פסקי דין על גד קנר | פסקי דין על ערבה נחמיה | פסקי דין על עין עירון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

570/06 א     06/11/2006




א 570/06 גד קנר, ערבה נחמיה נ' עין עירון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ




בעניין:
1


בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
א
000570/06


בפני
כבוד השופטת

ס' נשיאה ש' וסרקרוג
תאריך:
06/11/2006




בעניין
:
1. גד קנר
, ת"ז 004873295
2. ערבה נחמיה
, ת"ז 09656570








התובעים



- נ ג ד -


עין עירון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ







הנתבעת


בשם התובעים: עו"ד יניב ערבה
בשם הנתבעת: עו"ד עומר לירן

פסק דין

1.
הבקשה היא לבטל פסק משקם שניתן על ידי עו"ד אליהו בן ישראל (להלן: המשקם) ביום 7/4/06 בתיק 8/18/22, ולפיו חויב התובע מס' 1 לשלם לנתבעת סך של 104,150 ₪ נכון ליום 31/12/91, והנתבע מס' 2 חויב לשלם סכום של 157,328 ₪ נכון לאותו מועד.

הבקשה על דרך תובענה הוגשה לפי סעיף 28(א) לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ד-1992 (להלן: חוק ההסדרים).

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין
:
2.
במסגרת ת"א 11382/91 ות"א 11377/91, הגיש בנק הפועלים ביום 8/10/91, תביעה כספית בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בחדרה. הדיון הועבר בהסכמת הצדדים למשקם ביום 12/4/94, בפני
ו התבררה שאלת השגתם של התובעים בנוגע לחוב הנטען על ידי האגודה. לצורך הדיון האמור בפני
המשקם אוחד הדיון.

במסגרת הדיונים בפני
המשקם, הורה המשקם, בין היתר על מינוי רואת חשבון אתי בצלאל (להלן: רו"ח בצלאל), אשר היה עליה לסכם את יתרות החשבון של התובעים ליום 31/12/87 וליום 31/12/91. רו"ח בצלאל הגישה את חוות דעתה ביום 20/2/05. המומחית אף נחקרה על חוות הדעת שהוגשה לפני המשקם (ב- 21/9/05). לאחר חקירה הוגשה חוות דעת משלימה, ב- 7/12/05. הצדדים הגישו סיכומיהם במהלך חודש פברואר וב- 7/4/06 ניתן פסק-המשקם שהוא נושא התובענה בפני
.

עילות הביטול
:
3.
התובעים טוענים כי המשקם חרג מסמכותו (עילות ביטול המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו- (10) לחוק הבוררות; כלומר, כי לא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם; הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; וקיומה של עילה שעל פיה
היה בית המשפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור.

סעיף 15(א) לחוק ההסדרים – הפחתת 20% מגובה החוב הבסיסי של התובעים
:
4.
על פסק המשקם עומדת יתרת חובם של התובעים, על הסכומים הבאים:
התובע מס' 1 גד קנר

:
ליום 31/12/87 – 14,594 ₪;

ליום 31/12/91 – 104,150 ₪.
התובע מס' 2 נחמיה ערבה
:
ליום 31/12/87 – 55,435 ₪;

ליום 31/12/91 – 157,328 ₪.


טענת התובעים (סעיפים 37-42 בפרק א של הבקשה) היא כי יש להפחית מהסכומים הנ"ל באופן שתבוצע הפחתה בשיעור של 20% מיתרת החוב הבסיסי של כל אחד מהתובעים על פי דרישת האגודה לתאריכים הנ"ל, הכל בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק ההסדרים.


האגודה אינה חולקת על
הזכות להפחתה בשיעור הנ"ל, ולדעתה היה המשקם קובע כך עם סיום עבודתו בנושא במסגרת קביעת כושר ההחזר.

אשר על כן, אני מורה על תיקון פסק-המשקם באופן שתבוצע הפחתה בשיעור של 20% מיתרת החוב הבסיסי של כל אחד מהתובעים, על פי דרישת האגודה לתאריכים הנ"ל, הכול בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק ההסדרים.


חיוב כרטיס התובע ערבה נחמיה
, ביום 30/6/80 בטעות, בסך של 404,170 ל"י
:
5.
לטענת התובע 2 (להלן:
נחמיה
) נעשה חיוב שגוי על ידי האגודה בכרטיסו בסכום של 404,170 ל"י ערך ל- 30/6/80 וזאת על דרך טעות באופן שכרטיסו של נחמיה חויב בסכום הנ"ל במקום כרטיסו של חבר אחר, בשם משה ערבה (להלן:
משה
).


6.
אין חולק כי נחמיה העלה טענתו בדבר הטעות האמורה בשלבים מוקדמים, עוד קודם לדרישת החוב. הטענה הועלתה גם במסגרת דיונים בפני
המשקם. למרות האמור קבע המשקם בפסק-דינו, בהסתמך על חוות הדעת של רוה"ח בצלאל כי נחמיה לא הציג הוכחה, לפיה ניתן היה להגיע למסקנה כי אכן חיוב כרטיסו נעשה בטעות ו/או כי כרטיסו לא זוכה בעקבות החיוב האמור.

אילו הייתה מתקבלת טענת נחמיה, היה כרטיסו ביתרת זכות של 12,787 ₪ נכון ליום 31/12/87, וליום 31/12/91, היה כרטיסו ביתרת זכות של 89,809 ₪.


כנגד קביעתו של המשקם טוען התובע כי כל הראיות לעניין זה מצויות אצל האגודה, כי די היה בראיות שהוצגו מטעמו (ראה סעיף 59 לבקשה) כדי להעביר את נטל הראיה לאגודה, אשר בחזקתה מצויים הראיות בנושא, ובמיוחד הפנה נחמיה לפסק דינו של כב' הבורר דן שפריר מיום 1/10/91, בקשר לסכסוך שבין האגודה ובין החבר האחר משה, משנטען כנגדו כי הוא בעל החוב המקורי, מהם עולה בבירור על פי בדיקת רוה"ח דאז של האגודה מר חיים קרייצר, כי כרטיס חשבונו של נחמיה חויב בטעות בסכום הנ"ל.

המדובר בראיות שהיו בחזקת הנתבעת, אלה הגיעו לידיעתו רק ב- 31/1/06 או בסמוך לאותו מועד והוצגו למשקם במסגרת תצהיר משלים. למרות האמור חזר המשקם והסתמך על חוות הדעת של רו"ח בצלאל, אשר נתנה את חוות דעתה בטרם הצגתם של הראיות הנ"ל, ודחה את הבקשה להגשת התצהיר המשלים.

7.
האגודה מדגישה, כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט לאור הקביעות העובדתיות של המשקם, ובמיוחד לאור ההזדמנויות החוזרות שניתנו לנחמיה להוכיח את טענתו, בדבר חיוב כרטיסו בטעות.

8.
יש לקבל את טענת התובע נחמיה בנושא זה.

כאמור, חווה"ד של רוה"ח בצלאל, הוגשה למשקם ב- 20/2/05 וחוות דעת משלימה הוגשה ב- 12/12/05, מבלי לשנות מסקנותיה. בסמוך להגשת הסיכומים (ב- 31/1/06) הגיש נחמיה בקשה להגשת תצהיר משלים ביחס לטענה האמורה. המשקם לא התעלם מהחלטת הבורר דן שפריר שפסק בסכסוך שהתגלע בין החבר משה לאגודה בנושא חיוב כרטיסו מיום 30/6/80. על פי אותה החלטה עולה כי ב- 14/11/90 שלחה האגודה למשה מכתב ממנו עולה כי נחמיה חויב בשנת 1980 בטעות בסכום של 404,170 ₪. לאחר דין ודברים בין משה לאגודה, חייבה האגודה את חשבונו של משה בסכום 53,308 ₪, ערך נכון ליום 30/6/90. בעקבות כך פנה משה לבוררות נגד המושב.


בהסתמך על ממצאים אלה קובע המשקם כי: "...ככל הנראה האגודה חייבה את חשבונו של משה ערבה וזיכתה את חשבונו של נחמיה ערבה, כפי שאכן ציינה האגודה בתגובתה מיום 29/5/00. על מנת לבדוק את טענת האגודה, כי החבר זוכה פעמיים, יש להמציא רצף של כרטיסי החשבון של החבר מחודש
6/1980 ועד 11/1/1990.
לסיכום
– החבר נחמיה ערבה לא הציג הוכחה בהתאם להחלטת המשקם, כי חויב בטעות, או לחלופין כי כרטיסו לא זוכה בעקבות החיוב מ- 30/6/80".

מסקנה זו של המשקם, המסתמכת על חוות דעת רו"ח בצלאל, אינה מקובלת עלי. משהוכיח התובע בראיות שהוצגו כי אכן חלה טעות וכרטיסו חויב בעקבות החיוב מיום 30/6/80 בטעות, לצד זיכויו של כרטיס חבר אחר – ולעניין זה אף ניהלה האגודה דיון בפני
המשקם דן שפריר – הרי שהנטל להוכיח כי בעקבות גילוי הטעות האמורה אכן זיכתה את כרטיסו של נחמיה, מוטל על האגודה. במיוחד כאשר כל כרטיסי החיוב אמורים להימצא בחזקתה.

לפיכך, יש להחזיר את הדיון בנושא למשקם ולדרוש השלמת חוות דעתה של רוה"ח בצלאל בכפוף לכך שתשמר זכותה של האגודה להציג את כל כרטיסי החשבון של נחמיה מ- 6/1980 ועד נובמבר 1990. ואולם הנטל על האגודה להוכיח, שאכן עם גילוי הטעות האמורה, בעת חיוב כרטיסו של משה, זוכה כרטיסו של נחמיה.

העדר זיכוי בכרטיס התובע גד קנר
ב- 2/3 ממיסים מונציפליים (קרן + ריבית) בהיותו נכה צה"ל
:
6.
לטענת התובע מס' 1 (להלן:
קנר
), זכאי הוא להנחה ממיסים מוניציפליים, בהיותו נכה צה"ל. עובדת היותו נכה צה"ל בשיעור של 10% לצמיתות החל מיום 15/1/79 הייתה ידועה לאגודה. למרות האמור חויב במלוא מיסי האגודה, לרבות ארנונה, חרף זכאותו להנחה כאמור, על פי דין, בשל נכותו האמורה, בשיעור של 2/3, בהתאם להוראת סעיף 3(2) לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 (להלן:
חוק הרשויות המקומיות – הנחות ארנונה
).


המסמכים הרלוונטיים הוגשו במסגרת ההליך בפני
המשקם, ולמרות האמור לא פסק המשקם בעניין שבנדון. עוד מפנה קנר לפסק-הדין שניתן ביום 17/2/98 בבית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת סלע בה"פ 148/95) תביעה שהוגשה על ידו כנגד האגודה, במסגרתה עתר לפס"ד הצהרתי, לפיו הוא זכאי להנחות הקבועות בחוק הנ"ל.

7.
האגודה מדגישה ראשית, כי ככל שזכאי קנר להנחה הרי זו מתייחסת לארנונה בלבד. עוד מדגישה האגודה כי הזכאות מכוח פסה"ד שניתן בה"פ 148/95 היא לשבע שנים ממועד הגשת התביעה, כלומר משנת 1988 בלבד, ואין מקום לעשות כן לגבי תקופה שקדמה למועד האמור.


8.
במסגרת פסק-הדין שניתן בה"פ 148/95 הסתמך בית המשפט על פסה"ד שניתן בבג"ץ 366/88 (דנין נ' ועד מקומי אלישיב והמועצה האזורית עמק חפר), שם הודיעו ב"כ בעלי הדין לבית המשפט העליון כי הוועד המקומי אלישיב וכן המועצה האזורית עמק חפר, במסגרתם סמכותם לגבות ארנונה, כי העותר, זכאי לפטור בשיעור של 2/3 מהארנונה המוטלת, ללא קשר אם הגובה הוא הוועד המקומי אלישיב או המועצה האזורית עמק חפר, ובלבד שמדובר בארנונה המוטלת מכוח סעיף 98 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח-1958.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה, שמאחר שמדובר בפגיעה בזכות יסוד – זכות הקניין – יש ליתן את הפסק ההצהרתי, כמבוקש, ולחייבו רטרואקטיבית לשבע שנים אחורנית.

9.
למרות העקרונות המפורטים לעיל, פטורים והנחות אינם ניתנים על דרך השגרה, ומחייבים הגשת בקשה לכל אחת משנות המס, לרבות היכללות בכל אותן עילות המצדיקות הפחתת ארנונה. לפחות משנת 1993 הוסדר הנושא בדרך של התקנת תקנות – תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993.
לכן, אם עומד קנר על טענתו בדבר זכאותו להנחה מארנונה, עליו להוכיח כי פעל לפני האגודה כפי שהיה עליו לפעול באופן ישיר כלפי הרשות המקומית, או כי האגודה אכן בפועל קיבלה הנחה בגינו, הכול ככל שמדובר בחיובי ארנונה.
לפיכך, ככל שמצויים בידי קנר מסמכים שהם בגדר טפסי בקשה כפי שנדרשו בשנות המס הרלוונטיות, ואשר אותם הגיש באותם שנים לאגודה, או לפחות טען בנושא זה באופן מפורש לפני האגודה, רשאי הוא לחזור ולפנות למשקם, כדי להעמיד בפני
ו את אותן מסמכים שהיו בסיס להגשת בקשות להנחה בשנים הרלוונטיות. מר קנר רשאי לעשות כן תוך 60 ימים מהיום.
בהעדר פניה מחודשת יש לראות את פסק המשקם בנושא זה, כפסק מוחלט, הראוי כי יאושר כפסק-דין.

חיוב התובעים בריבית על חובות מוניציפאליים בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980:
10.
התובעים טוענים עוד כנגד חיובם שלא כדין בריבית אגודה, החורגת מן הריבית הקבועה בחוק הרשויות המקומיות. בנושא זה טוענים התובעים כי השגתם הועלתה לפני האגודה עוד מראשית ההליך, במסגרת תביעת בנק הפועלים נגדם, וכמו כן הציגו השגות שהעלו לפני האגודה בגין חיוב זה עוד בטרם החלו ההליכים המשפטיים.


בנושא זה אף הפנו לפסק-הדין שניתן על ידי בת"א (חי') 808/01 (בומנדיל נ' גבעת נילי-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, תק-מח 2002(3) 7577 וכן, לבג"ץ 6826/97 שם בין היתר נקבע, כי אגודה שיתופית אינה יכולה לחייב חבר באגודה הנזקק לאשראי בריבית הגבוהה מהוצאות המימון בהן נשאה האגודה.

11.
האגודה טוענת, כי משהוסכם כי תינתן חוות דעת של רואת חשבון בצלאל, ולאור הסמכות הנתונה למשקם, ולאור קביעתו כי אין מקום להתערב בנושא הריבית, הרי שאין עוד להתערב לא בנושא חיובי הריבית בקשר לחוק האמור ולא בקשר לטענה בדבר חיובי יתר בקביעת שיעור הריבית החודשיים במקום על בסיס רבעוני.

12.
כפי שהובהר בת"א
הנ"ל 808/01, ככל שמדובר בחיובי ארנונה המשולמים על ידי האגודה במקומם של החברים, אין האגודה רשאית לחייב את הכרטיס כמממן, בהיות ריבית זו גבוהה מהריבית המתחייבת על פי שיעורי הריבית בחוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן: חוק רשויות מקומיות – הפרשי ריבית).
משלא הוכיחה האגודה כי היא רשאית לחייב את חבריה בגין שירותים שהיא נותנת להם בתשלומים העולים בעלות בהם נושאת האגודה, הרי חל הכלל, שהאגודה אינה יכולה לחייב את חבריה בריבית הגבוהה מהוצאות המימון בהם נשאה האגודה לשם השגת הכספים, והוא הדין כאשר עליה להיות בבחינת, היד הארוכה של חברי האגודה בתשלום המיסים.
האגודה, כך נקבע בת"א 808/01 אינה צריכה לשלם את החוב המוניציפאלי בדרך של הוצאות מימון, אם אלה גבוהות מן החוב עצמו, במיוחד כאשר אין מניעה לצבירת אותו חוב, על פי חוק הרשויות המקומיות – הפרשי ריבית, וזאת בדרך של חיובי ריבית בשיעורים נמוכים יותר.

לפיכך נקבע שם:
"כדי שהאגודה תהא רשאית לגבות מחבר שיעורי ריבית העולים

על אלה שהיה עליה לשאת בהם לצורך כיסוי חוב המיסים, עליה
להוכיח שני תנאים מצטברים:
האחד, שלצורך תשלומים אלה לא יכלה באותה עת להמשיך ולצבור
את חוב המיסים באופן ששיעורי הריבית יהיו על פי חוקי המיסים,
ותנאי נוסף, שהחברים נתנו הסכמתם המודעת לאופן מימון כזה של
חוב המיסים, באופן שהוצאות המימון גבוהות מן החוב עצמו...".

אשר על כן יש להחזיר גם נושא זה לרואת החשבון בצלאל, כדי שתחזור ותבחן את שיעורי הריבית בקשר לתשלומי הארנונה על פי התנאים המפורטים לעיל, תוך שהאגודה רשאית להביא ראיות בקשר למילוי שני התנאים המצטברים הנ"ל. בהעדר ראיות, יש להפחית את שיעור הריבית ולהתאימו לחוק רשויות מקומיות – הפרשי ריבית.

חיוב התובעים באגודה בריבית דריבית חודשית או יומתי , בניגוד לחוק הריבית התשי"ז-1957:
13.
התובעים טוענים עוד שחיוב כרטיסם באגודה נעשה על דרך תוספת של ריבית דרבית חודשית או יומית, וזה בניגוד לחוק הריבית התשי"ז-1957, המתיר צבירת ריבית לתקופה שאינה פחותה משלושה חודשים, עד דצמבר 1983, ורק לאחר מכן על בסיס חישוב חודשי.


האגודה חוזרת, כאמור על טענתה בדבר סמכותו של המשקם, לקבוע את שיעור החוב.


14.
אין בדעתי להתערב בקביעה זו של המשקם.

אכן, הכלל הוא, שאין האגודה רשאית לחייב את חברי האגודה הנזקקים לאשראי בריבית הגבוהה מהוצאות המימון בהם נשאה האגודה עצמה, לשם השגת הכספים.
טענה זו הייתה בפני
רואת החשבון גב' בצלאל. האחרונה בדקה את סבירות גובה הריבית בה חייבה האגודה את התובעים, גם תוך השוואה לשיעורי הריבית הנהוגים באגודות אחרות. על בסיס האמור יש להניח כי הריבית האמורה תואמת להיות האגודה כמממן. לא מצאתי כל הצדקה להתערב במסקנותיה, במיוחד בהעדר ראיות שהריבית בהן חויבה האגודה, כחלק מהוצאות המימון שלה היו נמוכים משיעורי הריבית בהם חויב כרטיסו האישי של כל אחד מהתובעים.



כמו כן לא מצאתי לנכון להתערב בטענות הנוספות שהועלו כנגד פסק-המשקם.


התוצאה
:
15.
אשר על כן אני מורה, כמפורט להלן:

א.
אני מורה על תיקון פסק-המשקם באופן שתבוצע הפחתה בשיעור של 20% מיתרת החוב הבסיסי של כל אחד מהתובעים, על פי דרישת האגודה לתאריכים הנ"ל, הכול בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק ההסדרים.
ב.
אני מורה כי פסק-המשקם, בנושאים שיפורטו להלן יבוטל, ויוחזר למשקם, על דרך של הגשת חוות דעת משלימה של רואת החשבון בצלאל, הכול כמפורט להלן:
(1)
חיוב כרטיס התובע ערבה נחמיה
, ביום 30/6/80 בטעות, בסך של 404,170
ל"י:
הנושא יוחזר למשקם ותידרש השלמת חוות דעתה של רוה"ח בצלאל בכפוף לכך שתשמר זכותה של האגודה להציג את כל כרטיסי החשבון של נחמיה מ- 6/1980 ועד נובמבר 1990. ואולם הנטל על האגודה להוכיח, שאכן עם גילוי הטעות האמורה, בעת חיוב כרטיסו של משה, זוכה כרטיסו של נחמיה.

(2)
העדר זיכוי בכרטיס התובע גד קנר
ב- 2/3 ממיסים מוניציפאליים (קרן + ריבית) בהיותו נכה צה"ל:
ככל שמצויים בידי קנר מסמכים שהם בגדר טפסי בקשה, כפי שנדרשו בשנות המס הרלוונטיות, ואשר אותם הגיש באותם שנים לאגודה, או לפחות טען בנושא זה באופן מפורש לפני האגודה, רשאי הוא לחזור ולפנות למשקם, כדי להעמיד בפני
ו את אותן מסמכים שהיו בסיס להגשת בקשות להנחה בשנים הרלוונטיות. מר קנר רשאי לעשות כן תוך 60 ימים מהיום.
בהעדר פניה מחודשת יש לראות את פסק המשקם בנושא זה, כפסק מוחלט, הראוי כי יאושר כפסק-דין.

(3)
חיוב התובעים בריבית על חובות מוניציפאליים בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980:
הנושא יוחזר למשקם לצורך בדיקה חוזרת של רואת החשבון בצלאל, כדי שתחזור ותבחן את שיעורי הריבית בקשר לתשלומי הארנונה על פי התנאים המפורטים לעיל, תוך שהאגודה רשאית להביא ראיות בקשר למילוי שני התנאים המצטברים שפורטו בפסק הדין, לצורך חיוב בריבית כממן. בהעדר ראיות, יש להפחית את שיעור הריבית ולהתאימו לחוק רשויות מקומיות – הפרשי ריבית.


ג.
בכל הנושאים האחרים, יעמוד פסק-המשקם בעינו. מכוח תחולתו של חוק הבוררות על פסק-המשקם, לפי סעיף 27 לחוק ההסדרים על פי סעיף 27 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב-1992, פסק-המשקם (למעט החלקים שבוטלו כמפורט לעיל) מאושר כפסק-דין.



ד.
האגודה תשלם, לכל אחד מן התובעים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של
4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט"ו בחשון, תשס"ז (6 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.


ש' וסרקרוג
, שופטת
ס' נשיאה

קלדנית: ליליאן. ש.






א בית משפט מחוזי 570/06 גד קנר, ערבה נחמיה נ' עין עירון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/11/2006)