פסקי דין על הלון מילאדי | פסקי דין על אסמאעיל חלפו | פסקי דין על הלון עמאד |

597/07 א     21/05/2008




א 597/07 הלון מילאדי נ' אסמאעיל חלפו , הלון עמאד




בעניין:
הלון מילאדי
ת.ז. 055816177
ע"י ב"כ עו"ד
מוחסן עבדול ראזק

התובעת

- נ ג ד -
1. אסמאעיל חלפו
ת.ז. 059421347
2. הלון עמאד
ת.ז. 053704706
ע"י ב"כ עו"ד
צ'יזיק אפרים

הנתבעים
פסק דין
1. חובות המלווה בהלוואה חוץ בנקאית ("השוק האפור") כלפי ערב יחיד שערב להלוואה. זו הסוגייה העיקרית הנדונה בפני
נו.

רקע

2. התביעה דנן עניינה עתירה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו יוצהר כי אין כל תוקף משפטי להערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") על חלקה 19 בגוש 17157 באדמות עוספיה (להלן: "החלקה").

3. התובעת הינה אחותו של הנתבע 2 (להלן: "האח"), והיא בעלת הזכויות ב – 900 מ"ר מתוך החלקה עליה בנוי ביתה - בניין בן 2 קומות בו מתגוררים בקומה הראשונה האח עם משפחתו ובקומה השנייה התובעת עם משפחתה (להלן: "הבית").

4. ביום 17.2.04 נחתם הסכם הלוואה בין האח לנתבע, לפיו הנתבע ילווה לאח סכום של 45,000$ (להלן: "ההלוואה"). כתנאי למתן ההלוואה עמד הנתבע על קבלת בטחונות מהאח. הבטוחה שהוצגה על ידי האח בפני
הנתבע הייתה שעבוד החלקה הרשומה כאמור על שם התובעת. לצורך הסדרת השעבוד ורישום הערת אזהרה לטובת הנתבע, חתמה התובעת על המסמכים הבאים:

* ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 18.12.2003, לפיו ייפתה התובעת את בא כוחו של הנתבע למכור את החלקה לצד ג' (להלן: "ייפוי הכוח");

* הצהרה מיום 7.1.04 בה התחייבה התובעת בפני
עורך דין, להימנע מלבצע כל עסקה בחלקה כל עוד לא בוטלה הערת האזהרה הרשומה לטובת הנתבע (להלן: "ההתחייבות").

* הצהרה של אחות התובעת, הלון עפאף, מיום 18.1.04, כמיופת כוחו של הבעלים הרשומים הנוספים של החלקה, כי היא והבעלים הרשום מסכימים לרישום הערת אזהרה על החלקה לטובת הנתבע. הצהרה זו נחתמה אף היא בפני
עורך דין (להלן: "תצהיר האחות").
* תצהיר האח מיום 10.2.04 לפיו גם הוא מסכים לרישום הערת אזהרה על החלקה (התצהיר צורף כנספח ד' לתצהיר עוה"ד של הנתבע).

(כל המסמכים לעיל ביחד – להלן: "מסמכי השעבוד").

5. מכוח מסמכי השעבוד, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הנתבע על החלקה (להלן – "הערת האזהרה"). לאחר הסדרת רישום הערת האזהרה, העביר הנתבע את כספי ההלוואה לאח.

6. משלא עמד האח בהחזרי ההלוואה, ולאחר פניות חוזרות ונשנות אל האח להחזר ההלוואה, פנה הנתבע לתובעת בדרישה כי היא תכסה את יתרת ההלוואה, שאם לא כן, הוא יממש את הבטוחה שבידיו.

תחילה התכחשה התובעת לעצם קיום השעבוד על החלקה ואולם לאחר שהנתבע המציא לתובעת את מסמכי השעבוד, טענה כי השעבוד אינו תופס, ובהתאם, הגישה עתירתה זו בה עתרה להצהרה בדבר בטלות הערת האזהרה.
טענות הצדדים

7. לטענת התובעת, היא מעולם לא נתנה הסכמתה לשעבוד החלקה לצורך ביטחון פירעון ההלוואה על ידי אחיה. לטענתה, היא כלל ידעה על ההלוואה שניתנה לאח, וממילא לא ידעה על שיעבוד החלקה להבטחת פירעון אותה הלוואה. לטענת התובעת, הנתבע מעולם לא יידע אותה בדבר ההלוואה, היא לא קיבלה כל כספים ממנו, ולא פגשה בו עד שפנה אליה בדרישה לכיסוי ההלוואה. עוד לטענתה, היא לא קיבלה ממנו העתק של מסמכי ההלוואה והשעבוד. בנוסף, טענה התובעת כי היא לא ניהלה עסק משותף עם האח, כי כיום יחסיה עמו עכורים, וכי שעבוד החלקה הינו קנוניה בין הנתבע לאח.

התובעת אישרה את חתימתה על גבי מסמכי השיעבוד, אך טענה כי חתמה עליהם מתוך הטעייה ועל בסיס תרמית ומצג שווא שהציג בפני
ה אחיה. לדבריה, החלקה הייתה שייכת לאביה ז"ל, ולאחר מותו ירשה את החלק האמור של 900 מ"ר והיא זכאית להירשם כבעלת זכויות הבעלות של חלק זה. לדבריה, אחיה מסר לה כי הוא מטפל בהשלמת רישום הזכויות בחלקה על שמה ולצורך כך עליה לסור לנוטריון ולחתום בפני
ו על המסמכים הדרושים להסדרת הרישום. לטענתה, על סמך הסבר זה של האח היא התייצבה בפני
הנוטריון וחתמה בפני
ו על ייפוי הכוח. עוד לטענתה, הנוטריון לא נתן לה כל הסבר לגבי מהות המסמך עליו היא חתמה והשלכותיו. כן טוענת התובעת כי איש מעורכי הדין הנוספים שהיו מעורבים ביצירת השעבוד, לא הסביר לה דבר, ולא יידע אותה לגבי ההלוואה, השעבוד והתוצאות המשפטיות של מסמכים אלה.

מכל האמור, טוענת התובעת כי ייפוי הכוח ויתר מסמכי השעבוד, בטלים. עוד לטענתה, אין תוקף להערת האזהרה שכן היא נרשמה על גבי הערת אזהרה קיימת.

8. לטענת הנתבע, התובעת והאח היו שותפים בעסקי מזון ולאחר שהם נקלעו לקשיים כלכליים הם פנו אליו, באמצעות האח, וביקשו כי ילווה להם כספים. לטענתו, הוא התנה את מתן ההלוואה בקיום בטוחה, ובהתאם, שועבדה החלקה לטובתו על דעתה והסכמתה של התובעת. לטענתו, התביעה מהווה קנוניה בין התובעת לאח מתוך מטרה להתחמק מהחזר ההלוואה. עוד לטענתו, בעת פנייתו לתובעת בדרישה לסילוק החוב, לא התכחשה התובעת לקיום השעבוד, אלא ביקשה ארכה לסילוק החוב.

9. האח לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיונים ולא הגיש סיכומים בתיק.

דיון

ההלוואה

10. אין למעשה מחלוקת כי הנתבע נתן הלוואה לאח. כן אין עוד מחלוקת כי התובעת חתמה על מסמכי השעבוד. כך, גם אחות התובעת אינה מתכחשת לחתימתה על התצהיר.

כאמור, התובעת טוענת כי אין ליתן תוקף למסמכי השעבוד באשר היא חתמה עליהם בלא שידעה על השיעבוד ומתוך הטעייה, תרמית ומצג שווא שנעשו על ידי אחיה ובידיעת הנתבע. מכאן, שיש לדון תחילה בשאלה העובדתית - האם ידעה התובעת אודות מתן ההלוואה והאם נתנה הסכמתה לשעבוד החלקה להבטחת פירעון ההלוואה? תשובה שלילית לשאלה זו, תוביל לדיון בשאלה המשפטית – מה הנפקות של אי ידיעתה והעדר הסכמתה של התובעת לערוב לאחיה?

11. אקדים את המאוחר ואומר כי במחלוקת עובדתית זו, שוכנעתי כי התובעת דוברת אמת, וכי היא חתמה על מסמכי השעבוד על סמך מצג השווא שהציג בפני
ה אחיה, לפיו מדובר במסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בחלקה על שמה, וכי היא לא הייתה מודעת לכך כי בחתימתה על ייפוי הכוח, היא למעשה שעבדה את ביתה. אדגיש כי אין בכך כדי לקבוע שהתובעת לא התרשלה בעת שחתמה על מסמכי השעבוד בלא שעיינה בהם תחילה, ועל כך בהמשך.

למי ניתנה ההלוואה

12. כדי להשיב על השאלה האם ידעה התובעת על מתן ההלוואה, יש תחילה לבחון למי למעשה ניתנה ההלוואה.

אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה נחתם בין הנתבע לאח בלבד וכי התובעת לא הייתה צד להסכם זה. לפיכך, על הנתבע, הטוען כי התובעת היתה צד להסכם ההלוואה, להוכיח טענתו זו העומדת בסתירה להסכם ההלוואה.
הנתבע לא המציא כל ראייה לכך שהתובעת הייתה שותפה ביחד עם אחיה בקבלת ההלוואה. אציין כי טענת הנתבע כי התובעת והאח מנהלים עסק משותף, וכי הוא הבין כי כספי ההלוואה נועדו לשרת את שניהם באותו עסק משותף, לא הוכחה על ידו. מחומר הראיות עולה כי התובעת ובעלה מנהלים חנות בעספיא, בעוד שלנתבע עסק נפרד בחיפה (ראו עדות התובעת – פרו' ע' 13, שור' 11-16; וכן עדות עוה"ד של הנתבע לפיו הוא נפגש עם האח במסעדה של האח בחיפה – פרו' ע' 19, שור' 15-21).

13. זאת ועוד, דווקא עדותו של הנתבע תומכת בגרסת התובעת כי לא הייתה שותפה לאחיה בנטילת ההלוואה. מעדותו עולה כי הוא מעולם לא פגש בתובעת קודם לחתימתה על מסמכי השעבוד, ואף לא דיבר עמה טרם מתן ההלוואה, וכל שיחותיו היו עם האח בלבד. עוד הודה הנתבע כי הוא מסר את כל כספי ההלוואה ישירות לאח.

14. המסקנה מהאמור היא כי מאחר שהסכם ההלוואה נחתם עם האח בלבד והוא זה אשר קיבל את הכסף מהנתבע, ובהעדר כל ראיות לסתור, יש לקבוע כי התובעת לא נטלה מהנתבע כל הלוואה, ולכל היותר ערבה לחובות אחיה בגין ההלוואה.

טענת התרמית ומצג השווא

15. האם ידעה התובעת אודות ערבותה והאם הסכימה לשעבד את ביתה לטובת ההלוואה שנטל אחיה?

עדות התובעת בדבר מצג השווא שהציג אחיה בפני
ה הותירה עלי רושם מהימן. גרסתה זו נראית לי הגיונית ומתקבלת יותר על הדעת מאשר הגרסה לפיה התובעת הסכימה לשעבד את ביתה היחיד, ללא הסכמת בעלה, לטובת הלוואה שהיא כלל לא נהנתה ממנה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מצבו הכלכלי הקשה של האח כפי שהיה בעבר (עדות התובעת לגבי מצבו הכלכלי של האח, פרוטוקול עמוד 10), וכן נוכח היות האח "מנהיג המשפחה" (כדברי הנתבע).
16. עדות התובעת בעניין זה נתמכה בעדותו המהימנה של בעלה כי גם הוא לא ידע דבר אודות ההלוואה או שעבוד החלקה. נדמה כי אין זה מתקבל על הדעת שהתובעת תשעבד את ביתם ללא קבלת אישורו של בעלה לכך.

17. זאת ועוד, בחינת עדויות הנתבע ועדיו מעלה כי אין בכוחן של עדויות אלה כדי לסתור את טענת התובעת כי אחיה ו/או הנתבע לא יידעו אותה בדבר ההלוואה והשיעבוד. אומנם אני סבורה כי הנתבע סבר לתומו שהתובעת הסכימה לשעבוד, או למצער, עצם עיניו בעניין זה (ומטעם זה איני סבורה כי הוא היה שותף לקנוניה עם האח או למצג השווא כלפי התובעת), אך העובדה כי הוא סבר שהתובעת מודעת לאמור, אינה מהווה ראייה כי אכן כך היה. אקדים את המאוחר ואציין כבר בשלב הזה כי שוכנעתי שהנתבע או מי מטעמו, לא שוחחו עם התובעת לגבי ההלוואה, לא מסרו לה כל פרטים בדבר ההלוואה, ולא ווידאו עימה כי היא מבינה במה מדובר וכי היא מסכימה לשעבד את ביתה להבטחת פירעון ההלוואה.

אדגיש כי הנתבע אישר בעדותו שהתובעת לא נכחה בפגישה בה הוסכם כי החלקה תשועבד כבטוחה להלוואה (פרוט' עמ' 25 שו' 16-17).

18. יתירה מכך, הנתבע עצמו העיד כי הוא לא ידע הלכה למעשה למי שייכות הזכויות בבית. לדבריו, האח מסר לו כי הוא בעל זכויות הבעלות בבית, וכי האח עושה טובה לתובעת כאשר הוא מאפשר לה לגור בקומה השנייה של הבניין. ראו:

"לשאלת בית המשפט למה אמרתי שזה הבית שלה, אני משיב, כי עימאד אמר לי שכל הבניין שלו והוא עושה טובה לאחותו שהיא גרה מעליו בשכירות.... אני לא יודע של מי הבניין..." (פרוט' מיום 21.11.07 עמוד 27 שורות 5-9).

נוכח עדות זו, לפיה הנתבע בעצמו לא ידע כי הבית המשועבד הוא ביתה של התובעת דווקא, ברי כי הוא לא יכול היה לדעת שהתובעת הסכימה לשעבודו.
מסמכי השיעבוד

19. האם חתימת התובעת על מסמכי השעבוד מלמדים כי הסכימה לשעבד את זכויותיה בבית?
אני סבורה כאמור, כי העובדה שהתובעת חתמה על מסמכי השיעבוד, אינה מלמדת מני ובי כי היא הסכימה לשיעבוד. אני מקבלת את עדותה של התובעת כי היא חתמה על המסמכים מבלי שקראה תחילה את תוכנם וזאת מתוך שסמכה על אחיה ועל דבריו כי המסמכים נועדו לאפשר את הסדרת רישום הזכויות בחלקה על שמה. אציין כי במערכת היחסים ששררה בין התובעת ואחיה במועד מתן ההלוואה (התובעת הסכימה לאפשר לאחיה להתגורר עם בני משפחתו בדירה שבבעלותה ללא תשלום דמי שכירות, תוך שהתובעת סייעה לו ואף שילמה תשלומים חודשיים בתיקי הוצאה לפועל אשר נפתחו כנגדה בגין חובותיו), אין תימה כי התובעת האמינה לאח וחתמה על המסמכים.

20. הנתבע טוען עוד כי עורכי הדין הסבירו לתובעת, בטרם חתמה על המסמכים, את מהותם של המסמכים ומשמעות חתימתה עליהם.

בחינת העדויות והראיות שלפני מוליך למסקנה כי טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבע. שוכנעתי כי התובעת חתמה על מסמכי השעבוד מבלי שקדם לחתימה כל הסבר מצד מי מטעם עורכי הדין שטיפלו בעניין – עורך דינו של הנתבע שערך את מסמכי השעבוד, והנוטריון בפני
ו חתמה התובעת על ייפוי הכוח.

21. עורך דינו של הנתבע, מר עיסאם סבאח, העיד כי הוא זה שערך את מסמכי השעבוד, אך לבקשת האח, המסמכים נחתמו בפני
עורכי דין אחרים המצויים בעוספיה, מקום מגוריהן של התובעת ואחותה. בהתאם לעדותו, הוא מעולם לא נפגש עם התובעת, אם כי שוחח עמה בטלפון. לטענתו, התקיימה שיחת טלפון עם התובעת מהחנות של האח, במהלכה הוסבר לה על ידו ועל ידי האח, מהות המסמכים עליהם נדרשת חתימתה והיא נתנה הסכמתה לכך.

אלא, שעו"ד סבאח נמנע מלהעיד כי הוא אישית מסר לתובעת את כל הפרטים בדבר ההלוואה ושעבוד ביתה לצורך הבטחת ההלוואה.
אה – "הסברתי לה שהיא צריכה לחתום על ייפוי כוח נוטריוני אצל נוטריון ואני אמרתי לה שאני אודיע לה איזה נוטריון לאחר שאשלח אליו את החומר. לשאלת בית משפט אם אני זוכר מה אני אמרתי לה, באותו מעמד אני יודע שהיא הבינה את הכל, לא זוכר בדיוק מה אמרתי לה... ש. דיברת איתה טלפונית כשהסברת לה שהיא הולכת לחתום עבור הלוואה? ת. הסברתי לה שהיא צריכה לחתום אצל נוטריון ואני זוכר שבאותו מעמד הסיטואציה היתה מובנת על מה הולכים פה" (פרוט' עמ' 19 ש' 6 עד 14".

22. מדברים אלה מתקבל הרושם כי עו"ד סבאח לא יכול היה לאשר בוודאות שהוא אמר או הסביר לתובעת כי המסמכים שהיא נדרשת לחתום עליהם, נועדו לאשר את שעבוד ביתה לטובת ההלוואה. עו"ד סבאח זכר כי הוא הסביר לתובעת שעליה לחתום בפני
נוטריון וכי הוא יודיע לה לאיזה נוטריון לפנות, אך לא זכר מה הוא אמר לה לגבי ההלוואה או לגבי שעבוד ביתה (שם, ש' 8). הרושם שלי הוא כי העד, בהגינותו, נזהר מאוד בלשונו בעניין זה, וכנראה לא בכדי.

23. מכל מקום, חוסר זכרונו של העד לגבי הדברים שהוא אישית אמר לתובעת לעניין מהות החתימה על המסכים, מעורר בעניי ספק באשר לאמירת הדברים באופן ברור ומפורט, ולפיכך, אין בעדות זו כדי לקעקע את גרסת התובעת כי לא הוסבר לה מהות המסמכים טרם חתימתה עליהם.

אעיר כי אומנם עו"ד סבאח העיד גם כי הוא היה נוכח בעת שהאח שוחח עם התובעת בטלפון והוא שמע שהאח הסביר לתובעת בפרוטרוט את הצורך לשעבד את ביתה לצורך הבטחת ההלוואה, ולדבריו - התובעת הבינה כי היא עומדת לשעבד את הבית להבטחת החזר ההלוואה, אלא שלא ברור על סמך מה קבע עו"ד סבאח שהתובעת הבינה את דברי האח, אם לא שמע בעניין זה את התובעת עצמה בעת ששוחחה עם אחיה.

24. כך אף באשר לנוטריון; הנוטריון שבפני
ו חתמה התובעת על ייפוי הכוח העיד כי הוא זוכר את מעמד החתימה וכי הוא הסביר לתובעת את מהות המסמך עליו היא חותמת ואת כוחו של מי היא מייפה. הנוטריון העיד עוד כי הוא זה שהדפיס את שמה של התובעת על גבי טופס ייפוי הכוח. לעניין זה אציין כי עו"ד סבאח העיד כי הוא זה אשר מילא בטופס את כל הפרטים לרבות שמה של התובעת.

ודוק, את דבריו של הנוטריון כי הוא הסביר לתובעת את מהותו ומשמעותו של ייפוי הכוח, יש לבחון אל מול עדותו בהמשך כי הוא עצמו לא קיבל כל הסבר לגבי מהות העסקה שעומדת בבסיס ייפוי הכוח. ראו:

"ש. הוא הסביר לך או פירט לך מה בדיוק איזה עיסקה עומדת להיות
ת. לא, זה לא מעניין אותי" (פרוטוקול, עמוד 15, שורות 29-30).

מעדות זו ברור כי הנוטריון לא הסביר לתובעת כי ייפוי הכוח מהווה שעבוד של ביתה - שהרי הוא עצמו לא ידע זאת. עדותו של הנוטריון כי הוא הסביר לתובעת את שידע – כי מדובר בייפוי כוח המאפשר העברת זכויות בחלקה - דווקא משתלבת עם טענת התובעת לגבי מצג השווא שהציג בפני
ה אחיה, כי חתימתה נדרשת לצורך רישום הזכויות על שמה.

המסמכים הנוספים

25. בנוסף לייפוי הכוח, חתמה התובעת גם על ההתחייבות. לטענתה, היא חתמה על ההתחייבות מבלי שקראה את תוכנה. לדבריה, אחיה ביקש ממנה ללכת עם בנו לחתום על התצהיר אצל עורך הדין והסביר לה כי " זה תצהיר ביני לבין הבן שלו, זה שום דבר, תחתמי" (פרוט' עמ' 10, שור' 10-11), וכך עשתה - ללא שאלות וללא קבלת הסברים.

האחות העידה כי גם היא חתמה על התצהיר מבלי שקראה אותו ומבלי שהבינה על מה היא חותמת, וכן כי היא לא הייתה חותמת על התצהיר אם הייתה מבינה את נפקותו. לטענתה, היא חתמה על התצהיר בהתאם להנחיות האח שביקש ממנה להעביר מעטפה לעורך הדין שאימת את חתימתה. לדבריה, היא לא התעניינה בתוכן התצהיר שכן סברה כי חתימתה מהווה אישור מסירה בלבד.

26. נוכח מצג השווא והתרמית של האח ונוכח היותו "מנהיג המשפחה" (כדברי הנתבע), וכן נוכח התרשמותי ממהימנות התובעת והאחות, והעדר כל הסבר בדבר מהות המסמכים מטעם מי מעורכי הדין, אני מאמינה להן כי בהתרשלותן (ועל כך – בהמשך) הן חתמו על מסמכים אלה מבלי לדעת על מה הן חותמות.

הפגישה

27. עוד לטענת הנתבע, התובעת ובעלה לא התכחשו לשיעבוד כאשר דרש מהם את פרעון ההלוואה. לטענתו, בעלה של התובעת ועורך דינה נפגשו עמו, ואף ביקשו ממנו אורכה כדי לארגן את הכסף לכיסוי החוב. בנוסף, לטענתו, הוצע לו לקבל קרקע חלופית בשטח של כ – 2 דונם באזור עוספיה, אך הוא סירב כיוון שרצונו היה בפרעון כספי של ההלוואה.

28. בעלה של התובעת אישר את דבר קיומה של הפגישה, אלא שלטענתו הפגישה התקיימה על מנת לברר על מה מתבססות טענותיו של הנתבע, הא ותו לא. בן משפחה נוסף של התובעת, דאוד הלון, העיד ואישר כי הוא פנה לנתבע בבקשה להמתין בטרם יממש את הבית. אלא, שלדבריו, עשה כן מתוך מטרה לפשר בין הצדדים וכדי להפנות את הנתבע לבעל החוב האמיתי – הוא האח.

עורך דינו של הנתבע אישר כי בפגישה שנערכה במשרדו ביקשה התובעת את מסמכי השעבוד, אך הוא לא מסר בעדותו כי התובעת התחייבה באותה פגישה לשלם את יתרת ההלוואה (פרוטוקול עמוד 21 שורות 14-25).

29. לפיכך, ונוכח כל העדויות, אני דוחה את גרסת הנתבע כי התובעת הודתה בפגישה בחיובה כלפיו. אף אם התנהל מו"מ בין הצדדים, הרי שנוכח קיומו של חוב של האח כלפי הנתבע, אין בניסיון להסדיר את המחלוקות כדי לשנות מן המסקנה דלעיל, כי התובעת לא ידעה כי היא משעבדת את הבית.

סיכום ביניים

30. שוכנעתי כי הנתבע לא מסר לתובעת עותק הסכם ההלוואה, לא כרת עמה הסכם שעבוד, לא יידע אותה אודות ההלוואה ושיעבוד ביתה, וכן כי היא חתמה על מסמכי השעבוד על סמך מצג השווא של האח, ומבלי שהסכימה לשעבוד הבית. מנגד, שוכנעתי כי הנתבע לא היה שותף למצג השווא וכי הוא הסתמך על מסמכי השעבוד כיוצרים שעבוד אמת, ונתן לאח את כספי ההלוואה בהסתמכו על בטוחה זו.

31. נוכח קביעות עובדתיות אלה, אנו ניצבים בפני
'תחרות זכויות' בין הנתבע – המלווה שהסתמך על השעבוד שהוצג בפני
ו, לבין התובעת – כערבה בכל כורחה.

במאמר מוסגר אציין את שארחיב לגביו בהמשך כי אף שנקבע "שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד יט (2) 113, 117 (1965), הרי שכלל זה אינו חל במקרה דנן בו נטענת טענת תרמית ומצג שווא, כבמקרה דנן, כפי שיובהר בהמשך.

32. נראה כי בתחרות בין זכויות הצדדים, ידה של התובעת על העליונה. מסקנתי היא, כפי שיובהר להלן, כי הנתבע, כמלווה במה שקרוי ה"שוק האפור", הפר את כל החובות המוטלות עליו, ולאורה של התנהגותו זו, בטלה התחייבות התובעת לשעבד את ביתה לטובת הנתבע.

על חובות המלווה "בשוק האפור" ארחיב להלן.

כללי

על חובות המלווה כלפי הערב בהלוואות חוץ בנקאיות ("שוק האפור")

33. ככלל, על המלווה, לרבות המלווה ב'שוק האפור', מוטלת חובה מוגברת של תום לב הטומנת בחובה חובת גילוי כלפי צד שלישי הערב לחיובו של החייב העיקרי. חובה זו נדרשת נוכח היותו של הערב מי שאינו צד להלוואה, ומטבע הדברים, אינו בקי בפרטי ההלוואה ותנאיה. במיוחד נכונים הדברים במקרים בהם הערב אינו נהנה ממתן ההלוואה.

חובת הגילוי הנאות כוללת מסירת כל הנתונים הרלוונטים להלוואה, לרבות, סכום ההלוואה, שיעור הריבית, היקף החיוב שהערב נטל על עצמו והסיכון אליו הוא נחשף, ובתוך כך, לוודא את הסכמתו לערוב לחייב העיקרי או לשעבד את נכסיו לטובת ההלוואה.

'וידוא הסכמה' זה מקורו בדרישת תום הלב הכללית, וכן מעוגן הוא באופן פרטני בהוראות חוק מפורשות הקובעות את חובת הגילוי של המלווה והיקפה, כך - בחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"), וכן בחוק הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק ההלוואות"). חוקים אלה מסדירים את חובות המלווה (שאינו בנק) כלפי הלווה והערב/הממשכן.

חוק הערבות

34. חוק הערבות קובע סוגים שונים של ערבים, ומטיל על המלווה העוסק במתן הלוואות במהלך עיסוקו הרגיל (אף אם אין זה עיסוקו העיקרי) חובות גילוי מורחבות כלפי ערב יחיד וערב מוגן, אשר תכליתן היא לוודא כי הערב מבין ומקבל על עצמו, מבחינה סובייקטיבית, את החיוב כערב. ראו סעיף 22 לחוק הערבות:

"(א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב... (כל פרטי הלוואה – סכום, שיעור הריבית, גובה ההחזר החודשי, תקופת ההחזר וכיו"ב - י.ו.)
(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים: (1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן; (2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב; (3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים; (4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2)".

35. לא רק שעל המלווה למסור לערב את כל המידע הרלוונטי הדרוש לערב, אלא שעל המלווה לחתום על חוזה ערבות עם הערב, ואף להמציא לערב עותק מהסכם ההלוואה, ראו סעיף 24 לחוק הערבות:

"(א) נושה העומד לחתום על חוזה ערבות עם ערב יחיד, ימסור לו העתק מהחוזה ויתן לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו העתק חתום לאחר החתימה.
(ב) נושה ימסור לערב יחיד, לפי בקשתו, העתק מהחוזה שבין הנושה לחייב"

כלומר, על המלווה, העומד על קבלת ערבות או משכנתא לטובתו להבטחת מילוי תנאי ההלוואה, לעמוד בכל החובות שנקבעו בסעיפים 22 ו- 24 לחוק הערבות, ואשר תכליתן לוודא כי הערב מודע לכל הפרטים הנחוצים לו לצורך קבלת החלטה מושכלת בקשר לערבותו.

תוצאת הפרת חובות הגילוי ותום הלב

36. מהן התוצאות או ההשלכות של אי עמידה בחובות אלה מצד המלווה?

אי עמידה בחובות תום הלב וחובת הגילוי, יכול להביא, בהתקיים נסיבות מסויימות, לבטלות הערבות – ראה סעיף 23 לחוק הערבות:

"(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים —
(1) בסעיף 22(א)(1) — פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;
(2) בסעיף 22(א)(2) — ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(3) בסעיף 22(א)(4) — ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;
(4) בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) — ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;
(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) — פטור ערב יחיד מערבותו" (הדגשה שלי י.ו)

ענינו הרואות כי ככל שמחדל הגילוי רחב יותר כך מצטמצמת חבות הערב על פי ערבותו, עד כדי פטור מוחלט מהערבות במקרה של הפרה מוחלטת של חובת הגילוי.
אומנם זוהי תוצאה קשה למלווה אך היא נדרשת נוכח החשיבות הרבה שיש לחובת הגילוי האמורה.

חוק ההלוואות

37. בחוק הלוואות חוץ בנקאיות נועד להסדיר את מערכת החובות והזכויות של מעורבים בהלוואה הנתנת במסגרת "השוק האפור".

נדגיש כי, להבדיל מחוק הערבות, חוק ההלוואות חל על כל מלווה(למעט בנק) ועל כל ערב.
חוק ההלוואות בא לחזק את חובות המלווה הקבועות בדיני החוזים – תום הלב וחובת הגילוי – כלפי הלווים והערבים, המהווים, מטבע הדברים, את ההצד החלש בעסקאות 'בשוק האפור'. בדרך כלל מדובר בלווים אשר נאלצו לפנות לקבלת הלוואה דווקא במסגרת ה"שוק האפור", נוכח מצבם הכלכלי הקשה והעדר בטחונות לשביעות רצונה של המערכת הבנקאית. חוק ההלוואות נועד לעגן ולהסדיר את זכויותיהם של אלה, תוך הקפדה מוגברת על דרישת תום הלב וחובת הגילוי הנאות מצד המלווה.

38. הוראות חוק ההלוואות קובעות רשימה ארוכה של חובות גילוי שהמלווה חב כלפי הלווה, ואשר תכליתן זהה לתכלית העומדת בבסיס חובות הגילוי שבחוק הערבות – לוודא כי הלווה/הערב מודעים היטב להתחייבויות שהם נוטלים על עצמם, והשלכותיהן. ראו סעיף 3 לחוק ההלוואות:

"(א) מלווה, העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:
שמות המלווה והלווה, ומעניהם המלאים;
סכום ההלוואה; הסכום שקיבל הלווה בפועל; שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, חישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פרעון ההלוואה; בהלוואה בריבית משתנה - ... בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר - ... ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), תוך פירוט סכומיהן; שיעור העלות הממשית של האשראי; תקופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; הצעדים, על פי הדין ועל פי החוזה, שרשאי המלווה לנקוט בשל אי- תשלום במועד, לרבות העמדת הלוואה לפרעון מיידי, והתנאים לנקיטת צעדים אלה; (11) שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה;..."

39. אומנם החובות האמורות המוטלות על המלווה הוגדרו כחובות כלפי הלווה, ואולם, ברי כי חובות אלה עומדות גם כלפי הערב, ולטעמי, אף ביתר שאת.

ראשית, וזה העיקר, סעיף 12 לחוק ההלוואות קובע כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה". פועל יוצא של הוראה זו הוא כי גם הערב רשאי לטעון כי הופרו כלפיו חובות הגילוי לפי סעיף 3 לחוק ההלוואות, ולעתור לסעדים המתאימים. פרשנות זו תואמת את לשון החוק ויוצרת הרמוניה ואחידות ביחס לחובות הרובצות על מלווים כלפי לווים וערבים (ראה בעניין זה הפ (ירושלים) 684/97 אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ ניתן ביום 2.3.2003).

40. שנית, התכלית העומדת בבסיס חובות אלה, יפה שבעתיים ביחס לערב שאינו בקיא בפרטי ההלוואה, אינו נהנה ממנה, ובדרך כלל, במיוחד בהלוואה הנתנת ב'שוק האפור', מבקש להיטיב עם החייב העיקרי הנתון במצוקה.

ראו בהשוואה ליחסי בנק ערב:

אם כלפי הלווה חייב הנושה בחובות גילוי, כי אז כלפי הערב, לא כל שכן , שהרי "למעשה, ניתן לומר כי פערי המידע הקיימים במערך היחסים שבין הבנק ללקוח מתעצמים שעה שמדובר בערב חיצוני שאינו מעורב בהתקשרות הישירה שבין הבנק ללקוח-הנערב ואין לו נגישות לנתונים הרלוונטיים לאותה התקשרות" (רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ ניתן ביום 15.11.07).
וכן:

"לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא 'אופטימי' מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב" (ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ-סניף ראשון-לציון, פ"ד נג(2) 337 (1999), 351).

נימוקים אלה, להחלת חובות הגילוי של בנק כלפי הערב, חלים באותה מידה ובמשנה תוקף, כאשר מדובר במלווים הנותנים הלוואות חוץ בנקאיות הנושאות ריבית בשיעור גבוה באופן משמעותי משיעור הריבית הנהוג בבנק, והחושף את הערב לסיכון מוגבר.

תוצאות הפרת חובות הגילוי על פי חוק ההלוואות

41. חוק ההלוואות מסמיך את בית המשפט לשנות, להתאים ואף לבטל חוזה, במקרים המתאימים, מקום בו המלווה לא עמד בחובות הגילוי בהם הוא חב כלפי הלווה והערב. ראו סעיף 9 (א) לחוק ההלוואות:
מיום 6.8.2000
תיקון מס' 2
ס"ח תש"ס מס' 1749 מיום 6.8.2000 עמ' 258 (ה"ח 2863)
החלפת פסקה 8(ב)(3)
הנוסח הקודם:
(3) הסכום של יתרת ההלוואה שטרם נפרעה, וסכום הריבית ביחס אליה שנצבר עד למועד הגשת התובענה;
"ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין".

גם תוצאה זו, כהפטרת ערב מערבותו לפי חוק הערבות, הינה תוצאה קשה למלווה, אלא שהיא חיונית נוכח חשיבות חובות הגילוי, והאמצעי הפשוט העומד לרשות המלווה כדי להימנע מתוצאה זו – קיום חובות הגילוי.

מן הכלל אל הפרט;

42. על יסוד כל האמור לעיל נבחן את המקרה שבפני
נו;

החלת חוק הערבות

43. התובעת טוענת כאמור כי הנתבע לא יידע אותה בדבר ההלוואה, לא ווידא הסכמתה למתן ערבות/שעבוד להבטחת ההלוואה וממילא, לא מסר לה עותק הסכם ההלוואה או השיעבוד.

44. ראשית, בטרם נבחן טענתה של התובעת נדגיש כי מעמדה של התובעת כערבה נובע מהוראות סעיפים 2 ו- 12 לחוק המשכון, תשכ"ז– 1967 לפיהן יש לראות כערב את מי שמשכן נכסיו כערובה לחיובו של אחר. ראה:

"2. (א)................

(ב) הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא".

"12. מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב אותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה".

45. ולעצם העניין; "נושה" ו"ערב" מוגדרים בחוק הערבות כדלקמן:

"19. בפרק זה -
'נושה' - מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי;
'ערב יחיד' - מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, ....."
46. האם הנתבע בה בגדרה של הגדרת הנושה?

מהראיות שבפני
עולה כי הנתבע עוסק במהלך עסקיו הרגיל במתן הלוואות חוץ בנקאיות. הנתבע העיד כי הוא עוסק "בכמה דברים" (פרוטוקול עמוד 23 שורות 18-19), ביניהם חלפנות והרושם הברור העולה מהתנהלותו ועדותו, לרבות מתן הלוואות נוספות לאח, הינו כי הנתבע עוסק במתן הלוואות במהלך עסקיו הרגיל. עוד יצוין כי ההלוואה לנתבע לא ניתנה במסגרת קשר מיוחד בין האח לנתבע אלא בשל עיסוקו של הנתבע במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

לפיכך הנתבע עונה על הגדרת "נושה" כאמור בסעיף 19 לחוק הערבות. כמו-כן, התובעת הינה ערבה יחידה כהגדרתה שם (איש מהצדדים לא טען כי קיימים ערבים נוספים להלוואה).

47. במצב דברים זה, נכנס המקרה דנן בגדרן של הוראות חוק הערבות, המחייבות את המלווה בחובת הגילוי הנאות של כל פרטי ההלוואה לערב.

48. אין ספק כי התובעת צודקת בטענותיה כלפי הנתבע כי הוא לא יידע אותה אודות ההלוואה והשיעבוד. שוכנעתי כי הנתבע לא עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו, ולמעשה הפר את החובות האמורות בצורה החמורה ביותר – לא חתם עם התובעת על חוזה ערבות, וחמור מכך, לא ווידא כי התובעת מודעת כלל להיותה ערבה לחובות האח. לא מדובר על אי מסירת פרט זה או אחר בנוגע להלוואה, אלא על הבסיס, על עצם הערבות בכללותה.

49. הפרת החובות באופן כה גורף, מוליכה לתוצאה הבלתי נמנעת של בטלות הערבות – ראה סעיף 23(5) לחוק הערבות לפיו – "בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו". (הדגשה שלי י.ו). כאשר סעיף 22(ב)(1), (3) או (4) קובע: "(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים: (1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן; (2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב; (3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים; (4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2)".

50. די באמור עד כה כדי לקבוע כי התובעת פטורה מערבותה וממילא דין הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, להתבטל.

החלת חוק ההלוואות

51. לא רק שניתן להחיל על המקרה את הוראות חוק הערבות כאמור לעיל, אלא שאף הוראות חוק ההלוואות חלות בברור על ענייננו.

סעיף 1 לחוק ההלוואות מגדיר לווה ומלווה כדלהלן:

"'לווה' - למעט תאגיד;
'מלווה' - מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981"

לפיכך, אין חולק כי האח הינו לווה, והנתבע הינו מלווה לפי הוראות חוק זה.

52. כאמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבע לא גילה לתובעת כל פרט בקשר להלוואה ולערבות. לפיכך, נדמה כי זהו המקרה אליו כיוון המחוקק בהסמיכו את בית המשפט להורות על ביטול הערבות מכוח הוראת סעיף 9 (א) לחוק ההלוואות.

אשר על כן, אף מכוח חוק ההלוואות, יש להורות על ביטול ייפוי הכוח ומחיקת הערת האזהרה בהתאם.

53. נוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות התובעת ולפיכך אדרש להן בתמצית בלבד.

"לא נעשה דבר"

54. לטענת התובעת, היא הוטעתה לחשוב כי היא חותמת על מסמך אחר לחלוטין מהמסמכים עליהם חתמה בפועל. לפיכך, לטענתה, מסמכי השעבוד נעדרים את גמירות הדעת הנדרשת והם בטלים מד'עיקרא. ובמילים אחרות, התובעת מבקשת להחיל לגבי מסמכי השעבוד את דוקטרינת "לא נעשה דבר" הנקראת גם דוקטרינת "האפסות".

55. דוקטרינה זו הוכרה במשפטנו טרם חוקק חוק החוזים, ואף לאחריו (ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ניתן ביום 6.8.07. בקשה לדיון נוסף נדחתה. דנ"א 7595/07 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ניתן ביום 1.4.2008; להלן: "דנ"א הדר").

דוקטרינה זו מהווה טענת הגנה, אותה יש להוכיח בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה, ולא די במאזן ההסתברויות בלבד (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, (2000) (להלן: עניין לופו)). לדוקטרינה זו שני יסודות מצטברים: האחד – כי המסמך החתום שונה באופן מהותי מהמסמך שהחותם התכוון לחתום עליו; והשני – היעדר התרשלות מצד החותם. ראו:

"שני היסודות שהוכרו בפסיקה כתנאי לתחולת הטענה הם קיומו של שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך עליו חתם למעשה; והעדר רשלנות מצידו של הצד שטוען כי הוטעה" (דנ"א הדר).

56. ברגיל, גמירות דעת נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, שכן חתימה על מסמך יוצרת הסתמכות של הצד השני להתקשרות. לפיכך, נקבע כי מקום בו אדם חותם על מסמכים מבלי לקרוא אותם תחילה, מחזיקים אותו כמי שהסכים לתוכנם ומחייבים אותו לפי אותו המסמך. ראו:

"אין הטענה (שלא נעשה דבר – י.ו.) עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה" (ע"א 413/79 ישראל אלדד חברה לבניין בע"מ נ' מנצור פ"ד לד (4) 29, 38).

מנגד, נקבע כי באותם מקרים חריגים בהם היעדר גמירות הדעת הסובייקטיבי אינו נובע מהתרשלותו של החותם, יש להעדיף את עיקרון גמירות הדעת. ראו:

"פשיטא מבחינת העיקרון וההלכה כי אם מקריאים חוזה בכתב בצורה בלתי נכונה לעיוור, למי שאינו יודע לקרוא או למי שבשל טעם כלשהו (שאינו כרוך בהתרשלות) נמנע מקריאתו, ואם מי שמקריא סוטה מן הכתוב במידה כזאת שהחוזה בכתב הוא בעל אופי (nature) שונה לחלוטין מן החוזה שהתימרו לקוראו מן הכתוב ...; אזי, לפחות אם אין התרשלות, החתימה שהושגה נעדרת תוקף כלשהו; והיא חסרת תוקף לא רק בשל המרמה, מקום בו נתקיימה מרמה, אלא מן הטעם שדעתו של החותם לא נתלוותה לחתימה; במלים אחרות, שהוא מעולם לא נתכוון לחתום ועל כן, בעיני החוק, לא חתם על החוזה אשר שמו הוסף בו... "מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים" (שם עמ' 38, ההדגשה שלי י.ו).

57. עוד נקבע כי, להבדיל מעילות בטלות אחרות בחוק החוזים, ונוכח היעדר ההתרשלות מצד החותם, הרי שטענת האפסות עשויה להתקבל גם מקום בו מצג השווא והתרמית נעשו על ידי מי שאינו הצד השני לחוזה או מי מטעמו. ראו:

"יצויין, כי להבדיל מעילת הכפיה, כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים, בטענת "לא נעשה דבר" אין דרישה כי הכפיה תתבצע על ידי הצד השני לחוזה או מי מטעמו" (ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ לעיל).

58. על יסוד אלה נבחן את טענת התובעת להחלת דוקטרינה זו על עניינה;

אכן, כאמור לעיל, שוכנעתי שהתובעת חתמה על מסמכי השעבוד נוכח מצג השווא שהציג בפני
ה אחיה, ולפיכך קבעתי כי היא לא ידעה על מה היא חותמת.

מאידך, אין בכך כדי לקבוע שהתובעת לא התרשלה. אני סבורה כי בדרך כלל, בהעדר נסיבות מיוחדות, אדם החותם על מסמך מבלי שהוא טורח לעיין בו תחילה, או למצער, לשאול את עורך הדין בפני
ו נחתם המסמך בדבר מהות המסמך - מתרשל. כך בענייננו, התובעת חתמה על מסמכי השיעבוד מבלי לעיין בהם ומבלי לשאול את עורכי הדין בפני
הם חתמה על המסמכים בדבר מהות המסמכים. אומנם התובעת הסתמכה על מצג השווא שהציג בפני
ה אחיה, וכאמור, נוכח מערכת היחסים ששררה בניהם, ניתן להבין התנהגותה זו, אך אין בכך כדי לקבוע שהתובעת לא התרשלה. אעיר כי לטעמי, בנסיבות אלה, התרשלותה במקרה זה היא בדרגה פחותה.

59. הפועל היוצא הוא כי נוכח התרשלותה של התובעת, אין היא נהנת מהגנת "לא נעשה דבר".

סוף דבר

60. על יסוד האמור לעיל, אני מצהירה בזאת כי יפוי הכח מיום 18.12.2003 מבוטל.

אני מורה על ביטול הערת האזהרה הרשומה לזכותו של הנתבע על חלקה 19 בגוש 17157 באדמות עוספיה.

בנסיבות, ונוכח התרשלותה של התובעת, אין צו להוצאות.
ניתן היום ט"ז באייר, תשס"ח (21 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

יעל וילנר
, שופטת

קלדנית: חנה אוחנה
??

??

??

??

1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 000597/07
בפני
:
כב' השופטת יעל וילנר

תאריך:
21/05/2008









א בית משפט מחוזי 597/07 הלון מילאדי נ' אסמאעיל חלפו , הלון עמאד (פורסם ב-ֽ 21/05/2008)