פסקי דין על ברוריה בניסטי | פסקי דין על בלה אסולין

200407/07 הפ     29/05/2008




הפ 200407/07 ברוריה בניסטי נ' בלה אסולין




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
הפ 200407/07


בפני
:
כב' השופט אטדגי יונה
תאריך:
29/05/2008




בעניין:
ברוריה בניסטי
ב"כ עו"ד יוסף דרמר
המבקשת


נ
ג
ד


בלה אסולין
ב"כ עו"ד יוסף יפרח
המשיבה




פסק דין

1.
הענין הנדון בתביעה זו היא סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לקיום חיוב כספי, שנקבע ב

פסק דין
אשר נתן תוקף להסכם גישור בין הצדדים.

פרק עובדתי

2.
המשיבה תבעה את המבקשת ב-ת.א. 27995/06 (בית משפט השלום ת"א) בתביעה כספית על סך של כ-125,000 ₪ (להלן – התביעה).

כב' השופטת גרוסמן, שהתיק נדון בפני
ה, העבירה את התביעה לגישור בפני
עו"ד אביר כץ (להלן – המגשר).

באמצעות המגשר, הגיעו הצדדים להסדר גישור, לפיו תשלם המבקשת למשיבה סך של 50,000 ₪ (להלן – ההסדר).

כיוון שהמבקשת הפקידה קודם לכן בקופת בית המשפט, במסגרת הליך עיקול שהתנהל בתיק זה, סך של 31,500 ₪, נקבע בהסדר, כי סכום זה "יועבר לידי התובעת בתוך 3 ימים מיום קבלת הגישור תוקף של

פסק דין
", והיתר, בסך
18,500 ₪ "יועבר לידי הנתבעת (כך במקור. אין ספק, כי המדובר בטעות סופר וצ"ל: התובעת – הח"מ)
בתשלום אחד בתוך 7 ימים מיום קבלת ההסדר תוקף של

פסק דין
", אולם "איחור של עד 3 ימים בתשלום לא יהווה הפרה של הסדר זה".

עוד הוסכם (בסעיף 7 להסדר): "היה ולא ישולמו התשלומים כאמור בסעיף 3 לעיל במלואם ובמועדם יעמוד מלוא סכום התביעה, לפירעון מיידי בתוספת שכ"ט עו"ד, וכשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית
מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל" (להלן – הסנקציה).

(עותק חתום של ההסדר צורף כנספח ג' לתובענה, עותק קריא שלו צורף כנספח ב' לתגובת המשיבה בבש"א 162723/07, שהמשיבה ביקשה לראות בה גם תשובה לתובענה, להלן – התגובה).

3.
המבקשת יוצגה בכל אותו הליך על ידי עו"ד יהודה שלזינגר, והמשיבה יוצגה על ידי עו"ד מאיר לוי.

4.
ההסדר עצמו לא נחתם בפני
המגשר, אלא נשלח על ידי המגשר לבאי כח הצדדים. הצדדים ובאי כוחם חתמו עליו בנפרד, החזירו אותו למגשר וקיבלו ממנו בחזרה עותק חתום על ידי שני הצדדים.
מעדותו של עו"ד
שלזינגר בבית המשפט (עמ' 13- 8) לא הוברר לגמרי, האם העותק שנשלח אליו על ידי המגשר היה חתום קודם לכן על ידי הצד השני אם לאו, והצדדים האריכו דברים בענין זה. לאור מסקנתי להלן, אינני מוצא צורך להכריע במחלוקת זו.

5.
עו"ד שלזינגר טוען עוד, כי במקביל לקבלת ההסדר מהמגשר, שוחח עמו המגשר ואמר לו כי לטענת עו"ד לוי, ההסכמה שהושגה בין הצדדים היתה להוסיף מע"מ על הסכום של 50,000 ₪. עו"ד שלזינגר השיב לו, כי ההסכמה היתה שהסכום יכלול מע"מ, והוא ביקש מהמגשר לשוחח בענין זה עם עו"ד לוי ולשכנע אותו להסכים לכך.

עו"ד שלזינגר אינו חולק על כך, שעל פי נוסח ההסדר שנשלח על ידי הצדדים, הסכום של 50,000 ₪ אכן כולל מע"מ, ובעדותו גם לא שלל את האפשרות שנוסח זה נשלח אליו עוד קודם לשיחתו עם המגשר. אך, לדבריו (עמ' 10), מה שענין אותו אינו הנוסח שנחתם על ידי הצדדים, אלא הנוסח שיוגש לבית המשפט. כיוון שלא רצה להכשיל את ההסדר, נתן, כלשונו, "יד חופשית" למגשר בענין זה, אולם בסופו של דבר הוא לא ידע, לדבריו, מהו הנוסח שהוגש לבית המשפט.

6.
גירסתו זו של עו"ד שלזינגר מעלה תמיהה. זאת משום, שכאמור, הוא איננו חולק על כך, שהוא ומרשתו חתמו על נוסח, לפיו הסכום האמור כולל מע"מ, וכיצד היה יכול להיות מוגש נוסח אחר, בלא שהם חתמו עליו?

יחד עם זאת, ראוי לציין, כי עו"ד לוי, בהגינות יש לומר, לא זכר אך גם לא שלל שיחה עם המגשר בענין המע"מ (עמ' 14).

7.
בית המשפט (כב' השופטת גרוסמן) נתן

פסק דין
לאישור ההסדר ביום 23.3.07 (נספח ד' לתגובה). פסק הדין הגיע לידי באי כוח הצדדים בסוף חודש מרץ (שלזינגר, סעיף 9 לתצהירו; לוי, סעיף 11 לתצהירו).

עו"ד שלזינגר טוען (סעיף 9 לתצהירו), כי ההסדר עצמו לא צורף לפסק הדין.

מהאמור בתצהירו של עו"ד לוי (סעיף 14), ניתן להבין, כי גם לעותק שנשלח אליו לא צורף הסדר חתום. מכל מקום, הוא לא שלל את גירסתו בנדון של עו"ד שלזינגר, אלא טען שנוסח ההסדר היה ברור וידוע, כך שלא היה צורך לצרפו לפסק הדין.

8.
עו"ד שלזינגר הוסיף וטען, כי שעה שקיבל את פסק הדין, הוא רצה לברר מהו הנוסח שצורף לפסק הדין.

לשם כך פנה למזכירות בית המשפט, אולם התיק כבר נשלח לארכיון בית המשפט.

עקב כך, ועקב חופשת הפסח שהיתה בינתיים, עלה הדבר בידו רק ביום 1.5.07, ואזי, לדבריו, התברר לו סופית כי בנוסח שהוגש הסכום שהוסכם אכן כולל מע"מ.

9.
עו"ד שלזינגר צירף לתצהירו דף מחשב המופק על ידי בית המשפט והמתאר את תנועת התיק (נספח ב'), וממנו אכן עולה, כי לפחות בחלק מתקופה זו התיק היה מצוי בארכיב בית המשפט.

אולם, כבר הערתי לעיל, כי לא היה צורך אמיתי בבירור הנוסח שהוגש לבית המשפט, לאחר שהוא ומרשתו, המבקשת, חתמו על נוסח אחד בלבד.

יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהסדר הגישור מהווה חלק מפסק הדין, כך עולה גם מנוסח פסק הדין, המתחיל במלים: "הסדר הגישור, על שני עמודיו, סומן
במ/1)", ואי צירופו לפסק הדין שהומצא לבאי כוח הצדדים שקול למשלוח חלק מפסק הדין בלבד.

10.
בשלב זה הוסיף עו"ד שלזינגר וסיפר (סעיף 12 לתצהירו) כי הוא ביקש לשוחח עם עו"ד לוי, כדי לברר האם בדעת המשיבה להנפיק חשבונית מס על הסכום שתקבל, או שעל המבקשת לרשום "חשבונית מס עצמית" ולהפחית את סכום המס.

ב"כ המשיבה טוען, כי על רקע היחסים הקודמים שבין הצדדים, היה על המבקשת לדעת, כי המשיבה איננה מנפיקה חשבוניות. ויכוח זה איננו חשוב, כיוון שיומיים לאחר מכן, ביום 3.5.07, עלה בידי עו"ד שלזינגר לשוחח עם עו"ד לוי, אולם זה דיווח לו, כי כבר פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת (להלן – תיק ההוצל"פ).

יצוין, כי עו"ד לוי, שוב יש לומר: בהגינות, זכר שבאותה תקופה עו"ד שלזינגר חיפש אותו ואף השאיר לו הודעות (עמ' 16).

11.
עו"ד לוי סיפר בתצהירו (סעיף 19), כי לאחר שנוכח לדעת, כי המבקשת איננה פורעת את יתרת הסכום, הוא פתח ביום 25.4.07 תיק הוצאה לפועל כנגדה על מלוא סכום התביעה, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות, בסך כולל של כ- 150,000 ₪, וזאת על פי האמור בסעיף 7 להסדר (סעיף הסנקציה).

12.
רק ביום 13.5.07 שילמה המבקשת את יתרת הסכום (בקיזוז מע"מ), באמצעות שליח, במשרדו על עו"ד לוי.

עו"ד לוי מיהר והוציא מכתב לעו"ד שלזינגר, לפיו, הסכום שנשלח אליו (בצ'ק) הופקד בחשבון המשיבה, על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ.

13.
ומה באשר לסכום המופקד בקופת בית המשפט בסך 31,500 ₪ (להלן – הפקדון)? לשאלה זו, כפי שיפורט להלן, חשיבות מיוחדת להכרעה הנדרשת כאן.

מתברר, כי עו"ד לוי הגיש בקשה לבית המשפט לשחרור הפקדון רק ביום 3.5.07.

בית המשפט ביקש את תגובתו של עו"ד שלזינגר, ולאחר שניתנה, הורה על שחרור הפקדון.

14.
עו"ד לוי נשאל בחקירתו (עמ' 16-15) מדוע המתין בהגשת בקשתו לשחרור הפקדון עד ליום 3.5.07, ולא השיב תשובה מספקת.

תחילה השיב, כי במהלך גיבוש ההסדר דובר על כך, שהמבקשת תיטול את הפקדון שהפקידה ותשלם למשיבה בשיק משלה על אותו סכום.

גירסה זו איננה הגיונית, מכמה טעמים:
א.
היא איננה מתיישבת עם האמור בהסדר, על פיו הפקדון עצמו היה אמור להיות מועבר ישירות למשיבה.

טעם זה תקף במיוחד, כאשר המשיבה עומדת על קיומו הדווקני של האמור בהסכם.
ב.
אין בגירסה זו כל הגיון. מדוע לבחור בפרוצדורה מסובכת זו ובמה היא תועיל למבקשת? ועוד קשה להניח, שהמשיבה ובא כוחה היו מוכנים לוותר על כסף "בטוח" המצוי בקופת בית המשפט ולקבל במקומו שיק של המבקשת, שאין בטחון שיכובד.
ג.
אפילו גירסה זו היתה נכונה, סכום זה היה צריך להיות משולם בתוך 3 ימים מקבלת פסק הדין, כלומר בימיו הראשונים של חודש אפריל, מדוע המתין כחודש נוסף?

15.
נימוק נוסף להשתהותו של עו"ד לוי היה שהפקדון הוא "כסף שלהם (של המבקשת – הח"מ), לא שלי" (עמ' 15, שורה 17).

לא ניתן לקבל נימוק זה ממשפטן. האמור בענין זה בהסדר איננו מותיר מקום לספק, שמשעה שניתן לו תוקף של

פסק דין
, הפקדון הופך להיות שייך למשיבה.

16.
נימוק אחרון שהעלה עו"ד לוי בענין זה, ובכלל זה בהשתהותו בפתיחת תיק ההוצל"פ, היה שהוא פתח בפעולות אלה, לאחר שהמשיבה סיפרה לו, כי שוחחה עם המבקשת, וזו אמרה לה "אני לא אשלם לך אגורה" (עמ' 15 למטה).

מלבד זה, שהמשיבה עצמה לא העידה כלל, אין לראות בכך נימוק לאי הגשת בקשה לשחרור הפקדון שלא הצריך כל פעולה של המבקשת.

17.
כל שהוצרך לשחרור הפקדון היה הגשת בקשה לבית המשפט, מיד לאחר קבלת פסק הדין שנתן תוקף להסדר.

למעשה, לא נצרכה בענין זה תגובת הצד שכנגד, כיוון שהסכמתו לכך כבר נכללה בהסדר.

ניתן להניח, שהצורך בתגובת הצד שכנגד עלה רק מכך, שהבקשה, שהוגשה באיחור כאמור, כללה גם טענות בדבר הפרת ההסדר על ידי המבקשת, ובית המשפט לא רצה להותיר טענות אלה ללא תגובת הצד האחר.

ואפילו היה בית המשפט, אילו הבקשה היתה מוגשת לו מיד לאחר קבלת פסק הדין, נדרש לתגובת הצד שכנגד, הוא היה עושה כדרך שבשיגרה, וסמוך לאחר מכן היה מורה על שחרור הפקדון.

נמצא, כי לא נמצאה כל הצדקה להשתהותו בנדון של עו"ד לוי.

עמדות הצדדים
18.
המבקשת טוענת, כי הנסיבות שפורטו, מצדיקות את הפעלת סמכותו של בית המשפט, להאריך מועד לקיום חיוב כספי שנקבע בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
.

משכך, יש לקבוע, כי לאחר שהפקדון הועבר למשיבה ולאחר שהמבקשת שילמה לה את יתרת הסכום על פי ההסדר, הרי שבכך היא מילאה אחר פסק הדין, ולכן יש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ.

המשיבה טוענת, כי הנסיבות שפורטו מצביעות על הפרת ההסדר, באופן שאין הצדקה להאריך את המועד לקיום החיוב הכספי שנקבע.

משכך, בדין נפתח תיק ההוצל"פ, והמשיבה זכאית לגבות על פיו את מלוא סכום התביעה, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הכלל המשפטי
19.
כוחו של בית המשפט להושיט סעד של חסד לחייב, אשר לא פרע את חובו במועד שנקבע ב

פסק דין
, ובכלל זה, סמכותו להאריך מועד לעשיית דבר שנקבע ב

פסק דין
, נובעים מסמכותו הטבועה והטבעית של בית המשפט לעשות צדק (ראו למשל: ע"א 597/72 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כז(2) 449;
ד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(2) 89).

אולם, בעוד שבעבר נתגבש הכלל, כי רק במקרים מיוחדים וחריגים, ובהתקיים נסיבות כבדות משקל ויוצאות דופן, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו האמורה (למשל: ע"א 748/81 סוקולובר נ' הרפז, פ"ד לח(2) 688; ע"א 499/81 עודה נ' חדורי, פ"ד לח(4) 729), הרי שהפסיקה המאוחרת של בית המשפט העליון ריככה את הכלל האמור, וכך סיכם בית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' מצא) את הכלל הנוהג היום בע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279 (1992), עמ' 286:

"אמור מעתה, שהסמכות הטבועה להעניק ארכת חסד נתונה לבית המשפט, באורח חריג לכלל הרגיל, גם אם התנאי של אונס נסיבות איננו מתקיים כל צורכו, ובלבד שהענקת הסעד דרושה למניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן".

כב' השופט מצא סמך דבריו על דברים דומים שאמר כב' הנשיא שמגר ב

פסק דין
קודם: ע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661 (1991), בעמ' 668.

20.
יצויין, כי למרות דבריו האמורים של כב' השופט מצא, בנסיבות שהונחו בפני
ו, הוא לא מצא הצדקה להאריך את המועד.

כב' הנשיא שמגר, לעומתו, בענין שנדון בפני
ו, האריך את המועד, ובעשותו כן, הוא סמך את פסיקתו על שני אדנים נוספים (ג'רבי, עמ' 8-667):
א.
חובתו של צד להסכם לפעול בתום לב בשימוש בזכות הנובעת מחוזה, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים כללי).
ב.
אכיפת החוזה בלתי צודקת בנסיבות הענין, סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות).

21.
למרות שלא מצאתי תימוכין לכך בפסיקה, אני סבור, כי מכוח אותה סמכות טבועה של בית המשפט לעשיית צדק, קמה סמכות לבית המשפט, אם הוא נעתר ונותן ארכת מועד לביצוע חיוב שנקבע בהסכם וב

פסק דין
, להתנות ארכה זו בתשלום כספי או בתנאי אחר כלשהו, הכל בהתאם לנסיבות המונחות בפני
ו.

ניתן להגיע למסקנה זו גם על דרך ההיקש להלכה הנוהגת בהפעלת סמכותו של בית המשפט לתקן פגמים בהליכים שבסדרי דין.

בהשתמשו בסמכות זו קבע המחוקק בתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט "ליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק", וידועים בהקשר זה גם דבריו של כב' השופט ברנזון: "אין לך דבר שבסדר דין, שאינו ניתן לתיקון על ידי אמצעי של פסיקת הוצאות" (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד נ(3) 477, 479).

ליישום הדברים בעניננו:
22.
פירטתי לעיל את הערותי ותמיהותי בקשר לגירסתו של עו"ד שלזינגר.

לא היה מקום אמיתי לספק בדבר הנוסח שהוגש לבית המשפט, ושקיבל תוקף של

פסק דין
, ואפילו היה מקום כלשהו לספק כזה, יכל עו"ד שלזינגר להבהירו על נקלה, אם בשיחה ישירה עם עו"ד לוי, אם בשיחה עם המגשר ואם באמצעות השתדלות מאומצת יותר למציאת הנוסח הנכון בבית המשפט.

למרות זאת, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות שפורטו יש להענות לבקשה להארכת המועד לקיום החיוב, עד המועד שבו קוים בפועל, ולראות בתשלום שבוצע כסילוק החיוב (בתנאים שיפורטו לעיל), מהטעמים שיובאו להלן.

23.
הטעם העיקרי נעוץ בכך, שהמשיבה ובא כוחה בעצמם לא עמדו על קיומו של התשלום העיקרי בחוזה, סכום הפקדון המהווה כשני שליש מכלל הסכום שהוסכם, במועד שנקבע על פי ההסדר .

כל טעמם של המועדים שננקבו בהסכם וטעמה של הסנקציה החריפה: חיוב בסכום המגיע לכדי פי שלושה מהסכום המוסכם, נעוצים בכך שמועדים אלה חשובים לצד האמור לקבל אותם סכומים, עד כדי שניתן להניח שאילולא היו נקבעים כפי שנקבעו, הוא לא היה מסכים לאותו הסכם.

אולם, כאשר אותו צד מגלה, למעשה, כי אין לו ענין אמיתי בקבלת התשלום העיקרי (כשני שליש מכלל הסכום) במועד שנקבע בהסכם, ניטל טעמם של המועדים שנקבעו וניטל הטעם להפעלת הסנקציה שנקבעה בגין אי עמידה בהם.

כאמור במסקנתי לעיל, יכלה המשיבה, באמצעות בא כוחה, לקבל את סכום הפקדון בתוך ימים אחדים מקבלת פסק הדין, אך הם לא הזדרזו בכך והשתהו במשך כחודש.

ואם כך, מדוע ילינו על המבקשת ובא כוחה על כך שאיחרו בתשלום היתרה, המהווה כשליש בלבד מכל סכום פסק הדין?

24.
טעם עיקרי נוסף הוא חוסר המידתיות בין הסכום ששולם באיחור, בלא שהוכח כי נגרם נזק כלשהו למשיבה מכך (השוו: ג'רבי, עמ' 665 למטה), ובין הסכום שהיא עלולה לשלמו בהפעלת הסנקציה.

הסכום ששולם באיחור עומד על סך 18,500 ₪, והוא שולם, אמנם באיחור.

הסכום שעלולה המבקשת לשלם, אם תופעל הסנקציה שנקבעה, עומד על סך של כ- 100,000 ₪ (לאחר הפחתת הסכום של 50,000 ₪, שכבר שולם).

25.
שני הטעמים האמורים לעיל מצדיקים את קבלת הבקשה, גם מכח סעיף 39 ומכח סעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות, וזאת על פי הדרך שהתווה כב' הנשיא שמגר ב

פסק דין
ג'רבי.

בנסיבות, בהן הצד "הנפגע" עצמו אינו פועל במאומה לקבלת חלק הארי של התשלום, שאיננו תלוי בפועלו של הצד "המפר", במועד הקבוע בהסכם, אך עומד על קבלת התשלום של החלק הקטן יותר במועד הקבוע בהסכם, ובנסיבות בהן גם אותו חלק קטן, יחסית, שולם, גם אם באיחור ובלא שהוכח נזק כלשהו ל"נפגע" מכך, מחד, ומאידך הפעלת הסנקציה בגין אי העמידה במועד תגרום לתשלום סכום העולה במאות אחוזים על הסכום ששולם באיחור, בנסיבות אלה, תהא הפעלת הסנקציה מנוגדת לחובתו של צד לחוזה לפעול בתום לב במימוש זכות שלו על פי החוזה, ואכיפתה תהיה בלתי צודקת.

26.
שני טעמים נוספים להענות לבקשה, שכשלעצמם ספק אם היו מצדיקים הארכת המועד, אך בהצטברותם לטעמים הנזכרים לעיל, הם נותנים להם יתר תוקף:
א.
כאמור לעיל, ההסדר החתום עצמו לא צורף לפסק הדין שהומצא לצדדים, וזאת שעה שעל פי נוסח פסק הדין (וגם אילולא היה מנוסח כך), הוא מהווה חלק מפסק הדין.

אמרתי, שזהו טעם נוסף בלבד, משום שבפני
ב"כ המבקשת כבר היה מונח הנוסח החתום.
ב.
אמנם, האיחור בתשלום הסכום האמור היה איחור של כחודש וחצי (מסוף מרץ ועד אמצע מאי), אך המשיבה פתחה תיק הוצל"פ, כלומר: כבר גילתה כוונה להפעיל את הסנקציה, עוד קודם לכן, ביום 25.4.07, ונכון יותר למנות את האיחור עד למועד זה. בהתחשב בחג הפסח שהיה בתוך תקופה זו, עומד האיחור על כשלושה שבועות.

גם טעם זה לא היה עומד כשלעצמו, משום שצריך היה לכבד את הסכמת הצדדים בדבר המועדים שהוסכמו למעשה בהסדר. ולמרות זאת, אין מדובר באיחור כה מופלג.

27.
כאמור לעיל, אני סבור, שניתן להתנות מתן ארכת מועד לקיום החיוב שנקבע בפסק הדין ובהסכם בתנאים, ובראשם: תשלום סכום נוסף, שיהווה פיצוי כלשהו על האיחור שנגרם.
כמובן, שפיצוי זה צריך להיקבע באופן מידתי לגובה הסכום ששולם באיחור ולתקופת האיחור.
בהתחשב בנסיבות שפורטו, אני מעמיד סכום זה על סך 5,000 ₪, כולל מע"מ.

סכום זה על המבקשת לשלם למשיבה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

28.
אשר על כן, אני קובע:

המועד לתשלום הסכום של 18,500 ₪ שנקבע בהסדר הגישור מוארך בזה עד יום תשלומו בפועל, בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיבה סכום נוסף בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, בתוך 30 יום מיום קבלת

פסק דין
זה.

ישולם הסכום האמור ובמועד האמור, ייחשב כל חובה של המבקשת למשיבה בקשר לת.א. 27995/06 כמסולק, ותיק ההוצאה לפועל שנפתח בעקבותיו (תיק הוצל"פ 5-07-32767-01) ייסגר.

לא ישולם הסכום האמור ובמועד האמור, תידחה הבקשה להאריך את המועד האמור, והמשיבה תהא רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ הנזכר.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.


ניתן היום, כ"ד באייר, תשס"ח (29 במאי 2008), בהעדר.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.



אטדגי יונה
,
שופט
קלדנית: חיה י.






הפ בית משפט שלום 200407/07 ברוריה בניסטי נ' בלה אסולין (פורסם ב-ֽ 29/05/2008)