פסקי דין על לוי ניר |

5082/08 עפ     25/05/2008




עפ 5082/08 לוי ניר נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי באר שבע
עפ 005082/08


בפני
:
כבוד השופטת, רחל ברקאי
תאריך:
25/05/2008




בעניין
:
לוי ניר
ת.ז. 23829419



ע"י ב"כ עו"ד
ברק
ממשרד עו"ד דוד גולן

המערער


נ
ג
ד


מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
ואדים סיגל

המשיב




פסק דין

מונח בפני
ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע (כב' השופט אופיר אלון), מיום 1.1.08, מיום 30.1.08 ומיום 3.2.08, בהן נדחו בקשותיו של המערער לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדרו ביום 5.11.07 על ידי כב' השופט גליקליס.

בנוסף, עומד לערעור פסק הדין שניתן בהעדר המערער, ביום 5.11.06, על ידי כב' השופטת גליקליס מבית משפט השלום באר-שבע, אשר הרשיעה את המערער בעבירה של נהיגה כשהוא נהג חדש ללא מלווה, כנדרש בתקופה של שלושה חודשים הראשונים מיום קבלת רישיון הנהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 12 א' 1 (ב) לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961 והשיתה עליו את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 800 ₪ פסילה בפועל מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.
עיקר השגותיו בדבר חומרת העונש הופנו כנגד רכיב
הפסילה בפועל
אשר הושת עליו.

בערעור שבפני
טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט קמא עת לא נעתר לבקשתו לביטול

פסק דין
בהעדרו. לטענתו, ערב הדיון אשר נקבע בעינינו פנה הוא אל בית המשפט וביקש את דחיית משפטו בשל התחייבות עבודה אשר היתה קבועה לו לאותו יום וכי נענה על ידי מזכירות בית המשפט כי בקשתו תיענה וכי תשלח אליו הזמנה למועד דיון נדחה. כן טען כי לא ביקש לזלזל בבית המשפט וכי בתום לב סבר כי בקשתו תיענה ולכן לא התייצב לדיון, נסיבה אשר היה בה לטענתו כדי להיענות לבקשתו לביטול פסק הדין.

עוד טען כי שגה בית משפט קמא עת דן בבקשתו זו לביטול פסק הדין בהעדרו וכי בכך נפגעו זכויותיו.
לגופו של גזר הדין טען כי העבירה נשוא כתב האישום בוצעה ביום האחרון של חובת הליווי וכי שגה בתום לב בחישוב הזמנים החלים עליו וכי לא היה זה נכון למצות עימו את הדין לחומרה בשל כך. לחילופין
ביקש כי בית המשפט יפחית מתקופת הפסילה אשר הושתה עליו את הימים בהם היה פסול מנהלית מלהחזיק ברישיון הנהיגה.

מנגד טען ב"כ המשיבה כי דין הערעור להדחות. כי לבית המשפט קמא נתונה הסמכות לדון בבקשה לביטול

פסק דין
בהעדר הצדדים וכי גם לגופה של החלטה לא היתה כל הצדקה להיענות לבקשה לנוכח הזילות שגילה המערער באי התייצבות לדיון שנקבע ובהעדר כל החלטה של בית משפט הנעתרת לבקשת הדחייה. כן טען כי לא נפלה כל שגגה עת מצא לנכון בית משפט קמא לדון בבקשותיו של המערער לביטול פסק הדין בהעדרו.

לגופו של גזר הדין טען כי העונש אשר הושת על המערער הינו מידתי וראוי ואין להתערב בו. יחד עם זאת, הסכים ב"כ המשיבה לקבלת הערעור באופן חלקי באופן שבו מן הרכיב העונשי אשר הושת על המערער, רכיב הפסילה בפועל, יופחת מנין הימים בהם שהה המערער בפסילה מנהלית.

אשר לטענות המערער בדבר סמכותו של בית משפט לדון בבקשה לביטול

פסק דין
בהעדרו, דין טענותיו להידחות.
לשאלה זו התייחס בית המשפט העליון ברע"פ
9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז (6) 793 וקבע כי כאשר מדובר בבקשה לביטול

פסק דין
בהעדר נאשם ב"עבירות קלות" (ובהן עבירות תעבורה מסוג אלה הנדונות בענייננו) נתונה הסמכות לבית המשפט לדון בבקשה זו בהעדר הנאשם. וכך קובע כב' השופט ת. אור באותו עניין:


"הזכות של נאשם להיות נוכח בהליך פלילי היא זכות יסוד...
... השאלה העומדת בפני
נו בשלב זה היא, אפוא, האם העדר דיון בנוכחות המבקש בבקשה לביטול

פסק דין
, אשר ניתן כדין בהעדרו, חותר תחת הגדרתן של תכליות אלה? לדעתי יש להשיב על כך בשלילה.
במסגרת בקשת הביטול לא נערך דיון בהליך הפלילי גופו. קרי, לא נדונה באופן ישיר שאלת אשמתו או חפותו של המבקש.
לפיכך, לא נדרשת בהקשר זה נוכחות המבקש בהליך לצורך התרשמות מאופיו, או לצורך חקירתו וכיוצ"ב.
בשלב זה בוחן ביהמ"ש אם הנאשם עובר את המחסום של קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדין, או שמא דרוש ביטול פסק הדין כדי למנוע עיוות דין...
... לסיכום, הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש.
ביהמ"ש, לאחר שיעיין בבקשה, מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד.
עם זאת, מוסמך ביהמ"ש, עפ"י שיקול דעתו, גם לבקש את תגובת המדינה או במקרים חריגים כשהנסיבות מצדיקות זאת, לזמן את הצדדים לפניו..." .

לאור האמור לעיל, אין חולק כי היה זה מסמכותו של בית משפט קמא לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שהגיש המערער בהעדרו.

אשר לגופן של החלטות בית משפט קמא הדוחות את בקשת המערער לביטול

פסק דין
, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהן.

בקשה לביטול

פסק דין
, שניתן בהעדר נאשם צריך הנאשם להראות טעם טוב וראוי מדוע לא התייצב לדיון וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין לנאשם עד כי צודק יהיה הדבר להיעתר לבקשתו.
היענות לבקשה שכזו, תחייב פינוי היומן למשפטו ובהכרח תבוא על חשבון זמן המשוריין למתדיין אחר המחכה ליומו בבית משפט. לפיכך, רק נסיבה ראויה אשר יש בה כדי להצדיק את אי התייצבותו של המערער, לרבות הוכחת סיכויי הצלחה בהליך המשפטי תביא להיענות בית משפט לבקשה שכזו.
במקרה דנן לא הוכיח המערער כי קיבל את רשותו של בית משפט קמא להעדר מן הדיון אליו הוזמן. המערער הודה כי ידע על מועד הדיון אך טען טענה בלתי מבוססת לפיה שוחח עם מזכירות בית המשפט בבקשה לדחות את הדיון והמזכירות פטרה אותו מהתייצבות. לא יעלה על הדעת כי נאשם המוזמן לדיון בבית משפט יסתמך על אמירה בעלמא של מזכירה שספק אם כלל נאמרה למערער. ללא החלטה מפורשת של בית משפט הפוטרת את המערער מהתייצבות לדיון היה זה מחובתו של המערער להתייצב לדיון ונימוק הטבוע בשיקולי עבודה לאו נימוק הוא.
המערער בעצם אי התייצבותו לדיון ויתר על יומו שניתן לו בבית משפט ואין הוא יכול להלין על תוצאות פסק הדין שניתן בהעדרו ובהתאם דחיית בקשתו לביטול פסק הדין, אלא על עצמו. (לעניין זה ראה רע"פ 418/85 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט (3)
279).
בנוסף, המערער, בבקשתו לביטול פסק הדין, לא הוכיח את סיכויי הצלחתו לשנות את תוצאת ההרשעה בדין שכן בפועל הודה הוא כי נהג ביום האירוע וכי באותו מועד חלה עליו חובת הליווי, לפיכך, נכון קבע בית משפט קמא עת דחה את בקשותיו לביטול

פסק דין
. ידע האזרח כי זמנו של בית משפט הינו זמן יקר ואזרח אשר ויתר על יומו ולא התייצב למשפטו אינו יכול לבוא בטרוניה לבית משפט כי נמנעה ממנו זכותו להישמע.
טיעוניו של המערער כנגד חומרת העונש דינם להישמע במסגרת הערעור.
מכל הטעמים לעיל דין הערעור בסוגיית ביטול פסק הדין להדחות.

אשר לגזר הדין עצמו לנוכח גילו של המערער ונסיבותיו האישיות ולרבות העובדה כי המערער חטא בכך שנהג ברכב ללא מלווה יום אחד לפני תום התקופה עליו נכונה אני לראות בטעות זו כטעות בתום לב אשר איננה מצדיקה החמרה כפי שמצא לנכון בית משפט קמא לעשות עם המערער בפרט כאשר נמנע מלהפחית מתקופת הפסילה בפועל בת השלושה חודשים את מניין ימי הפסילה המנהלית בהם היה נתון המערער.


מכל הטעמים הנ"ל אני מקבלת את הערעור באופן חלקי באופן בו מצאתי לנכון להתערב בעונש הפסילה בפועל אשר הושת על המערער. עונש הפסילה בפועל יופחת לחודשיים ימים. מתקופה זו יופחתו 30 ימי הפסילה המנהלית וכן 22 ימי פסילה נוספים אותם ריצה המערער (מיום 21.1.08 ועד 12.2.08), מכוח פסק הדין של בית משפט קמא.
יוצא אפוא כי יתרת תקופת הפסילה העומדת למערער הינה 8 ימים.
המערער יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט השלום באר-שבע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ח (25 במאי 2008) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים


רחל ברקאי
, שופטת

005082/08עפ 055 בת-שבע






עפ בית משפט מחוזי 5082/08 לוי ניר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/05/2008)