פסקי דין על אברהם ברדה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4340/06 בל     15/04/2008




בל 4340/06 אברהם ברדה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בל 004340/06


בפני
:
כב' השופטת שרה מאירי
נ.צ. מר ש. ברטנשטיין (ע)


27/05/2008




בעניין
:
אברהם ברדה




ע"י ב"כ עו"ד
א. גביזון
התובע



נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
גב' ע. ליבוביץ
הנתבע


פסק דין

1.
ביום 31.5.06 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מ- 24.11.05 הדוחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מ- 1.4.04, משלא ארעה לתובע "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").


טוען התובע כי התאונה ארעה במהלך עבודתו, בשטח המפעל, עת עסק בסידור ארגזים של בקבוקי יין המחולקים לעובדים לפני חג הפסח (להלן: "התאונה").

2.
ביום 21.8.06 הגיש הנתבע כתב הגנתו בו טען כי דין התביעה להדחות, שכן לא ארעה תאונת עבודה כמשמעה בחוק.

3.
ביום 13.12.06 התקיים דיון מוקדם בפני
כבוד השופט בדימוס י. נויגבורן.

התובע ביקש לשקול עמדתו.


ביום הדיון הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו.

ביום 4.1.07 הגיש התובע מסמכים נוספים והודעתו כי מבקש הוא להמשיך בתביעתו.


בהתאם להחלטת כבוד השופטת א. סלע מ- 20.2.07 – הועבר ההליך להוכחות ונקבע בפני
נו ל- 1.7.07, דיון שנדחה.


ביום 18.11.07 נשמעה בפני
נו עדות התובע.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.


התובע ביקש להציג מסמכים ביחס לתקופה 13.4.04-25.4.04.

ביום 5.12.07 צרף התובע דו"ח שעות לתקופה 1.4.04-30.4.04.


ביום
4.2.08 הגיש הנתבע ת.ר.ר.נ.ע. לתקופה 4.4.04-12.4.04 וכן צלום לוח שנה לפיו 5.4.04 זהו ערב פסח ושביעי של פסח הוא 12.4 (תקופת אי הכושר חופפת את חג הפסח).


התובע לא הגיב להודעה זו ומשכך – הובא בפני
נו למתן פס"ד.

4.
המסמכים –

א.
הודעה על פ"ע הוגשה ב- 9.6.04 בה צויין כי התובע, מנהל מחסן בתע"ש, בעת שהרים ארגזי יין הרגיש כאבים בגב תחתון, ב- 1.4.04, יום ה', שעה 16:00. הפסיק עבודתו ב- 2.4.04, 07:00 ופנה לטפול רפואי ראשון (ד"ר לאה בנד) ב- 25.4.04.

הודעה למעביד מסר ב- 16.5.04.

לא נכחו עדים לפגיעה.

ב- 16.5.04 שב לעבודה.

ב.
ת.ר.ר.נ.ע. – צוין כאמור לעיל ונקבעו 9 ימי אי כושר מ- 4.4.04 ועד 12.4.04 (לא צויין מתי ניתנה התעודה) (נ/1).


תעודה נוספת ניתנה ב- 25.4.04, מאותו יום ועד 30.4.04 (נ/2).

תעודה נוספת ניתנה ב- 4.4.04 (כך רשום בה) לתקופה 2.5.04-14.5.04 (נ/3).

ג.
במכתב התובע למנהל המחוזי ולד"ר בנד מ- 2.5.04 (הרופאה שנתנה 3 התעודות דלעיל) מלין התובע על טיפול רפואי ושרות לוקה בחסר שקיבל במרפאות הקופה (התייחסותנו להלן תהיה אך ורק לעובדות הרלוונטיות להליך שבפני
נו).

התובע טוען כי ב- 4.4.04 פנה לד"ר בנד בתלונה על כאבים בבטן תחתונה, אי סדירות במתן שתן.

ב- 7.4.04 נתקף כאבים עזים בצד שמאל של פלג הגוף התחתון והגב, ביקש להבדק ע"י רופא מקצועי ונבדק ע"י ד"ר אבו סנינה, והיה מרותק למיטה ימים אח"כ.

כשבוע אח"כ חזר לד"ר אבו סנינה.

פנה למכון פיזיוטרפיה והלין על כאבים כ- 3 שבועות, וקיבל 4 טיפולים שלא הועילו.

ב- 26.4.04 חלה שוב החמרה בכאבים.


ב- 27.4.04 הובהל לבי"ח, לאחר 23 ימים של כאבים חדים מחמירים כל יום. אובחנה פריצת דיסק.


מזה 28 יום מרותק למיטה.

ד.
הודעת התובע לחוקר המל"ל מ- 16.3.05 – התובע, יליד 1954, מועסק 21 שנה כאחראי מחסנים, 5 י"ע בשבוע, כ- 8 שעות.


בתאריך ושנה שלא זכור לו, בערך ב- 16:00, עשה סדר בקרטונים של יינות שנרכשו ע"י העובדים (דרך ועד העובדים) ותוך כדי הרמת קרטון של יין תירוש הרגיש כאב חד בגב. הוריד את הקרטון, ניגש למשרד, ישב
והרגיש כאב מציק. סיים יום עבודה.


עבודתו היא לפרוק ציוד למחלקות יצור, לקבל חומרים מספקים, לחלק שי ורכישות דרך ועד העובדים.


באותו יום כשבא לעבודה הרגיש טוב, ביצע עבודה חריגה של חלוקת חבילות יין כ- 1,800 קרטונים, כל קרטון שוקל 12 ק"ג והיו קרטונים ששקלו בין 2-12 ק"ג.


החריגות בכך שחילקו 1,800 קרטון יין בערך.


במחסן עבדו איתו עוד שני עובדים ושלושתם הרימו את הקרטונים שהזמינו העובדים. חילקו קרטונים עד 14:30.

התובע עשה סדר והכנה מה שנשאר לעובדים למחרת במחסן, מיין הקרטונים בין כ- 10 סוגי יין שונים.


אחרי כשבוע דיווח לראשונה למעביד (אלעזר אינגל).

פנה לראשונה לטפול רפואי למחרת, לד"ר בנד.

בעבר לא סבל מהגב ולא קרה לו ארוע דומה.

כשהופנה לדו"ח מיון מ- 7.4.04 בו אין אזכור לארוע/ארוע בעבודה – אין לו הסבר. אמר בחדר מיון שזה קרה בעבודה.

ת.ר.ר.נ.ע. קיבל בערך כחודש לאחר הארוע.


כשעומת עם כך כי המעסיק ציין כי דווח לו לראשונה ב- 16.5.04 – השיב כי דיווח למעסיק (לאליעזר) אחרי כשבוע.

הוא בטוח שזה קרה בעבודה ולא במקום אחר.


בזמן הרמת הקרטון לא עשה תנועה מיוחדת/לא נכונה/חפוזה אלא הרמה כמו כל היום.

לא יודע מתי החתים כרטיס באותו יום.

ה.
דו"ח נוכחות של התובע – עבד ב- 1.4.04 (מ- 6:44 ועד 16:32) חזר לעבודה ב- 13.4, עבד עד 22.4.

ו.
מסמכים רפואיים –
התובע טופל ע"י אורטופד עוד בשנות השבעים והשמונים וביצע צלום ע"ש צווארי, גבי ומותני. התובע סבל מכאבי גב תחתון עוד בשנת 5-1984.
בשנים 1995, 1998 ו- 1999 ביצע
c.t.
ומיפוי עצמות וממצאיהם מצויים בתיק הרפואי.
9.7.99 – אצל אורטופד – "כאבים בגב עם הקרנה ברגל שמאל מאתמול בערב". התובע עצמו מציין "פריצת דיסקים" ב- 1996 (אצל הדיאטנית).
בכרטיס הרפואי יש רישום מ- 7.4.04, 08:49, אצל אורטופד ד"ר אבו סנינה: "מאתמול בלילה כאבים בגב תחתון צד שמאל – ללא חבלה".

ב- 1.4.04, ביקור אצל ד"ר בנד (רופאת משפחה) – 3 ימים כאבי בטן תחתונה.

ב- 8.4.04 – ביקור חוזר (רישום כנ"ל) נבדק ע"י אורולוג, הופנה לחדר מיון, לא פנה. "עדיין שינויים במתן שתן ... כאבי גב". ניתנה תעודת מחלה מ- 4.4.04 ועד 11.4.04

ב- 28.4.04 הופנה למנהלת לאשור
ct
לעש"מ. "ב- 27.4.04 פנה לחדר מיון אסה"ר עקב כאבים עזים בגב תחתון ..." ניתנה תע' מחלה מ- 25.4.04 ועד 29.4.04.

ב- 3.5.04 "מזה קרוב לחודש כאבים קשים בגב התחתון משמאל".
הופנה לחדר מיון אסה"ר.
ב- 11.5.04 "ביקור: תאונת עבודה אושפז בעקבות כאבי גב תחתון ...". הופנה לפיזיוטרפיה.
6 ימים טרם קבלתו החמרה בכאבים ... נבדק ע"י כירורג שהמליץ
ct
עמו"ש מותני בהמלצת אורולוג".
24.5.04 הופנה ל-
u.s.
בטן.

באסף הרופא – 3.5.04, 17:05 חדר מיון אורטופד – "חודש סובל מכאבי גב תחתון ... לפני 6 ימים החמרה פונה למיון ...". רישום דומה בבדיקת כירורג.

בהפנייתו ע"י ד"ר בנד, מ- 3.5.04 לחדר מיון אסה"ר – "מזה קרוב לחודש כאבים קשים בגב התחתון משמאל ...".
בבדיקתו ל"אומדן כאב" במח' אורטופדית מ- 10.5.04: "כאבים מעל חודש" ב"הערות קבלה, 4.5.04 מחלקה אורטופדית: עובד תעשיה צבאית ... בדר"כ בריא וללא כאבי גב. ספורטאי. לפני 3 שב' החל מתלונן על כאב גב תחתון תוך כדי ישיבה. מאז הכאב ללא הפסק ...".

עוד נציין כי דף רישום מ- 17.5.04 שעה 16:36 שצורף ע"י התובע בהודעתו מ- 4.1.07 – אינו מצוי בתיק הרפואי שהועבר ע"י קופת החולים.

ברישום זה צויין "עדיין כאבים במותן שמאל עם הקרנה לצד ובטן. כל התקופה התקבלה על ידי מעביד בתור ת. עבודה מ- 4/04.
4.4.04 עד 12.4.04 ולאחר מכן מ- 25.4.04 עד 13.5.04 (רישום ע"י ד"ר בנד).

נציין כבר עתה – אין כל אזכור בכל החומר הרפואי הסמוך לארוע – כי טען התובע, בפני
מי מהרופאים המטפלים – כי עסקינן בארוע, או בארוע בעבודה. ומנגד, יש רישום סמוך (7.4.04) השולל "חבלה".
5.
ולהכרעתנו –

א.
כאמור, עיון בחומר הרפואי מלמד כי טענת התובע לפיה לא סבל בעבר מבעיות אורטופדיות ולא טופל ע"י אורטופד – אינה עולה בקנה אחד עם הרישומים הרפואיים.
דברינו מתייחסים אך לרישומים רלוונטיים (גב תחתון, הקרנה לצד שמאל) ומתעלמים מרישומים אורטופדיים שאינם רלוונטייים להליך.

כן ראוי לציין כי מתיקו הרפואי של התובע עולה כי אין מדובר בפ"ע בעבודה ראשונה, כי התובע כבר יוצג בעבר ע"י פרקליט בתאונת עבודה וממילא, יודע הוא חשיבות הרישומים והעובדות.

עוד מעניין לציין כי חרף פנייתו להנהלת הקופה (מכתבו מ- 2.5.04) – לא מצינו טענה כי לא נרשמו דברים/עובדות שטען להן! – שמא, לא בכדי, שהרי לרופאת המשפחה פנה עם ט' 250 (כנראה) רק ב- 17.5.04 – יותר מחודש לאחר הארוע.

עוד יש לציין כי לא נסתרה העובדה הנטענת בתביעתו למל"ל עליה חתם התובע עצמו (אף שנכתבה ע"י פקידת המעסיק) – ולפיה, רק ב- 16.5.04 מסר על הארוע למעביד, מועד המתיישב עם הרישום למחרת אצל רופאת המשפחה! (כמובן, בלא שיהא בהודעת המעסיק משום "הכרה" בארוע כפגיעה בעבודה).

ב.
כך, הגם שעסקינן בעובד שכיר – אין בפני
נו כל ראייה חיצונית לעובדה כלשהי, כתמוכין לטענתו!


התובע עצמו לא ציין כל ארוע בעבודה עד יותר מחודש לאחריו.

התובע עצמו בהודעתו לחוקר – לא זוכר תאריך.


בביה"ד הבהיר כי הפקידה ציינה התאריך לפי דו"ח הנוכחות, שכן לא הגיע מאז שזה קרה, בערך משהו כמו חודש. עוד טען כי הפקידה טעתה כשכתבה כי קיבל טיפול רק ב- 25.4.


התובע טוען לטעות בתאריך שנרשם בתעודות הרפואיות – כאמור, עולה כי התעודה השלישית (לתקופה מאוחרת יותר) הוצאה בטרם הוצאה קודמתה, התעודה השניה!


גם מהאמור – קשה לדעת אם היה ארוע ומתי ארע.

ג.
אין לתובע הסבר מדוע אין לו תעודת אי כושר לתקופה 12.4-25.4, ודאי כשטען כי היה מאושפז בתקופה זו.

אינו יודע אם עבד או לא. צריך לבדוק.

משקל הדברים שהרים – אף הוא לא הוכח.


התובע טען כי מדובר בקרטון של 12 ק"ג.


עוד טען כי אין משקל קבוע, המשקל משתנה, אך הדברים הרגילים שמֵרים במחסן משקלם 2-7 ק"ג, ממוצע 8 ק"ג, והיינות שחילקו לעובדים – זה חריג. בציוד הרגיל שמטפל המחסן יש משקלים של 12-15 ק"ג, אבל אם רואים שזה כבד שמים על עגלת שינוע/משטחים. מי שיכול מרים.


מדובר ברכישת יינות ע"י העובדים (באמצעות הועד), ארגזים של 3, 6, 12 בקבוקים (במשקל 3, 6, 12 ק"ג בהתאמה).

החלו לעסוק בחלוקת הארגזים בערך 4 ימים קודם לאותו יום/יומיים שלושה לפני 1.4; התובע עסק בזה יחד עם עוד 3 עובדים, וגם בעבודה הרגילה.


ארגזים של 12 ק"ג ודאי שהעלו על שינוע (הארגזים הגיעו במשטחים והועברו ממשטח למשטח, במרחק של מטר זה מזה).

התובע לא יכול לשלול שגם בעבודתו הרגילה הוא מרים דברים במשקל 12 ק"ג ללא שינוע. נכון שעובדים עד 15:00 והמקרה קרה ב- 16:00. הוא כאחראי נשאר כדי לעשות סדר ולראות שהכל תואם (ואין חוסרים). נשארו עוד ארגזים בודדים של יינות.

היו לו בעבר בעיות בגב עליון. לא זוכר. אם יש מסמכים רפואיים – אז זה נכון.


אח"כ אישר כי לא סיפר לרופאת המשפחה, בקופ"ח, במיון או באשפוז – על הרמת הארגז.

התובע מאשר כי לא ייחס להרמת הארגז משהו מיוחד.


ממכלול דבריו בעדותו – לא התרשמנו כי עסקינן בהרמה מיוחדת (ולוּ במשקלה).

עסקינן בעובד המועסק כ- 20 שנה במחסן – אין בפני
נו כל ראייה לכמות הארגזים שהרים, למשקל כ"א מהם, למספר הרמות אחרות שמבצע הוא מדי יום בעבודתו הרגילה, למשקל הרמות מדי יום, ודאי לא למשקל הארגז הנטען. לא היה כל קושי להוכיח משקלם של הקרטונים שנותרו שאותם סידר ביום הנטען.

כך גם התובע לא סיפק כל נתון למתנות לחג אותן חילק המחסן בעבר (שאף להן ולוּ לפי תאורן ע"י התובע – יש משקל לא מועט!).

אין גם כל הוכחה לכמות ולמשקל הארגזים שחולקו בימים שטרם יום הארוע (יהא מועדו אשר יהיה).

אין בפני
נו – עד לתצהירו (קרוב ל- 3 שנים אחרי הארוע!) טענה כי הארגז שהרים היה ארגז ששקל 12 ק"ג דוקא!


גם בתביעתו לביה"ד – נמנע התובע מטענה עובדתית בהקשר זה. כל שטען בתביעתו לביה"ד (שנתיים אחרי הארוע) הוא כי עת עסק בסידור ארגזי יין, נפגע בגבו.

ונזכיר גם כי התובע בתביעה למל"ל טען כי בעת שהרים ארגזי יין הרגיש כאבים.


ועוד – התובע טוען בתצהירו כי כבר למחרת פנה לרופאת המשפחה.

לא ברור גם מדוע לא ראה להסביר בתצהירו הפער בין טענתו זו – לרישום שבתביעתו למל"ל.

ועוד יותר מכך – אם טען בתצהירו כי כבר למחרת למיטב זכרונו פנה לד"ר בנד – המסקנה מכך היא כי הארוע הנטען ארע ב- 31.3.04 (כאמור, התובע ביקר אצלה ב- 1.4)!


ועוד – אם אכן מדובר היה בארוע מיוחד, בעבודה מיוחדת שביצע באותו רגע/אותו יום – ודאי וודאי אין להבין הכיצד לא ציין כך, שלא לומר – התלונן על כאב בגב תחתון, עם הקרנה לשמאל אלא על כאב בבטן. ודאי אין בכך כי התובע עצמו ראה בהרמת הארגז כעבודה מיוחדת.

ו.
ולדו"ח נוכחות שהוגש ב- 5.12.07 – מדו"ח זה עולה כי ב- 25.11.07 צויין דיווח של תאונת עבודה (סמל 230) לתקופה מ- 4.4.04. כך, ב- 14.4 דווח על מחלה.

אין לשכוח גם כי אין בפני
נו כל עדות מתי כך דווח (ובהתאם, מופיע הסימול האמור) ומכל מקום, התובע לא סיפק הבהרה בהקשר זה.


עסקינן במעסיק שהינו גוף ממשלתי-ציבורי בו מן המפורסמות כי
בשנים הרלוונטיות היתה חופשה מרוכזת (ולפחות בכל הימים מ- 5.4) – כאשר, אין חולק כי ת.ר.ר.נ.ע. לא הוצאה לפני 17.5.04! (רישום
מכרטיס רפואי שהגיש התובע; כך – כאמור ב"פרטי הטיפול" – אין חולק שהתובע לא אושפז באסה"ר בחודש אפריל!).


ואם חזר התובע לעבודתו בתום החופשה המרוכזת – ודאי אין להבין הכיצד אין דיווח למעסיק לפני 16.5.04, כטענתו בתביעה למל"ל, ודאי כשאין בפני
נו עדות של המנהל, לו הודיע, כטענתו בפני
נו (אין טענה כזו ולוּ בתצהיר) אחרי כשבוע.


במאמר מוסגר, בפועל נטל רב מוטל על התובע להוכיח טענתו המנוגדת לטענתו-הוא בתביעתו למל"ל!

ז.
לאור כל האמור – משלא שוכנענו כי ארע ארוע, כי עסקינן בארוע בעבודה, בעבודה מיוחדת, שונה וכו', מששוכנענו כי הרמת ארגז אף אם שקל 12 ק"ג אינה עבודה מיוחדת עבורו ומשהתובע לא טען לכזו – בדין נדחתה התביעה ע"י המל"ל.


אין צו להוצאות.

ניתן היום י' בניסן, תשס"ח (15 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.



נ.צ. מר ש. ברטנשטיין (ע)



ש. מאירי, שופטת – אב"ד


נחתם ע"י נ.צ. ויצא חתום ביום -------------------.
קלדנית: אתי לוי






בל בית דין אזורי לעבודה 4340/06 אברהם ברדה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 15/04/2008)