פסקי דין על מאהר חלבי | פסקי דין על משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

102/05 ענ     22/06/2006




ענ 102/05 מאהר חלבי נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים




בעניין:

7



בתי המשפט


ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)
בית משפט השלום חיפה
ענ 000102/05


בפני
:
סגן נשיא ר. חרסונסקי
(בדימ') - יו"ר הועדה
פרופ' א. פלדי - חבר הועדה
מר ד. לוקוב - חבר הועדה
תאריך:
22/06/2006



בעניין
:
מאהר חלבי



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד מוניר כמאל

העורר



- נ ג ד -


משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז חיפה
המשיב

פסק דין
כללי
:
1.
העורר שימש כקצין מבצעים בשב"ס ובמהלך שירותו, עפ"י טענתו, הוא ביצע נסיעות ארוכות וכן מאמצים גופניים כולל התכופפויות, ובתצהיר עדותו הראשית הוא מאמת את כל הנטען בעררו.

2.
בחודש נובמבר 82' התגייס העורר לצבא עם פרופיל 82, סיים שרותו בדצמבר 85 עם פרופיל 82. בשירותו הסדיר שימש כלוחם בחי"ר. לאחר שחרורו הוא התגייס לשב"ס באפריל 86', לאחר שעבר את כל הבדיקות הרפואיות שנדרש ללא כל בעיה פעילה בגב תחתון.

3.
ביום 6.11.96, הוא נחבל בגבו התחתון ע"י שער ברזל כבד אשר נסגר עליו וכתוצאה מכך החל לסבול מתסמונת כאבי גב תחתון, אך בגלל תפקידו הרגיש, המעיט בפני
ה לעזרה רפואית ותחת זאת המשיך בפעילות רגילה תוך כדי כך שהוא משתמש בתרופות לשיכוך כאבים, כולל אמבטיות ועיסוי, דבר שהדחיק את הכאב.

מצבו התדרדר וביום 18.5.03, הופנה לחדר המיון של ביה"ח מאיר בכפר סבא, עקב כאב גב תחתון חריף שכלל גם את רגל ימין.ביום 27.5.03, אושפז בבי"ח אלישע ונותח בגבו בגלל פריצת דיסק בין
l4-l5
ושיתוק בכף רגלו הימנית.
לאחר הניתוח מצבו לא השתפר והוא עדין סובל מכאבים ומגבלות. על אף זאת חזר לעבודתו והשתדל לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר.

ראיות
:
4.
העורר נחקר על תצהירו ואף תאר את אותה מכה בשער שממנה הוא סובל עד עצם היום הזה והדגיש כי כל חייו הוא עבד עבודה גם אם סבל מכאבים ללא תלונות. תוך כדי החקירה, (ראה עמ' 2 לישיבת 29.12.05), הוא הופנה לכך כי באוקטובר 98' הוא עבר ניתוח בברך ובגין אותו ניתוח הוא היה שבועיים בימי מחלה וכי אחרי הניתוח היו לו כאבי גב, אולם הדגיש כי יכול היה להתגבר עליהם ע"י טיפול עצמי.


בתשובה לשאלה מתי הכאבים החלו להחמיר השיב בעמ' 4 לפרוט' אותה ישיבה:
"ת. אני זוכר יום אחד קמתי בשעה 04:00 לפנות בוקר, צעקתי בלילה, הרגל נתפסה, נכנסתי לאמבטיה לקחתי תרופות ונסעתי בבוקר לעבודה.... הגעתי בריא ושלם".


אולם בהמשך באותו עמוד הוא אומר כי:
"ת. כשהגעתי למפקדה ונכנסתי לחדר האוכל, הגעתי בריא, לאחר חצי שעה, הרגשתי כאבי תופת כשהייתי בחדר האוכל, פניתי למרפאת בית הסוהר ממשמורת והפנו אותי לבית חולים מאיר שם קיבלתי זריקת וולטרן.



ובהמשך הוא מדגיש
באותו עמוד כי:

"ת. חשתי כאבים נסבלים ובגלל הרצון והמחויבות המשכתי בתפקיד".

התשובה ניתנה לשאלה כאבי הגב לא היו חזקים בין השנים 96', עד 2003?

לשאלות אם זלזל בבריאותו בנושא הגב, הוא השיב לא זלזלתי כשהייתי צריך ללכת לרופא הלכתי.
יש להפנות אל סעיף 16 לתצהירו, שם הוא אומר כי ב-6.11.96, הוא הוזעק ע"י זקיף שער ראשי להגיע כדי לבדוק בעיה כלשהי עם השער, הוא ביקש מהסוהר לפתוח את השער
החשמלי, אולם מפאת טעות ו/או חוסר תשומת לב, סגר השוער את השער בטרם העורר הספיק לעבור ואז השער נחת ונסגר על גבו, כך שנתקע בין השער ובין העמוד שהיה המשקוף של השער. בעמוד היה פין שלחץ על החלק התחתון של הגב ומעוצמת המכה, הוא התחיל להתמוטט עד ששוער אחר הצליח לפתוח את השער ולחלצו.

בסיכומו של דבר, טוען העורר כי התנאים הקשים בשירות, האירוע מנובמבר 96', הם הגורם למצב גבו.
בסיכומיו של ב"כ העורר בעמ' 8 הוא טוען כי חוות הדעת מה-3.8.04 עליה הסתמך המשיב בקבעו כי אין קשר בין כאבי הגב ופריצת הדיסק והניתוח שעבר בעקבותיו והאירוע מה-6.11.96, הינה מוטעית, שכן חוות הדעת מתבססת כל כולה על האירוע משנת 96 בעוד שהתביעה של העורר הינה בגין מחלה ולא בגין חבלה, ראה כאמור
בסעיף 3 ב' לסיכומי העורר.

ד"ר גורדון מומחה לכירורגיה אורתופדית, בדק את העורר ביום 16.12.04 והוא קובע כי העורר צועד עם צליעה פרליטית בגלל חוסר יציבות ברגלו הימנית. אינו
מסוגל ללכת על קצות אצבעותיו ועל העקב מימין. אפשר לצפות בצלקת ניתוחית עורפית באורך של כ-7 ס"מ. ובאזור סביר הצלקת במעבר המותני סקרלי, ישנה רגישות למישוש וטווח התנעות ע"ש מותני, מוגבל בצורה בינונית.
ישנה ירידה בכוח הגס של השרירים ברגל ימין, הכוונה לשריר הקוואדריספס, וניתן לצפות בגידול שרירי ירך ימין, 40 ס"מ היקף מול 42 משמאל. לדעתו של ד"ר גורדון, תיפקד העורר בתנאים קשים ב-6.11.96 נחבל בגבו ע"י שער ומאז החלו כאבי גב תחתון.
השילוב של הרמת משאות מאמצים גופניים ותנועות חוזרות ונשנות של גב תחתון, גרמו להתפתחות מואצת של שינויים ניווניים בע"ש מותני לרבות בדיסק הבין חולייתי.

השם שניתן לתופעה זו בספרות המדעית הוא:
minor repetitive trauma
,



ותופעה זו מהווה
chronic overuse injury
.
לכן, לדעתו של ד"ר גורדון הקשר הסיבתי בין השירות לפגימה בגב התחתון והמותני ברור.

פרופ' וולפין מטעמו של המשיב אשר בדק את העורר ביום 28.7.04, מתייחס לתלונותיו על כאבי גב תחתון שמהם הוא סובל מ-6.11.96, שעה שנחבל בגב משער ברזל וקובע כי, אין שום רישומים בתיק הרפואי על בעיות גב במשך מספר שנים. נמצאו רישומים בתיק הרפואי על כאבי גב מ-21.3.99, 25.10.00, 26.10.00 ובהמשך רק בשנת 2003, ללא ציון אירוע חבלתי. בשנת 2003 הוא סבל מפריצת דיסק בין חוליות
l4-l5
ועבר ניתוח ב-27.5.03 לכריתת הדיסק.

נציג המדינה טוען כי הפגיעה בגבו של העורר בשנת 96 היתה קלה וכל מה שנמצא הוא שפשוף ואודם שטופל בספירט, ראה מסמך 41 לתיק הרפואי שבפני
נו וכן הוא טוען כי בבדיקות ההדמיה (ראה מסמך 51 לתיק הרפואי) לא נמצא ממצא טראומטי ולכן כך טוען נציג המדינה, האירוע משנת 96 לא היה טראומטי ואף לא דרמטי כפי שניסה העורר לצייר בתצהירו.
משך תקופה של שנתיים וחצי לאחר אותו אירוע בשנת 96 לא נמצאו תלונות על כאבי גב, כך עד ל-21.3.99 - וגם מאוקטובר 2000 אין אזכור של האירוע עם שער ברזל. לדעתו של נציג המדינה על סמך חוות הדעת מטעמה, ראה חוות דעתו של פרופ' וולפין, חבלת גב הגורמת לפריצת דיסק מאופיינת על ידי התקפים חוזרים של כאבי גב קורנים לרגל אחת או לשתיהן, ראה מסמך 172 לתיק הרפואי.
נציג המדינה מפנה לעמוד 4 לפרוטוקול, שם הודה העורר כי כאבי הגב משנת 98 עד שנת 2003 היו כאבים שהיה יכול לשאת בהם.
ולכן טוען נציג המדינה, אין קשר בין תלונותיו של העורר לבין מצב גבו.
אשר לאירוע מ-18.5.03 , העורר טען כי הוא קם בבוקר והיו לו כאבים חזקים בגב אולם המשיך לעבודתו - אירוע זה התרחש כ-7 שנים לאחר האירוע מ-1996.
ולכן אין מקום לומר כי היה קשר בין החבלה בגב בנובמבר 96 לבין פריצת הדיסק מ-2003. לא יכול להיות שילוב בין שתי הפגיעות, שכן הרבה בני אדם נוסעים ברכבים ונחשפים לתנודות מבלי שהדבר יגרום לפריצת דיסק, ראה מסמך 172 לתיק הרפואי.
המומחה מטעם המשיב אינו מסכים כי השילוב בין הפגיעה בגב ובין פעילותו של העורר, היה משום מצב של חבלות מינוריות חוזרות ונישנות על ידי התנודות שבנסיעה. נציג המדינה טוען כי השינויים שבגבו של התובע הינם שינויים עצמיים הקשורים במבנה גופו ולא כתוצאה מפעילות פיזית.

לכן מדגיש נציג המדינה כי יש לדחות את הערר.

בבירור נמצא בקע דיסק בין
l5

ו-
s1
עם שיתוק כף רגל ימין ומחלה זו הופיעה שנתיים טרם אשפוזו, דהיינו משנת 2001, כלומר כ-5 שנים לאחר החבלה הנטענת. לכן לדעתו, אין תימוכין לדעה שיש קשר בין פריצת הדיסק והניתוח שעבר בעקבותיו ובין האירוע משנת 96'. כמו כן הוא מוסיף כי התפתחות שינויים ניווניים, הינה עצמונית, סטרוקטוראלית ולא כתוצאה מפעילות פיזית ואינה קשור בשירותו בשב"ס
שם עובדים אנשים רבים, ללא שום בעיות.

היבט משפטי
10.
ב"כ המדינה בעמוד 5 לסיכומיו שנוסחו בצורה בהירה ותמציתית אומר ואנו מסכימים לכך:

"א.
נטל ההוכחה המונח על כתפי העוררת, ככל בעל דין אחר במשפט אזרחי, נקבע עפ"י מאזן ההסתברויות, דהיינו ברמת וודאות של למעלה מ- 50%. במקרה בו כפות המאזניים שקולות – דין הערר להידחות (ראה לעניין זה ע.א. 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פד"י מד(3),646).

ב. בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מ"ה (5) 203 נקבע, כי על התובע תגמולים להוכיח "במידה המתקבלת מאוד על הדעת", כי הנכות נגרמה עקב שירותו הצבאי. מאז הלכת רוט, ניתנו פסקי-דין רבים על ידי בתי המשפט בהקשר הנדון, ושוב לא הסתפקו ב"יתכן" לקיומו של הקשר הסיבתי, אלא עמדו ודרשו מידת הוכחה רבה יותר, עפ"י "מאזן הסתברות", שהיא כמות ההוכחה העולה על 50% (ר' גם ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471).

ג. באשר לשאלת הקשר הסיבתי, נפסק בע"א 776/76 צדיק נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 381, כדלקמן: "...את החובה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין התפרצות המחלה לבין השרות התכוון (המחוקק) להטיל על התובע תגמולים ולא אחרת. העובדה שהמחלה פרצה בתקופת השירות אינה יוצרת חזקה, על התובע תגמולים להוסיף ולהוכיח את הקשר הסיבתי...".

ד. על מנת שיוכח קשר סיבתי בין פגימה לשירות יש להוכיח "קשר סיבתי קונקרטי" (להבדיל מקשר סיבתי "טיפוסי" לתנאי שרות צבאיים). לענין זה נפנה לאמור ברע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817: "נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת תביעה, רובץ תמיד על התובע. על התובע להוכיח קיומן של נסיבות מסויימות ורק אז יעבור הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים. נסיבות אלה נעוצות באופיו המיוחד של השרות הצבאי, אותו ניתן לקשור, מבחינת הזמנים, לפרוץ המחלה".

ה. גם כאשר עסקינן בשירות קצר, עדיין על העוררת להוכיח שהפגימה נבעה "עקב אירוע" ו/או עקב השירות, נתונים אשר לא הוכחו בענייננו. על כן, דין הערר להידחות".

עד כאן ציטוט מדברי ב"כ המדינה.

11.
עפ"י הפסיקה על העורר, כדי לזכות בתביעה, להוכיח כי הפגיעה היתה בזמן השירות וכי הפגימה נגרמה עקב השירות.
ראה ע"א (תל-אביב-יפו) 1466/04 - א"ק נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים . תק-מח 2005(4), 2820 עמ' 2822.

" (א)
על המערער היה להוכיח שני אלה: ראשית, כי הפגיעה הייתה בתקופת שירותו בצבא, ושנית, כי נכותו הנפשית באה עליו "עקב שירותו". הנטל להוכחת קיומם של שני אלה מוטל על כתפו של המערער (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פד"י נו(5) 732, 740; להלן:- "הלכת אביאן").
מאחר שאין מחלוקת לגבי התנאי הראשון, נבחן את ההלכה לעניין התנאי השני, דהיינו, "עקב השירות", ונבדוק האם הוכח קשר סיבתי בין השירות לבין המחלה.
לבחינת קיומו של הקשר הסיבתי קבעה ההלכה מבחן סובייקטיבי ומבחן אובייקטיבי. לצד היסוד הסובייקטיבי, שהוועדה קבעה כי התקיים במקרה דנן ועליו אין חולק, יש לבחון גם אם התקיים יסוד אובייקטיבי בכך שהאירוע האמור לא יהיה אירוע טריוויאלי, שולי או שגרתי, אלא אירוע הקשור ליחודיות ומיוחדות של הצבא"
. (רע"א 4748/02 קצין התגמולים נ' בירתי, פד"י נז(4) 346, 348).

לגבי המבחן האובייקטיבי, נקבע כדלקמן:-
"...על החייל התובע תגמולים לשכנע בטענתו כי חיי הצבא- באשר חיי צבא הם- או אירוע ספציפי הקשור לחיי הצבא הם שהביאו לפריצתה של המחלה...אירוע טריוויאלי שאירע לחייל תוך כדי שירותו, לא נכיר בו גורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונלית. הקשר הסיבתי לשירות בצבא - באשר שירות בצבא הוא - חייב שיהא בעל עוצמה מינימלית עד שנכיר בו כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונלית... לעניין אפיונם של האירועים הטריוויאליים - אם תרצו: אירועי-שיגרה - אינני רואה מנוס מהשוואה בין חיי הצבא לבין החיים האזרחיים... פירוש הדברים הוא זה: אם הייתה המחלה פורצת בכל מקרה - גם בחיים האזרחיים - יישלל קיומו של קשר סיבתי לשירות בצבא."
[ההדגשה שלנו]
(הלכת אביאן, 764-763).

ולגבי טענתו של העורר שכוונתו היתה למחלה כפי שכתב בא כוחו ולא לחבלה, כך נאמר בעניין המיקרוטראומה ע"נ 270/98 ויצמן ירון נ' קצין התגמולים שפורסם בקובץ דינים שלום כרך כ"א 302 כדלקמן:
על הטוען לפגיעות זעירות (מטקרוטראומה) להוכיח שלושה יסודות. האחד, כי מדובר
במספר רב של פגיעות זעירות שכל אחת מהן היא תאונה במובנה הרגיל של המילה.

השני
;

כי טיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות, יסוד זה יוכח בדרך כלל באמצעות חוו"ד רפואית. היסוד השלישי, הוא כי יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה (ראה: בג"צ 4690/97 המל"ל נ' בית הדין הארצי, דינים עליון נה 961, פיסקה 14 מפי כב' השופט שטרסברג-כהן, עב"ל 338/96 המל"ל נ' יוסף עובדיה, צורף לסיכומי המשיב, פיסקה 6 מפי כב' הנשיא אדלר)" (ההדגשות אינן במקור).

12.
ב"כ המדינה, טוען, כי בחומר הרפואי נראה שהתלונה הראשונה של העורר היתה בשנת 1996 בעוד שבתצהירו ובעדותו בפני
נו נטען כי החל לסבול עוד בשנת 1994 ולא דווח על כך מחשש לפיטורין.

טענה זו לדעת ב"כ המדינה, אינה רלבנטית כי בין אם החל לסבול בשנת 1994 לאחר 7 שנות שירות בגיל 50, ובין אם החל לסבול בשנת 1996, לאחר 9 שנות שרות בגיל 52, הרי הכאבים פרצו לאחר שנים ארוכות של שירות ואכן כך נקבע בשני פסקי דין מפורסמים.

ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פד"י מה (5) בעמ' 214,215 וברע"א 2027/94 קליג נ' קצין התגמולים פד"י נ (1) 529:

"כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהיעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה".

13.
שירות ארוך

לדעת ב"כ המדינה, בענייננו גם לא עומדת לזכות העורר החזקה הראייתית העומדת לטובת עורר שהפגימה פרצה אצלו, תוך כדי השירות, שכן בעניינו מדובר בשירות ארוך של כ-20 שנות שירות (משנת 1986). במקרה של שירות ארוך, בהעדר אירוע מסויים שניתן לקשור אותו לפגימה לא חלה החזקה האמורה, ועל המערער הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין התפרצות הפגימה. כדברי כב' הנשיא שמגר:
"כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע
או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה." (ע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פס"ד מ"ה(5) 203, עמ' 214 - 215 (
הדגשות אינן במקור))”.

פסק הדין צוטט בהסכמה גם ברע"א 2027/94 קליג' נגד קצין התגמולים, פד"י נ(1) 529.

כמו כן ראה את האמור בספרו של י. יעבץ, חוק הנכים- חקיקה, פסיקה והבטים משפטיים, הוצ' פרלשטיין - גינוסר, עמ' 83:
"... כאשר מדובר בתקופת שירות ארוכה אין קיימת החזקה שתנאי השירות גרמו להופעת המחלה, אלא אם כן הוכח אירוע חריג. במקרה דנן, מדובר בתקופת שירות ארוכה, כאשר המתח קיים במשך כל אותה תקופה והוא חלק משגרת היום יום בעבודתו של המערער. אין שום ראיה לכך שהמחלה לא היתה מופיעה אצל המערער גם אלמלא עבד בתפקידו זה".

סיכום:
א.
העורר יליד 64, התגייס לשרות חובה בצה"ל בנובמבר 82' בפרופיל 82 בגין כאבי גב - סעיף 38 332 ללא ממצא רנטגני, ראה מסמך 143 בתיק הרפואי. הוא סיים את שרותו בדצמבר 85 והתגייס לשב"ס באפריל 86' שם הוא משרת כ-20 שנה בתפקיד קצין בטחון בגוש מרכז בדרגת סגן גונדר.
המערער טוען כי תנאי שרותי באירוע מה-6.1.96 הם שגרמו לכאבי הגב מהם הוא סובל. אז הואיל ותביעתו נדחתה הוא הגיש ערר לבית משפט זה.
ב.
לאור חוות הדעת של פרופ' וולפין אותה אנחנו מאמצים בענין האירוע משנת 96' לא היתה לעורר פגיעה כה קשה שיכולה היתה לגרום לפריצת דיסק, שכן ההדמיה שבוצעה בעקבות האירוע לא הצביעה על שום ממצא טראומטי ולכן אי קשר בין מצב גבו של העורר לבין האירוע בשנת 96', שכן חבלת גב שגורמת לפריצת דיסק והתקפים וכאבים הקורנים לרגל. אמת שהעורר הצהיר כי הוא סבל מהתקפים חוזרים של כאבי גב הקורנים לרגל ימין וטופל על ידי תרופות לשיכוך כאבים, אולם כאמור לא היה ממצא בהדמיה של עמוד השדרה כדי להצביע שכבר אז היתה פריצת דיסק.

ג.
אין חולק כי העורר, זמן רב לאחר אותו אירוע של סגירת השער גבו עבר ניתוח בבית חולים אלישע ב-27.5.03 וזה בגלל שחש בגבו והוחלט על ניתוח מיידי עם התעצמותם של הכאבים ואיבוד תחושה בשוק רגל ימין וכאבי תופת בגב שמנעו ממנו לתפקד עד כדי ריתוקו. אין גם מחלוקת כי במהלך שרותו התמודד העורר עם אוכלוסיה ביטחונית קשה וביצע עבודה בתנאים קשים ומפרכים ולחצים פיזיים ונפשיים בלתי פוסקים, המלווים
ירי, שימוש בגז מדמיע וכיוצא בזה. השאלה היחידה היא האם תנאי השרות המפרכים שהיו לעורר בשב"ס לאורך השנים, היו הגורם לפריצת מחלתו.


ד.
סבורים אנו כי העורר לא הוכיח אירוע חד ויוצא דופן שהיה הגורם לפריצת הדיסק בשרותו הארוך וכי היה עליו להצביע על שרשרת אירועים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה כאמור בהילכת רוט. עם זאת התלבטנו קשות עם השרות הארוך של העורר לרבות הפגיעה שנפגע מן השער ושלא היתה טראומטית, היה בתנאי שרותו מצב של פגיעות זעירות רבות שכל אחת מהן היתה תאונה שהצטברותן הביאה למצבו.
בענין זה סבורים אנו כי יש לקבל את עדותו של העורר שהוא ניסה לשרת בכל מאמץ וכי התלונן על כאבים אולם הכאבים היו בגלל פגיעה ב- 96 שלא גרמה לפריצת דיסק אלא החישה תהליכים ניווניים, שהחלו עוד לפני גיוסו ושהתעצמו לאור שרות ארוך וממושך ובנסיבות אלה סבורים אנו כי מצבו של העורר הוחמר בשיעור 25%.


אין צו בדבר הוצאות.

למזכירות יש לשלוח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים


ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ו (22 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.


ר. חרסונסקי
ס. נשיא (בדימ')
יו"ר הועדה

פרופ' א. פלדי
חבר הועדה

מר ד. לוקוב
חבר הועדה


קלדנית: טלי ב.






ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 102/05 מאהר חלבי נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (פורסם ב-ֽ 22/06/2006)