פסקי דין על יחיאל עקנין | פסקי דין על אליהו שמש

9473/02 עב     07/09/2003




עב 9473/02 יחיאל עקנין נ' אליהו שמש




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 009473/02


בפני
:
כבוד השופטת לאה גליקסמן
נ.צ. שלמה לוי


07/09/2003




המבקש
יחיאל עקנין
בעניין
:


נ
ג
ד

המשיב
אליהו שמש


פסק דין

1.
בפני
נו ערעור על החלטת כב' הרשמת הדס יהלום (כתוארה דאז), מיום 4.11.02, אשר קיבלה את בקשתו של המשיב לבטל את פסק הדין שניתן נגדו ביום 18.3.2002, בהעדר הגנה.
העובדות

2.
ביום 9.5.01 הגיש המערער תביעה לתשלום פיצויי פיטורים כנגד שני נתבעים:

3.
הסעות שמש אליהו בע"מ;

4.
שמש אליהו (המשיב).

5.
ביום 12.8.2001 התקיים דיון, אולם בשל העובדה שלא היה אישור מסירה של כתב התביעה לנתבעים, נדחה הדיון למועד אחר.

6.
ביום 15.10.2001 ניתן

פסק דין
כנגד הסעות שמש אליהו בע"מ (להלן – החברה או החברה המעבידה);

7.
ביום 18.3.2002 ניתן

פסק דין
כנגד המשיב, בהעדר הגנה, על יסוד הצהרתו של המערער כי ביצע מסירה אישית של כתב התביעה לאביו של המשיב, יחזקאל שמש.

8.
ביום 22.8.2002 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי אין כל יריבות אישית בין המשיב לבין המערער, וכי לא מוטלת עליו אחריות אישית לחובות החברה המעבידה כלפי המשיב.

9.
בתצהיר התומך בבקשה טען המשיב כי "בימים האחרונים" נודע לו כי ניתן נגדו

פסק דין
באופן אישי, המחייב אותו לשלם למערער פיצויי פיטורים. כן נאמר בתצהיר כי
"למיטב זכרוני וידיעתי לא נמסרה לי כל הודעה בדבר הליך משפטי כלשהו המתנהל כנגדי כאדם פרטי או דיון כלשהו שהיה עלי להשתתף בו באופן אישי. ידוע לי כי ניתן

פסק דין
כנגד החברה אותה אני מנהל מיום
15.10.01".


10.
ביום 31.10.02 התקיים דיון בבקשה, והמשיב נחקר על תצהירו.


11.
מעדותו של המשיב ומחומר הראיות שהוגש במהלך חקירתו הנגדית עלה כי המערער הועסק על ידי מספר חברות בבעלות המשיב
–
שמש תור בע"מ, הסעות שמש בע"מ, ומעבידתו האחרונה - הסעות שמש אליהו בע"מ (תלושי השכר של המערער (מש/ 7) וכן טופסי 106 (מש/ 1 ו- מש/ 2). (מתדפיס פרטי החברה מתברר כי שמה הנכון של מעבידתו האחרונה של המערער הוא הסעות שמש אליהו ר"ג
–
מש/ 6). באשר להעסקתו של המערער על ידי החברות השונות העיד המשיב:
"היו לי 3 חברות בבעלות. בשנת 93 בערך התובע החל לעבוד בחברת שמש אליהו בע"מ. לאורך כל הדרך הוא היה בקיא בנושא ולא הוסתר שום דבר מפניו. הוא היה עובד שלי. בשנת 95 החברה הגיעה לקשיים ופתחתי חברה חדשה
–
שמש תור, שבה התובע גם עבד. הוא לא עבד בכל החברות האחרות שצויינו. בשנת 96 נפתחה חברת רמת גן גם בגלל קשיים עם הבנקים והתובע עבר לעבוד בחברת רמת גן".
(פרוטוקול ע' 2, ש' 26; ע' 3, ש' 1
–
4).
בהמשך עדותו, אישר המשיב כי בחברה האחרונה החל המערער לעבוד בשנת 1998. (פרוטוקול ע' 4, ש' 6
–
7). המשיב טען בעדותו כי המערער ידע על העברתו מחברה לחברה.


12.
עוד עולה מחומר הראיות, כי קיימות חברות הסעה נוספות הנושאות בצורה זו או אחרת את השם "שמש", שהן בבעלות אמו או אחותו של המשיב (מש/ 5; מש/ 4).


13.
המשיב העיד כי אביו לא קיבל שום נייר בקשר לתביעה, ונודע לו על התביעה כאשר עו"ד שלו בדק שנפתחו הליכי הוצאה לפועל. המשיב העיד כי נודע לו על הליכי ההוצאה לפועל לפני כמה חודשים (פרוטוקול ע' 4, ש' 4
–
6).
ההחלטה


14.
כאמור, כב' הרשמת יהלום קיבלה את בקשתו של המשיב לביטול פסק הדין, מנימוקים אלה:

15.
לא הובאה ראיה פוזיטיבית באשר למועד שבו נודע למשיב על פסק הדין נגדו. מכאן, כי לא הוכח שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.

16.
טענתו של המשיב כי אביו לא קיבל את כתב התביעה וכי אינו גר עם אביו לא נסתרה. משקיים ספק באשר למסירת כתב התביעה למשיב, הספק פועל לטובת המשיב, ולכן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

17.
באשר לסיכויי ההגנה, קבעה כב' הרשמת כי על אף העובדות שהוכחו בדבר ניהול חברות שונות והעברת המערער מחברה לחברה, טענת הרמת מסך היא טענה כבדת משקל, ויש להעלות את הטענות העובדתיות הכרוכות בה בכתב התביעה, ולאפשר למשיב להתגונן בפני
הן בכתב ההגנה ובהוכחות.

18.
זאת ועוד. בהתאם לפסיקה, מתן

פסק דין
במעמד צד אחד הוא הליך קיצוני, ויש לבחון אם כתב התביעה מבוסס ואת משקלה הלכאורי של ההגנה של הנתבע. במקרה הנדון, כתב התביעה אינו מפרט את העילות שבגינן הוגשה תביעה אישית נגד נתבע 2, וגם מטעם זה יש לקבל את הבקשה לביטול

פסק דין
.

19.
לאור הספק בשאלת מסירת כתב התביעה למשיב, לא חויב המשיב בהוצאות הבקשה.
טיעוני הצדדים


20.
המערער טען כי:

21.

טעתה כב' הרשמת בכך שלא התייחסה לשוני בין גרסאות המשיב באשר למועד בו נודע לו על פסק הדין (בתצהירו - "בימים האחרונים"; בעדותו
–
"לפני מספר חודשים"). מסתירה זו עולה בבירור כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.
משהודה המשיב כי ידע על פסק הדין "מספר חודשים", הוכח בראיה פויזיטיבית כי הבקשה לביטול

פסק דין
הוגשה באיחור.

22.
טעתה כב' הרשמת בכך שלא ייחסה משקל לעובדה שהמשיב לא זימן את אביו לעדות.

23.
על פי עדותו של המשיב בנוגע ל"עסקיו הפתלתלים", הוכח מפורשות הקשר האישי של המשיב ישירות למערער, וכי נתקיימה העילה ל"הרמת מסך". לפיכך אין למשיב כל סיכוי לזכות במשפט, ואין טעם לבטל את פסק הדין.


24.
המשיב טען כי:

25.
כב' הרשמת, אשר שמעה את עדותו של המשיב, קבעה את ממצאיה, ואל לערכאת הערעור להתערב ולשנות ממצאים עובדתיים אלה.

26.
אין מקום לבצע "הרמת מסך" במקרה הנדון.
המסגרת המשפטית


27.
תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991

קובעת כי בעל דין רשאי לבקש ביטול

פסק דין
שניתן לאחר שבית הדין דן שלא בפני
ו, בתוך 30 יום מהמועד בו הומצא לו פסק הדין. על פי תקנה 50(ג) לתקנות, רשאי בית הדין
"לבטל את פסק הדין או ההחלטה האחרת, לשנותם או לאשרם, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים".


28.
לעניין הגישה הכללית בכל הנוגע לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי
"אשר לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר, הרי שהדין וההלכה הם, כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל הדין או בא כוחו יישמע הדיון לגופו, תוך קביעת פיצוי בהוצאות".
דב"ע נב/ 155
–
9 סולתם בע"מ נ' אסרף, פד"ע כד' 279.


29.
על שיקולי בית הדין בהחלטה בבקשה לביטול אמר בית הדין הארצי לעבודה:
"ההלכה הפסוקה היא כי במקרה של בקשה לביטול

פסק דין
, כאשר המסירה היתה כדין, בית הדין מציב בפני
ו שתי שאלות. האחת
–
סיבת מחדלו של הנתבע להתייצב או להתגונן, והשניה
–
סיכויי ההצלחה. השאלה השניה היא החשובה יותר.
ובקשר לשאלה השניה אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית".
דב"ע נז/ 144 – 3 שאול שור נ' צילה מלס, עבודה ארצי כרך לא(1) 161.
וראו גם: דב"ע נה/ 139
–
3 גן המוסיקה בע"מ ואח' נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא 188.


30.
הלכה היא, כי כאשר בית הדין סבור כי לאחר ביטול פסק הדין ושמיעת הראיות, תהא תוצאת פסק הדין זהה לזו שהתקבלה בפסק הדין שניתן בהעדר, אזי זהו שיקול שלא להיעתר לבקשת הביטול.
ראו: ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח(1) 830.
הכרעה


31.
לאחר עיון בחומר הראיות ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעים כי יש לקבל את הערעור חלקית, כך שביטול פסק הדין יותנה בכך שהמשיב
יפקיד בבית הדין את סכום קרן פסק הדין, כמפורט בסעיף 23.3 להלן.


32.
מסירת כתב התביעה:

33.
כב' הרשמת קבעה כי טענתו של המשיב כי כתב התביעה לא נמסר לאביו וכי אינו גר בכתובת בה בוצעה המסירה לא נסתרה. כן קבעה כב' הרשמת כי לנוכח הספק בדבר ביצוע המסירה, הספק פועל לטובת המשיב.

34.
באשר למסירת כתב התביעה לאביו של המשיב, לדעתנו, בשונה מדעתה של כב' הרשמת, בהתחשב בעובדה שהמשיב לא זימן את אביו לעדות, מתעורר ספק ניכר לגבי מהימנות גרסתו של המשיב. זאת, לנוכח הכלל
"שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו".
ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, ע' 760.
קדמי, על הראיות, חלק שלישי, ע' 1391, סימן חמישי, מהדורת 1999.

35.
לאור האמור, לדעתנו, המשיב לא הפריך את טענת המערער כי כתב התביעה נמסר לאביו.

36.
עם זאת, לא נסתרה טענת המשיב כי אינו גר עם אביו.


37.
איחור בהגשת הבקשה:

38.
בעדותו, אישר המשיב כי נודע לו על התביעה כאשר עו"ד שלו בדק שנפתחו הליכי הוצאה לפועל, וכי נודע לו על הליכי הוצאה לפועל לפני "כמה חודשים". (ההדגשה הוספה; פרוטוקול ע' 4, ש' 5
–
6). מעדותו של המשיב עולה איפוא בבירור כי הבקשה הוגשה באיחור, ולא נתבקשה הארכת מועד להגשת הבקשה.

39.
יש לציין, שבתצהירו לא נקב המשיב במועד בו נודע לו על פסק הדין אלא הצהיר באופן מתחמק שנודע לו על כך ב"ימים האחרונים". אם אכן היה מדובר ב"ימים האחרונים", אין ספק כי המשיב היה מסוגל לנקוב במועד המדוייק בו נודע לו על

פסק דין
. אלא שהאמת היא, כפי שנחשפה בחקירתו הנגדית של המשיב, כי הוא ידע על פסק הדין מזה מספר חודשים, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.


40.
סיכויי ההגנה:

41.
כאמור, השאלה החשובה ביותר היא שאלת סיכויי ההגנה, כאשר אין על הנתבע להוכיח כי הגנתו היא בטוחה ואיתנה, ודי בכך שיראה כי הגנתו היא אפשרית.

42.
טענת ההגנה של המשיב היא כי לא מתקיימת במקרה הנדון עילה ל"הרמת מסך", וכי אין להטיל עליו אחריות אישית לחובות החברה המעבידה כלפי המערער.

43.
בתקופה האחרונה חל שינוי משמעותי ומהותי בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בכל הנוגע לשימוש בדוקטרינה של "הרמת מסך", וחיוב בעל מניות או בעל שליטה בחברה באופן אישי בחובות החברה כלפי עובדיה.
ראו:
ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', עבודה ארצי כך לג(88) 34.
ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי כרך לג (39) 35.
ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ,
עבודה ארצי כרך לג (94) 35.

44.
נראה לנו, כי על פי מגמת הפסיקה האחרונה, גם במקרה הנדון מתקיימות הנסיבות בהן יש להטיל על המשיב אחריות אישית לחובות החברה המעבידה שבשליטתו, מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך".

45.
כפי שהוכח מעדותו של המשיב עצמו, המשיב הקים וניהל חברות שונות, כאשר כל אימת שחברה שניהל נקלעה לקשיים, הקים חברה חדשה, והעביר אליה את המערער. במשך תקופה בת שמונה שנים הועסק המערער על ידי שלוש חברות. בסופו של דבר, גם החברה האחרונה שהעסיקה את המערער היא חדלת פרעון, ולפיכך לא שולמו למערער פיצויי פיטורים, על אף שאין חולק על זכאותו. נראה לנו, כי בהתאם למגמת הפסיקה האחרונה, בנסיבות אלה יש מקום להטיל אחריות אישית על המשיב לחובות החברה המעבידה כלפי המערער. לעניין זה יפים דברי בית הדין הארצי בעניין זילברשטיין
–
ערב חדש:
"לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קרבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם
–
ואולי בעיקר
–
ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם
–
לעתים במפתיע
–
אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך".

(ההדגשה הוספה).


46.
כללו של דבר:

47.
התלבטנו אם בנסיבות המקרה הנדון, לאור האיחור בהגשת הבקשה וסיכויי ההגנה שנראים לנו נמוכים, אין מקום לקבל את הערעור במלואו, ולהשאיר את פסק הדין מיום 18.3.2002 על כנו. אולם, בסופן של דבר, החלטנו שאין לעשות כן, מנימוקים אלה:

48.
הספק בדבר ביצוע מסירת כתב התביעה למשיב (לנוכח העובדה כי לא הוכח כי המשיב גר עם אביו).

49.
הפסיקה הקובעת כי די בכך שהנתבע יוכיח הגנה "אפשרית", ולאו דוקא הגנה "איתנה ובטוחה".

50.
העובדה כי בפסק הדין חוייב המשיב גם בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ויתכן
שיש למשיב הגנה טובה בפני
תביעה זו.

51.
פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקובעת שיש להעדיף בירור תביעות לגופו של עניין על פני מתן

פסק דין
בהעדר צד.

52.
יחד עם זאת, חובה על בית הדין לאזן כראוי בין האינטרס של המשיב, שיהיה לו יומו בבית הדין, לבין האינטרס של המערער, ולמנוע מצב בו גם בתום ההתדיינות, ימצא עצמו המערער בפני
שוקת שבורה, אם יזכה בתביעתו. כמו כן, זכאי המערער לתשלום הוצאות, הן בשל כך שזכה בערעורו והן בשל כך שהתנהלותו של המשיב גרמה להארכת ההתדיינות.

53.
נראה לנו, כי איזון האינטרסים הראוי בין הצדדים במקרה הנדון הוא התניית ביטול פסק הדין בהפקדת סכום קרן פיצויי הפיטורים בבית הדין. לפיכך, אנו קובעים כי פסק הדין שניתן על ידי כב' הרשמת יהלום ביום 18.3.2002 יבוטל, בתנאי שהמשיב יפקיד בתוך 21 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין את סכום קרן פיצויי הפיטורים, בסך של 20,898 ש"ח. (למען הסר ספק: אם המשיב הפקיד סך של 4,000 ש"ח על פי החלטת כב' הרשמת יהלום מיום 2/9/02, עליו להפקיד סך של 16,898 ש"ח בלבד). אם הסכום הנ"ל לא יופקד בתוך המועד הנ"ל, יושאר פסק הדין מיום 18.3.2003 על כנו.


54.
לנוכח קבלת הערעור חלקית, וכן עקב הארכת משך ההתדיינות, המשיב ישלם למערער הוצאות בסך של 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למשיב פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.


55.
התיק יובא לעיוני בתוך 30 יום לבדיקה אם הופקד הסכום כאמור בסעיף 23.3 לעיל, ולמתן החלטה על המשך ההליכים בתיק בהתאם לתוצאות הבדיקה.


ניתן היום, 7.9.2003, בהעדר הצדדים.


________________
_________________
נ.צ. שלמה לוי
לאה גליקסמן
, שופטת







עב בית דין אזורי לעבודה 9473/02 יחיאל עקנין נ' אליהו שמש (פורסם ב-ֽ 07/09/2003)