספק בעיני שאם הכסף שנתפס במקרה זה יוחזר למבקשת ללא כל ערבויות ובטחונות הוא עלול להעלם ולא ניתן יהיה לחלטו. בא כח המבקשת הציע, כחלופה, למשכן את בית מגוריה של המבקשת, הנמצא בנהריה
רח' קיבוץ גלויות 75. חלופה זו אינה נראית ראויה בעיני מכמה טעמים:

א.
אין לדעת, לפחות בשלב זה, מה שוויו של הבית, האם הוא בבעלותה הבלעדית של המבקשת ואם לא רובצים עליו עיקולים ו/או שעבודים.

ב.
הליך המימוש של מישכון הרובץ על נכס מקרקעין המשמש למגורים עלול להיות ארוך ומייגע.

נציג המשיבה הביע הסכמה להחזיר את הכסף אם תומצא ערבות בנקאית בגובה
הסכום שנתפס. אני סבור שחלופה זו הינה בהחלט חלופה
ראויה, שכן ערבות בנקאית יהיה בה כדי להבטיח אפשרות חילוט בעתיד.

סיכומו של דבר, אני מורה למשיבה להחזיר למבקשת את הכסף שנתפס
בעת החיפוש שנערך בעסק בכתובת שד' הגעתון 20 נהריה, לאחר שהמבקשת תפקיד בידי המשיבה ערבות בנקאית צמודה למדד, בלתי מוגבלת בזמן ובלתי
מותנית, על סך 468,479 ש"ח, שזה שווי הכסף שנתפס לפי הודאת המשיבה. למניעת ספיקות הנני להבהיר כי המבקשת רשאית להפקיד
ערבות בנקאית בסכום קטן יותר, אולם אז תקבל חזרה רק חלק מהכסף שנתפס, ששוויו יהיה כסכום הערבות הבנקאית שתופקד.

אם לא יוגש כתב אישום תוך 6 חודשים מיום תפיסת הכסף (היינו עד 17/7/06) תוכל לעתור המבקשת שנית
להחזרת הכסף או להחזרת הערבות הבנקאית.

ניתנה היום כ"ט בשבט, תשס"ו (27 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.


אלטר משה
, שופט

למזכירות: נא לשלוח את העתק ההחלטה לצדדים.


001653/06בש 114 רונית ד.






בש בית משפט שלום 1653/06 ראיסה זוננאשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/02/2006)