פסקי דין על כרטיסי אשראי לישראל בע"מ | פסקי דין על וליד בשארה | פסקי דין על שיקאגו החדשה עסקי רכב | פסקי דין על זוהר חי ואח' |

7857/07 בשא     25/05/2008




בשא 7857/07 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' וליד בשארה, שיקאגו החדשה עסקי רכב בע"מ, זוהר חי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בש"א 7857/07

ת"א 4567/07
בפני
:
כבוד השופט אריה רומנוב


25/05/2008





בעניין
:
כרטיסי אשראי לישראל בע"מ





המבקשת

נ ג ד



1. וליד בשארה

2. שיקאגו החדשה עסקי רכב בע"מ
3. זוהר חי
4. רומית חי
5. מוסא אבו דיאב




המשיבים


ב"כ חברת כא"ל: עו"ד א' כהן
ב"כ וליד בשארה
: עו"ד א' מזאוי
ב"כ שיקאגו החדשה, זוהר ורומית חי: עו"ד א' בראון
מוסא אבו דיאב: בעצמו



החלטה


1.
לפניי בקשת חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
(המבקשת) לסלק על הסף את התביעה שהגיש נגדה וליד בשארה
(התובע), במסגרת כתב התביעה המתוקן שהגיש
ב-ת"א 4567/07.

2.
עניינה של התביעה בתמצית הוא, עסקה לרכישת רכב, שהשתבשה. התובע ביקש לרכוש לעצמו רכב מסוג
bmw
, אותו ראה במגרשהּ של "שיקגו החדשה עסקי רכב בע"מ" (שיקגו). לאחר דין ודברים בינו לבין בעליה ומנהלהּ של שיקגו, מר זוהר חי סוכם, כי הרכב יירכש בעסקת אשראי. לשם ביצוע העסקה בכרטיס אשראי, נעזר התובע במר מוסא אבו דיאב (אבו דיאב), אשר מסר את פרטי כרטיסי אשראי שבהם בוצעה העסקה, ואף שלח בפקסימיליה לשיקגו התחייבות, כי "אני מוסא אבו דיאב בעל תעודת זהות 039582390 עשיתי הסכם קניה עם זוהר (מגרש שיקאגו החדשה). עשיתי דרך שיחה טלפונית לקניית אוטו
bmw
מס' רישוי 6515915. ואני מאשר בזה ששילמתי סכום של 100,000 שקל חדש דרך ויזה כאל. ואני אחראי על התשלומים ששילמתי דרך ויזה כאל"
(מוצג א' בבש"א 3283/07).

3.
לאחר שחשבון שיקגו זוּכָּה בסכום העסקה, הועברה הבעלות ברכב משיקגו לאבו דיאב, ולאחר שהתובע שילם לאבו דיאב סכום של 81,000 ₪, הועברה הבעלות ברכב מאבו דיאב לתובע. ואולם זמן לא רב לאחר המהלכים האמורים, חייבה המבקשת את חשבון שיקגו בסכום העסקה, וזאת מחמת טענתהּ, כי "כרטיסי האשראי בהם בוצעה העסקה אינם תקינים ו/או אינם כשרים" (ס' 22 לכתב התביעה). התובע טוען, כי משכך היה, פעלה שיקגו, באמצעות עובדת שלה, הגב' רומית חי, להשיב לידיה את הבעלות ברכב, ולהפקיד את רישיונותיו במשרד הרישוי, באופן שמנע את השימוש ברכב. התובע טוען, כי הוא גילה שהרכב אינו עוד על-שמו, וכי רישיונותיו מופקדים במשרד הרישוי, רק לאחר שנעצר בעת שנהג ברכב, וזה נתפס על-ידי המשטרה. במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו בתיק זה, השיב התובע לשיקגו את המכונית, תמורת סכום של 10,000 ₪, אותו העבירה שיקגו לב"כ התובע. יוצא, אפוא, שהמכונית אינה מצויה עוד ברשות התובע, ובנסיבות העניין יש יסוד לסברה, כי לא עלה בידו של התובע לקבל בחזרה מאבו דיאב את הסכום ששילם לו, וכך יוצא התובע "קירח מכאן ומכאן". מכאן, התביעה שלפניי.

3.
בכתב התביעה המתוקן, תובע התובע את המבקשת, הן בעילות נזיקיות, והן בעילה חוזית שבגינן, לטענתו, נגרם לו נזק ממוני, וכן נזקים של עגמת נפש, טרחה, טרדה ואי-הנאה מהרכב. אשר לעילות הנזיקיות, הרי שהתובע מייחס למבקשת ביצוע שתי עוולות: האחת, ביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה; השנייה, ביצוע עוולה של רשלנות, לנוכח מצג שווא רשלני, שהציגה לכאורה המבקשת לשיקגו, בדבר כשרותה ותקינותה של עסקת האשראי. על סמך מצג זה, טוען התובע, כי שיקגו מכרה את הרכב לאבו דיאב, ומאוחר יותר, זה מכרוֹ לתובע. לטענת התובע, המבקשת התרשלה בכך שלא ביצעה את הבדיקות הנדרשות שהיה בהן כדי למנוע את השימוש הבלתי-חוקי שביצע, לכאורה, אבו דיאב בכרטיסי האשראי שהנפיקה. אשר לעילה החוזית טוען התובע, כי התנייה הקיימת בחוזה האחיד שבין המבקשת לבין שיקגו, המאפשרת לה לנכות מחשבונהּ של האחרונה כספים, הנה תניה מקפחת בחוזה אחיד, אשר פוגעת בציבור רחב ובלתי מוגדר, עליו נמנה התובע, ומביאה לשיבוש מרקם חיי המסחר התקינים.

4.
המבקשת עותרת, כאמור, לכך שבית המשפט יורה על סילוקהּ על הסף של תביעת התובע נגדהּ. היא טוענת, כי עובדות כתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה נגדהּ, באשר כל שהתובע מייחס לה הוא את העובדה, שסיפקה את כרטיסי האשראי אשר שימשו כאמצעי התשלום בעסקה לרכישת הרכב, ואת העובדה, שמשכה מחשבון שיקגו את סכומי העסקה שבוצעה, "בטענה כי כרטיסי האשראי בהם בוצעה העסקה [כרטיסיו של אבו דיאב] אינם
תקינים ו/או אינם כשרים" (ס' 22). המבקשת טוענת עוד, כי לגרסת התובע עצמו, אבו דיאב הוא זה שביצע מעשים בלתי חוקיים אשר גרמו לנזקים הנטענים. נוכח זאת, סבורה המבקשת, שגם אם יוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה, לא יהיה בהן כדי לבסס את התביעה נגדהּ, משום שאינן מצביעות על יריבות בינהּ לבין התובע, ובוודאי שאינן מצביעות על מקור אחריותהּ החוזית והנזיקית כלפיו. משום כך, יש לדעתהּ, לסלק על הסף את התביעה נגדהּ.

5.
בתגובתו לבקשת לסילוק על הסף טוען התובע, כי המבקשת מבקשת למעשה, כי בית המשפט ידלג על שלב בירור העובדות, ויכריע כבר בשלב מקדמי זה של התיק, בסוגיות שמטבען, מחייבות בירור והכרעה עובדתיים.

דיון והכרעה


6.
הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, וכי יש למחוק על הסף את התביעה שהגיש התובע נגד המבקשת. בטרם אפרט את נימוקיי אציין, כי הרושם המתקבל מקריאת כתב התביעה הוא, שהתובע אינו מעמיד בבסיס תביעתו תֵזה מוצקה וברורה – לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית – אלא הוא מעלה טענות סותרות וטיעונים מעורפלים. כך, למשל, מצד אחד טוען התובע, כי הוא היה זה שרכש את המכונית משיקגו, וכי תפקידו של אבו דיאב התמצה בכך, שהוא קיבל על עצמו לשלם לשיקגו את תמורת המכונית (סעיפים 2 ו-14 לכתב התביעה). ומצד שני טוען התובע, כי הלכה למעשה, היו שתי עסקות מושלמות ונפרדות זו מזו: האחת בין שיקגו לבין אבו דיאב, והשנייה בין אבו דיאב לבין התובע. וככל שמדובר בניסוחים מעורפלים, הרי שניתן למצוא בכתב התביעה ביטויים כגון "לא יעלה על הדעת", או "רוח החוק", כאשר לא ברור בדיוק למה מתכוון התובע בהשתמשו באותם ביטויים. ומכאן אעבור לפרט את הנימוקים להחלטתי.

7.
ככל שהדבר נוגע לעילת הפרת החובה החקוקה, הרי שמכוח תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "הוראת דין", היה על התובע לציין בכתב התביעה את "החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה". דא עקא, שהתובע לא עשה כן. כך למשל, הטענה הראשונה אותה מעלה התובע נגד המבקשת היא, ש"התנהגות הנתבעת מס' 4 הנה בניגוד לחוק אינה תקינה". פשיטא, שאין בכך די. בהמשך, מסתפק התובע באזכור סתמי של חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, מבלי להפנות להוראת החיקוק הספציפית עליה הוא מתבסס. ואולם בכך אין די כדי לבסס קיומה של עילת תביעה זו, ועל-כן היא נמחקת.

8.
ככל שהדבר נוגע לעילת הרשלנות, הרי שהתובע טוען למעשה, כי למבקשת חובת זהירות כלפיו, אותה היא הפרה, ובכך גרמה לו נזק. התובע טוען, כי משנתגלה הפגם בעסקת האשראי, המבקשת הייתה מנועה מלחייב את חשבונהּ של שיקגו, כפי שעשתה – פעולה שהביאה בסופו של יום, לטענתו, לביטול העסקה שבין שיקגו לאבו דיאב, ולאובדן בעלות התובע על הרכב. אלא שבכדי לבסס טענת רשלנות, היה על התובע להניח תשתית מינימלית לטענתו, כי המבקשת לא הייתה רשאית לבטל את העסקה, וכי בפעולת השבת הכספים שביצעה באמצעות חיוב חשבון שיקגו, הפרה חובת זהירות כלפיו, וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שהתובע לא היה צד לעסקת האשראי. דא עקא, שהתובע לא עשה כן, והסתפק באמירות כלליות בהקשר זה.

9.
ככל שהדבר נוגע לעילות החוזיות, מצאתי לקבל את טענת המבקשת בדבר היעדר יריבות.

10.
התובע טוען למעשים ולמחדלים שביצעה לכאורה המבקשת במסגרת פעילותה כחברת אשראי, במישור היחסים שבינה לבין שיקגו, מוכרת הרכב. היינו: יצירת המצג בדבר תקינות העסקה (אשר עליה הסתמכו, לטענת התובע, הוא ושיקגו, בהשלימם את העסקה), ולאחר מכן, חיוב חשבונהּ של שיקגו בסכום העסקה, לאחר שהתבררה התרמית, לכאורה.

11.
אין חולק, כי מישור היחסים שבין המבקשת לבין שיקגו אינו מעוגן בחוק כרטיסי חיוב ("הצעת חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986", הצעות חוק 1771, ו' באדר ב' התשמ"ו, 17.3.1986, עמ' 124), אלא בחוזה שביניהן. ככל שניתן להבין, החוזה שבין המבקשת לשיקגו הנו חוזה אחיד [ר' בהקשר זה לדוגמה: רע"א 8501/04 ישדר המרהט חיפה בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
(החלטה מיום 11.8.05) וכן ר': אפרים ברק, עמיר פרידמן, כרטיסי חיוב – היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, הוצ' פרלשטיין-גינוסר, 1997, עמ' 304]. לנוכח העובדה שהתובע, איננו צד לאותו חוזה אחיד, ולנוכח העובדה שהתובע איננו "לקוח" של המבקשת כמובנו של מונח זה בס' 1 לחוק ("מי שכרטיס חיוב הונפק לשימושו"), הרי שאין לו מעמד לתבוע את המבקשת ביחס למעשיה ומחדליה כלפי שיקגו או אבו דיאב. העובדה שהתובע "נקלע" לנסיבות מקרה זה, ו"יצא קירח", כלשונו, מן העסקה, בעקבות המרמה לכאורה שנקט אבו דיאב, אינה מקנה לו מעמד ביחס למבקשת ואינה הופכת אותו ל"לקוח" שלה. זאת ועוד, לתובע אף אין מעמד להעלות טענות בדבר החוזה האחיד שבין שיקגו לבין המבקשת, שכן איננו צד לחוזה זה.

12.
בטרם סיום אומר, כי מחד, מחיקת כתב תביעה על הסף אינה עניין של מה בכך, ובית המשפט לא יידרש לה לעתים מזומנות, זאת לנוכח קיומה של הזכות היסודית לגישה לערכאות. ואולם מאידך, לנתבע ולבית המשפט עומדת ציפייה לגיטימית לדעת מה מבקש התובע, ועל סמך אילו טיעונים מבסס הוא את המבוקש על-ידו. דא עקא, שכפי שציינתי קודם לכן, תביעתו של התובע לוקה בלשון כללית, עמומה, ואף בסתירות מסוימות, ומכאן שאין זה ברור על מה מבסס הוא את טענותיו כלפיו המבקשת.

13.
סוף דבר. אני מחליט למחוק את תביעת התובע נגד המבקשת, ומחייב אותו לשלם לה סך של 1,000 ₪ ועוד מע"מ, בגין שכר טרחת עו"ד.

14.
בתיק זה טרם הוגשו כתבי הגנה. לפיכך, על הנתבעים להגיש את כתבי ההגנה מטעמם בתוך 30 יום מעת קבלת החלטתי זו.

15.
קדם משפט בתיק יתקיים ביום 13.7.08 בשעה 16:00.

המזכירות תשלח החלטתי זו לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום כ' באייר, התשס"ח (25 במאי 2008) בהיעדר הצדדים.



אריה רומנוב
, שופט








בשא בית משפט שלום 7857/07 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' וליד בשארה, שיקאגו החדשה עסקי רכב בע"מ, זוהר חי ואח' (פורסם ב-ֽ 25/05/2008)