פסקי דין על אלדד יצחק | פסקי דין על עיריית תל-אביב

22993/07 א     25/05/2008




א 22993/07 אלדד יצחק נ' עיריית תל-אביב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
022993/07
בש"א 154992/08

בפני
:
כב' השופטת ארנה לוי
תאריך:
25/05/2008




בעניין:
אלדד יצחק





תובע/מבקש

נ
ג
ד


עיריית תל-אביב





נתבעת/ משיבה

החלטה


בפני
בקשה לתיקון כתב התביעה.

ביום 13.3.07 הגיש התובע תביעתו בתיק זה. הוא הגדירה כתביעת נזיקין והסעד הנתבע במסגרת התביעה
הוא פיצויים בסכום של 100,000 ₪. בתביעה נטען כי התובע היה שנים רבות בעל דוכן בתחנה המרכזית הישנה ולאחר מכן בתחנה המרכזית החדשה בתל- אביב. נטען כי הדוכן הוקם "ברשות וברישיון מאת משרד מנכ"ל
העירייה המאשר לו במפורש להציב שם דוכן רוכלות". נטען כי ביום 18.12.06 הוציא יו"ר הועדה המקומית ת"א יפו צו הריסה מנהלי בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן:"חוק התכנון והבניה") לסככה שהוקמה בסמוך לדוכן והיוותה חלק ממנו. נטען כי התובע הרס את אותה סככה לאחר קבלת הצו אך למרות זאת ביום 14.2.07 הגיעו למקום נציגי הנתבעת והרסו כליל את כל הדוכן. נטען כי הריסת הדוכן נעשתה שלא כדין. נטען כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות כלפי התובע ופעלה כלפיו ברשלנות. לכן, נטען, עליה לפצותו בגין הריסת הדוכן.


ביום 8.10.07 הוגש כתב הגנה. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי מבנה הדוכן היה ללא היתר וממילא היה דינו הריסה; כי הנתבעת פעלה על פי צו הריסה שניתן כדין וכי התובע ניהל במקום עסק ללא רישיון ועשה שימוש לא כדין בדוכן. לא הוגש כתב תשובה.

ביום 9.1.08 התקיימה ישיבת ק"מ ראשונה בתיק וניתנה החלטה על הגשת ראיות הצדדים בתצהירים. על התובע היה להגיש ראיותיו עד ליום 10.2.08. הוא לא עשה כן וביום 19.2.08 הגיש בקשתו זו לתיקון כתב התביעה. במסגרת הבקשה נטען כי התובע הופתע מקריאת הטענות בכתב ההגנה על פיהן לא היה היתר לדוכן ונעשה בו שימוש שלא כדין. לאור טענות מפתיעות אלו, נטען, מתבקש תיקון כתב התביעה "והוספת סעד הנוגע להצהרה על זכויותיו של המבקש בדוכן שנהרס". נוסח הסעיף אותו מבוקש להוסיף לכתב התביעה לעניין הסעד המבוקש (סעיף 63) הוא כדלקמן: "לאור האמור יתבקש בית המשפט ליתן צו המצהיר כי בהתאם לאישור מנכ"ל העירייה הוא זכאי להקים את הדוכן ברחוב יסוד המעלה כאמור באישור ולנהל בו את עסק הרוכלות שלו בהתאם לתנאי האישור שנקבעו". הנתבעת, בתגובתה מיום 18.5.08, מתנגדת לבקשה. לטענתה הסעד ההצהרתי אינו רלוונטי לתביעת הפיצויים בגין הריסת הדוכן ומעבר לכך אינו בסמכות בית משפט זה אלא בסמכותו הייחודית של
בית המשפט לעניינים מנהליים.

ב"כ הצדדים הוסיפו וטענו בעניין זה בישיבת
קדם המשפט מיום 22.5.08. ב"כ התובע טען כי העירייה אינה מאפשרת לתובע להקים מחדש את הדוכן שנהרס ולכן "אני מבקש שבית המשפט ייתן לתובע את הזכות לעבוד" וכן מתבקש סעד הצהרתי "לפיו הוא זכאי להקים את הדוכן". הוא טען כי סעד זה בסמכות בית משפט זה כיון שמדובר בפרשנות מסמך ולכן אין מדובר בנושא המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. ב"כ הנתבעת חזר ואמר כי לא ניתן לעקוף את דיני התכנון והבניה ורישוי עסקים. הוא הבהיר כי על התובע, המבקש להקים מבנה או לנהל עסק, להגיש בקשה מתאימה להיתר או רישיון ובכל מקרה הנושא אינו בסמכות בית משפט זה.
הוא הדגיש כי עניין ההיתר היה עוד במחלוקת לפני ההריסה וללא קשר אליה וטענות הנתבעת היו ידועות לתובע.

דין הבקשה להידחות.

עילת התביעה בתובענה היא הריסת מבנה שלא כדין והסעד המבוקש הוא פיצויים. התובע טען בכתב התביעה
כי הדוכן שנהרס הוקם כדין וגם השימוש בו היה כדין
והנתבעת הכחישה זאת במסגרת כתב ההגנה. אם יתעורר, במסגרת הדיון בתובענה, הצורך לדון בשאלות חוקיות המבנה שנהרס וחוקיות השימוש בו, הן תידונה במסגרת סמכותו הנגררת של בית משפט זה בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, אם כי איני סבורה כי יש רלוונטיות לשאלות אלו לצורך ההכרעה בעניין שבמחלוקת שהרי גם אם מדובר במבנה שהוקם ללא היתר בניה ונוהל בו עסק ללא רישיון, הנתבעת לא הייתה רשאית להרסו אם לא היה בידה צו הריסה מתאים. מעבר לכך, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בסעד הנוסף המבוקש על ידי התובע
כסעד עצמאי.

התובע עותר לסעד הצהרתי שיאמר כי הוא רשאי להקים מבנה במקום זה שנהרס וכי הוא רשאי לנהל עסק במבנה שיקום או במבנה אחר, בניגוד לעמדת רשויות התכנון והבניה ורישוי עסקים, כל זאת בהסתמך על "כרטיס רוכל"
ואישור ל"דוכן על גלגלים" לרוכלות שקיבל ממנכ"ל העירייה לפני שנים רבות. הבקשה היא, למעשה, למתן היתר בניה ורישיון עסק. אם כך, על התובע, ראשית, להגיש בקשות מתאימות לגופים המוסמכים על פי חוק התכנון והבניה וחוק רישוי עסקים (ויצוין כי מנכ"ל העירייה אינו הגוף המוסמך לצורך זה) לקבלת היתרים מתאימים, אם עוד לא עשה כן. אם ירצה לתקוף החלטות גופים אלו – בית המשפט המוסמך לדון בכך, במסגרת סמכותו הייחודית, הוא בית המשפט לעניינים מנהליים בהתאם לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000. בתוספת הראשונה לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים נכללים ענייני רישוי עסקים ותכנון ובניה ועתירה כנגד כל החלטת רשות מוסמכת בעניינים אלו מקומה בבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5 לחוק).

יש להדגיש כי עילת התביעה היא מבנה שנהרס שלא כדין. גם אם אותו מבנה הוקם כדין, כטענת התובע, הרי שבכל מקרה הקמת מבנה חדש, גם חדש במקום ישן,
טעונה היתר בניה ודומה שאף התובע עצמו אינו טוען כי קיים בידו היתר בניה למבנה חדש. בית
משפט זה אינו מוסמך להעניק היתרי בניה ולא ניתן לבקש סעד זה בבית משפט זה. לעניין רישיון העסק - אם התובע מבקש לנהל עסק בתוך מבנה חדש שיקים– הרי שרישיון לנהל עסק במבנה טעון רישיון על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 ובית משפט זה אינו מוסמך להעניק רישיונות עסק. גם אם התובע טוען כי בידו היתר בניה ורישיון עסק על פי דין אלא שהרשויות המוסמכות מסרבות להכיר בכך, הרי שטענתו היא, למעשה, כי הרשויות המוסמכות ביטלו שלא כדין היתר בניה ורישיון עסק שהיו לו. גם מקומן של טענות אלו בבית המשפט לעניינים מנהליים.

התובע מנסה לטעון כי הסעד המבוקש הוא "פרשנות" מסמכים בלבד ולא היא. הסעד המבוקש הוא הכרעה בסכסוך שעניינו זכויות בניה ורישוי עסק ומתן היתר בניה ורישיון עסק, כפי שב"כ התובע עצמו הבהיר במהלך הדיון. הסעד המבוקש הוא כי בית המשפט "ייתן לתובע את הזכות לעבוד", כלומר, יתיר לתובע להקים
מבנה הטעון היתר בניה על פי חוק התכנון והבניה, ולנהל בו עסק,
עיסוק טעון רישיון על פי חוק רישוי עסקים. סעדים אלו אינם בסמכות בית משפט זה. גם אם הייתי מקבלת הטענה כי מדובר ב"פרשנות" בלבד, הרי ש"פרשנות" הקובעת שעל הרשות, בניגוד לעמדתה, לתת לאדם היתר בניה או רישיון עסק על בסיס מסמכים אשר נטענות לגביהם טענות שונות ואשר לכשעצמם אינם מהווים היתר בניה או רישיון עסק בהתאם לחוק - היא במהותה עתירה כנגד החלטת הרשויות המוסמכות בעניין תכנון ובניה או רישוי עסקים. מעבר לנדרש יצוין כי המסמכים עליהם מסתמך התובע הם, כאמור, "כרטיס רוכל" ואישור מנכ"ל העירייה ל"דוכן רוכלות" ובו הותר לתובע "למכור על גבי דוכן על גלגלים". "רוכלות" מוגדרת בסעיף 2א לחוק רישוי עסקים כ"עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור שלא בתוך מבנה קבע". אין חולק כי המבנה נשוא התובענה היה מבנה קבע ולא מבנה נייד על גלגלים כך שטענות התובע כי
היו בידו היתר בניה ורישיון לעסוק במבנה קבע לכאורה אינן תואמות המסמכים שהציג. כל אלו מחזקים המסקנה כי אין מדובר בפרשנות מסמכים גרידא אלא בעתירה למתן היתר בניה ורישיון עסק.

לאור כלל האמור, תיקון כתב התביעה לא רק שאינו דרוש לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת
בין הצדדים בהתאם לעילת התביעה, כנדרש בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, אלא שעניינו
הוספת סעד שאינו בסמכות בית משפט זה. לפיכך,
הבקשה נדחית.


הצדדים יגישו ראיותיהם בהתאם להחלטה מיום 9.1.08 כדלקמן: התובע עד ליום 15.7.08, הנתבעת עד ליום 1.9.08. התיק קבוע לק"מ ליום 16.9.08 בשעה 09:00.

הוצאות הבקשה ידונו בסיום ההליך.


ניתנה היום,

כ"ד אייר תשס"ח
,
29 מאי 2008
, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.


ארנה לוי
, שופטת








א בית משפט שלום 22993/07 אלדד יצחק נ' עיריית תל-אביב (פורסם ב-ֽ 25/05/2008)