פסקי דין על מחמוד חווארי | פסקי דין על מוחמד אבו שחדם | פסקי דין על סאמר עביד |

5135/05 בש     22/12/2005




בש 5135/05 מדינת ישראל נ' מחמוד חווארי, מוחמד אבו שחדם, סאמר עביד




בעניין:



1

בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 5135/05

ת"פ 1044/05
בפני
:
כב' השופט יוסף שפירא

22/12/2005




בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד ע' דמתי
המבקשת

נ
ג
ד



1. מחמוד חווארי
ע"י עו"ד רבאח
2. מוחמד אבו שחדם
ע"י עו"ד פרחאת
3. סאמר עביד
ע"י עו"ד סוואעד



המשיבים

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בתיק פלילי 1044/05 מחוזי (י-ם), שהוגש כנגדם והמייחס להם עבירות כמפורט להלן.

האישומים
1.
כתב האישום המתוקן מייחס למשיבים את המעשים והעבירות כדלקמן :

בתאריך 17.10.05, או בסמוך לכך, נדברו המשיבים ביניהם לשדוד את בעל המזנון בשדרות המאירי בקרית משה בירושלים, מר דן מגיד (להלן:"המתלונן"). המשיבים החליטו לבצע את השוד לקראת סוף השבוע הנ"ל, כיוון שסברו שבתאריך זה ההכנסות המתקבלות בקיוסק הן גדולות יותר. המשיבים הגיעו למקום ברכבו של משיב 1 וסיירו באזור המזנון. במזנון שהו אותה שעה מספר לקוחות . המשיבים החליטו לסגת מתכניתם, תוך שהם נדברים לנסות שוב לממש את תכניתם בעתיד.

בתאריך 27.10.05, בשעה 21:30 או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים למזנון וראו כי הוא ריק מקונים, וכי המתלונן עומד לסגור אותו. המשיבים הצטיידו מבעוד מועד במיכל גז מדמיע, בכפפות גומי ובסרט הדבקה שנועד לחסום את פיו של המתלונן ולמנוע ממנו מלזעוק לעזרה. משיב 2 נשאר מחוץ למזנון על מנת שישמש כתצפיתן ויתריע מפני הגעת אנשים נוספים למקום .

משיב 1 ניגש למתלונן וביקש ממנו לרכוש סיגריות. המתלונן הסכים ובעת שהסתובב לקופה הוא התיז גז מדמיע לעבר פרצופו תוך שהוא מכה בו בחוזקה בראשו באמצעות אגרופיו.

משיב 3 נטל מכונת הדבקה בעלת בסיס עשוי בטון, והיכה באמצעותה בראשו של המתלונן. המתלונן המשיך להאבק במשיבים 1 ו-3 תוך שהוא צועק לעזרה. בתגובה לצעקות אלו, הם המשיכו להכותו באגרופיהם בראשו ובבטנו, מתוך כוונה לגרום לו לאיבוד הכרה. משגברו צעקותיו על אף מכותיהם, החליטו המשיבים לברוח מהמקום.
כתוצאה ממכות אלו נשבר אפו של המתלונן והוא נזקק לניתוח, ולתפרים בפני
ו, ואשפוז בבית החולים למספר ימים .

במעשיהם המתוארים לעיל, ניסו המשיבים לגנוב דבר, ובשעת המעשה ביצעו או איימו לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה , וכל זאת כשהם מזויינים בנשק או במכשיר אחר שיש בו כדי לסכן או לפגוע, וכל זאת כשהם בחבורה וכן קשרו קשר לביצוע פשע וכן פצעו אדם וגרמו לו חבלה חמורה שלא כדין .

בגין מעשים אלה מיוחסות לשלושת המשיבים עבירות אלה:

1.
ניסיון שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402(ב) + 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן : החוק).

2.
קשירת קשר לביצוע פשע
- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

3.
חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 392(1) לחוק" .

למשיב 2 מיוחס אישום נוסף, לפיו בשנת 1998, נכנס לתחומי מדינת ישראל
והתגורר בה ללא היתר, עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952
(להלן: "חוק הכניסה").

ראיות לכאורה ועילת מעצר

2.
בפתח הדיון בעניינם של המשיבים הוסכם כי ישנן ראיות לכאורה כנדרש לעניין מעצרם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק מעצרים").

באותו דיון נטען על ידי עו"ד ע' דמתי
, ב"כ המבקשת, כי קיימת מסוכנות מצד המשיבים , בדרגה כזו שמאיינת כל חלופת מעצר.
הסנגורים המלומדים לא חלקו על כך, ולאור נסיבות העניין, לא נותר לי לקבוע כי חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, לא נסתרה.

חלופת מעצר - טענות הצדדים
3.
השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, האם בנסיבות המקרה יש מקום לחלופת מעצר .
עו"ד דמתי מצביעה על אכזריות המשיבים בתקיפת המתלונן, ועל העובדה שביחס למשיב 1 התסקיר אינו ממליץ על חלופה.

עו"ד רבאח
, ב"כ משיב 1 טוען שמשיב זה חשש לספר להוריו על החשד נגדו, ולפיכך אף לא שיתף פעולה עם שרות המבחן, וביקש קבלת תסקיר משלים. כן טוען הוא, כי משיב 2 גרר את משיב 1 לאירוע ושכנע אותו להשתתף, כפי שעולה מהודעותיהם.

עו"ד פרחאת
ב"כ משיב 2, מסכים אמנם שהיוזמה באה מצידו של משיב 2, אולם הוא עצמו לא לקח חלק פעיל במעשה האלימות. נכון שהוא שהה בחוץ, אולם עצם העובדה שהמשיבים הגיעו למקום ללא נשק קר או חם, אלא עם גז מדמיע (ראו הודעתו מיום 17.11.05 ע' 2 ש' 26), מלמדת שהכוונה היתה שלא לפגוע פיזית במתלונן. כן מפנה הוא להמלצת שירות המבחן .

משיב 2 הוא אכן תושב הרשות הפלסטינית, אך אין בכך, לטענתו, כדי לשלול חלופת מעצר, והוא מציע פיקוח של אימו שהינה בעלת תעודת זהות ישראלית, ומשפחתו המתגוררת בירושלים.

לפיכך מציע הוא את בני המשפחה, מר ג'ומעה ואישתו. (מפנה לב"ש 90883/05 מחוזי (ת"א)).

ב"כ משיב 3, עו"ד סאעד, מצטרף לדברי חבריו. לדבריו הדינמיקה של האירוע הביאה לשימוש בכח, ללא תיכנון מראש.
כן טוען הוא כי למשיבים לא צמחה תועלת מן האירוע, ומראש לא ידוע היה על סכום השוד הצפוי, ומדובר בקיוסק קטן.
דיון
4.
אכן מדובר באירוע קשה בו הוכה המתלונן באכזריות.
יחד עם זאת, אנו בשלב שטרם הוכרע הדין.
כעולה בתיק החקירה, משיב 1 נעצר ביום 16.11.05 והמשיבים האחרים ביום 17.11.05, משמע שהם עצורים כבר למעלה מחודש ימים.
בית המשפט מוטרד מזה שנים רבות בשאלה מהי מטרת המעצר, מניעתית או שמא הרתעתית? כפי שעמד על כך
כב' השופט י' זמיר בפרשת קורמן (בש"פ 8638/96 פ"ד נ(5), 200), בהוסיפו:

"בשכבר הימים היתה זו דעה מקובלת בבית המשפט שניתן לעצור נאשם בעבירה חמורה למטרת הרתעתה, בעיקר לשם "הבטחתו של אמון הציבור באפקטיביות של מנגנון המשפט הפלילי". (בש"פ 3717/91 מדינת ישראל
נ' גולדין, פ,ד מה(4) 807, 813, השופט ברק. ראו גם בש"פ 861/95 אבוקרינט נ' מדינת ישראל
, פ"ד מח(5) 873). אך דעה זאת איבדה הרבה מכוחה לאחרונה. בית המשפט הושפע במיוחד מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את הבחירות האישיות למדרגה של זכות חוקתית, והגביר את משקלה נוכח אינטרסים אחרים. ראו, לדוגמא, דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(4) 589, 630-630, מפי השופט גולדברג. על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זאת, בדרך כלל אין הצדקה למעצר, אלא אם השחרור מן המעצר כרוך בסכנה לציבור, לרבות סכנה לתקינות ההליך המשפטי המתנהל נגד הנאשם".
(שם, פסקה 7).

(כן ראו בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל
,
פ"ד מט(1) 641, 646).

כך או כך, לנגד עיננו הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, וכדברי כב' השופט א' א' לוי בבש"פ 5431/04 מחמוד בדראן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), (15.6.04), לא נעתר לבקשה ליתן צו מעצר עד תום ההליכים, מקום בו ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופת מעצר, באופן שחירותו של הנאשם תפגע כמה שפחות.
לעולם נבדוק את אפשרות חלופת המעצר, שהרי אין ספק כי יש למצוא את האיזון בין הזכות לחרות לבין המסוכנות, כפי שנאמר על ידי כב' השופטת ד' דורנר בבש"פ 4414/97, מדינת ישראל
נ' סעדה, דינים עליון נב 480, בציינה:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, מעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור, אם ניתן להסיר חששות אלו בדרך של שחרור בתנאים מגבילים...".

(ראו גם בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכה, דינים עליון כרך נד, 373).

אמנם, גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות שלא הופרכה, עדיין יש צורך לבדוק חלופת מעצר, אשר יהא בכוחה להשיג את מטרת המעצר, כפי שציין כב' הנשיא א' ברק בדנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(4) 589:

"יש לבחון כל מקרה לגופו ותוך חיפוש בשבע עיניים אחר חלופת מעצר, ואם נמצאה חלופה הולמת מתחייב לעשות בה שימוש".

אולם, אף הנשיא א' ברק מקדים לדברים אלה ומציין, שאכן מעצר עד תום ההליכים צריך להתקיים רק במקרים חריגים, אולם:

"ייתכן שמקרים חריגים ומיוחדים אלה יהיו רבים, שכן הפשיעה גואה, והנאשמים מסוכנים אם ישוחררו".

משלא הופרכה חזקת המסוכנות הרי שזו:

"גוררת אחריה חזקה נוספת, ולפיה המסוכנות מצדיקה מעצר בפועל, להבדיל מחלופת מעצר. שהרי אם חומרת העבירה יוצרת חזקת מסוכנות, המהווה עילת מעצר, היא גם יוצרת מאליה, לפי ההיגיון, חזקה כי שחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וחזקה כזאת פועלת נגד חלופת מעצר. ואכן, כך אמר השופט חשין בבש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(1) 641, 648". (בש"פ 8638/96 קורמן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(5) 209).

(כן ראו בש"פ 970/04 איהב סעדי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), וכן בש"פ 8850/96 שמעון בוחבוט נ' מדינת ישראל
תק-על 97(1), 27).

5.
אכן מקרי שוד בהם נעשו שימוש בכח כלפי הנשדד, מצריכים בדיקה מדוקדקת, בטרם יוחלט אם חזקת המסוכנות הופרכה, באופן המאפשר חלופת מעצר.
א.
בבש"פ 7602/04 מדינת ישראל
נ' הישאם אבו אל הווא, תק-על 2004 (3), 1748, התקבל עררה של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את שני המשיבים, שיוחסה להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, כאשר קשרו קשר ושדדו חלפן כספים, לאחר שהיכוהו ותוך איומים בסכין נטלו ממנו שלל בשווי של כ – 180,000 ₪.
כב' השופט א' גרוניס קבע, כי "במקרה זה לא היה מן הראוי לעשות שימוש בחלופה כלשהי", והשניים נעצרו עד לתום ההליכים.
ב.
לעומת זאת, בבש"פ 11129/04 שקד נ' מדינת ישראל
, (תק-על 2004 (4) 2391, הואשם העורר בביצוע עבירה של שוד מזוין בחבורה, בהמשך לקשירת קשר לביצוע פשע בתחנת דלק, תוך שימוש באיום באמצעות סכין.
בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) קבע, כי על אף עבר פלילי, לרבות החזקת סכין ופציעה בנסיבות מחמירות, ועל אף שהעבירות בוצעו על ידי העורר בשעה שביצע עונש של מאסר בעבודות שירות, התקבל הערר והעורר שוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו.
ג.
בבש"פ 2261/05 חביב סבח נ' מדינת ישראל
תק-על 2005(1) 3643), דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' א' לוי) ערר על החלטה למעצר עד תום הליכים בגין קשירת קשר לפשע, ניסיון שוד ושינוי זהות של רכב, אולם זאת משהגיע למסקנה, כי חלופת המעצר שהוצעה שם אין בה די ליתן מענה לסכנה הנשקפת מהעורר.
ד.
בבש"פ 418/05 מיכאל קצב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1) 1099, הואשם העורר בביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של החזקת סכין, עבירות נשק, נשיאת נשק ותחמושת ופציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט (כב' השופט ס' ג'ובראן), בקבלו את הערר, הגיע למסקנה, כי לאור נסיבותיו האישיות של העורר, עברו הנקי והמלצתו החיובית של שירות המבחן, יש להיעתר לחלופת מעצר.
ה.
בבש"פ 2526/05 אבו רמילה נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1) 4927, הואשם העורר בקשירת קשר לביצוע פשע, בהתפרצות לבניין מגורים בכוונה לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, כאשר שדד יחד עם שניים אחרים חלפן כספים. לעורר עבר פלילי ומאסרים מותנים, ושרות המבחן אף התקשה להעריך את הסיכון בהתנהגותו. הערר התקבל על-ידי כב' השופטת ע' ארבל, והוחלט על מעצר בית מלא בפיקוח אביו וגיסתו.

לאור כל זאת, סבור אני כי יש מקום לשקול חלופת מעצר אפשרית לגבי המשיבים.

אשר למשיב 1

6.
משיב 1 אכן תקף באכזריות את המתלונן, ואף שאין לו הרשעות קודמות, וזה מעצרו הראשון, חלופת המעצר המוצעת על ידו, אינה ראויה, באשר כפי שעולה אף מהתסקיר בהעדר דמות הורית סמכותית משמעותית, וקשייו של משיב 1 לעמוד בגבולות ברורים, אין בה כדי לנטרל סיכון זה.
לפיכך חלופת מעצר הבית שמציע משיב 1 אינה מתקבלת. התוצאה לגביו הינה כי הוא יישאר עצור עד תום ההליכים. היה ותוצע חלופת מעצר

אחרת אדון בה לכשתוצע.
משיב 2

7.
אכן משיב 2 היה הוגה רעיון השוד, אך כאמור לא תיכנן מראש שימוש בכח, אלא ניטרול המתלונן באמצעות גז מדמיע. לפיכך, אני סבור שיש לקבל את חלופת המעצר המוצעת, חרף היותו תושב הרשות.

ככלל אין עובדת היות אדם תושב חוץ, ובמיוחד תושב הרשות, מעוררת חשש שמא מורא הדין יביאו לברוח לשטח הרשות, אולם ניתן לקבוע תנאי שחרור בהתאם.
(ראו ב"ש 90883/05 (ת"א), מדינת ישראל
נ' בלעהאו (לא פורסם)
(כב' השופט ד"ר
מודריק 10/3/05)).

אשר לקבלת חלופת המעצר בעבירת השוד, ניתן לומר שחלקו באירוע הינו במדרג כזה המאפשר חלופת מעצר מתאימה (ראו בש"פ 3288/00 מחין לב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2000 (2), 158; בש"פ 1533/01 (חי') מדינת ישראל
נ' בן סימון, תק-מח 2001 (1) 11440).

לפיכך אני מורה על שחרורו של משיב 2 למעצר בית מלא בבית מר גומעה (בכפוף לאמור בסעיף 9 להלן) ובתנאים הבאים:

א.
הפקדה של 15,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט.
ב.
ערבות והתחייבות עצמית על סך 10,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור והתייצבותו למשפט.
ג.
ערבות צד ג' של שני תושבי ירושלים על סך 15,000 ₪, כל אחד.


משיב 3

8.
משיב זה אף הוא פגע קשות במתלונן. יחד עם זאת, שרות המבחן ממליץ על שחרורו למעצר בית מלא בערבות ופיקוח הוריו.
לאור עברו הנקי והאמור על ידי שרות המבחן, אני מקבל את חלופת המעצר ומורה על שחרורו למעצר בית מלא בפיקוח הוריו (בכפוף לאמור להלן), ובתנאים הבאים:

א.
הפקדה של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט.
ב.
ערבות עצמית על סך 10,000 ₪ להבטחת התייצבותו וקיום תנאי השחרור.
ג.
ערבות צד ג' של שני אנשים על סך 15,000 ₪, כל אחד.

כללי
9.
אני מקבל את בקשת המבקשת לחקור את המפקחים המוצעים למעצר הבית לגבי משיבים 2, 3 בטרם אאשר את החלופה.

ניתנה היום, כ"א בכסלו תשס"ו (22 בדצמבר 2005), במעמד ב"כ המבקשת,
המשיבים ובאי-כוחם.

_______________
יוסף שפירא
- שופט









בש בית משפט מחוזי 5135/05 מדינת ישראל נ' מחמוד חווארי, מוחמד אבו שחדם, סאמר עביד (פורסם ב-ֽ 22/12/2005)