פסקי דין על שטיינברג שמעון | פסקי דין על שטיינברג אהובה | פסקי דין על בונן מאיר

1261/07 א     22/05/2008




א 1261/07 שטיינברג שמעון, שטיינברג אהובה נ' בונן מאיר




בעניין:

13



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
א
001261/07


בפני
:
כב' השופטת עדי חן-ברק
תאריך:
22/05/2008



בעניין
:
1 . שטיינברג שמעון

2 . שטיינברג אהובה


ע"י ב"כ עו"ד
שחר רן

התובעים


נ
ג
ד


בונן מאיר


ע"י ב"כ עו"ד
מהנא נאיל
הנתבע

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לייתן

פסק דין
על דרך הפשרה לפי סעיף 79(א), לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, לאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

1.
התובעים טוענים כי התקשרו, ביום 31.8.03, עם הנתבע, לביצוע עבודות שיפוץ בדירתם (בעלות של כ-80,000 ש"ח).
עבודות השיפוץ בוצעו בספטמבר 2003.
2.
אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבע את מלוא הסכום שסוכם עימו, ברם הוצאה להם חשבונית מס אחת בלבד על סכום של כ-23,000 ש"ח.
3.
כשנתיים לאחר סיום ביצוע העבודות, באוגוסט 2005, פנו התובעים לנתבע וטענו כי התגלו סימני רטיבות בסלון, מול פתח הניקוז של חדר האמבטיה, וביקשו מהנתבע לתקן את הליקוי.
4.
התובעים טוענים כי הנתבע מסר להם כי אין לו זמן לכך, ואולם הציע להם להזמין שרברב, והתחייב כי ישיב להם את עלות התיקון.
5.
התובעים עשו כדבריו, הזמינו שרברב ושילמו לו 440 ש"ח, ואולם משביקשו מהנתבע להחזיר להם סכום זה התחמק ולא שילם אותו.
6.
לאחר כשנה התגלו בדירה ליקויים נוספים בעבודות הריצוף: הפרשים בין אריחים, אריחים רופפים וסדקים.
7.
התובעים פנו לנתבע באמצעות בא כוחם, בצירוף חוות דעת של מומחה מטעמם, בו פורטו הליקויים, ודרשו לתקנם. נטען כי על אף שהנתבע הביע נכונות לבצע את התיקון, לא נעשה בפועל דבר והתיקון לא בוצע, ועל כן הם זכאים לדרוש את עלות התיקון.
8.
לכתב התביעה צירפו התובעים חוו"ד המפרטת נזקים בסכום כולל של כ-58,000 ש"ח.

9.
הנתבע הגיש חוות דעת נגדית, לפיה גובה הנזק בגין ליקוי בריצוף מסתכם ב-3,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף עלות קניית המרצפות, ואולם נקבע בחוות דעתו כי יתכן והליקוי נובע מפגם באריחי הקרמיקה, דבר שיש לבדוק בבדיקת מעבדה מוסמכת.
10.
לאור הפער בין חוות הדעת מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, מר רונן שטרנברג, שקבע בחוות דעתו כי עלות התיקונים הכוללת שיש לבצע בדירה מסתכמת בסכום של 6,000 ש"ח, בגין "פירוק ריצוף הקרמיקה בחדר שינה פינתי, וחדר שינה אמצעי, וריצופה מחדש. שימוש באריחים שפורקו לשם החלפה סלקטיבית של אריחים בפינת האוכל והסלון כמתואר לעיל". ודוק - מדובר ב-4 אריחים בסלון עם הפרש מפלסים של כ-0.4 מ"מ, 2 אריחים בסלון עם הפרש של 1 מ"מ, 2 אריחים בחדר שינה מנותקים, 8 אריחים בחדר שינה עם בעיית חוסר משוריות ו-4 אריחים בחדר שינה מנותקים.
11.
ב"כ התובעים עותר לפיצוי כולל בסכום של כ-31,000 ש"ח, כמפורט להלן:
א.

16,000 ש"ח - בגין הליקוי בריצוף. סכום זה מבוסס על תשובה שנתן המומחה בתגובה לשאלת הבהרה שנשלחה אליו על ידי ב"כ התובעים, בה נשאל מה תהיה עלות ריצוף הדירה במידה ותתקבל טענת התובעים כי אין בנמצא אריחים זהים בדגם ובגוון לאריחים הקיימים לצורך ריצוף מחדש של חדרי השינה, כך שתהיה
הצדקה כי הדירה כולה תרוצף באותם אריחים.
ב.

כ - 500 ₪ - בגין הסכום ששילמו התובעים לשרברב.
ג.

4,183 ש"ח - בגין שהיה בבית מלון למשך 4 ימים, זאת לפי קביעת המומחה כי נדרשים 4 ימים לביצוע העבודות בהם לא יהיה ניתן להתגורר בדירה.
ד.

10,000 ש"ח - בגין הנזק הבלתי ממוני. בפריט נזק זה נטען כי התובעים הם אנשים מבוגרים שמצב בריאותם קשה, ויש להתחשב בכך לענין גובה הפיצוי.
12.
ב"כ הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה ממספר נימוקים:
א.
הנתבע הינו שכיר בעסק ששייך לבנו, שלמה בונן, ועל כן בעל הדין הראוי היה מר שלמה בונן שהוא בעל העסק. להוכחת טענה זו הוגש אישור של המוסד לביטוח לאומי בדבר מעמדו של הנתבע.
ב.
היה על התובעים לאפשר לנתבע לתקן את הנזקים, ומשלא איפשרו התיקון אין לפצותם.
ג.
לחילופין יש לקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כפי שהיא.
ד.
אין לקבל את טענת התובעים בדבר הצורך בריצוף הדירה כולה, זאת לאור העובדה כי לתובעים נותרו מרצפות, שניקנו ביתר, ובכל מקרה גם אם יהיה צורך לרצף במרצפות אחרות בחדרי השינה, הרי שניתן למקם מרצפות אלה מתחת למיטות ו/או מתחת לארונות, כך שאין כל משמעות לעובדה כי לא ניתן למצוא את אותן מרצפות ספציפיות.
ה.
באשר לדיור חלופי, נטען כי אין לקבל את חוות דעת המומחה, וכי פרק הזמן הדרוש להחלפת המרצפות בהן התגלו ליקויים, אינו עולה על יום עבודה אחד, ומכאן שאין לפסוק פיצוי כלשהו.
ו.
כן הועלו טענות בקשר לסכום התביעה הגבוה שהוגש, שאינו פרופורציונלי לסכום שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש.

13.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועברתי על כל המסמכים שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, וכי על הנתבע לשלם לתובעים סכום של 8,500 ₪.

14.
בקביעתי זו נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:
א.
הנתבע חתום הן על הצעת העבודה והן על אישור, שנמצא על גבי הצעת העבודה, בו מפורטים הסכומים שהתקבלו מהתובעים, ודי בכך על מנת לקבל את טענת התובעים כי לצורך ביצוע העבודות הם התקשרו עם הנתבע ולא עם אדם בשם שלמה בונן, ששמו מופיע על חשבונית מס אחת מיום 22.9.03. אין חולק כי התובעים הסכימו לאמור בהצעת המחיר, החתומה על ידי הנתבע, ומכאן יש לראות בהצעה שהתקבלה על ידם כחוזה מחייב, שנכרת בינם לבין הנתבע, הגם שבפועל הוא שבצע את עבודות הבניה ופיקח עליהן, והוא שקיבל את הכסף (המחאה אחת אף ניתנה לפקודתו).
ב.
יש לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, בהתחשב בפסיקה הנוגעת למעמדו של מומחה הממונה מטעם ביהמ"ש (ראה לענין זה: ע.א. 3056/99, שטרן נ' שיבא, פד"י נ(2), 936, ע.א. 323/85, מ"י נ' מזרחי, פד"י לט(4), 185, ע.א. 5602/03, סגל נ' שיכון ופיתוח, ניתן ביום 28.2.05)
ג.
בקביעת הסכום בגין תיקון הריצוף נלקחה בחשבון עלות התיקון לנתבע, כפי שקבע המומחה, ולא
עלות תיקון באמצעות קבלן מזדמן בשוק החופשי (ראה הערות בסוף חוות הדעת), זאת נוכח העובדה, שלא נראה כי ניתנה הזדמנות אמיתית לתיקון הנזקים, וכי האפשרות לתקן ניתנה לנתבע רק בתנאי שיתוקנו כל הפגמים על פי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, שכאמור הוברר כי היא מופרזת ביותר, ורחוקה מאוד מקביעות המומחה מטעם ביהמ"ש. יחד עם זאת נוכח הזמן הרב שחלף וחוסר האמון בין הצדדים (התובעים הציגו פלטי שיחות טלפון שערכו לנתבע בשנת 2005 ו-2006 על מנת להמחיש את "המרדף" אחריו) אין מקום לאפשר לנתבע לבצע את התיקון בפועל ויש לפסוק פיצוי כספי.
ד.
נתתי דעתי לפער העצום בין סכום התביעה לבין קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות.
ה.
יש מקום לפיצוי כלשהו בגין דיור חלופי, נוכח קביעת המומחה בחוות דעתו.
ו.
באשר להיקף הריצוף שיש לבצע, אין לקבל טענת התובעים לפיה יש להחליף את הריצוף בכל הדירה: המומחה קבע שיש לבצע החלפה סלקטיבית, ואין צורך בהחלפת מלוא הריצוף-אין סיבה שלא לקבל השקפתו, הגם שהיא עומדת בקנה אחד עם חובת הניזוק להקטין הנזק. כך גם לא הוכח בפני
י באופן חד משמעי כי לא ניתן למצוא את הריצוף הקיים, מה גם שיתכן כי לתובעים נותר ריצוף עודף שניתן לעשות בו שימוש (ראה פסיקה לענין אי קבלת טענה בדבר החלפת ריצוף מלא בגין מספר אריחים בעייתיים: ע"א 935/00 שטרית נ' שרבט
ניתן ביום 21/7/03, ת.א (מחוזי י-ם) 3297/01 כהן נ' אנגל ניתן ע"י כב' הש' חשין ביום 30/3/07).
ז.
בענין עוגמת הנפש נתתי דעתי מחד לתיקונים המזעריים שיש לבצע ומאידך לעובדה כי מדובר בתובעים מבוגרים שאינם בקו הבריאות.

15.
סוף דבר - הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 8,500 ₪, בצירוף שכ"ט בשיעור של 15% + מע"מ, וכן להשיב חלק יחסי בסך 500 ש"ח, מסכום האגרה ששולמה, על ידי התובעים.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
בהתחשב בסכום התביעה הגבוה, אשר הוברר כי אין לו כל בסיס (נוכח קביעות המומחה מטעם ביהמ"ש), אין בכוונתי לפסוק הוצאות, מעבר לאמור לעיל, וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום י"ז באייר, תשס"ח (22 במאי 2008) בהעדר.

עדי חן-ברק
, שופטת
ליאת ת.






א בית משפט שלום 1261/07 שטיינברג שמעון, שטיינברג אהובה נ' בונן מאיר (פורסם ב-ֽ 22/05/2008)