פסקי דין על אזהר חברה לפיתוח נכסים בע"מ | פסקי דין על עפיפה סאלח | פסקי דין על מאהר דיבה | פסקי דין על אברהים אסחק אבו כדיר ואח' |

3295/05 בשא     13/12/2005




בשא 3295/05 אזהר חברה לפיתוח נכסים בע"מ נ' עפיפה סאלח, מאהר דיבה, אברהים אסחק אבו כדיר ואח'




בעניין:

1

בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים

בש"א 003295/05
ת"א
007171/05
לפני
כבוד השופטת ג. כנפי-שטייניץ


13/12/2005




אזהר חברה לפיתוח נכסים בע"מ

בעניין:


המבקשת

הנתבעת מס' 2

ע"י ב"כ עו"ד יצחק מינא



נ
ג
ד







המשיבים
התובעים


משיבים פורמליים

1. עפיפה סאלח
2. מאהר דיבה

3. אברהים אסחק אבו כדיר
ע"י ב"כ
עוה"ד מדחת דיבה

4. פקיד ההסדר
5. עאסם בדווי בשיתי

















החלטה

בפני
בקשת הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") לצוות על התובעים ליתן ערובה להוצאותיה, בקשה לפי ס' 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

התובעים הגישו נגד הנתבעת ואחרים תביעה למתן

פסק דין
המורה על רישומם של התובעים מס' 1 ו-3 כבעלי זכויות בחלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 137 בגוש 30605 בבית חנינה (להלן: "המקרקעין"). התובע מס' 2 הוא מיופה כוחה של התובעת מס' 1. על פי הנטען, רכשה התובעת מס' 1, בשנת 1998, מן הנתבע מס' 1, עאסם בשיתי, חלק מסויים מן המקרקעין ששטחו 700 מ"ר. התובע מס' 3 רכש, על פי הנטען, בשנת 2000 ומאותו בשיתי, את "תתי חלקות 2 ו-4" של המקרקעין. לאחר הרכישה פעלו התובעים לבניית מבנים על המקרקעין ולאכלוסם.
הנתבעת טוענת כי היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין, אותם רכשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וכי לאותו בשיתי לא היו מעולם זכויות כלשהן במקרקעין.
הנתבעת עותרת, כאמור, לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיה. את בקשתה היא מבססת על שני טעמים: האחד, כי התובע מס' 3 הינו אזרח ותושב ארה"ב, והשני, כי במסגרת הליכים שניהלה הנתבעת נגד התובעים בבית משפט השלום בירושלים, חוייבו התובעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכומים הנעים בין 2000 ₪ (התובעים 1 ו-2) ועד 12,000 ₪ (התובע מס' 3), בתוספת מע"מ. איש מן התובעים לא שילם עד היום דבר.
הנתבעת טוענת עוד כי סיכויי התביעה נמוכים, הן בשל התיישנותה והן בשל כך שהמקרקעין רשומים על שמה בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעת מצביעה גם על הודאת התובע מס' 2 במהלך חקירתו בבית משפט השלום בירושלים כי טרם לרכישה לא נערכה מטעמה של התובעת מס' 1 כל בדיקה של הזכויות במקרקעין, וכי הרכישה לא דווחה מעולם לרשויות המס. גם פעולות הבנייה שנעשו במקרקעין, נעשו ללא היתר. מימצאים לכאוריים דומים נקבעו ע"י בימ"ש השלום (כב' השופט סולברג) בהחלטתו מיום 19.6.01 ביחס לתובע מס' 3 (ראה נספחים ג' ו-ז' לבקשה).

התובעים מתנגדים לבקשה. לפי טענתם, מתגוררים התובעים 1 ו-2 בישראל, ואילו התובע מס' 3 שהינו אזרח אמריקאי, מתגורר דרך קבע, מזה מספר שנים, בארץ, בשכונת שועפט. באשר לאי פירעון הוצאות הנתבעת הם טוענים, כי אין לטענה זו כל רלבנטיות לדיון, וכי בית משפט זה איננו ערכאה לאכיפת החלטות של בית משפט השלום. התובעים צירפו לתגובתם את תצהירו של התובע מס' 3 המפרט את כתובת מגוריו בישראל, לרבות הצהרתו כי בבעלותו רכוש בארץ הכולל את הדירה בה הוא מתגורר.

ההלכה היא כי בית המשפט יטיל ערובה להוצאות רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות דופן. זכות הפניה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית וזכותו של בעל דין להתדיין, כך נקבע, מוגנת, גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תידחה תביעתו (ראה רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' ניב ואח'
, פ"ד נד(2) ע' 845).
הכלל הוא, אם כן, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. מקובל עם זאת, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו. היות התובע תושב חוץ אינו הטעם היחיד להטלת חיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ולבית המשפט שיקול דעת רחב להטילו בנסיבות המצדיקות זאת. במסגרת שיקוליו, עליו לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של בעל דין "הנגרר" להליך לבין מניעת מגבלות העלולות למנוע מימוש זכותו של בעל הדין שכנגד לפנות לערכאות (ור' רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"דנח(5) 865, וכן רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן, פדאור 02(1)716).
בענייננו, ובשלב זה של הדיון, קשה להעריך את סיכויי התביעה, אף כי חולשותיה כבר נחשפו בהליך קודם. יחד עם זאת, לאור ניסיון העבר, ברי כי הסיכוי לגבות מן התובעים את הוצאות המשפט, אם תידחה תביעתם, הינו קלוש, והתנהגותם מעלה חשש ממשי כי אם תידחה תביעתם יתחמקו פעם נוספת מתשלום ההוצאות שיפסקו. נסיבות אלה מצדיקות חיוב התובעים בהמצאת ערובה להוצאות הנתבעת.
ויודגש כי התובעים אינם טוענים כי אין ידם משגת לשלם את ההוצאות, ואף אין הם מעלים כל טעם שהוא לאי פירעונן עד היום. זכות הגישה לערכאות הינה אכן זכות קונסטיטוציונית, אולם אין זו זכותם של התובעים לגרור את הנתבעת להתדיינות בבית המשפט מבלי לשאת בתוצאות ההתדיינות (וראה בג"צ 269/01 רסולי נ' בית הדין הרבני האיזורי ירושלים, תק-על 2001(1), 1781, וכן בש"א 8741/02 ת"א (ת"א) 1237/00 ההתאחדות הישראלית לכלבנות נ' המועדון לקידום כלב הרועים הגרמני ואח'
, תק-מח 2003 (1) 2767).
הנני מחייבת, איפוא, את התובעים להפקיד בקופת ביהמ"ש, תוך 30 יום מהיום, סך 20,000 ₪ או לחילופין ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן על הסכום הנ"ל כערובה להוצאות הנתבעת.

מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ו (13 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.



__________________

ג. כנפי-שטייניץ
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי












בשא בית משפט מחוזי 3295/05 אזהר חברה לפיתוח נכסים בע"מ נ' עפיפה סאלח, מאהר דיבה, אברהים אסחק אבו כדיר ואח' (פורסם ב-ֽ 13/12/2005)