פסקי דין על עו"ד עמיהוד דורון | פסקי דין על שלמה פייס

5761/01 בשא     24/03/2002




בשא 5761/01 עו"ד עמיהוד דורון נ' שלמה פייס




בעניין:

1



בתי
הדין
לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
בשא005761/01

בתיק עיקרי: עב
006740/01

בפני
:
כב' השופטת ע. פוגל
– סגנית שופט ראשי
נ.צ. – גב' גילצר
נ.צ. – מר אברהם
תאריך:
24/03/2002




בעניין
:
עו"ד עמיהוד דורון



ע"י ב"כ
עו"ד
רועי דורון
המבקש


נ
ג
ד


שלמה פייס





המשיב

פ ס ק
ד י ן

1.
הבקשה שבפני
נו היא למחיקה או דחייה של תביעת המשיב על הסף.

2.
המשיב הועסק ע"י חברת י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") כחשב ומנהל חשבונות ראשי, מיום 1.11.86 ועד ליום 3.9.95 – מועד מתן צו פירוק כנגד החברה.

3.
החברה הינה סוכנות ביטוח המצויה בהליכי פירוק ע"י בית המשפט בהתאם לצו פירוק אשר ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 3.9.95. המבקש משמש כמפרק הקבוע של החברה.

4.
המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש שמהותה תביעת פדיון חופשה ודמי רכב, עקב הפרתה לכאורה של התחייבות המבקש כלפי המשיב להמשיך ולהעסיקו באותם התנאים שחלו טרם מתן צו הפירוק נגד החברה.

5.
טרם הגשת כתב ההגנה הגיש המבקש בקשה זו.

5.
להלן טענות המבקש בתמצית:
א.
תביעת המשיב הוגשה שלא כנגד הנתבע הנכון וללא קבלת רשות מוקדמת מאת בית המשפט של הפירוק.

ב.
המשיב הועסק בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה ע"י י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (להלן: החברה) עובר ולאחר כניסתה להליכי פירוק, ומעולם לא ע"י המבקש באופן אישי.

המבקש משמש כמפרקה הקבוע של החברה, בהתאם למינוי בית המשפט של הפירוק, פועל תחת פיקוחם ואישורם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט, ולא חב וממילא אינו נושא, בשום אחריות אישית בנוגע לתביעות המשיב, בגין תקופת העסקתו בחברה.

ג.
המשיב הגיש תביעתו כנגד מפרק החברה באופן אישי ולא כנגד הנתבעת הנכונה היא מעסיקתו לשעבר – החברה שבפירוק, שעה שעיון בכתב התביעה מלמד כי כל הטענות הנטענות בו, קשורות לחוזה העסקתו של המשיב בחברה, מבלי שיש בכתב התביעה כדי לגלות או לבסס אחריות אישית כלשהיא כנגד מפרק החברה.

ד.
אין מחלוקת עובדתית כי בהתאם להסכם העסקה מיום 13.11.86, הועסק המשיב ע"י החברה, ולא ע"י מאן דהוא באופן אישי, כחשב ונהל חשבונות ראשי בה עד ליום 3.9.95 – מועד מתן צו הפירוק נגד החברה.

לאחר מתן צו הפירוק העסיקה החברה שבפירוק, באמצעות המפרק, את המשיב.

ה.
כל משכורותיו של המשיב, במשך כל תקופת העסקתו בחברה שבפירוק, שולמו ע"י החברה שבפירוק ומעולם לא בשיקים אישיים של המבקש.

כך גם כל ההטבות וההפרשות (כדוגמת ביטוח מנהלים, קרן השתלמות וכו') להן זכה המשיב במהלך תקופת עבודתו בחברה שבפירוק, שולמו מכספי החברה ובשיקים של החברה.

החברה היא אשר ניכתה הניכויים הדרושים ממשכורתו של המשיב והעבירה אותם לרשויות המתאימות, מס הכנסה וביטוח לאומי.

בנוסף, במשך כל תקופת העסקתו בחברה שבפירוק ישב המשיב במשרד החברה ומעולם לא במשרדו של מפרק החברה.

ו.
על כן, מעולם לא היתה ואף לא יכלה להיות, מבחינת דיני הפירוקים, כל יריבות אישית בין המשיב למבקש אשר כאמור משמש כ"פקיד בית משפט".

מעולם גם לא היה המבקש מעביד של המשיב ואין ביניהם יחסי עובד-מעביד.

ז.
על פי הפסיקה, מפרק חברה פועל תחת הנחייה ופיקוח של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט אשר מינה אותו, ולא נושא באחריות אישית פרט למקרים חריגים של פעילות במרמה או תוך מעילה באמון.

ח.
המשיב בחר להגיש תביעתו באופן אישי נגד מפרק החברה וע"י כך לנסות ולעקוף את המגבלות הקבועות בחוק בנוגע להגשת תביעות נגד חברה שבפירוק כמפורט להלן:

עפ"י סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג – 1983 אשר כותרתו "צו פירוק מעכב הליכים" נקבע כי:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

על פי סעיף 367(א)(1) לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 – סעיף 267 הנ"ל לפקודת החברות ימשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק החברות החדש.

ט.
עיכוב ההליכים הקבוע בסעיף 267 לפקודת החברות הינו עיכוב הליכים אוטומטי – סטטוטורי ואין צורך בנקיטת יוזמה ע"י המפרק. עצם מתן צו הפירוק ע"י בית המשפט מפעיל אוטומטית את עיכוב ההליכים.

י.
בית המשפט המוסמך להתיר לפתוח בהליכים כנגד חברה בפירוק, כאמור בסעיף 267 הנ"ל, הוא אך ורק בית המשפט של הפירוק (מחוזי – ת"א) ולא כל בית משפט.

יא.
במקרה דנן, לא ביקש המשיב, וממילא גם לא קיבל, רשות בית המשפט של הפירוק להגיש את התובענה דנא.

יב.
לפיכך, לא ניתן במקרה זה לתקן את כתב התביעה ע"י החלפת המבקש בחברה שבפירוק, מאחר וכאמור לעיל, הגשת תביעה נגד חברה שבפירוק כפופה ומותנית בקבלת רשות מוקדמת של בית המשפט של הפירוק.

יג.
מהאמור לעיל עולה כי אין יריבות בין המשיב למבקש באופן אישי,

אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד המבקש באופן אישי, המשיב לא קיבל רשות בית המשפט של הפירוק להגשת התביעה בהתאם לסעיף 267 לפקודת החברות.
על כן, בקשת המבקש היא לדחיית/מחיקת התביעה על הסף.

6.
להלן טענות המשיב בתמצית:
א.
המבקש בכשירותו כמפרק החברה שבפירוק, הינו המעסיק של המשיב. כל

פסק דין
אשר ינתן כנגד המבקש לא יהיה בו בבחינת חיוב אישי של המבקש אלא בבחינת חיובו של המבקש כמפרק של החברה. לפיכך, כל חיוב כאמור יהיה חלק מהוצאות הפירוק של החברה.

ב.
טענתו של המבקש כי "לא ניתן במקרה זה לתקן את כתב התביעה ע"י החלפת הנתבע בחברה שבפירוק" בנימוק כי "תביעה נגד חברה שבפירוק כפופה ומותנית בקבלת רשות מוקדמת של בית המשפט של הפירוק" הינה, מופרכת מיסודה וחסרת כל בסיס.

סעיף 267 לפקודת החברות, הקובע עיכוב הליכים, אינו חל על תביעות שעילתן לאחר מתן צו הפירוק, אלא מתייחס לתביעות שעילתן קודם למתן צו הפירוק.

תביעות שעילתן טרם מתן צו הפירוק מוגשות למפרק כ"תביעת חוב", והמפרק אמור לדון ולהחליט בהן ולאחר מכן ניתן לערער על החלטתו בפני
בהמ"ש של הפירוק.

ג.
תכליתו של סעיף 267 לפקודת החברות הוא למנוע ניהולם של הליכים נגד החברה בבתי משפט שונים ולהביא לריכוזיות הבירורים ובדיקת התביעות בידי המפרק, באשר החוק מסמיך את המפרק להחליט בתביעות כאמור.

ד.
אין דיני הפירוק ואין סעיף 267 הנ"ל חלים על יחסים מסחריים או יחסי עובד מעביד שנקשרו עם מפרק החברה. על יחסים כגון אלה חלים דיני החוזים הרגילים. המשיב הועסק ע"י המבקש בכישורו כמפרק החברה ואשר על כן המדובר בתביעה שעילתה לאחר מתן צו הפירוק וראוי להתייחס אליה כאל כל תביעה של עובד נגד מעביד.

ה.
המשיב מפנה לספרה של פרופ' צפורה כהן – פירוק חברות, לע"א 563/90, פ"ד מה(5), 589, 592.

לאחר קריאת טיעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן:

1.
סעיף 267 לפקודת החברות מורה כי:
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
הוראה זו מעכבת הליכים תלויים ועומדים ושוללת פתיחתם של הליכים נגד החברה. הרציונל של הוראה זו הוא מתן אפשרות לחלוקה שוויונית וצודקת של נכסי החברה, בהתאם לדין הקדימה שנקבע בחוק.

2.
על
מהותו
של
סעיף
267
לפקודה
עמד השופט זוסמן בע"א 505/62 שותפות
אחים
מאיר חיפה נ. מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק) פ"ד י"ז (2) 833, 839:
"טעמו
של
סעיף
156
הנ"ל
(סעיף
267 לפקודה
דהיום ) הוא, שעם התחלת הפירוק
עוברת
המלאכה
של
בדיקת
חובות החברה
למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית
המשפט
רשאים
לתבוע
על
דרך
של הוכחת-חוב
לפני
המפרק...
הצורך בריכוז הבירורים
בידי
המפרק
אינו סובל פיזור התביעות בבתי המשפט למיניהם...".

3.
בית המשפט, המוסמך לאשר פתיחתם של הליכים משפטיים נגד חברה שבפירוק או להמשיכם, הוא בית המשפט העוסק בפירוק החברה, ובענייננו – בית המשפט המחוזי בתל אביב.

4.
המשיב לא ביקש, ומשכך אף לא קיבל, רשות מבית המשפט של הפירוק להגיש תובענה כנגד החברה שבפירוק, לפיכך – אין מקום לתקן את כתב התביעה כך שהנתבעת תהיה החברה בפירוק, עד שלא יתבקש ויתקבל האישור האמור.

5.
באשר להגשת התביעה כנגד המבקש באופן אישי-
המבקש משמש כמפרקה הקבוע של החברה, בהתאם למינוי בית המשפט של הפירוק, פועל תחת פיקוחם ואישורם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט(ס' 307(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983). מיום מתן צו הפירוק משמש מפרקה של החברה כמנהל ונציג החברה המוסמך לפעול בשמה, אך ברור כי פעולותיו נעשו בשם החברה ואין הוא נושא באחריות אישית לגביהן.

6.
המפרק ישא באחריות רק במקרים חריגים של פעילות במרמה או תוך מעילה באמון. המקרה שבפני
אינו נופל לגדר מקרים אלה ולפיכך, אין המבקש נושא באחריות אישית לגבי תביעות המשיב, בגין תקופת העסקתו בחברה.

7
.
מהממצאים שהובאו בפני
עולה כי בין המבקש למשיב לא התקיימו יחסי עובד-מעביד.
על הסכם ההעסקה מיום 13.11.86 חתומים המשיב והחברה ואין כל הסכם העסקה בין המשיב לבין המבקש.
מתלוש המשכורת שצורף לתביעה עולה כי משכורותיו של המשיב במשך תקופת העסקתו בחברה שבפירוק, שולמו ע"י החברה שבפירוק.
כך גם נוכו
הניכויים הדרושים ממשכורת המשיב בידי החברה שבפירוק.

משלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, אין מקום להתייחס לתביעה כאל תביעה של עובד כנגד מעבידו, כפי שמבקש המשיב.

8.
התביעה כנגד המבקש הוגשה על רקע התחייבותו לכאורה כלפי המשיב להעסיקו באותם התנאים שחלו טרם מתן צו הפירוק.
אין בכוונתי לבחון אם ניתנה התחייבות כאמור אם לאו אך ברצוני להדגיש כי -
"בהינתן צו הפירוק משתנה מטרתה של החברה. כל מעייניה נתונים להסדרת חובותיה כדי לסיים קיומה. המשך העסקתם של העובדים בהתאם לתנאי החוזה הקודם כבר אינו רלבנטי… אפילו תימשך העסקתם של העובדים לתקופת מה עד לסיום הליכי הפירוק היא לא תשרת אלא את המטרה של הענקת סיוע למפרק למלא את משימת הפירוק המועיל. במובן זה המשך ההעסקה אינו מבוסס ואינו יכול להיות מבוסס על תנאי ההתקשרויות הקודמות עם העובדים."(ד"ר הדרה בר-מור, "השפעת השינוי באישיותה המשפטית של החברה בפירוק על מעמד העובדים", שנתון משפט העבודה כרך ה', עמ' 47-73, בעמ' 62-63).
משתביעת המשיב מסתמכת על התחייבותו לכאורה של המבקש להעסיקו באותם התנאים שהיו קיימים טרם מתן צו הפירוק, דינה להידחות שכן אף אם ניתנה התחייבות כאמור – היא נוגדת את מטרות החברה שבפירוק.

9.
אשר על כן, דין התביעה להידחות על הסף. הנתבעת הנכונה במקרה דנן היא החברה שבפירוק ולא המבקש באופן אישי ועל המשיב יהא לבקש את אישורו של בית המשפט של הפירוק בכדי להגיש את התביעה כנגד הנתבעת הנכונה.

10.
טיעוני הצדדים הובאו בפני
נציגי ציבור אשר השתתפו במתן פסק הדין.

11.
המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום י"א בניסן, תשס"ב (24 במרץ 2002) בהיעדר הצדדים.


נ.צ. – גב' גילצר



נ.צ. – מר אברהם



ע. פוגל
, שופטת

סגנית שופט ראשי








בשא בית דין אזורי לעבודה 5761/01 עו"ד עמיהוד דורון נ' שלמה פייס (פורסם ב-ֽ 24/03/2002)